שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן סו
בעסקא הנחתם ע"י מה"ק ויש עדים שהודה פניהם האיך שנתן לו כל דין נאמנות רק שאין יודעין מגוף הלואה והלוה אמר שלא לוה מעולם עוד אומר המלוה שבעת הלואה היו עוד אנשים ועכשיו אינם כאן לפי סברת הרשב"א דדוקא פרעתיך בפני פו"פ והלכו למדנה"י הוא דהוי מיגו דמתיירא שמא יבאו ויכחישו אבל פרעתיך בפני פו"פ ומתו לא הוי מגו הכא נמי מתירא שמא יבאו ויכחישו אותו ומגו דפרעתיך אין כאן דהא יש כאן נאמנות מה שכתב האו"ת האי סברא דמתיירא הוא רק דעת הרא"ש אינו כן דכן נמי דעת הרשב"ם והרשב"א ולכאורה ראי' מכתובות באמרה אשת איש הייתי כמו שהביאו המחברים ומתורץ זאת עפ"י שני הגירסאות שבועות מ"א בהא דפרעתיך וכו' והלכו למדנה"י אי גרסי נאמן אי אינו נאמן הוכחה דאף אם בטענת המיגו יהי' מוכרח לומר שני שקרים נחשב ג"כ למגו. בסברת ההפלאה באומר השטר מזוייף ונתקיים דהוחזק כפרן ואינו נאמן לא מיירי בטען מתחלה שתי טענות מזויף הוא וגם פרעתי דאף דאתכחיש על מזויף מ"מ על פרוע לא איתכחיש ובזה תירצתי מה שמקשין מתוס' ב"מ קי"ב ד"ה קציצה שמואל סובר דאף אם מתחלה אמר תרתי פרעתיך וגם הוא מזויף מ"מ ג"כ אינו נאמן. בדין אי אמרינן מגו לפסול השטר. חילוק בין מחאה לפני עד אחד אפילו מודה דמיחה לא מהני מטעם דלא חש כיון דיש לו מגו להכחיש העד ואמאי בפקדון היכא דליכא עידי ראי' מ"מ אם התרה אותו שלא להחזיר לו בלא עדים אינו נאמן ואמאי לא אמרינן דסמיך על המגו. בדברי המהרי"ט דנאמנות דינו כאל תפריעני אלא בעדים דלא כהקצות בסי' ע"א הוכחה מכמה פוסקים דאין נפק"מ לענין מגו בין נאמנות סתם למפורש. תירוץ על קושיית הנה"מ בסי' קל"ד ובסי' ס"ט ס"ק ט' מה שהקשה על הקצות: