שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן א · ז
ואכן העיקר מה שעלה בדעתי להסתפק בזה הוא מכח שי' התוס' סוטה (כ"ח ע"ב) שכ' דבלילה הויא לכל ר"ה דין רה"י והוכיחו כן ממשנה דטהרות דמה"ט המאבד כלים ועבר עליהם לילה טמאים ע"ש:
וא"כ מעתה יהי' אסור לכנוס בביהמ"ד בלילה ולא עוד אלא כיון דבלילה הו"ל רה"י גם ביום יהי' אסור ליכנוס דהא אמרינן בגמרא (ב"ב קנ"ג) דבקעה כיון שעברו עלי' ימות הגשמים הויא לעולם רה"י לטומאה ואפי' בימות החמה עי"ש:
וזה פשוט דל"ק מהא דטהרות (פ"ו) מקום שהי' רה"י ונעשה רה"ר דינו כרה"ר דזהו דוקא לענין אם יהי' נולד עתה טומאה חדשה ויהי' בה ספק אבל אם כבר נולד הספק מכבר וישנו עדיין הספק באותו מקום אמרינן כיון שהי' פעם אחת רה"י לעולם טמא וע"ע בשי' מקו' ב"ב שם בזה וא"כ הבהמ"ד דידן נמי כיון שעבר עליו לילה אחת שוב לא תהוי דין ספק ר"ה:
ואכן נלענ"ד לומר בזה היתר חדש דהנה התוס' בסוטה שם בהא שהוכיחו דלילה הויא רה"י ממשנה דמאבד כלים הקשו בזה ממשנה שלימה בטהרות (פ"ה) נגע באחד בלילה ולמחר השכים ומצאו מת דר"מ מטהר משום דהו"ל ס"ט ברה"ר ורבנן ג"כ לא מטמאי אלא משום דאמרו כל הטומאות כשעת מציאתן ובודאי דגם בלילה הי' מת אבל מודים בראוהו חי מבערב דטהור והרי בהדיא דאפי' לילה הויא רה"ר ע"ש בתוס' שהניחו זה בקושיא:
והנ"ל בזה בס"ד דהנה בתוספתא דטהרות (פ"ט) איתא המאבד ברה"י טמאין מדרס וטמא מת ברה"ר ועבר עליהן לילה אחת טמאים מדרס וטהורים מטמא מת ור"ש מטהר ע"ש:
והנה יש להבין החלוק בין מדרס לט"מ וגם טעמא דר"ש דמטהר לגמרי וע' בר"ש (פ"ח) שם מ"ש בזה:
והנראה דאזלי לשי' דהנה הא דקיי"ל דס"ט ברה"ר ספיקו טהור מבואר בש"ס דילן בכ"ד דהיא משום דילפינן מסוטה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה ואמרינן כל שאינו מקום סתירה טהור:
ואכן בירו' ובתוספתא דנזיר וע' ברמב"ם פט"ז מה' אה"ט) מבואר דהא דברה"ר ספיקו טהור הוא משום דילפינן מפסח דמה פסח שהוא ודאי טומאה אמרה תורה ציבור עושין בטומאה ס"ט לכ"ש דטהור ע"ש:
ונראה נפ"מ בין הני תרי טעמי דהנה יש להבין השי' של תוס' ז"ל שכ' דבלילה הויא לכל רה"ר דין רה"י:
ונראה ברור לבאר זה ע"פ הירו' דסוטה והובא גם בתוס' נדה (ב' ע"ב) דלענין סוטה אקרי לילה סתירה ואפי' ברה"ר וא"כ ממילא כיון דהא דס"ט ברה"ר ספיקו טהור הוא משום דילפינן מסוטה דכתיב בה ונסתרה ונטמאה אבל רה"י שאינו מקום סתירה טהור א"כ ממילא לילה דהויא מקום סתירה ספיקו טמא ואפי' ברה"ר ואכן זהו רק אם ילפינן מסוטה אבל להטעם דילפינן מפסח והרי בפסח אין חילוק כלל בין אם נטמאו הצבור ביום או נטמאו בלילה דהא פשיט דאף אם נטמאו בלילה עושין פסח בטומאה וכיון דילפינן ס"ט בר"ה מפסח ממילא אין נפ"מ בין יום ללילה:
נמצא לפי"ז דס"ט בלילה אין לנו לטהר מכח ילפותא דסוטה רק מכח ילפותא דפסח, והנה בפסח קיי"ל דהא דצבור עושין בטומאה הוא רק בטומאת מת אבל ציבור טמאי מדרס אין עושין בטומאה וכמבואר בש"ס פסחים (ס"ז) ובכ"ד משום דכתיב טמא לנפש דוקא, וא"כ מעתה יהי' נמצא דס"ט במדרס ובלילה שיב יהי' טמא אפי' ברה"ר דהא כיון דאתרמי תרתי בהדי הדדי חשש מדרס ולילה שוב אין כאן שום ילפותא לטהר ברה"ר לא בסוטה משום דהו"ל לילה ולא מפסח משום דהו"ל מדרס:
ולפי"ז שפיר ניחא תוספתא דטהרות הנ"ל בהא דמאבד ועבר עליהם לילה דאמרינן טמא מדרס וטהור מט"מ והיינו משום דאף דהוי לילה וליכא לטהר מסוטה אכתי חשבינן לי' לס"ט ברה"ר משום ילפותא דפסח ואכן זהו דוקא בטו"מ דצבור עושין בטומאה אבל בספק מדרס דגם בפסח אין צבור עושין בטומאה טמא משום דלילה אקרי לענין זה רה"י:
וא"כ שפיר מיושבת קו' תוס' הנ"ל בהא דנגע באחד בלילה ולמחר השכים ומצאו מת דמטהרו משום ס"ט ברה"ר דהא התם החשש רק מטו"מ ואיכא ילפותא מפסח ושפיר הויא גם לילה רה"ר דהא בפסח אין חילוק ג"כ בין יום ללילה וכנ"ל ודו"ק:
ומעתה יהי' ניחא פלוגתא דר"ש ורבנן בהא דמאבד כלים בלילה דר"ש מטהר לגמרי
אף ממדרס ורבנן מטמאי במדרס ומטהרי במת דאזלי
דהנה מבואר עוד בש"ס דחולין (ט' ע"ב) ובכ"ד דס"ט ברה"י הילכתא גמירי לה וע' בתוס' ישנים (נדה ג') במחלוקת ר"ש ורבנן שם לענין מקוה שנמדד דפליגי בהא דרבנן ס"ל דההלכה לא נאמרה בפי' דברה"י טמא וברה"ר טהור רק ההלכה היתה דס"ט טמא ורק מסוטה ילפינן דזהו דוקא ברה"י ולא ברה"ר ור"ש קאמר דכך נאמרה הלכה ס"ט ברה"י טמא אבל ברה"ר טהור ע"ש ובראשונים:
וא"כ מעתה לרבנן ליכא אלא ילפותא דסוטה ודפסח לטהר ס"ט ברה"ר ומשו"ה בלילה ובמדרס דאזדי להו הני תרי ילפותי ממילא הוא טמא אבל לר"ש לשי' דאיכא הלכה דאינו טמא רק ברה"י ולא ברה"ר בלא ילפותא דסוטה ודפסח וא"כ אפי' לילה ומדרס כאחת ג"כ טהור ומשו"ה קאמר דמאבד בלילה טהור אף ממדרס ודו"ק וע' רמב"ם (פי"ח מה' אה"ט ה"ח) וכ"מ שם:
ויש להעיר בזה מהא דתוספתא דמודים חכמים לר"מ ברוק ואכן לק"מ דהא ספק רוקין הוא רק דרבנן וכמבו' בטהרות (פ"ד) ע"ש ודו"ק:
ובדברינו שכ' ליישב דהא דלילה הוי רה"י הוא רק לענין טומאת מדרס אבל לגבי ספק טו"מ הויא רה"ר ניחא ג"כ ליישב הא דתוספתא (פ"ז דאהלות) בסלקי שפותחין אותה בימים ונועלין אותה בלילות כ"ז שהיא פתוחה היא רה"ר נעולה רה"י כו' הרי להדיא דלא מטמא משום לילה רק משום שהיא נעולה, ולהנ"ל ניחא דהא לענין טו"מ עכ"פ ודאי גם לילה הויא רה"ר אי לאו משום דנעולה:
עכ"פ ביארנו דהאי דינא דס"ט ברה"ר בלילה טמא אינו אלא במדרס דוקא וא"כ נמצא בנ"ד דהספק הוא מכח טומאת אבמה"ח דודאי דינו כטו"מ וכמו שמוכח מהתוספתא שהבאתי לעיל אבמה"ח הרי הוא כמת שלם ועוד דהא גם אבמה"ח מקרי נפש וכמבו' ברמב"ם (פ"ב מ"ו) דאהלות ע"ש וא"כ שפיר שייך בי' ילפותא מפסח וממילא דגם בלילה דין ספק טומאת אבמה"ח כרה"ר דל"ש כמו גבי פסח וכנ"ל, וכבר ביארנו דגם לענין כניסת כהנים שייך דין זה דס"ט ברה"ר וא"כ מותר לכנוס לבהמ"ד: