פרק ב' - מעלתה של תשובה וכחה · יב. סימן לבעל תשובה לידע שהתחיל להכנס לדרכי התשובה
כתב בספר ''טהרת הקודש'' (חלק א' מאמר ''תשובה פרטית'' פרק א') וזה לשונו: ''הרי תראה מדברי הקדוש הזה שזהו הסימן שהתחיל להכנס לדרכי התשובה, אם מראין לו מן השמים הרים וגבעות של עברות קלות וחמורות, וזה התחלת הסימן שנפתח לפניו שער התשובה, כי על-ידי זה זוכה להשיג ולבוא ללב נשבר באמת. ועד שלא בא ללב נשבר באמת אי אפשר לו לעשות תשובה שלימה. וזה התחלת הסימן שמכניסים אותו בדרכי התשובה, אם עוונותיו עומדין לפניו ומתראין אליו, והוא סימן שמבקשים אותו הניצוצי קודש ומתחננים אליו שיתקן אותם. ולא יזכה לזה כי אם מי שעוסק בתשובה יום אחר יום, על כל פנים בכל עת מצא ושעת הכשר לפניו, ובזה זוכה ונכנס בחדרי התשובה. ועוד מבאר שם וזה לשונו: ויתפלל לה' יתברך שיעזרהו לעשות תשובה שלימה ושלא ימות בלא תשובה. ויכלל את עצמו בתוך שאר בעלי תשובה שיעזרהו שיעשה תשובה שלימה. ויתפלל על מחילת עוונותיו בכלל מחילת עוונות בני ישראל, עד כאן.
המבאר מדבריו, שכאשר רואה אדם כמה עדין הוא רחוק מתקון מדותיו ומעשיו ולבו נשבר על התרחקותו מה', זה סימן שנכנס לשערי תשובה. אולם אם להפך: לבו בריא בקרבו וחושב שהוא כבר מתקן ושלם, ידע שעדין לא נכנס לשערי תשובה וצריך לדפק על דלתי תשובה כסדר. ויראה לחטף זמן, כי ''יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא'' (''אבות'' פ''ד). ''תשובה ומעשים טובים'' הפרוש: תשובה כזו המביאתו למעשים טובים להיטיב מעשיו מכאן ולהבא. והיא חשובה יותר מכל חיי העולם הבא. והדבר הזה הוא מבהיל הרעיון עד כמה הגיע כחה של תשובה אמתית, ששעה אחת ממנה שקול נגד כל חיי העולם הבא. ואם כן משמע שעל-ידי תשובה משיג הארה עצומה כזו הרבה יותר מבחינת חיי העולם הבא, ואשרי לו.