שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
יורה דעה · סימן מא
שאלה ביאגדעס האדומים לאחר הריקוח הוריקו אותם לתוך כלי שהיה שם הרבה מים משריית בשר שנתאדמו מחמת הדם של הבשר ונתערבו הרבה מהמי שרייה עם היאגדעס וספק הוא אם יש שם ששים והוא הפסד"מ:
תשובה אחרי שהוא הפסד"מ אמרתי כי אולי יש לצדד בזה עפ"י שיטת הראשונים דסברי דדם שמלחו אינו אסור רק מדרבנן והטעם הוא מפני שאז אינו ראוי להקרבה כדאיתא במנחות דף כ"א לפי זה ה"נ כיון שנתערב בהרבה מים דאינו ראוי נמי להקרבה לא הוי בזה ג"כ רק איסור דרבנן לחוד. ואף שסברא זו לא נמצאה לא בש"ע ולא בדברי אחרונים אכן מצאתי כן להדיא בספר איסור והיתר כלל ו' סי' י"ט וסי' כ' שפסק שם להלכה דדם שנתערב במים אפילו אם אין ששים במים נגד הדם מ"מ מאחר דאינו ראוי להקריבו ע"ג מזבח שוב אין בהם רק איסור דרבנן לחוד. ומבואר שם ג"כ דהאי אדמומיות הנעשה בהמים ע"י שריית הבשר קודם מליחה אינו אסור רק מדרבנן מהאי טעמא גופא דזאת אינו ראוי להקרבה ומיירי שם אף אם אין בהמים ששים שאם יש ששים נגד הדם כתב שם בכלל י"ח דבלאו הכי מותר משום דהדם נתבטל הוא במים ע"ש ונראה שהאו"ה מפרש דהא דתנן במשנה במנחות דף כ"ב דדם שנתערב במים אם יש בי מראה דם כשר להקרבה דמבואר הוא דע"י תערובות מים לא נפסלה מפרש הוא כמו שמפרשים התוס' שם ובסוטה ד' ט"ז ע"ב ד"ה מביא דמיירי דוקא שיש בו ממשוח של דם ולא רק מראה דם לחוד ע"ש:
מיהו אי לאו דברי האיסור וההיתר הי' אפשר לדחות שאין ראי' מהתוס' לנ"ד משום דאפשר לפרש דמה שכתבו התוס' דמשום מראה דם לחוד לא נחשב לדם מיירי היכא דאיכא במים ששים נגד הדם ומ"מ הוי אמינא דלא בטל משום דכיון דנשתנה המים למראה דם דינן לכל מילי כדם קמ"ל דאפילו הכי לא נאסר בשביל כן אבל כל היכא דליכא ששים במים נגד הדם זה נקרא מראה דם ממש ואסור מן התורה ואם נפרש כן דברי התוס' תתורץ קושית רע"א בהגהותיו בסוטה ד' ט"ז דהתוס' במנחות ובסוטה שם הוכיחו דבעינן דוקא מראה דם ממש ולא סגי במראה אדמומית לחוד מהא דאם איתא דבמראה אדמומית כל דהו נמי דינו כדם א"כ האיך הוכיח ר' יהודא התם דמין במינו לא בטל מהא דלא בטל דם השעיר שהוא מיעוט בדם הפר המרובה וע"כ הוא משום דמין במינו לא בטל ומה ראי' היא זו הא שאני התם דכיון שאם היה של פר מים היה בודאי ניכר בו המראה דם השעיר וכיון שאם היה מים היה בו מראה דם משום הכי לא בטל וא"כ מנ"ל להוכיח מזה דמין במינו לא בטל אלא ע"כ דבעינן דוקא מראה דם ממש והילכך אם היה דם הפר מים אז ע"י דם השעיר לא היתה בהמים מראה דם ממש משום הכי הוכיח ר' יהודא שפיר דע"כ הוא משום דמין במינו לא בטל דאל"כ יבטל דם השעיר בדם הפר ע"ש והקשה מה זה דוגמא תערובות דם הפר עם דם השעיר לתערובות דם עם מים הא דם הפר עם דם השעיר הוא מין במינו דלית בי' הסברא דאמרינן בעלמא דטעם כעיקר הוא מן התורה והילכך שפיר הוכיח ר' יהודא מזה דע"כ הוא משום דמין במינו לא בטל משא"כ אם היה דם הפר מים משום הכי אינה בטילה בו דם השעיר דכיון דטעם כעיקר הוא מן התירה בעינן דוקא שיהיה במים ס' כנגד הדם כמו בכל איסורין שבתורה ע"ש אמנם אם נאמר דכוונת התוס' הוא במה שחילקו בין מראה דם ממש למראה אדמומית לחוד מיירי הכל בדאיכא במים ששים ומ"מ יכול להיות שיהי' בו מראה דם ממש משום דכן הוא הטבע של הדם שיש בכחן להפוך אפילו הרבה מים למראיתן אבל כל שאין בו ששים אז בכל ענין אסור מתורץ שפיר קושיא זו משום דכיון דמיירי ביותר מששים וביותר מששים הא אין בו משום טעם כעיקר ולכאורה מבואר שם ג"כ מדברי התוס' דמיירי אפילו בדאיכא ששים דהא הביאו שם עוד ראי' לזה דבעינן מראה דם ממש מהא דאמרינן בפ"ז דמקואות שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קורטב של יין ומראיהן כמראה יין אלמא דאפילו קורטב יין ניכר בשלשה לוגין ומכש"כ דם דסמיך טפי בודאי ניכר בשלשה לוגין מים ע"ש ובמסכת ב"ב ד' צ' אמרינן דקורטב הוא אחד משמנה שבשמינית הלוג ממילא קורטב הוא פחות מחלק מאתים משלשה לוגין ואפילו הכי יש בכח הקורטב של דם לשנות המראה של המים אמנם מלשון התוס' בסוטה שם שכתבו דבעינן ממשות הדם ממש משמע מזה שכל שאין ממשות הדם ממש אזי אף שאין בהמבטל ששים נגד הדם מ"מ אינו ראוי להקרבה וגם אינו עובר עליו מן התורה וגם מהראי' של התוס' שהביאו מהא דדם הפר ודם השעיר מוכח ג"כ דסברי שאפילו אין במים ששים נגד הדם מ"מ כל שאין בו ממשות של דם לא נחשב דם לענין הקרבה משום דהא סתם דם הפר בודאי הא אין בו ששים כנגד דם השעיר כדמוכח התם ואפילו הכי מבואר הוא בתוס' שאם היה דם הפר מים ונתערב בו דם השעיר שוב אינו ראוי להקרבה אף שאין בהמים ששים וא"כ מכש"כ לענין מי שריית הבשר בודאי אינה נחשב דם לענין הקרבה וממילא אין בו איסור דאורייתא כמו דם שבשלו ואף שיש לחלק בזה משום דהתם בדם שבישלו כיון שנשתנה ע"י בישול אי אפשר לחזור לקדמותו משא"כ היכא דלא נשתנה רק ע"י תערובות מים דכיון דאם נתוסף כאן עוד דם עד שיהי' ניכר בו ממשות הדם ממש אז תחזור לאיסורו הילכך גם עכשיו לענין איסור אכילה כל דין דם עליהם וכעין זה מחלק הגמ' במנחות ד' כ"א בין הקפת הדם באור דלא הדרא ובין הקפה בחמה דהדרא לקדמותא מ"מ ע"כ זה אינו דאל"כ לענין כיסוי הדם דקי"ל דמו ואפילו מקצת דמו נמי חייב בכיסוי כדאיתא בפ' כ"ה ואפילו הכי קי"ל ג"כ דכל שאין בו מראה דם ממש פטור מכיסוי אף שאם נתוסף אח"כ בו דם חייב הוא בכיסוי למאן דאית לי' אין דיחוי אצל מצות כדאיתא בזבחים ד' ע"ח אלא ע"כ כיון שעכשיו אין בו מראה דם ממש לא נחשב זאת כלל לדם והתם בהקפה בחמה שאני דהתם זה הדם ממש חוזר הוא לקדמותו בלא שום מעשה אחר בעולם הילכך כיון דבאו"ה מבואר להדיא שכל כה"ג מן התורה אין דינו נדה ולהפוסקים דסברי דדם שמלחו הוא רק מדרבנן לא מצינו בהו בהדיא מי שחולק ע"ז וכיון שיש כאן ספק אולי היה ג"כ ששים נגד הדם דמי לדין נשפך באיסור דרבנן המבואר בסי' צ"ט וכיון דהוא ג"כ הפסד"מ יש לצדד להקל בזה: