שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן מט
אחד מלח בשר לצורך יו"ט ומחמת טירדת יו"ט לא נשתהה במלחו רק שיעור מיל ונשאר לו מבשר זו לאחר יו"ט בפ"מ סי' צ"ד כתב דכה"ג אמרינן הואיל ואישתרי וכו' מיהו י"ל דכ"ז היכא דאי אפשר לתקן משא"כ הכא ויש להבין דהא בכהן ביפ"ת לא אמרינן הואיל ואישתרי ואולי סובר הפ"מ כיון דאיכא שם עוד לישנא דאמרינן הלכך בדרבנן סמכינן להקל ובזה מתורץ מה שמקשין על המ"א בסי' פ"ח שכתב דנדה כיון שמותרת בימים נוראים ליכנס לביהכ"נ מותרת נמי להתפלל והקשו דהתם בהותר לצרעתו הא כניסה חדא היא משא"כ כניסה ותפילה תרי מילי נינהו ולדברינו ניחא דהא בכהן כיון דאינו לוקה משום זונה על נכרית אלא א"כ נבעלה תחלה וא"כ האיך מותר בה אף ביאה שניה הא נעשה איסור חדש של זונה וגם הוא בזמן אחר דהראשונה היתה במלחמה אלמא דאף כה"ג נמי יש סברא דאמרינן הואיל ואישתרא. ויתר הדברים וגם שיטת הפוסקים בזה מבואר בפנים ויש להבין מדברי הרשב"א בפת פלטר דלא אמרינן הואיל ואישתרי וכן מהמבשל לחולה בשבת וי"ל דהרשב"א אזיל לשיטתו משום דהאי סברא דהואיל ואישתרי תלי אי דחויה או הותרה והרשב"א בתשובה סי' תרפ"ט סובר דדחויה ומתורץ נמי בזה קושית הט"ז מסתירת הש"ע מסי' קי"ג לסי' קכ"ג. בפלוגתא של הראשונים אי קיי"ל לעולם כאיכא דאמרי בש"ס אף בדרבנן ואף אם הוא לחומרא. חילוק אימתי חששו שלא יהיו דברי חז"ל כחוכא ואימתי לא חששו לזה ע"פ כל ההנחות דברי הפ"מ צ"ע יש חילוק בדין הואיל ואישתרי אם הסירו זאת משום הפסד או משום מצוה והוא ע"פ חילוק של הרשב"א בין אשת אח במקום יבם דמותר אפילו ביאה שניה ובין יפ"ת דאסור בדין טומאת ע"ה שהתירו ברגל שג"כ אחר הרגל נאסר חילוק בין דבר שהותר ובין דבר שלא נאסר מעולם. יש לעין ע"ז מירושלמי דבשבת אוכל על פיו ולמצא"ש חייב לעשר: