שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן נג
בטבח שמכר בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ומתנצל כי בנו חלה אז ומחמת טירדותיו שכח גם אומרים עליו שכ"פ נכשל בזה עוד העידו עליו שפ"א מצא המשרת נקב בכרס והוגלד פי המכה והראה לו וגער עליו וניכר הוא שרצה למכור הבשר לישראל רק שלא הניחו לו. העובר על איסורין המפורסמים אי די בקבד"ח פליג בזה הרא"ש והרשב"א היכא דאיכא חימוד ממון אף אם לא עבר רק פ"א אין לו התנצלות דשוגג היה. בכ"ז אין חילוק בין עבר על איסור דאורייתא או דרבנן. חילוק בין חשוד לעובר ממש. קושיא על העבה"ג מה שמביא ראי' מנמצא אחריו חוטין דדי בקבד"ח וקשה דהא כתב הג"א דלא מהני אבל באמת יש חילוק בין מכר לנמצא אחריו קודם שמכר וכה"ג מחלק ג"כ הראב"ד הובא בדברי הסמ"ע סי' ל"ד דכל היכא דיש ח"מ ולפ"ע נפסל מיד ולא בעינן בזה איסור שיש בו מלקות ולא מהני בזה קד"ח ואולי יפרש כהכ"מ שם דכיון דמוכר מסתמא אוכל ג"כ והוי לאו שיש בו מלקות אבל כבר דחו פ"ז בבכורות במוכר טריפה בחזקת כשירה דמחזיר לו הבשר והקשו הא עבר משום לפ"ע ותירצו דאף דחשוד למכור מ"מ אינו חשוד לאכול וזה דלא כהכ"מ. נידן דידן יש להקל ע"פ דברי הנמוק"י במי שלא התפלל בעת שהיה לו זמן שסבר שעדיין יש לו שהות דנחשב לאונס ובר"ן פ' כה"נ הקשה בעדים זוממין דבעי התראה אי מתרין בהו מעיקרא אמרי אישתלין הלכך ה"נ יכול לומר דהיה סבור שיש לו עוד שהות ואח"כ שכח גם חלה בנו אונם הוא כדאיתא בהאומנין. ועל השאלה השניה הא עדיין לא מכר ואף שרצה לא נפסל דבעוברת על ד"ת מבואר דברצה לחוד לא נפסלה וכן מהא דב"ק רצה לישבע ולא הניחו לו וכן בכתובות לדידהו תבעתינהו לאיסורא ונראה דאף הסמ"ע אינו פוסל אותו רק מספק וכיון דהוא רק עד אחד בהכחשה אין לפוסלו ויתר הדברים מבוארים בפנים: