אור ברסלב

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן טז · א

סימן טז

אפשר מצינו שכתבו הפוס' (איזה דבר) בלשון אפשר והבאים אחריו כתבו שכן דעתו בודאי ופסקו הלכה כן וראיה לזה שהרי הרא"ש בפרק השולח סי' ח' גבי מימרא דר"ה אמתני' דהתקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים וכו' כתב ואפשר אפילו אם יבטל הבעל דעתו וכו' והריב"ה בקיצור ופסקי הרא"ש ובטור אה"ע סוף סי' צ"ו כתבו להלכה ודכוותא איכא טובא כ"כ הרב פמ"א ח"א סי' ק"ו הביא דבריו הרב אהל יעקב במערכת האל"ף אות ח' וכתב על דבריו דנראה דמרן הב"י לא ס"ל הכי שהרי כתב בח"מ בבדק הבית סי' קצ"א וקרוב הדבר לומר שמפני החולשות שראה בראיותיו כתב בדרך אפשר והביא שהרב דבר משה בח"ב סי' ח"י דף כ"ד ע"ב כ' ע"ד הרב פמ"א הנ"ל ולפי מה שראינו בספר האחרונים נראה דאינו מוסכם דהא קחזינן דכל מקום דפוסק אחד בלשון אפשר אמרה למלתיה משמע דמספקא ליה כמ"ש א"א בספר כרם שלמה ח"מ סי' ן' עכ"ל ולענ"ד מה שייחס למרן שדעתו לומר דכל לשון אפשר שבדברי הפוסקים אינו אלא ספק אינו מבורר אצלי שאם כן היא דעת מרן קשה היכי סתים ותני בש"ע אה"ע סי' צ"ו סי"ט דאם נשאת אינו גובה בנדר מפני שהבעל יפר הוה ליה למימר דאם הבעל נותן לה רשות שתידור דמהני ואין לומר דמשום דמשמע ליה דהוא ספק לכן אזלינן לחומרא דלא תגבה בנדר בשום ענין דא"כ היה לו לדחות ראית הרב פמ"א מטעם זה כמובן ובאמת דאי נימא הכי מתיישב שפיר מאי דק"ל ע"ד מרן ב"י א"ח סוף סי' תנ"ו (ד"ה אין מודדין קמח) דלא סמך הריב"ה עמ"ש הרא"ש משום דלא אמר כן אלא להמתירין ועוד כיון דאף לדעת המתירים לא אמר אלא בדרך אפשר וכו עי"ש דנראה דמייחס להריב"ה דלשון אפשר משמעותו הוא ספק והוא היפך ההיא דאה"ע סי' צ"ו הנ"ל דהריב"ה מפרש לשון הרא"ש דהוא ודאי אך להנ"ל ניחא דבההיא דגיטין נמי משום ספק הוא דפסיק כן אלא דאכתי קשה דעינינו הרואות להריב"ה בק"פ פ' אין צדין בההיא דסי' תנ"ו דמ"ש הרא"ש להקל לדעת המתירין בלשון אפשר כתבו הריב"ה שם בק"פ בסתם דמזה מוכח דהריב"ה מפרש כונת דברי הרא"ש שדעתו באמת כן ולא ספק ודוחק לומר דמשום ספק אזיל לקולא. ויתכן לומר דמ"ש מרן הב"י בסי' תנ"ו ועוד וכו' טעמא דנפשיה הוא כלומר דמעיקרא יהיב טעמא לדעת הריב"ה במאי דלא סמך אמ"ש הרא"ש ואפשר וכו' והדר קאמר טעמא אחרינא מדנפשיה משום דלא אמרה אלא בלשון אפשר ומדוקדק לשון מרן דבטעם הא' כ' לא סמך רבינו וכו' ובטעם השני כתב אין לסמוך וכו' עי"ש ואם כנים אנחנו בזה הרי א"כ מכאן מודעא רבה דמרן ס"ל דלשון זה הוא ספק והא הוה ליה להרב אהל יעקב לאתויי דאילו ממ"ש בבדה"ב סי' קצ"א הנ"ל אין כ"כ הכרח היפך דעת הרב פמ"א דודאי גם הוא מודה דאיכא נמי לשון אפשר שהוא ספק כמשפט הלשון (אין ס' פמ"א מ"א אלא שכנ"ל ממ"ש באה"י בשמו מצינו אפשר שהוא ודאי וכו' ודכוותא איכא טובא דמשמע דאין כונתו להחליט כן לכל מקום) ולכן בההיא דסי' קצ"א דכיון דראה מרן בחולשת ראיות הרשב"א אמר מר דמשום הכי נקיט לשון אפשר אבל בכגון ההיא דפ"ד דגיטין דאין שום דבר המנגד ומשמעות דברי הפוסקים ג"כ כן הוא עיין להגאון ש"ך יו"ד סי' חכ"ר ס"ק ע"ו בהא אמרינן דקושטא דמילתא הכי הוא וראיתי להג' קרב"ן ע"ד הרא"ש פ"ד דגיטין הנ"ל שכתב דהרא"ש מספקא ליה עי"ש ויש לתמוה מאחר שהגאון ש"ך סי' חכ"ר שהזכיר שם בקרב"ן כבר כ' דהריב"ה בפסקים ובטור אה"ע פסק כן לא היה לו לומר דהרא"ש מספק"ל אם לא שנאמר דס"ל דמשום ספק הוא שפסק לחומרא דאם נישאת לא תגבה וכמש"ל (אלא דלשון הק"פ והטור אין מורים כונה זו כמו שיראה הרואה) והרב מאמר מרדכי בסי' ד' סי"ג כתב דמ"ש מרן ב"י לדעת הרשב"א דלא פלוג כ"כ בדרך אפשר עי"ש ש"מ דס"ל דדעת מרן דלשון ספק הוא (עיין אור לי סי' ס"א ס"ה פ"ד) גם הרב כנה"ג אה"ע סי' ז' הגב"י אות יו"ד ס"ל דמ"ש מרן ב"י שם דעד מפי עד נאמן בלשון אפשר הוא משום דמספקא ליה וכ"כ בשם הרב שט"ו עטייאש ועיין בכנה"ג שם אות ז' ולמרן חיד"א בברכ"י שם אות י"ב והרב החבי"ף בספר נשמת כ"ח ח"א דף א' ע"ג כתב שכן דעת מרן בתשו' הישנות דף א"ן ע"ד דלשון אפשר מורה דמספקא ליה ומכל זה י"ל על הרבנים ערוך השלחן סי' קס"ז אות ו' ופתח הדביר שם אות ז' שכתב בשם מרן כ"מ בפ"ד מהלכות ברכות ה"ו דאם בירך על הפת בפה"א יצא ועין רואה דמרן כ"כ בלשון אפשר עי"ש וא"כ לפי שיטת מרן (דלשון ספק הוא זה) מספק"ל דין זה ואיך כתבו בשמו דיצא וי"ל דהיכא דמוכח שאני וממ"ש גבי בירך בפה"ע ואפשר דאפילו בירך בורא פה"ע יצא משמע קצת דלגבי בירך בורא פה"א פשיטא ליה דיצא ומסתפק לומר דאפילו בבורא פה"ע י"ל דיצא כן נראה ליישב לדעתם בדוחק כי היכי דלא נימא דנעלם מעיני קדשם דעת מרן במשמעות לשון אפשר:

והיה נראה לכאורה דהרמ"א ס"ל דלשון אפשר הוא ודאי דהא חזינן באה"ע סי' דק"ן ס"ג שפסק תשו' הרשב"א שכתבה בלשון אפשר עי"ש והרב פ"ת שם סק"ח כתב בשם הרב גבורת אנשים שדחה פסק הרמ"א ואחד מן הטעמים הוא משום דהרשב"א לא כ"כ רק בדרך אפשר עי"ש ומשמע דלהרמ"א עכ"ל דלשון ודאי הוא ולא ספק אך לענד"ן דאין מזה הכרח כלל דהנה הרשב"א כתב שני טעמים הא' בלשון אפשר ובטעם השני לא כתב לשון אפשר אלא בלשון פשוט דחשוב כמודר מתשמיש עי"ש וא"כ נוכל לומר דמה שעסק הרמ"א כוותיה הוא מטעם השני אבל בעלמא מודה דהוא ספק ועיין להרמ"א בא"ח סי' רכ"א ס"ב וי"א דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב והוא מתשו' הרשב"א שכתב בלשון אפשר עי"ש וברבני האחרונים ודוק. ומרן החבי"ף בנכ"ח הנ"ל ובסמיכה לחיים דף מ"ג ומ"ז ע"א וראה חיים פ' נח דף ח' ע"ג שקו"ט בענין זה אי הוי ספק או ודאי וכתב בשם הרבנים מרן החבי"ב וחק"ל דס"ל שהוא ספק וגם הוא כתב שכן דעת רוב רבני האחרונים עי"ש ומדברי מרן ב"י אה"ע סי' קכ"ט ד"ה כ' א"א הרא"ש וכו' נראה שמבין דמ"ש הרשב"א בלשון אפשר לאו דמספק"ל ועיין שו"ת ר"ע איגר סי' קט"ז אמרות טהורות דף קצ"ג ע"ג ומדברי הרב פתח הדביר בח"ג דף צד"ק ע"ד נראה דנקיט בפשיטות דאינו לשון ספק אלא דרך ענוה הוא לכתוב כן עי"ש שלא זכר דאין פשוט לומר כן ועיין במה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת הדל"ת אות ח' ובמה שציין בזה בספר כל החיים בדף ט"ו ע"ג ומנחת זכרון במ"ע קי"ל אות מ"ו ורבינו המשל"מ בפרק ח' מהלכות מלוה דין י"ב ד"ה כ' וכו' מפרש מ"ש מרן כ"מ בפ"א מהלכות ת"ת ואפשר וכו' דאינו ספק והרבנים ברכ"י סי' רמ"ה ושם יוסף שם הל' ז' בשם הרב מרכבת המשנה אלפאנדארי משמע להו ממה שכתב מרן בלשון אפשר דמספקא ליה ולכן המה ראו כן תמהו כמו שיראה הרואה בדב"ק. והרב אהל יעקב במערכת הכ"ף אות כ"ו בדף ס"ח ע"א מבין מדברי מרן כ"מ בהלכות ת"ת הנ"ל דמשום דמספקא ליה כתב בלשון אפשר עי"ש ואזיל לשיטתיה שבמערכת האל"ף הנ"ל ועיין בס' ימי שלמה הנד"מ להרב מוהרש"ק נר"ו בהלכות ת"ת שם ולהרב שמן המור דף מ"ה ע"ב הביא דבריו הרב יד דוד (ליו"ד) בסי' פ"ז אות י"ט ונלע"ד דכיון שנמצא בדברי הרא"ש שכותב לשון אפשר ויש מפרשים דפשיטא ליה הכי א"כ כשכותב הרא"ש דבר אחד בשתי מקומות ובמקום אחד כתב הדין בלשון אפשר ובמקום אחר לא כתב לשון אפשר כ"ע מודו דאמרינן דלשון אפשר אינו לשון ספק ויגיד עליו רעו ילמד סתום מן המפורש ובזה יש ליישב הערת מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' קט"ז אות ג' עי"ש ועיין בש"ע א"ח סי' ר"ב סעיף י' והרא"ש כתב ואפשר שאם נכנס טעם הפרי וכו' והרבנים ט"ז בסק"ט ומאמר מרדכי ונהר שלום בדין ההוא נשאו ונתנו ליישב מה שהטור כתב דין זה בדרך ברור ואילו הרא"ש לא כתבו אלא בלשון אפשר מוכח דנקטי דלשון זה אינו אלא ספק גם הרב בית יהודה בחאה"ע סי' ח"י כתב דאע"ג דהרב תה"ד בסי' רט"ז כתב (לענין נושא מעוברת חברו) דאפשר לא מפליגינן בין שוגג למזיד כיון דבדרך אפשר אמרה ולא ברירא ליה לא שבקינן ודאי דהא"ז מקמי ספקו דתה"ד גם הרב נו"ב במ"ק אה"ע סי' ס' (בד"ה והנה) שקו"ט במ"ש הר"ן ופסקו הרמ"א בסס"י מ"ז בשם הרא"ה והלא באמת הרא"ה לא כתבו אלא בלשון אפשר וכ' אולי הר"ן בקי בדברי הרא"ה וכו' עי"ש דמוכח דס"ל דכל לשון אפשר שבדברי הפוסקים אינו אלא ספק וכן נראה קצת דעת הרב אהל יצחק בשו"ת אה"ע סי' ז' הבאתיו בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת אישות סי' ב' אות ה' דף ז"ן ע"א:

אמנם מדברי הרב מג"א בסוף סי' תנ"א בס"ק נ"א נראה דמשמע ליה דמ"ש מרן בבדק הבית בלשון אפשר לאו משום דמספקא ליה ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ז' אות ו' וכתב הרב שער אשר בחאה"ע סימן ג' (בד"ה וזה דבר השמיטה) בשם הרב מוהרח"ש ח"א סי' ס"ה דהרב מוהריב"ל ברוב פסקיו כותב כמסתפק והוא מרוב הענוה ומיסתייעא מלתיה דרב פמ"א הנז"ל בראש האות וכבר רשמתי עוד איזה מחברים דמשמע להו הכי:

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה