אור ברסלב
שות אבן שתיה אורח חיים › סימן יא

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

אורח חיים · סימן יא

סימן י

שאלה בס"ת או בתפילין שאחר הכתיבה ניטל הקלף שבין אות לאות מהו:

תשובה הנה המחבר בסי' ל"ב סי' ט"ז מחלק שאם אינו מוקף קלף ע"י נקב אז אינו פסול אלא דוקא אם נעשה כן קודם הכתיבה אבל מה שנעשה אחר הכתיבה כשר ובסי' י"ח שם היכא שאינו מוקף קלף ע"י דיבוק האותיות זו לזו פסק שאין חילוק בין אם הוא קודם הכתיבה או אח"כ ובכל ענין הוא פסול וזה תלי בפירוש הגמרא דמנחות ד' כ"ט דאיתא התם כל אות שאינו מוקף גויל מארבע רוחותיו פסול ושוב איתא התם בעובדא דניקב הוא"ו של תיבות ויהרוג ואמרי שאם תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו וא"ו כשר ואם לאו פסול והקשה הב"י הא אמרינן כל אות שאינו מוקף גויל פסול ומאי מהני מה שהתינוק אומר שהוא וא"ו הא מ"מ עדיין אינו מוקף קלף ותירץ דלא איתמר זאת אלא דוקא היכא דנדבקה אות זו באחרת אבל היכא דנפסקה בנקב לא והכי דייק לישנא דרש"י שם ועוד תירץ דהא דמכשרינן בניקב ע"י נקב היינו דוקא בנפסק אחר הכתיבה שכיון שנכתב כהוגן שוב לא נפסלה מחמת הנקב אבל אם מתחלת הכתיבה היתה שם נקב פסול משום דמעולם לא היתה מוקף קלף ע"ש מבואר הוא דאם מה שאינו מוקף גויל הוא מחמת דיבוק האותיות אז אין נפק"מ בין אם נעשה קודם הכתיבה או אח"כ בכל ענין פסול אבל אם נעשה ע"י נקב אזי אם נעשה אח"כ כשר הילכך בנידן דידן כיון שהוא ע"י נקב נמי כשר אמנם ראיתי בנב"י סי' ע"ה שכתב שכל שניטל כל הקלף שבין אות לאות דינו ממש כמו נידבק אות לאות ופסול אף אם נעשה אחר הכתובה ע"ש שהכריחו לזה קושית המחברים שהקשו דדברי הש"ע סתרי אהדדי שבסי' ב' סעי' ט"ז הביא סתם בלא פלוגתא שנקב הנעשה אחר כתיבה אין בו משום אינו מוקף גויל ואלו בסעי' ט"ו הביא דברי הירושלמי שאם ניקב בתוך האות נמי פסול ושם בירושלמי היתה העובדא שניקב אחר הכתיבה אלמא דאף כה"ג נמי פסול ומחמת כן מחלק דהתם שאני כיון שלא נשאר שום קלף בתוך האות דהירושלמי מיירי שניטל כל תוכו וכיון שכן דמי ממש כאלו נדבק צדדי האות זה לזה ודמי כמי שנדבק אות לחבירו ע"ש:

ולפי שלדעתי דברי המחבר נכונים מאד כאשר אבאר וגם מחמת כי לדעתי קצת מאחרונים לא יצאו כ"כ ידי חובת ביאור בדברי הירושלמי בפ"ק דמגילה לכן מוכרת אני להעתיק כל לשון הירושלמי וז"ל שם הלכה י"א ר' זעורה בשם רב ניקב נקב בירכו של ה' אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר' זעורה בשם רב חסדא היה הגימ"ל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר' זעורה בשם אשייאן בר נדבה ניקב נקב באמצע בי"ת אם היה הגויל מקיפו מכל צד כשר ואם לאו פסול אמר ר' זעורה אתיא דרב חסדא כרב ותרווייהו פליגי על שיטתיה דאשייאן בר נדבה. חבריא אמרין אתיא דאשייאן כר' יוחנן דתני עירב את האותיות אית תנא תני כשר ואית תנא תני פסול ר' אדא בר"ש בשם ר' יוחנן מ"ד כשר מלמטן מ"ד פסול מלמעלן כגון ארצינו תפארתנו ארצך צריכה תפארתך צריכה ע"כ והשירי קרבן שם הביא דברי תשובות הרשב"א במה שמפרש סוף הירושלמי בהא דעירוב האותיות כמו שנעתיק בסמוך פירש הרשב"א והקשה עליו תימה האיך יפרש הא דאמרינן הכא דאתיא דאשייאן בר נדבה כר' יוחנן ולדבריו לא אתיא כלל כר' יוחנן וכתב על הרשב"א והב"י שלא ראו רק הירושלמי דברכות בפ"ג דשם ליכא לא סוף הירושלמי ולא הוזכר שם כלל דברי דר' אשייאן בר נדבה ע"כ ואני תמה עליו האיך ממהר לכתוב כן על הרשב"א והב"י ובאמת המעיין בתשובות הרשב"א יראה האיך שהביא שם כל הלשון של הירושלמי דפ"ק דמגילה ודברי רב אשייאן בר נדבה ע"ש בסי' תרי"א רק שיש שם קצת שינוי בגירסא שהרשב"א בתשובה שם אינו גורס בסוף דברי הירושלמי כגירסא דילן דבירושלמי דילן איתא רב אדא בר"ש בשם ר' יוחנן מ"ד כשר במלמעלן וכו' והרשב"א גורס שם רב אדא בר"ש למוד ולא גריס בשם ר' יוחנן רק מתחלה הוזכר שם ר' יוחנן וכן בירושלמי דפוס קאפוסט בברכות ליכא שם ג"כ הגירסא ר' יוחנן רק רב אדא ב"ר שמעון בשם ר' יוסי ע"ש והשתא ניחא הכל וזה הוא הפירוש של הרשב"א בירושלמי דמעיקרא אמר שם דרב ורב חסדא דאמרי שכל אות אף שכעת הוא אינו מוקף קלף מ"מ אי לאחר גרירה יהי' מוקף קלף כשר הם פליגי על רב אשייאן בר נדבה משום דהוא אמר סתם ניקב בתוך חלל של בי"ת פסול משמע דלא מהני גרירה ולדידהו הא כל דלאחר גרירה ישתייר האות הוא כשר ואמרו חברייא דאתיא דאשייאן כר' יוחנן דתני עירב את האותיות היינו שאינו מוקף קלף אית תניא כשר ואית תניא פסול ומשמע להם דפסול ולא מהני שום תקנה ואתיא דאשייאן כמאן דאית ליה שהוא פסול זה הוא שיטת של ר' יוחנן ואח"כ מסיק בירושלמי רב אדא בר"ש אמר מ"ד כשר מלמטן ומ"ד פסול מלמעלן ור"ל דרב אדא בר"ש פליג על ר' יוחנן שהוא סובר דהני תנאי פליגי בעירב האותיות ורב אדא סובר דלא פליגי כלל בזה רק מאן דמכשיר מיירי שהעירוב הוא מלמטה דכיון דכבר נגמר האות בכשרות קודם שנדבק לאות השני לא איכפת לן במה שאינו מוקף קלף למטה ומאן דפוסל מלמעלה לפי שעד שלא נעשית האות נפסלה גרע טפי ופסול ולא מהני בזה גרירה כמו שביאור שם גופא בתשובה:

והשתא לפי מסקנת הירושלמי הא דאשייאן בר נדבה שסובר שכל אות שאינו מוקף קלף לא מהני ביה גרירה נדחת מהלכה דהא רב ורב חסדא פליגי עלי' וסברי דמהני וגם לאוקמתא דרב אדא בר"ש הא ליכא בהני תנאי דסברי כוותיה הילכך ע"כ לית הילכתא כוותי' בזה וגם ע"כ צריכין אנו לומר לפירוש זה של הרשב"א דהא דרב ורב חסדא דאמרי אי גריר ליה ואשתייר כשיעור אות כשר אין הכוונה דבעי גרירה אלא ר"ל כל דאי גריר ליה אז ישתייר שיעור אות ממילא כשר אפילו בלא גרירה משום דכל הראוי לבילה וכו' דאל"כ לשיטת הרשב"א דמפרש דכל שנדבק האות ואינו מוקף קלף רק מלמטה כשר בלא גרירה משום האי טעמא דכל הראוי לבילה וכו' והיינו כיון דכבר נעשית האות כתיקונו שוב אינו פוסל בו מוקף גויל א"כ הא רב ורב חסדא בעובדא דאות הגימ"ל מכלה הגויל למטה הא ג"כ כבר נעשה האות כתיקונה ואי אמרי דלדידהו בעי בזה גרירה דוקא הא אתיא דלא כחד מהני תנאי אלא ע"כ דכוונתם ג"כ הוא דכל דאפשר לגרר אז כשר בלא גרירה משום האי סברא דכל הראוי לבילה וכו':

נמצא לפי ביאור של הרשב"א בירושלמי מבואר הוא דהירושלמי סובר דבעינן מוקף גויל אף בתוך האות משום דאף דנדחה רב אשייאן בר נדבח מהלכה מ"מ הא לא נדחה אלא במה דאמר דלא מהני אפילו גרירה בתוך האות אבל במה דבעי מוקף גויל בתוך האות הא בזה לא נדחו דבריו ואדרבא הא לאוקימתא דר' יוחנן דרב אשייאן בר נדבח אתיא כמאן דאמר דעיריב האותיות זו בזו פסול ולא מהני גרירה הא מזה מבואר דהירושלמי סובר דהיקף גויל בתוך האות דמי ממש למוקף גויל שחוץ לאות דאל"כ הא לא דמי הדין דרב אשייאן להדין של עירב האותיות דהתם היינו טעמא דמאן דפוסל משום שאינו מוקף גויל חוץ לאות משא"כ רב אשייאן הא מיירי בתוך האות אלא ע"כ מוכח מזה דהירושלמי סובר דבזה אין נפק"מ בין תוך האות לחוץ לאות אלא בזה לחוד נדחה דברי רב אשייאן לפי אוקמתא דרב אדא ב"ר שמעון משום דאנן קי"ל דכל היכא דכבר נגמר האות שוב לא איכפת לן במה שאינו מוקף גויל ובעובדא דרב אשייאן הא מיירי ג"כ שכבר נגמר האות ע"ש ומ"מ נפק"מ גם לדידן בהא דרב אשייאן כגון אם מתחלה היה הנקב בתוך הקלף והאי כתב האות בהקלף סביב הנקב בענין שאחר הכתיבה בא הנקב בתוך האות שכל כה"ג פסול הוא אליבא דהירושלמי והשתא עולין יפה דברי המחבר כי המחבר שינה בזה מלשון הטור כי הטור כתב וז"ל בירושלמי משמע שצריך גם בפנים מוקף גויל הילכך אם ניקב כל תוכו פסול ע"כ והמחבר השמיט האי הילכך ולא כתב רק הא דבירושלמי משמע שגם בתוך האות בעינן מוקף קלף ותו לא והיינו משום דלפי פירש הרשב"א בירושלמי הא באמת נדחה דברי רב אשייאן מהלכה במה שאמר שנקב פוסל אף לאחר כתיבה אלא כל מה שנעשה בזה אחר הכתיבה לא איכפת לן וכשר ולא העתיק רק הדין מה שנשאר בירושלמי אף לפי המסקנא לכן לא כתב רק זאת שבירושלמי משמע שאף בתוך האות בעינן מוקף גויל משום דדין זה באמת נשאר אף להמסקנא ונפק"מ לדידן היכא דנעשה הנקב קודם הכתיבה וכתב אח"כ סביב הנקב ועד עכשיו לא מיירי המחבר עדיין בהחילק של אינו מוקף קלף בין אם נעשה קודם הכתיבה או אחר הכתיבה עד סעי' ט"ז ושם פסק להלכה שכל שנעשה הנקב אחר הכתיבה הוא כשר אבל כאן עדיין לא מיירי מזה רק בגוף הדין אי בעינן מוקף קלף בפנים או לא והא דהתחיל המחבר וכתב ואם לאחר הכתיבה ניקב בתוך האות דמשמע דמיירי לאחר הכתיבה היינו משום דכאן כתב הדין המוזכר בגמרא מנחות ד' כ"ט דמיירי התם לאחר הכתיבה ומשום שרוצה לסיים אבל ניקב רגל הימני פסול לומר דבזה פסול אפילו אם נעשה לאחר הכתיבה כמבואר הכל בגמרא שם לכן כתב כלשון הגמרא ולפי שהדין של הירושלמי בניקב בתוך האות תלי ג"כ בשני הפירושים בניקב תוכו של האות לכן כשהביא הדין של הגמרא מביא ע"ז שבירושלמי מבואר כפירוש הראשון אבל מ"מ בגוף הדין לפי המסקנא אף הירושלמי מודה דאם הנקב נעשה אחר הכתיבה הוא כשר וזה ברור בכוונת המחבר למעיין בזה והשתא אין שום סתירה וקושיא בדברי המחבר מסעי' ט"ו לסעי' ט"ז ומתורץ קושית הט"ז בס"ק י"ז:

ועכשיו נבוא ליתר דברי המחבר כי בסעיף י"ח כתב שאם נדבקה אות לאות בין קודם כתיבה בין לאחר כתיבה פסול ולפי דברי המפרשים מבואר דבדין זה קאי המחבר לפי תירוץ הראשון שהביא בב"י דכל הדין של הפסול מחמת שאינו מוקף גויל לא נאמר אלא דוקא אם אינו מוקף גויל מחמת דיבוק האותיות ואז אין נפק"מ בין אם הוא קודם הכתיבה או אח"כ אבל אם אינו מוקף גויל מחמת נקב אז בכל ענין כשר כמו שהבאתי לעיל לפי זה הדין של סי' י"ח קאי לתירוץ הראשון של הב"י והדין של סי' ט"ז קאי לתירוץ השני ע"ש בדבריהם אבל לולא דבריהם נראה לי זה לדוחק שהמחבר יסתום שני דינים סמוכים זה לזה בסתם אף שדין האחרון הוא סתירה לדין הראשון דהא לפי מה שסתם בסי' י"ח שאם נדבקו אות לאות סול בין אם נעשה קודם הכתיבה או אח"כ והיינו משום שאז אינו מוקף גויל והוא הדין של הגמרא דמנחות ד' כ"ט שם שכל אות שאינו מוקף גויל הוא פסול ולפי זה ע"כ מבואר הוא דהדין והפסול של אינו מוקף גויל הוא בכל ענין בין אם הוא קודם הכתיבה או אח"כ ממילא לפי זה ע"כ מוכרח הוא דכל שנעשה אינו מוקף גויל רק ע"י נקב ולא ע"י דיבוק אותיות אין בזה פסול משום אינו מוקף גויל דאל"כ בעובדא דנקב דנעשה בוא"ו דויהרג אמאי הכשירו הא אינו מוקף קלף והשתא אין לתרץ דהתם שאני שנעשה אחר הכתיבה הוי ע"כ זה אינו משום דלפום סברא דהשתא הא בכל דין של אינו מוקף גויל אין שום נפק"מ מתי נעשה אם קודם הכתיבה או אח"כ כמבואר הכל בב"י ולכל הפחות היה לו לכתוב בשם יש אומרים גם החילוק שכתבו המפרשים דהיינו טעמא שאינו פוסל חסרון מוקף גויל הנעשה אחר הכתיבה משום דכל דין של מוקף גויל הוא משום דכתיב וכתבתם ודרשינן כתיבה תמה ולשון וכתבתם משמע דעיקר הקפידה אינו תלי אלא על שעת כתיבה דוקא הילכך כל שנכתב בכשרות והיה אז מוקף גויל לא חיישינן במה שנתקלקל אח"כ עיי' פ"מ סי' ל"ב ס"ק ח' אבל לדידי קשה דהא מהאי קרא גופא דכתיבה תמה ילפינן נמי שלא יכתוב אלפין עיינין כדאיתא בשבת ד' ק"ב ת"ר וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתב וכו' ביתין כפין דלתין רישין וכו' עד פרשה פתוחה כל מה שמבואר שם וילפינן זאת הכל מן וכתבתם והיינו אף שהאותיות הללו דומין זה לזה קצח בכתיבה כמו שכתב הדרישה ביו"ד סי' רע"ד בשם ספר ברוך שאמר שכל אותיות הללו אין בהם הפרש אלא מעט ואי לאו הדרשה של כתיבה חמה היינו אומרין דכיון דההפרש ביניהם אינו אלא מעט וגם מתוך הענין ניכר איזהו האות הוי אמינא שהוא כשר לכן בא הדרשה של כתיבה תמה לומר דאף כה"ג פסול הוא משום דמ"מ לאו חמה הוא ואפילו הכי הא קי"ל דרי"ש במקום דלי"ת או כל כה"ג שאף אם נעשה כן אחר הכתיבה נמי פסול כדאיתא להדיא בעירובין דף י"ג ע"ש הרי מבואר דהאי ילפותא דכתיבה תמה לעולם משמע א"כ ה"ה לענין מוקף גויל דג"כ ילפינן מהאי דרשא גופא בעינן נמי שיהי' לעולם מוקף גויל:

גם מה שתירץ הב"י בתירוצו קמא דמה דאמרינן שאם אינו מוקף גויל פסול לא מיירי אלא דוקא אם נעשה זאת ע"י דיבוק האותיות אבל לא אם נעשה ע"י נקב אין לפרש זאת כפשוטא דכל שנעשה ע"י נקב אין ביה פסול משום שאינו מוקף גויל זה אינו דהא להדיא מבואר איפכא בשבת ד' ק"ח דאמרינן התם אמר רב הונא כותבין תפילין על עור של עוף טהור ופריך מאי קמ"ל אמר אביי טובא קמ"ל דהוה אמינא כיון דאית ביה ניקבי לא קמ"ל וכתב רש"י ז"ל לא נכתוב דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מופסקות ע"כ וכן הוא בהדיא בחולין ד' ק"כ הרי להדיא דכתיבה תמה דילפינן מינה דבעינן מוקף גויל קאי נמי אם אינו מוקף גויל ע"י נקב ג"כ גם בגוף הדבר יש לדקדק קצת דמה שייך לומר שאם יש קצת נקב אצל האות שאין זה כתיבה תמה דהא האות הרי הוא נעשה כתיקונו א"כ הרי גוף הכתיבה של האות הוא כתיבה תמה:

הילכך נראה לי כי עד כאן לא מחלק הב"י בין אם אינו מוקף גויל קודם הכתיבה או אח"כ אלא דוקא אם נעשה זאת ע"י נקב אבל כל שנעשה זאת ע"י שנתדבקו האותיות אז אפילו לפי חילוק השני של הב"י נמי אין נפק"מ בזה ובכל ענין פסול ובזה אין התירוץ השני חולק על התירוץ הראשון והוא עפ"י דברי חידושי הרשב"א במנחות הנדפס מחדש אשר לפי הנראה לא ראו אותו מפרשי הש"ע כי הרשב"א כתב שם ד' כ"ט שנראה לומר דהא דפסלינן בנדבק אות לחברתה משום שאינו מוקף קלף היינו דוקא שנדבקה רוח אחת כולו אבל אם לא נדבקה אלא קצת מהרוח ולא כל הרוח לא מיפסל בהכי וכו' וכן צ"ל ע"כ משום דהא בודאי אין לפסול יותר בחסרון היקף גויל הנעשה ע"י התדבקות האותיות מאלו היה שם חסרון קלף באמצע אחת מארבע רוחות דהיינו היכא דאיפסקא באמצע דמכשרינן אנן אי אינו מעכב הקריאה כדאמרינן בסמוך לענין נפסק הוא"ו דויהרוג דאי תינוק קורא אותו וא"ו כשר כ"ש בדבוקה הילכך אין לפסול אלא דוקא אם נדבקה כל הרוח וכו' ע"כ ע"ש ויש להבין מה מרויח הרשב"א בתירוצו מהא דנפסק וא"ו דויהרוג במה שכתב דהכא מיירי שנפסק כל הרוח הא התם בהאו"ו נמי הא נפסק כל הרוח דהא חסר למטה כל רוחב של הוא"ו מהיקף קלף ולדבריו שחסרון קלף גרע יותר מדיבוק האותיות הא הדרא קושייתו לדוכתא אמאי התם כשר והכא פסול הילכך נראה ברור שדעת הרשב"א הוא דהאי פסול מחמת שאינו מוקף גויל לאו פסול מחמת עצמו הוא רק כל עיקר הפסול הוא מחמת שע"י זאת נשתנה התמונה של האות ואבד שמו כמו שמדויק בלשון הרשב"א שכל הפסול הוא משום שנשתנה הקריאה והיינו שע"י התדבקות אות זו בחברתה ונעשו שני האותיות כאות אחת ממילא ע"י כן הפסידה צורתה ותמונתה המקובל אצלינו כי נעשה הכל כמו תערובות דיו ואף שמתוך הענין אנו יודעין שזה הוא האות מ"מ זאת לא מהני כל שנחסר צורתו של האות וזה שפיר ילפינן מכתיבה תמה דהא כיון שאין צורת האות כתיקונו אין זה תמה ודמיא ממש לכל הא דילפינן בפ' הבונה שם מכתיבה תמה כגון שלא יעשה כפי"ן ביתי"ן או כל כה"ג והיינו אף שהתמונה הנשתנית דמיא קצת להתמונה העיקרית וגם מתוך הענין ניכר שזה הוא האות האמיתי מ"מ כל שבאמת נשתנה הצורה של האות אין זה כתיבה תמה ופסול וכן כל היכא דע"י נקר נפסקה האות עד שבכל חלק וחלק ממנו אין בו שיעור האות אז ג"כ אף שע"י התחברות ניכר שהוא אות זה מ"מ כיון שבאמת הוא מיפסק ואין גולמו כאחת נמי פסול מהאי טעמא שאין זה כתיבה תמה והיינו הך דינא הנזכר בשבת ד' ק"ת ובחולין ד' ק"כ שהבאתי לעיל:

אמנם אם הנקב אינו באות גופא רק סמוך לאות ממש בין מלמעלה או למטה או מן הצדדין בזה אין הפסול הוא משום כתיבה תמה דהא באמת גוף הכתיבה תמה היא כמו שכתבנו לעיל רק עיקר הפסול בזה הוא משום דאין דרך כתיבה בכך הוא והתורה אמרה וכתב שיהי' כדרך הכותבין ואין דרך לכתוב ספרים לסיים האותיות סמוך ממש לסוף הקלף או סמוך ממש לנקב בלא גליון קצת ודמי לכל הני דתנן במנחות ד' ל' שפסולן הוא רק מפני שאין כותבין כן או כתיבת שמאל שפסול לכמה פוסקים אפילו דיעבד אף שאין לנו לימוד ע"ז והוא רק מפני שאין דרך כתיבה כן והכא גרע טפי כיון ששינוי הניכר הוא וראי' לסברא זו מצאתי במרדכי סוף הלכות תפילין בשם רבינו שמשון וז"ל כל דוכתא דלא הוי כתב הכי מיפסלא מדפסיל ליה תלמודא כל אות שאינו מוקף ע"כ ולכאורה דברים הללו אין להם ביאור וגם מה שייכי זאת לאינו מוקף גויל ונראה שיש כאן קצת היפך הלשון וכן צ"ל כל דוכתא דלא כתבי הכי מיפסל מדפסיל תלמודא לעיל כל אות שאינו מוקף גויל וכוונתו הוא משום דרבינו שמשון סובר דכל שאין האות מוקף גויל אפילו אם נעשה זאת ע"י נקב שניקב סמוך לאות גם כן בכלל אינו מוקף גויל הוי והא כל כה"ג ע"כ אין לפוסלו משום כתיבה תמה דהא באמת כתיבה תמה היא וע"כ הפסול הוא משום שאין דרך כתיבה הוא ע"כ מוכיח שפיר מזה שכל מקום שאין דרך כתיבה כן הוא פסול כגון חוץ לדף או כל כה"ג אף דליכא קרא על זה לפוסלו מ"מ פסול הוא משום שאין כן דרך כתיבה זה ברור בכוונת המרדכי מיהו פסול כזה לא אמרינן אותו אלא דוקא אם נעשה קודם הכתיבה או בעת הכתיבה שאז שייך לומר שאין דרך הכותבין לכתב סמוך לנקב או לכלות האות עם הגליון אבל כל שבשעת הכתיבה היתה כתיקונה רק אח"כ נעשה נקב סמוך לאות בזה אין לפוסלו מהאי טעמא דהא כי כתבו כדרך הכותבין כתבו והיה בכלל וכתבו וגם בגוף האות הא אין בו שום שינוי משום הכי כל שנעשה זאת אחר הכתיבה כשר משא"כ הפסול של דיבוק האותיות כיון שיש שינוי בגוף האות והפסול שלו הוא משום כתיבה תמה בזה כיון שהאות אין צורתו עליו פסול לעולם דומיא לרי"ש שעשו דלי"ת כמו שכתבתי בסמוך:

היוצא לנו מזה שיש ג' חילוקים בדין זה האחד היכא שנפסקה האות בענין שאין בכל חלק ממנו שיעור אות אז אף שמתוך הענין ניכר שזה הוא האות האמיתי מ"מ כל שבגוף האות עצמו יש בו שינוי פסול הוא משום כתיבה תמה ואין חילוק בזה בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ ופסול זה הוזכר בגמרא בפירוש שהפסול שלו הוא משום דבעינן כתיבה תמה כדאיתא במנחות ד' ל"ה השני הוא הנזכר בגמר מנחות ד' כ"ט והוא הפסול של אינו מוקף גויל ובזה יש שני פירושים האחד הוא פירוש הרשב"א ושאר ראשונים דמפרשי דהאי פסול של אינו מוקף גויל מיירי שנעשה זאת ע"י דיבוק האותיות זו לזו והפסול הוא משום שע"י כן נשתנה תמונת האות ופסול ג"כ משום שאינו כתיבה תמה ובשיטה זו אזיל הב"י ג"כ בתירוצו קמא והילכך כיון שהפסול הוא משום שאינו כתיבה תמה ממילא ג"כ אין נפק"מ בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ כמו כל דיני פסולי משום כתיבה תמה ושיטת שאר ראשונים וגם מכפי המבואר בירושלמי מוכח ג"כ הכי דהאי אינו מוקף גויל הנזכר בגמרא מיירי שנעשה זאת ע"י נקב שניקב סמוך לאות או שהאות מכלה כל הקלף וכיון שכן הוא אז ע"כ אין הפסול משום כתיבה תמה דהא תמה היא ומוכרחין אנו לומר לפירש זה שעיקר הפסול הוא משום שאינו דרך כתיבה וממילא יש לנו הכרת מהגמרא שכל כה"ג אם נעשה זאת אחר הכתיבה הוא כשר מיהו אף שיטה זו לא פליגי על פירוש קמא אלא בפירושו של אינו מוקף גויל דלפי פירש קמא האי אינו מוקף גויל מיירי ע"י דיבוק האותיות והם מפרשים דמיירי שנעשה ע"י נקב אבל מ"מ בעיקר הדין מודים הם שכל שנדבקו האותיות כיון דאנן ידעינן שהאות אין צורתו ותמונתו עליו בודאי פסול הוא משום שאין זה כתיבה תמה ואף שאינו בכלל אינו מוקף הגויל הנזכר בגמרא מ"מ פסול הוא מסברא משום שינוי האות או אפשר לומר שהוא ג"כ בכלל עירב האותיות הנזכר בירושלמי פ"ק דמגילה שהוא פסול נמצא לפי זה בהדין של דיבוק האותיות אז לתירוץ הראשון של הב"י שהוא עפ"י שיטת הרשב"א ושאר ראשונים הרי הוא בכלל של הדין של אינו מוקף גויל הנזכר בגמרא ואף לתירוץ השני של הב"י מ"מ אינו מוכרח שהם חולקים על דין זה דהא אפשר לומר שדיבוק האותיות הוא פסול משום כתיבה תמה וגם הוא בכלל עירוב האותיות המוזכר בירושלמי וכיון שיש לנו לומר דבדין זה כולי עלמא מודה שהוא פסול בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ ולא מצינו בגמרא ובפוסקים מי שחולק ע"ז לכן סתם הב"י בסי' י"ח וכתב סתם שבדיבוק האותיות פסול בין קודם הכתיבה ובין אחר הכתיבה ולא אוכל להבין מה היתה דעת המחברים בזה וכן מצאתי בחידושי רע"א בסי' ט"ז בשם ספר דבר משה שהתירוץ השני של הב"י אינו חולק על תירוץ הראשון אלא הוא מוסיף שיש אומרים שאף ע"י נקב נקרא נמי אינו מוקף גויל ואולי כיון שם למה שכתבתי:

והנה הטור הביא ג"כ כאן דברי הירושלמי דבעינן שיהי' מוקף גויל גם מבפנים והקשו עליו המחברים ג"כ קושי' זו שהקשו על הש"ע דכיון דהטור מביא תחלה שיטת הירושלמי שגם מבפנים בעינן מוקף קלף ופסול כל שניקב תוך האות אפילו אם נעשה הנקב אחר הכתיבה לפי זה הא כש"כ הוא שאם ניקב מבחוץ אפילו אם נעשה אחר הכתיבה בודאי צריך להיות פסול דהא מחוסר קלף חוץ לאות חמור יותר מתוך האות וא"כ אמאי הביא הטור מיד הדין של ניקב האותיות הפשוטות כגון וא"ו או נו"ן שאם נשתייר אות קטנה כשר ואמאי כשר הא אינו מוקף גויל במקום הנקב עיי' בא"ר ס"ק כ"ז והנה על הטור אי אפשר לתרץ כמו שתרצתי דברי הש"ע שאינו מביא דברי הירושלמי אלא ללמוד מזה שגם בפנים בעינן מוקף גויל ומ"מ לא מיירי אלא דוקא אם נחסר הקלף קודם הכתיבה זה אינו דהא הטור מסיים שם להדיא דלפי זה אם ניקב תוך האות פסול והיינו אפילו אם נעשה זאת אחר הכתיבה:

אמנם לדעתי דברי הטור נכונים מאד דהא הטור לא הביא כלל הדין מה שהובא בש"ע סי' ט"ז שיש חילוק בין אם ניקב קודם הכתיבה או אח"כ ללמוד מזה שחילוק זה נוהג בכל מקום שניקב האות רק לא הביא אלא הדין של ניקב האותיות הפשוטות והשתא ניחא הכל אלא שצריכין אנו להבין מקודם האיך הביא הטור סתם מהירושלמי שאם ניקב תוך האות שהוא פסול והוא מימרא דאשייאן בר נדבה והא לפי המסקנא משם נדחו דבריו מהלכה כמו שהבאתי לעיל דברי הרשב"א וע"כ מוכח מזה שהטור אינו מפרש הירושלמי כמו הרשב"א ונראה שהטור מפרש דברי הירושלמי עפ"י מה שראיתי במרדכי ר"פ הקומץ רבה שהביא שם הירושלמי דפ"ב דברכות דאיתא התם עירב את האותיות אית תנא תני כשר ואית תנא תני פסול אמר ר' יוחנן מאן דמכשיר למעלן ומאן דפסיל למטן וכו' וכתב והמרדכי דהטעם של הירושלמי הוא משום דכל שנדבקו האותיות זו לזו דינו כניטל אותו המקום שנדבק הילכך כל שנדבק למעלה בראשו של האות שאז אם היה חסר הראש של אות כגון ראשו של וא"ו או כיוצא בו היה פסול הילכך נמי אם נדבק שם כיון שדינו כניטל פסול משא"כ למטה לאחר שיעור של אות שאף אם ניטל משם כל שנשתייר בו כשיעור אות הוא כשר משום הכי אם נדבק שם נמי כשר ע"כ ע"ש וכשנעיין בזה נראה שיש חילוק בין פירוש הרשב"א לפירוש המרדכי בתרתי חדא בהגירסא וחדא בפירושא כי גירסת הרשב"א שם דהמימרא דאשיאן בר נדבה שאמר שאם ניקב תוכו של בי"ת פסול אמר זאת בשם ר' יוחנן ואח"כ ג"כ הגירסא הוא חבריא בשם ר' יוחנן שר' יוחנן בא לתרץ דברי אשייאן רק שאח"כ דתה שם רב אידי בר"ש תירוץ זה כמו שמבואר הכל לעיל ונדחו דברי אשייאן מהלכה אמנם לגירסת המרדכי והוא גירסא דידן שדברי ר' יוחנן שבא לתרץ דברי אשייאן נשאר ג"כ לפי המסקנא וממילא לא נדחה אשייאן מהלכה עוד יש נפק"מ בין הרשב"א להמרדכי בזה שהרשב"א מפרש דעירוב למעלה היינו טעמא שהוא פסול משום שלא היה עדיין שם אות עליו קודם הפסול גרע יותר משא"כ בעירוב למטה כיון שכבר נכשר האות שוב אינו נפסל ע"י התדבקות אכן שיטת המרדכי היא דהיינו טעמא שדיבוק למעלה גרע מלמטה משום שהמקום שנדבק אות לאות נחשב כניטל וחסר אותו המקום הילכך אם נדבק ראשו של אות שאז אם חסר היה פסול הלכך נדבק שדינו כחסר נמי פסול משא"כ נדבק למטה כיון שהתם גם חסר כשר כי נדבק נמי כשר מבואר מזה שהמרדכי מפרש הירושלמי דפ"ק דמגילה דמתחלה אמר שם דרב שסובר בניקב רגל של הא אם כי גריר ליה נשתייר שיעור אות כשר וכן רב חסדא שאמר שאם הגימ"ל כלה עד סוף הקלף מהני גרירה הם חולקים על אשייאן שאמר שאם ניקב תוכו של בי"ת פסול ומשמע דלית ליה תקנתא ואמאי הא לדידהו מהני גרירה בתוך הבי"ת כדי שיהי' מוקף קלף גם מבפנים וע"ז תירץ דאתיא דאשייאן כהא דעירב את האותיות למעלה שפסול ולא מהני גרירה והיינו ע"כ משום שתנא זה סובר שכיון שנקרא על אות זה שם פסול של חסר אז לא מהני גרירה לעשותו אות משום דבעינן שהתיקון יהי' דוקא דרך כתיבה ולא דרך חקיקה וסובר הירושלמי אליבא דאשייאן דניקב בתוך הבי"ת נמי להא דמיא והיינו משום דכיון דנחתך הקלף סביב הבי"ת מבפנים אז אותו מקום שנחתך נחשב הוא ג"כ כאלו הוא ניטל מגוף האות ואם היתה ניטל זה החלק מהבי"ת אז היה בודאי פסול דהא נתסר כל התמונה של האות וסובר אשייאן דה"ה אם ניטל כל תוכו אז נחשב כל חלק וחלק מהבי"ת כאלו הוא נפרד מחבירו ואין לו התחברות עם האות ודמי כאלו הוא נחסר מהאות והלכך כיון דחזינן בעירוב האותיות שדינן בחסר לא מהני בהו גרירה לשווי' אות הכא נמי בניקב תוכו של אות שדינו נמי כחסר לא מהני נמי בדידיה גרירה לעשותו אות כן הוא הפירוש של הירושלמי לשיטת המרדכי:

היוצא לנו מפירוש זה לפי המסקנא אליבא דאשייאן הוא כן שכל דיבוק האותיות שדינן כניטל או נחתך הקלף בתוך האות סמוך ממש לכתב בענין שאם ינטל אותו מקום ישתנה תמונתו של האות אז פסול בכל ענין בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ כמבואר מפירוש המרדכי שם אבל אם כשינטל אותו המקום ישאר עדיין שיעור אות בזה לא דיבר כלום אשייאן בר נדבה שם בירושלמי בזה וא"כ יכול להיות שכל כה"ג גם הוא סובר כסוגיא דילן במנחות ד' כ"ט בניקב וא"ו דויהרוג דאם נשתייר שיעור אות כשר ואף שאין מוקף גויל מלמטה מ"מ כיון שנעשה האותיות אחר הכתיבה וגם לא נשתנה האות ונעשה זאת אחר גמר האות כל כה"ג אינו נפסל משום שאינו מוקף גויל ולא סברי ליה כרב ורב חסדא בירושלמי שם דבעינן דוקא שאחר הגרירה ישתייר שם שיעור אות אלא כל שנשתייר שם שיעור אות אף אם הוא כלה בסוף הקלף נמי כשר והשתא אתי נמי שפיר דברי הטור כי אף שהביא דברי הירושלמי שאם ניקב כל תוכו של בי"ת פסול מ"מ הביא נמי הדין שאם ניקב הואו אם נשתייר שיעור אות כשר והיינו משום דלשיטת הירושלמי דבעינן מוקף גויל אף בתוך האות אז ממילא גרע יותר ניקב כל התוך של בי"ת מנפסק רגל הה"א או נפסק הוא"ו דהכא בבי"ת כל צד שחסר מהבי"ת פסול וכיון דהירושלמי סובר דנחתך הקלף דינו כחסר אז כיון שנחתך הקלף סביב האות מבפנים הרי נפרדו חלקו של הבית ופסול משא"כ ברגל הה"א או בוא"ו דלאותו מקום שנחתך מ"מ הא אשתייר כשיעור אות וכיון שנעשה כן אחר הכתיבה הוא כשר והא דכתב הטור לפיכך אם ניקב כל תוכו של האות הוא לאו דוקא אלא משום דפעמים לא נפסל ע"י נקב בתוך האות אם נעשה כן לאחר הכתיבה כגון שהוא באופן שאף אם ינטל אותו מקום שניקב מ"מ ישאר עדיין שיעור אות כגון אם הנקב הוא בהתחלת הבי"ת וגם מפני שיש סברא בראשונים לומר שדוקא אם ניטל כל תוכו אז דוקא פסול כמו שנזכר חילוק זה בסה"ת לכן כתב ניקב כל תוכו שאז לשיטת הירושלמי בודאי פסול כנלע"ד ברור בכוונת הטור ולא הבנתי כלל כוונת בעל שירי קרבן בזה מה ראה על ככה לפרש מדעתו דנפשיה היפוך פירוש הראשונים אשר דבריהם ישר וטוב בפירוש הירושלמי ולכתוב עליהם שכולם לא ראו הירושלמי דפ"ק דמגילה וגם בגוף הפירוש של בעל שירי קרבן שמפרש עירוב אותיות הנאמר בירושלמי הכוונה הוא כגון שנכנס ראש הלמ"ד של שיטה התחתונה בתוך חי"ת או ה"א של שיטה העליונה גם זאת לא נראה לי דהא כל כה"ג רבו הפוסקים הראשונים המכשירים כדאיתא בתוס' גיטין ד' כ' ובש"ע או"ח סי' ל"ב סי' כ"ח ואין לומר דמיירי כגון שנכנס ראש הלמ"ד באות ז' ונעשה קוף או כל כה"ג שנעשה אות חדש דבזה האופן יש פוסקים הפוסלים זה אינו דהא מסיים שם הירושלמי כגון ארצינו ותפארתנו והיינו שנתחבר הצדי"ק או התי"ו להנו"ן וכמו שפירש שם השירי קרבן גופא והא כל כה"ג שלא נשתנה לאות אמרת כשר אלא ע"כ כמו שפרשתי עפ"י שיטת הראשונים היא העיקר:

נמצא לפי מה שבארתי לא מצאתי מקום לסברת הנב"י שכתב שאם ניטל כל הקלף שבין אות לאות עד שנשאר רק אויר לחוד דינו כאלו נדבקו האותיות זו לזו ופסול אפילו אם נעשה זאת אחר הכתיבה ולדעתי זה אונו כי מה שהכריח אותו לסברא זו הוא סתירת דברי הטור והש"ע הא כבר תרצתי דבריהם בטוב וגם כיון דאין כאן שינוי התמונה של האות וגם לא שייך כה"ג שנפסדו חלקי האות הילכך לדעתי אין דינו אלא כמו כל נקבים הנעשים סמוך לקלף שיש חילוק בהם בין קודם כתיבה או אח"כ כנלע"ד כעת בזה ועדיין צ"ע:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה