שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן א · ו
והנה לפום ריהטא עלה בדעתי להחמיר אפי' אם יהי' להבהמ"ד דין ר"ה מטעם דהא קיי"ל דבית הפרס טמא משום ספק ואפי' ברה"ר לא מטהרינן לי' משום ספק טומאה ברה"ר ויש בזה תרי טעמי הר"ש במס' אהלות (פי"ח מ"ג) כ' דל"א בי' ספק ר"ה טהור משום דהויא ספק לכל אדם והתוס' כתובות (כ"ח ע"ב) כ' דל"ש ס"ט בר"ה טהור רק היכי דהטומאה הוא באקראי בעלמא אבל כל היכי שהספק תדיר ל"ש זה ע"ש וא"כ לכאורה בנ"ד נמי בין לטעם הר"ש ז"ל בין לטעם התוס' ז"ל אין כאן ספק ר"ה דהא גם כאן הספק לכל אדם ותדיר הוא וא"כ הי' לנו לאסור אפי' אם הוא ברה"ר:
אבל נראה להתיר ע"פ התוספתא דאהלות (פי"ח) דאין בית הפרס בחו"ל וע' בכ"מ בהטו"מ הטעם בזה כיון דבלא"ה איכא טומאת ארץ העמים עי"ש וא"כ הכא אפי' אם נדמי' לטומאת בית הפרס לא נאסור לפי שבחו"ל לא גזרו וכנ"ל: