אור ברסלב
שות אבן שתיה יורה דעה › סימן נח

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

יורה דעה · סימן נח

סימן נז

נשאלתי ע"ד שנים שקיבלו עליהם בשבועה כדת שלא להוביל בשר כשר לעיר אחת ועכשיו עברו על השביעה באמרם כי אנוסים היו מחמת כי הקצבים של העיר ההיא הכריחום לזה במה שלא רצו לשלם להם מעות המגיע מהם ובפה מלא אמרו כי אם יובילו עוד בשר כשר לעירם אזי יכפרו להם לגמרי החוב וזאת הכריחו להם לישבע כרצונם ועתה מסתפק כת"ר אם נאמנים הם עוד על בשר כשר כי אולי הוי זאת בכלל עוברי שבועה המבואר ביו"ד סי' א' שפסולים הם לכמה פוסקים ע"כ ת"ד:

תשובה לדעתי אין עליהם שום פסול דהא כתב כת"ר שלא היה היכולת בידו להכריחם לשלם להם הרי זה ממש נדרי אונסין המבואר בנדרים ד' כ"ז וביו"ד סעי' רל"ב סי' י"ד דאף לכתחלה נמי שרי דהא תנן נודרין לחרמין וכו' ואין לחלק ולומר דהתם מיירי במי שמוחזק לכך וגם כי כן מורה הלשון מוכסין או הרגין דמשמע שמוחזקין הם בכך משא"כ בשאר אינשי שאין מוחזקין בכך אפשר לומר דאמרינן בזה עביד אינש דגזים ולא עביד כדאיתא בב"ב ובפ' כל הנשבעין ד' מ"ו זה אינו חדא דלענין שבועת אונסין אין נפק"מ בזה כדמוכח מדברי הנמי"י סוף הפלאה הובא ביו"ד סי' רל"ב סי' ט"ו במי שאונסין אותו עד שישבע שיתן לו סך ממון דהוי שביעת אונסין שכתב דלא דמי בזה להא דפ' הנזקין בסיקריקין דאמרינן דאגב אונסי גמיר ומקני התם הא בידו להרגו דהא כבר הרגו מהם משא"כ כאן עביד אינש דגזים ולא עביד ע"ש הרי להדיא דאפילו היכא דשייך הסברא דגזים הוי נמי שבועת אונסין ועיי' בח"מ סי' שפ"ח סי' ח' דלהציל ממונו לא שייך בזה הסברא דעביד אינש דיכול לומר מתירא אנכי שלא יזיקני וכו' ע"ש ועוד בלאו הכי לא שייך כאן חילוק זה דהא יש להבין דבכל מקום אמרינן דהא דאונס ממון הוי אונס הוא דוקא בממון הרבה כמו שכתב הריב"ש הובא ביו"ד שם סי' י"ב וגם ע"ז יש חולקין וסברי דלא נקרא אונס ע"ש ולענין הא דנידרין לאנסין קי"ל דאין חילוק בין אם מבקש ממנו ממון רב אי מעט דהא לא מצינו בגמרא חילוק בזה וכ"כ להדיא המהרשד"ם ח' יו"ד סי' ק"ט שאף אם אונסין אותו רק על פרוטה נקרא ג"כ נדרי אונסין ע"ש אמנם החילוק הוא פשוט משום דהא דנדרי אונסין לאו כלום הוא יש בזה שני טעמים חדא משום דילפינן זאת מקרא דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס כדאיתא בשבועות כ"ו והיינו שיהי' לבו מיושב עליו וברשות עצמו כמו שפירשו הראשונים עיי' שם בהגמ"י ועוד יש טעם בזה משום דאונס רחמנא פטרו וילפינן זאת מלנערה לא תעשה דבר נדרים כ"ז וצריכי תרווייהו והיינו היכא דבעת הנדר לא היה לו שום אונס רק שאנו באין לפוטרו מחמת האונס הנולד לו אח"כ שאז אי אפשר לפוטרו משום האדם בשבועה דהא בעת שנדר היה בדעת מיושבת רק שאנו רוצין לבטל נדרו מטעם דאדעתא דהכי לא נדר הלכך בעינן דוקא אומדנא דמוכת טובא היינו אונס ממון רב משא"כ נדרי אונסין דמיירי שבעת הנדר עצמו היה לו אונס ולא עשה זאת בדעת מיושבת דפטרינן אותו משום האדם בשבועה בזה אין חילוק בין רב למעט דהא מ"מ הוא נדר שלא לרצוני ועל נדר כזה לא חייבתו התורה כמבואר כ"ז בפוסקים הלכך בנידן דידן נמי כיון דאמרינן במכות ד' ב' מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז לשלם מכאן ועד שלשים יום וכו' ונמצא זוממין אומדין כמה אדם רוצה ליתן שיהי' בידו אלף זוז וכו' וכן הוא בח"מ סי' ע"ג שעל הכחשת זמן מחייבין אותו לישבע והיינו משום דזאת נחשב כמו ממון ממש כמו שכתב המהרי"ט ח' ח"מ סי' ק"ה ועיי' בקצות סי' ע"ג שם במה שמחלק בין זה להא דמבטל כיסו של חבירו נמצא במה שהוא תובע מהם מעותיו והם אינם משלמין אותו תיכף הרי זאת בכלל הפסד ממון יחשב והלכך הוי להו בכלל אונס ממון ועוד דהני אינשי דינן נמי כמוחזקין לכך והוא לפי מה דקי"ל דכל שיש לו לשלם והוא משהה התשלומין הוא עובר מיד על ל"ת של דבריהם אל תאמר לרעך לך ושוב כדאיתא בב"מ ד' ק"י וכתב המ"מ פ"א מהלכות מלוה הלכה ג' דלאו זה נאמר ג"כ לענין הלואה והלכך כיון דחזינן דהני גברי לא קפדי ע"ז ועברי הרי הוחזקו דעבדי איסורה בזה משא"כ בגזים דלא עביד עדיין איסורא במה דגויים וכו' והשתא לא נשאר לנו אלא במה שלא ביטל השבועה בלב כדאיתא התם בגמרא דבעי לחשוב שאינו אוסר רק על יום אחד לחוד והכא הא לא חשב מאומה מ"מ גם זה אינו כי לדעתי פשוט הוא דהא דבעינן בנדרי אונסין ביטל בלב הוא הכל רק מדרבנן דהא כיון דהפטור של נדרי אונסין הוא משום דבעינן האדם בשבועה ואי לאו הכי לא חל ממילא בודאי שוב אין לחלק בין אם ביטלו בלב או לא ותדע דהא בנדרי אונסין הבאין ע"י אונם של הכאה ויסורין פסק המרדכי בפ' הנזקין וכן הוא שם בש"ע סי' ט"ו ובט"ז שם ס"ק כ"ט דלא בעינן בזה אף ביטול בלב כלל אף דגם שם לא ידעינן זאת רק מילפותא דהאדם בשבועה אלמא דהא דמצרכי חז"ל הביטול בלב הוא רק מדרבנן וכן מצאתי להדיא בתשובת רלב"ח סי' כ"ז דהוא רק מדרבנן והנה יש פלוגתא בראשונים משבועות ד' כ' וכ"א הובא בח"מ סי' ל"ד סי' ה' דכמה פוסקים סוברים דהא דעובר על השבועה נפסל מיירי דוקא בעובר בשבועה דלעבר כגון שנשבע שאכל ולא אכל דאז בשעה שנשבע יצא שקר מפיו אבל לא בשבועה דלהבא כגון בנשבע לעשות איזה דבר ולא עשה דכיון דבעת השבועה לא יצא השקר מפיו לא נפסל משום דאמרינן דאח"כ לבי אנסו לעבור והלכך הכא נמי כיון שלא עברו רק על שבועה דלהבא דהוא פלוגתא דרבוותא וכיון דכל עיקר הפסול דידהו הוא רק מדרבנן שוב אמרינן דספיקא דרבנן לקולא ולא נפסלו מספיקא וגם כבר הכריעו הפוסקים דפלוגתא דרבוותא עדיף טפי מספיקא דגוף המעשה ומכש"כ בנידן זה דאפשר לומר שאף אם היה עובר ממש על נדרו אינו נפסל לאו"ה רק מדרבנן עיי' בזה בפר"ת ובתב"ש ובחו"ד סי' א' והכא נמי כיון דלא היה רק כמו חרמי ציבור שהטילו עליו דאינו נפסל רק מצד קנס ובודאי כה"ג היכא שהוא אנוס לא שייך כאן קנס:

ואין לומר כיון דכאן אין האונס מהממון עצמו דהא גוף הממון הם חפצים לשלם רק שאינן חפצים שהם יובילו הבשר כשר ובזה הא אפשר שאין כאן כלל הפסד ממון דמי יאמר שירוויחו ואולי גם יפסידו וכל היכא דליכא הפסד הא אין זאת בכלל נדרי אונסין ז"א דמ"מ כיון שעכשיו האונס הוא במה שהם רוצים לכפור המעות אף שזאת יכולים הם לתקן בדבר שאין בו הפסד ממון מ"מ כל כה"ג בתר עיקר הדבר אזלינן כמו שמבואר בדברי המרדכי פ' הנזקין הובא ביו"ד שם סי' ט"ו במי שאנסו לחבירו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך אין באותה קבלה ממש וכתב ע"ז המרדכי דכיון שיש כאן יסורין אפילו ביטול בלב נמי אינו צריך וכתב עוד ואין לומר כיון דהכא הרי יש בידם ליתן המעות שקיבלו על עצמם וינצלו אז מהיסורים ור"ל א"כ הא לא הוי רק אונס ממון דבעינן לזה ביטול בלב דוקא ז"א דהא אמרינן בשבת ד' פ"ח על הא דכפו עליהם הר כגיגית דמכאן מודעא רבה לאורייתא ומה מודעא שייך כאן הא בידם לקיים המצות אלא ע"כ דבתר עיקר הדבר אזלינן דכל שאינו עושה ברצונו חשוב אונס הכא נמי כיון דעכשיו מיסרו ביסורין אף שיכול להנצל מזה ע"י ממון מ"מ בחר עיקר הכפיה אזלינן ע"ש הכא נמי כיון שעכשיו רוצים להפסידן ממון אף דבזה יכול להציל נפשו ע"י דבר שאין בו כ"כ הפסד מ"מ בחר עיקר הכפיה אזלינן:

והנה דעת המהרי"ק והובא ג"כ ביו"ד סי' רל"ב סי' י"ב דאם נשבע כדי שע"י כן יגיע לו איזה טובה זה לא נקרא שבועות אונסין והביאו ראי' לזה משבועת משה שנשבע ליתרו דכתיב ויואל משה שנשבע לו שלא לשוב עוד למצרים ואף דהיה נאנס שברח משם ולא רצה יתרו ליתן לו בתו עד שנשבע לו ואפילו הכי אין זאת שבועות אונסין כיון דהוא רק בשביל קבלת טובה לחוד ע"ש וכתב עוד ואין להקשות מדברי המרדכי הנ"ל והגמי"י סוף הפלאה שכתבו שאף אם אמר בשבועתו על דעת המקום מ"מ כל שהוא באונס אין ממש בשבועה זו תדע דאשכחן כשהשביע משה את ישראל אמר להם לא על דעתכם אני משביע אתכם כ"א על דעת המקום ועל דעתי ואפילו הכי אמרינן בשבת ד' פ"ח מלמד שכפה עליהם הר כגיגת ואמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא דיכולין לומר אנוסים היינו לקבלה ואמר רבא הדר קבלוה בימי אחשורש והקשה ר"י דאמאי לא אמר הדר קבלוהו בערבות מואב מדעתן ותירץ דהתם נמי היו יריאים שמא לא יביאום לא"י שהיה להם ליכנס לאלתר וכו' אלמא דמוכח שאף מניעת הטוב נמי נקרא אונס וי"ל דהתם שאני דא"י מוחזקת היא מאבותינו והלכך אין זאת מניעת טוב רק אדרבא הוא נוטל מהם מה שזכו בה כבר ע"ש ואלמלא דברי המהרי"ק הייתי אומר כי לכאורה מסתברא יותר שדעת המרדכי והגמי"י אינו כן כי זה פשוט שאם היה דעת התוס' היפוך זה לא היה המרדכי כותב בפשיטת היפוך דעת התוס' ולא היה מביא דבריהם כלל ובפרט שעיקר ראייתם הוא מדברי ר"י וסתם דברי התוס' הם ג"כ מדברי ר"י כידוע והמעיין בתוס' מגילה ד' ז' משמע לכאורה דלא כמהרי"ק בזה דבשבת ד' פ"ח שם הקשו על הא דאמר רבא דהדר קיבלוה בימי אחשורוש א"כ במגילה ד' ז' דאמרינן דאסתר ברוה"ק נאמרה ויליף לה שמואל מדכתיב קימו וקיבלו וכו' קיום למטה מה שקיבלו למעלה ומביא שם הגמרא עוד ראי' ע"ז ואמר רבא לכולם אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא והשתא לדברי רבא דכאן הא לשמואל נמי אית לו פירכא דהא דרשינן האי קרא דשמואל להא דהדר קיבלו בימי אחשורש ע"ש:

והנה לדברי מהרי"ק יכולים אנו לתרץ קושית התוס' בפשיטות דכוונת הגמרא הוא דלכולהו אית להו פירכא אף לשיטתם כגון הא דילפי דאסתר ברוה"ק מהא דכתיב ובבזה לא שלחו את ידם דמנא ידע זאת אלא ע"כ דברוה"ק נאמרה ע"ז שפיר הקשה הגמרא דילמא פרישתיקי שלחו דהא אין להם תשובה ע"ז דלא הוי עובדא הכי משא"כ לענין דרשה דשמואל לא שייך בזה לשון פירכא משום דלשמואל עצמו אין בזה שום פירכא דהא בב"ב ד' קי"ט בבנות צלפחד אמרינן שנטל שני חלקים בשביל שהיה בכור ופריך הגמרא והא ראוי' היא ואין הבכור נוטל בראוי ומשני רב יהודא משמיה דשמואל ביסודת אהלים דהיה מוחזק רבה אמר ארץ ישראל מוחזקת היא הרי מבואר דשמואל לית ליה דא"י מוחזקת והשתא לשיטת מהרי"ק ואליבא דהר"י ע"כ לשמואל הקבלה שקיבלו התורה בערבות מואב קבלה גמורה היא כיון דלא היתה שם רק קבלת טובה לחוד וזה לא הוי אונס וכיון שכן ע"כ לשיטתו אי אפשר לו לדרוש מהאי קימו וקיבלו דהדר קיבלו בימי אחשוורוש דהא לדידיה לא צריכא להו לקבלה זו כיון דכבר קיבלו בע"מ משום הכי דריש שפיר להאי קרא להא דאסתר ברוה"ק נאמרה לכך אמר רבא שפיר לבר מדשמואל ר"ל כמו דסובר שמואל בעצמו דא"י אינו מוחזקת ממילא דלית לו פירכא ומה יפה כעת גירסת הב"ח דגריס התם בשבת רבה אמר הדר קיבלו בימי אחשורוש ולא רבא והיינו כי רבה כיון דאית לו בב"ב שם דא"י מוחזקת היא וא"כ הקבלה בערבות מואב לא היתה קבלה מעליתא משום הכי הוצרכו לקבל עוד בימי אחשורוש משא"כ רבא יכול להיות שסובר כשמואל דא"י אינו מוחזקת משום הכי קאמר שפיר דלשמואל לית לו פירכא והשתא לפי הנחה זו ע"כ מוכח דהתוס' לא סברי להו כסברת המהרי"ק במרדכי דהא התוס' במגילה ד' ז' תירצו על קושיא זו שהבאתי דשמואל תרתי יליף לה מהאי קרא דקימו וקיבלו חדא דהדר קיבלוהו וגם הא דאסתר ברוה"ק נאמרה ע"ש ולסברת המהרי"ק אליבא דברי הר"י במרדכי ע"כ סברי להו דהיינו טעמא דקבלה דערבות מואב לא היתה קבלה משום דכיון דא"י מוחזקת היא הוי כמו שאנסו להם במה שהוא כבר שלהם אבל אי לא היתה מוחזקת היתה הקבלה דערבות מואב קבלה ולא היו צריכין לקבל עוד בימי אחשוורש וא"כ האיך כתבו התוס' דשמואל יליף מהאי קרא תרתי הא זה אי אפשר אליבא דשמואל דתרי קבלה למה לן אלא ע"כ דדעת התוס' בזה דלא כהמהרי"ק ולפי"ז בודאי קשה לומר שדעת הר"י בעל התוס' יהי' היפוך מזה ולכל הפחות היה לו להמרדכי להביאם לכן נראה לי שדעת המרדכי הוא דאף זאת נקרא שבועות אונסין כיון דכבר יגעו וטרחו והלכו במדבר כמה שנים והכל בשביל הבטחה של א"י שהבטיח להם זאת הטירחא והעמל נקראת ג"כ הפסד דומי' דאמרינן בב"מ דף ע"ו דבהלכו הפועלים ולא מצאו דכיון דטרחו הוי התחלה וזכו בשכרן מצד הדין אף למאן דלא דאין דיני דגרמי משום דהתחלה הוי קנין וגם נקראת הפסד במה שמפסידין טרחן ועמלן והעיקר הוא תלי בזה דנעשה בהכרח כי כל דבר הנעשה בהכרח ורוצין להפסידו ממונו או אפילו טירחתו וע"י כן הוכרח לישבע לא נקרא האדם בשבועה ולא דמי לנשבע בשביל קבלת טובה מחבירו דהתם הוא רוצה ליטול מחבירו משא"כ היכא דחבירו רוצה ליטול משלו אז בכל אופן נקרא אונס הלכך בנידן דידן נמי כיון שהם מכבר עסקו בעסק זה של הבאות הבשר עד שהרגילו העסק והרויחו בזה כמה פעמים ועתה רוצין להפסיד להם וליקח מידם זאת בע"כ אין לך אונס גדול מזה ועיי' ב"ב ד' כ"א לענין שאני דגים דיהבי סייארי ועיי' בפר"ד דרוש כ"ב שהאריך שם בדברי מהרי"ק ותמה שם על המרדכי שהבאתי לעיל מהא דנדרים ד' כ"ז דאמרינן התם דבעינן דוקא ביטל בלב ג"כ ולפי מה שכתבתי בשם הרלב"ח דביטול בלב הוא רק מדרבנן לא קשה מידי דמשום דהוי ספיקא דרבנן אזלינן בו לקולא:

ולכאורה היה אפשר לומר דהוא אזיל לשיטתו במה שכתב במ"ל פ"י מהלכות עדות שבמקום פלוגתא דרבותא לא שייך בזה לומר אוקמי אחזקה דמאי חזקה שייך כאן דבשלמא בספיקא דגוף הדבר דלא ידעינן עובדא היכא הוי בזה שייך לומר דמוקמינן הדבר על חזקתו ובודאי לא נשתנה הדבר מקדמותו משא"כ בספיקא דפלוגתא וכי נאמר דבשביל החזקה ישתנה הדין הלא לדעת הפוסל אותו אינו משגיח כלל בהחזקה דהא הוא עוקר החזקה ומהאי טעמא פסק שם המ"ל במי שעבר על איסור דרבנן ודאי רק שאנו מסתפקין אם באיסור דרבנן בעינן חימוד ממון או לא דמ"מ פסול הוא מדרבנן ולא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא כיון דאין הספק על גוף הפעולה אם נעשה או לאו אלא הפעולה כבר נעשית ועיקר הספק הוא אם פסלוהו חכמים ע"י פעולה כזאת או לא וכיון דלמאן דפוסלו מוציאו מחזקתו ממילא לא שייך לומר אוקמי אחזקה והוי כמו שיש כאן ספק אם זאת הוי חזקה או לא דלא מהני מידי לפי"ז בעובדא דידן נמי כיון דודאי עבר על איסור דרבנן דהא לא ביטלו בלב רק שאנו רוצין להכשירו משום דשמא קי"ל דבשבועה דלהבא אינו נפסל ומוקמינן אותו על חזקת כשרות הא במקום פלוגתא לא אמרינן כן:

אמנם בנידן דידן לא שייך זאת משום דע"כ לא אמרינן זאת אלא לענין עדות ממון דהתם בתרי ותרי אמרינן אוקי ממונא על חזקתו לדעת הרי"ף והרמב"ן כמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ת דלא אזלינן בתר חזקת כשרות של העד רק בתר חזקת הממון אזלינן והלכך בספיקא דרבוותא נמי כן דדמי לתרי ותרי משא"כ לענין איסור והיתר כיון דאיכא ספיקא בהאי גברא אי נפסל או לא מספיקא מוקמינן אותו בחזקת כשרות ולא שייך כאן לומר אוקי בהמה בחזקת שאינה זבוחה ז"א דהא אינו נחשד על נבילה דהא באמת אינו נפסל מצד עצמו ועיקר הפסול שלו הוא משום דנעשה חשוד לאותו דבר והיינו שקיבל על עצמו שלא להוביל בשר כשר ונעשה חשוד לזה דשמא נזדמן לו בשר טריפה ומוכר ג"כ אבל בודאי אינו חשוד לקנות נבילות ולמכור אותן דהא חשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור וכיון שכן הא ודאי שייך כאן לומר אוקי גברא אחזקתו דהא ליכא כאן חזקה להיפוך דהא קי"ל רוב בהמות כשירות הם הלכך אין לפוסלן ועיי' בתשובת רע"א סי' קל"ז:

אמנם בזה לא טב עבדי במה שמיהרו כ"כ בהנדר ולכל הפחות היה להם להמתין מעט אולי היו משלמים אותן בלתי שבועתן ועיי' בת"ח עירובין ד' כ"א בעובדא דר"ע דרצה למסור נפשו בשביל נט"י שהקשה להרמב"ם דסובר בפ"ה מיה"ת דעל חוץ מהג' עבירות אם מוסר נפשו הרי הוא מתחייב בנפשו וא"כ האיך החמיר ר"ע ותירץ דשאני הכא דהא ספיקא הוא שמא יביאו אותו מים ולא יבא כלל לסכנה ובאמת אם היה יודע ברור שהוא סכנה היה אוכל כך ע"ש והכא היה להם להמתין אולי יתפייסו אבל בגוף הדין אין לפוסלן כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה