שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן א · יב
והנה בעיקר שי' הראב"ד ז"ל בסוגיא דנזיר אמרתי דבר נכון בס"ד דהראב"ד ז"ל פירש השמועה שם בנזיר (מ"ב) דרבה ור"י פליגי במשנה דמכות דאל תטמא אל תטמא דחייב על כל אחת ואחת דהכי פירושא דרב יוסף מוקי לה בטומאה וטומאה ודייק מינה דשלא בחיבורין חייב שתים אפי' בטומאה וטומאה ורבה מוקי לה בטומאה וביאה דוקא אבל בטומאה וטומאה אפי' שלא בחיבורין א"ח אלא אחת, ויש להבין במה פליגי ואמרתי בס"ד דלשי' אזלי:
דהנה יש להקשות בהא דאמרינן בש"ס דמכות (כ"א) אר"י בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה א"ל ר' יוחנן לאו משנתנו היא זו, יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם האי חורש דמחייב משום כלאים היכי משכח"ל לאו דמכסי בהדי דאזיל וכו' א"ל ר"ל לר"י אי לאו דקלסך גברא רבה הו"א מתניתין מני ר"ע הוא דאמר המקיים בכלאים לוקה ע"ש:
והקשיתי בזה מהא דתנן במס' שמחות (פ"ד מט"ו) הי' עומד וקובר את מתו וכו' נטמא בו ביום ר' טרפון מחייב ור"ע פוטר וא"כ היכי בעי לאוקמא משנה דיש חורש כר"ע דאמר המקיים בכלאים לוקה והא באותה משנה שנינו ג"כ א"ל אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת אפי' באותו היום וא"כ אפי' לפ"מ דמוקי בסוגין דנזיר שלא בחיבורין ג"כ לא אתיא כר"ע דהוא פוטר אפי' כשפירש והוא קושיא אלימתא לכאורה:
ואכן לפי ד' הראב"ד ז"ל לא קשיא רק אליבא דרב יוסף אבל אליבא דרבה עכ"פ א"ש דהא רבה ס"ל בטומאה וטומאה אפי' שלא בחיבורין א"ח אלא אחת ומוקי למשנה דאל תטמא אל תטמא בטומאה וביאה דוקא ושפיר מצינן לאוקמא מתני' כר"ע דבהא גם ר"ע מודה דחייב שתים:
ומעתה א"ש רבה ור"י לשי' דבמס' מו"ק (ב' ע"ב) איתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן בי' רבה אמר משום חורש ור"י אמר משום זורע ואיתבי' ר"י לרבה המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים בשלמא לדידי דאמינא משום זריעה היינו דאסורה זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסורה א"ל משום מקיים והא מדקתני סיפא רע"א אף המקיים מכלל דרישא לאו ר"ע הוא ומשני לא כולה ר"ע ותני שרע"א אף המקיים ע"ש:
וא"כ מעתה ר"י לשי' דאמר מנכש משום זורע והא דמנכש ומחפה לוקה רבנן הוא ושפיר מוקי מתני' דאל תטמא אל הטמא דאיירי בטומאה וטומאה דרבנן ס"ל דאפי' בטומאה וטומאה חייב אבל רבה דקאמר התם במו"ק כולה ר"ע הוא והרי בהדיא שמעינן לי' לר"ע במס' שמחות דפוטר בטומאה וטומאה אפי' שלא בחיבורין וע"כ מוכרח לאוקמי מתני' בטומאה וביאה וממילא שפיר ס"ל דבטומאה וטומאה לעולם א"ח אלא אחת ודו"ק: