פרק ב' - מעלתה של תשובה וכחה · ט. כששב בתשובה מעלה כל התפלות הפסולות
כתב ב''זהר הקדוש'': תפילת יחיד וכו' אינה יפה, דוחין אותה לחוץ ויורדת ומשוטטת בעולם ועומדת ברקיע התחתון מאלו הרקיעים שלמטה המנהיגים בעולם. וברקיע ההוא עומד ממנה אחד שמו סהדיא''ל הממנה על רקיע הזה ולוקח כל אלו התפלות הנדחות הנקראות תפלות פסולות וגונז אותם עד שאדם ההוא חוזר בתשובה. ואם חוזר בתשובה לפני אדונו כראוי ומתפלל תפילה אחרת טובה, הנה התפילה ההיא הטובה כשעולה לוקח ממנה ההוא סהדיא''ל את התפילה הפסולה ומעלה אותה למעלה עד שנפגשת בתפילה ההיא הטובה ועולות ומתערבות יחד ונכנסות לפני המלך הקדוש (''זהר'' ''פקודי'' רמה ע''ב).
''פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפלתם'' (''תהלים'' קב, יח). יש לדקדק דהתחיל בלשון יחיד ומסים בלשון רבים. ונראה דמספר שפעם אחת נתאחר הבעל שם טוב זצ''ל בתפילתו יותר מהרגיל, והתפלל בהתעוררות גדולה יותר מתמיד, ושאלו אותו החבריא לפשר הדבר. השיב להם שבעיר אחת היה פושע גדול שעבר על כל עברות שבעולם, וזה כשלשים שנה שלא התפלל. כאשר עבר בשוק של ישראל, ראה אותם מתעסקים בהכנות לכבוד החג ונתן אל לבו לאמר: מה זאת היתה לי? הלא גם אני מזרע ישראל, ואיך נשכח מלבי הכל?! וגנח על כך מעמקא דלבא, ועל-ידי זה זכה שיסיעוהו מן השמים בהרהור תשובה, וקבל על עצמו לשוב בתשובה שלימה. לעת ערב הלך לבית הכנסת להתפלל, אבל כיון שלא התפלל זמן רב, נשכח ממנו נסח התפילה וגם סדור לא היה לו, והיה בוש לקחת סדור. לכן גמר בדעתו להתחבא באחת הפנות שלא ירגישו בו, וכשהלכו כלם, לקח סדור של בית הכנסת והתפלל במסירות נפש ובהתלהבות מתחלה ועד סוף. ובאמצע התפילה אמר בבכיה גדולה: ''רבונו של עולם, ידעתי כי אין עוד בעולם אדם שחטא כמוני, וחטאי מרבים משל הרשע הגדול ביותר''. והתודה בלב שבור ונדכא ובכה הרבה. והוסיף הבעל שם טוב ואמר להחבריא: ''דעו שהיה רעש גדול למעלה כשרשע גדול כזה שב בתשובה שלימה, והיתה התעוררות גדולה עד שתפלות מכמה מאות שנים העלה בתפילתו. ועם פושע זה רציתי להתפלל יחד, וזו היתה סבת אחור התפילה''.
ובזה פרש הצדיק רבי יששכר דב האדמו''ר מבעלזא את הפסוק הזה: ''פנה אל תפילת הערער'', כשה' פונה לתפילת הרשע ששב בתשובה שלימה, על-ידי זה ''ולא בזה את תפלתם'' של כלל ישראל, שעל-ידי תפילתו עולות כל התפלות.