שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן סב
בקרובי המת שלא ירשו כלום וגם אינם עשירים אם חייבין הם בתשלומי דמי הקבורה בהסתירה מיו"ד סי' שמ"ח לאה"ע סי' קי"ח. ואם הוא משבעת המתים כיון דחיוב הקבורה מוטל על הקרובים ועברי ג"כ בל"ת הא בל"ת מחויב לפזר ממונו. אמנם כ"ז אם הח"ק אינם מבקשים רק הקצבה כדין דאל"כ אנוס הוא ואינו עובר. בדין ל"ת דשב ואל תעשה אי דינה כל"ת או רק כעשה ראי' לזה מהרא"ה בדין ל"ת דלא תלין פעולת שכיר בסוגי' דיוה"כ מכפר על עשה ול"ת תירוץ על קושית הגאון בעל נ"י. חילוק בין פסולי עדות לדין תשובה. ב"מ בדין ספק ממון וגם ספק איסור אי לחומרא או לקולא בדין ספק ממון נפק"מ בזה בין איסור עשה לל"ת תירוץ על קושית הכ"מ בפ"א מהלכות אבל. תירוץ על הסתירה הנ"ל דביו"ד מיירי באמר אל תקברני דליכא רק העשה ובספיקא אזלינן בתר ממונא לקולא משא"כ באה"ע מיירי דאיכא ספק ל"ת ג"כ. שני קושיות על החו"י סי' קל"ט כבוד הבריות דדוחה ל"ת היינו דוקא בשביל בזיונא אבל לא בשביל תוספת כבוד ביאור בסנהדרין בסוגי' דקבורה משום כפרה וכו'. תירוץ על הרמב"ם מקושית הלח"מ אמאי השמיט הטעם של הגמרא. בסברת הרדב"ז דאם קבורה משום כפרה אם אין מקברין אותו אין המיתה מכפרת לו בדברי הנב"י בכהן שאמר קדש לי אשה גרושה בנידן דידן אפשר שיורדין לנכסיו ג"כ ראי' לזה מגמרא בהא דדרשינן טעמא דקרא חילוקים בזה: