שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן מח
בחתיכת בשר בהמה גסה שנתערב בה חתיכות של בשר בהמה דקה מבשא"מ ונחתכה לחתיכות דקות וקודם הבישול נודע שבהמה דקה אחת נערפה ואי אפשר להכירה וכבר לקחו קצת מהחתיכות ואכלו אותם קודם שנודע התערובות. מה שהוכיחו הפוסקים מדברי הרשב"א דסובר דהא דאמרינן דאם נפל אחד מהם לים דהותרו כולם לא מיירי במין בשאינו מינו אף אם הוא יבש ביבש המעיין ברשב"א יראה דלמסקנא אינו סובר כן הרשב"א לשיטתו בתשובה הוכר לדחות פירוש הראשונים אף היכא דאיכא החשש של טעם כעיקר וגם הסברא דאיסורא ברובא איתא מ"מ אמרינן נמי דהאי דנפל דאיסורא הוא. דברי רע"א בסי' פ"ב צריכים תיקון והמעתיקים לא העתיקו יפה. תירוץ על קושיית התוס' ע"ז ס"ז הוכחה דלהרשב"א הכרת טעם לא דמי להכרת גוף האיסור: