אור ברסלב
שות אבן שתיה אורח חיים › סימן י

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

אורח חיים · סימן י

סימן ט

שאלה באותיות ובתיבה של ס"ת שנשתנה הדיו לאדמדם מהו:

תשובה הנה מדברי המ"א בסי' ל"ב ס"ק ל"ט מבואר אם לא נשאר אלא החלודה של הדיו לחוד פסול בלא תיקון והפ"מ שם תמה מאי אריא חלודה דוקא הלא כל שכלה כל השחרות של הדיו ולא נשאר רק אדום לחוד נמי פסול משום דאז נתבטל שם דיו ממנו ודינו כשאר מיני צבעונים שפסול וכן בסי' ג' על הא דמבואר שם שאם כתב בזהב או בשאר צבעונין פסול כתב דה"ה נמי אם נשתנה הדיו ונתאדם דפסול ע"ש:

אמנם הבאים אחריו חולקים עליו ומכשירין אף אם קפצה הדיו ונשתנה המראה וכתבו הטעם שמאחר שמתחלה נכתב בדיו טוב לא איכפת לן שוב אף אם אח"כ מחמת רוב הימים נשתנה המראה לאדמדם ועיקר ראייתן הוא מד' הרמב"ם פ"א מהלכות תפילין שהוא חולק על דעת התוספות ושאר ראשונים שכתבו שדיו הוא שם פרטי בפ"ע ממינים ידועים והוא צריך להיות יבש דוקא וגם לא כל הדברים כשרים לזה אף שהם שחורים כמותו רק שיש דברים פרטים הכשרים לזה כמו שכתבו התוס' בזה בגיטין ד' י"ט אמנם דעת הרמב"ם שם אינו כן אלא דכל מין צבע שחור יהיה מה שיהיה כל שהוא שחור נקרא דיו וכשר לכתוב בו ולא נאמר כלל הלכה בזה ממה שיהיה הדיו והקשה הרמב"ם שם גופיה לנפשיה לפי זה למה לן הלכה שתו"מ נכתבין דוקא בדיו כיון דדיו הוא לאו דוקא ותירץ דעיקר ההלכה לא בא אלא למעוטי שאר צבעונים ע"ש ומזה הוכיח הח"ס בח' יו"ד סי' רנ"ו דע"כ כל שמתחילת הכתיבה היה הדיו טוב שוב לא איכפת לן אף אם נשתנה אח"כ דאל"כ עדיין קשה לשיטת הרמב"ם למה לא נאמרה הלכה שהכתיבה צריכה להיות שחורה כמו דנאמרה הלכה לענין רצועות כמו דאמרינן במנחות רצועות שחורות הל' למשה מסיני אלא ע"כ לכך לא נאמר הלכה כן דאז היה משמע דלעולם בעינן שיהיה האותיות שחורות כמו ברצועות של תפילין דבעינן לעולם שחורות לכך לא נאמר הלכה אלא שנכתבת בדיו לאשמועינן דלא קפדינן אלא על התחלת הכתיבה שיהיה בדיו ואם נשתנה אח"כ לית לן בה ע"כ ת"ד ולדעתי אי משום הא לא אריא דהא יש לתרץ קושיא זו בכמה אנפי חדא דהא איתא בשבת ד' קט"ו לענין מצילין ספרים מפני הדליקה דאמרינן התם דוקא היכא דכתובה בדיו המתקיים אבל כתיבת קנקנתום דאינו מתקיים אין מצילין והקשו שם התוס' הא חזינן דקנקנתום מתקיים יותר כדאמרינן בסוטה דאין נותנין קנקנתום דמגילתה משום דכתיב ומחה דבעינן כתב שיכול למחוק וקנקנתום קשה למחוק ותירצו דמ"מ אינו מתקיים זמן רב כמו דיו רק שלפי שעה קשה למחוק משום דנבלעו בתוך הקלף אבל אח"כ אינו עומדת על הקלף כמו דיו ע"ש לפי זה הא מתורץ קושייתו של הח"ס דהא מבואר הוא בפירוש המשניות של הרמב"ם בפ"ג דסוטה דקנקנתום הוא מדברים המשחירים ע"ש נמצא לפי זה אלו הי' נאמר הלכה שצריכין לכתוב בדבר המשחיר היינו מכשירין אף קנקנתום אף שהוא מדברים הנבלעים ואינם מתקיימים הואיל והוא משחיר הוה אמרינן שהוא כשר לכך באה הלכה דיו דוקא שהוא מתקיים מצד עצמו ואין להקשות לפי זה למה לא תירץ הרמב"ם באמת כן על קושייתו דלכן נאמר הלכה דנכתבת בדיו ולא נאמרה הלכה דנכתבת בדבר המשחיר כדי למעוטי דבר שאינו מתקיים היינו משום דאילו לא בא ההלכה של דיו אלא בשביל דבר המתקיים לחוד היה די להיות הלכה שהכתיבה בעינן מדבר המתקיים ודיו למה לן לכך תירץ שפיר דהלכה של דיו בא למעוטי שאר צבעוני כל שאינם דיו ופסולן הוא באמת מחמת שאינם שחורים או מחמת שיש מהם שאינם מתקיים והכל נכלל בהלכה זו של דיו ואין להקשות האיך אפשר לומר כן בדברי הרמב"ם דהלכה של דיו אתי למעוטי קנקתום ג"כ הא להדיא כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילין וז"ל "ואם כתב במי עפצים וקנקנתום כשרה". ע"ש הא פירשו שם הראשונים דכוונת הרמב"ם הוא דוקא קנקנתום עם עפצים אבל קנקתום לחוד פסול עיי' בביאור הגר"א או"ח סי' תרצ"א ס"ק ג' ועוד יש ליישב קושיא זו משום דיש לאמר דלכך נאמרה הלכה למ"מ דבעינן דיו דאתי למעוטי שחור שהוא פחמין או שיחור או דמיא דשחור או במיא דאברא דבגיטין קי"ל בהא דכשר אף דגם התם בעינן דבר המתקי' ובעת הכתיבה לכל הפחות עיי' בב"ש בסי' קכ"ה סק"ב דהא כתבי במי פירות פסול משום דאינו דבר המתקיים ואפילו הכי במיא דאברא או בשחור כשירה משים דמתקיים קצת משא"כ בס"ת אף שהוא שחור מ"מ פסולה משום דבעינן דיו דוקא שהוא דבר המתקיים הרבה לפי זה אזלי לה הראיה של

הח"ס: גם יש לתרץ לפי מה שכתב הנב"י סי' א' דדיו נקרא דוקא דבר שיש בו ממש ולא שחרות של מראה בלבד וע"ש שמביא ראיה מיו"ד סי' קצ"ח דאמרינן התם שאם הי' צבע על ידו אינו חוצץ ואם הי' דיו חוצץ וכתב הש"ך בשם רבינו ירוחם דדיו היינו טעמו משום דהוא דבר שיש בו ממש ע"ש ובאמת כן מבואר בד' הרשב"א והוא בש"ע סי' קס"א ס' ב' וז"ל היה אחד צובע והיו ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידו אף על פי שיש על ידו ממשות של צבעונים לא היה צובע אם היו ידיו צבועות ויש ממשות הצבע על ידו הרי זה חוצץ שהדיו היבש חוצץ והלח אינו חוצץ ע"כ הרי התחיל בצבע ומסיים בדיו הלא דיו נמי צבע הוא רק שהוא צבע שחור ואם אין בו ממש בוודאי גם הוא נמי לא חייץ וכן כתב להדיא הט"ז ביו"ד סי' קצ"ח ס"ק ט"ו דשחרוריות נמי אם אין בו ממש אינו חוצץ ומה זה מסיים שהדיו חוצץ הא אם אין בו ממש גם דיו אינו חוצץ ואם יש בו ממש הא גם צבע חוצץ אלא ע"כ דלשון של דיו נופל אם יש בו ממש לכך לא נאמר הלכה סתם שצריכה להיות הכתיבה שחורה דאז היה משמע בכל מידי דמשחיר וכן הביאו האחרונים בשם ספר בני יונה דבעינן ממשות שהדיו יהיה עומדת על הקלף ואין לומר דבאמת כן הוא דלהרמב"ם מאחר דאית לי' שדיו הוא אינו דבר פרטי רק כל דבר שחור נקרא דיו אז לדידיה אין נ"מ ואפילו אין בו ממשות נמי, נקרא דיו והרשב"א ושאר פוסקים דמוכח מדבריהם דדיו יש בו ממש הם אזלי בשיטת ר"ח דדיו הוא דבר פרטי ויש בו ממש זה אינו דהא לפי זה הא דאיתא בתוספתא הובא בשו"ע סי' קצ"ח שהדיו חוצץ נאמר דלהרמב"ם מיירי אף אם אין בו ממש א"כ מאי חילוק בין צבע לדיו הלא שחור נקרא נמי צבע כמו לצבוע שחור הנאמר בב"ק ובשאר דוכתי ולומר שהרמב"ם באמת חולק על הרשב"א ולדידיה אף צבע קלוש נמי חוצץ זה דוחק גדול ועוד דלפי זה יסתרו פסקי השו"ע זה לזה שהמחבר בסי' ל"ב פסק ג"כ כהרמב"ם לענין דיו ואפילו הכי הביא בשו"ע ביו"ד ובא"ח דברי הרשב"א הנ"ל אלא ע"כ דגם להרמב"ם דיו הוא דבר שיש בו ממש וע"כ כן הוא דהא גם להח"ס קשה למה לא בא ההלכה בזה האופן שתחילת הכתיבה צריכה להיות בדבר המשחיר ואז היינו יודעין שאם נתקלקל אח"כ שהוא כשר כמו בכתיבה תמה דילפינן מן וכתבתם דמשמע בעת הכתיבה ומזה יש סברא בירושלמי דאם אח"כ נעשה נקב בקלף ומחמת כן אינו מוקף גויל כיון שהוא נעשה אחר הכתיבה כשר אלא ע"כ כמו שכתב הוא בעצמו דבאם מתחילה נעשה הדיו מדבר שנשתנה מהר אז אפילו בעת שחרירותו פסול ע"ש לכך נאמר הלכה שצריכין לכתוב דוקא בדיו שהוא אינו מתקלקל מהר אלמא דאפילו להרמב"ם נאמר הלכה של דיו דוקא לדבר פרטי ולא לכל דבר המשחיר תדע דהא ברצועות של תפילין שנאמרה הלכה דבעינן שחורות אין נפק"מ במה הוא משחיר אלא כל שהוא משחיר כשר ואפילו אם אינו עומד לזמן מרובה רק שיהי' שחור כעת הוא כשר והיינו מטעם כי שם לא נאמרה אלא הלכה שצריכה להיות שחורין והילכך בכל מה שמשחיר סגי משא"כ כאן בא הלכה בדיו דוקא שהוא דבר פרטי המתקיים נמצא לפי זה אין לנו שום הוכחה להכשיר אם נשתנה אח"כ וראיתי במאור במס' מגילה שהוא אזיל נמי בזה בשיטת הרמב"ם דכל דבר המשחיר נקרא דיו וכתב שם דכל דבר שיש בו תערובות מינין הרבה המשחירים נקרא דיו ע"ש ולפי זה נמי אפשר לומר דלכך באה הלכה דבעינן הכתיבה בדיו שהיא תערובות מינין הרבה. ועיי' בערוך ערך דיו שכתב שהוא לשון זוג חברה של שנים לי דיו הוא ע"ד דו פרצופין שהוא לשין שנים ע"ש ובזה נדחה ג"כ הראי' של הח"ס ומה שלא תירץ הרמב"ם כן כבר כתבתי

לעיל: וראיתי בספר מים חיים סי' א' שמכשיר ג"כ בנתקלף השחרות של דיו אפי' נשאר אדום כל שנשאר ממשות של דיו כשר והביא ראי' ממוקף גויל דילפינן מכתיבה תמה ואפילו הכי פסק הב"י בסי' ל"ב סעי' ט"ז דדוקא בתחילת הכתיבה בעינן מוקף גויל וה"נ מאחר שהדיו הי' טוב שוב לא איכפת לן אם נתקלקל אח"כ ע"כ ואני אומר משם ראי' להיפוך חדא דהא התם גופא לא הכריע הב"י האיך לפסוק כי הב"י הקשה על הא דאמרינן במנחות ד' כ"ט בעובדא דאיפסק כרעא דה"א מתיבת העם בתפילין ואמרינן התם דאם נשתייר כשיעור אות קטנה כשר והקשה הב"י הא בעינן מוקף גויל ותירץ דלא אמרינן כן אלא היכא שנדבקה האות בחברתה אבל היכא דאיפסק בנקב ולא נדבקה לאות אחר לא ועי"ל הא דמכשרי בנפסק בנקב הוא דוקא בנפסק אחר שנכתב עכ"ל הרי להדיא איפכא דהא לתירוץ הראשון של הב"י עיקר החילוק הוא בין אם אינו מוקף גויל מחמת עצמו שנדבק לאות אחר או מחמת נקב ובתירוץ השני הוסיף דאף מחמת נקב נמי אינו כשר אלא אם נעשה אח"כ אבל שלא מחמת נקב היינו הדין הנזכר במנחות דף ל"ד דבעינן מוקף גויל דילפינן זאת מכתיבה תמה כמה שכתבו התוס' והרא"ש בגיטין ד' כ' בזה אין חילוק אף אם נעשה אח"כ נמי פסול וכן כתב שם להדיא רע"ק בחידושיו ומוכיח כן מד' הש"ע גופא מסי' י"ח וכן מבואר באה"ע סי' קכ"ה בב"ש שם דאף אם נדבק אחר הכתיבה נמי פסול ומפרש ד' הש"ע דכאן דמשמע דמיקל אם נעשה אחר הכתיבה היינו דוקא אם אינו מוקף גויל למטה כי בזה יש מחלוקת בירושלמי כמבואר בתשובות רשב"א סי' תרי"א ע"ש כמו שנכתב אי"ה בסמוך בענין זה:

והנה לענין תפילין מרובעת דהוא ג"כ הלכה למ"מ קי"ל שאם נתקלקל הריבוע אח"כ פסול והקשה המהר"מ מרוטנבורג הובאו דבריו בב"י ובט"ז בסי' ל"ב ס"ק ל"ד דמ"ש זאת מציצית דאמרינן בסי' י"א שאם נתקלקלו השיעור של הכנפות אחרי כן כשרה כיון שבשעת עשייתן היתה כשיעור ותירצו שאני ציצית דכתיב ועשו להם ציצית על שעת עשיה לחוד קפיד קרא אבל תפילין מרובעת הלכה למ"מ הוא הילכך כל שעה בעינן שיהי' מרובעת ע"כ ולכאורה היה אפשר לפרש כוונתם שעיקר החילוק תלי בלשון בין אם הוא נאמר בלשון עבר או בלשון בינוני ומשום הכי בציצית שנאמר ועשו שהוא לשון עבר אמרינן כל דנעשה פעם אחת בהכשר שוב לא איכפת לן אף שתתקלקל אחרי כן משא"כ בהלכה דתפילין מרובעת היא נאמרת בלשון בינוני כדאיתא במנחות דף ל"ה תנא תפילין מרובעת הלמ"מ ולשון זה לעולם משמע נמצא דאם נאמר דבהלכה למ"מ נמי תלי בלשון האיך היא מקובלת אצלנו לפי זה בהלכה של כתיבת דיו נמי לפי המבואר אצלנו היא נאמרה ג"כ בלשון עבר כדאיתא בירושלמי בפ"ק דמגילה הלכה למ"מ שכותבין בדיו ולא נאמרה הלכה למ"מ שתהא כתובה בדיו כמו שנאמרה לענין תפילין מרובעת ולפי זה היה לכאורה ראי' להפוסקים הללו דכתיבת דיו לא קפדינן אלא על התחלת הכתיבה שיהי' בדיו ושוב אף שקפצה המראה ונשאר אדום נמי כשר אבל באמת זה אינו דע"כ אין כוונת מהר"ם מרוטנבורג ושאר הראשונים כן דאם באמר דעיקר החילוק תלי בלשון קשה הא איתא בירושלמי שם ג"כ תפירה של ס"ת הלמ"מ קשרי תפילין הלכה למ"מ ולא נאמרה ג"כ ס"ח תפורה הלמ"מ ודמי ממש כהלשון הנאמר לענין כתיבת דיו ואפילו הכי קי"ל ביו"ד סי' רע"ח שאם לאחר התפירה נקרעו התפירות אפילו אם עדיין נשאר מחובר בשני תפירות בענין שחיבור כזה נחשב לחיבור בכלאים ובשבת ובשאר דוכתא מ"מ בס"ת לא מהני זאת וכתבו הטעם בשם הגאון בעל המחבר בני יונה משום דהתפירות של ס"ת אינו בשביל חיבור היריעות לחוד אתינן עלה כי בשביל זה היה באמת די אם נשאר רק שתי תפירות לחוד כל שהוא חיבור ג"כ בשאר דוכתא אלא משום דהתפירות של ס"ת הוא הלמ"מ הילכך בעינן שיהי' רוב השיעור קיים ע"ש וקשה הא הלכה של תפירות ס"ת נמי לא נאמר אלא בלשון עבר כמו הלכה של דיו וכיון דכבר נתפרה כדין מה איכפת לן שנקרע אח"כ הא עיקר הקפידא לא הוי אלא על שעת התפירה אלא ע"כ כל כה"ג בעינן שיהי' לעולם כן הילכך לענין כתיבה בדיו נמי בעינן שיקיים לעולם ואין לחלק דתפירות ס"ת שאני משום דבלא התפירות לא נקרא כלל ספר כדמשמע במגילה ד' י"ט ומשום כן בעינן שיהיו התפירות קיים לעד דאל"כ לא נקרא ספר וקריאת ספר הא לעולם בעינן זה אינו דע"כ מה דבעינן תפירות לאו משום ספר הוא דא"כ הלכה למה לן וכעין שהקשה הירושלמי גופא שם ע"ש אלא כוונת הגמ' במגילה שם הוא כן דמאחר דידעינן מהלכה למ"מ שספר תורה צריכה חפירה וס"ת נקראת ג"כ ספר שוב ילפינן מינה מגילה ג"כ שצריכה תפירה דהא היא כמו כן נקראת ג"כ ספר אבל מ"מ עיקר התפירה דבעינן בס"ת הוא רק מהלכה אלא ע"כ מוכח מזה דכל דהוא הלמ"מ בזה לא דייקינן אנן האיך נאמר ההלכה אם לשון עבר או בשאר לשון כי זאת אי אפשר לברר לא מתוך הלשון של התלמוד ולא מתוך הקבלה רק כוונתם הוא דהתם בציצית נאמר להדיא ועשו להם שהוא לשון עבר הילכך כל שבשעת עשיה היו הכנפות כשרים שוב לא איכפת לן מה שנעשה אח"כ משא"כ בתפילין מרובעת שהוא הלמ"מ וכל שהוא מהלכה הא אי אפשר לדייק האיך נאמר ההלכה הילכך סתמא דמילתא לעולם נאמרה משום הכי לענין דיו נמי כיון שהוא מהלכה למ"מ בודאי נמי בעינן ג"כ שיהי' הדיו קיים לעולם דומיא דריבוע דתפילין או חפירה של ס"ת הרי לכאורה מוכח מכאן שאם קפץ הדיו אח"כ פסולה שלא כדעת המכשירים בזה ואמת בלא"ה אי לאו דמסתפינא הייתי אומר כי הקושיא של הראשונים בזה לאו קושיא היא כ"כ כי במה שתירצו הם דציצית כיון דכתיב ועשו להם ציצית לא קפדינן אלא אשעת עשיה לחוד לכאורה יש לפקפק ע"ז דהא אורחא דקרא לכתוב כן כמו דאיתא בפ' תצוה כ"ח ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרן וכו' דהוא ג"כ לשון עבר ואפילו הכי קי"ל בזבחים ד' י"ח שאם נקרעו בגדי כהונה אח"כ הם פסולים משום דבעינן לכבוד ולתפארת אלמא דלשון ועשו לעולם נמי משמע גם הא איכא מאן דיליף מזה דציצית שעשאן נכרי כשירים משום דכתיב ועשו להם אחרים יעשו להם כדאיתא במנחות דף מ"ב ולדרשא זו נופל יותר הלשון של ועשו שהוא מדבר לזולתו כידוע הילכך לולי דבריהם היה נראה לי לומר כי הא דבעינן שיהיו הציצית רחוק מהכנף שיעור קשר אגודל זאת אינו מבואר בקרא להדיא רק ילפינן זאת מדכתיב על כנפי בגדיהם ולמטה משיעור זה אמרו לנו רז"ל שזה לא נקרא כנף כדאיתא במנחות ד' מ"ב נמצא דשיעור זה של כנף הוא בכלל כל שיעורין שאמרו לנו חז"ל ואולי הוא ג"כ בכלל מה שאמרו שיעורין הלמ"מ וכן לענין ציצית אמרינן נמי במנחות אין ציצית אלא ענף ואמרינן תו התם ד' מ"א דרב פפא אמר הילכתא ארבע בתוך שלש שציצית יש להם ג"כ שיעור כמה יהי' אורכן וגם גבי אזוב אמרו ששיעורו הוא טפח כדאיתא בגמ' ואפילו הכי אמרינן לעיל ד' ל"ח וד' ל"ט דכל השיעורין הללו לא נאמרה אלא דוקא מתחילתן אבל גרדומי תכלת וגרדומי אזוב אין להם שיעור וכשר ג"כ בכל שהוא ע"ש לפי זה הי' אפשר לומר דזה הוא ממש הטעם ג"כ בהא דנתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בהכנף כשיעור שכשר הוא לאו משום דכתיב ועשו שהוא לשון עבר אלא נמי מהאי טעמא משום דהוי בכלל אגרדומי כי מה לי אגרדומי הציצית גופא או אגרדומי הכנף ע"ש בח"ס שהתעורר ג"כ לזה ובפרט לפי שיטת מהרא"י בסי' ס"ח שגם הטעם דאתרוג שנחסר כשר הוא ג"כ משום דהוי בכלל אגרדומי ודמי לאגרדומי אזוב או תכלת הכי נמי לענין כנפות. והשתא ניחא מהא דתפילין מרובעת דאם נתקלקל הריבוע אח"כ פסול דהא התם לא שייך אגרדומי כדאיתא במנחות ד' ל"ה ע"ב לענין גרדומי רצועות דעד כאן לא אמרינן דאם נשתייר כ"ש כשר משום גרדומין אלא בתשמישי מצוה כגון ציצית ואזוב אבל בתשמישי קדושה כגון תפילין ומכש"כ בקדושה עצמה לא נאמרה הדין של גרדומים הילכך לענין קילקול הריבוע לא שייך בזה כלל דין גרדומים ואם נאמר כה אז ממילא בנתקלקל הדיו נמי הא לא שייך בזה דין גרדומים ודמי ממש לריבוע של תפילין דלא מהני בזה במה שהיה יפה בתחילת העשי' מכל זאת אין לנו להקל נגד דעת הפ"מ כנלע"ד. ומחמת כן אני מסתפק קצת בשם שדי שכותבין במזוזות מבחוץ היכא שקפצה ממנו כל הדיו ולא נשאר רק הצבע של אדמומית אם נכון לתקן ולהעביר עליו קולמוס בדיו ומקום הספק הוא לי לפי הסכמת הח"ס בסי' רנ"ו שם דאם לא נשאר רושם הדיו בהשמות שבס"ת אסור להעביר עליהם בדיו משום דהוי בכלל מוחק השם ח"ו שהוא בל"ת והיינו טעמא משום דקדושת השם אין נפק"מ במה הוא נכתב אם בדיו או בשאר מיני צבעים והילכך כשמעביר הדיו על מקצת אות קודם שמשלים את האות הוא מוחק מקצת מהשם. וכן כתב הפ"מ בסי' ל"ב בס"ק ב' ע"ש והילכך הכא לענין שם שדי נמי כיון שאף לאחר שקפצה ממנו הדיו מ"מ עדיין קדושת השם עליו וכשמעביר עליו בדיו קודם השלמת האות הרי הוא מוחק אותו המקצת ולא דמי לשאר השמות שמותר להעביר עליהם כדי לתקן דהתם היינו טעמא כמו שהביא הב"י הטעם בסי' רע"ו בשם הר"י אלכסנדריא דאם מוחק ע"מ לתקן אין בו איסור מחיקה ומאחר שבלא זאת התיקון הס"ת פסולה הילכך מתקן הוא משא"כ לענין שם שדי דבאמת המזוזה כשירה בלא זאת כדאי' בהגמ"י הובא בד"מ סי' רפ"ח ואף הזוהר הקדוש פ' ואתחנן שהזהיר מאד לכתוב השם שדי מ"מ אין זאת מגוף המצוה של מזוזה וגם אין מבואר דבעינן לזה דוקא דיו דהא דעת כמה פוסקים דאף ס"ת כשר בלא דיו ולא בעינן דיו רק במגילה ועיי' תוס' שבת דף קט"ו ובחידושי הרשב"א שם ומכש"כ הכא שכבר נכתב השם בדיו רק שאח"כ קפצה הדיו מ"מ כיון שנשאר רושם האדמומיות אפשר לומר שכשר לכ"ע וא"כ מאחר שמחיקת השם הוא ל"ת חמור שלוקין עליה אפשר לומר שיש להחמיר בזה ומכש"כ לדעת הרדב"ז ח"א שאלה ע"ו דמחיקת השם לא הותרה בשביל תיקון אלא אם התיקון הוא להשם גופא כגון אם נפל דיו על השם בענין שאין השם ניכר כלל ובלא תיקון נפסל השם גופא אז מותר מחיקה דומיא דסתירת אבן מעל המזבח דלא הותרו אלא אם הוא עשה דוקא כדי לתקן גוף המזבח משא"כ במקום שהשם גופא כשר רק התקנה הוא בשביל היריעה ולא בשביל השם אסור ע"ש היטב לפי זה ה"נ אין נכון. הן אמת שראיתי בהנב"י סי' קפ"א שדעתו שם שדיו על גבי סקרא לא נחשב מחיקה לענין שמות הקדושים משום דאין כוונתו רק לכתוב ולא למחוק ע"ש מ"מ הא דעת הח"ס לאסור וכן הוא דעת הפ"מ בסי' ל"ב ס"ק ג' ע"ש וגם דעת הנב"י אינו מוכרח כ"כ למעיין וא"כ למה לן להכניס עצמינו בספק ל"ת במקום שכשר בלאו הכי וכמדומה שהעולם נוהגים בזה היתר וצ"ע:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה