אור ברסלב
שות אבן שתיה אורח חיים › סימן טז

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

אורח חיים · סימן טז

סימן טו

שאלה בעובדא שאירע כמה פעמים בשבת בעת קריאת התורה נמצא נגיעה מאות לאות או דיבוק מאות לאות אם להוציא ס"ת אחרת וכמה חילוקי דינין בזה:

תשובה הנה הא"ר בסי' קמ"ג כתב בפשיטות שאף אם הנגיעה הוא בתחלת האות מ"מ אין להוציא ס"ת אחרת משום דבזה סמכינן אנן על הפוסקים החולקים על הרשב"א בתשובה סי' תרי"א שסובר שאם הנגיעה היא בהתחלת האות לא מהני גרירה אלא דבכל גוונא מהני גרירה ולא הוי חק תוכות כדאיתא בסי' ל"ב סי' י"ח וגם סמכינן על הרשב"א בתשובה שכתב שכל מקום דמהני גרירה אז אף אם לא גריר עדיין נמי כשר משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ממילא לפי זה אם אירע כן אזי אפילו קודם גרירה מותר לקרות בה ואין צריך להוציא ס"ת אחרת ע"כ:

אמנם הגאון מהר"י מליסא בסידור שלו חולק עליו וכתב דזה הוי כתרי קולא דסתרי אהדדי דהא מבואר בסי' ל"ב דלכך דחו הפוסקים מהלכה את הירושלמי דפ"ק דמגילה דמחלק שם בין אם הנגיעה היא בראשו של האות שאז לא מהני גרירה משום דהוי תק תוכות ובין אם היא בסוף האות דמהני גרירה ודחי זאת משום דמתלמודא דידן מנחות ד' כ"ט משמע שאין חילוק בזה דהא סתמא קתני התם כל אות שאין מוקף גויל פסול ופירש רש"י היינו שנדבקו אות לאות משמע מזה דכל דיבוק אותיות זה לזה דינן שוה בין אם הדיבוק הוא למעלה או למטה וכיון דלמטה מהני גרירה ה"ה למעלה נמי מהני ע"ש בב"י והשתא אם נימא ג"כ דכל היכא דבעי גרירה אף קודם גרירה נמי כשר מהאי טעמא דכל הראוי לבילה וגם נימא דגרירה מהני בכל דיבוק א"כ האיך יפרשו הגמרא הנ"ל דכל אות שאינו מוקף גויל פסול הא לעולם לא יהי' פסול דהא בכל דוכתא אמרינן כל העומד לגורדו כגרוד דמי ודוחק לומר דמיירי כגון דאף אחר הגרירה לא ישתייר שם שיעור אות וכו' ע"ש:

ונראה מדברי הגאונים הללו שלא היה לפניהם אז בדפוס ספר חידושי הרשב"א מנחות הנדפס מחדש דאלו ראו אותו לא היה הגאון מהר"י חולק על הא"ר וגם הא"ר לא היה צריך לגבב צירוף הפוסקים בזה כי ההיתר שלו מבואר הוא שם ברשב"א להדיא על הא דאמרינן כל אות שאינו מוקף גויל מארבע רוחותיו פסול כתב ע"ז הרשב"א דנראה לומר דמאי דפסול בנדבק אות לחברתה שזה הוא דוקא אם נדבקה רוח אחת כולו מראשה לסופה אבל אם לא נדבקה רק קצת מהרוח לא מיפסלא בהכי וכו' ומסיים שם הילכך אם אירע כן בשעת קריאת התורה שנמצא דיבוק קצת אות לאות כל שחיתוך צורת גוף האות ניכרת אין להוציא ס"ת אחרת ע"ש הרי להדיא מבואר שבשביל דיבוק אות לאות כל שלא נדבק מראשו לסופו אין להוציא ס"ת אחרת הילכך נראה ברור שאם אירע כן בחול והוא בענין שאי אפשר לו לגרור כגון שאין לו במה לגרר או כל כה"ג כשר בלא גרירה ומסיים הקריאה בס"ת זו אכן אם אירע זאת בשבת יש לעיין בזה כי אף שכתב הט"ז בסי' ל"ב ס"ק י"ח בשם הב"ח שאם נמצא נגיעה בס"ת במקום שמהני גרירה אז אפילו אם נמצא זאת בשבת שאז אין רשאין לגרור מ"מ אין צריך להוציא אחרת כיון שמעיקר הדין הא יש להס"ת תקנה של גרירה רק איסור שבת מונח עליה שהוא איסור הבא מצד אחר הילכך נקרא זאת ראוי לבילה וכו' ע"ש מ"מ בנידן דידן היכא שהדיבוק הוא מראשו של אות יש לעיין בזה דהא כיון דעיקר סמיכת ההיתר הוא עפ"י חידושי הרשב"א שהבאתי וכפי הנראה שיטת הרשב"א הוא לכאורה דכל היכא שאי אפשר לו לתקנן כעת אף שהמניעה לזה בא לו מחמת איסור שבת או שאר איסור מ"מ בשביל זאת לחוד נמי אינו ראוי לבילה הוי והוא דבשבת ד' ק"ד איתא תנא אם הגיה אות אחת בשבת חייב ופריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב ומשני רב ששת הכא במאי עסקינן כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן רבא אמר כגון שנטל לתגיה של דלי"ת ועשאו רי"ש וכתב רש"י ע"ז שנטל לתגיה של דלי"ת ואף שאין כאן רק הגהת אות אחת מ"מ חייב הואיל וזה תיקון הספר הוא דהא אסור לשהות ספר שאינו מוגה ע"כ והמחברים הקשו ע"ז דמ"מ אמאי חייב משום מתקן הא עדיין לא תיקון כלום דהא אסור לקרות בו משום דתיקון כזה הוא חק תוכות שהוא פסול ועיי' בד"מ אה"ע סי' קכ"ה ותירצו דע"כ צריכין לומר דרש"י אינו מפרש דהסוגי' מיירי בס"ת לקרות בו בציבור או בתפילין ומזוזת אלא מיירי בשאר ספרים עיי' בפ"מ בסי' ל"ב אמנם הרשב"א בחידושיו שם לא ניחא לי' בזה דהא סתמא דמילתא סתם כתיבה בס"ת או בתו"מ מיירי ולכך הכריח מכח קושי' זו דע"כ צריכין לומר דכל כה"ג שנטל לתגיה של דלי"ת ועשאו רי"ש אין זה חק תוכות משום דדמי כנפל דיו על אותיות ומעבירו ע"כ וכן כתב ג"כ המרדכי בריש פ' הקומץ דכל כה"ג לאו חק תוכות הוא ע"ש:

והשתא אי נימא דהרשב"א והמרדכי סברי ג"כ כסברת הט"ז דאף שאיסור שבת מונעו מלגורדו מ"מ ראוי לבילה הוי והא שיטת הרשב"א בתשובה דכל היכא דמהני גרירה אז כשר אף בלא גרירה מהאי טעמא דכל הראוי לבילה וכו' אם נימא שהרשב"א והמרדכי סברי ג"כ בזה כהט"ז שבשביל איסור שבת ראוי לבילה הוי א"כ קשה אמאי כשנטל לתגיה של דלי"ת ועשו רי"ש חייב אמאי חייב מה עשה בזה הא הס"ת כשירה היתה בלאו הכי ומה שמתקן לענין שאסור לשהות ספר שאינו מוגה בשביל זאת הא אינו חייב לשיטת הרשב"א דאל"כ האיך מוכיח הרשב"א מהסוגי' דכל כה"ג לאו חק תוכות דאי לאו הכי אמאי חייב הא חייב משום תיקון הספר שאסור לשהות ספר שאינו מוגה אלא ע"כ הרשב"א סובר שבשביל זאת אינו חייב ועיקר החיוב שלו הוא בשביל שתיקן הספר לקרות בו והא הספר בלאו הכי מותר לקרות בו משום כל הראוי לבילה אלא ע"כ מוכח מזה שגם אם אינו יכול לתקן בשביל איסור שבת המונח עליו נמי אינו ראוי לבילה הוי:

נמצא לפי זה אם הוא בשבת לכאורה צריכין להוציא ס"ת אחרת אליבא דכולי עלמא דהא לשיטת רוב הפוסקים דמפרשים דהא דאמרינן דכל אות שאינו מוקף גויל פסול מיירי אפילו אם נדבק קצת מהאות הא לדידהו מוכח מהגמרא דבנדבק אות לאות לא אמרינן ביה כל הראוי לגרירה כגריר דמי אלא בעינן גרירה דוקא כמו שהוכיח הגאון מהר"י הנ"ל שהבאתי לעיל ולשיטת הרשב"א דמפרש דהאי אינו מוקף גויל הנאמר בגמרא מיירי דוקא דנדבק כל הרוח של האות אבל בשביל נגיעה לחוד אפילו אם היא בראש של האות נמי אינו פסול ואינו צריכין להוציא ס"ת אחרת מ"מ הא אפשר לומר דהטעם הוא בזה כמו שכתב בתשובה שכל העומד לגרר כגרור דמי וכיון שכן הא דעת הרשב"א דבשבת לא אמרינן כגרור דמי א"כ ממילא אם אירע כן בשבת לכאורה צריכין להוציא ס"ת אחרת אליבא דכולי עלמא מיהו ראי' זו יש לדחות כי ע"כ בלאו הכי לא שייך התם כלל הסברא דראוי לבילה דהא כתבו התוס' בקדושין ד' כ"ה ובשאר דוכתא דראוי לבילה כבלול דמי לא אמרינן אלא היכא דלא. נאמר הדין בלשון ציווי כמו במנחה דלא באמרה אצלה ובללת את המנחה אלא רק נאמר מנחה בלולה או כל כהאי גוונא שלא נאמרה בלשון עיכוב בזה דוקא אמרינן שאף שבדיעבד אינו מעכב דבר זה דהא לא כתבה התורה זאת בלשון ציווי מ"מ ראוי לאותו דבר בעינן וכן ביאר דבר זה הרשב"א גופא בקדושין ד' כ"ה דהאי דינא דר' זירא דכל הראוי לבילה לא נאמרה אלא בדבר שצריכין אותה לכתחלה ופשוט הוא נמצא התם ברי"ש שכתבו כדלי"ת או בשני זיינין שהם כמו חי"ת דבר זה הא פסול אפילו בדיעבד דהא חסר כאן האות הראוי להיות וכל כה"ג אף שמהני תיקון מ"מ קודם תיקון בודאי פסול לא אמרינן כאן כל הראוי לבילה אף שהרשב"א בשבת שם מדמה זאת לדיבוק בין שתי אותיות או לדיו שנפל על האות והתם הא אפילו קודם התיקון נמי כשר מהאי סברא דראוי לתקון כמו שכתב בתשובה מ"מ ע"כ צ"ל דעד כאן לא מדמה זאת הרשב"א אלא לענין זה דמהני גרירה ולא אמרינן דהוי חק תוכות אבל לענין במה דהתם אמרינן דהעומד לגורדו נגרור דמי בזה לא מדמה כלל מהאי טעמא דכתיבנא וברור הוא ומזה שכתבתי מבואר הוא שדעת הרשב"א הוא שדיבוק האות למטה אין בו אלא פסול דרבנן והילכך אף אם הוא בענין שאי אפשר לגרר כגון שהקו של האות הוא דק מאד ואם יגרר שם יתקלקל האות מ"מ אינו פסול אלא מדרבנן ואף שהוא אינו מוקף גויל למטה וכל אות שאינו מוקף גויל פסול הוא משום כתיבה תמה כמו שכתבו התוס' בגיטין ד' כ' וכן הוא להדיא בטור יו"ד סי' רע"ד שפסול זה הוא משום כתיבה תמה ופסול זה הוא מן התורה ומעכב אפילו בדיעבד כדאיתא בשבת ד' ק"ג מ"מ כל זאת אם נדבק כל האות או לכל הפחות אם הדיבוק הוא למעלה אבל אם נדבק למטה אינו פסול אלא מדרבנן ולא ילפינן זאת כלל מכתיבה תמה דאל"ת הכי האיך סמך הרשב"א כאן על הסברא של כל הראוי לבילה שזאת לא נאמרה אלא בדבר שאינו מעכב בדיעבד וכתיבה תמה הא אפילו בדיעבד מעכבת אלא ע"כ דגם זאת כתיבה תמה הוי מן התורה נמצא שאין מזה ראי' שהרשב"א חולק על סברת הש"ז ויכול להיות שגם הוא מודה שכל המעוכב מחמת איסור לחוד עדיין ראוי לבילה הוי:

איברא בעיקר הדבר שחידש לנו בעל הט"ז והבאים אחריו הסכימו ג"כ לדבריו שכיון שרק איסורא דרביע עליה הוא לחוד מעכבו מלעשות דבר זה הוי ראוי לבילה נקרא ומביא כן בשם הב"ח יש לי לעיין בזה טובא חדא כי המעיין בב"ח שם בסי' ל"ב יראה שהב"ח לא החליט זאת להלכה אלא אדרבא מסתפק שם בדבר זה אם כל כה"ג ראוי לבילה הוי או לא ונשאר בזה בספיקא ע"ש ועוד כי לדעתי דבר זה תלי באשלי רברבי והוא כי בסוכה ד' ל"ח לענין אי אמרינן בכל דבר שומע כעונה יש פלוגתא בין הראשונים במי שעומד אז בשעה ששומע הברכה או כל דבר שבקדושה במקום שאינו נקי ואם היה רוצה בעצמו לענות אינו רשאי מחמת איסור אם אפילו כה"ג נמי אמרינן שומע כעונה שדעת כמה ראשונים הובא בחידושי הרשב"א ובר"ן בסוכה שם שכל כה"ג שאינו יכול לענות מחמת איסור לא אמרינן התם שומע כעונה וכתבו הטעם משום דאז אינו ראוי לענות וקי"ל כל מי שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו עיי' פר"ח או"ח סי' ק"ד שביאר שם דבר זה וכן הביא הש"א בסי' ז' בשם רבינו אברהם ב"ר שלמה הובא בשבולי לקט שכל שאינו יכול לענות מחמת שהמקום אינו נקי או כל מקום שיש איסור לענות לא אמרינן התם שומע כעונה ועיין בפ"מ בסי' ק"ד במי שידיו מטונפות ושמע חבירו שבירך ונתכוין לצאת בברכתו שיש סברא ג"כ שאינו יוצא בזה משום שומע כעונה מהאי טעמא דאינו ראוי לבילה היי ע"ש הרי מבואר מכל זה שאף אם מצד עצמו יכול לעשות אותו הדבר רק איסורא הוא דמעכב עליו נמי אינו ראוי לבילה הוי ועיי' בספר דברי חיים בקונטרס מים חיים שלו סי' ג' שמביא ראי' מדברי התוס' חולין ד' פ"ג ד"ה אין בילה שהקשו שם האיך טמאים משלחים קרבנותיהן והא אינו ראוי לסמיכה וכל מי שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ותירצו דשמא יש שום יתור דכאן לא בעינן אפילו ראוי לסמיכה ע"ש ומה קושיא דהא כל כה"ג שבעצם בר סמיכה הוא רק בשביל איסור לחוד אינו יכול לסמוך הא ראוי הוא אלא ע"כ שדעת התוס' שגם זה אינו ראוי נקרא וכן נראה שכן הוא דעת הש"א סי' ל"ז שהוכיח דמי שאין לו זרוע שפטור הוא מתפילין של יד דמ"מ חייב הוא בשל ראש ולא אמרינן דאף דקי"ל תפילין של יד אינו מעכב של ראש זה לא נאמר אלא דוקא היכא שאם רצה להניח היה יכול אבל בגידם כיון שאינו יכול להניח השל יד היה לנו לומר שפטור אף משל ראש מהאי טעמא דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת והוכיח דלא אמרינן כן מהא דריש עירוכין דאמרינן התם דאף אם אינו יכול להניח תפילין של יד משום חציצה מ"מ חייב הוא בשל ראש ע"ש ומה זה הוכחה הא החם בחציצה יכול הוא להניח רק שאינו רשאי בשביל הבגדי כהונה שעליו ודמי למחיקה בשבת שרק ארי הוא דרביע עליה משא"כ גידם שמצד עצמו אינו יכול להניח תפילין אלא ע"כ מוכח שסובר דדמי לאהדדי היפוך מסברת הט"ז בסי' ל"ב הנ"ל ועיי' ברשב"ם ב"ב ד' קנ"ו ד"ה בשבת אמרו דלא ראוי להקנות וכל שאינו ראוי' לבילה וכו':

ונראה ברור כי בודאי לא נעלם זאת מהט"ז כי כל זאת פלוגתת הראשונים הוא רק שדעתו הוא כיון שדעת הרמב"ם בתשובה ושאר ראשונים שבשעת הדחק מותר לברך על ס"ת שיש בה טעות כדאיתא בסי' קמ"ג ומשום הכי אף שאנן לא קי"ל כן מ"מ כל שיש עוד היתר לזה שוב סמכינן על הרמב"ם משום ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם ושמא ס"ת כשירה היא וברור הוא נמצא דסברא זו לא שייכי אלא אם אירע כן בחול ואז אפילו אם נדבק בראשו של אות שמבואר בתשובת הרשב"א שהוא פסול ולא מהני אפילו תיקון משום חק תוכות מ"מ לענין להוציא ס"ת אחרת אמרינן ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם ושמא הלכה כהרשב"א בחידושיו במנחות שאף אם נדבק למעלה נמי כשר ע"י גרירה ושוב כיון שהוא בחול אמרינן כל הראוי לבילה וכו' וכן אפילו אם נמצא זאת בשבת אבל לא נדבקו רק למטה בסוף האות בזה נמי כיון שע"כ פסול זה אפילו היכא דאי אפשר לתקנן אינו אלא מדרבנן כמו שהוכחתי לעיל דאם היה מן התורה היינו ע"כ הטעם משום דאין זה כתיבה תמה ופסול זה הא אפילו בדיעבד פסול כמו שמבואר בפ' הבונה וכל פסול דיעבד הא לא אמרינן ביה כל הראוי לבילה וכו' כמבואר הכל לעיל אלא ע"כ דאינו פסול אלא מדרבנן ושוב בדרבנן סמכינן על הרמב"ם בתשובה ועל הפוסקים דסברי דבשביל איסור שבת ראוי לבילה הוי משא"כ אם נדבקו בראשו של אות וגם הוא בשבת הא בזה לא שייך ס"ס זה משום דיש כנגד זה ס"ם להחמיר חדא שמא קי"ל כהרשב"א בתשובה שלו שכל שדבוק האות למעלה לא מהני ביה אפילו גרירה משום חק תוכות וע"כ הוא פסול דאורייתא דאי אינו פסול רק מדרבנן לא שייך בזה לגזור משום חק תוכות עיי' ד"מ אה"ע סי' קכ"ה ואפילו אם נימא דהלכה כחידושיו דאינו פסול משום חסרון מוקף גויל אלא דוקא אם נדבק כל האות אבל משום מקצת האות אפילו אם נדבק למעלה נמי אינו פסול מ"מ שמא היינו דוקא ע"י גרירה מיהו בחול אמרינן כל הראוי לבילה וכו' משא"כ בשבת שמא הלכה דכה"ג לא הוי ראוי לבילה ואף ששם בחידושיו כתב שאין צריכין להוציא ס"ת אחרת שמא גם הוא בחול דוקא מיירי ולא בשבת ואף שבצד השני שמא הלכה כחידושי הרשב"א אז ע"כ אפילו אם נימא דבעי גרירה דוקא מ"מ אינו אלא פסול דרבנן כיון דבחול אמרינן ביה כל הראוי לבילה וזה לא אמרינן אלא דוקא אם הוא רק דרבנן כמו שכתבתי לעיל מ"מ לא שייך כאן ספיקא דרבנן לקולא שמא הלכה דאף בשבת נמי אמרינן ראוי לגרירה כגרור דמי זה אינו כיון שיש כאן ספיקא דאורייתא לא נקרא זאת ס"ס כדאיתא ביו"ד סי' ק"י בכללא ס"ס ע"ש:

ועוד הא דעת המחבר בסי' ל"ב שאף בחול נמי לא סמכינן על האי סברא בראוי לגרר וכו' אלא בעינן גרירה דוקא עיי' במ"א שם ס"ק ג' ובפ"מ ובמחצה"ש שם ובמ"א ס"ק כ"ז שם והילכך כיון שיש כאן חשש דאורייתא אין להקל מחמת ס"ס זו:

ואין לומר בזה כי נסמוך הכל על הרשב"א היינו במה שכתב בחידושיו במנחות שם דאף אם נדבק למעלה נמי כשר ואף אם נימא דכוונתו הוא בגרירה דוקא מ"מ שוב סמכינן על הרשב"א גופא בחידושיו בסוכה ד' ל"ח שסובר שאף אם השומע עומד במקום שאסור לו להפסיק מ"מ אמרינן ביה נמי שומע כעונה והיינו ע"כ משים דאף כה"ג ראוי לבילה נקרא כמו שכתב הפר"ח בסי' ק"ד וא"כ הוי שפיר ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם ושמא הלכה כהרשב"א בזה בכל דבריו זה אינו דהא כבר כתב הש"א בסי' ז' שהדין של שומע כעונה לא דמי בזה לשאר דברים ויכול להיות שאף אם בשאר דוכתא כל שאינו ראוי לעשות זאת לא מהני מ"מ לענין שומע כעונה אמרינן שאף שאינו ראוי לענות נמי כעונה דמי עיי' שם שביאר בזה היטב סברתו ואני הבאתי ג"כ קצת ראי' לדבריו מדברי התוס' כי בסוכה ד' ל"ת שם הסכימו שאף אם הוא עומד במקום שאינו יכול להפסיק מחמת איסור מ"מ אמרינן ביה שומע כעונה ע"ש ואפילו הכי הקשו התוס' בחולין ד' פ"ג ובשאר דוכתא אמאי טמאים משלחים קרבנותיהם הא אין ראוין לסמיכה ומה זה קושיא הא כל כה"ג ראוי לסמיכה הוי כמו דאמרינן לענין שומע כעונה אלא ע"כ דשומע כעונה שאני כמו שחילק הש"א נמצא לפי זה אין ראי' מהרשב"א שסובר בזה ג"כ כסברת הט"ז:

מיהו לענין הלכה נראה דבכל ענין שנמצא הדיבוק בין למעלה או למטה ואפילו אם אירע כן בשבת נמי אין להוציא אחרת והוא דהא באמת דעת המרדכי בריש פ' הקומץ רבה דכל האי פסול של אינו מוקף גויל כל זאת לא נאמרה אלא בתפילין או במזוזת דוקא ולא בס"ת הובאו דבריו בב"י בסי' ל"ב והילכך אף דאנן לא קי"ל כן מ"מ אפשר לומר דכל זה היינו לענין גוף הס"ת כגון לצאת בה מצות כתיבת ס"ת וכה"ג אבל לענין להוציא אחרת בזה יש לסמוך על תשובות הרמב"ם ועל החידושי הרשב"א שהבאתי ואין צריכין להוציא ס"ת אחרת דלא כהגאון מהר"י ותמה אני על מה לא הביאו כלל דברי המרדכי בזה אמנם אם נתדבקו האותיות מראשן לסופן בזה אני מסתפק כיון שכל הפוסקים חולקים בזה על המרדכי ובפרט כי כבר הארכתי בתשובה אחת שפסול זה לא שייך כלל לכתיבה תמה רק הוא פסול בפני עצמו שנשתנה האות ונעשה הכל כמו שפיכות דיו הילכך בזה צריך לי עיון וכן אם אירע זאת בשמות הקדושים כיון שדעת המרדכי שם שבשמות הקדושים בעינן גם בס"ת מוקף גויל הילכך אם נדבק האותיות למעלה בשמות הקדושים אף דמותר לגרר בנתיים כדאיתא ביו"ד סי' רע"ו מ"מ אם אירע כן בשבת יש להוציא ס"ת אחרת כנלע"ד בענינים הללו ועיי' בנ"א כלל ל"א:

ויש לי קצת עיון במנחות ד' נ"ט ע"ב דאמרינן התם במנחת חוטא שלא ישים עליה שמן ואם נתן פסול ובלבונה לכתחלה לא יתן ואם נתן כשר והא דכשר בדיעבד בלבונה ילפינן התם מדכתיב כי חטאת לומר שאפילו אם נתן עליה הלבונה נמי כשר והא דפסול בשמן ילפינן התם מדכתיב היא מיעוטא ואמרינן ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה פוסל אני בשמן שאי אפשר ללוקטה ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללוקטה וקשה לי דהא בקדשים בעינן דוקא שינה עליו הכתוב לעכב וא"כ לא לכתוב כי חטאת היא ואז ממילא ידעינן דבשמן כיון שאין ראוי ללוקטה פסול ובלבונה כיון שראוי ללוקטה כשר כמו דאמרינן לענין בלילה של מנחה הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ואם אין ראוי מעכבת בו ופסול ויש לישב:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה