שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן מז
ברוטב של בשר רותח שנשפך סמוך לפת בתנור ולא נגע בהפת רק ההבל של הזיעה ובודאי הי' ס"ל שם לכאורה אחרי דכתבו שאין זיעה באוכלין והכא הא בהמים עצמן של הרוטב אין איסור רק מחמת טעם הבשר שקיבלו ובבשר הא אין אוסר זיעה אך מהרמב"ם נראה שאין ראי' שיש חילוק בין זיעת אוכלין למשקין ולכאורה יש להבין מנ"ל להרא"ש כלל ללמוד איסור זיעה מטומאה הא קי"ל דאיסור מטומאה לא ילפינן ופירש רש"י דטומאה חידוש הוא הלכך נראה דהרא"ש מוכרח הוא לשיטתו כמבואר בפנים אבל להחולקין על הרא"ש אין ראי' כלל דזיעה אוסרת הלכך יש כאן ס"ס דשמא זיעה אינה אוסרת ושמא דוקא צונן מקבל זיעה אבל לא חם וגם הא יש סברא דכל לבינה נחשבת ככלי בפ"ע ואינו מפעפע מקדירה לקדירה וגם יש סברא דאף בקדירה נמי לא אמרינן דהוא מקושר עם המאכל ותמה אני על הגאון בעל בא"י סי' ט' שמוכיח מהרמב"ם דכה"ג לא הוי נטבנ"ט ובאמת ברמב"ם מבואר להיפוך: