שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טז · מח
פוסק שכותב בלשון רבים כתב מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' קי"א הגב"י דמדכתב הר"ב התרומות ולא הסכים עמנו הרמב"ן רלה הרב מוהרא"ש לדקדק מזה שרבים עומדים בסברת בעל התרומות וליתא שכן דרך הפוסקים לדבר בלשון רבים דרך ענוה וזוהי דרך הרי"ף ובעל התרומות במקומות רבים ומעין זה כתב מרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ בדף כ"ו ע"ד אות ד' בשם הרב כנה"ג ח"מ סי' ר"ה הגב"י אות ב"ן וסי' רמ"ו הגב"י אות כ"ה דפוסק שכותב יש מרבותי או יש מרבותינו אין משמע מזה שהם רבים ומיעוט רבים שנים שכן דרך הפוסקים לכתוב על יחיד בלשון רבים וס' כנה"ג ח"מ ח"ב אין מצוי אצלי לראות דב"ק כי לדעתי העניה אין במשמעות לשון יש מרבותינו לשון רבים שנוכל לפרש שאחד מהם אמר אותה הסברא אלא אם כן כשכותב הפוסק יש מרבותינו שאמרו וכו' ובכגון זה אנו צריכים לכלל זה וק"ל ובכל החיים הנ"ל דף ט"ז ע"ד כתב וז"ל פוסק שכותב וזו הלכה העלינו יורה הלשון דכן הסכימו רבני אותה העיר חקקי לב ח"ב נ"ד ע"ד ואין מצוי אצלי לראות ד"ק כי לכאורה נראה היפך מדברי כנה"ג סי' קי"א הנ"ל ובכנה"ג יו"ד סי' קי"ג הגב"י אות פ' כתב דאף שהר"ן בתשו' סס"י ה' כתב קצת מהגדולים דמשמע שהם רבים ליתא דדרך הפוסקים לומר על יחיד קצת מהגדולים עכ"ל לפום ריהטא נראה שכונתו בזה על דרך שכתב בכנה"ג ח"מ הנז"ל ולדידי לא היה צריך לזה אלא אם היה כותב הר"ן קצת גדולים אבל עכשיו שכתב קצת מהגדולים אין במשמעות לשון קצת לשון רבים ויותר היה נכון לענ"ד שידקדק במ"ש הר"ן חלקו על הרא"ה ומשמע כי ברבים היו החולקים ויסתור זה בטעם שכן דרך הפוסקים: