אור ברסלב
שות אבן שתיה יורה דעה › סימן נו

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

יורה דעה · סימן נו

סימן נה

מה ששאלת במה דאמרינן ביו"ד ס' קצ"ו דבתוך שלשה ימים הראשונים של ספירת שבעה נקיים לא תלינן כתמים במה דתלינן בשאר הימים ושאלת אי הני חלתא יומין מעל"ע בעינן או דגם בהו אמרינן מקצת היום ככולו לא ידעתי מה זה שאלה דעל מקצת היום הראשון של ספירת שבעה נקיים בוודאי לא שייך כאן מקצת היום דהא ספירת זבה וכן לדידן בכל הנשים מתחילין הם מיום המחרת כדאיתא בנדה ס"ט ובש"ע וא"כ הא ליכא כאן מקצת היום וממילא גם מקצת יום השלישי של ספירה נמי לא שייך בזה דא"כ למה כתבו הסה"ת והפוסקים שלשה ימים הא ליכא כאן רק תרי יומא ופשוט הוא וגם דהא עיקר המקור לדין זה הוא ממסכת זבים פ"א משנה ב' דאיתא התם הרואה קרי ביום השלישי של ספירת יומו זובו ב"ש אומרים סותר שני ימים ומפרש שם הר"ש ועוד ראשונים דהטעם הוא משום דעד אותו הזמן אין הדרך שנסתם המעיין של זובה אש חוששין אנו לצחצוחי זיבה ע"ש והיינו אף דב"ה פליגי התם וסברי דאינו סותר רק יום אחד והלכה כב"ה הוא רק משום גזירת הכתוב דסברי דש"ז דפתיכא בהזיבה אינו סותרת רק יום אחד כדאמרינן בנדה כ"ב אבל בזה גם ב"ה מודה דכל שלשה ימים הראשונים חוששין אנו לצחצוחי זבה ומזה הוכיחו דגם בזבה חיישינן ונשים דידן דין זבות להם עיין בדבריהם והא התם ע"כ סותר ג' ימים מעל"ע דהא ספירת זב נמי מתחילין ממחרת יום שפסק בו כדאיתא התם בגמ' וברמב"ם פ"ג מהלכ' מחוסרי כפרה ובמשנה איתא הרואה קרי ביום השלישי סותר הרי עברו שני ימים שלמים ואפילו הכי חוששין אנו שמא יש כאן זיבה ובודאי כל שיש כאן זיבה הרי ממילא סותר גם יום זה וצריך להתחיל לספור מיום המחרת דהא אפילו אם רואה ביום השביעי סותר הכל כדאיתא סוף נדה:

ולענין הדיוק שדייקו מדאמרו הלשון כל שלשה ימים דמשמע כולו זה לאו דוקא הוא וראי' לזה דהא בנדה דף מ"ב אמר רבא דהמשמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ז מהלכות תרומה ובאמת פעמים אינה אסורה רק שני עונות כגון אם שמשה ביום א' סמוך לערב מותרת בתחלת ליל של יום שלישי כדאיתא ברמב"ם פ"ה מהלכות אה"ט ובכ"מ כאן משום דאמרינן מקצת היום ככולו ובגוף הדבר בהא דמקצת היום ככולו לא נמצא בזה כלל ברור. ואף כי לכאורה מהא דאמרינן ערכין ל"א לענין מוכר בית בבתי ערי חומה דצריכין התם קרא יתירא דחשבינן להו מעל"ע מכלל דבשאר דוכתא דליכא קרא להכי אמרינן בהו דמקצת היום הוא ככולו. ואף לשיטת התוס' שם דילפינן בכל דוכתא ג"כ מבתי ערי חומה מ"מ היינו דוקא היכא דכתיבה בקרא שנה אבל כל דלא כתיבה אמרינן דמקצת ככולו ומה"ט הוכיח ג"כ הרשב"א בנדרים דף ס"ג דבמשכיר לו בית לשנה אין חדש העיבור בכלל מאחר דבבתי ער"ח צריכין קרא לרבות חדש העבור מכלל דבעלמא אין חודש העבור בכלל ע"ש וה"ה לענין מקצת היום ככולו וגם דעת הרמב"ם פ"א מהלכות עירוכין דאף כאן לא בעינן שעות ואמרינן מקצת היום ככולו מ"מ הא איכא כמה דוכתא דלא אמרינן בהו מקצתו ככולו כמו בהא דחולין דף נ' בהוגלד פי המכה בידוע שהוא שלשה ימים לפני שחיטה וחשבינן החם דוקא מעל"ע וכן לענין עירוי וכבוש ג"כ לא אמרינן בו מקצתו ככולו וכן בהא דבכורות תרנגולת יולדת כ"א יום או לענין בשר ששהה ג' ימים בכולהו בעינן מעל"ע ועוד הרבה כיוצא בו ובשאר דוכתא לא בעינן מעל"ע כגון הא דיבמות דף ק"כ אין מעידין אלא עד שלשה ימים וכן הא דאמרינן בשבת חי' שלשה ושבעה עיין בשו"ע או"ח ס' תרי"ז גם לכאורה קשה הא רבי סובר במ"ק דף ט"ז דאפילו בימים לחוד דליכא כלל קרא ע"ז מ"מ נמי לא אמרינן בו מקצת היום ככולו וא"כ מאי פריך בעירוכין ורבי מעל"ע מנ"ל ומשני נפקא לי' מתמימה ע"ש ומה זה קושיא דהא רבי אית לי' שם דבכל דוכתא לא אמרינן מקצת היום ככולו וכל מספר ימים הנאמרים בכל מקום הם דוקא שלמות מיהו זאת יש לתרץ משום דהתם במ"ק מיירי לענין נזיפה ביום שלשים בהשלמת ימי נזיפה אי די במקצת יום לחוד או בעינן כל היום דומיא דמקצת יום שלשים דאבילות דמיירי התם אבל לא מיירי כלל בהתחלת ימי הנזיפה דהתם בודאי אמרינן מקצת היום ככולו. וזה דוחק גדול לומר דר"ת קבל הנזיפות דוקא בין השמשות וכיון שכן הוא הוי להו תרי מקצת היום ובזה סובר רבי דלא אמרינן כמו דאמרינן בפסחים נ"ה. ולכאורה היה נראה לחלק עוד דכ"ז לא נאמר אלא על לשון תורה כמו כל הני דמביא התם בעירכין דילפינן הכל מקרא אבל בכל הני דאמרי רבנן והזכירו בדבריהם מספר הימים בזה ליכא האי כללא אלא פעמים בעינן שלמות ופעמים אמרינן מקצתו ככולו משום דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ורבי הא לא מיירי אלא רק במה שהוא לשון חכמים מיהו בנזיר דף ט"ו לא משמע כן דהא רוצה שם למילף שלשים יום דנזיר דאמרינן בהו מקצת יום ככולו משבעה ימים דאבילות אף דנזיר לא נכתב כלל אצלו מספר הימים. רק בדרך רמז דילפינן מיהיה בגימטריא שלשים אלמא דלא תלי זאת כלל בלשון וגם הא מקשינן דאורייתא לדרבנן ואף דהגמרא מדחה שם שאני אבילות שהוא דרבנן היינו לומר דכיון שהוא מדרבנן אזלינן בזה לקולא אבל מ"מ משמע דאי לאו הכי לא משמע שום חלוק בין לשון תורה ללשון חכמים ע"ש בסוגיא ועיין בשו"ת כנ"י ס' נ"ט שהוכיח שם דשבעת ימי המשתה של חתן לא יהבינן לי' מעל"ע מהא דדרשינן במכילתא פ' משפטים לענין עבד דכתיב אם יום או יומים יעמוד וכו' אם על יום פטור על יומים לא כ"ש אלא יום שהוא כיומים ואיזה זה מעל"ע עיין רש"י פ' משפטים משמע דסתם יום אינו מעל"ע ע"ש והא שבעת ימי המשתה אינו אלא מדרבנן עיין ברא"ש פ"ק דכתובות סי' ה' הרי מבואר דאין נפק"מ בזה:

ועוד דהא באמת פלוגתא דתנאי היא בבכורות כ' אי אמרינן כלל מקצת היום ככולו ומבואר שם דמאן דלית לי' אזי אפילו מקצת יום הראשון נמי לא אמרינן דהוא ככולו רק דבעינן מעל"ע ממש ע"ש היטיב ברש"י ובנדה דף ל"ח אף דהתם לא נזכר כלל קצבה של שנים רק ימים לחוד ואפילו הכי בעינן מעל"ע לדידהו קשה האי קרא דבתי ערי חומה למה לן ומכש"כ דקשה לשיטת הראשונים דסברי דמדגלי כאן בבתי ערי חומה דבעינן מעל"ע דוקא מכלל דבכל דוכתא אמרינן מקצתו ככולו והא הני תנאי אית להו דבכל דוכתא לא אמרינן בהו מקצתו ככולו ומזה קשה לי נמי על הח"ס ח' יו"ד ס' שמ"ג שהחליט שם דכל היכא דליכא רק מספר ימים לחוד לכולו עלמא אמרינן בהו מקצתו ככולו והא בבכורות ובנדה ליכא שם רק מספר ימים ואפילו הכי איכא בזה פלוגתא אי אמרינן בהו מקצתו ככולו או לא אך הא יש להבין כי ראייתו מהא דחולין דף פ"א נכונה היא מאד והוא קיצר שם במובן דאמרינן התם דר' אפוטריקו רמי כתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב מיום השמיני והלאה ירצה מיום השמיני והלאה אין לילה לא הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה ויש להבין כי לילה מאן דכר שמי' ואף דקרא סתמא קאמר שבעת ימים יהי' תחת אמו ותו לא ומשמע אפילו שלמו בלילה מ"מ אין זה קושיא כ"כ להוכיח מזה דין חדש דכיון דאנן ידעינן מביום צוותו דביום צריכה להיות ההקרבה דוקא אמרינן שבקא לקרא ומוקי' אנפשי' דמיירי היכא דשלים השבעת ימים בפלגא דיומא או בצפרא דהא הכתוב לא בא רק לאשמעינן דקודם שבעת ימים אסור להקריבו ומנ"ל לחדש מזה דין חדש אבל באמת ניחא משים דכיון דקי"ל דאמרינן מקצת יום ככולו הרי אז כל אימתי שתלד ע"כ ההכרח הוא שכלתה השבעת ימים בסוף היום דוקא וזה שהי' קשה לר' אפוטריקי דכיון דכתיב מיום השמיני וכו' ע"כ אינו ראוי אלא דוקא ביום דאל"כ לכתוב אחרי כן ירצה ע"ד שופטים י"א או משמיני והלאה ירצה דהא קרא ביומא קמיירי והשתא הא יהי' עם אמו יותר משבעה ימים דהלילה הא נחשבת היא מיום השמיני וע"ז מתרץ דבאמת יש כאן שני זמנים ומשמע דבדין זה ליכא מאן דפליג:

ולפיכך נראה לחלק דכל כלל זה דמקצת יום ככולו לא נאמר אלא דוקא היכא דהזמן שנתנה התורה לזה הוא רק בגדר גזירת הכתוב בלא טעם כגון הזמן של שדה אחוזה ובתי ערי חומה או שבעת ימים יהי' תחת אמו או ביום השמיני ימול או הזמן של מכה עבדו דאינו רק גזירת הכתוב דהא קי"ל דאפילו אם אמדוהו למיתה אחר מעל"ע נמי פטור אף דבכה"ג באינש אחרינא או אפילו בעבד כל שהוא אינו שלו חייב עליו מיתה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ט מהלכ' רוצח הלכה י"ג וכן כל כה"ג דהוא בנדר גזה"כ בזה אמרינן דמקצת היום הוא ככולו משא"כ כל היכא דהזמן הוא ענין טבע שהזמן הוא הגורם לדבר זה בזה לא נאמר האי כללא דמקצת היום רק דבזה תלוי הכל כפי הבקיאות והקבלה של חז"ל דפעמים אמרינן בהו ג"כ מקצתו ככולו ופעמים אינו נגמר הדבר רק ע"י ימים שלימים והלכך בהא דכבוש מעל"ע או בעירוי ג' ימים דהעיקר אינו באה אלא כדי להוציא הבלוע מהכלי ואנן ידעינן שכל מה שישהה המים יותר בהכלי הם מוציאין יותר הבלוע מהכלי וכן בהא דאין מעידין עד שלשה ימים דהטעם הוא דבזמן כזה הדרך שנשתנה זיו הפנים כדאיתא במ"ר בראשית פ' ס"ה או בשיעור קליטה של תבואה או כל כה"ג שהזמן אינו בא אלא כדי לעשות הפעולה שלו וכל שהזמן הוא ענין טבעי בזה לא שייך ילפותא מקרא וגם בזה ליכא כללא אלא הכל תלוי בבקיאות של החכמים כי פעמים די במקצתו ופעמים בעינן שלימות דוקא. וגם כל הפלוגתא אי אמרינן מקצתו ככולו הוא רק היכא דהזמן הוא מפאת טבעי כמו התם בבכורות שהוא סובר שהטבע שאינה יולדת בפחות מחמשה חדשים שלימות ובאמת יכול להיות דבעלמא היכא דהזמן גורם במקצת היום אזי גם הוא מודה דדי במקצת היום ואמרינן בו מקצתו ככולו:

ובזה מדויק לי היטיב הגמרא דמ"ק דף י"ט דאמרינן התם הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שבעה שמנה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת לשים אבא שאול אומר כשם שמקצת יום שלשה כך מקצת שבעה מבטל גזירות שלשים ומסיק דפליגי במקצת יום ככולו דת"ק סובר דלא אמרינן מקצתו ככולו ואבא שאול סובר דאמרינן מקצתו ככולו ע"ש ויש לדקדק דלמה תלי אבא שאול מקצת שבעה במקצת שלשה הא ע"כ לרבנן בודאי יש איזה חילוק בין מצות שלשה למצות שבעה ע"ש בתוס' ד"ה שאסור וכו' וא"כ האיך מדמה אבא שאול זל"ז וגם באיזה סברא פליגי אבל לפי מה שכתבתי ניחא והוא כי השאג"א בסי' י"ג הוכיח דהא דאמרינן ביבמות אין מעידין אלא עד שלשה ימים דלא חשבינן להו מעל"ע והוכיח זאת מהירושלמי פ"ג דמ"ק דאיתא התם דת"ק סובר דאבל היכא דאין לי' מה לאכול מותר ביום השלישי לעשות מלאכה בצינעה ובר קפרא אוסר אף ביום השלישי טעמא דבר קפרא מהא דסכינין בשם ר' לוי כל תלתא יומא שייטא נפשא על גופא סברא דהיא חזרה גבי' כיון דהיא חזא דאישתנא זיוהון דאפוהי שבקא ואזלא לה ע"ש והלכך כיון דלענין אבילות אמרינן דמקצת היום ככולו ע"כ חזינן ג"כ דמקצת יום השלישי נשתנה ג"כ פניו ואין מעידין ע"ש ויש לדקדק דהא אדרבא מזה מוכח להיפך דהא מבואר בפסקי תוס' שם סי' קנ"ז ובהגמ"י דביום שלישי אסור במלאכה ואינו מותר אלא ביום הרביעי דוקא ועיין במצבת משה ס' ז' ובהגהות רע"א ביו"ד ס' ש"פ וכן הביאו בשם גינת ורדים דכולם הסכימו דכאן לא אמרינן מקצת היום ככולו וגם קשה על כמה מחברים שהסכימו דאין מעידין תיכף במקצת יום השלישי הא מכאן מבואר להיפוך ונראה משום דהא באמת הת"ק שם בירושלמי וכן הוא במ"ר שהבאתי בסמוך פליגי על בר קפרא וסברי דאף כאן לענין מלאכה נמי אמרינן דמקצת היום ככולו לפי"ז יפרשו השג"א והפוסקים דגם הת"ק סובר דהני טעמא שהחמירו בשלשה ימים הראשונים הוא נמי מהאי טעמא דירושלמי משום דנפשא שייטא עד שנשתנה זיו פניו רק דהת"ק סובר דתיכף בהתחלת יום שלישי נשתנה פניו ואין זאת פלוגתא במציאות דהא מצינו פלוגתא כה"ג לענין השרשה ובהאי פלוגתא דת"ק וב"ק פליגי בזה נמי הפוסקים ביום שלישי של אבילות אי אמרינן בו מקצתו ככולו או לא ומשום הכי הכריעו באמת דכל היכא דאיכא מצוה בדבר אז אמרינן מקצתו ככולו עיין במצבת משה ס' ד' והלכך כיון דאין הכרעה בזה משום הכי לענין עגונה כיון שיש בזה חשש דאורייתא חיישינן אנו לת"ק דבר קפרא דסבר שאף במקצת של של יום השלישי נמי נשתנה פניו ומשום הכי אין מעידין ולפי"ז יש לומר דבהא נמי פליגי חכמים ואבא שאול במ"ק שם והיינו דפליגי בתרתי חדא בהא גופא אי אמרינן לענין שבעה דמקצת היום ככולו דת"ק סובר דלא אמרינן ואבא שאול סובר דאמרינן כדאיתא ההם בגמרא ועוד פליגי בזה ג"כ דת"ק סובר כחכמים דבר קפרא דגם במקצת של יום השלישי נמי התחיל להשתנות הוא ונפשא שבקא לי' ואזלא והלכך כיון שיש בזה טעם משום הכי אף דבעלמא לית להו מקצתו ככולו היינו משום דהתם הא אין הזמן גורם הטעם אבל האבילות של שלשה ימים הראשונים כיון דכאן איכא טעמא משום שינוי זיו פניו ואנן ידעינן דבזמן כזה הדרך הוא להשתנות שוב לא איכפת לן בימים שלימים כיון שהוא ענין טבע ורגילות משא"כ אבא שאול סובר כבר קפרא דאינו נשתנה רק עד אחר שלשה ממילא ע"כ הא דאמרינן דאפילו מקצת יום השלישי מבטל ממנו גזרת שלשה הטעם הוא רק משום קדושת הרגל הקילו עליו ואמרו דמקצתו בזה ככולו וגם עולה לכאן ולכאן הלכך קאמר שפיר דלטעמא דידי כמו דמקצת יום שלשה מבטל גזירת שבעה הכא נמי מקצת יום שבעה מבטל ממנו גזירת שלשים והשתא ניחא נמי הא דר' אפוטריקי משום דהא כתבו התוס' במנחות דף ל"ו וכן כתב המל"מ פ"ג מהלכות איסורי מזבח דהך דצריכין שיהי' שבעת ימים תחת אמו הוא לאו משום כדי להוציא מחשש נפל כי אפילו היכא דידעינן דלאו נפל הוא צריכין להמתין משום גזירת הכתוב ע"ש וכיון שכן הוא בהא כ"ע מודה דאמרינן בזה מקצת היום ככולו:

ולפי מה שחלקתי בזה יש לדחות הראי' של הנב"י באה"ע ס' מ"א לענין הא דאין מעידין אחר שלשה ימים שהוכיח דלא בעינן בהו מעל"ע מהא דשלשה ימים של קליטה בפסחים דף נ"ה דגם בהו לא בעינן מעל"ע וכן בספר מה"צ אה"ע ס' י"ז ס"ק ק"י הביא ג"כ ראי' כזה ובאמת אין כ"ז מספיק משום דבדבר שהזמן הוא הגורם בזה בטבע ליכא שום כללא אלא תלי הכל בהבקיאות של הדבר ופעמים בעינן שלימות ופעמים מהני אף מקצת של היום:

גם הדין של הח"ס ג"כ אינו מוכרח הוא דהא התם הוי עובדא בתינוק שמת ביום ל"א ללידתו טרם שהגיע שעה שנולד בו באופן דליכא עדיין שלשים יום שלימות וע"ז כתב דבמספר הימים לית דין ולית דיין דאין מחשבין שעות ומביא ראי' מהא דשבעת ימים שתחת אמו ולפי מה שבארתי אין כאן ראי' דהתם הא אפילו ידענו דכלו לו חדשיו מ"מ נמי צריכין להמתין שבעת ימים משום גזירת הכתוב כמו שכתבו התוס' ובזה הא לכ"ע אמרינן מקצתו ככולו משא"כ בהא דבעינן שיחי' שלשים יום זה הוא רק מטעם תשש נפל כדאיתא בשבת קל"ה ובנדה מ"ד וכיון דהוא מפאת טבע העולם הא בזה באמת איכא פלוגתא אי אמרינן מקצת היום או לא נם צ"ע קצת לפי מה שכתב התה"ד ס' רצ"ג והובא בש"ע יו"ד ס' שצ"ה דלענין אבילות של י"ב חרש לא אמרינן בו ביום אחרון של י"ב חדש מקצת היום ככולו כמי דאמרינן ביום שבעה ושלשים מטעם משום דהתם הספירה היא לפי הימים משא"כ כאן כיון דלא הזכירו בשום מקום שנ"ד יום רק כל הספירה הוא לפי חדשים אי הוי אמרינן מקצתו ככולו הוי שרינן במקצת מהחדש של שנים עשר והא ודאי אי אפשר וכה"ג כ' נמי הנב"י מהד"ת א"ח סי' פ"ד לענין השרשה דלר' יוסי שאמר דזמן של השרשה שני שבועות לא אמרינן בו מקצתו ככולו מהני ע"ש ויש להבין מהא דערכין דמוכת דלא כהתה"ד אלא אפילו היכא דליכא מספר הימים נמי אמרינן דמקצת היום ככולו דאל"כ קרא בבתי ערי חומה למה לי לרבות דבעינן מעל"ע הא כאן לא נאמר מספר הימים רק עד מלאת לו שנה אלא ע"כ מוכח דאף כה"ג נמי אמרינן מקצת היום ככולו והלכך נראה דאין כוונת התה"ד דבכה"ג לא אמרינן לעולם מקצת היום אלא כוונתו דהאי כללא דמקצת היום לא נאמר אלא דוקא במספר הימים אבל כל היכא דליכא זאת לא נאמר האי כללא אלא פעמים אמרינן בהו מקצתו ככולו ופעמים בעינן בהו שלימות והלכך לענין אבילות נמי לא ילפינן אבילות דשנים עשר חדש משבעה ושלשים ובזה תרצתי נמי הקושי' שהקשתי מרבי משום דאף דבעלמא היכא דאיכא התם מספר של ימים סובר רבי דלא אמרינן בהו מקצתו ככולו מ"מ כאן צריכין קרא לזה משום כיון דאין כאן מספר של ימים וא"כ ליכא כאן כלל בירור הלכך צריכין קרא דכאן בעינן מעל"ע דוקא. לפי"ז אפשר הכא נמי כיון דילפינן זאת מפדוייו דבן חדש תפדה כדאיתא התם אפשר נמי דכאן לא אמרינן מקצתן ככולן מיהו דעת הרדב"ז בח"ג סי' תנ"ד הוא דגם היכא דלא נאמר מספר של ימים רק דשים ושנה נמי אמרינן מקצת יום ע"ש ועוד דהא דעת הב"ח דגם התה"ד לא כתב זאת רק לענין אבילות עיין בשו"ת ב"ח הישנות ס' ב' עוד אפשר לומר משום דהא אליבא דרבי באמת קי"ל דשלשים יום בשנה חשוב שנה ואפילו מאן דלית לו מקצת יום ככולו מ"מ בזה מודה דהא ילפינן זאת מקרא כדאיתא בר"ה דף יו"ד רק התם בבתי ערי חומה שאני כיון דכתיב עד מלאת לו שנה משמע שנה שלימה אבל מ"מ הוי אמרינן דכ"כ לא מחמרינן בזה ולא בעינן לכה"פ מיום ליום אלא דדי ביום אחד לחדש השנים עשר דהא גם זה ילפינן התם מקרא דיום אחד בחדש חשוב חדש ואף דכאן כתיב עד מלאת מ"מ די לרבות דלא אמרינן כאן כמו בכל דוכתא דשלשים יום בשנה חשוב שנה אבל תרתי מנ"ל לכך בעינן כאן תמימה לרבות דצריכין מיום ליום דוקא עכ"פ אין מכאן ראי' לשאר דוכתא ועיין בכנ"י ס' נ"ט שהוכיח מהמכילתא פ' משפטים הובא ברש"י שם יום או יומים וכו' אלא יום שהוא כיומים הוי אומר זה מעל"ע משמע דאי לאו הכי הוי אמרינן דמקצת היום ככולו ע"ש ובאמת אין מכאן שום ראי' דהא באמת פליג התם ריה"ג ע"ז ועיין בתוה"מ שם שבדבריו מתורץ ג"כ הסתירה מרש"י פ' מטות בהניא אביה אותה מיום אל יום דהתם מוכח להיפך ודברי הכנ"י הללו היו בהעלם אז מדברי הח"ס הנ"ל גם פלא הוא כי כל דבריו איתא בנב"י יו"ד ז':

אחר כתבי זאת מצאתי בשו"ת י"מ ס' נ"ה שמחלק דכל היכא דכתיבא בקרא ואפילו אי ליכא רק רמז לחוד כגון בהא דבהמה דקה יולדת לחמשה חדשים דיליף בירושלמי ממספר ירחים תמלאינה או כל כה"ג בזה אמרינן דמקצת ככולו משא"כ היכא דליכא רמיזא בקרא בזה בעינן דוקא כולו והאריך שם בזה אבל לא נראה לי כלל חילוק זה חדא דהא רע"א יום דאשה יש לזה נמי רמז בקרא דילפינן זאת מיתן לה השם הריון כדאיתא בנדה ל"ח ואפילו הכי לא אמרינן התם מקצתו ככולו ומאי אולמי' לימוד זה מהא דירושלמי וגם מה שכתב דכל היכא דליכא רמז בקרא אז בעינן דוקא מעל"ע ומחמת כן חולק על דברי התה"ד והשו"ע א"ח ס' תרי"ז שפסקו דהני תלתא יומא דחי' דמחללין עליה שבת לא חשבינן מעל"ע ולדעתי כיון דליכא ע"ז רמז בקרא בעינן מעל"ע דוקא ודוחה דברי התוה"ד והש"ע מהלכה. ובאמת גם מדברי הר"ן בחידושיו לנדה דף ל"ח מבואר כן כדעת התה"ד ומצאתי זאת בספר על"נ על מה דאמרינן התם דחסידים הראשונים לא הי' משמשין אלא מרביעי בשבת ואילך שלא יביאו לידי חילול שבת ופירש רש"י דבמוצאי שבת חיישינן שמא תלד ברע"ג ימים ויגיע הלידה בשבת. והר"ן מפרש דאפילו אם נתעברה תיכף במוצא"ש חיישינן נמי דשמא תלד ביום החמישי ואז יהי' יום שלישי של לידתה בשבת דמחללין עליה שבת כדאיתא בשבת דף קכ"ט ע"ש והשתא אי נימא דחשבינן מעל"ע הלא אף בשבת עצמו ג"כ תהי' אסורה לשמש מהאי טעמא דאז תלד ברביעי ויהי' התחלת שבת בתוך שלשה של לידתה אלא ע"כ דלא בעינן כזה מעל"ע וזה ראי' נכונה היא וגם מדברי הרא"ש בפ' מפנין משמע נמי שדעתו כדעת התוס' ועיין בפ"ת בפ' מרובה ס' ט"ו והלכך בוודאי אין לדחות בסברא בעלמא דברי התה"ד ומה שכתבתי נראה לי עיקר רק שיש להבין קצת לפי"ז מה פריך בשבת דף פ"ו על ר"ע בפולטת ש"ז שסובר דבעינן חמשה עונות ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה נותנין לה מקצת מעונה הששית והקשה מ"ט דר"ע וכתב רש"י וז"ל ומהיכא למד דעל עונות קפיד קרא הא ימים כתיב וקי"ל מקצת יום ככולו ע"כ ולפי החילוק שכתבנו הא אין זה קושיא דהא עיקר הפרישה היתה כדי שלא תפליט ותטמא ואולי ר"ע סובר דהטבע הוא דאינו מסרחת רק אחר חמשה עונות שלימות וכל כה"ג הא לא אמרינן מקצת היום ככולו ויש לישב:

ומסיים שם התה"ד דאף דבפ' הערל אמרינן דתינוק שחלה קודם המילה בעינן להבראתו שבעה ימים מעל"ע אלמא דכל מידי דהבראת הגוף מעל"ע בעינן י"ל שיש חילוק בין חולה הגוף הבא מחמת לידה ובין חולה הגוף דעלמא ע"כ והנה אין מבואר כאן החילוק בין חולה דעלמא לחולה דיולדת ומצאתי בשו"ת ב"א שם שכתב שטעם החילוק הוא משום דבלידה י"ל כיון שהחלישות הוא מטעם שנפתח אז המקור להוציא דם טמא ג"כ כדאיתא בגמרא הלכך כיון דאשכחן דלענין ספירת ימי טומאה וימי טהרה דבימי תלי רחמנא ולא בעינן מעל"ע הלכך לכל שאר דברים התלוי בפתיחת המקור לא בעינן מעל"ע ע"ש לפי"ז היה אפשר לומר נמי בנידן דידן כיון דעיקר החומרא של שלשה ימים הראשונים הוא משום דאז עדיין מעינה פתוח וכיון דהוא מחשש פתיחת המקור הא כל כה"ג אמרינן בזה מקצת היום ככולו אמנם לפי מה שחלקתי לעיל אין ראי' מזה כלל כי כוונת התה"ד הוא דמאחר דמוכח מהגמרא דבחולי מחמת לידה לא חשבינן מעל"ע ע"כ דידעו חז"ל שע"פ טבע הדרך הוא דחולי כזו הבא מחמת לידה הדרא ברי במקצת יום השלישי או השביעי דהא כל שהוא אינו דרך חוב ומצוה לא נתנו בו חכמים כלל בזה רק דתלי לפי בקיאותי' לפי"ז יכול להיות דכאן חוששין אנן כל שלשה ימים מעל"ע:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה