שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
יורה דעה · סימן מו
ע"ד המי חלב שלנו שאחר שנתחמץ החלב מעמידין אותן בתנור חם קצת ועי"כ נקפה ונעשה גבינה והמי חלב נשאר בפ"ע אם גם זה נקרא מי חלב לענין אם נשפך תחת קדירה של בשר או כה"ג כי יש רצו לומר דלפי מה שכתב הרא"ש בסוף פ' כ"ה ובש"ע סי' פ"ז דמי חלב היוצא ראשונה מן הגבינה אסור מן התורה כחלב ממש ואין נקרא מי חלב אלא הני דאחר שעושין הגבינות מבשלין הנסיובא והאוכל צף למעלה ומה שנשאר תחתיו זהו מי חלב והכא נעשה הכל בפעם אחת עם הגבינה וגם לא נתבשל הלכך להרא"ש הוא חלב ממש לדעתי אינו כן דהא יש להבין לשיטת רבינו שמחה שם ברא"ש דהיינו טעמא דמי חלב שרי משום דכתיב בחלב אם כמו שיצא מן האם מעורב עם האוכל ולא כשנפרד מן האוכל ע"ש לפי"ז הא אין נפק"מ בין נסיובא היוצא ראשונה מן הגבינה או לא הא שניהם לא דמי לחלב האם דמעורב עם גוף האוכל וכן הקשה הפר"ח בסי' פ"א ומחמת חומר הקושיא ע"כ צ"ל דאין הכוונה דבעינן כמו חלב האם ממש דהא האי אם לאו דוקא הוא כמו דאמרינן התם בסוגי' רק דהכוונה הוא דצריך להיות כמו דדרך להיות כל חלב שיש בו אוכל וגם פסולת אבל מ"מ יש ג"כ מין חלב כחוש שהאוכל בו מעט הוא ולא אתי רק לאפוקי היכא שאין בו שום אוכל מטעם דחלב כזה לא נמצא כלל בדדי הבהמה כמו דמבואר שם בלשונו ע"ש והפר"ח הקשה עוד דמנ"ל לחלק בזה הא מאחר דלענין הכשר זרעים קי"ל דכל מי חלב מכשיר כדאיתא בפ"ו דמכשירין ואין לנו שום לימוד ע"ז רק מהא דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו אלמא דחלב הוי משקה כדאיתא התם בתוספתא הובא בר"מ ובר"ש שם ולפי"ז מי חלב דמכשיר ג"כ ע"כ מטעם דזה נמי חלב נקרא והתם אין מחלקין בין מי חלב היוצא מהגבינה או מהנסיובא ע"ש עיי' בח"ס ח' יו"ד סי' ע' וע"א מה שמחלק בזה לדעתי נראה דבלאו הכי לא דמי הכשר זרעים לדין בב"ח והוא עפ"י מה שהקשו המחברים סתירת הירושלמי שבת בפ' כ"ג הלכה ב' דמבואר דמעשן דינו כמבשל ובפ' הנודר מן המבושל לא נפשטא אם דינו כמבושל ותירצו משום דבאמת מעשן הוא בכלל תולדה של מבשל הלכך בשבת דמרבינן תולדות חייב על מעושן ג"כ משא"כ בב"ח או בבישול נכרים דליכא בהו דין תולדות בזה מעושן אין דינו כמבושל עיי' בהגהות ירושלמי שם ובתוס' בכורות כ"ה ד"ה אמר הלכך הכא נמי האי מי חלב אף דלאו בכלל חלב הוא מ"מ חולדה דחלב הוי מש"ה לענין הכשר של שבעת המשקים כיון דמרבינן בהו דין תולדות כדאיתא התם במשנה והוא מקרא דכתיב כל משקה כדאיתא התם בתוספתא מרבינן נמי מי חלב כמו דמרבינן נמי מי רגלים או משקה היוצא מהחוטם דהוא בכלל תולדת המים או תולדת הדם כדאיתא התם משא"כ בבישול בב"ח הא ליכא התם חולדות הלכך אינו חייב על מי חלב והתם תלי הכל במה שחל עליו שם חלב ממש ולא תולדתו רק דדעת הרא"ש הוא דנסיובא היוצא מן הגבינה כיון שיש בו עדיין קצת שמנונית חלב כחוש מיקרי והוי בכלל חלב האם אבל כל דידיענן שלא נשאר בהמי חלב כלום אין נפק"מ בין המי חלב היוצא ראשונה מן הגבינה או הנעשה ע"י בישול או לא אלא העיקר בזה כל דלא נשאר בהמי חלב מאומה מהחלב יהי' בכל אופן שיהי' הוי בכלל מ"ח ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דהרא"ש מיירי בהגבינה הנעשה ע"י קיבה כי כן הוא דרך עשיית רוב הגבינות הנזכרים בגמרא ובפוסקים ובזה באמת נשאר אח"כ חלב ממש כי כן שמעתי מהאומנין העושין הגבינות אבל הגבינות שעושין הבע"ב בביתן רוב פעמים לא נשאר בהמי חלב מאומה מהחלב הלכך בנשפך ולא הספיקו לראות אם נשאר בהם ממש חלב אחר הבישול או לא יש לצדד להקל בזה ובעיקר סברת הרא"ש והחולקים עליו בזה כתבתי בתשובה בסמוך כנלע"ד: