פרק ב' - מעלתה של תשובה וכחה · יא. העוסק בתשובה מלומד להזהר מחטא
אמר ר' יהודה ליב חסמן זצ''ל בספרו ''אור יהל'': חז''ל שואלים במעשה מכירת יוסף: ''וישב ראובן אל הבור'' - מהיכן שב ראובן, היכן היה קודם? ומתרצים, היה עסוק בשקו ובתעניתו על עוון שבלבל יצועי אביו, ומשם שב לבור וראה שיוסף איננו ותכף בכה ואמר (''בראשית'' לז, ל): ''הילד איננו ואני אנה אני בא'', ולא השתתף במכירתם, ואם היה שם היה מונע מהם כי לא הסכים אתם על זה כלל.
שואל ר' יהודה ליב זצ''ל, מדוע שואלים חז''ל היכן היה ראובן, מאי אכפת לן היכן היה ומאיפה שב, אלא היה קשה לחז''ל, הלא במכירת יוסף לא השתתפו אנשים ריקים אלא שבטי יה כלם קדושים, וכי יחליטו להרג צדיק כיוסף סתם מתוך קנאה גרדא?! ודאי היה להם על מה שיסמכו וכלם בדעה אחת החליטו שכן הדין וההלכה. ואם כן מדוע ראובן לא הסכים עמם וזעק על מעשיהם? אלא ראו חז''ל שתשובה זו מרמזת במלת ''וישב'' ראובן. למה נאמר: ''וישב'' ולא ''ויבא אל הבור''? אלא משמע ששב מאיזה מקום שהוא הגורם לו לא להסכים למעשה אחיו, ומהו המקום והמעשה ששב ממנו - שקו ותעניתו, שהיה עסוק בתשובה. ובזה מצאו חז''ל הסוד והטעם למה לא הסכים למעשה המכירה משום שהוא היה בעל תשובה ובמצב של חרטה על העבר, והוא שיודע שרש החטא מהו ולמה מוביל, ורק הוא יכול להבין שתוצאות המעשה שליליים הם, כי הוא שעוסק בחקירת עניני החטא שהם חרטה והתבוננות.
הרי שהעוסק בתשובה הוא מלמד מלחמה ועומד על טעיות שאחרים - צדיקים - עלולים לטעות ואלו הוא לא יטעה.