שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
אורח חיים · סימן טו
שאלה במקומות שהמנהג שם בין הבע"ב שיש להם ס"ת מיוחדת ויש לכל אחר מהם זמן קבוע שקורין בס"ת שלו דוקא ואירע שבעת שהוצרכו לקרות בס"ת של ראובן נתחלפו והוציאו ס"ת של שמעון אם רשאין להכניס הס"ת של שמעון לתוך ההיכל ולהוציא הס"ת של ראובן כי אולי יש בזה משום אין מעבירין על המצות:
תשובה לענין מה שפילפלו בזה אם האסור של אין מעבירין הוא מן התורה או מדרבנן הנה הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ט הביא דברי התוס' ביומא דף ל"ג שמפרשים שם בהא דאמר רבא עבורי תפילין של ראש קודם של יד אסור דרבא איירי בשעה שחולץ תפיליו ומניחן בתיק שלהם בענין שלא יצטרך לעבור על המצוה היינו שלא יניח השל יד תחלה בתוך התיק ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבוא להניחם יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניחו תחילה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ של יד הרי מבואר מדבריהם שאף אם אירע שפגע בשל ראש תחילה מ"מ מניח של יד תחילה אעפ"י שמעביר על המצות וכתב הרדב"ז הטעם שנדחה זה מפני זה משום דמאן דמשני ומניח של ראש תחילה הוא עובר אדאורייתא דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והדר ולטוטפות בין עיניך והאי דאין מעבירין על המצות הוא רק מדרבנן בעלמא והילכך דאורייתא עדיף ע"כ הרי מבואר הוא שדעת הרדב"ז שהוא רק מדרבנן אמנם מחברים אחרים כתבו שהוא מן התורה והביאו ראי' מדברי התוס' יומא דף ל"ג ד"ה אין וכו' שהקשו על הא דאמרינן בזבחים דף נ"א דשירי הדם היו שופך על יסוד מערבי וקאמר הטעם דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד ויסוד מערבי של מזבח הוי כנגד הפתח והשתא למה לן קרא לזה ואמאי לא נפקא ליה מדריש לקיש משום דאין מעבירין על המצות דהא בההוא קרן פגע לי' ברישא ע"ש הרי מבואר מדברי התוס' שאיסור של אין מעבירין הוא מן התורה דאי לאו הכי לא קשה מידי דאי משום אין מעבירין לחוד לא היה אלא איסור דרבנן אלא ע"כ מוכח מזה דגם האיסור של אין מעבירין הוא ג"כ מן התורה ע"ש והוכחת הרדב"ז מדברי התוס' שהוא מדרבנן יש לדחות והוא דלקמן ע"ב אמרינן אמר רבא ש"מ מהא דאין מעבירין על המצות דעבורי דרעא על טוטפתא אסור ופירש רש"י דקמ"ל שאסור להניח תפילין של ראש קודם של יד משום דבשל יד פוגע תחלה ואם יניח של ראש קודם נמצא מעביר הוא על המצוה והתוס' שם הקשו על פירש זה דמאי איריא משום אין מעבירין תיפוק ליה מהא דאמרינן במנחות דף ל"ו כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש משום דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והדר לטטפת בין עיניך לכן פירשו פירוש אחר ע"ש והקשה הטורי אבן במגילה דף וא"ו כי אף לפירש התוס' עדיין קשה להיפוך דלמה לן במנחות שם למילף מקרא שמניח של יד תחלה ואמאי תיפוק להו משום האי טעמא דאין מעבירין כמו שהקשו התוס' בסמוך על קרא דפתח אהל מועד שהבאתי לעיל והטורי אבן גופא תירץ דבעינן הקרא של וקשרתם משום דאי מהאי טעמא דאין מעבירין הוי אמינא דאפילו הכי צריך להניח של ראש קודם משום דהוא מקודש יותר משל יד כמו דאמרינן במנחות דף ל"ד דתפילין של יד עושין אותן של ראש ושל ראש אין עושין של יד משום הכי איצטריך והיו דאפילו הכי של יד קודם ע"ש ולכאורה תירץ זו מספיק על קושיא זו:
אמנם מדברי התוס' גופא מוכח דליתא לתירץ זה דהא לפי דברי הט"א ע"כ מוכרחין אנו לומר דכל היכא דליכא קרא אזי האיסור של אין מעבירין וכו' לא דחי למצוה השניה שרוצה לעשות כל שהוא מקודש יותר מהמצוה שהתחיל לעשות דאלת"ה הרי הא הדרא קושיא לדוכתא האי וקשרתם למה לן לאקדומי של יד קודם תיפוק לי' מטעם דאין מעבירין ופשוט הוא ואילו מדברי התוס' ביומא שם מוכח להדיא דסברי שהאיסור של אין מעבירין דוחה להמצוה השניה אף שהוא מקודש יותר שכתבו שם בד"ה אין מעבירין דלא שייך האי חששא של אין מעבירין על המצות אלא דוקא היכא דבעי למעבד תרוייהו שיש לו להקדים ההוא דפוגע בי' ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד מצוה לא גמרינן מניה ונעביד למצוה שהיא תדיר ולא נעביד לשאינו תדיר עכ"ל ומבואר בדברי המג"א סי' קמ"ז ובמפרשים שם שכוונת התוס' הוא דבאמת אפילו היכא דלא בעי למעבד אלא חדא מצוה מ"מ איכא נמי משום אין מעבירין וצריך למעבד ההיא דפגע ברישא תחלה כדאמרינן במנחות דף ס"ד לענין הבאת העומר שצריך להביא מן הקרוב דוקא משום האי טעמא דאין מעבירין רק החילוק הוא כן שבמקום שאי אפשר לקיים רק מצוה חדא ואם יעשה מצוה זו אי אפשר לו לקיים שוב מצוה השניה אז אפילו אם פגע בחד מצוה מ"מ אם המצוה השניה יש לה מעלה של תדיר רשאי להניח מצוה זו ולהתחיל באחרת כיון דלהשניה יש לה המעלה של תדיר אבל במקום שיכול לקיים שניהם ובדעתו לקיים תרוייהו אז צריך להקדים המצוה שהתחיל בה אף שהמצוה השניה היא תדירה ואם לאו הרי הוא עובר על אין מעבירין על המצות כיון דסוף סוף יקיים תרווייהו צריך לגמור המצוה שהתחיל בה ע"ש ותראה שכן הוא דאי לא תימא הכי אין שום חילוק בין היכא דאין רוצה לעשות רק חדא מצוה ובין היכא שבא לעשות שני מצות דאין לומר דהחילוק יהי' דבחדא מצוה מחוייב לעשות התדיר דוקא משא"כ בשני מצות אי בעי האי עביד ואי בעי האי עביד זה אינו דאי תימא הכי האי ושמרתם את המצות דדרשינן מיניה שאין מעבירין על המצות למאי אתא דהא לשיטת התוס' לא אתיא אלא היכא דבעי למעבד שני מצות והשתא היכא מיירי דאם המצוה שניה שוה היא במעלה להמצוה שהתחיל בה תחילה הלא אפילו בחד מצוה נמי איכא משום אין מעבירין כדמוכח מדברי התוס' ואם המצוה השניה יש בה מעלה על המצוה הראשונה כגון שהיא מקודש יותר הלא אז אין בה שום דין קדימה ויכול להניח אותה ולעשות את השניה אלא ע"כ מוכח מדברי התוס' דסברי דהאי איסור של אין מעבירין הוא דוחה למצוה השניה אף שיש בה המעלה שהיא תדירא ובזבחים דף צ' לענין תדיר ומקודש איזה מהם קודם הוא איבעי דלא נפשטא ע"ש ממילא לשיטת התוס' דהאיסור של אין מעבירין הוא דוחה להתדיר ע"כ דוחה נמי למקודש דהא תרווייהו כי הדדי נינהו במעלה ופשוט הוא לפי זה הא הדרא הקושיא לדוכתא האי וקשרתם דילפינן מיניה במנחות דתפילין של יד קודם לשל ראש למאי אתי תיפוק ליה מהא דאין מעבירין על המצות דדחי אפילו למקודש:
הלכך נראה לי בזה דרש"י ביומא דף ל"ג כתב דהא דאין מעבירין על המצות ילפינן לה מדכתיב ושמרתם את המצות ודרשינן לה במכילתא שהוא לשון מצות דמצוה הבא לידך תשמור לעשותה תיכף ע"ש ועיינתי במכילתא פ' בא אית התם שר' יאשיה הוא דדריש כן וכתב שם הגאון בעל זה ינחמנו בבאור המכילתא שר' יאשיה דדריש האי ושמרתם את המצות לענין שאין מעבירין על המצות ע"כ אינו סובר הא דרבא דאמר בפסחים דף מ' דבמצה בעינן שמירה לשם מצה משעת קצירה ויליף לה ג"כ מהאי קרא דושמרתם את המצות והיינו משום דהאי קרא יתירה הוא ועיין היטיב באלפס שם דהעיקר הוא דבשביל תשש של איסור חמץ לחוד לא בעינן כלל שמירה משעת הקצירה דהא קי"ל בציקה של נכרי אדם ממלא כריסו מהם רק שהוא גזירת הכתוב לחוד דבעינן שיהיו המצות שמור משעת קצירה וילפינן זאת מושמרתם כמו שהקפידה התורה בשמירת מי חטאת וילפינן זאת אליבא דרבא מהאי קרא דושמרתם את המצות נמצא ממילא אליבא דרבא אין לנו שוב קרא יתירה למילף מיניה איסורא דאין מעבירין על המצות וכיוצא בזה ראיתי להגאון בעל ז"י ר' יוסף שטיין הארט לפי זה כיון דהאי דסברי דאיסור של אין מעבירין הוא מן התורה העיקר הוא משום כיון דבמכילתא ילפינן זאת מקרא ע"כ הוא מן התורה כמבואר בדבריהם א"כ ממילא לרבא דלית ליה האי דרשא כלל כמבואר לעיל ע"כ לדידיה האי איסורא דאין מעבירן על המצות הוא רק איסורא דרבנן בעלמא כיון דליכא לי' קרא ע"ז והשתא אתי שפיר קושית הט"א משום דדוקא לעיל הקשו התוס' שפיר דלמה לן הקרא של פתח אהל מועד תיפוק ליה משום אין מעבירין היינו משום דלעיל הוא סתמא דגמרא ונאמרה אליבא דכולי עלמא ואפילו אליבא דר' יאשיה שהוא חידש דין זה של אין מעבירין כדאיתא במכילתא ויליף זאת מהקרא כמו שפירש רש"י שם לכן הקשו שפיר כיון שאין מעבירין ג"כ הוא מן התורה אל פתח אוהל מועד למה לן תיפוק לי' מהאי קרא משא"כ כאן בעל המימרא הוא רבא שהוכיח דין זה מר"ל הילכך לדידיה לא קשה כלל למה לן האי קרא של וקשרתם דתפילין של יד קודם תיפוק לי' משום אין מעבירין דהא השתא אליבא דרבא קיימינן ורבא הא סובר דכל האיסור של אין מעבירין הוא רק מדרבנן ושפיר איצטרך וקשרתם לומר שהוא מן התורה ומתורץ הכל והשתא נסתרת נמי ראית הרדב"ז שהוכיח מזה דסברי התוס' דאין מעבירין הוא דרבנן משום די"ל דע"כ לא כתבו התוס' כן אלא אליבא דרבא אבל לרוב הפוסקים דסברי דלא בעינן שמירה משעת קצירה ודלא כרבא אז לדידהו אייתיר להו האי ושמרתם את המצות ודרשינן מיניה לענין שאין מעבירין על המצות ולדידהו באמת הוא מן התורה וכדמוכח ג"כ מדברי התוס' ד"ה אין מעבירין שהבאתי לעיל:
ובר מן דין קושית הרדב"ז שהקשה דאמאי כשפגע בשל ראש תחילה מניח את של ראש וניטל את של יד אף שעובר על אין מעבירין ומאי אולמיה הדרשא של וקשרתם לדחות האיסור של אין מעבירין וגם קושית הט"א דלמה לן קרא של וקשרתם תיפוק לא משום אין מעבירין לא קשה מידי וקושיא חדא מתרצתא בחברתא דבאמת האיסור של אין מעבירין הוא מן התורה וכיון שכן היה הדין שאם עבר ונטל את של ראש תחילה היה הדין שצריך להניחו תחילה כדי שלא לעבור על אין מעבירין לכן בא הדרשא של וקשרתם והדר לטטפת בין עיניך לגלות שכאן מחויב הוא להניח השל ראש וליטול השל יד ולא יחוש כאן על האיסור של אין מעבירן ולדעתי הוא פשוט ולא הבנתי כוונת הגדולים הללו בזה בקושייתם:
הן אמת שראיתי בט"א שם שכתב שאף אם כבר עבר על המצוה שפגע בה בראשונה והתחיל כבר במצוה אחרת מ"מ אמרינן כי עדיין לא פקע ממנו האיסור של אין מעבירין ומחויב לחזור למצוה הראשונה ע"ש שהוכיח זאת מהא דיומא דף נ"ח דאמרינן התם אליבא דר"ע לענין הזאה שאם עבר מקרן המזבח שהיה מוטל עליו להזות תחילה משום שפגע בו ראשון והגיע להקרן השני והזה אזי להזאה השניה צריך לחזור להקרן הראשון שעבר ממנו אף שע"י כן מוכרח הוא לפנות לצד שמאל ועובר על כל פינות שאתה פונה תהי' לימין משום דכיון דכבר נתחייב להזות בקרן הראשון אזי אף אם עבר ממנו מ"מ שוב. לא פקע ממנו האיסור של אין מעבירין ע"ש לפי"ז הא הדרא הקושיא לדוכתא דמאי אמרת דקמ"ל שאף שפגע בש"ר קודם מ"מ צריך להניחו וליטול של יד ז"א דהא גם לזה לא צריכין האי קרא דוקשרתם מטעם דכיון דעבר פעם אחת משום אין מעבירין אז לא פקע ממנו החיוב עד שיחזור ויניח השל יד וקרא למה לן:
אמנם לדעתי אין זה ראיה כלל לנידן דידן דהא המזבח הזהב היה אמה על אמה מרובע נמצא כשעבר מקרן מערבית דרומית ששם היה צריך להזות בתחילה והגיע לקרן מזרחית דרומית ועשה שם הזאתו אזי שוה לו המרחק של קרן דרומית מערבית לקרן מזרחית צפונית הילכך אמרינן כיון שעכשיו שוה לו המרחק ממילא שוב אינו עובר עוד הפעם על אין מעבירין דהא המרחק שוה הוא מש"ה אמרינן דמוטב לו יותר לחזור להקרן שפגע בו בתחלה כדי לתקן מה שכבר עבר על האיסור של אין מעבירין אבל בנידן זה שכבר נטל התפלין של ראש בידו והעבירה של אין מעבירין במה שלא נטל השל יד זה כבר עבר וחלץ לו אזי אי לאו הקרא הוי אמינא שטוב יותר להניח התפילין של ראש שבידו משיעבור שני פעמים על אין מעבירין הילכך בעינן וקשרתם שאפילו הכי חוזר לשל יד וברור הוא לדעתי:
היוצא לנו מזה שדעת התוס' הוא דהאי איסורא של אין מעבירין הוא מן התורה וכן נראה שהוא דעת הנמו"י בהלכות תפילין שפוסק שם להלכה שאם עבר ונטל תפילין של ראש תחילה מניחן ג"כ תחילה קודם של יד משום דאין מעבירין על המצות ודלא כדעת התוס' אלמא שהוא סובר דאיסור של אין מעבירין דוחה למה דילפינן מקרא דוקשרתם לאות על ידך וכו' דתפילין של יד קודם לשל ראש ואי לאו דאין מעבירין הוא מן התורה האיך דוחה דרשה של תורה אלא ע"כ הוא סובר דהא דבעינן של יד קודם אף דילפינן זאת מקרא מ"מ אין זה, אלא לכתחילה בעינן כן וכיון שאיסור של אין מעבירין הוא איסור של תורה דוחה הוא למצוה זו הרי מבואר שהוא סובר שזה הוא מן התורה:
וראיתי בח"ס ח' א"ח ס' קפ"ז שכתב דהאי מצוה של כל פינה שאתה פונה תהא לימין דאמרינן ביומא ובכמה דוכתא הוא עדיף יותר מהא דאין מעבירין על המצות ע"ש הנה זה פשוט דהמצוה של אתה פונה לימין בודאי אינו אלא מדרבנן דהא לית לן קרא ע"ז ולא ילפינן זאת אלא מהים שעשה שלמה והים לאו כלי קודש הוא ולא כלי שרת למילף מיניה ואינו אלא אסמכתא בעלמא וכן מוכח ממסכת מדות פ"ב דאמרינן התם כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירעו שלשה דברים שהם חוזרים על העקב נסוך המים והיין והעולת העוף וכו' ואם נאמר דהחיוב של פונה לימין הוא מן התורה האיך התירו לו בשלשה דברים וכי תימא דאי אפשר בענין אחר ומשום הכי התירו זה אינו דהא אמרינן בסוף מסכת תמיד דכהן גדול גם בשלשה דברים הללו היה מקיף לימין רק כהן אחר היה מושיט לו הרי מבואר שיש עצה לזה ואם היה חיוב דאורייתא מי התיר זאת לכהן הדיוט אלא ע"כ שהוא רק דרבנן ולפי זה כיון שהקפת ימין שהוא רק דרבנן דוחה להאסור של אין מעבירין ממילא מוכח שאין מעבירין נמי אינו אלא מדרבנן ופשוט הוא לדעתו אבל באמת דברי הגאון הזה שגבו ממני דהמעיין בסוגיא דיומא שם לפי המסקנא יראה להדיא דנהפוך הוא אלא האיסור של אין מעבירין הוא דוחה להמצוה של כל פינה תהא לימין ע"ש ותראה שכן הוא וכן הבעל ט"א במגילה שם הוכיח ג"כ מסוגי' זו דאין מעבירין דוחה לכל פינות וכו' והוא פלא האיך כתב להיפוך הלכך אין להביא ראי' מדבריו לנידן דידן:
אמנם כ"ז אם יש לפניו שתי מצות לעשות והתחיל באחת אז אם מניח אותה שהתחיל בה ורוצה לעסוק במצוה האחרת יש בה משום אין מעבירין מן התורה אמנם אם הוא בחד מצוה רק שפגע בה והוא מניח אותה עד לאחר זמן בזה נראה לכאורה שאינו אלא מדרבנן ומה שכתבו התוס' ביומא דף ל"ג דהיכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה אם עובר מעליה אין בו משום אין מעבירין הכוונה הוא שאין בו משום אין מעבירין מן התורה אבל מ"מ איסור דרבנן יש בו תדע דאל"כ תקשה לדידהו הגמרא דמנחות ד' ס"ד דאמרינן התם מצות העומר להביא מן הקרוב ואמרינן דהיינו טעמא משום דאין מעבירין על המצות אלמא דאף בכה"ג דלא הוי אלא חדא מצוה איכא נמי משום אין מעבירין וכן הוא בפסחים דף ס"ד במחזיר הכף הריקן ומקבל המלא מבואר שם ג"כ דאף בחד מצוה יש בה ג"כ משום אין מעבירין ועיי' במ"א בסי' קמ"ז שהתעורר על התוס' דיומא שכתבו שכל כה"ג ליכא משום אין מעבירין מגמרא זו דמוכח דאף כה"ג יש בזה משום אין מעבירין וראיתי במחצה"ש שם שתירץ שכוונת התוס' הוא דהכא שאני כיון דאיכא כנגדו סברת דתדיר ג"כ אז דוקא מחלקינן בין חדא מצוה לתרתי מצוה משא"כ במקום דליכא כנגדו הסברא של תדיר אז אף בחדא מצוה נמי איכא ביה משום אין מעבירין ע"ש אבל לא נראה כן כי המעיין בתוס' במגילה דף וא"ו שהביאו שם ג"כ התירץ שכתבו ביומא שיש חילוק בין שני מצות לחדא מצוה ואח"כ הקשו לנפשם על תירץ זה מהא דמגילה דמקדימין לקרות באדר הראשון משום הטעם דאין מעבירין על המצות אף דהתם נמי ליכא אלא חד קריאה ומחמת כן סתרו תירץ זה ע"ש והשתא אם נאמר כסברת של המחצה"ש דדוקא היכא שיש כנגדו הסברא של תדיר אז בחדא מצוה אין בו משום אין מעבירין אבל בשאר דוכתא אפילו בחדא מצוה נמי איכא בו משום אין מעבירין א"כ לא הקשו כלום ממגילה דהתם הא אין בי' כלל הסברא של תדיר אבל לפי מה שכתבתי ניחא משום דמה שכתבו התוס' דהיכא דאינו צריך לעשות אלא חדא מצוה אין בו משום אין מעבירין הכוונה הוא דאין בו משום אין מעבירין דאורייתא אבל מדרבנן יש בי' ולפיכך ניחא ההיא דמנחות דהתם מדרבנן הוא דאסור ולפיכך בעינן נמי האי קרא דאל פתח אוהל מועד כדי שיהא עליו החיוב מן התורה ליתן השירי הדם דוקא על יסוד מערבי ואף דבלאו הכי הרי הוא עובר על אין מעבירין זה אינו דכל כה"ג כיון שהוא חדא מצוה אין בזה אלא איסור דרבנן הילכך שפיר בעינן קרא לזה ומשום הכי נמי לא הקשו כלום על מה שחילקו בין שני מצות לחדא מצוה מהא דמנחות דף מ"ד דמבואר שם דאף בחדא מצוה איכא נמי משום אין מעבירין משום די"ל דהתם האי אין מעבירין הוא רק מדרבנן דגזרו אטו אין מעבירין של שני מצות רק בהא דמגילה כיון דכל עיקר קריאת המגילה הוא דרבנן ואיכא נמי טעמא לקרות באדר שני דוקא משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף כדאיתא התם בגמרא הילכך כל שנאמר דבחדא מצוה אין בו מן התורה משום אין מעבירין לא מסתברא להו דגזרינן גם כאן משום אין מעבירין לדחות הסברא של מסמך גאולה לגאולה ואתי שפיר דברי התוס':
אמנם כ"ז בחדא מצוה אבל בשני מצות נראה לי יותר שהוא מן התורה ואפשר לומר דכולי עלמא מודה בזה כי אף שכתבתי בסמוך דמאן דיליף מושמרתם את המצות דבעינן שמירה משעת קצירה הא לדידיה ליכא למילף מיניה על אין מעבירין על המצות גם לדידיה הוא נמי דאורייתא משום די"ל דלדידיה איכא קרא אחרינא מ"מ והוא כי ראיתי בחדושי הריטב"א ביומא דף נ"ט שהקשה ג"כ קושיית התוס' דלמה לן לומר דהא דשופך שירי הדם על יסוד מערבי משום דבי' פוגע תחלה ואין מעבירין על המצות תיפוק לי' דכתיב בקרא בהדיא אל פתת אהל מועד דהוא כנגד מערבי ותירץ דאין הכי נמי רק טעמא דקרא קא נסיב תלמודא דהא דבעינן דוקא התם הוא משום דאין מעבירין על המצות ע"ש וכיון שכן הא יש לנו עוד לימוד מפורש מהקרא דאין מעבירין על המצות והילכך אפילו למאן דמפיק לי' להאי קרא דושמרתם את המצות דבעינן השמירה משעת קצירה מ"מ י"ל דהוא יליף האיסור דאין מעבירין מהאי קרא דאל פתח אהל מועד וי"ל ג"כ בזה דהא סברת הריטב"א לכאורה אינו עולה אלא לשיטת ר"ש דדריש בכולי תלמודא טעמא דקרא והילכך דריש נמי הכא דהא דילפינן לשפוך שירי הדם אל יסוד מערבי משום האי קרא דאל פתח אהל מועד הוא מהאי טעמא דאין מעבירין וממילא לדידיה יכולין למילף מזה נמי בכל דוכתא דג"כ אין מעבירין על המצות אבל לרבנן דפליגי אר"ש ולא דרשי טעמא דקרא הא לדידהו יש לומר דהא דבעינן לשפוך אל יסוד מערבי גזירת הכתוב בעלמא הוא ולא משום דאין מעבירין ולפי זה שוב אין לנו ללמוד מזה לדוכתא אחריתא דאין מעבירין וכו' אמנם הא באמת דעת הרמב"ם הוא דכל דהוא לחומרא ומסתבר טעמא אזי קי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא כמו שהביא הב"י משמו באה"ע ס' ט"ז ועיי' בתוי"ט פ"ג ממסכת פרה נמצא לפי זה הא אפשר לומר דהרמב"ם דסובר דבעינן שמירה משעת קצירה ומפיק לי' מהאי קרא דושמרתם את המצות הוא סובר דדרשינן טעמא דקרא ויליף לה להא דאין מעבירין מהאי קרא דאל פתח אהל מועד ולרוב הפוסקים דלא דרשי טעמא דקרא ולדידהו שוב אי אפשר למילף מאל פתח אהל מועד הא הם סברי דלא בעינן שמירה משעת קצירה כדאיתא באשר"י פ' כ"ש ובש"ע או"ח סי' תנ"ג וא"כ אייתור לדידהו האי ושמרתם את המצות ודרשינן מיניה דאין מעבירין על המצות כדאיתא במכילתא נמצא לפי זה הא לכל הפוסקים יש להם ילפותא מקרא דאין מעבירין על המצות וגם יש להוכיח עוד מש"ס שהיא מדאורייתא דאמרינן בזבחים ד' צ"א שאם יש לפניו קרבן שהוא תדיר כגון עולה וקרבן שאינו תדיר שהדין הוא שצריך לשחוט את התדיר קודם והוא קדם ושחט את האינו תדיר קודם דהמסקנת הגמרא שם וכן פסק הרמב"ם דמקריב את האינו תדיר משום דאמרינן דכיון דהתחיל בה צריך לגומרה ופשטות הגמרא משמע דמיירי אפילו באופן שכעת אינו עוסק בהשאינו תדיר בענין דאין בו משום דאין מעבירין על המצות דהא מדמה זאת הגמרא להדין שאם היה לפניו שני תפלות של מוסף ושל מנחה שמתפללין של מנחה תחילה ואח"כ של מוסף ומזה רוצה הש"ס להוכיח שאם התחיל בהשאינו תדיר אינו צריך להפסיק מזה ולהתחיל בהתדיר ע"ש אלמא דאפילו אינו עוסק בהאינו תדיר מ"מ כיון שהתחיל בו שוב אינו מפסיק הרי מוכח דבמצות תדיר אינו צריך להפסיק ואילו ביומא דף נ"ח אמרינן דבקרן דפגע ברישא צריך למיהב משום אין מעבירין על המצות ואם עבר על זה אזי צריך לחזור וליתן עוד על קרן זה דאתחייב ברישא ע"ש אלמא דבמצוה של אין מעבירין עדיף טפי אפילו ממצות תדיר אף שתדיר הוא בודאי מן התורה דהא ילפינן לה מקרא של עולת שבח וכן כתבו התוס' ביומא דף ל"ב דאין מעבירין היא קודם ממצות תדיר מכל זה מוכח דאין מעבירין הוא מן התורה וצ"ע מיהו בנידן דידן לא צריכן לכל זה משום דאפילו דאם נימא דבעלמא האיסור של אין מעבירין הוא מן התורה מ"מ נ"ד לא הוי בכלל אין מעבירין דהא כתב המ"א בסי' כ"ה בשם מהר"י מלכו שאם היה בדעתו ליקח הטלית של חול ובא לידו הטלית של שבת מותר להניחו וליטול הטלית של שבת ואין בזה משום אין מעבירין כיון שלא היה בדעתו מתחילה עליו וע"ש בש"ת שהביא עוד פוסקים בזה ולא דמי לאם נטל התפילין של ראש קודם לשל יד שיש בזה משום אין מעבירין אף שגם התם לא היה בדעתו אלא על של יד התם שאני דגם עכשיו רוצה הוא להניח השל ראש רק שצריך להניחו אח"כ אבל מ"מ בדעתו להניחו עכשיו והילכך כיון שבא לידו התפילין של ראש הוא קודם ויש בזה משום אין מעבירין משא"כ במקום שלא היה בדעתו ע"ז מעולם בזה אין משום אין מעבירין:
ובסברא זו תרצתי ג"כ דברי הנמו"י שהבאתי לעיל שסובר שאם נטל מתחילה התפילין של ראש אסור לו להניחו וליטול התפילין של יד לפי זה תקשה הקושיא שהבאתי לעיל דהאי דרשא דדרשינן והיה לאות על ידכה והדר לטוטפת בין עיניך שתפילין של יד קודמים לשל ראש למה לן תיפוק לי' משום אין מעבירין דהא כשפגע פוגע בזרוע תחילה כמו שכתב רש"י ביומא שם ולהנמו"י הא אין לתרץ כמו שתירצנו לעיל דנפ"מ יהי' לענין אם פגע בשל ראש תחילה דקמ"ל דאפילו הכי מניחו ונוטל השל יד דהא לדידיה באמת כל כה"ג מנית השל ראש תחלה אבל לדברי המג"א ניחא דנפ"מ הוא היכא שאין בדעתו להניח עכשיו אלא תפלה אחת כגון שצריך לצאת לדרך ואינו יכול לעכב עוד ע"ד שנתבאר בסי' כ"ו ובמ"א ס"ק א' שאז רשאי להניח רק תפילה אחת ואח"כ אם יש לו פנאי מניח השני והיה בדעתו להניח השל יד לחוד ולא היה בדעתו על של ראש דכיון שכל כה"ג שלא היה דעתו עליו אין בו משום אין מעבירין הילכך אף אם פגע בשל ראש תחילה מניחו ונוטל התפילין של יד בשביל האי דרשא דוהי' לאות על ידכה והדר לטוטפת בין עיניך:
ובזה ניחא נמי מה שהקשו בהא דאיתא בסוטה דף כ"ב בההיא ארמלתא דהוה בהכנ"ס בשביבותא וכל יומא הוה אתיא בבי מדרשא דר' יוחנן להתפלל ומשבחה ר' יוחנן דשפיר עבדה משום דאיכא שכר פסיעות והקשו ע"ז דאמאי משבחה והא כיון דאיכא בהכנ"ס סמוך לה הרי עברה על אין מעבירין על המצות ועיין בהגהות בעל ברכי יוסף בעין יעקב החדשות שתירץ משום דבית המדרש יש בו קדושא יתירא מבבהכ"נ הילכך כיון שהיא רוצה לעשות מצוה מובחרת אז לית ביה משום אין מעבירין על המצות והוא ע"ד שו"ת הת"צ ס' ק"ו הובא בא"ח ס' צ' בדברי האחרונים ע"ש אמנם לא נראה לי תירוץ זה חדא מה נעשה בהפוסקים החולקים ע"ז וסברי שאפילו אם רוצה לעשות המצוה ביותר נאות מ"מ יש בזה ג"כ משום אין מעבירין כמו שכתב שם הרדב"ז ועוד דהא בעל המעשה זה היה ר' יוחנן ור' יוחנן הא סובר במגילה ד' כ"ז להיפוך דקדושת בהכנ"ס עדיף מקדושת בהמ"ד ולפי זה הא קשה יותר מה זאת דקאמר דשכר פסיעות עם קדושת בהמ"ד כיון דאיכא תרתי דחי להא דאין מעבירין על המצות ע"ש בפירושו הלא אדרבא דהא אפילו במצות שוות יש בו משום אין מעבירין על המצות ומכש"כ הכא דאית בי' תרתי שקדושת בהכ"נ עדיף יותר ועוד הא אפילו אם היו מצות שוות ג"כ יש בזה משום אין מעבירין ואמאי משבחה ר' יוחנן ויותר מזה קשה לי על סברתו שכתב דשכר פסיעות עם צירוף המצוה מבטל הסברא של אין מעבירין לפי זה מה יעשה בהגמרא דמנחות דף ס"ד דאמרינן התם דמצות העומר להביא מן הקרוב לא מצא מן הקרוב מביא מן הרחוק ומפרש הגמרא דהטעם הוא משום אין מעבירין על המצות ואמאי הא התם נמי שכר פסיעות יש וצירוף קדושת בהמ"ד הא לא מהני כלל לר' יוחנן דאדרבא לדידיה בהכנ"ס עדיף כמבואר במגילה ובזה הקשיתי נמי על בעל שבות יעקב בחדושיו לעין יעקב במסכת סוטה שהקשה ג"כ על האי ארמלתא דאזלה לבי כניסתא דר' יוחנן הא קעברה משום זריזין מקדימין למצות וכיון שיש בהכנ"ס סמוך לה היה לה להתפלל בסמוך משום זריזין מקדימין למצות:
וכן הקשה על הא דאמרינן בברכות ד' ח' דאסור לעבור לפני פתח בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין משום חשדא ואי איכא פיתחא אחרינא שרי ואמאי הא קעבר משום זריזין וכו' ותירץ משום כיון דאיכא נמי שכר פסיעות לית בזה משום זריזין וכתב שבזה מתורץ נמי הקושיא שהקשה הב"י והט"ז והמ"א בסי' תרע"א לענין נר חנוכה דאמרינן דבית שיש לה שני פתחים צריך להדליק בשני הפתחים משום חשדא דבני מתא שיאמרו עליו שלא הדליק נר חנוכה ומ"ש בהא דברכות דאי איכא פתחא אחרינא לבהכנ"ס לא חיישינן לחשדא דאמרינן דבהאי ליעול ואמאי לא אמרינן ג"כ בהאי אדליק אבל עכשיו ניחא משום דכאן לא חשדינן לי' דאמרינן דעשה כן בשביל המצוה של שכר פסיעות ע"ש ולדעתי גם זה אינו מספיק דמה התם בנר חנוכה דלא חזינן בי' דעביד איסורא כלל במה שלא הדליק כאן דהא מצד הדין די בפתח אחד ואפילו הכי איכא חשדא דאינו חושש על מצות חכמים ואמרינן דבודאי לא אדליק מכש"כ בבהכ"נ דחזינן דעבר על אין מעבירין על המצות ועביד איסורא בודאי יש מקום לחשדו שאין חושש במצות ולא יתפלל כלל. ועיין בלבוש בסי' תרע"א ולפי מה שביאר שם הא"ז דבריו מבואר הוא שכל מקום דחזינן דעביד איסורא יש טפי לחשדו שאינו חושש למצות ע"ש הילכך חילוק זה אינו מספיק ואין לומר כי התם מיירי שבעת שהלכה לבהכ"נ של ר' יוחנן לא היתה צריכה לעבור נגד בהכנ"ס שלה כגון שבהכ"נ הסמוך לה היה לצד מזרח והיא הלכה לצד מערב או כיוצא בזה בענין שלא היתה צריכה לעבור נגד המצוה זה אינו דהא כאן נזכר בגמרא דהיה הבהכ"נ בשביבותא וסתם שביבותא הנזכר בש"ס הוא בקרוב ממש כדאמרינן בחזקת הבתים מאן מסהיד אבתי שיבבה והם ידעי ביממא ובלילה ועיין ברמב"ם ובש"ע ח"מ סי' ק"מ שעל לשון שיבבא שנזכר בגמרא קורא לזה הרמב"ם בלשון שכונה וסתם שכונה הוא ערך שלשה בתים כדאיתא בכתובות ובשאר דוכתא לפי"ז הכא נמי דנזכר לשין שיבבה מיירי נמי בסמוך כמו כל לשון שביבותא דאיתא בש"ס ועוד הא מוכח ביומא ד' ט"ו שאם יש לפניו מצוה שיכול לעשותה בסמוך לו וגם מצוה שהיא רחוקה ממנו קצת יותר מזו אזי אפילו אם עדיין לא פגע בהמצוה הסמוכה לו ולא הגיע עדיין אצלה מ"מ כיון שהיא סמוכה לו יותר אזי אם מניחה ועוסק בהמצוה הרחוקה קעבר משום אין מעבירין ואף שאין ביניהם אלא הרחק קצת דאמרינן התם במתן דמים של עולה שהוא נותן אותן ברישא מזרחית צפונית ופריך הגמרא ויתיב בריש מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית ומפרש התוס' בזבחים דף נ"א דעיקר קושיית הגמרא הוא דקעבר על מצות אין מעבירין משום שכשעלה על הכבש אז הקרן של מערבית דרומית סמוכה יותר מהקרן של צפונית מזרחית ע"ש והא התם כשעלה על הכבש עדיין לא פגע בהקרן של מערבית דרומית כי הכבש היה רחוק מן הקרנות כדאיתא בפ' בתרא דמדות ואפילו הכי נקרא זה מעביר על המצות כיון שקרן זה סמוכה לו יותר מהקרן השני אף שאין ביניהם אלא רק מרחק מעט וא"כ מכש"כ הכא שיש בזה משום אין מעבירין אבל לפי סברת המ"א ומהר"י מלכ"ו שכל שאין דעתו לעשות מצוה זו אין בזה משום אין מעבירין ניחא משום דהתם בסוטה הא תחילת הליכתה לא היתה אלא כדי ללכת לבית המדרש של ר' יוחנן לחוד ולא היה בדעתה כלל לילך לבהכנ"ס הסמוך לה וכיון שכן כל כה"ג אין בו משום אין מעבירין ודמי למי שמונח לפני הטלית שרשאי להעביר לפניו וליקח התפילין כיון שאין בדעתו על הטלית וגם ר' יוחנן גופא כי שאלה והא יש בהכנ"ס בשכינתך לא משום אין מעבירין על המצות שאלה רק משום זריזין מקדימין למצות לכן אמר לה והא עברת על מצות זריזין והיא ג"כ שפיר השיבה לו דהא עיקר המצוה של זריזין הוא משום חביבות מצוה להראות שהמצוה חביבה עליו והכא נמי כיון שאני מרבה עלי בטורח ואין אני חושש על טרחתי ואני עושה זאת רק הכל בשביל המצוה כמו שפירש רש"י בב"מ ובסוטה שם הרי אין לך חביבות מצות יותר מזה משא"כ לענין החשש של אין מעבירין על המצות בזה לא היה מהני סברא זו כיון דילפינן זאת מקרא ואסור אפילו במקום דלא שייך משום זריזין והשתא ניחא נמי הא דברכות שהבאתי לעיל משום דכיון דהתם מיירי שיש שני פתחים להבהכ"נ אזי באמת אמרינן אנן שתחילת הליכתו של זה לא היתה אלא דוקא כדי לכנוס בפתחא האחרינא משום איזה טעם שיש לו ואז הא אין בו משום אין מעבירין משא"כ לענין מצות העומר דמיירי שתחילת הליכתן הוא להביא את העומר מאיזה מקום שיזדמן להם והילכך כל שפגע בי' ברישא צריך ליטול משם ואם לאו הרי הוא בכלל אין מעבירין ובאמת גם התם אם בתחילה היה דעתו דוקא ליטול מהמקום הרחוק מאיזה טעם שהיה להם אזי גם שם לא היו עוברים על האיסור של אין מעבירין:
ודרך אגב ראיתי בח"ס ת' או"מ סי' כ"ט על הא דבב"ב קכ"ב דא"י נתחלקה בכספים דכתיב בין רב למעט ופריך אטו בשופטני עסקינן שימכור חלק קרקעו הטוב בעד כסף ומשני אלא לקרובה ולרחוקה ופירש רשב"ם קרובה לירושלים ורחוקה מירושלים דהקרוב נותן מעות להרחוק מחמת היתרון שיש לו שהוא קרוב והקשה ע"ז מהא דסוטה וב"מ דאמרינן אליבא דר"י דיהי' ביתו סמוך לביהכ"נ אין זה ברכה משום דאם הוא רחוק יש לו שכר פסיעות ומ"ט יעלה בדמים להרחוק מירושלים הלא יש לו שכר פסיעות בעלותו לרגל ע"ש שמפלפל בזה ותמהני על דבריו דמשמע שמפרש שהיוקר של הקרוב לירושלים העיקר הוא משום שקרוב לו יותר לעלות לרגל ולהביא בכורים ושאר מצות השייכים לירושלים ולבהמ"ק אבל תמיהא הוא דלפי"ז דמיירי כאן בשכר מצוה הלא קשה יותר ויותר קושית הגמרא וכי בשופטני עסקינן להחליף מצות השם ברצי כסף. ומי הוא שיכול להעריך שכר מצות כנגד דבר שפל ונבזה. וזכות המצוה שיש לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות יחליף בעד דבר עבר ובטל ואף כי אדם יכול למכור המצות שיעשה מכאן ולהבא ויעלה השכר להקונה. כמו שהוכיחו הראשונים מהא דחולין פ"ז ברבי שקנה מצות ברהמ"ז מההוא מינא עיין בש"ג פ' החובל. וכן הוא ביו"ד ריש סי' רמ"ו. מ"מ מגונה ובזיון הוא ועיי' בסוטה כ"א על הפסוק אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו דמייתא עלה עובדא דשבנא שביקש מהלל לפלוג לו בשכר לימודו בעבור שעסק בעבורו בפרקמטיא ויצא ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל וגו' ע"ש וכיון שהכתוב מגנהו בשביל זה בודאי אין לך שופטני גדול מזה וא"כ לא תירץ הגמרא כלום וגם במה שר"ל דלר"י דאית לו שכר פסיעות אזי מי שקרקע שלו רחוקה מירושלים שוה יותר מהקרובה. ולדעתי גם זה אינו כי בודאי העילוי של ש"פ אין זה דבר החלט. הגע עצמך אם בא לידו מצוה עוברת ואם היה הביהכ"נ סמוך היה יכול לילך לביהכ"נ ולקיים אחר כך ג"כ המצוה ואם הביהכ"נ רחוק אינו יכול לקיים שניהם הלא כה"ג בודאי מוטב לו שיהי' הבהכ"נ סמוך לו וכן אם היה צריך בער"פ למול את בנו ולשחוט פסחו שאם הוא רחוק אי אפשר לו לקיים שניהם דאז בודאי יותר טוב לו שיהי' סמוך. ומה דאמר ר"י דיש לו שכר פסיעות זה הוא רק כלפי רב דדריש התם ברוך אתה בעיר שיהי' ביתך סמוך לביהכ"נ. ע"ז אמר ר"י שאי אפשר לפרש כן משום דפעמים יש טובה להיפך ג"כ כשהוא רחוק משום שכר פסיעות לכך דריש הקרא לדרשה אחריתא אבל להעלות שכר זל"ז מחמת כן בעת חלוקת הארץ ודאי לא שייך זאת משום דפעמים הא עדיפא ופעמים להיפך ומה דקאמר הגמרא לקרובה ולרחוקה ומפרש הרשב"ם הקרובה לירושלים הוא כפשוטא דעיר שמרכולתה רבה היא וצריכין תמיד לבוא שם אזי כל הבתים והקרקעות הסמוכים לעיר כזאת שוים הרבה יותר מהרחוקים משום טירחא דאורחא והוצאות הדרך ויש אנשים אחרים שאין מקפידין כ"כ ע"ז דניחא לו יותר במעות שקיבל ודבר כזה מצוי הוא אצל ב"א כידוע וע"ז קאמר הגמרא דבכספים העלוה ופשוט הוא. עכ"פ בנידן דידן כיון שגם מתחילה לא היה דעתו רק על ס"ת האחרת משום הכי אפילו אם עכשיו הזדמן לידו ס"ת זו מ"מ יכול להניחה וליטול אותה שצריכה לו כעת ואין בזה משום אין מעבירין כנלע"ד: