שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן פ
בדין שומרים שפשעו בהיזק שאינו ניכר. תירוץ מספיק מה שהקשו לשיטה זו דאינו יכול לומר לו הרש"ל מהא דהשומר את היין ובא ואמר לו נתנסך יינך דאם אין שכרו הרבה א"נ ואמאי כיון דפשע בשמירתו הרי חייב בכל היין והיה לנו לומר מתוך שמפסיד לעצמו נאמן. יש להבין מה נפק"מ בין שכרו מרובה למועט הא יש עשירים שהמרובה נחשב להם כמועט וכן להיפוך וגם מה גבול יש בזה והעיקר כמש"כ הריטב"א דצריך להיות שיווי השכר קרוב לשיווי של החפץ ונאמן מטעם דאז דיני כבע"ד עצמו. ראי' מכ"ד דהא דאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרך וכו' מיירי אם מפסיד מה שכבר זכה אבל לא בשביל מה שיכול לזכות ביאור בגיטין נ"ד בההוא דאמר בס"ת גוילין שלה לא עבדתים לשמה ומתורץ כל הקושי' של בעל מ"ע בזה השגה על דבריו ביבמות בעבדא דרב אשי דתיכף כשטבל קדם וזכה לנפשו דחייבים לשלם ואמאי הא הוא היזק שא"נ וגם מזיק שיעבודו בשוגג דפטור לא שייך בזה הרש"ל דהשיעבוד כבר חלף והלך לו דאינו בעין. בדין כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי היכא דבר חיוב הוא רק דלית לו. ומה שיש להקשות ע"ז וביאור דברי התוס' והפוסקים בזה: