שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן יח
בכיס הריחיים של משי משנה שעברה שמנקין אותה ע"י מסרק שלה ועושין אותה נקי אי מותר לטחון עלי' הקימחא דפיסחא בעת הדחק. ב"מ דהא דכתבו הפוסקים דנפה בעי הגעלה מיירי דוקא היכא דמשתמשין בה פת חמה הוכחה לזה מדברי הש"ג ופליגי אי חוששין ג"כ למיעוט תשמישין ואזלי לשיטתן כמבואר בפנים. השגה על אותן דכתבו דטעם דבעינן הגעלה אחר רחיצה הוא משום דהוי כחליטה ז"א דהא כתבו דמשהין אופה הרבה בצונן וא"כ כבר נתחמצה. אפשר דאף בכיס הרחיים דאיתא בש"ע מ"מ אם מסלקין כל העצים שנתפרו בהארוג אז לכ"ע מהני רק לנקות היטב ע"י כביסה ומתורץ בזה מ"ש כיס משקים. לפי הטעם שהחמירו בכיס משום שהקמח הולך בין השתי להערב יש להקל בכיס של משי. בגד שנבלע בו איסור אפילו ע"י רותחין מ"מ יוצא ע"י כיבוס ולא דמי בזה לכלי סריקה במסרק יש לומר דדמי לכיבוס המהרי"ל דהחמיר מאד בכיס של הרחיים י"ל משום דאזיל לשיטתו שסובר שאפילו לח בלח נמי חוזר וניעור משא"כ לדידן. כוס של רחיים ספק אם הוא דומה לפשתן שטוה נדה או לחרסן של זב זבחים ע"ט בדין פירור חמץ שיש לו הכרה מ"מ אם הוא קטן מאד י"א דאינו חוזר וניעור: