שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
אבן העזר · סימן ק
ע"ד מי שנסע לעיר אחרת ושינה שם שמו מחמת טעם הידוע לו ובא לגרש את אשתו והוא בענין שאין בזה חשש רמאות אי בעינן בזה דוקא חזקה שלשים יום כמו דצריכין לענין הכרת שמו ושמה או דדינו כשם הנשתנה מחמת חולי דלא בעינן בו שום חזקה כדאיתא בסי' קכ"ט ס"ק י"ח ועיי' בלק"ש שמ"ח ס"ק וא"ו והכא נמי כיון דאין כאן החשש שלא יגרש אשת חבירו המבואר ב"ב ד' קס"ז דהא אין כאן רמאות דינו כמו שם מחמת חולי ובדברי הפוסקי' לא מצאתי הכרע לזה כי מדברי הצ"צ בסי' ק"ח מבואר שדעתו שאף כה"ג נמי בעינן שלשים יום דוקא וכן מוכח מדברי התו"ג סי' קכ"ט ס"ק י"ח וכן הוא דעת התאנ"ש סי' קס"ז ובדברי הח"ס יש בזה סתירה כי בח' אה"ע סי' י"ז כתב דבעינן דוקא חזקה של שלשים ובח"ב סי' מ"א כתב בפשיטות דדוקא היכא דאיכא חשש רמאות שלא יגרש אשת חבירו התם בעינן ל' יום משום דאמרינן כ"כ לא היה מחליף שמו זמן מרובה שמא יודע הדבר אבל כל היכא דהאי גברא בא לפנינו ואומר שהוא רוצה להחליף שמו ואין כאן חשש רמאות בזה בודאי אמרינן דתיכף נעשה זאת שמו וכותבין אותו בגט ואין בזה שום חשש וכן היא דעת השב יעקב
לכאורה נראה דכיון דקיי"ל דאף אם שמו ושמה בגיטין הוא מן התורה מ"מ יכול אדם לשנות שמו כמו שירצה וכותבין בגט שם הנשתנה וקודם תקנות ר' גמליאל היו מגרשין בשם זה לחוד ואף אם שינה אותו שלא מחמת חולי כדאיתא בגיטין דף ל"ד במשנה דבראשונה היה משנה שמו ושמה ובברייתא שם בני אדם הבאין משם לכאן שמו יוסף וקורין לו יוחנן האיך מגרשין נשותיהן ומפרש שם הרא"ש ושאר פוסקים דהיו משנין שמם שגלו ממקומן מחמת מרדין וכן היא דרך הגולין שמשנין שמם כדי שלא יכירו אותן וירדפו אחריהן ומתחלה קודם התקנה היו מגרשין בהשם שנשתנה לחוד והיה כשר רק שאח"כ משום לעז של מקום הנתינה שאין יודעין כלל משם זה תיקן ר"ג שיהי' כותבין כל השמות שיש לו הרי מבואר הוא דקודם התקנה היו מגרשין בשם הנשתנה לחוד אף ששינה אותו שלא מחמת חולי וכמו שכתבת במכתבך וגם הראי' שהבאת מתשובת הרא"ש כלל י"ז סי' י"ב באחד שאביו המיר ומחמת בושה שינה בנו שמו של אביי וגירש בהשם ששינה והשיב הרא"ש וז"ל תמה אני וכו' אם אדם יכול לשנות שמו ולקרוא לו שם אחר כדאמרינן שלשה דברים מבטלין את הגזירה וכו' וי"א אף שינוי השם וכו' אבל שם אביו האיך יכול לשנות ע"ש והא התם לא שינה שם האב רק מחמת כבוד ואפילו הכי מוכח דדוקא משום דהאי שמא לאו דידיה הוא רק שמיה דאבוה משום הכי אינו יכול לשנות אבל שמו כה"ג היה יכול לשנות הרי להדיא מוכח מכאן דשמו של עצמו יכול להחליף בשביל כל טעם שיש לו ועיי' בב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ג שהוכיח ג"כ זאת מהרא"ש וכיון שכן הרי שם הנשתנה נעשה לו שמו ממש כמו שם העיקרי והא בשם העיקרי בודאי לא בעי' ל' יומין לאחזוקי דאל"כ הא דאמרינן בקדושין דמ"ד ובגיטין דקטנה אביה מקבל, גיטה ופירשו התוס' וכל הפוסקים וכן היא באה"ע סי' קמ"א זולת רש"י דקטנה אפילו בת יום אחד ג"כ אביה מקבל גיטה והיינו טעמא דילפינן זאת מויצאה והיתה ומקשינן זאת לקדושין ובקדושין הא קיי"ל דמיום שנולדה יכול לקבל קדושיה כדאיתא באה"ע וממילא ה"ה לענין גיטין הרי מבואר הוא דבשם העריסה לא בעינן החזקת שמו שלשים יום וכיון דשם הנשתנה מצד הדין דינו כשם העיקרי הלכך נמי לא בעינן בו חזקה של שלשים יום ואין לומר דאף דמדאורייתא לא בעינן חזקה מ"מ רבנן החמירו בזה דעד דנתחזק תלתין יומין אי גירש בו לא להוי גיטא הא בודאי ז"א דלמה להו לחכמים לאחמורי בזה תנם כיון דאין כאן חשש תקלה:
והנה המהריב"ל והמכת"א כתבו היכא דשמו ראובן והלך לעיר אחרת ושינה שמו שמעון והוחזק בשם זה שלשים יום אי מהני אי לא תלי זאת בפלוגתא של הראשונים דהרשב"ם ם ב"ב דף קס"ז כתב דהיינו טעמא דמהני חזקת שמו שלשים יום ולא חיישינן לרמאות שמא שינה שמו וממטי לגיטא לאיתתא דחבריה משום דאמרינן דכ"כ לא היה מחליף שמו זמן מרובה מיראה פן יודע הדבר ע"כ משמע מזה שאם באמת נודע הדבר אח"כ ששינה את שמו לא מהני בזה שלשים יום וכן מוכח מלשון הנמוק"י ש שה שכתב דהטעם הוא דאל"כ היה נודע הדבר שאין זה שמו משמע שאם באמת נודע היה הדבר שאין זה שמו לא מהני בזה שום חזקה אמנם מדברי הרא"ש שהבאתי בסמוך מבואר להדיא שאף אם שינה שמו בשקר נמי מהני ע"ש ועיי' בחא"ש סי' ק"ז ובצצה"ח סי' קע"ט שהם משוים דעת הרשב"ם לדעת הרא"ש ודלא כהמהריב"ל ולשיטת המהריב"ל ולשאר הפוסקים דמפרשים דברי הרשב"ם כפשוטם ע"כ צ"ל דהרשב"ם והנמק"י אינן מפרשין המשנה דפ' השולח דבראשונה היה משנה שמו כהרא"ש שם שמפרש דגם בראשונה קודם תקנת רבן גמליאל היה הגט כשר בהשם שנשתנה לחוד ותקנת ר"ג לא היתה רק בשביל חשש לעז לחוד אלא דהם מפרשים כמו שנראה מפירוש המשניות להרמב"ם שם דהכוונה של המשנה הוא כן דבראשונה היה משנה שמו ושמה וע"י כן היה באמת הגט בטל ומשום חשש של ממזרות שלא יתרבו תיקן ר"ג לכתוב כל השמות שם וכן פירשו שאר הראשונים ועיי' בזה בספר דברי אמת סי' ז' והנה בספר חדאנ"ש הנ"ל מפלפל שם ורוצה לומר דאף הרשב"ם והנמק"י אין כוונתם רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד גם הם מודים דכל היכא דהוחזק שלשים יום בשם השני אזי אף אם החזיקו בשקר מ"מ מהני ע"ש וכן במכתב קדשו האריך שאין בזה שום פלוגתא דאדם יכול לשנות שמו בשביל טעם שיש לו הא לכאורה משיטת פי' המשניות להרמב"ם משמע דלא מהני דהא האי משנה דגיטין מיירי שהלך למקום אחר ושינה שם שמו כמו דמוכח מברייתא שם ב"א הבאים משם לכאן וכו' גע"ז אמרינן דאם גירש בשם הנשתנה היה בזה חשש ממזרות אלמא דסברי דאין אדם יכול לשנות שמו וגם לכאורה מוכח דאפילו חזקה של שלשים יום נמי לא מהני לשיטה זו כל דידעינן ששינה את שמו בשקר דהא בירושלמי בפ' השולח הלכה ב' הקשה שם על המשנה דבראשונה היה משנה שמו ושמה מהא דב"ב דאמרינן שצריך שיכיר שם האיש והאשה בגט וא"כ האיך אפשר לשנות שמותיהן והא בעינן להכירן ואמאי הצריך ר"ג לכתוב כל שמותיהן והא אי אפשר לביא לידי תקלה ומשני הירושלמי אית בר נש דחכמין לחבריהן באפין ולא ידעין שמהתהון והייני דמתחלה קודם תקנת ר"ג ג"כ לא היו כותבין בלי הכרה ה רק היה די בהכרת פנים לחוד והתקין ר"ג שיהי' מפרשין ג"כ כל השמות שיש לו ע"ש ויש להבין דהא מקשינן שם בב"ב על האי משנה דבלבד שיכירו שם האיש בגט וליחוש דילמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק לו לשמיה ביוסף ב"ש ואזיל וממטי לו לגיטא לאיתתא דהאיך משני אמר רב דכל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לשינוי השם ע"ש ולפי"ז הא הדרא קושית הירושלמי לדוכתא דהאיך בראשונה היו משנין את שמן הא בעינן הכרה לשמותן ג"כ ולסברת רב הא לא שייך כלל תירוץ הירושלמי וע"כ צריכין אנו לומר ג"כ דהירושלמי שתירץ דדי בהכרת פנים לחוד אינו חושש כלל לקושיא זו דדילמא אזיל למתא אחריתא כי הוא חשש רחוק או אפשר דסובר הירושלמי בזה כסברת אביי שם בגמרא דדי בקרי לו ועני וסוברין דכל כה"ג אין כותבין אלא א"כ דקרי לו ועני אבל לרב דמצריך ג"כ הכרת שמן הא קשה עליו קושית הירושלמי האיך מעיקרא שינוי שמן כיון דצריכין להכיר שמותיהן:
ואין לומר דרב יתרץ דהתם בפ' השולח מיירי בידוע לנו שאין כאן חשש רמאות כגון דידיעינן אנן ברור שזו היא אשתו ומוסרין לה הגט ממש רק שהוא שינה שמו משום מרדין או בשביל טעם אחר שיש לו ז"א דכיון דידעי מזה הא בודאי ב"ד אין מניחין אותו לגרש בשם זה וע"כ צ"ל דרב סובר דאפילו הכי איתרמי כמה פעמים שהיו משנין שמן כמה ימים ו ואפילו הכי לא היה נודע הדבר והא דאמרינן כיון דשהה שלשים יום לא חיישינן לו היינו סתמא דמילתא אמרינן כן או אפשר דדוקא היכא דרוצה לעשות רמאות לגרש אשת חבירו ואין רוצה לקבוע דירתו כאן אז אמרינן דיותר מתלתין יומין מתירא ואין עושה כן שמא יודע רמאותו משא"כ היכא דאין כונתו בשביל רמאות ודעתו לקבוע לעצמו שם זה לעולם ובפרט היכא דמתירא לנפשו אז בודאי אמרינן דזהיר בנפשיה שלא יודע זאת לעולם וחילוק זה נכון הוא. ובזה תרצתי קושית בעל השירי קרבן בירושלמי פ' השולח שם שהקשה על הב"י באה"ע סי' ק"כ שכתב בשם הרמב"ם דלא סגי בהכרת פנים לחוד אלא דבעינן שיכירו שמותיהן ג"כ והקשו ע"ז מהירושלמי דלעיל שמבואר להדיא דדי בהכרת פנים לחוד ע"ש אבל לפי דברינו ניחא דהא ע"כ הירושלמי לא אזיל אליבא דרב והרמב"ם פוסק כרב ולדידיה ע"כ צריכין לתרץ תירץ אחר ודלא כמו שתירץ בירושלמי שם. ולפי"ז הא אדרבא מוכח להדיא מהגמרא דבעינן דוקא הכרת השמות. עכ"פ היוצא לנו מדברי הירושלמי דהמשנה דפ' השולח שבראשונה היה משלה שמו נשנית לאחר המשנה דב"ב דבעינן דוקא שיכירו האיש והאשה ולדברי רב שם בעינן שישהו בעיר שלשים יום והשתא לשיטת פירש המשניות להרמב"ם וכן הובא פירש זה בשה"ג שם בשם הר הרשב"א וכן הוא בתוי"ט בפ' הזורק וכמו שביאר בספר ד"א דכל התקנה של רבן גמליאל היתה משום דהיו משנין שמם בהגט וע"י זה היה הגט בטל לפיכך תיקן שיכתבו כל השמות שיש לי ומה זה כל החרדה הא ע"כ אין כותבין אלא לאחר שלשים יום כמו דאיתא בב"ב שם ואז אף אם באמת שינה שמו נמי כשר דהא שם הנשתנה נעשה שמו אלא ע"כ מוכח דלשיטה זו כל ששינה שמו בשקר לא מהני לזה אף חזקה של שלשים יום:
אמנם לשיטת מהריב"ל וש"פ דאזלי בשיטתו בודאי אי אפשר לתרץ כן דאל"כ מנ"ל להו דהרשב"ם בב"ב שם דמוכח מדבריו שאם החזיק שמו בשקר לא מהני אף אם החזיק כן יותר משלשים יום חולק הוא על הרא"ש דפ' השולח שהובא לעיל הא שפיר יש לחלק ביניהם דהתם בב"ב כיון דחוששין אנו שכוונתו הוא בשביל רמאות לחוד והלכך כיון דאח"כ נתגלה מאותו א"כ מה מהני לנו חזקתו שהחזיק נפשו בשקר משא"כ בפ' השולח כיון שהוא רוצה שיהי' זאת שמו לעולם וידעינן אנן שאין כאן שום חשב של ערמה אפשר לומר דגם הרשב"ם והנמ"י מודים דיכול להחזיק לנפשו כל שם שירצה אלא ע"כ מוכח הוא דהמהריב"ל סובר דהני שינוי השם דפ' השולח ודב"ב דמין הם להדדי אלא דלפי"ז קשה לשיטתו האיך יפרשו הרשב"ם והנמוק"י הך משנה דבראשונה היה משנה שמו וכו' דאין לומר דיפרשו כמי שכתבתי בשם פי' המשניות להרמב"ם והראשונים דבאמת בראשונה היה הגט בטל א"כ הא אליבא דרב הדרא קושית והנמוק"י יפרשו המשנה דפ' השולח כמו שפירשו שאר הראשונים הובא ג"כ ברשד"ם סי' ר"ה דמיירי שהיה לו שני שמות כגון ראובן שמעון ובמקום אחד קורין לו ראובן ובמקום שני קורין לו שמעון שמתחלה היו מגרשין בשם של מקום הכתיבה לחוד ולא מיירי כלל בשינה השם והשתא ממילא לא קשה כלל קושית הירושלמי מהא דאין כותבין אלא א"כ מכירין דהא אין כאן שום שינוי השם ופשוט הוא:
אבל לשיטת הרא"ש ע"כ אי אפשר לפרש כן דהא הוא כתב שם בפירוש בפ' השולח דמיירי שבמקומו אין לו רק שם אחד והוא שינה שמו במקום אחר בשביל מרדין והשתא לשיטת מהריב"ל והפוסקים דמשוי השינוי שם של הא דפ' השולח לשינה השם דב"ב וא"כ האיך קאמר הגמרא כל דהוחזקו שלשים יום אין חוששין לו משום דאין אדם יכול לשנות שמו כ"כ זמן מרובה הא מצינו דבראשונה היה משנין שמם ולא היו מכירין בהם דהא המשנה מיירי בכל גוונא בין דהוחזקו שיש לו שם אחר ובין דלא הוחזקו כדמוכח שם בגמרא אלא ע"כ צ"ל דבאמת שלשים יום אי אפשר לשנות שמו רק דבפ' השולח מיירי שהיו משנים פחות משלשים יום ואף דאין כותבין אלא א"כ מכירין כמו שהקשה בירושלמי סובר הרא"ש דרב אינו חושש לקושיא זו משום דמוקי לה דמיירי דהאיש והאשה לפנינו וסובר דכה"ג לא בעינן הכרת שמם דלא כהרמב"ם וכמו שה הובא פלוגתא זו בראשונים או דחששו דילמא איקרי וכתב כמו שכתבתי לעיל אבל יותר משלשים יום אי אפשר לשנות שמו ובפ' השולח מיירי בפחות משלשים יום ואפילו הכי בראשונה קודם תקנת ר"ג הי' הגט כשר אף בשם הנשתנה וכן אפילו לאחר תקנה אי לאי משום חשש לעז של בני מקום הנתינה היה הגט כשר אלמא דלענין קביעות שם חדש היכא דליכא משום חשש ערמה ומשום לעז לדעת הרא"ש ודאזלי בשיטתו לא צריכין לזה שלשים יום ודינו ממש כמו שם הנשתנה מחמת חולי דהוחזק בו ג"כ תיכף:
וגם בגוף הדבר קשה לחלק בין שם מחמת חולי או שאר שינוי השם דהא עיקר הלימוד הא דשינה השם מחמת חולי מילתא הוא ילפינן זאת מהא דאמרינן שלשה דברים מבטלין את הגזירה וי"א אף שינוי השם וילפינן זאת מאברהם והא התם בגמרא לא הוזכר כלל מחמת חולי דוקא רק סתם מבטל את הגזירה וכן באברהם הא לא היה חולה רק שנגזרה על אבותינו שיהי' עקורים כדאיתא בגמרא וע"י שינוי השם נתבטלה גזירה הירושלמי לדוכתא כמו שכתבתי לעיל הלכך נראה דהרשב"ם זו ומזה ילפינן דשם מחמת חולי נעשה לו לעיקר. לפי"ז ה"ה מי שנגזרה עליו שאר גזירות ר"ל ל ונעשה בורח ומשנה שם שמו אף שאין כוונתו משום סגולה אולי ע"י מה שמשנה שמו יבא הסגולה ממילא וגם כי בודאי עיקר הדבר תלי בחביבות השם דכל דחביב לו נעשה לו זה לעיקר וא"כ שוב בודאי אין נפק"מ אלא כל היכא דניחא לו בהשינוי של השם נעשה לו שם זה לעיקר. וגם מהרמב"ם נמי מוכח כן שכתב בפ' כ"ד ממלוה דהטעם הוא דבעינן בהכרה שלשים יום וגם די בכך משום דא"כ אין לדבר סוף ע"ש ומשמע דהכוונה דבאמת אף לאחר שלשים נמי יכול להיות שהוא משקר ואין זה שמו רק דאי נימא כן א"כ אדם נכרי שאין אנו יודעין שמי מעריסה לא יכול לגרש אשתו מעולם והלכך התקינו להמתין שלשים יום וכיון דאיתחזק זמן כזה שוב לא חיישינן למידי משום דאי אפשר דא"כ אין לדבר סוף. הרי חזינן דדעת הרמב"ם הוא דהני שלשים יום לאו דאמרינן דע"י כן נעשה באמת זה השם הנשתנה שמו אלא משום דע"י כן נתברר שאינו משקר וא"כ לפי"ז היכא דידעינן ששינה שמו בכוונה והוא מודה לזה רק שמחמת ההכרח צריך הוא לשנות שמו א"כ מה מוסיף לנו את כח אם יתמהמה כאן עד שלשים יום הא להרמב"ם לא נעשה ע"י כן שמו החדש לשמו וברור הוא:
אמנם מה שעומד כנגדי הוא דברי הרמ"א בסי' קכ"ט סעי' יו"ד לענין שינה שם האב שהמחבר הביא בזה שני דיעות אם הוא כשר או לא והרמ"א כתב ע"ז שאם הוחזק בשם השני שלשים יום לא תצא ואם לאו תצא ויש להבין הא הי"א המתירין הוא דעת רש"י בתשובה שסובר שדין שם האב דמי ממש לשמו כמו דאיתא בב"י סי' קכ"ט ומשום הכי היכא דנשאת הכריע הרמ"א כרש"י דלא תצא והשתא אי נאמר דבשינוי השם לא בעינן חזקה של שלשים יום א"כ אמאי אי לא הוחזק שלשים יום תצא הא לשיטה זו שוה, ממש שם האב לשמו אלא ע"כ דגם בשמו בעינן חזקה דוקא ומדברי תשובות רש"י הללו תמה אני על הפוסקים שהוכיחו מרש"י גיטין ד' ל"ד שסובר ג"כ דהיכא דהחזיק שמו בשקר לא מהני הא להדיא מבואר דדעת רש"י הוא להיפך עכ"פ מבואר הוא מדברי הרמ"א דבעינן דוקא חזקה ואף דיש לחלק קצת משום דהתם בשם האב שאני דכיון דבמקומו קורא לעצמו בשם הראשון אין יכולין להפקיע את שמו אלא א"כ הוחזק כאן בשם האחר שלשים יום משא"כ בשמו הא לא שייך כן וכה"ג מחלק הב"י בסי' קכ"ח לענין מה שכתב המרדכי פ' השולח דמקום הדירה אין לכתוב אלא א"כ נתיישב שם שלשים יום שהקשה הב"י מהא דכתב הטור שם בשם הרמ"ה שלא נקרא מקום דירתו אלא דוקא אם דר שם י"ב חדש ומחלק בין היכא דדר בשני מקומות הילכך לא מיקרי עיקר דירתו לעקור שם השני עד שידור י"ב חדש משא"כ היכא שנעקר ממקומו הראשון ובא לקבוע דירתו לעולם בקביעות במקום השני בזה סגי בשלשים יום לחוד וא"כ ה"ה בשם האב כיון שעדיין קורין לו במקומו בשם הראשון ולא נעקר שמו הלכך בעינן דוקא חזקה גמורה אמנם פשטת דברי הרמ"א לא משמע כן וגם אין ראי' ברורה כ"כ להקל הלכך יש להחמיר להצריך דוקא שלשים יום וצ"ע: