אור ברסלב
שות אבן שתיה חושן משפט › סימן סח

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

חושן משפט · סימן סח

סימן סז

בהא דקי"ל דאם יש ספק אם הוא חייב שבועה או לא אמרינן דפטור משבועה כמו שפסק הרא"ש בפ' הכותב והובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק יו"ד. האיך הוא הדין אם הרוב נוטה לחייבו שבועה אם מחייבינן אותו או אפשר דשבועה דמי לממון דקי"ל דלא אזלינן בחר רובא כן הכא נמי בשבועה. וראיתי בספרים שהביאו מדברי ספר ברית אברהם ואנכי לא ראיתיו שדעתו הוא שרוב מחייבו שבועה וסברתו הוא דק"ו הוא מעד א' דמחייב שבועה א"כ מכש"כ רוב דעדיף מעד א' ועיי' בספר ש"א סי' ז' שהשיג עליו ולדעתי' יש ראי' לדבריו מגיטין ד' נ"א דאיתא החם אמר ר' יצחק האומר לחבירו שני כיסים קשורים מצאת והם שלי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד מהנך כסים אף שהתובע אינו יודע כלל אם מצא או לא ואנן קי"ל דלא שייך שבועת של מודה במקצת אלא דוקא היכא דטוענו בברי מ"מ זה ע"י דבריו והודאות של הנתבע נעשה זאת לטענת ברי משום דכיון שהוא מודה שמצא זה הכיס והתובע יודע שזה הכיס הי' מקושר עם כיס אחר וסתמא דמילחא אין דרך של הכיסים לנתוקי מהדדי נחשב זאת להתובע לטענת ברי שבודאי מצא ג"כ הכיס השני וממילא מה שטען שלא מצא אלא אחד הוי מודה במקצת וחייב לישבע וכ"ז בכיסים שאין דרכן לנתוקי אבל אם אמר לו שני שורים קשורים מצאת והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אין זה נחשב לטענת ברי משום דדרכן של שורים לנתיקי ולא הוי רק טענת שמא. וכתבו שם התוס' דאפילו לרבי דאית לי' בביצה דף יו"ד לענין מעשר שני שאם הניח שני כיסים מקושרים של מ"ש ולא מצא אח"כ רק אחד דאמרינן זמנין דמתעכל קיטריהו וניטל כיס אחד של מ"ש ומה שנשאר היא ג"כ של מ"ש ולא אמרינן ג"כ דכיון דאין דרכן לנתיקי מסתמא ניטלו שני הכיסים משום דשאני התם דאיכא ריעותא דהא לא נמצא אלא א' ע"ש:

והנה ע"כ הא דחייש רבי במ"ש דילמא מתעכל קטרייהו היינו משום דלדידי' נחשב זאת למיעוטא דשכיחא דמנתקי דאי לאו הכי אלא דזה הוי מיעוטא דלא שכיחא בודאי לא היה חושש שמא נתקו משום דע"כ חשש זה שמא זה הכיס שמצא הוא של מ"ש אינו אלא איסור דרבנן דהא מדמי לה הגמרא שם לזימן שחורים ומצא לבנים דהוא אינו רק דרבנן משום מוקצה וכן הרשב"א בחידושיו כתב שם דמיירי הסוגי' במ"ש דרבנן ע"ש לפי זה ע"כ הא דחושש רבי שמא זה שנמצא הוא של מ"ש וניתק הקשר הוא משום דמצוי הוא דמתעכל הקשר דאי לאו הכי בודאי לא היה מחמיר כ"כ באיסור דרבנן וא"כ האיך כתבו התוס' בגיטין דאף לרבי מחייבינן שבועה בשני כיסין קשורין מצאת לי ואמאי הא לרבי זימנין דמנתקי הקשר וזה מצוי הוא וא"כ הא אין התובע עליו טענת ברי אלא ע"כ כיון דמ"מ עפ"י רוב לא מתעכל הקשר לכך משבעינן לו הרי להדיא מוכח דמכח רוב משבעינן ואף דשבועה אתיא לכלל ממון דשמא לא ירצה לישבע וישלם ומהאי טעמא פסק הרא"ש בפ' כל הנשבעין דבשבועה דאורייתא אמרינן ג"כ מיגו לפוטרו משבועה כמו דאמרינן מיגו בממון ובממון הא לא אזלינן בחר רובא מ"מ לענין זה כיון דעכשיו אין אנו מוציאין כלום מהמוחזק קל הוא שבועה ממון ואזלינן בה בתר רובא כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה