שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טז · ב
משמע כשכותבים הפוסקים בלשון משמע כונתם לומר שכן נראה מפשט הלשון אבל אין הדבר מוכרח דיש לפרש בענין אחר כן כתב הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות כ"ו וציין בזה ספרים רבים ואין מצויים אצלי לראות ד"ק ולפי כלל הנ"ל נראה דלא יתכן לכתוב כן על דבר שמפורש להדיא ואני עני מצאתי להג' תוי"ט בספר מעדני יו"ט ריש פרק קמא דמס' ברכות שכתב על הרא"ש דדרכו בכמה דוכתי לכתוב משמע או מוכח אף בדבר שמפורש להדיא עי"ש וכן כתב בפרק ג' ופרק ז' דברכות שרמז שם ונלע"ד דאף לכלל הרבנים הנ"ל אם כותב הפוסק בלשון משמע להדיא. או מוכח להדיא כונתו לומר שהוא מוכרח כן לפי דעתו (כן נראה לי בלי ראות ספרי דבי רב די רשים זה הי"מ גדול הנ"ל זולת שו"ת הרב מוהריט"ץ סי' קל"ה דף קי"א ע"ג ושם מיירי על דברי מרן הב"י ח"מ סי' קע"ו סכ"ו דכתב ומשמע לחוד) והרב מוהר"י ן' יעיש הובא דבריו בספר בן אברהם בתשו' א"ח סי' ו' דף ט"ו ע"א (ד"ה ועוד) דקדק על דברי הרא"ש בפרק ג' דפסחים סי' י"ג שכתב אלמא מוכח בהדיא דמ"פ עם מים מחמצין שלא היה לו לומר בלשון מוכח אלא הרי להדיא כיון שהדבר מפורש עי"ש ולא זכר שר עדות נאמנה הרב מי"ט הנ"ל דכן דרך הרא"ש לכתוב משמע או מוכח בדבר שהוא מפורש וכ"ש במאי דעסיק מר שכתב הרא"ש מוכח להדיא והגאון רש"ל בים של שלמה פרק בתרא דב"ק סי' כ"ט על מה שכתב הרא"ש שם סי' ט"ז משמע דהלכה כרבנן כתב דחזר הרא"ש ממה שכתב בפרק מרובה וכו' עי"ש והשיג עליו מרן החבי"ף בשו"ת נשמת כל חי סי' ל"ח דף ע"ג ע"א בכח גדול וביד חזקה בזה"ל גם מה שהכריע ממ"ש הרא"ש וכו' משם ראיה להיפך דהרא"ש לא כתב כי אם משמע משום דלקושטא אינו כן (והזכיר שו"ת הרבנים מוהריט"ץ הנ"ל ומוהריק"ו ולא זכר דברי הרב י"מ הנ"ל) ולולא נעלם ממנו דברי הג' מי"ט בדרך הרא"ש לא היה מגיע לפרק השג יד כמובן: