אור ברסלב
שובה ישראל פרק ו' - מהות התשובה › ח. בושה הבאה מחמת חרטה

שובה ישראל

פרק ו' - מהות התשובה · ח. בושה הבאה מחמת חרטה

ו. התבוננות המביאה לידי חרטה

ואחר שכבר נזדכך החוטא. הרי שחרטתו כבר אינה מחמת שכר וענש שזה צריך להיות בראשית דרכו, אלא הוא מגיע לבושה מכח חרטה כי הוא מתעלה יותר והכרתו חזקה יותר, כי מתבונן בגודל חסדי ה' וטובו אשר עשה עמו מיום היותו בבטן אמו, שהגדיל עמו חסד לזון אותו בבטן אמו בפלאים גדולים, ושלא הפילתו אמו ויצא לאויר העולם לשלום, וכן נתנו לחן ולחסד בעיני הוריו לגדלו ולסבלו ולרחצו, כמבאר ב''חובות הלבבות'' באריכות ב''שער הבחינה'' גודל התבוננות בחסד ה' עם האדם וגודל הנסים הנעשים עמו יום יום. ויאריך בהתבוננות זו ויגיע לבושה מתוך כפיות הטובה מצדו.

וכשיתעלה יותר תהיה לו הבושה מגודל רוממותו יתברך שרואהו מלך רם ונשא שאין נסתר מנגד עיניו, ואיך שלעיניו חטא ומרד, מה שהיה בוש לעשות אפילו כנגד חברו, כמו שאמרו רז''ל (''ברכות'' כח ע''ב): בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי אמרו לו תלמידיו: ''ברכנו''. אמר להם: ''יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם''. אמרו לו: ''רבנו, עד כאן ולא יותר?'' אמר להם: ''הלואי! תדעו שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר: 'שלא יראני האדם' ''.

ויש להבין מה תשובה ענה להם רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו ששאלוהו: ''עד כאן ברכתנו ולא יותר?'' באמרו להם: ''הלואי'' וכו'. וכי לא ידעו זאת? ואם כן, מה חדש להם שבזה נתפיסו?!

אלא שתלמידיו סברו שרבם מברכם ביראת הענש: ''שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם'' - כמו שאתם יראים מבשר ודם, הכוונה מורא מהמלכות שלא תענשו, כך תיראו מה' יתברך שלא תענשו בענשי שמים החמורים כגיהנום וכו'. ולכן אמרו תלמידיו: ''עד כאן?'' אמר להם: ''הלואי!'' והסביר להם שכונתו היתה לא על יראת הענש אלא על יראת הרוממות והבושה ממנו יתברך. וזהו שאמר להם שהרי אדם לא יעשה דבר מבושה פן יראנו אדם, וברכם שיתבישו מה' יתברך הרואה ומביט לכל המעשים, ולכן נתפיסו בברכה זו שודאי מדרגה גדולה היא.

תוכן העניינים

שובה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה