אור ברסלב
שובה ישראל פרק ב' - מעלתה של תשובה וכחה › ז. מעלת המהרהר בתשובה ואפילו לא הספיק לעשותה בפעל

שובה ישראל

פרק ב' - מעלתה של תשובה וכחה · ז. מעלת המהרהר בתשובה ואפילו לא הספיק לעשותה בפעל

ו. מה פועל בעל התשובה בתשובתו

כתב ''הזהר הקדוש'': יש מהם שמצפצפים בגיהנום ומיד עולים, ואלו הם רשעי עולם שחשבו בתשובה בלבם ומתו ולא יכלו לעשות תשובה, אלו נדונים שם בגיהנום ומצפצפים ועולים לאחר כך. ראו כמה רחמיו של הקב''ה על בריותיו, שאפילו הוא רשע ביותר והרהר בתשובה ולא יכל לעשות תשובה ומת, אמנם מקבל ענש בודאי על שהלך מהעולם בלי תשובה. אולם הרצון ההוא ששם בלבו לעשות תשובה אינו נעדר מלפני מלך העליון. והקב''ה מתקן מקום לרשע ההוא במדור של שאול ושם מצפצף בתשובה, כי הרצון ההוא יורד מלפני הקב''ה ומשבר כל כוחות השומרים על שער מדורי גיהנום ומגיע לאותו מקום שהרשע ההוא שם ודופק בו ומעורר בו אותו הרצון לתשובה כמו שהיה לו מקודם בחייו. ואז מצפצפת הנשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול, ואין רצון טוב שיאבד מלפני המלך הקדוש. ומשום זה אשרי ההוא מי שמהרהר הרהורים טובים לאדונו, ואף-על-פי שאינו יכול לעשותם, הקב''ה חושב לו רצונו כאלו עשה וכו'. אלו שלא הרהרו בתשובה יורדים לשאול ואינם עולים משם לדורי דורות, עליהם כתוב: 'ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה''. על הקודמים כתוב (''שמואל'' א, ב): ''ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'' (''תרומה'' קנ ע''א).

כל בני העולם הולכים לשאול וכו', אבל עולים מיד, שכתוב: ''מוריד שאול ויעל'', חוץ מאלו הרשעים שלא הרהרו תשובה מעולם שהם יורדים לשאול ואינם עולים. ואפילו צדיקים גמורים יורדים שם. ולמה הם יורדים? משום שלוקחים משם כמה רשעים ומעלים אותם למעלה, ומי הם שמעלים אותם? אלו הם שהרהרו בתשובה בעולם הזה ולא יכלו כי נסתלקו מן העולם. והצדיקים יורדים בשביל רשעים האלו בתוך השאול ולוקחים אותם ומעלים אותם משם (''פנחס'' רכ ע''ב).

ועוד מענין מעלת הרהורי תשובה וגודל רעת הרהורי עברה, הבאנו דברי הרמב''ם שהתשובה אינה רק ממעשים רעים אלא גם ממדות רעות והרהורים רעים הבאים מהסתכלות אסורה, שזה עובר על ''לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם''. והפסוק אומר: ''טוב מראה עינים'' וגו'. ופרשו חז''ל: ''טוב לו ליצר שיחטא האדם במראה עינים ובהרהורים רעים יותר מאשר להכשילו בגוף העברה, לפי שהנכשל בגוף העברה לבו מלא חרטות ותשובה, אולם החוטא בעיניו ובהרהורים חושב מה עשיתי, וכי נגעתי וכו' כלשון הרמב''ם. ומטמא עצמו מיום ליום, וכך מדרדר ויורד ואין בלבו שום חרטה ותשובה, ולכך עדיף לו ליצר להכשילו בכך מאשר בגוף העברה.

ובוא וראה ענש הרהור עברה. כתב בספר ''קול ששון'' על הפסוק: ''אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא''. וקשה, אם הפסוק אומר ''צדיק'' פרושו שאין בו חטא, ואם יש בו חטא הרי שאינו צדיק. ותרץ לשון הפסוק: ''אין צדיק בארץ אשר 'יעשה' טוב'' - אמת שבמעשיו הוא צדיק אבל ''ולא יחטא'' בהרהור, שמהרהור אין נצול.

ועיין שם ענש המהרהר אם לא עשה תשובה, שמורידים אותו לשאול, והוא רואה אריות ודבים הטורדים את הרשעים בגיהנום ויש לו מורא ופחד שמא ידונו גם אותו, ובפחד הזה בלבו מתכפר לו מה שחטא בלבו; הרהורי הפחד מכפרים על הרהורי העוונות. והצדיק בירידתו זו מעלה עמו הרשעים שהרהרו תשובה בלבם בעולם הזה. וזהו שפרש האר''י ''מוריד שאול ויעל'', שהיה צריך לומר ''מוריד שאול ומעלה'' לשון עתיד ולא לשון עבר. ופרש שיש צדיקים גמורים נכשלים בהרהורי עבירה ולא מכיר בהם זולתי ה' יתברך שהוא בוחן לבות. ולעמתם יש רשעים במעשיהם אלא שבסוף ימיהם הרהרו תשובה מעמק לבם ולא מכיר בהם זולתי ה' יתברך שהוא בוחן לבות. ולאחר פטירתם של הצדיקים שכל מעשיהם טובים אלא שלא נצולו לגמרי מהרהור עברה, כדי שלא לבישם הקב''ה גוזר עליהם בתורת שליחות לירד לגיהנום ולהעלות משם את הרשעים שמעשיהם היו רעים אלא שהרהרו תשובה בלבם בסוף ימיהם.

וזהו ''ה' ממית ומחיה'' - ממית את הצדיק ומורידו לגיהנום בשביל הרהורי עבירה שבידו וכדי להחיות את הרשעים שהרהרו תשובה בלבם: ''מוריד שאול ויעל'', מוריד את הצדיק לשאול בשליחות של ''ויעל'' את אותו רשע שהרהר תשובה בלבו.

ח. כששב בתשובה מחזיר את שני המלאכים השומרים עליו, שפרשו ממנו בסבת חטאיו.

איתא ב''זהר הקדוש'' (מתרגם ללשון הקודש), בוא וראה מה כתוב (''ישעיה'' נז, יז): ''וילך שובב בדרך לבו'', וכתוב אחריו: ''דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו''. ומפרש: ''וילך שובב'', הינו: אף-על-פי שהרשעים עושים כל מה שעושים בזדון, שהולכים בדרך לבם, ואחרים עושים בהם התראה ואינם רוצים להקשיב להם - עם כל זה בשעה שחוזרים בתשובה ולוקחים דרך הטוב של תשובה, הרי רפואה מוכנת לפניהם וכו'. והקב''ה רואה דרכיו שהולך ברע בלא תועלת. אומר הקב''ה: אני צריך לאחז אותו בידו, זהו שכתוב: ''דרכיו ראיתי'' שהולך בחשך, ואני רוצה לתת לו רפואה, זהו שכתוב: ''וארפאהו'' - הקב''ה מביא בלבו דרך התשובה והרפואה לנשמתו. ''ואנחהו'' - מהו ''ואנחהו''? הוא כמו שהכתוב אומר (''שמות'' לב, לד): ''לך נחה את העם'', הקב''ה מנהיג אותו בדרך הישר, כמי שאוחז בידו של אחר ומוציאו מתוך החשך וכו'.

מהו ''ואשלם נחמים לו ולאבליו'', אלא הקב''ה עושה חסד עם בני אדם, שכיון שנכנס לשנת י''ג והלאה, נותן עמו שני מלאכים שומרים ששומרים אותו, אחד מימינו ואחד משמאלו. כשהאדם הולך בדרך הישר הם שמחים בו ומחזקים אותו בשמחה, מכריזים לפניו ואומרים: ''תנו כבוד לצורתו של המלך''. וכשהוא בדרך עקם הם מתאבלים עליו ונעברים ממנו. כיון שהחזיק בו הקב''ה והנהיג אותו בדרך הישר, אז כתוב ''ואשלם נחמים לו ולאבליו'', שהם המלאכים שהיו מתאבלים עליו כשעברו ממנו, ועתה שחזרו אליו הרי נחומים לכל הצדדים, הן שמתנחם על מעשיו והן שמתנחם על צרותיו ואבלו, ועתה הוא חי ודאי, חי בכל הצדדים ואוחז בעץ החיים. וכיון שאוחז בעץ החיים נקרא בעל תשובה, כי כנסת ישראל נקראת גם כן תשובה, והוא נקרא בעל תשובה. והראשונים אמרו בעל תשובה ממש. ועל-כן אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמד במקום שבעלי תשובה עומדים (''זהר'' ''משפטים'' קו ע''א).

תוכן העניינים

שובה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה