שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
יורה דעה · סימן נט
שאלה בס"ת שבידיעה אחת נכתב השם הק' שלא כסדרן ועדיין לא תפרו אותה בס"ת אי נכון יותר לכתוב יריעה אחרת או די בזה כדי שלא יבא לידי גניזה לדבר שבקדושה:
תשובה המחמיר בזה הוא בעל גינת ורדים והבאים אחריו חולקים עליו בזה ויש מהם שכתבו שאף אם אירע זאת ביריעה אחת והוא רוצה להחמיר על עצמו ולהחליף יריעה זו באחרת ג"כ אינו רשאי משום שיצטרך גניזה לדבר שבקדושה עיי' בזה בתשובת באר יצחק סי' כ"א וב"י סי' יו"ד ובצ"צ הח' הלכות ס"ת ואחרי שהמחברים הללו לא הביאו זאת רק מספר גינת ורדים לחוד ועל מה שהביאו מספר תפארת למשה שהוא סובר ג"כ שהוא פסול כתבו האחרונים דלא מצאו בו כן עיי' פ"ת רע"ו אבל באמת מבואר הוא כן מדבריו שכתב בהלכות ס"ת שאם נפסק ה' הראשון של שם הוי' ציוה לחתוך כל השיטה ולהניח שם מטלית ע"ש אף שהוא דבר שיש בזה פלוגתא אם רשאין לעשות כן וגם הא אין זאת דרך כבוד ואמאי לא, התיר לתקן הנפסק וע"כ משום דכיון דהיתה זאת באות הראשונה הוי שלא כסדרן וגם מדברי הזוהר פ' אחרי מות ד' ווארש' דף ס"ה ודף ס"ו משמע ג"כ דשם הוי"ה צריך לכתוב כסדרן כמו שנבאר לקמן לכן אמרתי לברר הדברים כפי מה שנראה לי בדין זה והוא כי המחברים הקשו על עיקר הדין דקי"ל דבתפילין ובמזוזות בעינן כסדרן ובס"ת לא בעינן שיהא הכתיבה כסדרן ואמאי לא ילפינן ס"ת מתפילין ומזוזה בגז"ש דכתיבה כתיבה ובמסכת מכות דף י"א ילפינן התם ס"ת שתפרה בפשתן מתפילין ע"ש:
ולכאורה היא קושיא רבתה דהא בכמה דברים באמת ילפינן גז"ש זו של כתיבה כתיבה כמו לענין מוקף גויל ושאר דברים ובספר בא"י תירץ בזה דכיון דאמרינן במגילה דף ט' דתפילין ומזזות אין נכתבין רק כתב אשורית משום דכתיב בהו והי' דרשינן בהויתן יהי' כמו שניתנה מסיני משא"כ ס"ת נכתבת בכל לשון והטעם הוא ע"כ משום דאמרינן בסנהדרין דף כ"א דמתחלה נתנה התורה לישראל בכתב עברי ואח"כ נשתנה כמו דדרשינן התם כתב הנשתנה ע"ש הרי מוכח מזה דהאי דרשה דדרשינן מוהי' בהויתן יהי' לא נתקבלה ע"כ לדורשה על ס"ת הילכך כתיבת כסדרן נמי דילפינן זאת ג"כ מהאי והי' גופה לא נאמרה זאת רק לענין תפילין ומזוזה אבל לא בס"ת וכן בתלמי המלך שהעתיקו לו הס"ת בשאר לשון כדאיתא במגילה ד' ט' ע"כ העתיקו לו השמות הקדושים ג"כ בלשון אחר או בלשון יונית וממילא מוכרח הוא דהאי והי' דילפינן מיניה בהויתן יהא לא קאי על האזכרות ג"כ דאל"כ האיך התירו לכותבן בלשון אחר ע"ש:
הנה מה שכתב לדבר פשוט דבהא דספרים נכתבין בכל לשון היינו אפילו השמות הקדושים נמי ובאמת אין זה פשוט כי אף אם נאמר דלתלמי המלך העתיקו השה"ק ג"כ בלשון יוני יוני מ"מ ע"כ לא כל מה שהעתקו לתלמי הותר לכתוב בספרים תדע דהא העתיקו לו ותצחק שרה בקרוביה שהוא היפך האמת וכן כה"ג טובא שם ולפי המקובל אצלינו בודאי אם היו כותבין כן בס"ת הוי בכלל ספר שאינו מוגה שאסור להשהותו כדאיתא בשבת ד' ק"ד ברש"י שם ועיין כתובות י"ח ועיי' בקרבן העדה ירושלמי, מגילה ה' ט' באם כתב במקום ירושלים ירושלימה פסול דנשתנה הענין ואף בשאר כתבי קודש ומש"כ התוס' שם ד"ה ואל זאטוטי דהא דלא כתבו ואל אצילי לפי שלא רצו לשקר ע"ש לא דבכה"ג הוי כשר אלא לפי שלא רצו לשקר כתבו לישנא דמשתמע לתרי אפי אבל באמת אם כתבו כן הוי פסול בודאי [וצ"ע קצת בד' התוס' לפי מאי דאיתא במס' סופרים הובא בשו"ת הריב"ש סי' רפ"ד דבאמת יש פלוגתא בזה אי, כותבין נערי או זאטוטי הא י"ל דלכך כתבו הכי מטעם דבאמת הא איכא מד"א דכותבין זאטוטי דוקא] ומכש"כ להרשב"א בסי' תרי"א דמפרש הגמרא דמגילה דמיירי לענין כתיבת ס"ת לקרות בה בודאי אם כתבו כמו שכתבו לתלמי הוא פסול וכל עיקר ההיתר לא קאי התם רק לענין שינוי הכתיבה והלשון בזה התירו אצלם משום מעשה דתלמי אבל גוף ההעתקה והכוונה של הכתובים בודאי צריכה להיות כמו לכתב אצלינו בהתורה ואם שינה פסול וא"כ אפשר לענין שם הק' נמי כיון שהכונה האמיתית של שם הוי' אין לו ביאור דהא לא כמו שנכתב הוא נקרא נקרא באל"ף דלי"ת ונכתב בי"ה וכו' כדאיתא בגמרא ואפילו בהנקודות של שם הוי' נמי יש בו שינוי ועיי' בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' פ"ג מה שכתב בזה והוא בכלל זה שמי לעולם לעלם כתיב ע"ש ומחמת כן כל המעתיקים כמו תרגום אונקלוס וירושלמי ויונתן ב"ע כולם מעתיקים האזכרות ככתבן מה"ט שאין לזה ביאור אתר לפי"ז אף דהתירו לכתוב ס"ת בכל לשון אבל שם הק' יכול להיות שכותבין אותו דוקא כמו בס"ת דאל"כ איכא שינוי הביאור וכן מצאתי בשו"ת בית יצחק סי' ט' שכתב ג"כ דאף דספרים נכתבין בכל לשון מ"מ שם הק' צריכין לכתוב ככתבו והביא ראי' דלפי מה דכתבו הראשונים דשם הק' הנכתב בלשון לע"ז אין דינו רק ככינוי כמו שכתב הטור ח"מ סי' פ"ז וא"כ אחרי דקי"ל דנוקב השם אינו חייב רק בשם המפורש דוקא כדאיתא בשבועות ד' ל"ה וא"כ האיך יכתוב ונוקב שם בשם הלע"ז הא ע"ז אינו חייב והאיך יכתב שקר וגם לפי מה שכתב האבן עזרא בהקדמתו למגילת אסתר בטעם דליכא שמות הק' במגילה משום דמרדכי שלח המגילה להפרסיים כדכתיב פתשגן וכו' והעתיקו אותה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים שלהם והם היו עובדי אלילים והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כמו שהיו עושים הכותים שתחת השם כותבין אשימא שם אליל שלהם ומשום כבוד השם לא הזכיר מרדכי שם הק' במגילה ע"ש. לפי"ז בתלמי שהיה מלך מצרים וגם עובד אלילים אם היו מעתיקין לו השם הק' ג"כ על לשונם היו צריכין לכתוב לו ת"ו כמו שהם מכנין וזה הא איסור גמור הוא ובודאי השם הנכבד העתיקו לו כהויתו רק שאמרו לו שזה הוא הביאור של שם הק' שלנו ועיי' במ"ע מפ' וא"ו עד פ' ט' שהאריך שם בהעתקה זו. לפי"ז מה שהביאו נמי מהא"ר סי' ל"ב דאין קפידא לכתוב השם שלא כסדרן אין זה ראי' כ"כ לנידן דידן דהתם בשאר שמות מיירי דאותן באמת נשתנה ע"י תלמי אבל אין ראי' מזה לשם הוי' וכן מחלק ג"כ בהגהות ר"ע בסי' רע"ו בין שם הוי' לשאר שמות עפ"י הזוהר ע"ש:
וקצת יש להביא ראיה דגם בכתבי הקדש שנכתבים בכל לשון מ"מ השמות כתבו כתיקונן דהתוס' במגילה ד' ט' וכן בשבת קט"ו ד"ה מגילה כתבו דלמאן דאמר אין קורין בהם. אז יש חילוק בין מגילת אסתר דאין מצילין אותה מפני הדליקה משום דאין בה שמות הקדושים משא"כ שאר ספרים אף שאין קורין בהם מ"מ מצילין אותן משום השמות שבהם ע"ש והנה דעת הפוסקים וכן הובא בש"ך יו"ד סי' קע"ט דשם הקודש הנכתב בלשון לע"ז אינו שם כלל ומותר אף למוחקו ע"ש וא"כ מאחר שמותר אף למוחקו שהוא בכלל מאבדו ביד כמו שכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת וא"כ האיך התירו גם לחלל שבת בשביל להצילן ועיי' בירושלמי פ' כ"כ דלר"ש מותר אף לכבות הדליקה בשביל הצלתן ואמאי הא בשביל גוף הכתבי קודש עצמן אסור לכבות כיון דלא ניתנו לקרות בהם וכל ההיתר הוא רק בשביל השמות והא הם עצמם מותרים אף למוחקם ולא דמי לס"ת שאין בה רק פ"ה אותיות בלא שמות הקדושים אף דאין בהם איסור מחיקה מ"מ מותר להצילם התם הא ניתנו לקרות בו וגם דאתי מס"ת שלימה משא"כ כאן אלא ע"כ מוכח דאף למאן דאמר דניתנו לכתוב בכל לשון משום דנשתנה או מיפת וכו' ליפת מ"מ השמות הקדושים לא נשתנה לעולם קריאתן:
גם עיקר תירוצו הראשון מכתב הנשתנה אינו מספיק כלל חדא דמה נעשה בר' שמעון בר' אליעזר ושאר תנאי התם ובירושלמי פ"ק דמגילה דאית להו דהתורה לא נשתנה מעולם ולא דרשינן כלל את משנה התורה הזאת לכתב הנשתנה רק דרשי זאת למלך שצריך לכתוב לו שתי תורות ובודאי כוותייהו קי"ל דהא מלך כותב לו שני תורות כדאיתא ברמב"ם הלכות מלכים וילפינן זאת מהאי קרא דמשנה התורה היינו שני תורות וא"כ ע"כ לא דרשינן לכתב שנשתנה וכן כתב להדיא הרדב"ז ח"ב סי' תמ"ב דמהאי טעמא גופא קי"ל כר"ש בן אלעזר ע"ש ולפי הנחה של המחבר הזה קשה ממנפ"ש האיך סברי הני תנאי כירושלמי שם או סברי דמותר לכתוב ס"ת וספרים בשאר לשונות כמו תנא דמתניתין דמגילה דאין בין דמותר לכתוב ס"ת בשאר לשון א"כ מנ"ל להו זאת להפקיעו מהלימוד דוהי' דמוכח מזה דצריכין לכתוב ס"ת בלשון הקודש דוקא ואין לומר דסברי כרבשב"ג דיליף זאת מיפת אלקים ליפת זה אינו דכל דנימא דהאי והי' דרשה גמורה הוא דאף בס"ת בעינן כסדרן אז בוודאי שוב אין להפקיע מדרשה זו דיפת אלקים ליפת דאינו אלא אסמכתא בעלמא מדיני דאורייתא ובשלמא רשב"ג בעצמו יכול להיות שהוא סובר ג"כ כתב הנשתנה ומחמת כן היה באמת מותר לכתוב אף בשאר לשון רק שקרא אשכח ודרש שלא הותרו לשנות אלא בלשון יונית דוקא אבל לעבור דין דאורייתא מהאי קרא לחוד בודאי אי אפשר ואם נאמר דהני תנאי סברי בזה כר' יהודה דפליג על מתניתין דאין בין וסובר שגם ס"ת ושאר ספרים לא התירו לכתוב בשאר לשון א"כ קשיא הלכתא על הלכתא דהא לפי הנחה זו כל דקי"ל דהכתב של ס"ת לא נשתנה אזי אסור לכתוב ס"ת וספרים בכל לשון וכל שאסור לכתוב בשאר לשון אז ממילא אין לנו הכרח במה לסתור הגז"ש דכתיבה כתיבה ולפי זה כיון דקי"ל דהכתב לא נשתנה היה לנו לאסור לכתוב ס"ת שלא כסדרן ואנן הא קי"ל דשרי ועוד קשה לר' יהודא דאית ליה במגילה דף ט' שם שאף ס"ת ושאר ספרים לא התירו בשאר לשון ואף עברי שכתב תרגום נמי פסול ולא התירו אלא יונית דוקא משום מעשה שהיה ע"ש היטב בש"ס וכי נאמר דהוא סובר דספר תורה שנכתבה שלא כסדרן פסולה בדבר שהוא פשוט להכשיר ואין לומר דהני תנאי דסברי דהכתב של ס"ת לא נשתנה מעולם ור' יהודא לא יסברו כלל האי גז"ש דכתיבה כתיבה דלא נתקבלה להם הגז"ש וכמו דאמרינן כה"ג בשבת דף צ"ז ובשאר דוכתא זה אינו דא"כ מנ"ל להו דמזוזה בעינן לכתוב על גבי קלף ואינו נכתבת על כותלי הבית גופא כדכתיב על מזזות ביתיך דלא ידעינן זאת אלא מהגז"ש דכתיבה כתיבה כדאיתה במנחות דף ל"ד וגם מנ"ל להו דכתבה כאגרת פסולה דכ"ז הא לא ידעינן אלא מהאי גז"ש וגם אין לתרץ אליבא דר' יהודא שהוא סובר דגם תפילין ומזוזות כשר שלא כסדרן וזה אתי שפיר טפי דהא באמת בזה מצינו פלוגתא עיי' בנקה"כ ביו"ד סי' ר"צ שמבואר מדבריו שזה תלי אם מזוזה פרשיות פתוחות או סתומות דאם הלכה הוא כמאן דאמר פתוחות אז מוכרח הוא דסוגיא דילן פליג על המכילתא ומכשיר שלא כסדרן אף בתפילין ובמזוזות ע"ש גם זה אינו דע"כ מוכרח מהגמרא דר"י סובר דתפילין ומזוזות פסול בהוא שלא כסדרן והוא דבברכות דף י"ג אמרינן ק"ש בכתיבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון ואמרינן מאי טעמא דרבי אמר קרא והי' בהויתן יהו ורבנן הא כתיב והי' ומשני ההיא שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע מנ"ל מדברים הדברים ואמרינן תו התם למימרא דסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי ס"ד בלה"ק נאמרה והיה דכתב רחמנא למ"ל איצטרך משום דכתיב שמע למימרא דסברי רבנן דכל התירה כולה בלה"ק נאמרה דאי ס"ד בכל לשון שמע דכתב רחמנא למ"ל ומשני אצטריך משום דכתיב והיה ע"כ בגמרא והנה אף דחזינן דהגמרא רוצה לאוקמי דכל הני תנאי מצי סברי דהתורה ניתנה בין בלה"ק ובין בשאר לשון מ"מ נראה דכל זאת רק אליבא דרבי ורבנן דוקא נאמר אבל מדברי רבי יהודא נראה מוכח שהוא סובר דכל התורה בלשון הקודש דוקא נאמר והוא כי המעיין בתוס' ברכות ד' י"ג ד"ה וחכ"א יראה כי רבי יהודא דהוא סובר לקמן דף ט"ו דהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ע"כ סובר הוא כחכמים דסברי ק"ש בכל לשון ע"ש ובמגילה דף ט' בפלוגתא דרבנן ורשב"ג או ס"ת נכתבים בכל לשון או בלשון יונית דוקא איתא התם דר' יהודא סובר דאפילו שאר כתבי קודש נמי אין נכתבין אלא אשורית דוקא והא דס"ת נכתבת בלשון יונית היינו משום מעשה דתלמי המלך הוכרחו להתיר כי עת לעשות לה' וכו' אבל מצד הדין אין כותבין אלא דוקא בכתב אשורית ולשון הקדש דהא אפילו מקרא שכתבו תרגום נמי פסול אליבא דר"י ע"ש היטב בסוגיא ובתוס' סוטה ד' ל"ג ד"ה כל ולפי זה הא ע"כ מוכח דר"י סובר דהתורה בלה"ק ניתנה דאי בכל לשון נאמרה א"כ באמת אמאי אסור להעתיק ס"ת וספרים בשאר לשונות אליבא דר"י אלא ע"כ מוכח דר"י סובר דהתורה בלה"ק נאמרה ולפי זה הא דאית ליה דק"ש נאמרת בכל לשון היינו ע"כ משום דכתיב שמע ודרשינן בכל לשון שאתה שומע נמצא ממילא מוכח אליבא דר"י דדריש האי והי' בהוייתן היינו לענין שלא יקרא למפרע דוקא מטעם דבעינן כסדרן דהא בהא תליא כדאיתא התם בסוגיא אליבא דרבנן ופשוט הוא:
והנה בסוגיא זו דברכות הקשו המפרשים מאי דפריך הגמרא ורבנן הא כתיב והי' בהויתן יהיו הא בעינן האי והי' לענין הא דדרשינן במכילתא שתפילין ומזוזות צריכין לכתבן כסדרן דוקא ועוד הקשו באמת לרבי דדריש והי' שיקרא דוקא בלשון הקודש מנ"ל האי דרשה שצריכין לכתוב כסדרן ואם כתבן שלא כסדרן פסול ועיין בספר משיבת נפש שרוצה להוכיח מזה שבתפילין ובמזוזות נמי אינו פוסל שלא כסדרן אבל בוודאי אין לסמוך עליו בזה בדבר שהוא היפוך כל הפוסקים וגם הקושיא מעיקרא ליתא דהא יש להקשות עוד כי לפי היוצא לנו מסוגיא דמגילה דף ט' שם בפלוגתא דחכמים ורשב"ג אם ס"ת נכתבת בכל לשון או בלשון יונית דוקא מבואר שם דלא פליגי רק לענין ס"ת אבל בתפילין ובמזוזות כולי עלמא מודה דבעינן כתב אשורית דוקא והיינו משום דילפינן זאת מוהי' כדאיתא התם בגמרא להדיא ולפי זה מאי פריך ורבנן הא כתיב והי' הא בעינן האי והי' דצריכין לכתוב תפילין ומזוזות בכתב אשורית דוקא אבל באמת לא קשה מידי דהא יש להבין דבמגילה שם ילפינן מן והיו בהויתן יהיו שהכתיבה של תפילין ומזוזות יהיו בהוייתן שלא ישנה מכפי שניתנה בסיני וכן במכילתא ילפינן מזה שצריך לכתוב כסדרן דוקא אלמא דהאי והי' קאי על מצות הכתיבה שיהי' בהוייתן ואלו בברכות ד' י"ג שם ילפינן מן האי והיה שצריך לקרות ק"ש בלה"ק אי שלא יקרא למפרע הרי דהאי והי' דילפינן מזה שבהויתן יהי' קאי על מצות קריאה של ק"ש ולא קאי כלל על תפילין ולא על מצות כתיבה והרמב"ם והפוסקים ילפי מהאי והי' תרתי מצות הכתיבה וגם מצות הקריאה דהא בפ"ב מהלכות ק"ש פסק הרמב"ם שם כרבנן דברכות דק"ש היא נאמרה בכל לשון ולמפרע לא יצא והיינו משום האי דרשה דוהי' כדאיתא בגמרא שם ובהלכות תפילין פסק הרמב"ם דבתפילין בעינן כתב אשורית דוקא והיינו נמי משום והיה. וכן הטור והשו"ע בסי' ל"ב כתבו שלא יכתוב שלא כסדרן דכתיב והיה והשתא ממנ"פ אי האי והי' הנאמר בפ' ק"ש קאי על מצות הכתיבה מנ"ל דבעינן נמי בהוייתן במצות הקריאה וכן קשה להיפוך וע"כ מוכרחין אנו לומר או דסברי דתרוייהו נכללו בכלל האי והי' בין לענין הכתיבה ובין לענין הקריאה דהאי והיה אכולה פרשה קאי ובפרשה הא מבואר שם מצות הקריאה והכתיבה כדכתיב התם וכתבתם על מזוזות הילכך כל היכא שיש שינוי בין בכתיבה ובין בקריאה לאו בהוייתן הוא וכן כתב להדיא הט"א במגילה דף ט' או י"ל דהא באמת תרתי והי' כתיבה בפרשה וחדא קאי על הקריאה ואידך דכתיב והי' לאות על ידך קאי על הכתיבה שצריכה להיות בהויתה וכן כתב רש"י להדיא במנחות ד' כ"ת על המשנה דבמזוזה ובתפילין אפילו אות אחד מעכב ומפרש הגמרא דהכוונה היא שיהי' כל אות ואות נכתב כתיקונו מפרש רש"י שם דילפינן זאת בתפילין מדכתיב והי' לאות על ידיך וכו' ע"ש ור"ל דכתיב והי' בהווייתן יהיו כמו שניתנו בסיני שיהי' כל אות צורתו עליו הרי מבואר להדיא ברש"י דהאי והי' לאות על ידיך ילפינן מיניה דכל דיני הכתיבה צריכין להיות בהוייתן שניתנו בסיני והכל במשמע הן בכתיבת כסדרן והן בכתב אשורית והן בתמונה של האותיות שכל שיש שינוי בזה הרי אינו בהוייתן ומהאי והי' הדברים האלה דמיירי בקריאת שמע ילפינן נמי שהקריאה צריכה להיות בהוייתה וברור הוא והשתא עולה יפה הסוגיא דברכות ד' י"ג שם דשפיר פריך הגמרא ורבנן ורבי האי והיה מאי דרשת ביה משום דלא מצי לתרוצי דאיצטריך לענין כתיבה כסדרן או לענין כתב אשורית דהא תרי והי' כתיבי וזאת ידעינן מוהי' לאות על ידיך משא"כ כאן דמיירי לענין הקריאה דילפינן זאת מוהיו הדברים האלה שפיר פריך מאי דרשת ביה והשתא קשה כיון דכבר הוכחנו דר"י שסובר שאם קרא ולא השמיע לאזניו יצא ע"כ סובר כרבנן דק"ש נאמרה בכל לשון ומזה מוכרח הוא שהי' דורש האי והי' הנאמר לענין קריאה שלא יקרא למפרע אלמא דכל למפרע לאו בכלל והי' הוא דאין זאת בהוייתן ממילא לפי זה נמי ע"כ דגם האי והי' הנאמר לענין כתיבה נמי דרשינן ביה שלא יכתב למפרע דהא לר"י כל למפרע לאו בכלל והי' הוא ועוד דהא ק"ו הוא משאר תנאי שם דלא דרשי האי והי' הנאמר לענין קריאה לענין שלא יקרא למפרע ואפילו הכי האי והי' הנאמר לענין כתיבה דרשי לו שלא יכתב למפרע א"כ מכש"כ ר"י דדריש ליה ג"כ לענין שלא יקרא למפרע משום דלדידיה לאו בכלל והי' הוא בודאי האי והי' הנאמר לענין כתיבה נמי דריש ביה שלא יכתב למפרע דהיינו שלא כסדרן וא"כ הא לדידיה הדרא קושיא לדוכתיה דבאמת אמאי כשר בס"ת שלא כסדרן ולא ילפינן זאת מתפילין ומזוזות דפסול בהו שלא כסדרן מאי אמרת משום דבס"ת כתיב כתב הנשתון דדרשינן מזה כתב הנשתנה שהתירה לנו התורה לכתוב ס"ת בכל לשון אף שבתפילין ובמזוזות אסור אלא בכתב אשורית דוקא משום דכתיב והי' ובס"ת מותר אלמא דלא נתקבלה הגז"ש של כתיבה כתיבה ס"ת מתפילין ומזוזות לענין הדרשה של והי' הלכך לענין שלא כסדרן דילפינן נמי מן והי' ג"כ לא נתקבלה דרשה זו לענין ס"ת הא זה אינו דהא אנן אליבא דר"י קיימינן ור"י הא סובר דכל התורה כולה בלה"ק נאמרה ולדידיה באמת גם ס"ת וספרים נמי אינן נכתבות אלא אשורית דוקא כמו תפילין ומזוזות דכתיב בהו והיה ולמה לא ילפינן נמי ס"ת לענין כתיבה שלא כסדרן אלא ע"כ ליתא לתירץ זה:
ולכאורה היה אפשר לתרץ אליבא דרבנן והוא דהא בסוטה דף י"ז ילפינן נמי מקרא דפרשת סוטה שנכתבה שלא כסדרן פסולה ואף שרש"י מפרש התם שכתב למפרע כגון ירכך לנפול משמע שגם עתה כתוב לפנינו כן מ"מ ע"כ זה לאו דוקא דהא ילפינן זאת מדכתיב אלה הדברים דמשמע כמו שהן סדורין בפרשה וגם בתפילין הא ילפינן מדכתיב והי' שיהי' בהוייתן היינו ג"כ כמו שהם סדורים בפרשה וא"כ ממילא ע"כ כמו שמפרשינן למפרע דתפילין כמו כן מפרשינן האי למפרע דפרשת סוטה דהא תרווייהו מחד משמעותא ילפינן להו ששניהן צריכין להיות סדורים כמו שהם סדורים בפרשה לפי זה לכאורה לא קשה כלל אמאי לא ילפינן ס"ת מתפילין לענין פסול שלא כסדרן דהא הוי תפילין ופרשת סוטה שני כתובים ואין מלמדין ואין לומר דאולי יש איזה פירכא שאין יכולין ללמוד זה מזה הא ע"כ זה אינו דהא התוס' במנחות דף ל"ד בד"ה כתבה איגרת כתבו שם דילפינן מזוזה מפרשת סוטה לענין כתבה כאיגרת וא"כ ה"ה דמצינן למילף מזוזה מפרשת סוטה לענין כתיבת כסדרן הילכך שפיר הוי מזוזה ופרשת סוטה שני כתובים ואף דהאי קרא הנאמר לענין תפילין לאו יתורא הוא דהא איצטריך ליה לענין כתב אשורית ואידך והי' לענין שלא יקרא למפרע מ"מ הא התוס' בקידושין דף נ"ח כתבו דגם כה"ג כיון דיכולין למילף צד אחד נמי הוי שני כתובים מיהו גם זה אינו חדא דהא גם האי אלה הנאמר לענין פרשת סוטה לאו יתורא הוא דבעינן ליה לדרוש דהאלות כותב ואינו כותב צוואות כדאיתא לעיל לפי זה הא לא הוי שני כתובים ועוד לר"י מאי איכא למימר דהא הוא סובר דשני כתובים הבאין כאחד מלמדין כדאיתא בסנהדרין ד' ס"ז:
הילכך נראה לי לתרץ זאת עפ"י דברי רש"י מנחות ובמזוזות אפילו כתב אחד מעכבן ומפרש רש"י במזוזה משום דכתיב וכתבתם כתיבה תמה משמע ובתפילין משום דכתיב והי' וכו' ויש להבין דהא מסקינן בגמר' דהאי כתב אחד מעכבן דף כ"ח במשנה שם על הא דאמרינן דבתפילין הכוונה הוא שיהי' מוקף גוויל כדי שיהי' כתיבה תמה דבלאו הכי לאו כתיבה תמה הוא כמו שכתב התוס' בגיטין ד' כ' ד"ה לא צריכה ובתשובת הרא"ש כלל ג' ובעור יור"ד סי' רע"ד ופסול של כתיבה תמה הוא פסול בין בס"ת ובין בתפילין ומזוזה כמו דאיתא בפ' הבונה וא"כ למה ליה לרש"י להביא על תפילין למוד חדש מוהי' שלא הוזכר לימוד זה על דרשה זאת ולא די לו בוכתבתם כתיבה תמה דקאי על הכל על ס"ת ותפילין ומזוזה כדאיתא בפ' הבונה ויותר מזה קשה על המרדכי בפ' הקומץ שפסק ג"כ להלכה שמוקף גוויל אינו פוסל אלא בתו"מ דוקא ולא בס"ת ואמאי לא ילפינן בזה ג"כ כתיבה כתיבה מתו"מ ולא מצאתי מי שהתעורר בזה ולדעתי היא קושיא רבתא ונראה לי לתרץ זאת עפ"י דברי המרדכי גופא שם במה דאמרינן התם ד' ל"ב דכתבה למזוזה כאגרת פסולה דילפינן כתיבה כתיבה מספר ע"כ בגמרא. ומפרש ר"ת כאגרת שלא דקדק בחסרות ויתרות והקשה המרדכי דאמאי קאמר הגמרא דילפינן מספר ולא קאמר סתם דגמרינן כתיבה מס"ת ותירץ דלאפוקי גט קאתי דלאו ספר הוא ואף דכתיב אצלו ג"כ וכתב לה ספר כריתות האי ספר לספירת דברים אתיא ע"כ ויותר מזה מבואר הוא בחידושי הרשב"א שם שהקשה והא בס"ת לא נאמרה כתיבה כלל ותירץ דהכוונה הוא דאצל ספר נאמר וכתב כדכתיב וכתב בספר וס"ת אף דלא נאמרה אצלה כתיבה מ"מ הא נקראת ספר כדכתיב לקח את ספר התורה הזה הילכך ילפינן מס"ת ע"ש. מבואר מזה דגט אף דאצלו כתיב נמי כתיבה מ"מ לא ילפינן מיניה רק ילפינן מס"ת אף דלא כתיבה אצלה כתיבה כיון דכתיבה אצלה ספר הרי מבואר דהאי גז"ש דכתיבה כתיבה לא נתקבלה למילף מהדדי לכל מילי אלא לענין דיני ספר דוקא דבכל מה דבלא זה לא נקרא ספר ילפינן מהדדי אבל לענין שאר מילי דבלאו הכי נמי נקרא ספר. לענין זה הא לא ילפינן כלל דהא לא נתקבלה הגז"ש אלא לענין ספר דוקא ולא סתם לענין כתיבה דהא גט דבו כתיב נמי כתיבה ואפילו הכי לא ילפינן לו בהאי גז"ש דכתיבה כתיבה והיינו מטעמא דלא כתיבה אצלו ספר והילכך סובר רש"י והמרדכי דדוקא לענין חסירות ויתרות דכל דחסר לאו ספר הוא. לענין זה דוקא ילפינן משא"כ בדיבוק האותיות סובר המרדכי כיון שגוף האות לא חסר בו מידי וכל אות ואות צורתו עליו הילכך בשביל דיבוק כל שהוא לא אבד שם ספר ממנו ולא ילפינן ליה מגז"ש דכתיבה כתיבה משום דזה לא נאמר אלא דוקא היכא דבלאו הכי לא נקרא ספר ומשום הכי נמי מוכרח רש"י לפרש טעם חדש בתפילין משום דכתיב והי' ולא סגי לי' בגז"ש דכתיבה כתיבה היינו נמי מהאי טעמא משום דסובר דע"י דיבוק האותיות עדיין נקרא ספר וע"ז הא לא נתקבלה הגז"ש ונראה לי ברור דזה הוא ממש כוונת המרדכי שכתב שם לענין שירטוט דכיון שהוא אינו בגוף הספר זאת לא ילפינן מכתיבה כתיבה כוונתו נמי כן הוא כיון דבלאו הכי ספר הוא ע"ז לא נתקבלה הגז"ש:
והשתא מתירץ נמי הקושיא הראשונה אמאי לא ילפינן ס"ח ממזוזה לפסול בה שלא כסדרן דהא האי שלא כסדרן פירשו הראשונים דהכוונה הוא דבפנינו לאחר גמר הכתיבה הם מסודרים כתיקונו רק שבעת הכתיבה כתב תיבה האחרונה קודם לראשונה כגון ששייר תיבה או שיטה והתחיל בתיבה או בשיטה שאחריה ואח"כ כתב מה שהחסיר וכיון שעתה בגוף הכתיבה כמו שהוא מסודר לפנינו הא אין בו שום שינוי משאר ספרים והלכך בכלל ספר הוא וגם בעת הכתיבה הדרך של הסופרים שמחמת איזה סיבה משיירים קצת וכותבים אחר השיור ואח"כ משלימין מה שחסרו וכיון שבגמר הכתיבה הרי הוא כמו שאר ספרים בזה לא נתקבלה הגז"ש של כתיבה כתיבה ומשום הכי בס"ת כשר כה"ג ובאמת אם גם עכשיו מסודרים לפנינו שלא כסדרן בזה לא צריך קרא למיפסל דהא ע"י כן נשתנה הכוונה והפשט ופשוט הוא שהוא פסול ומתורץ קושית הפוסקים:
ולפי מה שביארתי דברי המרדכי יש קצת ראיה דבשם הקודש בעינן דוקא כסדרן והוא מהמרדכי בפ' הקומץ שהבאתי שכתב שם דלא בעינן מוקף גוויל אלא דוקא באותיות השם משום שקדושתן חמורה ודמי לתפילין בכל מילי וקשה דהא מוקף גוויל ילפינן מוכתבתם כתיבה תמה כמו שכתבו התוס' בגיטין דף כ"א ד"ה לא צריכי וכו' וכן הוא להדיא בפוסקים דילפינן זאת מוכתבתם כתיבה תמה ואי וכתבתם על כל התורה קאי א"כ בכל אותיות בעינן מוקף גוויל אלא ע"כ צריכין אנו לומר דסובר המרדכי דבתפילין ובמזוזות בהו דוקא בעינן בכל האותיות מוקף גוויל דבהו גופא כתיב וכתבתם משא"כ בס"ת בשאר אותיות לא בעינן מוקף גויל רק בשם הקודש דקדושתו חמור צריכין להחמיר כמו בתפילין אף דוכתבתם דדרשינן מוקף גויל לא קאי רק לענין תפילין מ"מ שם הקודש ילפינן מתפילין הרי מוכח דקדושת שם הקודש דין תפילין יש לו ואין להקשות על המרדכי הלא הא דדרשינן מוכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיני"ן ביתי"ן כפי"ן כדאיתא בשבת ק"ג דדרשינן זאת אף בשאר ספרים כדמוכח התם בהסוגיא וגם המרדכי אינו חולק על זאת ולענין מוקף גוויל מחלק בין תו"מ לס"ת דלפי מה שכתבתי בסמוך ניחא משום דהמרדכי אזיל לשיטתו שכתב שלא נתקבלה הגזירה שוה של כתיבה כתיבה דילפינן במנחות דף ל"ד ס"ת מתפילין או תפילין מס"ת אלא מידי דהוי בגוף הספר כגון חסרות ויתרות משום דלא דמי לספר אבל מידי דהכשר כגון שירטוט או כיוצא בו דגם בלא זה נקרא ספר זאת לא ילפינן הילכך לענין שינוי אותיות כגון אלף עיי"ן דזה הוא מגוף הכתיבה ילפינן זאת מתפילין משא"כ מוקף גויל שאין האות נשתנה והוא רק בכלל הכשר הכתיבה ובלא זה נקרא נ"כ ספר זאת לא ילפינן מתפילין
והנה המחברים מביאין ראי' דגם בשם לא בעינן כסדרן מהא דאיתא בירושלמי פ"ק דמגילה תולין בספרים ואין תולין בתו"מ ומפרש הסה"ת דהטעם הוא משום דכיון דכבר דילג התיבה וכתב לפניו אז אם יתלה התיבה שחסר הוי ליה שלא כסדרן ע"ש. לפי זה לדעת הש"ך ושאר פוסקים דאפילו מקצת השם נמי תולין מבואר הוא דאף בשם נמי כשר שלא כסדרן דאל"כ האיך תולין הא הוא שלא כסדרן לדעתי אין לבנות יסוד ע"ז דהא מצינו לומר דמיירי דוקא באות האחרון של השם בענין שאין בו משום שלא כסדרן רק הירושלמי עיקר הדין קמ"ל שמותר לתלות ואין בזה משום בזיון ואין להקשות א"כ למה לו לתלות והרי יכול למחוק מה שנכתב אח"כ דהא קי"ל דכותבין על המחק ועדיף זאת מתלוי' כדאיתא בש"ך סי' רע"ו אין זה קושיא דמצינן לומר דמיירי בשני שמות הסמוכין זה לזה שאי אפשר למוחקן וע"ש בירושלמי הילכך אין מזה ראיה להתיר ובאמת עיינתי בדבריהם ולא מצאתי ראיה ברורה במה לדחות דברי האוסרים והילכך כיון שאין לנו ראיה ברורה להתיר ומדברי הגינת ורדים מבואר בהדיא שפסול וכן הוא דעת התפל"מ והשואל בנב"י סי' ע"ה ולפי מה שהוכחתי מבואר כן קצת במרדכי ג"כ וכן מוכח דעת התשב"ץ וכן בזוהר פ' אחרי מות איתא התם שרשב"י ציוה לר' אליעזר בנו שיכתב השם כסדרן הלכך בודאי כל שלא תפר עדיין היריעה להס"ת לדעתי יותר טוב לכתוב אחרת ואולי כל כה"ג כיון שאין עושה מעשה בידים בגוף היריעה לא שייך כ"כ להחמיר משום גניזה לדבר שבקדושה ועיי' בפ"ח דתרומות משנה ח' בחביות של תרומה שנתגלה ואף שמדברי הח"מ והב"ש בסי' קכ"ה ס"ק ח' משמע שגם כה"ג יש חשש משום גניזה לדבר שבקדושה מ"מ כיון שיש הרבה פוסקים שסוברים שפסול אין לחוש לזה והגם שמדברי המחברים שהבאתי משמע שאף כה"ג שלא תפר עדיין נמי אין חשש מ"מ בזה לא נראה לי כוותייהו וגם אולי הם לא מיירו אלא אם היה שלא כסדרן בין ה"א לוא"ו אבל בין יו"ד לה"א יכול להיות שגם הם מודים כי המעיין בתשובת רדב"ז שאלה שני אלפים קכ"א מבואר שם שהזוהר בפ' אחרי מות שהבאתי קאי על הפסק בין יו"ד לה"א או בין וא"ו לה"א ע"ש:
מיהו לענין דינא נראה דגם בשם הקודש אין בו משום שלא כסדרן וכן הוא להדיא ברדב"ז שם ולפלא בעיני שנעלם זאת מעיני כל הגדולים הללו כי לא הביאו אח"כ בא לידי ספר מצות חינוך ומצאתי בפ' ראה סי' תל"ז שהחמיר מאד בכתיבת כסדרן בשם הוי' ומביא ראי' מגמרא שצריכין כסדרן דוקא: