שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טז · מז
אם יסכים עמי רב פ' כשכותב הפוסק איזה דין ומטיל תנאי זה דאם יסכים וכו' נראה מדברי הרב שלחן גבוה בשו"ת אהל יוסף יו"ד סימן ל"ח דאם הרב ההוא לא הסכים עמו הרי א"כ נתבטלה דעת אותו הפוסק והרב אהל יצחק בחיו"ד סי' ט"ז דף כ"א ע"ג חולק בזה וסובר דמה שכתב הפוסק כן היא דעתו אלא שכותב כן דרך ענוה עי"ש גם מרן החבי"ף בספר חקקי לב ח"א סי' ז"ן דף קי"ג ע"א כתב שכן הוא דרך הפוסקים לכתוב דרך ענוה עי"ש ורמזו בספר כל החיים דף כ"ה ע"ד אות יו"ד וס' חק"ל שציין שם אין מצוי אצלי האמנם מדברי הרב דבר משה בח"ג סי' ו' דף ה"ן ע"ג נראה דכל שהרב ההוא לא הסכים עמו לא חשיב סברת אותו הפוסק כלל שכתב דאין להביא ראיה מדברי הרב מוהרש"ך משלשה טעמים והשלישי הוא דהוא לא סמך על דבריו אלא אם יסכימו עמו בעלי הוראה כמו שכתב במסקנת דבריו והא קמן דהרב המחבר לא הסכים לדבריו ע"כ. וכן נראה דעת הרב כנסת יחזקאל סי' ע' הביא דבריו הרב פתחי תשובה באה"ע סימן קכ"ט ס"ק כ"א שכתב דאין לסמוך על העבודת הגרשוני סימן ה"ן ואף הוא לא כתב להתיר כי אם לצדד וסיים שלא יועיל עד שיסכים הרב צ"ץ והרי בצ"ץ סי' פ"ג כתב לשרוף הגט ע"כ וקצת תימה על הרב אהל יצחק דבח"מ סוס"י ס"א הביא דברי הרב דבר משה הנ"ל וכתב שכן כתב הרב מנחת שמואל ע"ש ולפי הנראה הוא היפך ממה שכתב בעצמו בחיו"ד הנ"ל דאינו אלא דרך ענוה ועיין להרב ישרי לב דף ע"ד אות מ"ג ומה שכתב הרב המגיה נר"ו באות כ"ד ומשמע ודאי דכ"ע מדו דכשלא מצינו לאותו הרב שחלק על הפוסק עבדינן כסברת הפוסק ואין שום מגרעת מפני מה שכתב אם יסכים וכו' דכן אורח לצדיק משום ענוה ולפי זה י"ל על מה שכתב מרן החבי"ף בספר חיים ביד סי' ט"ץ דף קי"ד ד"ה ואל וכו' עי"ש. ובסדרי טהרה סי' ק"ץ ס"ק ב"ן (ד"ה ועוד ראיה) כתב ואף שסיים שם (בשו"ת מעיל צדקה) הנני כותב דברי להלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמי מבעלי הוראה המפורסמים מ"מ דבריו נכונים מילתא בטעמא ואין כאן מקום להחמיר וכו' עי"ש משמע דבכה"ג הדבר תלוי בשיקול דעתינו והרב נחפה בכסף ח"ב חיו"ד סי' ח' (אחר שהעלה לאסור בנדונו) סיים כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו אתי רבנים מובהקים וכו' וחזינא לתלמידים דרב מר ניהו מרן חיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' שס"ד שהביא תשו' רבו הנ"ל (שהיתה בכ"י כי הח"ב לא נדפס בימיו) והשמיט מ"ש בסיום תשו' הנ"ל וכשהביא סברת הרב קרית מלך רב בנדון ההוא כתב שצדד להתיר להלכה ולא למעשה כיעי"ש נראה קצת דדעתו לחלק בין חומרא לקולא. ובהוראת הגאון נודע ביהודה ח"א א"ח סי' י"ד סיים כ"ז נראה להלכה ולא למעשה עד אתיישב בדבר ומתבאר ממ"ש בס' תשובה מאהבה שהביא בפ"ת יו"ד סי' ש"ץ סק"ג דהיו מורים כמותו נראה דסברי אותם המורים דאע"ג דלא החליט הדין ההוא עד שיתיישב מ"מ דעתו כן הוא ורק דרך ענוה כתב כן:
וכן בהוראת הרב באר המים סי' כ"א שהביא הרב עיקרי הד"ט חא"ח סי' כ"ו אות ה' מבואר בגוף תשובתו שלא החליט הדבר עד שיסכימו עמו בעלי הוראה כמ"ש בשמו הרב קנין פירות במערכת חוה"מ אות ז' ובכל זאת הרב עקרי הד"ט סמך בכל כחו עליו ועשה כהוראתו עי"ש ומרן חיד"א בספר שיורי ברכה יו"ד סי' קכ"ג אות ח' כתב על הרבנים שבות יעקב ח"א סי' ס"ב ואורח מישור דאע"ג דמר מסיים וצ"ע לדינא ומר מסיים דאין דעתו מכרעת בלי הסכמת בעלי הוראה מ"מ דעתם דשרי עי"ש: