שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן יז
אחד תיקן חמץ עם רעל וצוקר בשביל עכברים ונזכר בפסח שלא ביער ויש שם כזית חמץ. ורצה אחד לדמות זאת לדברי הרמב"ם בעירוב מי ראש באופן שאינו ראוי לאכילה דע"י כן נתבטל שם האיסור ממנו אבל לא דמי דהכא מצד הטעם מוטעם הוא רק דסכנה לאוכלו ראי' מחולין נ"ח דע"י כן לא פקע שם האיסור הוכחה לזה מפסחים כ"ד ובדברי הצל"ח שם תירוץ על קושית המ"א בסי' תס"ו בדין העושה מלוגמא מחמץ תירוץ על קושית המגיה במל"מ פי"ג מהלכות שגגות אך הכא יש להקל בלאו הכי דהוי ככופת שאור שיחדו לישיבה דביטלו בידים פסחים מ"ה: