אור ברסלב
שות אבן שתיה אורח חיים › סימן ו

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

אורח חיים · סימן ו

סימן ה

בתשו' רע"א בסי' ח' נשאל במי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין וסוכה איזה מהן קודם והנה בהשאלה נשאל ג"כ על ציצית וסוכה אמנם בהתשובה אינו מפלפל רק לענין תפילין וסוכה וציצית שיירה וכעת מצאתי במחבר א' מגדולי זמנינו שהחליט שסוכה נקראת תדיר לגבי ציצית ועיקר הוכחתו מיבמות ד"ה דילפינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית ופריך הגמ' אשכחן דעשה דחי לל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת מנ"ל דדחי וכ"ת דנילף מתמיד שאני תמיד משום דתדיר וכתבו התוס' דהא דלא ילפינן מעומר ושתי הלחם דדחי שבת יש לומר משום דכולהו חשיבי תדיר כיון דהוי בכל שנה ע"כ והקשה המחבר הנ"ל א"כ לפי זה האיך בעי הגמ' למילף מציצית דעשה דחי ל"ת גרידא הא יש לדחות ג"כ דציצית נקרא תדיר אלא ע"כ דבאמת ציצית לא נקראת תדיר כמו עומר ושתי הלחם משום דעומר ושתי הלחם יש להם זמן קבוע בכל שנה ע"ש נמצא לפי זה דעומר ושתי הלחם אף שהוא רק פעם אתת בשנה מ"מ כיון שיש לו זמן קבוע בכל שנה נקרא תדיר אף שאינו רק פעם אחת א"כ מכש"כ סוכה דמחויב בה בכל שנה שבעת ימים ודאי דהיא נקראת תדיר לגבי ציצית ומכח זה התעורר ג"כ בקושיא על הגמ' שבת ד' קל"א דאמרינן התם דאף שר"א סובר דמכשירי מצוה דוחה שבת מ"מ מודה שאם צייץ טליתו בשבת או עשה מזוזה לפתחו בשבת שחייב ופריך שם הגמ' מ"ט ומשני משום שבידו להפקירם והקשה המחבר הזה הא התוס' הקשה שם דמאי פריך מאי טעמא הא מוכח מהגמ' דבסברא בעלמא כל דלית לן קרא ללמוד ממנו דדחי שבת אז לא אמרינן מסברא בעלמא דדחי והכא הא ליכא קרא ותירצו דהוי ילפינן ממכשירי סוכה שדוחה שבת ע"כ וקשה הא מבואר בתוס' יבמות דעומר נקרא תדיר משום שקבוע זמנו בכל שנה וא"כ לפי זה כש"כ סוכה שנקראת תדיר א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא מאי פריך מ"ט דר"א מה זה קושיא הא לית לי' ילפותא דדחי וממילא לא דתי וכ"ת דנילף מסוכה שאני סוכה דנקראת תדיר ע"כ ת"ד:

ואני אומר שאין כאן קושיא כלל כי ידוע הפלוגתא בזבחים דף צ"א אם מצוה שהיא אינה תדירה רק מצוי היינו מצוה שאין תדירותה חובה כעין שלמים שאם אינו מביא שלמים אינו עובר בעשה ומ"מ הוא מצוי תדיר שכל אדם מביא תמיד שלמים אם זה נקראת תדיר או לא וציצית מבואר בפוסקים שהיא נקראת מצות המצוי ולא תדיר משום דכיון דקי"ל דציצית חובת מנא הוא הא אי בעי לא קנה בגד של ארבע כנפות ואף אם יש לו בגד כזה הא אי בעי מפקיר לי' או אינו לובשו הילכך לא נקראת ציצית תדיר רק מצוי לחוד כי רוב בני אדם לובשים ציצית והנה רבא שם בזבחים סובר דמצוי לא הוי תדיר א"כ ממילא לדידי' ציצית לא נקראת תדיר והנה בירושלמי דנזיר פ"ז הלכה א' איבעי התם על המשנה שאם יש כאן מת שצריכין להטמא לו ויש כאן כה"ג ונזיר מי מטמא קודם שר"א סובר שמטמא כה"ג ואל יטמא נזיר ואמר ע"ז רב הונא בשם רב יוסף אתיא דר"א כהא דתדיר ומקודש תדיר קודם ומבואר מזה שר"א סובר דתדיר ומקודש תדיר קודם כן הוא הגירסא של הפנ"מ ומפרש שם שכהן נקרא מקודש שקדושתו חמורה מנזיר ונזיר נקרא תדיר שכן נזירות נוהג בין בכהן ובין בישראל ושאר מפרשי הירושלמי ומכללם רבינו ע"א בפי' המשניות שלו בנזיר פ"ג גריס איפכא דר"א סובר מקודש קודם לתדיר ונזיר נקרא מקודש לגבי כהן שכן מביא קרבן על טומאתו ע"ש וזה פשוט דמצות נזיר אין זה אלא מצוי ולא תדיר דהא אין חובה עליו לנדור עצמו בנזיר ואדרבא הא נקרא חוטא ולא עדיף זאת מנדר להביא שלמים שקורא שם בזבחים ג"כ מצוי ולא תדיר והיינו ע"כ משום דאין חובה עליו לנדור ואפילו מצות ציצית ומילה חשוב שם בגמ' למצוי ולא לתדיר ע"ש נמצא מבואר בירושלמי לפי' הפני משה ז"ל שר"א סובר שמצוי דמי לתדיר דהא מהאי טעמא הוא קודם למקודש ולפי' הפנ"מ אמרתי שניחא מאד פסק הרא"ש ז"ל בהלכות תפילין וכן פסק הרמ"א ז"ל בהל' מזוזה שמי שאין ידו משגת לקנות תפילין ומזוזה יקנה תפילין ולא מזוזה וזה הוא פלוגתא דשמואל ורב הונא בירושלמי סוף מגילה והקשה בשירי קרבן שם אמאי פוסק הרא"ש דלא כשמואל הא שם איתא דתניא כוותי' דשמואל ע"ש אבל לפי' הפני משה ניחא משום דמצות מזוזה אף שהוא מצוי יותר דהא נוהגת בשבת ויו"ט משא"כ תפילין שאינו נוהגת בשבת ויו"ט מ"מ הא לא נחשבת תדיר כמש"כ כל הפוסקים וגם רע"א בתשובה שם משום דהא אינו מחוייב לקנות בית כדי לעשות מזוזה בה אמנם לשיטת ר"א בירושלמי שסובר דמצוי דינו כתדיר ממילא לדידי' מזוזה קודם משא"כ לחכמים דפליגי שם ואמרי יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול אף דקי"ל דתדיר ומקודש תדיר קודם היינו ע"כ משום דסברי דמצוי לא הוי תדיר ואנן קי"ל התם כחכמים לפיכך פסק הרא"ש כאן ג"כ כרב הונא דתפילין קודמין משום כיון דליכא במזוזה הסברא דתדיר אז תפילין שהם חובת הגוף הן קודמין ומה מאד הי' נכון הדבר אי נימא דרב הונא בשם רב יוסף בירושלמי דנזיר היינו הך ממש רב הונא גופא החולק בירושלמי סוף מגילה על שמואל והיינו משום דהוא אזיל לשיטתו דחכמים סברי דמצוי לא נקרא תדיר והלכה כחכמים וכיון דסתמא דירושלמי בנזיר הביא דברי רב הונא וגם ר' יוסף סובר כן הילכך פסק הרא"ש כרב הונא:

והשתא נחזור לדברינו כי לא מבעי לשיטת הפני משה בודאי לא קשיא כלל קושיות המחבר מהא דשבת ד' קל"א שהבאתי כי ביבמות שם אזיל הגמ' אליבא דרבא וגם אליבא דהלכתא דמצוי לא הוי תדיר וא"כ ממילא ציצית לא נקרא תדיר ושפיר ילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה לל"ת משא"כ בשבת ד' קל"א שם הרי כל הסוגיא אזלי אליבא דר"א דסובר בירושלמי דמה שהוא מצוי דינו ממש כתדיר לכל דבר הילכך פריך הגמ' שפיר לשיטתו מ"ט חייב בצייץ ציצית לבגדו או עשה מזוזה לפתחו ולא ילפינן מסוכה שמכשירה דותה שבת מאי אמרת סוכה נקראת תדיר הא לשיטת ר"א גם ציצית ומזוזה נקראים תדיר וע"ז משני הגמ' משום שבידו להפקירן והכוונה הוא כפשוטו כמו שמפרשים העולם כי עד כאן לא קאמר ר"א שמכשירי מצוה דוחין שבת אלא היכא שאין בידו לפטור ממצוה זו אבל היכא שבידו לפטור נפשו ממצוה זו בכל טצדקי שיכול בזה לא קאמר ר"א שמכשירה דוחה שבת משום דהא כל עיקר ילפותא מסוכה ומלולב והתם ליכא עצה למיפטר נפשי' ממצוה זו אבל מ"מ נקראים הם תדיר אליבא דר"א כי אף שבידו להפקירן בכ"ז מצוי הוא ור"א סובר דמצוי נקרא תדיר ולא כהגאון המחבר הנ"ל שנדחק שם בפשט הגמ' ומפרש שהמקשה המתרץ חולקין בזה גופא אם ציצית הוי תדיר או לא ואין אנו צריכין לכ"ז כי גם המקשה סובר דציצית ומזוזה לא נקראין תדיר רק לשיטת ר"א שסובר שמצוי שוה ממש לתדיר והתרצן לא פליג על כל זה:

נמצא שלפי פי' הפני משה בודאי ניחא ואפי' לשיטת שאר מפרשים ורע"א שגורסין שמטמא כה"ג ולא נזיר משום דסובר שמקודש ותדיר מקודש עדיף מ"מ ניחא נמי קושיות הגאון משבת משום דהא ר' אליעזר הזכיר בדבריו ג"כ מזוזה שאם עשה מזוזה לפתחו בשבת חייב לכך פריך הגמ' שפיר מ"ט דר"א דמחייב ואמאי לא יליף מסוכה שאם תיקן סוכתו בשבת שפטור כמש"כ התוס' שם מאי אמרת דשאני סוכה משום דהוי תדיר משא"כ ציצית לא נקרא תדיר כדמוכח מהא דיבמות הנ"ל מ"מ תינח ציצית מזוזה מאי איכא למימר דהא מזוזה נקראת מקודש כמש"כ הפוסקים ולפי גירסת שאר המפרשים בירושלמי דנזיר מבואר שר"א אית לי' שתדיר ומקודש מקודש קודם וא"כ י"ל דבאמת היה יכול הגמ' לתרץ דבציצית אם צייץ טליתו בשבת מחייב ר"א ולא יליף מסוכה לפטור משום דציצית לא נחשב תדיר כמו סוכה רק שאז היה נשאר הקושיא ממזוזה דאמאי מחייב אם תיקן מזוזה בשבת דהא מזוזה עדיפא אפי' מסוכה משום דהוי מקודש הילכך מתרץ הש"ס מילתא דשוה לתרווייהו לציצית ולמזוזה והיינו משום שבידו להפקירן ולא דמי לסוכה וזה מספיק לתרץ הקושיא הן מציצית והן ממזוזה וגם אפי' למאן דאית לי' בזבחים ד' צ"א דמצוי שוה ממש לתדיר מ"מ מתורץ הכל בתירוץ הנ"ל ומעתה מסולק קושית הגאון שהבאתי:

ואין להקשות על תירוץ הראשון שכתבתי אליבא דר"א שהוא סובר שציצית נקראין תדיר א"כ באמת לדידי' מנ"ל דעשה דוחה לל"ת דהא זה לא ידעינן אלא מכלאים בציצית והא איכא למיפרך מה לציצית שכן תדיר כמו דפרכינן על תמיד אין זה קושיא דהא כתבו התוס' ביבמות ד' ה' ד"ה כולה משעטנז וכו' דלמאן דאית לי' נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט יכול ללמוד עשה דוחה ל"ת משריפת קדשים מדאיצטריך התם קרא לומר דלא דחי משום דיכול להמתין ולשרוף בערב מכלל דבעלמא דחי רק למאן דאית לי' דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט איצטריך שלא תימא כיון דאוכל נפש מותר ביו"ט וגם נדרים ונדבות נמי מותר להקריב ביו"ט הוי אמינא דשרי ג"כ לשרוף קדשים ביו"ט אבל למאן דאית לי' דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט שפיר מצינן למילף משריפת קדשים ביו"ט דעשה דוחה לל"ת ע"ש והנה בעל המימרא בשבת שם אליבא דר"א שמכשירי ציצית ומזוזה אין דוחין שבת אליבי' הוא רב אדא בר אהבה ואיהו הא סובר בביצה ד' כ"ב דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וא"כ לדידי' שפיר מצי למילף דעשה דוחה לל"ת משריפת קדשים א"כ לפי זה ניחא הכל דבשבת דהסוגיא אזלי אליבא דרב אד בר אהבה אליבא דר"א אז מצינן למימר דעשה דוחה לל"ת משריפת קדשים ילפינן משא"כ הסוגיא דיבמות דף ה' שם ע"כ אזלי אליבא מאן דאית לי' דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט כמש"כ התוס' שם הילכך ע"כ צריכים אנו לומר דעשה דוחה לל"ת מציצית ילפי' זה לפי"ז ע"כ ציצית לא נקרא תדיר דא"כ יש לפרוך מה לציצית שכן תדיר גם בעיקר הדבר שחידש המחבר הזה שלסברת התוס' ביבמות דף ה' דקרבן פסח ועומר כיון שיש להם זמן קבוע בכל שנה אף שאינם אלא פעם אחת בשנה מ"מ נקראים תדיר ומזה רוצה ללמוד דה"ה ואפשר שהוא כש"כ דמצות סוכה כיון שהוא שבעה ימים בשנה ויש לה זמן קבוע נחשבת ודאי תדיר ע"ש ואני אומר כי אין הנדון דומה לראיה דהא מה שכ' התוס' שעומר כיון שהוא קבוע בכל שנה נחשב לתדיר אין זה גמרא מפורשת אלא התוס' כתבו כן מסברא כדי לתרץ קושייתם וא"כ י"ל דהם לא כתבו זאת שע"י שזמנו קבוע נחשב לתדיר אלא דוקא בדבר שהוא הכרח להיות לכל הפחות פעם אחת בשנה ואי אפשר לו לפטור ממצוה זו בשים אופן דומיא דפסח או עומר שמוכרח הוא להיות לא פחות מפעם אחת בשנה משא"כ לענין סוכה הא דעת התוס' גופא בברכות ד' מ"ט שאם ירדו גשמים אפי' בלילה הראשונה נמי פטור הוא מסוכה ע"ש וזה פשוט דהא דאמרינן דאם יורד גשמים שהוא פטור מסוכה היינו הכוונה שהותרה אצלו לגמרי המצוה של סוכה דהא אם רוצה להחמיר ולישב נקרא הדיוט ואם לא היתה אלא דחויה אמאי נקרא הדיוט אלא ע"כ כל כה"ג הותרה אצלו שלא לישב בסוכה נמצא לפי זה הא אין לסוכה זמן קבוע אפי' פעם אחת בשנה דשמא יהי' זמן גשמים ואז פטור ומותר הוא ממצוה זו ולא דמי לעומר ושתי הלחם אף דלפעמים ג"כ שאם יהיה איזה אונס גם הם אין מקריבין ועיי' במנחות דף ס"ד שפעם אחת בא העומר מגינת צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר מ"מ התם הא גברא בר חיובא הוא רק ארי' הוא דרביע עלי' משא"כ לענין גשמים דגברא בר פטורא הוא לגמרי מגזירת הכתוב תשבו כעין תדורו ואף אם רוצה להחמיר ולברך הוי ברכה לבטלה כדאיתא בהלכות סוכה וא"כ בזה הא גרע סוכה מעומר ושתי הלחם הילכך שפיר פריך הגמ' בשבת שם אמאי אם ציין טליתו בשבת חייב אליבא דר"א ואמאי לא ילפינן מסוכה שאם תיקן סוכתו בשבת פטור מאי אמרת סוכה הוי תדיר זה אינו דסוכה לא נקראת תדיר כמו שכתבנו נמצא לפי"ז יפה פסק רע"א לענין מזוזה וסוכה דמזוזה קודמת משום שהיא מקודש ועוד דללישנא חדא בזבחים שם מזוזה נקראת תדיר ג"כ הלכך היא קודמת לסוכה ולא כמו שכתב הגאון המחבר הנ"ל דסוכה קודמת משום שהיא תדיר דזה אינו דסוכה הא לא נקראת תדיר:

ועתה נבוא לענין שאלתינו דציצית וסוכה איזה מהן קודם. וראיתי בספר פחד יצחק אות צ' שכתב שציצית ומזוזה ציצית קודם משום שהיא שקולה נגד כל המצות. ועוד דאמרינן במנחות ד' מ"ה שהמבטל מצות ציצית עובר בחמשה עשה והמבטל מצות מזוזה אינו עובר כך בשני עשה הילכך ציצית קודמין ע"ש. נמצא לפי מה שהוכיח רע"א וכן לפי מה שכתבתי שמזוזה וסוכה מזוזה קודמת ק"ו שציצית שהיא קודמת למזוזה מכש"כ שהיא קודמת לסוכה ופשוט הוא לדבריו:

ולכאורה י"ל דזה תלי בפלוגתא דהרמב"ם בפט"ו מהלכות תפלה כתב דכהן שאינו נושא כפיו הרי הוא כעובר בשלשה עשין והוא מגמרא סוטה ד' ל"ח אמנם הטור כתב עובר על ג' עשין ולא כתב כעובר ועיי' בפ"מ קכ"ח ס"ק ב' שכתב דהרמב"ם אזיל לשיטתו בשרשים שורש ט' דבשביל ריבוי הלאוין או העשין לא יתרבו בשביל כן העונשין אם לא בנושאים נפרדים כגון באכל פוטיתא משום דהוא מין המורכב משרץ העוף והמים או היכא שיש שמות מיוחדים כגון לא תעשוק ולא תגזול אבל הטור סובר דגם כה"ג נחשב לריבוי עשין וע"ש שר"ל דאי מתרמי לכהן מצות השבת אבידה או כה"ג אז להטור נשיאות כפים קודם דאית בי' ג' עשין ולהרמב"ם השבת אבידה קודם דאית בי' עשה ול"ת אבל ע"כ א"א לומר כן דא"כ בירושלמי סוף מגילה דפליגי התם אי תפילין קודם או מזוזה קודמת דמר אמר טעמא דידי' משום דמזוזה קודמת דנוהגת ביום ובלילה ומר תלי טעמא משום דתפילין נוהגת ג"כ בעוברי ימים הילכך תפילין קודמין ואמאי לא הזכירו טעם זה ג"כ משום דבתפילין יש בו שמנה עשה. ועיי' בספר תועפת ראם סי' ל"ב שהתעורר מזה על הרמב"ם שאינו חושב בהלכות ציצית שהמבטל מצות ציצית עובר בחמשה עשה ע"ש ולדעתי נראה דבציצית כ"ע מודה דבשביל ריבוי העשין שבה אינו גורמת להקדימה על מצוה אחרת דהא בב"מ ד' ל"ב אמרינן דאי לאו שכתוב את שבתותי תשמרו ה"א דכיבוד אב דוחה עשה ול"ת אף דבכל התורה קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הכא שאני משום שהוקשו כבודם לכבוד המקום ע"ש אלמא בשביל מעלה אחת שיש במצוה אחת מה שאין באחרת שוב לא ילפינן זו מזו אף שאין זאת לא קולא ולא חומרא רק מעלה בעלמא וא"כ היאך ילפינן שעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית הא שאני התם דאיכא חמשה עשה מיהו לשיטת התוס' ביבמות דף כ' ד"ה אמר קרא אפשר ליישב קצת דמוכח מדבריהם שם דלענין דחית הל"ת אין נפק"מ בין חדא עשה לתרי ע"ש אבל לשיטת הריטב"א בב"מ דף ל"ב שכתב להדיא שם דתרי עשה דוחה ל"ת ועשה ומהאי טעמא סובר התם שאם היתה האבידה בבית הקברות ואמר לו אביו לבנו שהוא כהן שיטמא ויחזיר האבידה כיון דאיכא כאן תרי עשה חדא דכיבוד אב ועוד עשה דהשבת אבידה היה דוחה לעשה דוהתקדשתם ולל"ת דלא יטמא ע"ש וא"כ קשה מנ"ל להוכיח מכלאים בציצית דעשה אחת דוחה לל"ת הא שאני ציצית דאיכא חמשה עשה אלא ע"כ שאין זה אלא דברי הגדה כדי לחזק המצוה כמו שכ' הרמב"ם שם בשרשים ולא ילפינן מזה הלכה ולכן נראה לענין דינא שאם עדיין אין לו בגד של ד' כנפות רק שצריך לקנות אז כיון דעל ציצית אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה כיון שעדיין אין לו בגד של ארבע כנפות ועל סוכה מוזהרין כמו דאית' בחולין לכן מצות סוכה קודמת וכן מוכח מתוס' מנחות שם דף מ"א ד"ה עונשין על עשה שכ' שם דהא דאמר רב קטינא למלאכא עונשין על עשה היינו דוקא על עשה כי האי שאין אדם מחוייב לקנות טלית של ד' כנפות כל שאין לו אבל על שארי עשה הא אפילו ב"ד ש מטה מוזהרין עליה ע"ש ולכאורה דברי התוספות אין להם ביאור דמה שייכי זאת למה שכופין על מצות עשה הא התם לא כייפינן אלא קודם שעבר על המצוה וכייפינן לי' כדי שיקיים המצוה אבל אם כבר עבר שוב אין ב"ד מוזהרין ע"ז כמו שמוכח מרש"י חולין דף ק"י ד"ה אכפייה וכמו שכתבו הפוסקים בזה משא"כ כאן ברב קטינא שאמר וכי עונשין אעשה הכוונה הוא במי שמבטל מצות עשה אם מענשים לי על מה שעבר כי מן השמים לא כייפינן ומענשי כדי שיקיים להבא המצוה כידוע על הדרשה שדרשו חז"ל על הפסוק באשר הוא שם וא"כ מה זה שכתבו התוספ' שאפילו ב"ד של מטה מוזהרין עליה הא לא שוי להדדי אע"כ כוונת התוספ' שאם הי' המצוה כ"כ חמור שאף ב"ד של מטה היו מוזהרין עליה אז ע"כ לא הי' רב קטינא מבטל מצוה זו אף רגע אחת כיון שהיא חמורה כ"כ שאף ב"ד של מטה מוזהרין עליה ולא הי' מסתפק ושואל מהמלאך אם מענשין מן השמים על מצוה זו כי במצוה זו בודאי מענשין הרי שמוכח להדיא שמצוה זו חמורה היא וא"כ בכה"ג בודאי היא קודמת אלא אפילו כבר אית לי' בגד של ארבע כנפות מ"מ לפי מה שכתב הפ"מ בהלכות סוכה שמה שאוכל חוץ לסוכה בזה נקרא שמבטל מצות סוכה בקום ועשה ולא בשב ואל תעשה ע"ש הטעם ובמי שלובש בגד של ארבע כנפות בלא ציצית דעת הראשונים שאינו נקרא מבטל המצוה רק בשב ואל תעשה ע"ש בתוס' חולין דף ק"י ובשאגת אריה סי' ל"ב וכיון שיש כעת שתי מצות לפניו והוא באופן שאם יקיים אחד מהם אז יתבטל השני שוב אמרינן מוטב לבטל המצוה בשב ואל תעשה ולא לבטלה בקום ועשה כמו שכ' הנוב"י בסי' קל"ח ומכש"כ אי אמרינן דעשה בקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה א"כ לכאורה נראה דסיכה קודמת וכעת קצרתי בזה ויתבאר אי"ה עוד בזה:

בפנים הבאתי הפלוגתא דרבא ורב הונא ברב יהודא אם מצוי דינו כתדיר או לא והפוסקים מסתפקי בזה הלכה עם מי וצ"ע קצת אמאי לא הביאו הגמרא דמנחות דף ס' ע"ב פלוגתא דתנאי ר' יהודא ורבי שמעון דפליגי ממש בהאי סברא אם מצוי דינו כתדיר או לא ורבי יהודא סובר התם שאין דינו כתדיר ורבי יהודא ורבי שמעון הלכה כר' יהודא כדאית' בעירובין דף מ"ו וצ"ע:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה