אור ברסלב
שות אבן שתיה אורח חיים › סימן כג

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

אורח חיים · סימן כג

סימן כב

נשאלתי מרב גדול בסוכה ד' ל"א בפלוגתא דחכמים ור' אליעזר בסוכה גזולה דר' אליעזר סובר דאין אדם יוצא בסוכה גזולה וחכמים סברי שיוצא. וקאמר התם הגמרא דזה דוקא מיירי בגזל קרקע של חבירו ועשה סוכה. אבל אם גזל עצים וסיכך בהם גם ר' אליעזר מודה שיוצא בה רק שמשלם לו דמי עצים בלבד. ומפרש שם רש"י:

שהוא מתקנת השבים ע"ש. בכל הסוגי' וע"ז הקשה הרב נ"י:

והא ר' אליעזר הוא מתלמידי ב"ש. וב"ש הא לית להו האי תקנה כלל כדאיתא בגיטין ד' נ"ה דב"ש לית להו תקנות מריש כלל. וכה"ג מקשה הירושלמי בכמה דוכתא היכא דנוטה דר' אליעזר פליג על ב"ש פריך בירושלמי:

ור' אליעזר לאו מתלמידי ב"ש הוא עיי' בירושלמי פ"ה ממסכת תרומות הלכה ד'. ע"כ:

והשבתי לו דלדעתי אין כאן קושיא דהא איתא בירושלמי בגיטין שם על האי פלוגתא דב"ש וב"ה בתקנות מריש אמר ר' אליעזר לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בשגזל לקורה ובנאו בבנין ולא התקינו אבל אם גזלו ושיפהו קנאו בשינוי ורק דמים הוא חייב ע"כ בירושלמי והנה בב"ק ד' צ"ד פליגי התם אביי ורבא אליבא דב"ש דאביי סובר דשינוי מעשה אינו קונה אליבא דב"ש ורבא פליג וסובר שאפשר דגם ב"ש סברי דשינוי מעשה קונה והנה יש להבין ר"א דירושלמי כאן שאמר במריש הגזול שבנאו בבנין שאם שיפהו ועשו בו שינוי מעשה קנה האיך הוא סובר אליבא דב"ש דאם נאמר שהוא סובר בזה כרבא דשינוי מעשה קונה אליבא דב"ש א"כ מאי קמ"ל כאן דוקא במריש הגזול שינוי קונה הא במריש דעת ב"ה וכמה תנאי דאפילו בלא שינוי מעשה נמי קני וא"כ אין רבותא כ"כ אי ב"ש סובר דע"י שינוי מהני ויותר היה לו לר"א לאשמעינן דין זה בעלמא אליבא דב"ש דסובר ששנוי קונה דהא שיפוי הוי שינוי גמור שאינו חוזר לבריאתו כדאיתא בב"ק התם הילכך ע"כ צ"ל דהאי ר"א דירושלמי באמת סובר בזה כאביי אליבא דב"ש דשינוי אינו קונה רק דקמ"ל דאף דבעלמא סברי ב"ש דשינוי איני קונה וגם סברי דלא תקנו שום תקנה במריש הגזול מ"מ היכא דאיכא תרתי היינו תקנות השבים וגם שינוי אזי קונה אפילו אליבא דב"ש וכה"ג כתבו התוס' לעיל ד"ה ולקניוה. והנה בסוכה ד' ל"א שם על הא דקאמר הגמרא דבגזל עצים וסיכך בהם גם ר' אליעזר מודה שיוצא בסוכה זו. מפרש שם רש"י משום דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ומשום תקנת השבים כו' ע"ש ונראה דמה שכתב רש"י דאיכא כאן שינוי מעשה הוא ממה דאיתא בירושלמי על הלכה זו דסתמא דמילתא קושרין את הסכך כדי שישכיבו בשוה כמו שפירש שם הפני משה ושינוי השם הוי משום דמעיקרא נקראו עצים והשתא פסול בזה הוי שינוי השם כדמוכח בב"ק ד' ס"ז דדוקא מריש לא הוי שינוי השם משום דגם אח"כ נקרא מריש כדאיתא התם בגמרא משא"כ בזה הילכך כיון דאיכא כאן ג"כ תרתי שפיר קאמר דבגזל עצים כולי עלמא מודה דיוצא בסוכתו ולא שייך להקשות ע"ז והא ר"א מתלמידי ב"ש הוא שסובר דלא תיקנו תקנה במריש דכאן כיון דאיכא נמי שינוי מעשה או שינוי השם אזי אפילו ב"ש מודה דמהני ופשוט הוא:

והנה הרב הנזכר רצה לחדש בזה דלפי מה שכתבו התוס' בשבת ד' נ"ח ע"א ד"ה אע"פ לענין כפה שתקנו לספרים דאיסור הנאה של ס"ת דאסור לתשמיש של הדיוט מחשבו למעשה והוי ע"י זה שינוי מעשה לפי זה י"ל דלפי מה דקי"ל דלא נתקדשה הסוכה עד שעת ישיבה הילכך אחר שיושב בה ונאסרה משום קדושת סוכה דהא תל עליה איסור הנאה כשם שחל על החגיגה כדאיתא בגמרא שוב אמרינן ג"כ דהאי איסור הנאה שנתחדשה נחשבת לשינוי מעשה ממש כמו שכתבו התוס' בשבח שם ומשום הכי קונה כאן את המריש אפילו לר"א מה"ת ע"כ ת"ד ולדעתי אין זה כלום כי אף שחידש לן התוס' דאיסור הנאה משוי לו כמו שינוי מעשה ממש מ"מ לא לכל מילי כתבו כן דבודאי לענין קנין גזילה לא נחשב זאת לשינוי חדא דהא הוי שינוי החוזר דלאחר סוכות הרי הותרו ממילא וכל כה"ג דממילא חוזר לקדמותו בזה לכולי עלמא לא הוי שינוי עיי' ח"מ סי' שנ"ג ובפוסקים שם ועוד הא דברי התוס' הללו לכאורה תמוה מאד וכבר התעוררו בזה המפרשים דא"כ אמאי בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרש"ל הא הוי להו איסור הנאה דהוי שינוי מעשה לשיטת התוס' וכן יש גורסין שם בב"ק יין ונתנסך אומר לו הרש"ל ואמאי הא הוי שינוי מעשה ע"י שנאסר בהנאה עיי' בשו"מ ת"א סי' קמ"ה ומה שתירץ שם משום דכיון שנאסר בהנאה ממילא הא לית בו קנין דאיסורי הנאה לא מצי אינש לאקנויי' עיי' ר"ן נדרים ד' פ"ה ולפי"ז לא שייך לומר דהגזלן יקנה החפץ ע"י איסור הנאה דהא לא מצי קנה ע"ש. אבל לא נראה לי תירץ זה כלל דהא דאיסורא הנאה לא חל עליה מכירה וקניה אין לנו לימוד בפ"ע ע"ז רק עיקר הטעם הוא משום דכיון דאסרה רחמנא להנות מזה שוב אמרינן דאי עביד וקנה לא מהני כמו שכתבו בזה המפרשים עיי' בתשובת רע"א סי' קכ"ט ד"ה וביותר וכן כתב הנה"מ באה"ע סי' כ"ת ע"ש וא"כ הא להדיא איתא בתמורה ד' ה' ע"א דאף מאן דאית לו דאי עביד לא מהני מ"מ לענין לקנוח בשינוי כ"ע מודה דבזה אי עביד מהני וילפינן זאת מקרא ע"ש וגם הא בשינוי דממילא בודאי ג"כ לא שייך בזה אי עביד לא מהני דהא לא עביד מידי רק ממילא קאתי ועיי' בנה"מ סוף הלכות הפקר בשם הרשב"א בהא דע"ז של נכרי דמדאגבהה קני' ועוד קשה לי דהא בגיטין ד' נ"ב לענין הפלוגתא דרב ושמואל במנסך דרב אמר התם דהאי מנסך מנסך ממש ושמואל אמר דהוא מערב ואמרינן התם דהיינו טעמא דרב דמחייב ולא אמרינן דקלב"מ משום דמשעת הגבהה דאגבהה ע"מ לגוזלו מתחייב הוא בתשלומין ומתחייב בנפשו לא הוי עד דמנסך ליה ומפרש התם דהיינו טעמא דשמואל דאמר דבמנסך ממש פטור משום דקלב"מ שסובר דכיון דעל שעת ניסוך גופא אינו חייב משום שאז קלב"מ ממילא דמיא האי ניסוך שהוא מנסך כאילו נסכי אחר דמה לי הוא ומה לי אחר כיון שהוא פטור על ניסוך זה והילכך משום הגבהה נמי אינו מתחייב משום דמצי אמר לו הרי שלך לפניך כיון שהוא היזק שאינו ניכר כמו אם נסך אחר שהוא אינו נפקד דבודאי מצי הנפקד לומר לו הרש"ל הכי נמי אם נסך איהו אף דבידים קמנסך מ"מ כיון שהוא פטור ע"ז משום דקלב"מ דמי כמו שעשו אחר ע"ש וקשה הא שמואל סובר בב"ק ד' צ"ד דשינוי קונה. וללשון ראשון שם בתמורה מבואר דמאן דאית ליה שינוי קונה ע"כ אית לו נמי דאי עביד מהני והשתא אי נימא דאיסור הנאה מה שנאסר אח"כ דמי לשינוי מעשה אמאי פוטר שמואל במנסך ממש הא כיון דאגבה לשם גזילה כמו שפירש רש"י שם קנאה ואח"כ כשניסך אז ע"י שנאסרה בהנאה נחשב לשינוי מעשה א"כ מה בכך שפטור על הניסוך מ"ח הא נשתנה הגזילה ע"י מעשיו ושוב הא אינו יכול לומר הרש"ל כדאיתא בסי' שס"ג ועיי' היטב בתוס' גיטין ד' נ"ג ע"ב ד"ה גזלן ואמאי פוטר שמואל כאן במנסך ובודאי לא עדיף האי שינוי הנאסר בהנאה ע"י הניסוך ממה שנאסר הסוכה ע"י ישיבתה בה ולשמואל הא ליכא לתרוצא משום דאי עביד לא מהני דהא לדידיה הא מהני והלכך נראה לי ברור דדברי התוס' הללו לא נאמרו אלא רק לענין טומאה דוקא אבל לא לענין גזילה והגם דבגמרא ב"ק ד' ס"ו מדמה הגמרא קנין של גזילה לקנין של טומאה בסוגי' דעורות של בעלי בתים ע"ש. זה הוא דוקא לענין אם מחשבה מטמאן דהתם בעינן בעלים דוקא דהא מחשבת אחרים לא מהני לשווי' כלי או לענין צינור לעשותו כלי ובזה דוקא משוה הגמרא דהיכא דקני בגזילה להיות שלו אזי קני נמי לענין טומאה להיות טמא דמחשבתו נחשב בזה כבעלים אבל לענין להוציאם מידי טומאתן דקי"ל דאף כלי בעלי בתים אינן יוצאין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה זה לא שייך כלל לקנין גזילה אלא אף שנקרא שינוי מעשה לענין טומאה מ"מ לא נקרא שינוי לענין גזלן תדע דהא בב"ק ד' צ"ד שהבאתי לעיל אמרינן התם אליבא דאביי דב"ש סברי שינוי אינו קונה וב"ה סברי דשינוי קונה ואילו בפ' י"ד דמסכת כלים משנה ב' איתא התם לענין שינוי מעשה בכלי לבטלה מטומאתה ב"ש אומרים משיחבל בה ויפחות צורתה אז הוי שינוי וב"ה סברי דגם זאת לא הוי שינוי עדיין עד שיפחות צורתה ויחברנה בדלת ע"ש הרי דחזינן דב"ה מחמיר לענין שינוי טפי מב"ש היפך סברת אביי וגם האי שינוי דחבלה ופחיתות צורתה זאת לא מהני לענין גזל דהא הוי שינוי החוזר לברייותו. ועוד דהא דעת הרמב"ם פ"י מהלכות ס"ת דתשמישי קדושה דהיינו מטפחות של ס"ת דהוא כפה המבואר שם שאם מוכרה בשביל לקנות ס"ת שהיא קדושה מעולה אזי גם היא עצמה יוצאת לחולין וכן הוא דעת הטור וכן הוא דעת השו"ע ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ט"ז דלא כשיטת הרמב"ן הובא במ"א סי' קנ"ג ס"ק י"ד שסובר שכל תשמישי קדושה אף ע"י מכירה ע"י זט"ה מ"מ לא פקע קדושה מינייהו ועיי' במ"א הלכות צדקה ובי"ש סי' רפ"ג שהסכים ג"כ דע"י מכירה בזט"ה במעמד אנשי העיר פקע קדושה מהם וא"כ לפי"ז הא הוי שינוי החוזר דלא מהני אלא ע"כ דלא ילפינן שינוי דגזל משינוי דטומאה:

ועוד נראה דגם בעיקר החילוק שחידשו לנו בתוס' דאיסור הנאה שנאסרה נחשבת לשינוי מעשה אין זה מוכרח לומר כן אליבא דר"א דהא עיקר ההכרח שהכריחו לתוס' לחדש סברא זו הוא רק משום דהיה קשה להם דכאן אמרינן בזוג של בהמה שתיקנו לדלת אע"פ שקבע וחברו במסמרים טמא ולא אמרינן דבטל אגב דלת שהיא כקרקע שאינה מקבלת טומאה ואילו בסנהדרין ד' מ"ת אמרינן דכפה שהיא מטפחת והיא ראוי למדרס שאם התקינו לספרים טהור מן המדרס שהוא בטל להספרים אלמא דע"י יחוד בעלמא בטל מטומאתו הראשונה וזה הכריחם לחלק דהתם שאני משום כיון דנאסר בהנאה בשביל קדושת הספר תשוב כשינוי מעשה ע"ש. אבל כל זאת הוא רק אליבא דידן אבל באמת לר"א גופא לא צריכין אנו לכל זאת כי לשיטתו אזי אפילו בזוג של בהמה שחיברו לדלת נמי בטלה וטהורה דהא אית ליה בדף של נחתומין שחיברו לכותלי שטהור מיד והתם בדף של מתכת מיירי כדאיתא בפ' ט"ו דכלים משנה א' ע"ש א"כ ממילא לדידיה גם בזוג של בהמה שחיברו לדלת נמי טהור מיד. דהא גם דלת דינו כמחובר לקרקע כדאיתא במסכת כלים פ' י"א משנה ב' ע"ש ועיי' בב"ב ד' ס"ו מה דלת דקבוע וע"ש ברשב"ם במשנה ד"ה דלת וע"ש בתוי"ט שכתב שם שאין מקבלין טומאה הדלת ואפילו קודם שקבעו וכן הוא הדין כי בכל מקום שתחילת עשייתו נעשה בשביל מחובר לקרקע אז לכ"ע ואפילו לרבנן דפליגי על ר"א בדף של נחתומין מ"מ בזה מודים שאינו מקבל טומאה דעד כאן לא פליגי אלא דוקא היכא שעיקר תשמישי נעשה בשביל דבר תלוש רק שאח"כ חיברו למחובר לקרקע כגון בדף של נחתומין או בזוג שחיברו לדלת בזה דוקא פליגי דלרבנן מטמא ולר"א לא מטמא אבל לא כל היכא שנעשה מתחלה לשמש את הקרקע והסוגי' דשבת בזוג שחיברו בדלת שמקבל טומאה אזלי הכל אליבא דחכמים דר"א עיי' בפ' כ' דמסכת כלים משנה ד' בהרע"ב ותראה שכן הוא. ועיי' בזה בנב"י מהד"ק ח' יו"ד סי' ק"ד ובמה"ת סי' קל"ח. וכיון שכן הא אליבא דר"א אין לנו שום ראי' שאיסורי הנאה מחשבי לשינוי מעשה אפילו לענין טומאה דהא לדידיה אפילו בזוג של דלת דליכא איסור הנאה נמי בטל הוא לדלת אלמא דטעמא דידיה לאו משום דאיסור הנאה נחשב לשינוי מעשה דהא התם ליכא שינוי מעשה וגם בלאו הכי תירוצו אינו מספיק בסוגיא דסוכה שהבאתי משום דאי אמרת דהיינו טעמא דר"א בגזל עצים וסיכך בהם דיוצא משום דכיון דבישיבתו בה בחג נאסרה בהנאה דמי זאת לשינוי מעשה א"כ לפי סברא זו האיך אמר רב נחמן שם דהא דאמר ר"א אין אדם יוצא בסוכה גזולה מיירי בשתקף חבירו והוציאו מסוכתו ור"א לטעמיה דאין אדם יוצא בסוכתו של חבירו הלכך אי קרקע אינה נגזלת הוי סוכתו של חבירו דהא לא קנה אותה ואי קרקע נגזלת הא סוכה גזולה היא ע"כ בגמרא ולפי סברא זו מה בכך הא השתא אנן אליבא דר"א קיימינן ור"א באמת הא סובר דקרקע נגזלת כדאיתא בב"ק ד' קי"ז והובא כאן ברש"י וגם הא סובר בכורת דבורים דמחובר לקרקע כקרקע דמי וכיון דאנן אמרינן דאיסורא הנאה כשינוי מעשה הא קא קני הקרקע והסוכה בשינוי מעשה ואמאי אינו יוצא בסוכה זו אליבא דר"א אלא ע"כ דזאת לא נחשב כלל לשינוי מעשה ופשוט הוא כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה