פרק ז' - העוון ותקונו · ח. מסירות נפש אפילו על קיום מצוה אחת ממצוות התורה
כתב הרמב''ם ז''ל (בפרוש המשניות במסכת ''מכות'' פרק ג) וזה לשונו: מעקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצוה מתרי''ג מצוות כראוי וכהגן ולא שתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא. ועל זה אומר רבי חנינא כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על-מתכנתה ושלמותה, ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה. וממה שיורה על העקר הזה מה ששאל רבי חנינא בן תרדיון: ''מה אני לחיי העולם הבא?'' והשיבו המשיב: ''כלום בא מעשה לידך?'' כלומר: נזדמן לך לעשות מצוה כהגן? השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על-דרך שלמות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העולם הבא וכו', עד כאן לשונו.
ומובא ב''טהרת הקודש'': המוסר נפשו על קיום מצוה אחת (בקביעות), שאמרו רז''ל (''קדושין'' לט): העושה מצוה אחת מיטיבין לו (בהאי עלמא) ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ (לחיי העולם הבא). ועוד אמרו רז''ל: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו בעולם הבא (''סוטה'' ג:). ומובא בילקוט (''בשלח'' ר''מ): רבי נחמיה אומר: מנין אתה אומר שכל המקבל עליו מצוה אחת באמונה, כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש וכו'.
והנה בזה הענין יש כמה פרטים וכללים אשר נצרך לזה מאמר מיוחד, אבל לא אפשר להאריך כל כך, וכמה מעשיות נמצא במדרשים ובספרי קדמאי ובתראי מאנשים פשוטי ערך שזכו למסור נפשם על איזה מצוה. ויש שזכו על-ידי זה לבנים קדושים שהיו מאירים את העולם, ויש שזכו לעשירות, ויש שנעשו בעלי תשובה גדולים ובעלי השגה, כמובא ב''שערי קדושה'' לרבנו חיים ויטאל שאפשר על-ידי מצוה אחת במסירות נפש לזכות אפילו לרוח הקודש, וכן מובא בספר הקדוש ''חרדים''.