שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן צד
באשה ששמה מעריסה מערא וכתבו בגט מרים. יש להבין דלמה מסתפק הרשב"א אי בעינן כתיבת שימות בשטר קדושין הא לשיטתו דשטר קדושין במחובר פסול מהיקשא דויצאה והיתה ממילא ה"ה כתיבת שמות נמי מן התורה הוא מהאי טעמא גופא וגם קשיא על הרמ"א אה"ע סי' ל"ב מרש"י גיטין ט' פלוגתא של דון מינה וכו' לא שייכי אלא דוקא היכא דכתיבא בפירוש אבל לא היכא דבמינה גופא צריכין ללמוד זאת בהיקשא ודלא כהמקנה בקדושין. כתיבת שמות בהשטר קדושין וכן מחובר תלי זאת בפלוגתא מתלמודא דידן להירושלמי ראי' דדעת הרא"ש הוא דשמו ושמה בגיטין הוא מן התורה. תירוץ על קושית הב"מ בענין ספירת דברים בגיטין תירוץ על מה שמקשין האיך שני יוסף ב"ש מוציאין שטר על אחרים הא לא הוי מוכת מתוכו שני עניני מוכת מתוכו הם חדא הוא מן התורה ואידך דרבנן ובזה מתורץ היטב קושית הנב"י מהד"ת סי' קי"ג. דעת ר"ת מוכת הוא דאף שינוי שם הדירה נמי מן התורה הוא. שיטת רש"י שאם דילג שם העיר נמי פסול הוא מן התורה. אם ניכר הדבר אף רק למקצת ב"א נקרא ג"כ ספירת דברים. קושיא על שו"ת בש"א בדין אלחנן תנן שכתב דהיכי דנשתקע שם העריסה הוי זאת בכלל אינו מוכח מתוכו ופסול לר"מ וכשר לר"א וכן כתב הנב"י לענין דילוג שם האבות אבל ז"א דכל היכא דלא ניכר הפסול אף לר"א פסול משום מזויף מתוכו אי מזויף מתוכו פוסל אף בכל דיני גיטין או רק בפסולי עדות לחוד תלי זאת בפלוגתת הראשונים לר"א אי עידי מסירה דוקא כרתי או דע"ח נמי כרתי. אף לשיטת הפוסקים דתפיסת השטר משוי לו למוכח מתוכו מטעם חזקה מה שביד האדם הוא שלו מ"מ לא מהני זאת לעשות מוכח מתוכו לשני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת. לדידן תשש של לעז חמור יותר מחשש מוכת מתוכו: