אור ברסלב
שות אבן שתיה אבן העזר › סימן צד

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

אבן העזר · סימן צד

סימן צג

שאלה ע"ד הגט ששם האשה מעריסה מעדא וכן קורין לה בפי כל רק מחמת שהוא מהשמות המתחלפות משם מרים וגם קצת שאין בקיאין בעיקר שמה קורין לה לפעמים ג"כ בשם מרים ועתה טעה המסדר וכתב בגט שם מרים ושם זקינתה היה מירל והמגרש שבק חיים בלא זרע קיימא ויש לו אח שוטה ממש אשר להשיג ממנו חליצה א"א בשום אופן ונשאלתי אם אשה זו מותרת להנשא לעלמא:

תשובה הנה אם לא כתב כלל שם האיש והאשה בגט בזה הא דעת כמה ראשונים ומכללם גם הש"ע בסי' קכ"ט סעי' א' דהגט בטל וגם בניה מן השני ממזרים וכתבו הרמב"ן והר"ן בפ"ש דגיטין וכן הוא ביש"ש פ' כל הגט סי' ב' דעיקר הפסול בזה הוא משום דכתיב ספר כריתות שהוא לשון ספירת דברים כמו שמדברים אנשים עבור אחרים זע"ז וזה הא אי אפשר בלא שם האיש והאשה דזולתן לא ניכר מי הוא המגרש והמתגרשת והיינו משום דאי אפשר לפרש כפשוטא דהטעם של שמו ושמה הוא משום דבעינן הכתיבה לשמה ואם אינו כותב שמם לא הוי כתיבה לשמה דזא דהא בפרשת סוטה אף למאן דבעי בה נמי כתיבה לשמה מ"מ לא בעינן כתיבת שם האשה בהפרשה וכן לענין פסח וחטאת דבעינן דוקא לשמה מ"מ אם משנה שמו לפני הכהן לית לן בזה משום הכי הוכרחו לומר דהטעם הוא משום ספירת דברים:

וראיתי בספר ב"מ שם שהאריך לסתור הטעם של הראשונים שהוא משום דכתיב ספר דא"כ למה לא כתבו הפוסקים נמי כן לענין שטר קידושין דצריכין נמי מה"ט שמו ושמה ואדרבא הא הרשב"א מסתפק בזה כדאיתא בב"י אה"ע סי' ל"ב ואמאי לא ילפינן שטר קדושין מגט בגז"ש דיצאה והיתה דגם בשטר קדושין בעינן שמו ושמה אלא ע"כ דגם טעם זה אינו עיקר והוכיח מזה דכל כתיבת השמות בגט הוא רק מדרבנן משום הכי בשטר קדושין הקילו ע"ש אבל לא ידעתי מה תיקן בזה הא עיקר קושייתו הוא אליבא דהרשב"א דאמאי מסתפק הוא בשטרי קדושין ולהרשב"א לא תירץ כלום דהא דעתו בפ' הזורק דשמות בגיטין הוא מן התורה דכתב שם דהא דאיתא במשנה שינה שמו ושמה תצא וכו' הוא לאו דוקא שינה להדיא שמן לשם אחרים אלא ה"ה אם לא כתב כלל שמן נמי הדין כן ומביא ג"כ בפ"ק דקדושין דף ט' האי דרשה של ספר דאתיא לספירת דברים ע"ש וא"כ לשיטתו שהוא מן התורה מה מסתפק בשטר קדושין ויותר מזה תקשה לפי דברי הריטב"א שם דף ט' ד"ה ולענין שמו ושמה וז"ל ואפילו אם יהיה בגט מדאורייתא כל השמות של האיש והאשה התם משום דכתב ספר כריתות אבל בשטר קדושין לא בעי וכו' ע"כ והשתא הלא כיון דבגיטין הוא מן התורה ממילא הא גם בקדושין הוא מן התורה מהאי הקישא דויצאה והיתה ונראה לתרץ זאת ע"פ מה שיש לדקדק עוד בדברי הב"י שמביא הספק הזה של הרשב"א אי בעינן בשטר קדושין כתיבת שמו ושמה הא ע"כ לענין הלכה בודאי דעת הרשב"א עצמו דגם בשטר קדושין בעינן שמו ושמה דהא בסי' ת"ר מסתפק שם הרשב"א אי שטר קדושין כשר במחובר אי לא משום דילפינן מג"ש דויצאה והיתה או דילמא שאני גט משום דכתיב ונתן או בספר דממעט מחובר ע"ש ואפילו הכי בסי' אלף רכ"ו מסיק הרשב"א ששטר קדושין פסול הוא במחובר מהאי דרשה גופא דויצאה והיתה אף דבירושלמי ילפינן מחובר דפסול בגט הוא משום דכתיב בספר מ"מ כיון דכתיב ויצאה וכו' ילפינן מזה נמי שטר קדושין לפי"ז לענין כתיבת שמו ושמה אף דבגט ידעינן זאת נמי מדכתיב ספר מ"מ כיון דלשיטתו כתיבת השמות בגט הוא מן התורה א"כ ממילא שוב ילפינן שטר קדושין מהאי היקשא דויצאה וכו' ואמאי לענין כתיבת השמות נשאר הב"י בספיקא הא חזינן דלענין מחובר חזר בו הרשב"א ופשיט לנפשיה דילפינן בזה קדושין מגיטין א"כ ממילא ה"ה בודאי לענין כתיבת שמו ושמה נמי ילפינן קדושין מגיטין דהא חד סברא איכא בתרווייהו:

וגם יש להבין דעת הרמ"א בסי' ל"ב שמביא שיש מכשירין שטר קדושין במחובר האיך יתרצו דברי הגמרא בגיטין דף יו"ד דמבואר שם להדיא דשטר קדושין במחובר פסול משום דילפינן מגיטין וע"ש ברש"י וכמו שהקשו כל המפרשים מסוגי' זו על הרשב"א והרמ"א וראיתי במקנה סי' ל"ב שכתב שדין זה תלי בפלוגתא אי אמרינן דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא דלמאן דאית לו אוקי באתרא אז עדיפא לן לומר דמקשינן הויות להדדי וילפינן קדושי שטר מקדושי כסף כמו דבכסף מהני במחובר ה"ה בשטר אבל לדעתי ע"כ זה אינו דבקדושין דף ט' אמר התם ר"ל דשטר אירוסין שכתבו שלא לשמה פסול מטעמא דמקשינן ויצאה והיתה וכן פסקו כל הפוסקים בזה כר"ל בלי שום חולק והשתא אי נימא דדין זה תלי בדון מינה וכו' הא מצינו לומר דר"ל אזיל לשיטתו דאית לו ביבמות דף ע"ח דאמרינן דון מינה ומינה ומשום הכי יליף זאת מגט דפסול משא"כ לדידן דקי"ל דון מינה ואוקי באתרא מנ"ל דשטר אירוסין פסול הא יותר טוב לומר מקשינן הויות להדדי וכשר אבל באמת לא שייך כאן כלל להזכיר הדין של מינה ומינה וכו' דכל זאת לא נאמר אלא דוקא היכא דכל עיקרי הדינין נכתבין בגופא רק אנו צריכין ללמוד איזהו פרט ממקום אחר בהיקש או בג"ש כגון בהא דיבמות דף ע"ח דבעינן למילף דממזרים אסורים לעולם מעמוני ומואבי מה התם אסורים לעולם אף כאן אסורים לעולם ואח"כ באנו לומר אי מה התם נקבות מותרות אף בממזר כן בזה תלי אי אמרינן דון מיניה וכו' או לא משום דכיון דכל הדברים מבוארים הם בגופא רק פרט אחד כגון נקבות לאחר עשרה דורות זאת אינו מבואר כ"כ בזה יש פלוגתא בגמרא אי ילפינן אותה ממקום אחר או דוקא מגופא והיינו דלאו בגדר ילפותא הוא בהיקש או בג"ש אלא מעיקרא ומגופא דקרא דכיון דכתיב ממזר דרשינן מום זר דבין זכרים ובין נקבות משמע כמו שפירש רש"י להדיא הילכך בזה יש סברא בגמרא דאף דאיסור עולם ילפינן מעמוני מ"מ היתר נקבות לא ילפינן משום דגופא דקרא עדיפא וכן חולין דף ק"כ נמי בכה"ג מיירי דעיקר הדין אם אמרינן אוקי באתרא לא צריכין אנו לבוא לשום ילפותא אחריתא משא"כ בקדושי שטר דילפינן מויצאה והיתה מה שייך התם להזכיר מינה או באתרא אטו האי לימוד דהויות להדדי באתרא הוא הא לאו בגופא נאמר ואידי ואידי ילפותא הוא וכל כה"ג לא נמצא בגמרא דהיקש זה הוא יותר מינה מהיקש אחרינא:

אבל לדעתי ניחא הכל ע"פ מה דמצינו שיש כאן חילוק בין ש"ס דילן להירושלמי דבגמרא דילן גיטין ד' כ"א אמרינן ורבנן ספר למה לן לספירת דברים הוא דקאתי אמנם בירושלמי אמרינן דחכמים סברי דהאי ספר אתי' לומר מה ספר בתלוש אף כל בתלוש וש"ס דילן יליף תלוש מוכתב ונתן עיי' רש"י בגיטין ד' כ"א והירושלמי יליף מהאי וכתב ונתן לענין הא דאמר רב חסדא לקמן דף ע"ח שאם היה משיחה בידו וגט בידה אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואנן ידעינן זאת מכריתות וזה אינו כריתות כדאיתא הכל לקמן בגמרא והנה בקדושין דף ט' בבעי דר"ל אי ילפינן הויות מהדדי או יציאה מהוי' ילפינן ומסיק הגמרא מסתברא יציאה להוי' מקשינן ולא קאמר בגמרא הטעם בזה במאי היקש זה מסתברא טפי כי לכאורה איפכא מסתברא דהאי היקשא דהוויות להדדי הוא בגופא וכמו שכתב המקנה שהבאתי בסמוך הלכך נראה דסברת הגמרא הוא מאחר דכל עיקר דיני שטר שהוא כשר לקידושין מגט ידעינן לי' וכיון שכן מסתברא להגמרא נמי דגם שארי פרטי הדינים של שטר קדושין נמי מגט ילפינן לה מהאי הקישא גופא ופשוט הוא ממילא לפי"ז לא שייכי לומר סברא זו אלא דוקא לענין מה דילפינן מהאי וכתב ונתן דזה מיירי לענין עיקר וגוף הכתיבה ונתינה זאת ילפינן מהאי היקשא דויצאה והיתה ששטר קדושין צריך להיות שוה לשטר של גיטין משא"כ מה דילפינן משאר התיבות הנאמר אצל גט דגם בגט גופא לא ידעינן זאת רק מדרשה בזה הא אין לנו ההכרח לומר דמסתברא יותר ההיקש של ויצאה יותר מהיקש של הוי' להדדי ואף דכתיבי בחד קרא מ"מ לא איכפת לן בזה ותדע דהא לריה"ג דדריש התם ספר לומר מה ספר אין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים וא"כ ע"כ לדידיה האי הקישא דהויות להדדי אף דדרשינן לו למילתא אחריתא כדאיתא בגמרא מ"מ על האי תיבה של ספר הנאמר בקרא עליו בודאי לא קאי האי הקישא דאל"כ וכי נאמר דלריה"ג אין מקדשין בדבר שיש בו רוח חיים אפילו בתורת כסף הלא משנה שלמה שנינו בקדושין המקדש בחלקו בין קדשי קדשים וכו' וכן במסכת מ"ש המקדש בבכור תם חי הלכך בש"ס דילן דילפינן פסול מחובר מוכתב ונתן לכן קאמרי בפשיטות בגיטין דף ט' דשטר קדושין פסול במחובר משום דכיון דכל עיקר הדין ששטר כשר הוא לקדושין מגופא דקרא וכתב ונתן ילפינן בהקישא דויצאה והיתה הלכך מסתברא דדומיא דידיה לגמרי בעינן מה התם פסול במחובר אף הכא נמי כן הוא משא"כ להירושלמי דילפינן פסול מחובר מספר אז ממילא אין לנו הכרח למי נדמה או דילפינן מהקישא דגיטין או קדושין להדדי מדמינן ואדרבא ע"פ סברא הקישא דגופא עדיפא ולפום כן אין לנו לימוד ששטר קדושין פסול הוא במחובר ולפי"ז ניחא נמי מה שמסתפק הרשב"א והריטב"א אי בשטר קדושין בעינן כתיבת שמו ושמה או לא אף דבגט כתיבת השמות הוא מן התורה ולא ילפינן בזה קדושין מויצאה והיתה היינו נמי מהאי טעמא מאחר דעיקר מה דבעינן בגט כתיבת שמו ושמה ילפינן זאת מהא דכתיב ספר הלכך שוב אמרינן דלענין זה האי הקישא דהויות להדדי עדיפא יותר מהקישא דויצאה והיתה משא"כ לענין פסול מחובר חזר בו הרשב"א ומסיק דמחובר פסול הוא בשטר קדושין היינו משום כיון דלש"ס דילן ילפינן פסול מחובר בגט מוכתב ונתן ועל זאת נתקבל כל ההיקש דאשה מתקדשת היא בשטר הילכך שוב איכא כאן סברת ר"ל דאמר מסתברא טפי ההיקש של קידושין לגיטין מהיקש דקדושין להדדי והשתא ניחא נמי היש מכשירין שהביא הרמ"א דשטר קדושין כשר הוא במחובר ואין זה היפוך הגמרא משום דלשיטת הירושלמי דפסול מחובר בגט ידעינן זאת מספר שוב אין לנו לימוד לפסול שטר קדושין במחובר מגט משום דמקשינן יותר הויות להדדי ומתורץ קושית הב"מ:

ועיי' בפוסקים שמסתפקים בדעת הרא"ש האיך הוא דעתו אם לא כתב שמו ושמה בגט אם הוא פסול מן התורה או רק מדרבנן פסול ולפי מה שכתבתי יש לפשוט זאת מדברי הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' כ"ז דלפי הנחת הריטב"א בקדושין דף ט' דאם נאמר דשמו ושמה בגט הוא מן התורה אז גם בשטר קדושין בעינן נמי שמו ושמה דהא ילפינן זאת מויצאה והיתה ואם בגט גופא הוא רק מדרבנן ממילא הא לא שייכי זאת אלא בגט אבל לא בקדושין וכן מוכח ג"כ מדברי חידושי הרשב"א שם לפי"ז כיון דהרא"ש בתשובה שם מצריך גם בשטר קדושין שמו ושמה דוקא ומשמע שם דאף בדיעבד נמי פסול אם לא כתב שמו ושמה א"כ מוכח דבגיטין שמו ושמה הוא מן התורה:

עוד הקשה המחבר הנ"ל על סברא זו מקושיית רבינו יואל הובא במרדכי ובהג"א ריש פ' כל הגט על הא דאמרינן התם דמי שיש לו שתי נשים ושמותיהן שוות וכתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה דהא לא נכתב לשמה הא גדולה מצי לגרש בגט זה ואמאי הא אין כאן שום היכר וסימן דהאי גיטא נכתב לשם הגדולה וממילא הא מחוסר כאן ג"כ הספירת דברים דהא אינו מבואר על איזה מהנשים הוא מספר לנו שגירשה וכיון שכן הא לא הושלם כאן הסיפור אלא ע"כ דהאי דרשה אינה עיקרית ע"כ ת"ד ולדעתי אין זה קושיא כי אין כוונת הראשונים במה שאמרו דבעינן ספירת דברים היינו שכל אחד הרואה את הגט יבין דאיש זה הידוע מגרש הוא לאשה זו הידועה לנו דז"א דא"כ תקשה על דבריהם לר' אליעזר דסובר ע"מ כרתי וקיי"ל כוותיה ומה"ט לא בעינן לדידיה ג"כ שיהי' מוכת מתוך הגט מי הוא המגרש מטעם דעידי מסירה יבררו לנו מי הוא המגרש לפי"ז לדידן דקיי"ל כר"א האי ספירת דברים שכתבו הראשונים שהוא מן התורה למאי אתי אי לברר הדבר מי הוא המגרש הא לזה מהני ע"מ אלא שאין זה כוונת הראשונים רק הא דילפינן מהאי ספירת דברים הרצון הוא דהקפידה התורה שיהי' הגט נכתב ע"ד כמו איש אחד שמספר לחבירו מאיזה דבר שאירע לו שהדרך הוא לספר האיך שאיש פלוני עשה זאת לפלוני ה"נ גזירת הכתוב הוא שהגט צריכין לכתבו דרך סיפור כמו אנשים המספרים זה עם זה ולא די במה שכתב הרי את מותרת לחוד דלשון זה אינו רק דרך הודאה ולא ע"ד סיפור וכל זאת ילפינן אנן מספר דדרשינן שהקפידה התורה שכתיבת הגט צריך להיות דרך סיפור ואחר שכתב הגט כן אז תו לא איכפת לן אף אם אינו מבואר לנו מי זה הוא האיש המגרש כי דבר זה יתברר לנו ע"י עידי מסירה לר"א והלכך הגדולה מצי מגרש דהא גוף הגט נכתב דרך ספירת דברים ומוכת מתוכו הא לא בעינן דלענין זה מהני עדי מסירה כן הוא כוונת דבריהם ופשוט הוא.

ואין להקשות לר' מאיר שצריך בגיטין ובשטרות שיהי' דוקא מוכח מתוכו מי הוא המגרש כדאיתא בר"פ כל הגט א"כ לדידיה למאי איצטרך האי ספר לספירת דברים הא בלאו הכי צריכין לכתוב שם האיש והאשה בגט דאי לאו הכי לא הוי מוכת מתוכו ופסול הוא אליבי' מן התורה לשיטת התוס' וכמה ראשונים ואף בשאר שטרות דלא כתיב בספר הא נמי פסול ואין לומר דבאמת ר"מ לא דריש כלל האי ספר לספירת דברים דכה"ג מצינו נמי לר' יוסי הגלילי דלא דריש ג"כ לספירת דברים כדאיתא בגיטין דף כ"א דע"כ ז"א דהא מוכח שם בגמרא דמאן דדריש ספר לספירת דברים ע"כ סברי להו שאם כתב הגט על דבר שיש בו רוח חיים הגט כשר ע"ש ור' מאיר סובר בעירובין דף ט"ז שכותבין על דבר שיש בו רוח חיים ממילא ע"כ דריש ספר לספירת דברים וא"כ לשיטת הראשונים קשה דלדידיה בספר למה לן אבל באמת ניחא ע"פ דברי התו"ג סי' קכ"ט ס"ק ט"ז שכתב שאפשר לומר דאף אם כתיבת שם האיש בגט הוא מן התורה מ"מ כתיבת שמה אפשר שהוא רק מדרבנן משום דהא חזינן דאף בשטר הלואה בעינן נמי מוכח מתוכו כדאיתא בח"מ סי' מ"ט בשני יוסף ב"ש הדרין בעיר אחת דאז אין דין של השטר רק המלוה ע"פ מטעם דאינו מוכח מתוכו מ"מ אם לא נכתב רק שם הלוה בשטר אף שלא נכתב שם המלוה השטר כשר כדאית' ב"ב דף קע"ב בשטר שכתב בו לויתי ממך מנה אף דלא כתב שם המלוה מ"מ השטר כשר מטעם דתפיסתו של המלוה במה שתופס השטר מוכח דהשטר בא לידו מיד הלוה החתום בו וע"י כן נקרא מוכח מתוכו כדאיתא התם בגמרא דממך מההוא דנפיק מתותי ידו משמע משא"כ שם הלוה כיון דאצלו לא שייך תפיסה בעינן דוקא שיהי' מוכח מתוכו מי הוא הלוה ושם האשה נמי כיון שהיא תופסת הגט הרי נמי ע"י כן הוי מוכח מתוכו שהיא האשה המתגרשת והלכך משום מוכח מתוכו לחוד לא היינו צריכין לכתב שם האשה משום הכי בעינן הדרשה דספירת דברים לומר דגם שם האשה נמי מעכב הוא בגט רק בזה מחמיר ר"מ יותר מר"א דאלו לר"א כל שנכתב כדרך ספירת דברים שבני אדם מספרים זע"ז אף שאינו מבואר מי ומי הם אותן האנשים מ"מ כשר משום דבירור זה יהיה ע"י ע"מ משא"כ לר"מ דבעי בכל שטרות מוכח מתוכו הלכך הכא נמי בעינן שהספירת דברים עצמן יהי' מוכחים מתוכן ע"י עידי החתימה עצמן שיהי' ניכר בגט גופא מי הוא המגרש והמתגרשת

ובזה מתורץ היטב ג"כ קושיית הגאון בעל ת"ש הובא בח"ס אה"ע סי' י"ב שהקשה כיון דקיי"ל שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אתת אין מוציאין שטר חוב זע"ז א"כ האיך מוציאין הם על אחרים הא בעינן מוכח מתוכו וכאן אינו ניכר מי הוא המלוה וכי תימא דתפיסתו במה שתופס בהשטר זה נקרא מוכח מתוכו כמו שכתבנו בסמוך א"כ אמאי לא מצי לגרש הגדולה אליבא דר"מ כדאמרינן בריש פ' כל הגט משום דאינו מוכת מתוכו הא תפיסתה מוכחת דלה נתן הגט וסיים ע"ז דשאני גט ולא ביאר מה זה השינוי בין גט לשטר ועיי' בח"ס מה שמחלק בזה אבל לפי דברינו החילוק פשוט הוא דגט שאני כי לבד דבעינן בו שיהי' מוכח מתוכו דזה הוא ג"כ בכל שטרות צריכין כאן ג"כ שיהי' ספירת דברים הנכרים שיהי' ניכר בהגט גופא מי הם המתגרשים ולזה הא לא מהני תפיסה ומשום הכי לר"מ אף לגדולה נמי לא מצי מגרש עכ"פ מבואר הוא מהראשונים הללו שכתיבת השמות בגט הוא מה"ת:

אמנם דעת רבינו יואל הובא במרדכי ובהג"א ר"פ כל הגט דכתיבת השמות הוא רק מדרבנן ולכאורה נראה שכן הוא ג"כ דעת ר"ת בספר הישר שלו סי' רע"א שכ' דכל פסול של שינוי השם בגט הוא רק משום שלא יגרש אשת חבירו ע"כ ופשטות לשון זה משמע שהוא רק גזירת חכמים לחוד והוא ע"ד שאמרו בב"ב דף קס"ז דילמא כתב לגיטא ומטי לאיתתא דהאיך והתם הא לא הוי רק פסול דרבנן לחוד ואף דכאן הוי הולד ממזר והתם לא היינו משום דהתם הא לא שינו בגוף כתיבת הגט דהא כתבו כתיקונו משא"כ הכא דיש שינוי בגוף הגט משום הכי הוי הולד ממזר אבל מ"מ הכל הוא רק מדרבנן כן הי' נראה לכאורה אבל באמת אין הדבר כן דהנב"י מהד"ת סי' קי"ג הקשה דברי ר"ת אהדדי דבריש כל הגט הביא הרשב"א בשם ר"ת דלא גריס התם בעידי מסירה ור"א והיינו משום דר"ת סובר כשיטת הראשונים דגם לר"מ נמי לא בעי' מוכח מתוכו הרי מבוא' דר"ת סובר דלא בעינן כלל מוכת מתוכו ואילו הב"י בסי' קכ"ט הביא תשובות הרשב"א ששאלת קיי"ל בגט צריך לכתוב בו שם האיש והאשה ואם לא כתבו שמם בפירוש רק כתבו בן פלוני ובת פלוני מהו תשובה אינו כשר דשמו ושמה דוקא בעינן ואי לא הא לא מינכר מי הוא המגרש כדעת ר"ת שכתב דבעינן שיהי' מוכח מתוך הגט אבל בן פלוני לחוד אינו מוכת מתוך הגט מיהו המגרש ע"כ הרי להדיא מבואר היפוך דאף ר"ת סובר דבעינן מוכת מתוכו דוקא ע"כ וע"ש שנשאר בתימה:

ואני תמה עוד דלפי הבנתו בדבריו הרי קשה יותר מזה דהאיך כתב הרשב"א בעובדא דידיה לפסול משום דאינו מוכת מתוכו והיינו משום דר"מ סובר דבעינן מוכת מתוכו דוקא דמה בכך דהא אף אם יהי' כן מ"מ אנן הא לא קיי"ל בהא רק כר"א שסובר ע"מ כרתי ולדידיה הא לא בעינן כלל מוכח מתוכו אליבא דכולי עלמא ואף שאנו מחמירין ג"כ בכל החומרות שהם אליבא דר"מ כדאיתא בפוסקים מ"מ בודאי רחוק הדבר לומר שיכוון הרשב"א בתשובה לחומרא זו דהא הוא פוסל שם מדינא ולא משום חומרא לחוד כמבואר שם ועוד הא כתב הב"ש בסי' ק"ל וקל"ו וכן הסכימו כל הפוסקים דהאי פסול של אינו מוכח מתוכו לדידן דקי"ל כר"א בדיעבד אינו פסול והתם הרשב"א פוסל אף דיעבד ועוד למה לו להרשב"א להביא על דין זה דעת ר"ת דבעינן מוכת מתוכו הא הוא עצמו סובר בגיטין ובקדושין שם דהשמות בגיטין הוא מן התורה ויליף לה מספירת דברים כמו שכתבתי לעיל ולמה לו לבוא כאן משום מוכת מתוכו דהוא פלוגתא דר"מ ור"א. ואין לומר דהכא שאני דכיון דכתב שם האב אמרינן שיש כאן ספירת דברים ומשום הכי צריכין לבוא ע"ז משום דלא הוי מוכח מתוכו דז"א דהא מבואר הוא בפוסקים דדין זה שלא כתב רק בן פלוני תלי בזה אי אמרינן דכתיבת השמות הוא מן התורה אז לא מהני בבן פלוני לחוד ואי הוא דרבנן מהני עיי' בד"מ סי' קכ"ט ס"ק ד' ומהאי טעמא להמרדכי שסובר שהוא רק דרבנן מספיק בשם האב לחוד וכיון דהרשב"א סובר שהוא מן התורה הא לדידיה בלאו הכי לא מהני בשם האב לחוד משום ספירת דברים הלכך נראה דבאמת גם כוונת הרשב"א כן משום שיש שני עניני אינו מוכח מתוכו והיינו אם לא נזכר שמו ושמה בגט דגם לזה קורין הפוסקים בשם אינו מוכח מתוכו וכן הרשב"א בעצמו קורא לזה אינו מוכח מתוכו כי זה לשון הרשב"א בקדושין ד' ט' הא בעינן שיכתבו שמותיהן בגט ומדאורייתא הוא משום דכתיב ספר כריתות ובאין שמותיהן מפורשין בגט אין מוכח מתוך הגט שיהי' גט זה כורת בין ראובן זה ללאה אשתו זו ע"כ. הרי דהרשב"א קורא גם לזה בלשון אינו מוכח מתוכו והאי אינו מוכח הא יש בו פסול דאוריית' משום גזירת הכתוב דבעינן שבהגט עצמו יהי' מבואר בו שם האיש הפרטי ושם אשתו ואף דלא ידעינן מאן נינהו בזה לא איכפת לן כל ששמן מפורשין הם בגט דזאת יתברר לנו אח"כ ע"י ע"מ כמו שכתבתי לעיל. ויש עוד אופן שני הנקרא ג"כ אינו מוכח מתוכו שאין בו רק פסול דרבנן לחוד והיינו שהאנשים המתגרשים באמת מבוארים שמותיהם בהגט רק שהגט אינו מבאר לנו על איזה איש פרטי קאי כגון שיש כאן עוד אחד ששמו ושם אשתו ג"כ כמו שנכתב בהגט ובזה לר"א כשר הוא בע"מ ויש כמה פוסקים ומכללם גם ר"ת שזה אף לר"מ נמי כשר רק דעת התוס' הוא בר"פ כל הגט דאליבא דר"מ כה"ג הוא פסול והרשב"א בתשובה שהביא הב"י הא מיירי באינו מוכח מתוכו עפ"י אופן הראשון שכתבנו דהא מיירי התם שלא כתב שמו ושמה דגם לזה קורא הרשב"א אינו מוכח מתוכו כמו שכתבנו הלכך אפשר שפוסל שם אפילו מן התורה לשיטתו דשמו ושמה הוא מן התורה ומתורץ לגמרי קושיית הנב"י:

נמצא אף דעת ר"ת נמי כן הוא דשמו ושמה הוא מן התורה וע"כ צריכין אנו לומר כן אליבא דר"ת דהא מוכח מהמרדכי בפ' השולח דדעת ר"ת הוא דאף שינוי מקום הדירה הוא ג"כ פסול מן התורה כי אחר שהביא שם כמה ראשונים דסברי ששינוי מקום הדירה אינו פוסל כתב אח"כ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דהא ר"ת פוסל הלכך משום ספיקא אם מת חולצת ואינה מתייבמת ע"כ משמע דלר"ת עצמו מתייבמת ג"כ וע"כ משום דשינוי מקום הדירה לדעתו הוא מן התורה וא"כ מכש"כ שינוי שמו ושמה שהוא חמור יותר ויותר כדאיתא בראשונים בודאי לדעתו הוא מן התורה והאיך כתב שהוא משום שלא יגרש אשת חבירו והלכך ע"כ צריכין לומר דכוונתו נמי כן הוא דכיון דבעינן בגט ספירת דברים של כריתות וכיון שיש כאן שינוי בשמם הרי ממילא חסר כאן הספירת דברים של איש זה המגרש ואשה זו המתגרשת כיון דלשון הגט מורה הוא על אשה אחרת והלכך פסול הוא מן התורה:

ואחר שביררנו קצת דעת הראשונים בזה נבוא לנידן דידן כי נראה מוכח דאף לדעת הפוסקים דשמו ושמה מעכב אף בדיעבד ואף למאן דאית להו שהוא מן התורה מ"מ אם לא כתב רק החניכה של כל המשפחה כילה אף דאינו ידוע לנו ע"י החניכה האיש הפרטי מי הוא אפילו הכי ג"כ הגט כשר דהא דעת רש"י בגיטין ד' פ' שאם שינה שם עירו ועירה הולד ממזר הוא מן התורה וכמו שהביא הב"ש משמו בסי' קכ"ח ס"ק ו' והכריעו הפוסקים דלאו דוקא לר"מ כתב רש"י כן אלא אף לחכמים נמי הולד ממזר לפי"ז מוכרח הוא דאף אם לא שינה שם העיר רק שלא כתבו נמי פסול הוא לרש"י דהא שיטת רש"י בזה הוא כדעת הראשונים שהובא במרדכי פ' השולח דכל דבר בגט שאינו מעכב בדיעבד אי אין שינוי פוסל בו כמו שכתב רש"י להדיא בגיטין ד' כ' ד"ה והא בעינן ע"ש לפי"ז בודאי כש"כ הוא שאם לא כתב שמו ושמה נמי פסול דהא שמו ושמה חמור יותר משם העיר ואפ"ה לקמן ד' פ"ז בכתב חניכתו וחניכתה דכשר מפרש שם רש"י דחניכתו היינו החניכה של כל המשפחה כולה ופירשו המפרשים דר"ל כמו שקורין משפחת רוטנבורג או רעגנשבורג או כיוצא בזה דכל המשפחה נקראת על שם זה ואף דאז בודאי אינו מבואר מהגט מי הוא מהמשפחה שמגרש אשה זו מ"מ לא איכפת לן בזה וכן הריטב"א בחידושיו שם אף שהוא ג"כ מן הפוסקים דסברי דשמו ושמה הוא מן התורה מ"מ בהא דכותבין חניכתו וכו' מפרש נמי כרש"י דהיינו החניכה של כל המשפחה בכלל וגם הרא"ש והר"ן הביאו שני הפירושין בהלכותיהן והיינו טעמא דאף דאינו ניכר מהחניכה מי הוא המגרש דהא חניכה אחת היא לכל המשפחה מ"מ מהני משום דבזה לא הקפידה התורה ועיקר כוונת התורה הוא שיהי' נכתב הגט כדרך שבני אדם מדברים זה עם זה כמו שכתבתי לעיל והנהוג הוא כשמדברים על איש פרטי פעמים מזכירים אותו רק על שם החניכה של המשפחה כמו שנהגו ג"כ עכשיו וזהו כבודם והלכך כה"ג נקרא זאת ספירת דברים אחרי שבני אדם מדברים בזה האופן ולא דמי לכתב בן פלוני או בת פלוני שהוא פסול כמו שכתב הרשב"א שהבאתי לעיל ובודאי אף לרש"י שמכשיר בחניכה של כל המשפחה מ"מ בבן פלוני ודאי אף לדעת רש"י פסול דהא עיקר הטעם של רבינו יואל שמכשיר אם לא כתב רק בן פלוני הוא משום דהוכיח זאת מהא דאמרינן שאם העד חתם עצמו בן פלוני עד כשר ומזה למד דה"ה בהמגרש עצמו נמי כשר כה"ג לפי"ז ממילא לדעת רש"י ושאר הפוסקים דסברי דאפילו אם לא דילג רק שם העיר אף שכתב שמו ושמה מ"מ פסול הרי דחזינן דדעת רש"י והפוסקים הוא דאפילו לענין דיעבד נמי לא ילפינן שמו ושמה משם העדים א"כ ה"ה וכש"כ בבן פלוני לחוד דודאי אף בדיעבד פסול הוא לדעתם. מ"מ לא דמי לחניכה הכללית דהתם הא עכ"פ הזכיר שמו ג"כ דהא גם הוא נקרא בחניכה זו משא"כ בבן פלוני הא לא הוזכר שמו בהגט כלל דהא מעולם לא נקרא כן ומה"ט כתבו הפוסקים שאם באמת נקרא כן על שם אביו כמו דמצינו בגמרא בן עזאי בן זומא אזי כה"ג בבן פלוני נמי כשר עיי' תה"ג שם והיינו מהאי טעמא דכיון דבני אדם קורין אותו כן זה הוא הספירת דברים שלו ואף לר"ת שהוא ג"כ מהפוסקים שאם חסר שמו ושמה פסול מן התורה מ"מ גם הוא מודה שאם כתב חניכתו אף שרק המיעוט קורין אותו בחניכה זו ורובא דאינשי קורין אותו בשם המובהק מ"מ כשר כמו שכתב שם להדיא וז"ל אבל אם לא כתב רק חניכתו אפילו רובא קוראים לו בהמובהק כשר ע"כ. היוצא לנו מזה שאף להמחמירים בשמו ושמה שהוא מן התורה מ"מ כל שכתב שמו אף אם אינו ניכר רק לקצת ב"א ג"כ כשר משום דהא נתקיים הספירת דברים שהקפידה התורה בזה:

והנה בנידן דידן נראה ג"כ דאינו רק חשש דרבנן בעלמא ואפשר שאף איסור דרבנן ג"כ אין בו רק חשש לעז לחוד דהא היש"ש פ' השולח סי' כ"ה הביא בשם רבינו חננאל והוא משם המהרי"ב וז"ל אשה ששמה שערכין ונקראת כן אחר זקינתה ששמה כן דעתי לכתוב בגט שרה אעפ"י שמעולם לא נקראת שרה ואפילו פורתא אין קוראין לה שרה גם זקינתה לא היו קורין אפילו פורתא שרה עכ"ל וכן הביא שם המהרי"ב בשם מהרי"ץ על שמות נשים כגון רעכלין ושערכין וכיוצא בו יש לכתוב שרה רחל ע"ש. וזה ממש נידן דידן ששמה מרים וכתבו מערא הרי חזינן דהגאונים והגדולים הללו הצריכו אפילו לכתחילה לכתוב עיקר השם שממנו הוחצבו שמות הללו ואף שמעולם לא נקראו בשם זה הן אמת שמהרי"ב עצמו השיג על הגאונים הללו מ"מ אם נאמר שכל כה"ג שינוי השם נקרא א"כ האיך עלה על דעת הגאונים הללו לכתוב אפילו לכתחילה השם שלא נקראו בו מעולם וכי נעלם מהם המשנה דשינה שמו ושמה תצא והולד ממזר וגם המהרי"ב עצמו שהוא מאורן של ישראל מה זה מפלפל שם בזה עם מהרי"ז ומהרי"ץ בדבר פשוט כזה. וגם המהרי"ב גופא אף שחילק שם ע"ז מ"מ המעיין בדבריו יראה שגם הוא סובר שאין זאת בכלל שינוי שמו ושמה הנאמר במשנה כי ז"ל שם על הא דהגאונים הללו שהבאתי דע אהובי שאין דעתי מסכמת עמך כלל כלל וכו' ואפילו בדיעבד פסול כיון דלא היא ולא זקינתה נקראת שרה אפילו פורתא. ותמהני שהרי ע"כ שני שמות הן שהרי כמה נשים יולדות אחת קרי לה שרה ואחת שערלין ואנן בעינן ידים מוכיחות ע"כ הרי להדיא מבואר שאף לדעת המהרי"ב שהוא מחמיר בזה מ"מ גם לדעתי אין זאת בכלל שינוי השם הנאמר במשנה דהמעיין שם בדבריו יראה האיך שהוא מדקדק שם בלשונו דפעמים כתב הגט בטל ופעמים כתב פסול והוא הכל ע"פ הכלל המבואר ברמב"ם פ"י וז"ל כל מקום שאמרנו שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי גט זה בטל מן התורה וכו' וכל מקום שאמרנו גט זה פסול הרי זה פסול מדברי סופרים וכן הוא מדייק שם בזה הרבה וכתב על זה שהגט פסול ולא כתב בטל כמו דפסול דאורייתא משמע שאף לדעתו מכל מקום אינו פסול רק מדרבנן ועוד מה זה שכתב שאפילו בדיעבד פסול הוי לו למימר תצא והולד ממזר כמו דאיתא במשנה לענין שינה שמו ושמה וגם סיים וכתב שפסול משום דלא הוי ידים מוכיחות מה שייך להזכיר שינה השם לידים שאינן מוכיחות האם נאמר דשמואל ואביי ורבא דפליגי בידים מוכיחות בנדרים ובקדושין ובגיטין דף פ"ה יחלקו על הסתם משנה של שינה שמו וכו' תצא וכו':

והמעיין ביש"ש שם יראה להדיא דגם הוא סובר דאין זה בכלל שינוי השם ממש ואף שכתב והוי כמו שינוי השם מ"מ הוא רק ע"ד דמיון אבל הוא לאו דוקא תדע שכתב שם באשה ששמה פערלא אין לכתוב מרגליות וכן איפכא כי יש קבלה ששני שמות הן ואם היה שמה מעריסה מרגליות ונשתקע שם מרגליות וקורין אותה פערלא אם כתב מרגליות הוי כמו שינה שמו ושמה ממש ע"כ וזה ודאי לדעתו אין בו רק פסול דרבנן לחוד דהא לעיל בסמוך כתב וז"ל אבל אם היה שם זה בילדותו רק שנשתקע ממנו לגמרי בין בס"ת בין בחתימת שטר הוי כמו שינה שמו דאין ראוי לכתבו ואפשר דפסול אבל אינו בטל עכ"ל בסי' ט"ו הרי להדיא דעתי' שאם כתב שם הנשתקע לחוד אינו בטל רק אפשר דפסול וא"כ האיך כתב לענין מרגליות דהוי כמו שינה שמה הא בשינה שמה הגט בטל אלא ע"כ דהוא קורא לפסול דרבנן בלשון שינוי שמו והוא לאו דוקא וצ"ע על ספר ח"ג בשמות נשים אות פ' שהעתיק שם דברי היש"ש הזה לענין שם פערלא וכתב שהוא שינוי השם וזה הוא שלא בדקדוק דהוא לא כתב רק בכ"ף הדמיון כמו שינוי השם והיינו משום דבאמת אין זה שינוי שם גמור וכן מוכח מלשון הט"ז שאין בזה רק חשש פסול לחוד שכתב שם באשה שנקראת מעריסה רעכיל יש לכתוב רק רעכיל ואם כתב רחל יש בזה פסול ע"כ משמע שאינו רק חשש בעלמא והיינו טעמא כמש"כ הפוסקים דכיון דהדבר ידוע לכל הוא ששם שערלין ומערא באו ממקור שם שרה ומרים מחמת כי הני שמות לא נתייחדו מעולם להיות שמות בפני עצמן רק עיקר חוצבם הוא משם שרה או מרים וכל אדם כשרואה בגט שנכתב שם שרה אף שקורין אותה שערלין מכל מקום יודע ומכיר הוא דהאי איתתא היא שנתגרשה רק שנתגעגע שמה משם שרה לשערלין ואין כאן לעז וגם יש כאן בגט הספירת דברים של כריתות כיון שכתב המקור של השם שנחצב ממנו זה הוא ספירת דברים שלו דהא כבר הוכחנו שכל שהוא ניכר אפילו לקצת אנשים שזה הוא האיש עצמו שאנו מדברים עבורו ג"כ די כמו כינוי משפחה או כתב לגרש הגדולה והכא נמי הרי שמה הנקראת בפי כל ניכר הוא לאנשים היודעים ששמה נחצב הוא מהשמות של עשרים וארבע וכמו שכתבו הראשונים הובא שם וז"ל נקוט כלל זה בידך כי כל שם הנכתב בעשרים וארבע אף שנשתנה שמם מחמת אהבת אבותיהן הן וכו' והכא נמי הבקיאים יודעים שהשינוי נעשה ע"י שמתגעגע אח"כ והכל יודעים שדרך של השמות הללו שמשתנים הם הלכך זה גופא הוא הספירת דברים שלו ולא גרע זאת מכתב סימנא דמשמע בירושלמי פ' המגרש דהוי גיטא ותדע דהא באם היה שמה מעריסה שרקה ולא היה שמה מעולם שרה מודים בזה כל הפוסקים שאם כתב שרה שהוא כשר בלא שום תשש כדאיתא בפוסקים ואמאי הא הוי שינה שמה ואף שכתבו הפוסקים דהטעם הוא משום דהנקודות כאן שוות הן מ"מ מה בכך הא אין לך נקודות שוות יותר מגרשון וגרשום או אלי' ואליהו ואפילו הכי אם שינה בזה הוי שינוי השם ממש כדאיתא בפוסקים ואף דאין כאן לעז מ"מ במה מקיים הספירת דברים כיון שאין זה שמה ממש אלא ע"כ כל שהם בתנ"ך שני שמות ממש ולא נחצבו ממקור אחד אז לא מהני מה דהנקודות שוות וא"כ ע"כ מה דמהני סברא זו בשרה ושרקה היינו משום כיון דאין זה שם בפני עצמו רק שנשתנה ע"י גיעגוע אזלינן בתר עיקר השם וזה הוא הספירת דברים שלו:

ונראה לי ברור שזה הוא ממש דעת ר"ת בספר הישר שלו שכתב לענין שמות הללו של שרה שערלין או כיוצא בו כתב וז"ל שהרי עיקר השם ליהודים הוא אלא שמקצרים אותן ואין זה לא כינוי ולא שינוי וכו' ודבר זה שייך לישראל ולא לנכרי עכ"ל ודבר זה לכאורה אין לו ביאור כלל כי מה בכך שדבר זה של גיטין לא שייך אצל נכרי וכי הגט קדושה יש בו הלא איפכא הוא כי מאחר דנכרים וע"ה קוראין אותו כן ממילא נעשה זאת עיקר שמו וכה"ג הקשה הח"ס על התוס' גיטין דף ל"ד שכתב בשם ר"ת ת"ו להזכיר שם של גיות בגט הלא אדרבא יותר טוב להזכיר מאחר דרוב העולם קורין אותו בשם שנתחלף הלא נעשה זאת עיקר שמו ובפרט שכתבתי לעיל ששיטת ר"ח הוא דשמו ושמה הוא מן התורה בודאי צריכין לכתוב השם שמפורסם הוא אצלו ביותר אבל לפי מה שכתבנו ניחא דכוונתו הוא מאחר דלישראל ולהמבררים הגט והיודעים ברור להם שזה השם עיקר מקורו הוא משם הקודש ומשם העיקרי וגם מחמת כן באמת הדייקנים קורין אותה לפעמים בשם העיקרי שוב אין אנו חוששין לנכרים ולע"ה ששינו השם העיקרי מטעם כי מחמת חשש לעז הא לענין זה מהני עידי מסורה וגם משום כתיבה לשמה הא לזה לא בעינן שמו ושמה כלל כמו שכתבנו לעיל וכל עיקר החשש הוא משום דבעינן ספירת דברי כריתות שהוא רק גזירת הכתוב כמו שכתבו הראשונים והיינו שצוונו לכתוב הגט כדרך בני אדם המספרים זה עם זה מה שהיה וכיון שהוכחנו לעיל שבזה די אפילו אם רק מקצת אנשים יודעים ומכירים שזה הוא שמו הלכך כיון שהמכירים והמסדרים יודעים ששם זה נשתרבב ונתגעגע משם העיקרי די בשם העיקרי דהא אין זה שקר כיון דשם זה בא משם העיקרי ואין אנו חוששין בגט לע"ה כמו שהוכיחו הפוסקים מהא דכותבין בגט המכונה פלוני או דמתקרי דאין לדברים הללו שום ביאור לע"ה ולמי שאינו בקי בזה וגם אין דרך לכתוב כן בשטרות ואפילו הכי אין אנו חוששין לזה וכותבין כן לכתחלה והיינו משום דבגט די מן התורה במה שהלשון מבואר הוא להיודעים והמסדרים כן צ"ל לר"ת ולהגאונים שהבאתי ואף לדידן דכותבין דוקא שם המבורר מ"מ לכולי עלמא אם שינה אין בזה פסול דאורייתא ח"ו כמו שהוכחתי לעיל:

הארכתי קצת בזה מפני שראיתי בספר בש"א היפוך ממה שכתבתי שכתב באשה ששמה נוחה וכתב בגט מנוחה והביא דברי הרמ"א שכתב באלחנן תנן שכיון שהוא שם בפני עצמו צריכין לכתוב שניהם רק שהרמ"א לא ביאר האיך הוא הדין לענין דיעבד אם לא כתב רק שם אלחנן מהו ופשוט לו הבש"א מהא דשרה שערלין שכתב היש"ש שאם שם העריסה שרה כותבין שרה אף אם שם שרה נשתקע והא התם שערלין הוא שם בפני עצמו ואפ"ה כשר בשם שרה לפי"ז ה"ה נמי בשם אלחנן חנן ע"כ הרי מוכח מדבריו דשם שרה ושערלין הם שני שמות נפרדות לגמרי דומיא אלחנן חנן וממילא הא יצא מזה ג"כ חומרא לנידן דידן דכיון דכל כה"ג שני שמות הן והוא כתב שם אחר קרוב לומר דהגט בטל כיון דאף שם עריסה שלה נמי לא היה כמו שכתב בגט אבל דבריו אינם מובנים לי כי לבד מה שהקשה על המחבר הזה בת"ג בש"נ אות נ' בלאו הכי קשה הא מוכח מכל הפוסקים דשם שרה ושערלין או כל השמות כיוצא בזה לא דמי כלל לשני שמות נפרדות וכן מצאתי בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' ל"ט באשה ששמה מעריסה מירל או מירש ונכתב בהגט מרים כתב וז"ל וגם לא הורגל במדינתינו שיהי' קורין למרים מירוש ולא למירוש וכו' א"כ גט זה פסול הוא ע"כ משמע דוקא משום דבמדינתו אין ההרגל שישתנה משם מרים לשם מירוש לכן פוסל משא"כ במדינתינו שההרגל הוא שנשים ששמן מעריסה מרים קורין אח"כ מערא כידוע בודאי כשר וגם משמע שהוא אינו פוסל אלא מדרבנן עיי"ש וכן מצאתי בשו"מ מהדורא ג' סי' צ"ה באשה ששמה מחלה ונכתב בגט מיכלא וכבר נשאת וכתב מאחר שכבר נשאת אין חשש ולא דמי לגרשון וגרשום דשם הם שני שמות המבוררים בתנ"ך והם שמות נפרדים אבל כאן מתלה הוא שם בפני עצמו והוא שם קודש ומיכלה נצמח משם מחלה ע"ש רק שחקר אולי גם שם מיכלה יוצא משם מיכל בת שאול והוי ג"כ שם בפני עצמו אבל בלאו הכי היה מתיר:

נמצא בנידן דידן בשעת הדחק גדול כזו מאחר שהוכחנו דאפילו להמחמירים בשמות הללו מ"מ אינו רק פסול מדרבנן הלכך לא מבעי לדעת רבינו אביגדור במרדכי פ' מי שאחזו שכתב דכל פסול לי דרבנן דקיי"ל דאם נשאת לא תצא הדין דאפילו אם לא נשאת רק שהוא שעת הדחק מתירין להנשא אפילו לכתחלה א"כ ה"נ הא אין לך שעת הדחק גדול מזה אלא אפילו לר"מ במרדכי שם שחולק ע"ז אפשר לומר כי עד כאן לא פליג אלא דוקא במקום שבעלה חי שיש בזה חשש של איסור סקילה התם דוקא החמירו חכמים משום האי חששא דלעז או אינו מוכח מתוכו משא"כ כאן היכא דהמגרש מת דאין כאן רק איסור לאו של יבמה לשוק אפשר שבזה לא החמירו חכמים כמו דמצינו חילוק זה בגמ' בכמה דוכתא עיי' ביבמות דף קי"ט ברש"י ד"ה מה לי איסור לאו וכו' שכוונתו הוא לתרץ מדף קי"ד והיינו דבגזירה לחוד יש חילוק בין איסור לאו לאיסור כרת וכן כתב הברית אברהם בסי' צ"ט לענין כל איסורי דרבנן שהחמירו בגיטין דהדין כן אף במקום שאין בו פלוגתא ומכש"כ הכא דלכמה גאונים רשאין אפילו לכתחילה לכתוב רק שם רחל או שם שרה לחוד אף שמעולם לא נקראת רק רעכלין או שערלין בודאי כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק גדול כזה ועיי' בתשו' רע"א סי' כ"ו שכתב שאפילו היכא דהפלוגתא הוא ג"כ בשעת הדחק דאז הא אין שייך לומר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק דהא המחמיר אינו חושש מה שהוא שעת הדחק מ"מ אם נוכל לומר דבדחק גדול כזה אפשר דלא פליגי אז ג"כ אמרינן כדאי הוא פ' לסמוך עליו וכו':

עוד כתב שם הב"ש אחרון בדין שם של אלחנן שאם לא כתב רק שם העריסה של אלחנן לחוד שכבר נשתקע כתב על זה וז"ל לכאורה יש לפסול משום דאין מוכח מתוכו מי הוא המגרש כיון שאין נקרא בפי כל רק חנן אכן כתב הב"ש בסי' ק"ל דבדיעבד כשר אין מוכח מתוכו עכ"ל וכוונתו דבדיעבד סמכינן על ר"א דפליג על ר"מ וסובר דלא בעינן בגט כלל שיהי' מוכח מתוכו משום דכיון דקי"ל דעידי מסירה כרתי והם הא ראו בעת הנתינה למי הוא מגרש והנה בזה כבר הקשה עליו הת"ג ש"נ אות וא"ו דא"כ הרי בטלת כל דיני לעז שחששו הפוסקים בגיטין דהא בכל פעם איכא בגט עידי מסירה ואני תמה עוד על דבריו דלשיטתו שסובר דאף בהאי שמות כמו אלחנן ונקרא חנן או כמו נידן דידן או מנוחה ונוחה שאף שע"י הקריאה בפי כל ניכר ג"כ קצת שום העריסה מ"מ כל ששם העריסה ממש נשתקע הוי בכלל אינו מוכח מתוכו ופסול אליבא דר"מ לפי"ז מה מהני עידי מסירה הא אמרינן בגיטין דמודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול ופירש רש"י והפוסקים משום דחיישינן שמא אתי למיסמיך על ע"ח לחוד ע"ש ממילא הכא נמי אי נימא דאף כה"ג נקרא אינו מוכח מתוכו ולשיטת התוס' והפוסקים דאינו מוכח מתוכו אליבא דר"מ הוא פסול מן התורה ממילא לר"א פסול נמי משום מזויף מתוכו מחשש שמא יבאו לסמוך על ע"ח לחוד ואז יהי' פסול מן התורה:

ואין לומר דעד כאן פוסל ר' אלעזר משום מזויף מתוכו אלא דוקא היכא דהפסול הוא בעדים עצמן כגון אם חתמו שלא לשמה או בעידי כותים שמביא בגיטין שם משא"כ באינו מוכח מתוכו כיון דאין הפסול רק בגוף הגט והעדים עצמן כשרים הם בזה לא גזר ר' אליעזר משום מזויף מתוכו ז"א דהא כתב הר"ן בחידושיו בגיטין דף כ' בעובדא דההוא גברא דשקיל ס"ת ויהיב לדבית תהו ואמר לה הא גיטך דאמרי' עלה מה ניחוש להו וכו' הא בעינן שמו ושמה ושם עירו ועירה וליכא וכתב ע"ז הר"ן אפילו תימא דאם לא כתב שם עירו ועירה פסול אינו פסול רק מדרבנן ורב יוסף שם בגמ' לא חש לה כלל אלא ודאי שם עירו ועירה הוא לאו דוקא ואיפשר דלמ"ד עידי חתימה כרתי כיון דלדידיה בעינן מוכח מתוכו אם לא כתב שם העיר בגט אינה מגורשת כלל כיון שאינו מוכח מתוכו מי הוא המגרש ומי המתגרשת ואפילו למ"ד עידי מסירה כרתי מ"מ כל היכא דאיכא עידי חתימה גרע וצריכין ג"כ לכתוב שם עירן דאי לאו הכי חיישינן דילמא אתי למיסמך עליהם ומודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול וכו' ע"ש הרי להדיא מבואר מהר"ן דלענין פסול של מזויף מתוכו אין נפק"מ בין אם הזויף הוא בגוף העדים כגון בחתמו שלא לשמה וכה"ג ובין אם הפסול הוא בעצם הגט בכל אופן פסול הוא לדידן משום מזויף מתוכו:

וממה שכתבתי תמה אני ג"כ על הנב"י מהד"ת סי' קי"ג שכתב לענין אם לא כתב שם האבות בגט דזה לר"מ פסול משום שאינו מוכח מתוכו משא"כ לר' אלעזר דסובר עידי מסירה כרתי הלכך כיון דאיכא כאן עידי מסירה לא בעינן מוכח מתוכו וכשר בלא שם האבות ע"ש וקשה ג"כ מדברי הר"ן הללו דמבואר להדיא להיפוך דכיון דפסול לר"מ מחמת שאי נו מוכח כ"כ אז פסול נמי לר"א מחמת מזויף מתוכו וכן כתב להדיא הכנה"ג בסי' קכ"ט ומביא זאת בשם כמה גאונים שאף אם אין הפסול בהעדים עצמם רק בהגט עצמו נמי איכא הגזירה דילמא אתי למיסמך על העדים החתומים ופסול משום מזויף מתוכו משום דלא דמי זאת לכתב על דבר שיכול להזדייף או היכא שהרחיקו שני שיטין מן הכתב דפסול לר"מ ולר' אלעזר כשר דהתם ניכר הוא הזיוף לכל ולא אתי למיסמך על הע"ח משא"כ היכא דלא ניכר הפסול להדיא אף לר' אלעזר נמי פסול ולכאורה היה אפשר לומר דדין זה אם אין הפסול בהעדים עצמן רק בהגט אי גם כה"ג אמרינן דמודה ר"א שהוא פסול משום מזויף מתוכו או לא תלי זאת בפלוגתא ש ל הראשונים דאיתא בר"ן בפ' המגרש דאית דאמרי התם דר' אלעזר סובר דעידי מסירה דוקא כרתי הגט ועידי חתימה לא מהני כלום ואית דסברי דר' אלעזר סובר דתרווייהו מהני עידי מסירה וגם עידי חתימה דלשיטה זו דסברי דר' אלעזר סובר דגם עידי חתימה נמי מהני ומה דאמר הגמ' דמודה ר"א במזויף מתוכו הכוונה הוא כפשוטה דכיון דגם עידי חתימה נמי כשר לדידיה חיישינן דילמא אתי למסמיך עליהם ובאמת הא הם פסולים אז לשיטה זו בודאי אין נפק"מ דאפילו אם הפסול הוא רק בהגט ולא בהעדים מ"מ הא גם בכה"ג איכא למיחש דילמא לא יהיה בהגט ע"מ כלל רק ע"ה לחוד וכיון שאין מוכח מתוכו למי הוא מגרש הרי הוא פסול דכיון שאין כאן עדי מסירה כלל רק ע"ת ממילא פסול הוא לר"א כמו לר"מ אמנם לשיטת הרשב"ם בגיטין דף ד' ולשיטת שאר הראשונים דמפרשי דר"א סובר דע"ח לא מהני מידי והא דקאמר הגמרא דמודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול מטעם דילמא אתי למיסמך על ע"ח אף דלדידיה לא שייך זאת דהא ע"ח לאו כלום הוא הכוונה הוא משום דהא קי"ל דאף אם אין עידי המסירה בפנינו מ"מ כל שנתקיים הגט בחותמיו כשר הוא לר"א כדמוכח בגמרא מטעם דאמרינן כיון שנתקיים בחותמיו בודאי מסתמא הכל כדין נעשה ונמסר לה בפני ע"מ והלכך כיון דבכה"ג הא ע"ח משוי לה לגט כשר משום דע"י חתימתן אמרינן דנעשה הכל בהכשר ובע"מ ומשום הכי סובר ר"א דגם הע"ח הם מעיקרי הגט והלכך אם הם פסולים או דחתמי שלא לשמה מזויף מתוכו קרינן לה ע"ש ברשב"א לפי"ז לענין שארי פסולי הגט כגון אם אינו מוכח מתוכו לא שייך בזה החשש של מזויף מתוכו דהא אליבא דר"א דמצריך דוקא ע"מ לפנינו ממילא אין כאן שום זיוף דע"מ ידעי למי מסר כדאיתא בתוס' ריש פ' כל הגט ובשאר דוכתא ולא שייך חשש זה רק אם העדים הם פסולים או שחתמו שלא לשמה וכה"ג דאז שייך הטעם של הרשב"א דכיון דפעמים סומכין ג"כ עליהם שהגט נעשה בהכשר נחשבים הם כמו מעיקר הגט כן היה אפשר לחלק בזה:

אמנם בעיקר הדבר בודאי אין לחלק בזה דהא מוכח בהר"ן בפ' המגרש דגם הוא אזיל בזה בשיטת הרשב"א דלר' אליעזר ע"מ לחוד כרתי ולא ע"ח ואפילו הכי פסק בפ"ש דגיטין דאף בפסול של אינו מוכח מתוכו נמי פסול לר"א משום מזויף מתוכו אף שאין הפסול בהעדים עצמן ועוד הא להלכה בודאי קי"ל דאף אם הפסול הוא בהגט לחוד מ"מ נמי הוי בכלל מזויף מתוכו דהא בסי' קל"א מביא המחבר בגט שחתמו העדים שלא לשמה שי"א שהגט בטל והוא דעת הגאון שהביא הרי"ף בפ' המגרש וברמב"ם פ"ג מהלכות גירושין והיינו טעמא דהם סוברים דלר"א מהני ע"מ וגם ע"ח ומשום הכי לדיעה זו פסול כל עניני זיוף וא"כ דברי הנב"י והבש"א צע"ג ואף שהב"ש כתב ג"כ בסי' קל"ו וז"ל כיון דקי"ל לדידן אם נתן הגט בלא ע"ח כשר א"כ אם אינו מוכח מתוכו נמי כשר עכ"ל ובסי' ק"ל כתב ג"כ סברא זו לענין שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת ע"ש ולפי"ז הא לכאורה הוא ג"כ כדעת הנב"י והבש"א שהבאתי ז"א משום דדברי הב"ש יש לתרצן עפ"י מה שהתעורר הח"ס אה"ע סי' י"ב שדברי הרשב"א סותרים זא"ז שבפ' כל הגט חולק התם על התוס' וסובר דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו ובב"ב ד' קע"ה משמע מהרמב"ן דלר"מ בעינן מוכח מתוכו דוקא וע"ש שמסיק לשיטת הרמב"ן דבאמת בעינן מוכח מתוכו דוקא רק שבגט ובשטר היכא דתפוס אמרינן שתפיסתו מוכחת עליו שזה הגט והשטר שייך לזה שתופס בו וע"י כן נקרא מוכח מתוכו ומשום הכי גדולה מצי מגרש אף אליבא דר"מ מטעמא דתפיסת גדולה בהגט מוכיח דלה גירש ע"ש וסברא זו מבוארת היא ג"כ בראשונים ולפי"ז ניחא דברי הב"ש דהוא מיירי לענין שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת וכה"ג דהתם שייך לומר דתפיסתו מוכחת עליו אבל דברי הנב"י אי אפשר לתרץ בזה ועוד קשה לי כי הא תירוץ זה עדיין אינו מספיק בדברי הר"ן כי הוא ג"כ כתב בריש כל הגט דאף לר"מ נמי לא בעינן מוכח מתוכו וחולק ג"כ על התוספות בזה והוא בעצמו כתב בפ"ש דגיטין ד' כ' דלר"מ דסובר ע"ח כרתי בעינן דוקא מוכח מתוכו ולא מהני חפיסה שלה מה שהיא תופסת להיות ע"י כן מוכח מתוכו:

לכן נראה לי חילוק נכון בזה כי בודאי החילוק שמחלק הת"ס שהתפיסה משוי לי' מוכח מתוכו כן הוא האמת והטעם הוא מכח חזקה שכל מה שביד האדם הוא שלו וסברא זו ממש כתב נמי הר"ן בפ' המגרש ע"ש אמנם הא חזינן אנן דהאי כללא דתפיסתו מוכח עליו לאו כלל פשוט הוא דאמרינן כן בכל דוכתא תדע דהא אפילו לר"א דלא בעי מוכח מתוכו כלל אפילו הכי היכא דלא נכתב בהשטר שם של הלוה מי הוא אזי אף לר"א נמי פסול משום שאינו מוכח מתוכו ולא מהני בזה תפיסתו כלל כמו שכתבו התוס' בכתובות ד' ק"ב בסוגי' דחייב אני לך מנה בשטר עפ"י שיטת ר"ת וז"ל כיון דלא כתב בו שם הערב דכיון שאין מוכח מכתיבתו שהוא מסרו לו לא מצי לאשתעבודי בו ולא מהני עידי מסירה ע"ש ואף שהוא תפוס בהשטר מ"מ לא מהני אלמא דלאו בכל דוכתא אמרינן דתפיסת השטר משוי למוכח דהאי שלו הוא הלכך הכא נמי נימא אליבא דר"מ דאף דתפיסתו מהני שע"י כן הוי מוכח מתוכו מ"מ יש ג"כ חילוק בדבר דדוקא התם לענין שני יוסף ב"ש פסק הר"ן דלא בעינן מוכח מתוכו מכח דתפיסתו מהני משום דהתם הרי גוף הגט נכתב הכל כתיקונו בלי שום גרעון דהא נכתב שמו ושם עירו ושם אביו כמו בכל גיטין וכל עיקר החשש הוא רק כיון שיש כאן עוד יוסף ב"ש אחר אינו ניכר בגוף הכתיבה של הגט מי מהם הוא המגרש הלכך לענין לברר זאת לחוד אמרינן דתפיסתו של זה מוכיח עליו שהוא שלו ודי בזה להוציא מספיקא של יוסף ב"ש האחר כיון דגוף הכתיבה והחתימה היתה כתיקונו משא"כ אם אינו מוכח בתוך הגט מכח חסרון שיש בהגט עצמו כגון אם חיסרו שם האבות או שם העיר ומכש"כ אם חיסרו שמו ולא כתבו רק בן פלוני כמו בהשאלה שנשאל עליה הרשב"א דהתם הא לא חתמו העדים כלל על דבר ברור דהא גם בגוף הגט אינו ניכר מתוך הכתיבה שזה הוא המגרש דהא חסרו סימני דכמה יוסף איכא בשוקא הלכך כה"ג לא שייך לומר דתפיסתו מוכחת עליו שהוא שלו דהאי תפיסה כיון דלאו מבוררת היא דהא חסר סימניה לאו תפיסה היא משום הכי לא נקרא ע"י כן מוכח מתוכו נמצא בנידן דהבש"א ובנידן דידן לסברתו דאף בשמות כאלו שאין כ"כ שינוי בין עיקר השם ובין השם הנקרא בפי כל מ"מ נקרא ג"כ אין מוכח מתוכו רק שהתירו משום דסמכינן על עידי מסירה ממילא כיון שהוכחתי דכאן כיון שחסר הסימנים בגוף הגט לא סמכינן על ע"מ א"כ בנידן דידן נמי היה לנו לפסול לשיטת הר"ן וש"פ שהבאתי כן צ"ל לסברת המחברים הללו שהבאתי:

אמנם בעיקר הדבר נראה דכאן אף להר"ן ושאר הפוסקים נמי אין חשש מטעם דהא חזינן דלהוציא מחשש לעז בעינן הוכחה גדולה יותר מההוכחה דבעינן בשביל מוכח מתוכו תדע דהא בהתקנה שהתקין ר"ג בבני אדם הבאים ממדינת הים ששמו יוחנן וקורין לו יוסף או איפכא שכותבין איש פלוני וכל שום דיליה כדאיתא בגיטין ד' ל"ד כתבו שם הרא"ש וכל הראשונים דעיקר התקנה היתה בשביל הלעז שמא יבאו בני מקום הכתיבה למקום הנתינה ויאמרו שאין זה המגרש או להיפוך לכן תיקון שיכתבו שני השמות של מקום הכתיבה וגם של מקים הנתינה ואם לאו הגט בטל מחמת החשש של לעז והרי קודם תקנת ר"ג היה די לנו בכתיבת השמות של מקום הנתינה לחוד אפילו לר' מאיר דבעי מוכח מתוכו והיה נקרא ע"י כן מוכת מתוכו ולא חששו שאינו מוכח מתוכו לעיר אחרת אלמא דבשביל תשש לעז צריכין הוכחה יתירה להוציא מהלעז ואפילו הכי כתבו הפוסקים ומהם היש"ש שאם שם העריסה שרה ונקראת בפי כל שערלין אפילו הכי כותבין לכתחלה שרה ואין כאן חשש של לעז שמא יאמרו שאין זו המתגרשת משום דהכל יודעין דהא דקורין אותה שערלין משום דנשתקע שם שרה וכן הסכימו כל הפוסקים וא"כ מאחר דשם כזה מפקיע מחשש לעז החמור בודאי כש"כ דמפקיע מחשש של מוכח מתוכו ועוד דהא בלאו הכי דעת התה"ד בסי' רכ"ח דלהמסקנא בגיטין ד' ד' שם שוב לא אמרינן כלל דמודה ר"א במזויף מתוכו ע"ש. ועוד דהא הפוסקים הביאו בשם המהר"מ מינץ דדוקא בפסולי עדות שייך מזויף מתוכו ולא בשאר פסולי הגט וגם הא אין זאת אלא רק פסול דרבנן ובדרבנן קי"ל דאמרינן כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאי אפשר בחליצה כדאיתא בתוספתא דשוטה אינו חולץ רק מייבם וכאן הא אי אפשר ביבום דהא מדאורייתא הגט כשר וצריכה להתעגן לעולם ובודאי אין לך שעת הדחק גדול מזה ומחמת כל הני טעמים מותרת אשה זו להנשא לכל גבר וכן הסכימו על היתר זה הגאון בעל פ"ת ושאר רבנים ויצא בהיתר:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה