שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן סא
אי גם בזמן הזה יש חשש איסור להקדיש כל קרקעותיו שיש לו בלתי שישאיר מאומה לנפשו ג"כ כמו שנראה מהרמב"ם פ"ו מהלכות עירוכין וי"א דאף להפקיר נמי אסור ומהכ"מ משמע דלכתחלה לכ"ע אסור ואף דבגמרא לא הוזכרו רק לענין חרמי כהנים מ"מ בתוספתא מבואר אף בשאר הקדשות כן ובח"ס מתרץ הקושיא דהאיך אמר במכשירי ציצית דלא דחי שבת דבידו להפקירן לפי ש סברת התוס' דמי שאין לו קרקע פטור מפסח א"כ אמאי מכשירי פסת דוחה הא יכול להפקיר ותירץ דר"א לשיטתו שם דאסור להפקיר נכסיו מבואר דאף הפקר נמי אסור מיהו באמת אינו כן דדוקא בחרמי כהנים אסור כמבואר בפנים תמיה על בעל קה"י במסכת שבת בעובדא שנשכר שלש שנים אצל בעה"ב בדרום ולא שילם לו שהתרים כל נכסיו בשביל הורקנוס בנו והקשה והא הורקנוס הוא אביו של ר"א ולדידיה הא אסור להחרים כל נכסיו ותמוה דהא תוספתא מפורשת היא דלר"א חל ההקדש ראי' מכמה דוכתא בש"ס דר"א סובר דיכול להפקיר כל נכסיו אף בלי שיור כלל ועל הקושי' ממכשירי פסח לא קשה מידי דהכוונה הוא דאי בעי מפקיר כעת וזה אסור בפסח דאם יעשה כן אתר שיגיע הזמן יתחייב כרת תדע דאל"כ הא סוכה נמי יכול לילך לדרכו קודם סוכות ויהי' מהולכי דרכים דפטור ויתר הדברים מבוארים בפנים. (דף ס"ח ע"ג ש' יוד נשמט ולדעתי יש להוכיח קצת וכו' דהא ר"א סתמא קאמר שאין צריכין לקרות שם למעשר עני אפי' היכא דאין להמוכר הזה רק שדה אחת ומוכר לו כל תבואה שזרע בהשדה דהא סתמא קאמר וכיון דר"א אית לו לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו וה"ה בכל מתנות עניים כדאיתא בחולין דף קל"א וגם קרקע כ"ש חייב במעשר ואף דלענין פיאה אית ליה לר"א דדוקא קרקע בית רובע בעינן היינו משום דיליף שדך שדך מכלאים אבל לענין מעשר מודה והשתא אם יפקיר השאר ויניח לעצמו קרקע כ"ש הלא אותו מעט חייב במעשר והוא מעורב בכל כיון דמכר הכל ואף שיש תקנה להפקיר חלק אחד ולהניח לעצמו פחות ממאתים זוז ואח"כ יזכה בההפקר ויפקיר הנשאר ויזכה אח"כ בזה כ"ז אינו במשמע אלא ע"כ וכו' ועיי' בהגהות רע"א):