אור ברסלב
שות אבן שתיה יורה דעה › סימן לא

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

יורה דעה · סימן לא

סימן ל

מה שהשבתי על התשובה דלעיל לרב אחד וז"ל מה שכתב מר דבמילתא דעבידא לאגלויי ממש נאמן נכרי אפילו להקל ואף אם אינו מסל"ת לכאורה הסכמת הפוסקים דאפילו בגילוי מילתא בעלמא שהוא עדיף ממלתא דעבל"ג מ"מ כל שהוא לקולא אפילו ישראל אינו נאמן ומכש"כ נכרי כמבואר בב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ג דתוך הפרק כל זמן שלא הגיע לכלל שנים אין הנשים נאמנות לקולא לומר שהיא יכולה למאן אף שיש לברר תיכף אם האמת אתם וזה הוא שיטת הרי"ף והרא"ש והסמ"ג ובאה"ע סי' קמ"ב הובא שם בדברי האחרונים בשם כמה תשובות שאם אשה אומרת שנתגרשה בב"ד של פלוני אף שיכולין זאת. לברר אם האמת כן מ"מ כל שאין לה מעב"ד שנתגרשה אינה נאמנת עכ"ד תמה אני מה זה מביא מגט שהוא דבר שבערוה דילפינן דבר דבר מממון דלא מהני בזה כלל עד אחד אפילו במילתא דעבל"ג משום דדמי לממון ובממון לא מהני הסברא של מלתא דעבל"ג תדע דהא דעת הרמב"ם וכן הוא שיטת רוב הפוסקים דהא דעד אחד נאמן בעגונה הוא משום דהוי מילתא דעבל"ג כמו שהאריך בזה הכ"מ פי"ג מהלכות גירושין מ"מ לא מהני אלא בעגונה דווקא שהקילו בה חכמים אבל לא בשאר דבר ערוה וכן לענין ממון נמי לא מהני כמו שכתב הרמב"ם בפ"י מהלכות נחלות שאף שמתירין אותה להינשא עפ"י עד אחד מ"מ אין היורשין יורדין לנחלה עפ"י עדות זו ע"ש ואף שהוא מילתא דעבל"ג מ"מ בממון לא מהני זאת וה"ה בכל דבר ערוה דילפינן דבר דבר מממון משא"כ בשאר איסורין וכן כתב להדיא הריב"ש בסי' קנ"ה דאף דבכל דבר איסור מהני מילתא דעבל"ג מ"מ בדבר ערוה לא מהני כמו דלא מהני בדיני ממנות משום דילפינן דבר דבר מממון ע"ש אבל בשאר איסורין אפילו אם הוא איסור כרת מ"מ מהני מלתא דעבל"ג ומביא ראי' מהא דעד נאמן בקידוש החודש כמו דאמרינן בפ"ב דר"ה וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש שאם אמר העד פלוני ב"ד קידשו את החודש נאמן ומתקנין את המועדות על פיו אף שיש בזה איסור כרת כגון חמץ בפסח או יום הכיפורים והיינו משום דהוי מילתא דעבל"ג דהא אמר שנתקדש בב"ד של פלוני ויכולין הכחישו ע"ש ותמה אני על כ' ידידי הלא הזכרתי את הריב"ש בדברי והאיך לא עיין בו ומזה גופא יש להוכיח ג"כ דגט שאני דהא באשה שאמרה נתגרשה בב"ד של פלוני לא מהני אף דהוא עבל"ג כדאיתא באע"ה סי' קמ"ד ובעד אחד שאמר קידשו ב"ד פלוני את החודש נאמן אלא ע"כ דגט שאני ועיין בתשובות הרדב"ז הובא בפ"ת בסי' קמ"ב ס"ק ז' וע"ש היטב שמוכח מדברי הרדב"ז שסובר באשה אם אמרה נתגרשה בב"ד של פלוני לא מהני אפילו אם עד אחד מעיד כדבריה ואפ"ה פסק הרדב"ז בעצמו בסי' שכ"ו דאם נכרים אומרים שכל עגל שיש לו שיניים הוא וודאי בן ח' ימים סומכין עליהם משום דהוא מילתא דעבל"ג ולענין גט אינו סומך על סברא זו והיינו ע"כ משום דגט שאני שהוא דבר שבערוה ובעינן שני עדים דווקא מיהו ראי' זאת אפשר לדחות קצת עפ"י דברי הריב"ש שכתב שם עוד באותו תשובה שיש חילוק במילתא דעבל"ג כי פעמים יש מלתא דעבל"ג דמהני אפילו לענין ממון כמו שטרא פרסאה דמקרינן לנכרים ומגבינן בו כדאיתא בגיטין ד' י"ט והיינו משום דוודאי יתגלה הדבר בקרוב ע"י אנשים אחרים ע"ש ובזה תירצתי קושיית הח"מ בח"מ סי' ל' ס"ק י"ג שהקשה על הב"י והד"מ שהביאו בשם המהרי"ק שאם אחד אומד אני אראך ואברר עדותי שהוא, נאמן והוא מגמרא דקידושין ד' ס"ו והקשה והא התם לענין איסורא מיירי אבל לענין ממונא אין חילוק בין דבר שיכול להתברר או לא ע"ש אבל לפי דברי הריב"ש ניחא דכבר בררתי לעיל דכל דהעד בעצמו מבקש מאתנו שנלך עמו והוא רוצה להראות לנו ולברר הגדתו זאת עדיף טפי מדבר שעבידא לגלויי מעצמו ואין העד גופא מבקש לגלות הדבר ופשוט הוא עיי' לעיל בתשובתי וא"כ מאתר שהריב"ש כתב דבמלתא דעבל"ג טוב מפקינן אפילו ממון א"כ כש"כ היכא דהעד בעצמו רוצה לברר הדבר תיכף בוודאי נאמן אפילו לענין ממון הלכך היכא דהוא חד מחייבו שבועה וכמו שהסכים שם האו"ת ודברי הב"י והד"מ נכונים מאוד נמצא לפ"ז לא דמי ג"כ קידשו ב"ד פלוני את החודש לנתגרשה בב"ד של פלוני משום דבקידוש החודש אף אם ב"ד שקידשו הלכו מהעיר או מתו מ"מ הא כבר נתפרסם הקידוש בכל ישראל שב"ד מוסרין זה לזה שקידשו את החודש ועדיף טפי אפילו משטרא פרסאה משא"כ בנתגרשה בב"ד של פלוני הא יכול להיות שלא יתברר הדבר לעולם כגון אם בתוך כך הלכו הב"ד או מתו הלכך אין זאת כ"כ מילתא דעבל"ג ומש"ה אינה נאמנת ובזה לא דמי להא דהתיר הרדב"ז באם נכרים אומרים שכל עגל שיש לו שיניים הוא בן ח' ימים דנאמנים משום דעבל"ג היינו נמי מהאי טעמא דהא דבר זה אפשר לעולם לברר זאת ע"י עגלים אחרים ולא דמי לנתגרשה בב"ד של פלוני מיהו יש להוכיח עדיין דאיסור והיתר שאני מדברי הירושלמי בפ' אמר להם הממונה דאיתא התם אמרה להם אשה נולד פלוני בשבת מלין אותה על פיה ר' אמי מל על פי נשים דאמרי השמש הי' על הארץ ונולד בשבת ופירש הקרבן עדה וכן משמע בפני משה שם שר' אמי מוכיח זאת מהא דאמרינן התם שאם העד אומר ברקאי היינו שהאיר פני המזרח סמכינן עליו משום דהוי עבל"ג מזה הוכיח ר' אמי דה"ה אם נשים אומרים שפלוני נולד בשבת קודם שקיעה ואומרים שהיו שם כמה אנשים שראו כן וכן פירש להדיא הגאון מהר"י בכר בספרו דרך אמת תשובה א' דמיירי כה"ג שאומרים שהיו עוד שם כמה אנשים ואמרינן שאם אמרה אפילו אחת נאמנת משום דאפשר לברר ע"י אנשים ע"ש בתשובה והנה זה דמי ממש לנתגרשה בב"ד של פלוני דהא ג"כ כאן אפשר שהאנשים ילכו מכאן ואפ"ה נאמנת אפילו אשה אתת משום דאפשר לברורי אם אמרה אמת ובגט לא מהני זאת אלא ע"כ משום דאו"ה שאני וגם לפירוש זה מוכת דהא דסמכינן על עד אחד שאמר ברקאי או קידשו ב"ד פלוני את החודש שנאמן משום דעבל"ג דלאו דווקא כה"ג שאי אפשר שלא יתברר תיכף אלא ה"ה אפילו אם יש אופן שלא יתברר מעולם כגון הכא שאפשר שאנשים הללו שאמרה האשה ילכו מכאן ולא יתברר מעולם מ"מ עד אחד נאמן דאל"כ האיך הוכיח ר' אמי דין שלו דנשים נאמנות לענין מילה מהא דעד אמר האיר פני המזרח הא התם בוודאי יכולין הדבר לברר תיכף אם האמת אתו משא"כ במילה אלא ע"כ דאין חילוק בזה ובכל גוונא נקרא עבל"ג נמצא לפי דברי הריב"ש ולפי מה שביארתי אז מגט בוודאי אין קושיא לנידן דידן גם מה שהקשה כת"ר ממיאון דרוב הראשונים סוברים דלא סמכינן בבדיקות שערות ע"י נשים אף שאפשר להתברר הנה בזה נמצא פלוגתא בראשונים אם מיאן נקרא דבר שבערוה או לא עיין במרדכי פ' מצות חליצה דעות בזה ע"ש והנה הב"ש בסי' קס"ט ס"ק ד' הביא סברא אתת שבדיקות שתי שערות לא הוי כלל מלתא דעבל"ג משום דצריכין לבדוק כל הגוף וזה קשה, מאוד למצא שתי שערות בכל הגוף הלכך אף אם לא תמצא השערות מ"מ לא תתבדה בזה משום דאפשר לומר שהראשונים מצאו אז ועכשיו קשה למצוא ע"ש וזה שלא כדברי הריב"ש שם בתשובה שכתב שבדיקת שערות הוי מילתא דעבל"ג לבדוק ע"י נשים אחרות לפ"ז גם ממיאון לא קשה כלל ממנפ"ש דאם נאמר דמיאון הוי דבר שבערוה א"כ בוודאי ניחא דהא בדבר שבערוה ילפינן מממון דלא מהני גילוי מילתא ואם נאמר כשיטת הפוסקים דמיאון לאו דבר שבערוה מ"מ יש לומר דסברי כשיטה שהביא הב"ש דשתי שערות לא נקרא מלתא דעבל"ג וניחא הכל:

ב עוד הקשה כת"ר דאף אם נאמר דזה הוה מילתא דעבל"ג מ"מ הא הנכרי נוגע בדבר כדי שיקנה ממנו העגל ובמידי דאית לי' נוגע אז לא מהני עבל"ג כמו שכתב הרי"ף בפ' החולץ גבי אישתמדענהו דאחוה דמיתנא הוא דעד אחד אינו נאמן לומר שהוא אחיו של מח אלא א"כ אין כאן חשש נוגע וחשד אבל אי לאו הכי אינו נאמן ע"ש והא התם הא ג"כ עבידא לאיגלוי אם הוא אחיו או לא ואפ"ה כל שהוא נוגע אינו נאמן ובוודאי אין חילוק בין איסור דאורייתא או דרבנן וא"כ אפילו אי נימא דעגלים הוא איסור דרבנן מ"מ כל שהוא נוגע לא מהני עבל"ג ע"כ ת"ד:

ותמה אני על חכם כמותו האיך כתב כן בפשיטות מסברא דנפשיה היפוך המבואר בהפוסקים עיין באה"ע סי' ק"כ בב"ש ס"ק ה' לענין הא דאמרינן בגמרא שאין כותבין גט אלא א"כ מכירין האיש והאשה שאם שליח שהביא הגט אומר שהוא מכיר אותן אף שהוא נוגע בדבר שאם לא יתנו הגט אזי יפסיד שכר השליחות מ"מ כיון שהוא מלתא דעבל"ג נאמן אף שהוא נוגע וכן הסכימו לדבריו כל הבאים אחריו ע"ש הא להדי' היפוך מדברי כת"ר שיחי' ואנכי הקשיתי להיפוך על הב"ש והפוסקים דהא בסי' קל"ב לענין שליח שנאבד ממנו הגט דאמרינן בגמ' ובש"ע דלצורבא מדרבנן מהדרינן בט"ע ואם השליח אינו צורבא מרבנן לא מהדרינן ליה בט"ע וכתב שם הרשב"א והר"ן בגיטין פ"ג דהיינו טעמא דחיישינן שמא בשביל שלא יפסיד שכרו יאמר שמכיר הגט אף שאינו מכירו ומפרש שם הב"ח והב"ש בס"ק י"ב דאין הכונה דחושדין שישקר במזיד בשביל הפסד שכרו זה אינו כי לזה לא חיישינן רק שהכונה הוא דאנן חיישינן שמא בשביל שהוא נוגע בדבר והוא יודע שאבד גט כזה מורה היתר לנפשו שזה הגט בוודאי זה הוא שאבד ומה"ט באמת אם עדים מעידים שלא חתמו אלא על גט אחד שיש בו שם זה הנמצא בגט ושם יש בו החתימות של אותן אנשים והוא יודע שהעדים הללו לא חתמו על הגט שהביא הוא רק שעל גט שלו חתמו עדים אחרים בשמות הללו הרי ע"כ זה הגט שנמצא אינו של השליח דהא העדים הנמצאים על הגט לא חתמו כ"א על גט אחד שיש בו שמות הללו ואז צריכין אנו לומר שהשליח אומר במזיד דבר שקר בלא הוראת היתר לזה לא חשדינן לי' אף שהוא נוגע בדבר מ"מ לזה אינו חשוד אינש ע"ש והא התם לא הוי גילוי מילתא כלל משום דדבר זה אי אפשר להתברר דהא לא ידעינן אם הוא זה שאבד וגם התם יש חשש איסור דאורייתא ואפ"ה לא חיישינן שישקר בשביל הפסד שכרו וא"כ למה צריכין כאן להטעים דהוי מילתא דעבל"ג וע"כ צריכין לחלק כפי מה שביארתי בתשובה אחרת דלהחזיר הגט שנאבד לא הוי בכלל דבר שבערוה רק זה דמי לשאר איסורין והבאתי ראי' דהא קיי"ל אם עדים אמרו פלוני דהאי סימנא גירש את אשתו לא מהני כמו שכתבו התוס' בחולין ד' צ"ו ואלו בגט שנמצא מחזירין ע"י סימנין כמו דאמרינן בגיטין אלא ע"כ דזה דמי לשאר איסורין וע"ש שהארכתי בפרט זה ובשאר איסורין באמת קיי"ל דנוגע כשר להעיד בעניני איסור והיתר הלכך התם נמי השליח נאמן אף דלא הוי עבל"ג משא"כ לענין הכרת האיש והאשה אף דהוא דרבנן מ"מ דמי לדבר ערוה ובזה כל שהוא נוגע אינו כשר אלא משום דהוי עבל"ג ולא כמש"כ כת"ר דנוגע פסול אפילו הוא ישראל ואפילו בשאר איסורין דהא חזינן הכא דכשר ויותר מזה מצינו בבכורות ד' ל"ו דאף במי שהוא חשוד על הדבר מ"מ במלתא דעבל"ג נאמן אף שהוא נוגע בדבר כדאיתא התם שנאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה לחכם ואמר לי שיש בו מום ואוכלין על פיו ואין לך נוגע יותר מזה ואף דבגמרא אמרינן התם דהיינו טעמא דקדשים בחוץ לא הוי אכל מ"מ אין זה עיקר הטעם דאף בלאו האי טעמא שרי עיי' בסימן שי"ד בט"ז ס"ק ה' והא דכתב הרי"ף בהכרח אחי המת שאם יש חשדא בדבר אינו נאמן הכוונה שאם חזינן איזה ריעותא שיש כאן חשש טעות כמו שהביא שם הראי' מהאי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי אשה ע"ש ותראה שכן הוא ומה"ט לא הביאו זאת לא בטור ולא בש"ע באה"ע סי' קס"ט והיינו משום שזה פשוט דלא מהני ועוד הא כבר כתב התו"ג בסי' כ' ס"ק י"ב דבהכרת אחוה דמיתנא שהוא מן האב זה לא נקרא מלתא דעבל"ג כ"כ משום דמי יכול לברר זאת ולהכחישו ע"ש וגם התם הוא דבר ערוה הלכך אין ראי' כלל מזה לנידן דידן:

ג הקשה עוד הא קיי"ל בסי' צ"ח דלא סמכינן בנפל איסור לחוך היתר אלא על נכרי מסל"ת דוקא ואף שהוא מלחא דעבל"ג דהא תיכף אכלינן אנן התבשיל הזה וחיך יטעם אוכל ונראה אם אמת אמר שאין בה טעם של איסור או לאו ואפ"ה לא סמכינן על סברא של מלחא דעבל"ג אלא בצירוף הטעם של מסל"ת אבל משום עבל"ג לחוד לא סמכינן עוד הקשה מהא דיו"ד סי' פ"ג וסי' פ"ו שיש אומרים התם שאם נכרי אומר דהני ביצים מעוף פלוני וטהור הוא אין סומכין עליו אף דהוא עבל"ג אלמא דלא סמכינן בנכרי על סברא דעבל"ג לחוד ע"כ ידידי הנה דבר זה לא נעלם ממני בעת כותבי התשובה כי הבאתי שם דברי הרא"ה בבד"ה ד' ק"ו והתם הרי עיקר פלפולא בהא דקפילא דסמכינן עליו וכן הפ"י בסי' ח' שהבאתי ג"כ מפלפל שם בהא דביצי עוף טהור ע"ש אבל באמת נידן דידן ג"כ הוא בכלל מסל"ת כי מה שהנכרי בא אצל הישראל ואמר לו שנולד לו עגל לבן היום אין לך מסל"ת גדול מזה כי כל גדר של מסל"ת הוא שהנכרי אומר שלא ע"י שאלת הישראל וה"נ הלא הנכרי בא בעצמו וסיפר לו שנולד לו עגל כזה הרי זה מסל"ת ממש וראי' לזה ממנחות ד' מ"ג דאיתא התם הלוקח טלית מצוייצת מן הנכרי מן התגר כשירה דאמרינן דלא מרע נפשיה ובוודאי מישראל קנה מן הדיוט פסולה ופירש רש"י ז"ל דשמא הוא בעצמו צבע התכלת ונעשה שלא לשמה ע"כ והקשה השו"ת פנ"י בסי' ח' אמאי לא מפרש רש"י הטעם משום דחיישינן דלאו תכלת הוא אלא קלא אילן כמו שפירש רש"י לעיל ותירץ דהא רש"י כתב לעיל דף מ"ב בהא דתכלת אינו נקחת אלא מן המומחה כתב וז"ל הואיל ואין לה בדיקה אם קלא אילן הוא אינו ניקחת אלא מן המומחה ע"ש משמע דאם הי' לה בדיקה היה ניקחת אפילו שלא מן המומחה משום דמרתת שמא יתברר ע"י בדיקה שזה אינו תכלת והלכך כאן דאזלי הסוגיא אליבא מאן דאית לי' שיש בדיקה לתכלת מפרש רש"י הטעם שאין לוקחין מן נכרי הדיוט משום שמא עשה שלא לשמה אבל משום קלא אילן לא חשש דהא אפשר ע"י בדיקה יע"ש שהוכיח להלכה דכיון שיש בדיקה לקלא אילן קונין מנכרי הדיוט ע"ש וקשה הא אנן קיי"ל בנפל איסור להיתר לא סמכינן על הנכרי שאומר שאין בו טעם אלא בצירוף מסל"ת דוקא אף דהתם שייך נמי הסברא של מרתת כמש"כ הפוסקים ביו"ד סי' צ"ח אלא ע"כ דהתם שאני משום דמה שבא הנכרי ואומר לו יש לי טלית שקניתי מישראל קנה ממני זה הוא גופא בכלל מסל"ת לכך נאמן התם טפי וא"כ מכש"כ בעגל שהוא דבר שאין שייך דוקא לישראל בוודאי כיון דהנכרי בא מעצמו ואומר לו שנולד אצלי היום עגל זה הוא מסל"ת ממש ועוד אף אם לא הי' מסל"ת ממש מ"מ במקום דאיכא ג"כ מלתא דעבל"ג אז מהני אפילו מסל"ת כל דהו וראי' מפורשת לזה מהא דקיי"ל דכל עיקר מסל"ת הוא דוקא שהנכרי אומר שלא ע"י שאלה אבל כל שהישראל מתחיל לשאול ממנו לא נקרא מסל"ת כדאיתא בכל פוסקים ראשונים ואחרונים ובש"ע אהע"ז סי' י"ז וא"כ האיך בטעימת איסור דסמכינן על נכרי מסל"ת שנותנין לו לטעום התבשיל אם מרגיש טעם חלב או לא והא זה הוי ע"י שאלה ואף שאין יודע שאיסור והיתר תלוי בזה מ"מ כל שמתחיל הישראל אין נקרא מסל"ת וקושיא זו הקשה הבעל חו"י בסי' ל"ז ול"ז ותירץ דכל היכא דאיכא ג"כ מלתא דעבל"ג אזי מהני אפילו מסל"ת כל דהו ע"ש ומה"ט התיר שם בבכור במקום דהיה מתיירא הנכרי אולי יתבררו דבריו והתיר בצירוף מסל"ת שהיה ע"י שאלה והביא ג"כ הראי' מטעימת נכרי דמהני מסל"ת אפילו ע"י שאלה אף שלא מהני בכל דוכתא וגם בהא דסי' פ"ו אם הי' הנכרי מסל"ת בענין שאין בו חשש דלהשביח מקחו אומר כן היה נמי מהני אם הי' אומר מעוף פלוני וטהור הוא אלא דהפוסקים לא מיירי בהכי ועוד דהא באמת גם בנכרי שאומר הביצים הללו הם מעוף פלוני וטהור דעת הרמ"א בסי' פ"ו שנאמן משום האי טעמא דעבל"ג והש"ך שם כתב בס"ק ד' שכן דעת הרבה פוסקים והסכים שם כן להלכה וא"כ אדרבא הרי הכרעת הרמ"א והפוסקים דאף באיסור דאורייתא נאמן הנכרי משום מילתא דעבל"ג ואפילו להמחמירין שם ג"כ לא דמי לנידן דידן משום דכבר הקשה הרשב"א שם הובא בט"ז שם ס"ק א' דאמאי אמרינן שאם אמר הביצים מעוף פלוני וטהור נאמן משום דמירתת והא אמרינן בגמרא דאיכא ביצה דעורבא דדמי ליונה וא"כ יכול הנכרי להתנצל דהביצים הם באמת של עוף טהור ואף דלא דמי הא יש לומר שכעת נשתנה התמונה של הביצה דהא עבידא דנשתנה וא"כ אף שעכשיו נראה שאינו ממין זה הא יכול להיות שעכשיו ילדה בתמונה אחרת דהא איכא דעורבא דדמי ליונה כדאיתא בגמרא ד' ס"ד הא נמי יכול להיות שהוא של יונה שהיא דמיא לעורבא ותירץ הרשב"א משום דכשנעיין בהם היטב תמצא שינוי קצת ואפשר להתברר והוי מדעל"ג ע"ש וא"כ לפ"ז אפשר לומר דהמחמירין סוברין דבאמת מה"ט לא נקרא מלתא דעבל"ג דהא יכול הנכרי עצמו לתרץ דהביצה נשתנה עכשיו ולבד זאת הא התם דאורייתא הוא והלכך החמירו בו משא"כ כאן שהוא דרבנן בוודאי סמכינן על רוב הפוסקים והכרעת רמ"א והש"ך בסי' פ"ו דגם נכרי נאמן במילתא דעבל"ג ועיין בסוף סי' קי"ט כנלע"ד:

עוד להרב הנזכר על הענין הנתבאר בתשובתי שם הבאתי כמה ראיות שאף במקום שיש לו לתרץ נפשו למה אמר כן מ"מ נקרא מילתא דעבל"ג משום דטבע בני אדם שאין רצונם שיסתרו דבריהם אף שיש להם התנצלות על הגדתם ודמי חזקה זו כמו שאר חזקות והבאתי שם כמה פוסקים הסוברים כן ועתה באתי לתרץ ממה שהשיג עלי הרב הנ"ל וזה תוכן דבריו דהא איתא ביו"ד בסי' קכ"ט סי' ג' דאם הוא מעביר חבית של יין ממקום למקום אף אם הוא מתיירא שמא יראה הישראל האיך שהוא נוגע בהיין ויהי' נתפס ע"ז מ"מ כאן חיישינן שמא נגע ואף שהבטיח להישראל שלא יגע מ"מ לא ירא שמא יהי' נתפס בשקרו משום שיכול להתנצל ולומר שרצה להחזיק החבית שלא יפול והוא מהגמרא ע"ש הרי להדיא דהיכא שיש לו התנצלות אז אינו מתיירא שמא יתפוס בשקרו ע"כ ת"ד:

ואני אומר לא כן ידידי כי אין כל אנפין שוין בזה דבוודאי קשה לאדם לומר דבר שקר בפיו מה שנעשה ואינו נעשה מעולם במקום שחושש אולי יתבדה בעיני הבריות ממה שישנה הבטחתו במה שהבטיח היכא שיש בידו לתרץ נפשו למה עשה כן כמו הכא שיכול לומר לא שניתי ממה שאין לי ליגע בהיין רק שכאן הייתי מוכרה שלא יפול החבית ולא כוונתי בשביל ליגע בהיין זה דבר המסתבר ובסברא זו תרצתי היטב דברי תשובות הרשב"א בספר ת"א סי' רנ"א ורנ"ב שהקשה שם הקושיא של הראשונים בהא דאמרינן בשבועות ד' מ"א שאף דקיי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרוע בעדים מ"מ אם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים אינו נאמן לומר שפרע בלא עדים והקשה הרשב"א אמאי לא יהי' נאמן לומר פרעתיך במיגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדנה"י ותירץ דאם אמר לו פרעתיך בפני פו"פ ומתו באמת אינו נאמן משום דאמרינן הרוצה לשקר ירחיק עדותו וגם לומר באמת פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדנה"י נמי אינו נאמן משום דמתיירא אולי יבואו ויכחישו אותו ע"ש והקשו עליו האיך כתב בפשיטות דזה לא הוי מיגו הא אנן קיי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכתבו התוס' בכתובות ד' י"ח דר"מ דסובר דאין צריך לקיימו לא קשה עליו אמאי אינו נאמן הלוה לומר פרוע במיגו דמזוייף כיון דאין השטר מקוים משום דאין זה מיגו דמתיירא לומר מזוייף שמא יבואו העדים ויכחישו אותו ע"ש נמצא אנן דקיי"ל כרבנן שמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו משום דנאמן במיגו דמזוייף לא ס"ל הסברא שמתיירא שמא יהי' מוכחש מהעדים ע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא לדידן דזה נקרא מיגו אמאי אינו נאמן לומר פרעתיך במיגו דפרעתיך בפני פו"פ והלכו למדנה"י מה אמרת שאין זה מיגו שמתפחד שמא יבואו העדים ויאמרו שלא פרע הא בשטר לא חיישינן שמא יבואו ויאמרו שהשטר הוא מקויים שאז יצטרך לפרוע וגם יתבדה וניחא לו לומר פרוע שאז לא יתפס בשקרו אלא ע"כ דאף כה"ג נמי נחשב מיגו ותירצתי שיש חילוק בין הוא אומר שעשה מעשה כגון לומר פרעתיך בפני פו"פ והוא יודע שזה אינו אמת כל כה"ג בוודאי מתיירא שמא יתכחש ע"י העדים ואין זה מיגו אבל זאת נקל לאדם לומר שדבר זה להד"מ שאז יש לו התנצלות שאף אם יתברר שהי' הדבר יכול לתרץ נפשו ששכח שזה דבר המצוי בב"א משא"כ לומר שעשה זה הדבר לפני פו"פ או שהוא עצמו עשה זאת ויתברר שקרו בזה אדם מתפחד יותר כי אז אין לו התנצלות ששכח כי זאת אין בגדר שכחה ובעניני מיגו קיי"ל שאף בחילוק קל כל שאינו שוה הטענה שטוען עתה להמיגו לא נחשבת למיגו כדאיתא בדיני מיגו ואפ"ה נחשבת זאת למיגו ואינו חושש שיתפס בשקרו משום שיכול לומר ששכח א"כ כש"כ בזה שיכול להתנצל שמחמת פחד שלא יפול החביות שכת שאסור לו ליגע ונגע ופשוט הוא:

ב עוד הקשה על מה שהבאתי דברי הרמב"ן בחידושיו לנדה שכתב שאפילו היכא דליכא חזקה דהגיעה לכלל שנים נאמנות נשים לומר שיש לה שערות או אין לה וסמכינן על בדיקותן בין להקל לומר שאין לה שערות ויכולה למאן או להחמיר משום דהוי מילתא דעבל"ג ואף שאין הדבר יכול להתברר כ"כ שיוכלו לומר שנשרו אחרי בדיקותן דהא רובן נושרות בהם השערות כמש"כ הפוסקים אלמא דאפי' כה"ג מיקרי נמי מילתא דעבל"ג וע"ז כ' כ' וז"ל תמה אני על מר הא לא אשכחן שכתב הרמב"ן כן אלא במילי דרבנן לענין מיאון או חליצה ובדקה לאחר זמן משום חזקה דרבא אבל באופן שלא הוחזקו בשנים לא מצינו דסובר הרמב"ן דמהני בדיקת הנשים משום מלתא דעבל"ג ואיך כתב מר דאף החולקים על הרמב"ן מודים בזה הדבר שאיסורו מדרבנן הא עיקר פלוגתא של הפוסקים הוא רק בדבר שהוא מדרבנן עכ"ל כת"ר:

והנה זה גרם לו שאין ספר הרמב"ן ת"י והא לך לשון הרמב"ן דע"כ כל הבדיקות וכו' אפשר דלת"ק נשים נאמנות בין לפני הפרק בין בתוכו בין לאחריו משום דלאו עדות הוא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא והא נמי להא דמיא ובכה"ג אפי' נשים נאמנות וכדאמרינן בפ' החולץ ואשתמועידנא אפילו קרוב ואשה נאמנים משום דגילוי מילתא בעלמא הוא ועדיפא מינה משום דמילתא קמן הוא לאיגלויי הלכך נשים נאמנות בין להקל בין להחמיר והלכה כת"ק לפי שהוא סתם ברייתא ור"י ור"ש יחידאה נינהו עכ"ל הרמב"ן הרי להדיא כמו שכתבתי וכן הובאו דברי הרמב"ן בספר דברי אמת להגאון יצחק בכר בענין גיטין סי' י"א המתחיל הריב"ש והביא שם דברי הרמב"ן והריטב"א וכתב שמדבריהן מבואר שהנשים נאמנות על סימנין אף בלא חזקה דרבא שאמר דכיון שהגיע לכלל שנים באו לכלל סימנין ואפילו בלא זה נמי נאמנות ואפילו להקל בשל תורה נאמנות ועיין בכנה"ג סי' קנ"ה ד"ה כלל העולה שהביא שם ג"כ דעת הרמב"ן והריטב"א ומהריב"ל שמפרש בדברי הרמב"ן שפוסק כת"ק בנדה ד' מ"ח שסובר שנשים נאמנות בבדיקתן אפילו להקל בשל תורה אפילו במקום שאין מסייע להם שום דבר משום מדעל"ג ע"ש הרי להדיא שדעת הגדולים הללו שאף להקל בשל תורה נשים נאמנות ולא כמש"כ כת"ר שדוקא בדרבנן סומך הרמב"ן על הנשים ולא בדאורייתא כי נהפוך הוא. ומה שכת"ר דותה עוד משום דהרמב"ן אינו חושש כלל להאי חשש דשמא נשרו השערות משום הכי לשיטתיה הוי מדעבל"ג משום שאם יאמרו שמצאו שתי שערות ואח"כ לא ימצאו אין להם התנצלות שנשרו דהא לדבריו לא חיישינן לנשרו עכ"ד לא כן ידידי כי אדרבא הראי' שלי היא להיפוך והא אי אמרי הנשים שלא מצאו בה סימנין תצא במיאון דלהרמב"ן הא נאמנות הן לעולם בין בתוך הפרק או אחר הפרק דהא פסק כת"ק שם דכל הנשים נבדקות ע"י נשים נמצא אם הוא ביום דמישלם זמניה של קטנות וצריכה לבוא לידי נערות והנשים אומרות שמצאו בה שתי שערות אבל הם קטנות שאין בהם כדי לקרוץ בצפורן שזה הוא השיעור של שערות כדאיתא בפוסקים נמצא שאז תצא במיאון לשיטת הרמב"ן והראשונים משום דהוא מדלע"ג ע"י בדיקות של נשים אחרות ומה זה עבל"ג דהא אפילו בסימני בגרות כתב רש"י בקידושין ד' ע"ט דכל היום היא עשויה להשתנות ובכל שעה ושעה יש תשש שנשתנה מנערה לבוגרת ואמרינן כי ברגע זו נולדה לה סימנין שלא היו בה עד עתה משום דכיון שהיא ביום דמשלם הנערות אז מצוי הוא שברגע זו יולדו לה הסימנים אף שלא הי' לה עד עתה וא"כ מכש"כ לענין אם יש לה שתי שערות רק שחסר קצת מהשיעור של קריצת הצפורן והוא ביום דמישלם הזמן דוודאי יש תשש שמא עכשיו נתגדלו ונעשה כשיעור א"כ מה זה מלתא דעבל"ג והאיך סומכין על הנשים להקל שתצא במיאון הא לא נתפסו בשקרים משום שאף אם ימצא אח"כ שהשערות הגיעו לשיעורן הרי יכולות לומר שכעת נתגדל קצת דמה שיעור יש בזה אלא ע"כ דגם זאת הוי מלתא דעבל"ג וזה ראי' נכונה מאוד הן אמת שראיתי במהרי"ט סי' מ"א שמפלפל שם בדין הנאמנות של נשים בשערות ומשמע שם מדבריו דבזמן מועט אפשר להתברר ע"י נשים אחרות ע"ש אבל נראה שהוא לא קאי אלא לשיטת הפוסקים דאין בדיקת הנשים מהני אלא לאחר הפרק ולחומרא שאז יש החשש של נשרו ובזה אפשר לומר שבזמן מועט אין הדרך לנשור אבל ביום דמשלם זמן הקטנות ונכנסת לנערות הא מבואר בסוגיא דקידושין לענין הימני בוגרות דאפילו בזמן מועט משתנה ונתהוה סימנין חדשים וא"כ מכש"כ שיכול להיות שבזמן זה נתרבה השער כל דהו דהא במשהו בעלמא שיתגדל השער נעשה גדולה כי מי נתן לנו גבול בזה וא"כ שפיר מוכח דגם זה הוא מלתא דעבל"ג:

עוד כתב כת"ר ונראה לתרץ דברי הרמב"ן דס"ל דבאמת הוי מילתא דעבל"ג משום דהא שתי שערות צריך להיות במקומן גומות א"כ אם יאמרו על שתי שערות צריכין להעיד ג"כ על גומות ואם יבדקו אח"כ ולא ימצא גומות יתברר ששקר העידו עכ"ד במכ"ת שגג בזה דאף אם נניח לו שהרמב"ן מיירי לענין אם הנשים אומרות שהביאו השערות שזה נקרא עבל"ג וע"ז כתב כת"ר שאין יכולין להתנצל שנשרו משום דא"כ הי' נמצא הגומות מ"מ זה אינו כלום דהא קיי"ל דשתי שערות אפילו בגומא אחת נמי מהני משא"כ גומות בלא שערות בעינן דווקא שתי גומות כדאיתא בש"ס ובש"ע סי' קנ"ה נמצא אם יאמרו הנשים שמצאו שתי שערות בגומא אתת אז מחזקינן לה לגדולה ועכשיו לאתר הבדיקה שנמצא גומא אחת בלא שערות הא יכולין לומר נשרו וא"כ מה זה שכתב כת"ר שאם לא ימצאו גומות ע"כ שקר העידו מה זה שקר הא לא צריכין להעיד רק על גומא אחת וגומא הא נמצא ואפ"ה לא מהני כיון שאין בו שערות ופשוט הוא ובפרט שכתבתי שעיקר הראי' הוא מהא דנשים אומרות שלא מצאו בה סימנין שזה אי אפשר להתברר כמו שכתבתי לפ"ז הא כאן לא שייך כלל דברי כת"ר:

ג הקשה עוד על מה שכתבתי שבסימן פ"ו דעת הרמ"א והש"ך והרבה פוסקים שאם נכרי אומר שהוא מעוף פלוני אז הביצים מותרות משום מילתא דעבל"ג וע"ז הביא כת"ר מדברי אחרונים אשר לא ראיתי אותן עדיין שתירצו קושית הט"ז בסוף סי' קי"ט דהתם אמרינן שאם החשוד אומר שקנה דבר זה ממומחה פלוני לא סמכינן עליו באיסורא דאורייתא ואלו בביצי עוף טהור פסק הרמ"א שכל שאומר שהוא מעוף פלוני סמכינן עליו משום דהוי מדעבל"ג והא התם בסי' קי"ט נמי היא עבל"ג וחילקו דהא דכתב הרמ"א בסי' פ"ו או נכרי קאי על דברי המחבר שכתב שם שואל לצייד ישראל וע"ז כתב הרמ"א או נכרי ור"ל או צייד נכרי ולכך הכנים הרמ"א דבריו בתוך דברי המחבר לומר שהוא מיירי ג"כ בנכרי צייד דאז דוקא נאמן משום דהתם שייך נמי הסברא דלא מרע אומנתי' משא"כ בסי' קי"ט דלא שייך סברא זו הלכך אינו נאמן באיסור דאורייתא אף דהוי עבל"ג עכ"ד והם דברים של מה בכך בלא טעם וכי הרמ"א מסברא דנפשו כתב דין זה הלא זה תלי בגירסת הגמרא תולין ד' ס"ג דהטור ורוב הפוסקין גורסין לוקחין ביצים מן הנכרי בכל מקום מבואר דאף מן הנכרי מותר ליקח אמנם הרמב"ם אינו גורס מן הנכרי רק סתם לוקחין ביצים ומפרש הרמב"ם דמיירי בישראל דווקא כדאיתא בב"י ובפוסקים והא התם בגמרא לא מיירי כלל מצייד כי ציד מאן דכר שמי' ועוד דהא דברי הרמ"א לקוחין הן מהטור והטור הא לא הזכיר כלל בדבריו צייד והרי במנחות ד' מ"ז שיש חילוק כין תגר דלא מרע אומנתו להדיוט מחלק הגמרא בפירוש והכא סתים להו ולא הזכיר כלל צייד ועוד כי לא שייך כאן כלל ההיתר של צייד דהא כבר כתב המ"א בסי' כ' ס"ק א' דבמכירת דבר מאכל שקונין מחשודים לא שייך כלל היתר של תגר לא מרע אומנתי' דאל"כ הי' מותר לקנות בשר מנכרי אם הוא תגר משום דלא מרע אומנתו ויפה מבואר החילוק בזה בשו"ת ח"צ סי' ל"ט דדוקא בתכלת שנותנין בעדה דמים הרבה לא מפני המראה של הצבע דהא באמת קלא אילן נמי מראיתה דמי לתכלת רק שעיקר מה שהישראל נותן בעדה הרבה משום שהיא צבוע בחלזון שהוא דבר יקר מאוד נמצא אם יזייף ויתן לו מין אחר שהוא בזול הוא אצל הנכרי זיוף גמור דהא מכר לו מין אחר וכן לענין מורייס המבואר ביו"ד בסי' קי"ד שהוא יין רימונים שעושין זאת לרפואה ואם הנכרי יתן לו מין אתר מה שאינו רפואה זה הוא זיוף גמור וכל כה"ג אמרינן אומן לא מרע אומנתו אבל לענין בשר כשירה או טריפה או ביצי טמא הלא באמת טעמם ומקחם שוה ואין הנכרי מאנה אותו לא בהטעם ולא בהמקח כי כל שלא יודע הישראל שהוא של איסור יש לו הנאה מזה כמו מהיתר בזה לא סמכינן על אומן לא מרע נפשי' כמש"כ המ"א וגם נידן דידן נמי להא דמיא ומה גם כי כל הפוסקים אינם מפרשין כן וגם מה נעשה בסי' פ"ג שגם התם מתיר הרמ"א מנכרי ושם הא לא נזכר כלל צייד הלכך אין לדברים הללו עיקר:

ד עוד תירץ קושית הש"ך והט"ז בסי' קי"ט מסתירת הרמ"א בסי' פ"ו הנתבאר עפ"י דברי התשב"ץ הובא בפ"ת באהע"ז בסי' קמ"ב ס"ק ז' חילוק בין מילתא דעבל"ג להא דאמרינן בדוכתא אחריתא גילוי מילתא בעלמא, היא דגילוי מלתא נקרא כל דבר שגם בלא הגדתו של זה אנו מעצמנו היינו אומרים שקרוב הדבר להיות כמו שאומר זה אלא שעדיין הי' מכוסה ונעלם קצת כמו בהא דכתובות ס"ג כיון שרוב נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא הוא ע"ש ובר"ן בתולין ד' ס"ד הקשה ג"כ קושיית התוס' דשם מה קאמר הגמרא בנכרי שהביא ביצים ניחוש שמא של עוף טמא הם הא אמרינן בגמרא דעופות טהורין הם רוב כנגד עופות טמאים וא"כ כל דפריש מרובא פריש וטהורים הם ותירץ הר"ן משום שיש מיעוט נמי נבילות וטריפות וכשנצרף למיעוט של טמאים הוי מחצה על מחצה ע"כ וא"כ עפ"י דברי התשב"ץ הנ"ל ניחא נמי הסתירה של הרמ"א דכיון דרוב עופות הם טהורין אז דמי ממש להא דרוב נשים בתולות נישאות דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא והיינו משום דגם בלא הגדה של נכרי אנו אומרים ג"כ שקרוב הדבר שהוא מרוב העופות שהן טהורין הלכך נכרי נאמן משא"כ בהא דסוף סימן קי"ט דאין לנו הוכחה אחריתא שהחשוד אומר אמת רק שאתה רוצה לסמוך על מה שאומר שקנה ממומחה פלוני וא"כ לא הוי אלא מלתא דעבל"ג ובזה אין חשוד נאמן עכ"ד זה דבר שכלי ויפה תירץ אמנם כ"ז לא שייך רק לתירוץ של הר"ן אבל התוס' הא כתבו שם שעופות טמאים הם הרוב וא"כ הדרא סתירת הרמ"א לדוכתא ובאמת שאני לעצמי, לא ידעתי כלל מה החרדה של קושית הט"ז והש"ך מסי' פ"ו דהא דין זה שכתב הרמ"א מסימן קי"ט שבדבר שהוא איסור דאורייתא לא מהני במה שאומר שקנה מפלוני הוא מהרשב"א הובא במ"מ פ"ח מהלכות מ"א הלכה י"ד שכתב שם שאם הוא חשוד לאכול מהדברים שאין הרבים מקילין בו דינו כמו שאינו נאמן וחשוד נמי על חליפין ואין מפקידין אצלו אלא בשני חותמות ע"כ ממילא דבאיש כזה לא מהני נמי אם אמר שקניתי ממומחה פלוני דמה בכך הא יש בו חשש של חליפין הלכך לא עדיף מכל איסור דאורייתא שמפקידין אצל חשוד שחשוד להחליף שאסור בלא חותמות בכל דבר שלא שבעתן העין דלא שייך בו הכרת של טב"ע והלכך שפיר קאמר הרמ"א על המחבר שכתב שם שאם אמר לחשוד לאכול גבינה של נכרי שהוא רק איסור דרבנן קנה לי גבינה ואמר ממומחה פלוני קניתי נאמן משום דאינו חשוד להחליף וא"כ ליכא שום חשש דהא במה שאמר שקנה מן מומחה זה וודאי אמת דהוא מלתא דעבל"ג ושמא החליף בשלו בזה לא חשוד כיון שאינו חשוד אלא על איסור דרבנן לא חיישינן בזה להחלפה והשתא ע"ז כתב שפיר הרמ"א שכל זאת אינו נוהג בחשוד על איסור דאורייתא משום הא שאז יש חשש חליפין וא"כ מה מהני שקנה מן המומחה הא יש חשש שמא החליף בשל עצמו משא"כ בסי' פ"ו שהוא מוכר משלי אז לא שייך חליפין דהא הקונה לפי שוי' של מקח משלם כמו שהבאיתי לעיל בשם תשובות ח"צ וצ"ע על קושיתם נמצא לפ"ז שפיר מוכח דבמלתא דעבל"ג נאמן.

ה ולענין מה שמפלפל כת"ר בדברי הר"ן שכתב דלכן לא אזלינן בחר רוב עופות שהן טהורין משום שיש ג"כ מקצת נבילות ומקצת טריפות ואיתרע לה רובא ובזה פילפל כת"ר אם הוא דאורייתא או דרבנן בזה כבר דברו המחברים והכו"פ בסי' ט"ו ס"ק ג' כתב להדיא שהוא מדרבנן וכן כתב הפ"מ בהקדמה להלכות שחיטה ע"ש והכי מסתברא דהא אפילו היכא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דחזקה סברא דאורייתא הוא ואפ"ה כתבו הראשונים בסוף יבמות ד' קי"ט דהוא רק דרבנן וא"כ כש"כ סמוך מיעוטא למיעוטא וליכא חזקה המנגדת להרוב בוודאי אינו אלא דרבנן וראי' ברורה לזה מדברי הרשב"א שדברי הר"ן שם הם מהרשב"א שגם הוא בחידושיו תירץ כן דלהכי לא מתירין הביצים ולא אזלינן בתר רוב עופות שהן טהורין משום דמצטרפי נמי המיעוט של נבילות וטריפות ואלו הרשב"א בעצמו כתב בסוף יבמות על המשנה במי שהלך בעלה וצרתה למדנה"י הרי זו לא תנשא ולא תתייבם משום דהוא ספק אם ילדה צרתה ופטורה היא מיבום או לא והקשה הרשב"א אמאי לא תתיבם הא היא בחזקת יבום קיימא וא"כ אף שרוב נשים מתעברות מ"מ הרי יש מיעוט שאינם מתעברות וגם יש מיעוט מפילות והוי פלגא ופלגא נגד הרוב שמתעברות ונצטרף הפלגא להחזקה דקיימא בחזקת יבום ותתייבם ותירץ דלא אמרינן דמצטרף המיעוט לחזקה אלא היכא דהמיעוט מרע להרוב כגון המיעוט דמפילות דמאותו חלק הרוב שמתעברות בא המיעוט מפילות ומרע אותו זה מהני ומצטרף בהדה חזקה משא"כ מיעוט שאינו מתעברות הוא אינו נוטל חלק מהרוב של מתעברות רק שהוא עומד כנגד המיעוט כזה אינו מרע להרוב להצטרף עם החזקה ע"ש הרי להדיא שמיעוט שהוא עומד כנגד הרוב ממש לא נחשב מיעוט לצרף אפילו עם חזקה וה"נ הרי המיעוט של עופות טמאים הוא נמי כנגד הרוב ממש א"כ מכש"כ שאינו מצטרף עם מיעוט מיהו הוכחה שלי לנ"ד שפיר מוכח מהא דביצי של עוף פלוני משום דאף אם נאמר דהרמ"א בסי' פ"ו סמך על שיטת הרשב"א והר"ן דסתם ביצים אינן אסורים אלא מדרבנן משום דאזלינן בתר רוב עופות שהם טהורין מ"מ הא לדעת התוס' רוב עופות הם טמאים ואפ"ה הכריע הרמ"א דהנכרי נאמן א"כ ה"ה בנ"ד לענין עגלים שרוב הפוסקים וכמעט כולם מסכימים דהא דאסור לשחוט עגל בתוך שמונה ימים הוא רק מדרבנן הלכך לפי הכרעת הרמ"א והפוסקים בסי' פ"ו נאמן ג"כ כאן אם הוא מדעבל"ג וברור הוא היוצא לנו מכל מה שכתבתי שכאן יש כמה סברות להתיר חדא מה שהוא מסל"ת בצירוף מילתא דעבידא לאיגלוי ועוד עפ"י שיטת הרי"ף בפ' החולץ שכל שאומר קודם המעשה סמכינן אפילו על שפחה ועבד דכל קודם המעשה לאו עדות הוא ועיין בפ"ת בסי' ק"ג שהביא כמה פוסקים שאפילו נכרי נמי נאמן כל שאומר קודם המעשה עוד משום שאומר הנכרי הסימן שהוא חיור או סומק וכבר האריכו בזה דאף דאמרינן בגמרא חיור וסומק לא הוי סימן זה הוא דוקא אם יש הכחשה בין האנשים או במציאה שיש כנגד רוב אנשים שיש חשש שמא מהם נפל בזה בעינן סימן טוב משא"כ במקום שאין צריכין לברר אלא בין שני אנשים ואין הרוב מנגד לזה אז מהני אפילו הסימן של חיור וסומק ועיין בזה בפ"ת סי' י"ז ס"ק כ"ג וה"נ הרי ליכא הכחשה וגם הא ליכא רוב המנגד דהא רוב הבהמות ולד מעליא ילדן וגם צירוף סימן של שיניים הלכך במקום שהמנהג יכולין לסמוך על הגאון ר' חיים כהן ועל השו"מ שמתירין כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה