שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן עט
במי שגרם היזק לחבירו ע"י שלא הביא לו הסחורה בזמנו. ב"מ בדין לדידי שוה לא נאמרו לחייבו לאחרינא ע"י זה מזה קשה על הב"ח בסי' ד"ש ביאור ברש"י ב"מ בהני שקולאי אפשר לומר דרבא התם אזיל לשיטתו דגרמא חייב וגם במזיק מה דמשלם רק כשעת ההזיק משום דמה שנתייקר אח"כ הוא רק גרמא. חילוק בין הנותן הם המות לפני בהמת חבירו דפטור מטעם דלא הוה לה למיכל אף בסם שהוא מצד עצמה טוב ומ"ש באם אמרו לו שהוא בטוח והלוה לו חייב ולא אמרינן היה לך שלא תלוה לו. ב"מ הבטחתו של אדם כל שסומך עליו ואינו מקיים דינו כמזיק ממש. נעלם לפי שעה מהקצות דברי המרדכי פ' הגוזל בדין כל דסומך עליו חייב מדין פועל וערב:
בדין כל דסומך עליו חייב מדין פועל וערב: