אור ברסלב
שות אבן שתיה אבן העזר › סימן צה

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

אבן העזר · סימן צה

סימן צד

מה דבדיק לי אדוני אמו"ר בעובדא שבא לפניו נידן גט אחד ששמה מעריסה יוכבד צירלא ומחמת חולי הוסיפו לה עוד שם ברכה לצירוף עם השני שמות הנ"ל. וכך היתה חותמת ג"כ עם השלשה שמות וכן כתוב בכתובתה אמנם בפי כל היתה נקראת יאכה וקרוביה ומשפחתה קורין אותה יאכבד וזה כשלשה שנים שחותמת עצמה במכתבים יוכבד צירלא בלי שום מכוון וכמה פעמים כשבקשה מהצדיקים שיתפללו עליה היתה מדקדקת לחתום בכל השלשה שמות ומעת ששמעה הסיכסוך ע"ד כתיבת שמה בגט התחילה לחתום בכל הג' שמות וכן כתבה מכתבים לכאן וחתמה ג"כ בכל הג' שמות וכו' ע"כ:

תשובה. הנני לחוות דעתי לפניך אדוני אבי אם ישר בעיניך. כי לדעתי נראה שאם החזיקה נפשה כעת שלשים יום ובתוך השלשים יום חתמה עצמה שלשה פעמים בהשלשה שמות ולא הפסיקה בנתיים לחתום בשם אחר אז אין דין צריך בושש שהשלשה שמות יש להם דין קדימה לכותבן ראשונה בגט בלא המכונה ובלא דמתקריא וקרוב לומר אפילו אם היינו אומרין דמה דלא חתמה בהשלשה שנים רק בשני השמות חשיב זאת לנשתקע שם החולי מ"מ עכשיו כיון שחזרה והחזיקה עצמה לחתום עוד בשם שהוסיפו לה מחמת חולי ולקבוע זאת להיות לה שם לעולם יש לו דין קדימה מכמה טעמים חדא דהא דעת הב"ש ש"נ אות א' דשם החתימה הוא העיקר אף כנגד שם העריסה ושם הנקרא בפי כל ואף אם שם החתימה הוא שם אחר ממש ע"ש והנה זה דבר ברור דודאי לא שייכי כלל דברי הב"ש להפלוגתא שבין המהריב"ל ושאר הפוסקים שדעת המהריב"ל ששיטת רש"י הוא דהא דאמרינן דמי שהוחזק שמו שלשים יום כותבין על פיו הטעם הוא משום דאמרינן דמסתמא קושטא קאמר דכן הוא שמו ולפי"ז אם נתברר אח"כ ששקר אמר אז אין חזקתו כלום ודלא כדעת הרא"ש בפ' השולח שהוכיחו מדבריו שסובר דכל שהחזיק נפשו שלשים יום בשם זה אף אם הוא שקר מ"מ כל שהחזיק נעשה זאת שמו. ודעת שאר פוסקים שאף רש"י מודה בזה לדעת הרא"ש כמבואר הכל בג"פ סי' ק"כ הרי דלדעת המהריב"ל יש בזה פלוגתא אם יש יכולת בידו לשנות ח שמו האמיתי שניתן לו בעריסה. ומדברי הב"ש הא מבואר שיכול לעשות כן ומשמע דלית בזה שום פלוגתא היינו משום דהמהריב"ל מיירי שלא החזיק את השם החדש להיות לו זאת לשם עולם רק עשה כן לפי שעה דהא קאי על דברי הרא"ש בפ' השולח והתם מיירי בבני אדם הבורחין מחמת מרדין או כה"ג דמשנין שמן כדי שלא יכירו אותן ואם יכירו אותן אף ע"י שם זה אז משנה נפשו לשם אחר או כשיתבטל הגזירה שלו חוזר לשמו הראשון משא"כ הב"ש מיירי שקבע לעצמו שם זה להיות לו לעולם והיינו משום דהא דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בפ"ש דגיטין דהא דבעינן שמו ושמה בגט הוא לאו משום דבעינן לשמה דהא לענין זה סגי במה שהסופר כותב לשמה כמו בפרשת סוטה דבעינן נמי לשמה ואפילו הכי סגי בזה כדאיתא בפ"ש דגיטין רק עיקר הטעם הוא דבעינן שמו ושמה הוא מדכתיב ספר כריתות ואי אפשר דברים של כריתות שיהי' ע"י ספירה אם לא ע"י שמו ושמה וכן הביא דבריהם היש"ש פ' כל הגט סי' ג' והארכתי בזה לעיל דזה הוא בכלל גזירת הכתוב דבגט צריכין לכתוב דוקא כמו אנשים המספרים זל"ז מאיש אחר שמזכירין שמו וכיון שכן אמרינן בודאי דעיקר הקפידה הוא שיכתבו שמו האמיתי ואין חוששין מה שהעולם קורין אותו בשם אחר כי חששא זו הוא רק מדרבנן ומשום לעז בעלמא ולזה מהני ג"כ ע"מ להוציא מהלעז משא"כ אם מחוסר הספירת דברים פסול מן התורה וגם לא מהני ע"מ ואף שהוא בלא טעם מ"מ כך גזרה התורה ודלא כמו שכתבו שאר אחרונים שהוא רק דרך אסמכתא בעלמא מטעם כי האיך הוציאו חז"ל תיבות בספר שהוא לשון שטר לספירת דברים שאין זה במשמע אבל המעיין היטב בזה יראה שהוא מן התורה ודרשות כאלו מצינו לחז"ל בדוכתא אחריתא ג"כ כמו בשבת ד' ס"א מנין לכלי מתכת שהיא משמיע קול דהקול משוי' לה למנא ומקבלת טומאה ת"ל וכל דבר אשר יבא באש דאפילו דיבור מקבל ג"כ טומאה וכן הוא הלכה. וכה"ג טובא ועיי' בכללות הרמב"ם למנין המצות:

לפי"ז יש מקום לחילוק של המהריב"ל מאחר שאין דעתו שיהי' לו שם זאת לקביעות רק שעכשיו משקר שמעריסתו קבעו לו שם זה אז שייך שפיר לומר דע"י כן אינו מתקיים הספירת דברים של התורה משא"כ היכא דקבע לנפשו זה השם שיהי' לו לעולם בזה לא איירי המהריב"ל כלל דהא באמת לא מצינו שום רמז בתורה דכתיבת השמות בגיטין יהי' תלי דוקא במה שהחזן קורא לו בעת הכנסתו לברית והלא האבות קראו שמם קודם שנכנסו לברית ומה שהספרים מביאין ראיות לזה מלא יקרא שמך יעקב ועוד הראי' שהביאו אין זאת רק אסמכתא בעלמא ואין להאריך בזה כי עיקר החילוק הוא כמו שכתבתי ומחמת כן נמי בשם מחמת חולי כיון שג"כ השם הזה חביב עליו דהא שינה שמו בכוונה להיות לו זאת לרפואה ורוצה ג"כ שיהי' לו שם זה לעולם הלכך ג"כ נעשה זאת שמו ממש ומקיים בזה ג"כ הספירת דברי כריתות ובשם זה לא איכפת לן שאפילו אם רק מקצת אנשים קורין לו בשם זה ורוב קורין אותו בשם הראשון דכל כה"ג לענין לצאת הגזה"כ בזה הכל בתר דידיה ורצונו אזלינן:

ובזה ניחא נמי הקושיא שהקשו המחברים על הרשב"א בחידושיו גיטין ד' ל"ד שכתב דמשום הכי פסול לר"ת בהיה לו שם עיקר ושם טפל וכתב דמתקריא על שם העיקר אף דשני השמות כתובין בפירוש בהגט דהטעם הוא משום דאין דרך של ב"א לכתוב השם שהוא עיקר בלשון דמתקריא דלשון זה נופל על שם שהוא טפל והיינו כיון שהוא כותב אנא ראובן דמתקריא וכו' דלשון אנא משמע דזה הוא עיקר שמו ובאמת אין זה עיקר שמו ואתי למימר דאיש אחר הוא ואיכא כאן לעז ע"ש והקשו עליו דהא בשם מחמת חולי קי"ל שאפילו אם רק מקצת אנשים קורין אותו בשם זה מ"מ מקדימין אותו לשם העריסה. והא התם איכא נמי חשש לעז ולפי מה שבארתי ניחא והוא עפ"י דברי הפוסקים דהיכא דאחר החקירה יתברר הדבר שנעשה בהכשר לית בו משום לעז עיי' מ"א רמ"ג ובלב"ש שם ובנב"י א"ח סי' י"ב. והכא נמי כוונת הרשב"א הוא מטעם כיון דרק מקצת אנשים קורין אותו בשם זה ואם לא היה כותב רק שם זה למוד היה פסול ואפשר ג"כ מן התורה נמי משום דכיון דהרוב קורין אותו בשם אחר אינו נקרא ספירת דברים הלכך עכשיו נמי אף שכתב שני השמות בפירוש בהגט שאז כשר הוא מן התורה מ"מ כיון שכתב על השם שהמיעוט קורין אותי בלשון אנא פלוני ודמתקרי על שם העיקר כיון שאם לא היה כותב רק שם המיעוט לחוד היה פסול מן התורה משום דעל שם המיעוט אינו נופל הלשון של אנא פלוני דהא לאו פלוני הוא הלכך הכא נמי אף דמן התורה כשר משום דהא איכא כאן הספירת דברים ע"י שכתב אח"כ שם העיקרי בלשון דמתקרי ח"מ כיון שעשה מהעיקר טפל ומטפל העיקר איכא עכ"פ חשש לעז להבקיאין והיודעין בדיני גיטין דהא לא כתב כמו שצריכין ויאמרו כי אחר הוא דהא לא נכתב כראוי ואיכא לעז משא"כ בשם מחמת חולי כיון שגם מן התורה הוא העיקר ודי בשם זה לחוד וכיון שכן הא שייך שפיר לומר על שם זה אנא פלוני וממילא כיון שלא עשה מהעיקר טפל וכתב כפי הדין וכשיחקרו אח"ז יודע להם האמת שנשתנה שמו מחמת חולי הלכך אין כאן לעז משא"כ היכא דלא נשתנה שמו ועשו מטפל עיקר דלא שייך התם בירור בודאי יאמרו שהב"ד כדין עשו וזה אתר הוא וה"ה אם אדם קובע לעצמו איזה שם לקבע גמור מחמת שחביב עליו זה השם נעשה נמי זאת שמו ממש:

וזה הוא הטעם נמי דאזלינן בתר חתימה משום דכיון דחותם כן בשטרות ודעתו לחתום כן לעולם הרי חזינן דשם זה חביב עליו לכך יפה פסק הב"ש דשם החתימה שהחזיק נפשו לחתום בו נעשה לו לעיקר אף שבאמת לא היה זה שמו לעולם מ"מ לא איכפת לן בזה מטעמא דכתיבנא ולא שייך זאת כלל להפלוגתא של רש"י והרא"ש שהביא המהריב"ל:

לפי"ז בנידן דידן נמי כיון שהוחזקה שלשים יום בשם השני כל שדעתה לקביעות בודאי מהני ולהם דין קדימה וז"ל הכנה"ג בסי' קכ"ט אות ע"ג בשם המבי"ט אמר רב כל שהוחזק שלשים יום כותבין על פיו שכל הקורא קורא אותו בשם זה או שעלה לתורה שלשה פעמים או שכתב בשם זה שלשה פעמים בתוך שלשים יום הרי הוחזק דבתלתא זימנא הוי חזקה ע"כ ממילא הכא נמי אם הוחזקה לחתום א"ע בשלשה השמות שלשה פעמים בתוך שלשים בודאי ג"כ הוי חזקה ואין לחלק דהב"ש והפוסקים מיירי דוקא היכא דבתחילת חתימתן התחילו לחתום בשם זה ולא חתמו מעולם בשם אחר אז שפיר אזלינן בתר החתימה משא"כ היכא דמתחילה חתם עצמו בשם אחר אף שאח"כ קובע עצמו לחתום בשם השני מ"מ כה"ג כיון דכבר נתפרסם חתימות הראשונות לא מהני חתימה דבתרא לאפוקי מקמא כי לא דמי בזה לשם הנקרא בפי כל דהתם השם הראשון כבר חלף והלך לו ע"י שינוי לשם אחר משא"כ בחתימה כיון דעדיין חתימתו הראשונה קיימת היא בכתובים אולי אם לא יכתוב רק שם השני איכא חשש לעז מ"מ נראה דאין לחלק בזה דהא חזינן דרב חסדא חתם רק סמך או רב הושעי' דחתם ע' בגיטין דף ל"ו וכי נימא דהני רבנן לא חתמו מעולם בשם המובהק שלהם והא אדרבא מוכח שם שהיו צריכין לפרסם שמם השני ע"י דיסקי ובירושלמי פ' המגרש משמע דגם לענין כתיבת שמו ושמה בגיטין מהני נמי סימנא כהאי דמביא שם זאת על המשנה דכתב חניכתו כשר ואף דאמרינן שאני רבנן דבקיאין בסימנייהו היינו משום לענין לסמוך על האי סימנא לחוד לזה בעינן דוקא בקיאין בסימנייהו אבל עכ"פ חזינן דפירסום חתימה האחרונה מהני לאפוקי מקמא וכן מהא דאמרינן בבל בורשיף ומאי נפק"מ לגיטי נשים דאזלינן בתר בתרא והא התם נמי מעיקרא בודאי נתפרסם שם העיר בבל בגיטין ובשטרות ואפילו הכי לא משגחינן ע"ז ואזלינן בתר בתרא אלא ע"כ דאין לחלק בזה הלכך פשוט הוא דלדעת הב"ש והפוסקים דאזלי בשיטתו מקדימין שם החתימה תחילה:

אמנם דעת הג"פ בסי' קכ"ט דלא כהב"ש בזה אלא דהשם הנקרא בפי כל לו מקדימין ע"ש מ"מ בנידן דידן נראה דאף הג"פ נמי מודה דהשלשה שמות שהתחילה עכשיו לחתום בהם מקדימין לשם העריסה מטעם דהא כאן גם מתחילה היה לה שמות הללו שנשתנו מחמת חולי דבזה כולי עלמא מודה שאם חותמת בהם ג"כ בודאי להם מקדימין מיהו אי לאו שהתחילה גם עכשיו לחתום בשמות הללו ולהחזיק נפשה בהם אז לדעתי לא היה מהני מידי מה שמלפנים היה לה זאת לשם מחמת חולי דמאחר שבנתיים נשתקע שם זה הן בקריאה והן בחתימה אף שאח"כ נתעורר עוד הפעם זה השם ע"י עצמו במה שהתחילה לחתום בו מ"מ קרוב לי לומר כי עכשיו אינו נקרא שוב שם מחמת חולי כי יחוסו אבד ע"י מה שנשתקע ממנה ומכל אדם והילכך לדעת הפוסקים דסברי דדוקא השם הנשתנה מחמת חולי לו דוקא יש דין קדימה לשם העריסה ולשם החתימה משא"כ השם שנשתנה מחמת שאר סיבות אף שחביב לו זה השם ג"כ מ"מ אין לו דין קדימה לשם הנקרא בפ"כ ולשם העריסה כמבואר פלוגתא זו בב"ש שם ס"ק ל"ג בודאי הכא במי אין לו דין שם מחמת חולי:

מ"מ בכאן גם הג"פ מודה דהא דעת הג"פ הוא דלאו דוקא שם מחמת חולי יש לו דין קדימה לשאר השמות אלא ה"ה כל שנשתנה מחמת איזה סיבה חזקה נמי דינו כמו שם מחמת חולי ממש וכן הביאו האחרונים משמו והלכך הכא נמי כיון שזה שלשה שנים שהתעוררה לחתום דוקא בהני שלשה שמות מחמת שפעם אחת נתרפאה ע"י שינוי שמה להני שמות לפי"ז אפילו נימא דלא נקרא שם מחמת חולי מ"מ נשתנה מחמת סיבה חזקה בודאי נקרא דמהני זאת להג"פ וא"כ ממנ"פ יש להם דין קדימה דלשיטת הב"ש דבעינן דוקא שם מחמת חולי הא לדידיה שם החתימה הוא העיקר ולהג"פ דסובר דלא מקדימין שם החתימה הא הוא סובר דכל שם הנשתנה אף שלא מחמת חולי נמי דין קדימה יש לו והלכך הכא כיון דהוא שם החתימה וגם שם הנשתנה מחמת איזה סיבה אז יש להם דין קדימה לכולי עלמא וגם בלאו הכי מאחר שבכל פעם שהיתה כותבת להצדיקים להתפלל עליה חתמה בשלשה שמות לא נקרא זאת נשתקע וכן הוא בחדושי א"ש ס"ו סי' קי"ד קט"ז מטעם כיון שהן קורין זאת לא חשיב נשתקע ע"ש ומילתא דמסתברא הוא:

גם נראה לי שאפילו אם לא היתה זאת בשביל להתפלל רק שפעם אחת היתה חותמת כן ופעם היתה חותמת בשם הנשתנה גם בזה לא נקרא נשתקע משום דהא לענין שם מחמת חולי קי"ל דסגי אפילו אם רק מקצת אנשים קורין בשם הנשתנה כדאיתא בש"ע ובפוסקים וא"כ הכא נמי במה שחותמת לפעמים בשם הנשתנה לא גרע ממקצת דהא דעת מהרש"ל בפ' השולח בסי' כ"ד בשם הנשתנה מחמת חולי דאז אפילו אם הכל קורין אותו בשם הראשון וגם הוא חותם ג"כ בשם הראשון רק שעולה לתורה בשם השני או להיפוך מ"מ שם שהוא מחמת חולי הוא קודם ולא חילקו בזה שאף באנשים שחתימתן הוא מעט ועלייתו לתורה מכחיש להחתימה או להיפוך מ"מ הכל השם שנשתנה הוא קודם ולפי"ז בודאי דה"ה שאם יש סתירה בהחתימה גופא כמו בנידן דידן באשה דלא שייכי בה עליה לתורה רק שיש סתירה בהחתימה גופא מ"מ לדעת המהרש"ל בודאי שם הנשתנה הוא קודם ובפרט שאנו רואין ששם זה חשוב הוא אצלה:

ולענין שם הנשתנה בדידה ובחשיבותה תליא מילתא וכן כתב להדיא הכנס"י סי' ס"ד דשמות הגיטין בהמגרש והמתגרשת תלי הדבר וע"ש שמביא ראי' לזה וכתב עוד שם על תשובות הרמ"א בשם ישעיה שנשתנה לשם סעדי' דהדין הוא שאף אם חותם לפעמים ישעי' ופעמים סעדי' וחתימתו מתחלפת מ"מ במה שפעמים חותם בשם אחד מהם דינו ע"י זאת כמו עלייה לס"ת ע"ש וממילא אם שם אחד מהם הוא שם הנשתנה הוא קודם (הן אמת שיש לי קצת עיון על הכנס"י שכתב שקביעות השמות בדידהו תלי אף שהעולם קורין בשם אחר כי לכאורה כיון דכאן שייך נמי החשש של לעז שלא יאמרו שאחר גירש הא כל כה"ג תלי יותר בקריאת העולם וכעין ראי' לזה הוא מעירוכין דף ו' הובא ביו"ד סי' קנ"ט שאם התנדב אדם דבר לביהכ"נ אז הדין הוא שאם הוא קודם שנשתקע שם בעליו ממנו אסור לשנותה ולאחר שנשתקע שם בעליו מותר לשנותה וכתב המהרי"ק והובא ברמ"א שם שאם ונשתקע שם הבעלים מהחפץ אז אפילו אם המתנדב מותה שלא לשנות מ"מ אין משגיחין בו ע"ש אלמא אע"ג דעדיין לא נשתקע ממנו דהא הוא מוחה מ"מ מאחר דנשתקע מכל העולם אמרינן דשוב ליכא לעז ומותר לשנות דהא התם עיקר הקפידה הוא רק משום לעז הרי לכאורה מבואר דחשש לעז בקריאת העולם תלי וצ"ע):

גם כיון שבהכתובה נמי נכתב השלשה שמות ודעת כמה אחרונים דסמכינן ע"ז ועיין בחדמ"ש סי' נ"ה וסברתו הוא דכיון דהכתובה קיימת ונכתב שם שמם הלכך כל שעה ושעה נחשב כאלו עתה נכתב מחדש ולא שייך ע"ז לומר נשתקע ע"ש שמביא ראי' לדבריו ואף דלי צ"ע קצת דהא משמע בירושלמי בפ' בני העיר דהא דאמרינן שאם נכתב שם הבעלים לא נחשב נשתקע ואסור לשנותה בלי רשותם דהיינו דוקא שנכתב שם הבעלים על הכלי גופא ע"ש הלכה ב' והיינו משום דכל מאן דחזי הכלי חזי נמי שמו אבל אלו היה כתב במקום אחר למזכרת דומי' דכתובה היה נחשב נשתקע אמנם מצאתי שגם הרדב"ז ח"ד סי' קל"ט כתב נמי דסמכינן על הכתובה הלכך מכל הלין טעמא נראה שהשלשה שמות כותבין מקודם וכותבין ברכה יוכבד צירלא דמתקריא יוכבד צירלא והמכונה יאכבד והמכונה יאכא ודעת א"א דא"צ לכתוב כלל יוכבד צירלא וגם לכתוב על כל השמות דמתקריא ולפנינו נדבר בזה.

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה