שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ה · סימן לז
הוראה נכון בעיני להעתיק דברי מי שגדול חק לישראל מרן חיד"א בספר שיורי ברכה בחשן משפט סי' יו"ד ללמוד וללמד מוסר השכל שלא להיות ח"ו גס בהוראה וכן ראיתי לתנא דידן רבין חסידא בספרו הבהיר אזן אהרן שהעתיק דב"ק בראש ספרו וז"ל (השיורי ברכה) ראיתי בספר אורים ותומים שכתב ביאורים על מה שכתוב בסמוך וצריך לימלך אם יש גדול ממנו בעיר וז"ל וכן לענין איסור והיתר נמי דמאי שנא ואני נוהג ג"כ בכל הדברים במקום שאין הדבר פשוט כביעתא בכותחא לעיין בספרים ולהורות מתוך הספר כי אותיות מחכימות ובפרט בזמן הזה אשר בעונותינו הרבים השכחה גוברת עכ"ל והחי יתן אל לבו שאם הגאון זלה"ה אשר ידענו נאמנה שהיה לו זכרון גדול מאד לא היה סומך על זכרונו והיה מעיין בספר וכן שמעתי מהרב החסיד המופלא מהר"ר גדליא חיון זצ"ל שבנערותו הן בעודנו אתרא דקושטאה שמיה הלך להגאון רבינו מהר"י הוזאניס (מח"ס הנורא משנה למלך) זלה"ה לשאול דין איסור והיתר ממנו ופתח הש"ע ואמר לו ראה בני הש"ע אומר כך וקרא לפניו דברי הש"ע וכבר נודע גדולת הרב ז"ל שהיה מפורסם בבקיאותו וזכירותו ועם כל זה בדין הכתוב בש"ע לא רצה להורות לו הדין עד שפתח הש"ע וקרא לו הדין ואנן יתמי דיתמי אשר באמת חסרון ידיעה ורוב השכחה גוברת וידע איניש בנפשיה איך לא נבוש ולא נכלם להורות בלי ראות שום ספר וכבר כ' הרב שבות יעקב ח"ב סימן ס"ד שקבל מרבותיו שראוי לכל מורה שלא יורה בלי עיון תחלה בספר ואמרו שהמורה בעל פה ואין פותח הספר קרוב ליכנס בסוג מורה הלכה במקום רבו עי"ש עכ"ל:
ולא זו בלבד שצריך לעיין בדברי הפוסקים המפורסמים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים כי גם בספרי אחרוני אחרונים שבכל דור ודור כל מי שנמצא בידו איזה מספרים חדשים צריך לעיין גם בהם ולא יאמר לא אפגום כבודי לעיין בספרים אשר מחבריהם לא הגיעו לקרסולי לא בבקיאות ולא בחריפות ומה ידע מחבר זה ולא ידעתיו והלא אבוש להזכיר בספרי שם ספר פלוני כי זקן (זה קנה חכמה) אנכי ולא לפי כבודי וזה לשון מרן החבי"ף בספר כל החיים דף ט"ז ע"ג במערכת הדל"ת אות ו' אזהרה לפסוק דין עד שיחפש בספרי האחרונים ואחר כך יפסוק הדין חקרי לב ח"מ ח"א (רו"ב) סי' ב"ן ד' פ"ז ע"א וריב לי על חדשים מקרוב שאין מביאים סברות האחרונים כלל כי לפי גדולתם דימו זקן ואינו לפי כבודו להזכיר ספר אחרון ולא טוב עושים כי אף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן בסיני וכשאני לעצמי דרכי חיים להביא אפילו בדבר שאינו הלכה כי אם אגדה מבני ותלמידי ואיזהו חכם הלומד כל אדם נאמר ומכל שכן בספרים שיצאו לאויר העולם דאין מדרש בלא חידוש עכ"ל והיו דבריו אלה לפני איזה עשרות שנים אמנם עלינו לשבח לאדון הכל אשר זכינו בימים האלה ובזמן הזה אכשור דרי וחכמי ורבני דורנו מאהבים ומחבבים את ספר התורה שיצא לאור מאחד מחכמי הזמן וירוממוהו וינשאוהו ויהללוהו בשערים מהדרים מן המהדרים ה"ן חח"מ כבעל הנסיון מעיד אני אשר בכמה עשרות ספרים שיצאו לאור מרבנים גדולים ומגאונים מפורסמים יצ"ו מאחר שנתפשטו בעולם בחסדו יתברך ספרי שדי חמד עיני ראו בכמה מקומות בספריהם הקדושים מביאים וקורין דברי חזקיאו אמר עם הספר ספרי שדי חמד ונושאים ונותנים לבנות ולסתור כדרכה של תורתינו הקדושה מר בחלק זה ומר בחלק זה וקרב זה אל זה באהבה וחבה יתירה אף כי לא נעלם מהם מיעוט ערך המחבר ענותם תרבני ומזכירים אותם לשבח ולתהלה ואומרים דברים בשם אומרם ומקרבים הגאולה "ובמהרה יבא הגואל ונחזה בנין ציון" (לפ"ק אכי"ר):
(ענין זה הוא מילואים למה שכתבתי במערכת הבי"ת סי' ל"ד אות כ"א בדין אם מותר להתחתן עם בני מקרא שרמזתי שם שכתוב אצלי בקונטריס אסיפת דינים במערכת אישות ונעתק משם):
אם מותר להתחתן עם הקראים הנה הרמ"א בסוף סי' ד' וכן הרב הלבוש פסקו כתשובת רבינו שמשון שהביא מרן הבית יוסף דאסור והרב באר היטב ציין לעיין בכמה תשובות ולא ביאר דעתם ואני אבוא אחריו לבאר דעותיהם כפי אשר ראיתי שכתב בשמם מרן החבי"ב בכנסת הגדולה בסוף הגהה בית יוסף דהיינו הרבנים הרא"ם ומוהר"ם מיטראני ומוהר"ש גויזאן הסכימו לאסור והרב מוהר"ר צמח שבתשובות הרב מוהרש"ך ובתשובה כתיבת יד כתב שכן הסכימו הרשב"א ומוהר"י מיטראני וכתב בכנסת הגדולה דהרשב"א שהזכיר בתשובה הנז' היינו ר' שמעון בר' אברהם בעל התשובה שהביא מרן הבית יוסף גם הרש"ך כתב דאף שיש מקום להתירם מכל מקום מיום שעמד על דעתו שמע על הקראים לאסרם ולא היה נימנה עם המתירים לבא בקהל כי אם לאסרם והרב מוהר"י בי רב וחכם אחד שבתשובות מוהר"ם מיטראני והרדב"ז ומוהר"ש חקאן הלוי הסכימו להתיר וכתב הרב כנסת הגדולה ששמע שבקושטא נהגו להתיר על ידי מה שהמציא הרב ברוך ברזילי שישראל ישחרר שפחה על מנת שתנשא לכשר וישאינה הקראי ממה נפשך אם הוא כשר הרי היא משוחררת ואם הוא ממזר הרי בטל השחרור ומרן חיד"א בספר ברכי יוסף שם אות ט"ז כתב דמה שכתב בכנסת הגדולה דנהגו בקושטא וכו' לא סיימו קמיה דהרב פני משה הביא המצאת הרב"ב הנ"ל וזו הלכה העלה הוא ובית דינו וחכמי ישיבתו לאסור ופקפק על מה שכתב בזרע אברהם בשם הרב אביו שהסכימו להתיר על ידי המצאת הר"ב ברזילי הנ"ל והביא שבלקט הקמח בריש ספרו הביא מה שכתב הרב זרע אברהם לתקן כנז"ל ושכתב שחבריו רבו עליו שלא להתיר וסיים בברכי יוסף ויש בידי תשובת מוהר"ש הלוי הזקן כתיבת יד ותשובת חתנו מוהר"א ששון שהסכימו עם מוהר"ש גויזאן (שהזכיר הכנסת הגדולה דאוסר) ועיין מקראי קדש ד' ע' עכ"ל מתבאר דהרבנים מוהר"י בי רב ודעמיה שמתירים היינו בלא שום תקון אלא שהסוברים כן מיעוטא דמיעוטא הם נגד שאר הרבנים דיש שלא התירו אף על ידי תקון הנ"ל ויש שהתירו והצריכו על כל פנים תקון הנ"ל ובלא תקון זה משמע ודאי דאסרי וכתב הרב כנסת הגדולה בסי' ו' בהגהות הטור בשם רבינו בצלאל דאף להמתירים להתחתן עם הקראים כהן אסור ושכן כתב הרד"ך ומוהרש"ך בשם הרדב"ז והאריך קצת בזה הרב מוהרש"ג בשו"ת אהלי יעקב להרב מוהריק"ש בד' ס"א ע"ב והרב חכמת אדם בכלל ק"י (יש דפוסים שהוא כלל קכ"ד) פסק גם כן כדברי הרמ"א הנ"ל וכן הרב זכור לאברהם בח"א בחיו"ד באות גרים בד' קצ"ג ע"א עי"ש ובפירוש המשניות תפארת ישראל בסדר נשים בסוף הספר ברמזים על הש"ע אבן העזר סי' ד' כתב בשם מר אביו דשרי להתחתן עם הקראים דבני נדה לא הוו ממזר ואף דגטן אינו גט על כל פנים קידושיה בפסולי עדות והרב מר בריה הקשה על זה דהראשונים קדשו בעודם ישראל וממזר איסור עולם ותירץ דתולין ברובם שלא נתגרשו בין הראשונים ושקיל וטרי בדין קבוע כמחצה על מחצה וכו' עי"ש והנה זו היא שיטת הרדב"ז להתירם משום שהקידושין שלהם בפני עדיהם ועל הראשונים אין אנו מצטערים דשמא לא גרשו נשותיהם ואם תמצא לומר גרשו שמא לא נישאו לאחרים ושמא לא הולידו או שמא הולידו סריס וכו' כיעויין בתשובותיו החדשות סי' ע"ג אבל אינו פשוט לומר דקידושין שבפני עדיהם לאו כלום נינהו ויש חולקים על הרדב"ז וסוברים דקידושין שבפני עדיהם קידושים גמורים הוו וגטן אינו גט וכו' כמבואר בספרי הפוסקים:
ובספר ישרי לב לתנא ירושלמאה הגאון מוהרד"ח בדף מ"ג ע"ד אות כ"ה ציין על המצאת הרב ברוך ברזילי הנ"ל לעיין במוצל מאש סי' ח"י וחקרי לב אה"ע סי' ה' ותנא דבי אליהו הרב המגיה נר"ו כתב שבספר יוסף אומץ ברסי' ע"ד הביא קושית הרב יהונתן על היתר זה ושיישב קושיתו והנה ספר יוסף אומץ אין אצלי (וכן ספר מוצל מאש וחקרי לב וציינתים להועיל לזולתי) אמנם נראה שמה שכתב ביוסף אומץ הן הן הדברים שבשיורי ברכה באבן העזר סוף סי' ד' וקושית הרב יהונתן היא ממה שכתב הרא"ש בסוף נדרים בטעם החילוק שבין אומרת טמאה אני לך דאינה נאמנת דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר ואילו אומרת גרשתני נאמנת ולא חיישינן שמא משום שעיניה נתנה באחר אומרת כן והיינו משום דבטמאה יגרשנה ותנשא לאחר בהיתר אבל בגרשתני אם תנשא לאחר תהיה כל ימיה בעבירה ואם איתא לתקון הנ"ל היה להם לתקן באומרת טמאה אני לך שיגרשנה על תנאי שאם נטמאת יהיה גט ואם לא נטמאת לא יהיה גט ואם תנשא לאחר יהיו כל ימיה בעבירה ותהיה מוכרחת להודות האמת שלא נטמאת ותשב תחתיו ולמה התירוה לישב תחתיו ומרן חיד"א השיבו דנשי לאו דינא גמירי ותסבור שבאמירתה טמאה אני יתירנה בגט גמור ותנשא למי שנתנה עיניה בו וכשתראה שיגרשנה על תנאי לא מפני זה תודה לומר כי טהורה היא ומפני שנתנה עיניה באחר אמרה תחלה טמאה אני משום דכסיפא לה וחשו חכמים שתנשא לאחר באיסור ויהיו כל ימיה בעבירה אבל לקראי אימא לך דיועיל תיקון זה וסיים שיש לצדד עוד עי"ש ונראה ודאי שאין כונתו אלא לדחות הקושיא אבל מודה דאין לסמוך על תיקון זה וכמו שמתבאר ממה שכתב איהו גופיה במלא יוסף הנ"ל ובישרי לב ד' ל"ב סוף ע"ד ציין תשובת הרדב"ז ח"א סו' ע"ג וח"ב סי' תשצ"ו ובישנות סי' רי"ט דכיון שקבל עליו כל מצות דרבנן מותר לבא בקהל ואין בהם חשש ממזרות וציין לעיין יד אהרן בח"א אות כ"ד וח"ב אות כ"ו ובשמים ראש סי' ח"י ועיינתי ביד אהרן וראיתי שהביא הרב (על תשובת רבינו שמשון שאוסר להתחתן עם הקראים) שכן כתבו הרא"ם והרב המבי"ט ושלזה הסכים מוהרש"ג ושהרב המבי"ט כתב שאפילו קבלו דברי חברות אסורים לבא בקהל וכן דעת הרב מוהר"י טאייטאצאק אבל דעת הרבנים מהר"י בי רב ומוהר"ש חקאן והרדב"ז ומוהריק"ש להתיר והביא גם ההמצאה של רבינו ברוך ברזילי ומה שפקפקו על זה אלו תורף דב"ק עי"ש גם הרב הלק"ט בח"א סי' נז"ר כתב שאם יקבל דברי חברות מותר להתחתן אך סיים שזה להלכה ולא למעשה והמעיין בדב"ק יראה שצריכים ביאור מה שכתב דלצאת מידי חשש ליכבשינהו דניידי ושהענין הוא איסור דרבנן וכו' ולפי הנראה מדברי הרבנים האוסרים הוא חשש ממזרות דאוריתא:
ותשובת בשמים ראש שציין בישרי לב הנ"ל שלפני (דפוס קראקא תרמ"א) היא בסי' קע"ז שאחר סי' רי"ט והיא שנשאל על אודות הקראי שקבל עליו דברי חברות ולמד זמן רב והוא מן הבחורים החשובים וסר מרע ורוצה לישא אשה שכבר נשתדכה לו ורננו בני אדם אחריו מחשש ממזרות ולזה העתיק תשובת רבינו ברוך ממגניצא בר' שמואל ותורף דב"ק הם דלא מפני שהם מחולקים אתנו בכמה עניינים בגטין וקידושין ודיני עריות יחוש בשביל זה לממזרות והלא בין חכמי ישראל נמצא מאד חילוקים כאלו מה שמותר לאנשי עיר זו אסור לאנשי עיר אחרת שחכמי הדור חלוקים זה מתיר וזה אוסר לפי חילופי גרסאות בגמרא או על פי הסברא ואין דבר אחד ידוע שאירע ביניהם הנאסר על פי דת חכמי התלמוד ז"ל ואם כן למה נחוש בהם לממזרות וכו' ואם היה הדין דאסור להשתדך עמהם איך לא הודיעו זה חכמי התלמוד וכו' והרי הן ישראל ואפילו אם נדון את כולם וכו' אף על פי שלא עשו הם כלום ואבות אכלו בוסר זה זמן הרבה יותר מאלף שנים אלה הצאן מה עשו על כל פנים לו נדון אותם כרשעים גמורים מכל מקום ישראל הם ולא לאישתמיט בגמרא בשום דוכתא לאשמועינן שאסרו את בניהם ובנותיהם וגזרו עליהם וכו' ע"כ תוד"ק ואחר חתימת תשובה זו בשם ברוך בר שמואל כתוב שם ז"ל והנה האריך הרב הגדול ז"ל להתיר ודבריו בנויים על הדין ועל האמת ועל השלום ואין להסתפק אחר דבריו לפום דינא ודתא אבל אמינא לך בהימנותא דאפילו הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתא וחתים עלה אהרן הלוי ובסימן ר"ך כתוב בכסא דהרסנא וז"ל מדברי רבינו ברוך מבואר דלא התיר אלא בקבל עליו דברי חברות וחזר לדעת הרבנים וכדעת הרדב"ז שבתשובות רבינו בצלאל אשכנזי סי' ב' אמנם הוא אתי עלה מטעם אחר שהפקיר קידושין לגמרי ואין זה נח לי לדון תחלתו להחמיר וסופו להקל להפקיר נשותיהם של אלה וכבר השבנו על האמור בתשובתו בכמה עניינים וכאן אין להוסיף על דברי רבינו ברוך ואף רבינו שמשון המובא בתשובת הרדב"ז מבואר ממנו דדוקא כשעומדין במרדן ולא נעלם מהגאונים האלה מה שחשו חכמים גבי כותים בקידושין משום ספק ממזר או עבד דהתם חכמים גזרו עליהם ועשו תקנה להבדיל את הספחת הזה אבל באלה הרי כתב רבינו ברוך שיש מקומות בדברי רז"ל המראים שנשתדכו עמהם וכו' עכ"ל והנה מה שכתב שדעת הרדב"ז שלא להתירם אלא אם קבלו דברי חברות הגם שלא ראיתי דבריו שבתשובות רבינו בצלאל כי אין ספרו מצוי אצלי אולם כן מתבאר יפה להמעיין בתשובותיו שבסי' תשצ"ו (בשו"ת הרדב"ז שבידי דפוס וארשא תרמ"ב נשמטה ממקומה ונדפסה בסוף החלק השני עי"ש) ושבסי', רי"ט הנז"ל אך בהתשובה שבסי' ע"ג הוכיח מדברי הרמב"ם בתשובה שהביא שם דמתיר אף בעודם קראים ומתבאר מדבריו שם שדברי הרמב"ם הללו לא ראם בזמן שכתב שתי תשובות הנ"ל ומכל מקום המעיין בתשובתו סי' תשצ"ו במה שהאריך בגנותן ושגרועים הם מכותים אחר שגזרו עליהם וכמה מכשולות יוכלו להיות למי שיתדבק בהם במאכלות אסורות ובחילול שבתות וימים טובים ובטהרת נשותיהם וכיוצא יבין וידון שלא תסכים דעתו להתיר להתחתן בהם אלא אם כן מקבלים דברי חברות לשמור ולעשות כחק לבני ישראל הכשרים ויקבלו תורה שבעל פה ופירושי המצות ודיקדוקיהן ככל אשר הורו וציוו לנו חכמי ישראל על פי המקובל בידינו איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני שדוקא בענין זה הוא שאפשר להתיר להתחתן בהם וחשש ממזרות אין בהם לפי שקידושיהם הם בפני עדים שלהם ואינם קדושין כלל ואינם נשותיהם ולכן אף שאין בגטיהן ממש אין חשש כלל כיון שאין קידושיהם קידושין ואין לחוש שמא אחד מהרבנים המיר הוא ואשתו לדתם וגרשה בגט שלהם דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן ועוד דאיכא ספיקי טובא וכו' אבל ודאי להתיר להתחתן בהם קודם שיקבלו דברי חברות לא יתכן לדעת הרדב"ז לפי שיש לחוש למכשולות רבים כמו שמתבאר מדבריו שבסי' תשצ"ו ולרגל מלאכתנו מלאכת שמים אעתיק תמצית דב"ק וזהו:
ראיתי מגלה עפה מגלה טפח ומכסה טפחיים בגנותן של בני מקרא וכו' לצדד צדדין מעשה חידודין מדיוקים דקים מקורי עכביש לקרב את הרחוקים בידים שאינן מוכיחות לטהר את השרץ מן התורה שומו שמים על זאת גבור בארץ יחלש חושים לקראת נחשים חכם בעוז ידו נטויה להפך שמועות לזכות חייבי מיתות בידי שמים הראשונים אמרו מורידין ולא מעלין וכו' וזה האחרון (כונתו על הרב מוהר"ש הלוי כן נראה מדבריו שבח"א סי' ע"ג) צלל במים אדירים והעלה חרס בידו להכשיר עדותן וגטן ויינם ופתן ולהתחתן בהם אוי לאזנים שכך שומעות ולעינים שכך רואות וכו' הציקתני רוח בטני ונערתי חצני להעמיד דברי הראשונים על ענין בני מקרא שנמצא תשובה לרבינו שמשון מחמיר עלייהו טובא ואחד מן האחרונים ביטל דבריו והכשיר אותם והקל בכל מה שהחמירו הראשונים והריני בא ליישב השגותיו ולקיים דברי הראשונים אשר מימיהם אנו שותים וכו' ולהעמיד האמת על בוריו והריני כותב על סדר קונטריסו ומהשם אשאל מענה לשון כי הוא יודע תעלומות לבי לבקש האמת כי אין ראוי לבקש זכות למכחישי הקבלה: וז"ל ראשונה כתב הרב המורה וז"ל מה ששאלתם אם מותר להתחתן עם הקראים ולהגאל בפת בגם וביין משתיהם או לא הא לא צריכה רבה כי אומרים מה טיבם מאחר שעוברים על דברי תורה שנאמר כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית על דברים שבע"פ (אמר החח"מ היה לו להביא גם מה שאמרו בתורת כהנים והביאו רש"י ויקרא (כ"ו מ"ו) אלה החוקים והמשפטים והתורות וכו' בהר סיני אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם ניתנו למשה בסיני) ותניא בתורת כהנים מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאילו מחלל את השבתות ותניא כל שומר שבת מחללו כל השומר שבת אפילו עובד עבודת אלילים כאנוש מוחלין לו שהשבת שקולה כנגד כל המצות ואלו הקראין מחללין את המועדות כאילו מחללין את השבתות וכאילו כופרים בכל התורה ויינם יין נסך כמומרים עד כאן:
אמר הכותב דברי פי חכם חן בשיטה ראשונה ככתבה וכלשונה דהא לא צריכה רבה דודאי אסור להתחתן עם מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה כי מי שנותן בתו לצדוקי הרי הוא כאלו דוחה אותה בידים ונותן בה שני טעמים אחד שהיא נוחה להתפתות ותו שהיא עוברת תמיד אלפני עור לא תתן מכשול לפי שהיא מבשלת לו לפי אכלו וכתבו בתוספות שאסור להושיט למומרים דבר של איסור אף על פי שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר דבישראל גמור חשבינן ליה ע"כ וסוף דבריו בזה ואף אם נפרש לשיטת התוספות דבכולהו נמי בעינן דלא מצי שקיל ליה מכל מקום איסורא דרבנן מיהו איכא במה שמסייע ידי עוברי עבירה וכדברי הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות ע"כ:
ואני המשיב אומר דבנידון דידן הכל מודים דאיכא איסור תורה אפילו היכא דלא קאי בתרי עברי נהרא דדוקא גבי כוס יין לנזיר או אבר מן החי לבני נח שהוא יודע שהדבר אסור איכא למימר דליכא אלא משום מסייע ידי עוברי עבירה דדילמא כיון שיודע שהוא אסור לו דילמא הדר ביה ולא עביד משום הכי לית ביה מתחילה אלא משום מסייע ידי עוברי עבירה אבל בנדון דידן שהוא יודע שמה שנותנת ומתקנת לו אשתו מותר גמור הוא לא הדר ביה ודאי אכיל ליה ולדידן הוא אסור ודאי וכיון שכן אית ביה משום ולפני עור לא תתן מכשול ומפני שגם בעל הדין מודה שאסור ליתן להם בנותינו מאיזה טעם שיהיה איני מאריך בזה כל שכן שאני יש לי טעמים אחרים לאסור משום שמא תבשל לו בימים טובים והיא אינה אוכלת ממנו ומשום שמא לא תטבול בימי הקור כיון שהוא אינו מקפיד ונמצאת עוברת על כרת ותו שמא תתקדש בעדים של כיון שהיא רבנית ותתגרש בגט שלהם שאינו כלום כאשר אני עתיד לבאר בעזה"י ותנשא באותו הגט ועדיין היא אשת איש ובניה ממזרים וכאלה יש חששות רבות:
כתב המשיג וז"ל אבל הלוקח אשה מהם עם היות כי כל איש שורר בביתו ואין לחוש שיתפתה לה גם אין לחוש שמאכילה דבר אסור דאפשר להאכילה דברים המותרים לנו ולהם כגון צדוקי שוחט וישראל עומד על גביו ולהעמיד בביתו שמש ישראל או אשה ישראלית לשמור ולעשות מליחה וניקור כדת ישראל ע"כ:
ואני המשיב אומר כי אין דבריו נכונים בזה כלל כיון דאינהו לית להו לפני עור לא תתן מכשול אלא קרא כדכתיב תכשילנו ולאו אדעתיה לפי שאין השומר יכול להשמר מבעלת הבית שלא יגע הנכרי ביין ושלא תכניס כף חולבת בקדירה ושלא תתן חלב מהמותר להם בתוך הקדירה להשביח חלקה הלכך בכל פרטי המאכל והמשתה תוכל להכשילו ולאו אדעתיה:
עוד כתב גם לענין הטבילה אפשר להעמיד עמה אשה ישראלית לראות שתטבול במקוה כשר ולהזהירה מחוצצי טבילה ע"כ ואני תמהתי איך עלה על דעת חכם לסמוך באיסור כרת על מי שאינו מאמין בו הרי שטבלה ואחר כך מצאה דבר החוצץ בטבילה לא תקפיד לה כיון שאינה חוששת לעיקר הטבילה ולא תחזור ותטבול וכל שכן בימי הקור ותו דנהי שיזהירנה מחוצצי טבילה בשעת הטבילה תקפוץ ידיה ותחבר ירכותיה ולא תחוש לאחד מן הדברים המפסידים את הטבילה והיא בתוך המים כי תאמר מי יודעני ומי רואני הלכך איני רואה שידור האדם עמה בכפיפה כיון שהיא חושבת שאין לטבילה במי מקוה עיקר כלל וזה ברור מאד שוב נשא ונתן אם אפשר ליזהר ממראות הדמים והספירה וכתב שגם המשיג הודה שיש לחוש שמא תראה דם ירוק ואח"כ תראה דם אדום ותשלימנו להירוק וכו' והאריך בזה בסוגיא דבנות כותים נדות מעריסתן וכו' ובפסק ההלכה וחזר להשגות המשיג וכתב וז"ל:
עוד כתב אבל מי שנושא אשה צדוקית שמיוחדת לו לכל ביאותיה יש לחוש להבא שמא איזה פעם תראה דם ירוק ואחר כך תראה דם אדום ותשלימנו לדם ירוק ובפרק הבא על יבמתו אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה וכו' וכל שכן אשה צדוקית שאינה אוכלת משחיטתו ולא סומכת על ניקורו ולא חוגגת בחגו ובפסחו דודאי מצערתו אם בעל נפש הוא ומצוה לגרשה כל שכן שמוזהר עליה מעיקרא שלא ישאנה ע"כ ואני אומר כי החכם הזה ניבא ולא ידע מה כי לפי שיטתו אינו מוזהר עליה כיון שאין בה איסור תורה ולפי שיטתי יפה כתב שאני אומר שהוא מוזהר עליה מן התורה וסוף דבריו בזה כזה וכזה יש לתת טוב טעם ודעת בחיתון הקראים לאסור אפילו בבני הטועים ובני בניהם בכל המון הקראים הנמצאים היום במלכיות הללו ע"כ וכבר כתבתי שאסור להתחתן בהם מן התורה כי מי שכופר בתורה שבעל פה והיה חייב מיתה בידי אדם בזמן שבית המקדש קיים איך יהיה מותר לקחת את מי שהיתה מחויבת מיתה וכי תימה מפני שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות ממרים שאלו אנוסים הם כיון שגדלו אותם אבותם על אמונתם וכו' הרי הוא ז"ל כתב אין ממהרין להרגן משמע שאם הזהירו אותם ועדיין עומדין במורדן היו הורגים אותם בזמן הבית והרי אשה זו שהוא רוצה ליקח עדין עומדת במרדה להחזיק בכפרות שלהם ואם כן איך ישאנה ועדיין נאריך בזה לקמן בע"ה עלה בידנו כי בין לפי שיטתי בין לפי שיטתו אסור לקחת אשה מהם:
שוב האריך בדין יינם ושחיטתם להוכיח שהם כעכומ"ז גמורים והשיב על כל דברי המשיג על דברי תשובת רבינו שמשון ושהאמת הוא שהם מחללי מועדות אף שהם שומרים המועדות שחל בחשבונם וכו' והם פסולים לעדות וכו' ולא אמרו שקידושין שלהן הם קידושין אלא כשקדשו בפני עדים שלנו וכו' והאריך בכל הפרטים ואחר כל זה הביא דברי הרב המשיג במה שכתב רבינו שמשון שהם בועלי נדות שיש לדון בזה דאם משום שמשלימות לדם ירוק הרי עקביא בן מהללאל מטמא דם ירוק ומאן דסבר הכי לאו בועל נדה מיקרי וכו' והשיב על זה וז"ל ואני שמעתי ולא אבין כי לפי הנראה זה החכם לא ראה את הקראין והלא כל ימיו נתגדל במצרים והדבר מפורסם שהם כולם בועלי נדות שאינן טובלות כלל אלא מזין על ראשן מים לבד ואיך יעלה על דעת אדם לומר שאינם בועלי נדות בכרת אלא ודאי שכח מה שהוא מפורסם במצרים ושמא לשם באצטנבול מקום שכתב הפסק טובלות במי מקוה כאשר היה בזמן חכמי התלמוד שהיו טובלות במקוה הכשר לטבילה והיינו דמתמיהים התם צדוקי חבר בועל נדה משוית ליה אבל בזמן הזה הדבר נראה לעין ואין בה הכחשה ואפילו שואלין אותם אומרים כי הרחיצה האמורה בכתוב לאו היינו טבילה וכמו שכתבתי למעלה ואם תאמר נהי נמי שהם בועלי נדות וחייבי כריתות הם סבורים לעשות בטוב לא קשיא דהני מילי בסתם צדוקי אבל באלו שאנו מראים להם שאינם עושים בטוב דמן הקרא משמע בהדיא דרחיצה האמורה בכתוב היינו טבילה ואינם שומעין אינם עושים בטוב וכיון שהוא עובר על חיוב כרת הרי הוא פסול לעדות ולשבועה וכל שכן שאין השגה על הרב בעל התשובה שהוא לא פסל אותם מפני שהם בועלי נדות לבד אלא לפי שהם כמחללי שבתות ופסולים לכל התורה כולה ועדות ושבועה בכלל ולא אמר הכא שהם בועלי נדות אלא להפליג בגנותן כדי שיתרחק אדם מהם אבל קושטא דמילתא הוא שהם בועלי נדות ודאי וכולם בני הנדה הם ואין בזה פקפוק וכל מי שיאמר שאינם בועלי נדות לא תשמע לו כי לא היה בקי בהם כמוני שאני דר ביניהם ונושא ונותן עם הדיין שלהם בכל יום כי הם לא דברו אלא כפי משמעות סוגיות התלמוד ובאותו הזמן חברים היו לענין שנשותיהן טובלות במי מקוה או לפחות בארבעים סאה שאובה כמו שאמרו כולה שאובה מדרבנן אבל באלו שאנו רואין בעין והם אומרים שכך עיקר המצוה לזרוק על ראשה ובגופה מעט מים ובזה היא טהורה דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' לא אמרה אדם מעולם וקושטא הוא דהם חושבין לעשות בטוב אבל אחר ההתראה וההודעה נסתלק טעם זה ואפילו לדעת המשיב בועלי נדות הם וכולם בני נדה אלא שאין נפסלין בכך לשום דבר אם כן לא ידעתי מה השגה היא על האומר שהם בועלי נדות שהרי אמת הוא אלא שהם כמושגים או כמוטעים לפי דעתו ולדעתי הם מזידים גמורים ואני חושב שנתעלם מבעל השגה מנהג נשותיהן בטבילה ומשום הכי תלי טעמא בדם ירוק והרי הם בועלי נדות מן התורה דהא קימא לן דלעולם היא בטומאתה עד שתבא במים והם אינם באות במים כלל כאשר הוא מפורסם והם מודים בו וגריעי בהא מן הישמעאלים שהם באים במים יותר מארבעים סאה אלא שהיא שאובה והם אפילו זה אינם עושים:
עוד כתב וכל שכן שאין לומר בועלי נדות הם משום דיום שפוסקת בו סופרתו למנין ז' דסברי מקצת היום ככולו ור' יוסי הכי סבירא ליה כדלעיל ואני אומר שלא ראה ולא שמע מנהג הקראין בזה דאם כן לא היה תולה עצמו בזה וכיוצא בו:
עוד כתב ואם אמר כן בשביל שטובלות נשותיהן במקוה ואינם נזהרות בשאובין הרי ר"י בעל התוספות אומר שמקוה שכולה שאוב כשר והאריך להוכיח זה ובודאי שהיא פלוגתא דרבוותא ובכאן גילה בהדיא טעותו שהוא חשב שנשותיהן טובלות ולא היא שאינן טובלות לא בשאובה ולא במקוה כלל והא דפליגי אי טעמא הוה משום דם ירוק או משום מקצת היום ככולו היינו בזמנם שהיו חברים אבל בזמן הזה הם בועלי נדות במזיד הם שאנו מזהירים אותן ולא נזהרו:
עוד כתב גם מה שאמר ואפילו אלעזר בן הנר שפקפק בנטילת ידים וכו' ולא ידעתי לכוון הקל וחומר כי כח הדין הזה הוא לחייב נדוי בזמן שבית המקדש קיים את הקראין עצמם העוברים על כל דברי חכמים קל וחומר מאלעזר בן הנר שנדו אותו על המצוה קלה ולפי זה ראוי לומר אלו העוברים על כל דברי חכמים על אחת כמה וכמה שהיה לנדותם אבל מה שכותב עאכ"ו שיש לנדות המדבק בהם וכו' אינו מתחייב אלא אם היה שנדו את מי שנדבק באלעזר בן הנר אבל עכשיו שלא נדו אלא את אלעזר מנין לנו שמנדין את המתדבק במי שעובר על דברי חכמים ומה שסיים מפני שמרבה פסולין בישראל לא מן השם הוא זה כי זו חששא היא וראוי לחוש לזרע היוצא שמא ימשכו אחר המינות מצד אמו או מצד אביו אבל נראה לי דמהאי טעמא לא שייך בהו נדוי דדילמא לא הוי ליה זרעא ואם תמצא לומר הוה ליה דילמא זרעא מעליא הוי כי אם האם מישראל תרגילו בקטנותו שהוא אצלה ושמא גם כי יזקין לא סור ממנה ואם האב מישראל כל שכן שילמדהו אורח משפט ודרך תבונות יודיעהו והכלל דחששא ודאי איכא אבל לנדותו על זאת אין לנו ע"כ ואני אומר במחילה מכבודו יפה כתב הרב ז"ל כי הוא היה חייב נדוי ושמתא כל המתדבק בהם והקל וחומר שלו כך הוא אם נדו לאלעזר בן הנר לפי שפקפק בנטילה לא כל שכן שינדו את מי שמכניס עצמו לספק כל גופי תורה שמא תשמשנו נדה שמא תאכילנו חלב ודם כיון דלית להו ולפני עור לא תתן מכשול שמא תאכילנו חמץ בפסח שחל בחשבונינו ולא בחשבונם וכיון שהם עוברים על כל גופי תורה חיישינן שמא תעבירנו ולאו אדעתיה וכיון שהוא מכניס עצמו לספק זה חייב נדוי בזמן הבית וגם על הזרע יש לחוש כאשר כתב המשיג ואפילו שהדבר שקול לפי שיקול דעתו הרי הוא מכניס עצמו לספק שיוליד בנים בה' בגדו היש לך חייב גדול מזה כל שכן שאני אומר שאין הדבר שקול כי ודאי ימשך אחר המיקל כי מה לו לקבל חומרות חכמים הילכך הדבר ברור לכל רואי השמש שהמתדבק בהם חייב נדוי וגדול עונו מנשוא כי הוא סבה להרבות פסולים בישראל ואין לו תקנה כדאמרינן לגבי המרבה ממזרים ואחר זה נשא ונתן בדברי הרב המשיג על מה שכתב רבינו שמשון דאסור להחיותם וכו' ועל מה שכתב ועוד תניא גבי עם הארץ שאסור באכילת בשר ואלו שאין עוסקין בתורה אסור וכו' כל שכן ביום טוב שאין זה יעשה לכם השיב הרב המשיג שאין זו ראיה שהרי פירשוה הראשנים שמתוך שאינו יודע לשחוט ולבדוק אף על פי שיש לו כמה בהמות ועופות אסור לו לאכול מהם אבל לשחוט לו מנא לן אי נמי גוזמא קתני ומעשים בכל יום שאנו שוחטים לעם הארץ וביום טוב וקרא אסמכתא בעלמא ואם תמצא לומר ראיה גמורה לאפוקי עם הארץ שאינו עוסק אפילו במקרא אבל העוסק במקרא לא נתמעט עכ"ל והשיב על זה הרדב"ז וז"ל או לאזנים שכך שומעות דעדיף להו צדוקי משום דעוסק במקרא ועובר על כל גופי תורה ועל כל מה שהוא הלכה למשה מסיני ועל כל דברי חכמים מעם הארץ שמקיים המצות אלא שאינו עוסק אפילו במקרא ולישרי ליה מאריה דודאי לא ניחא ליה למרייהו דלימא עלייהו הכי שהם מאמינים בני מאמינים ואלו כופרים בני כופרים בתורה שבעל פה ולא ידעתי מה מביא ראיה להשיג על הרב ז"ל ממה שפירשו הראשונים כל שכן שאין פירוש זה נכון לא בלשון ולא בענין כי מלת אסור אינו מורה על פירושו וגם הענין וכי כולי עלמא ידעי הלכות שחיטה וכמה בעלי תורה יש שאינם יודעים לשחוט והולכים אצל הבקיאים לשחוט ומה שכתב שאנו שוחטים לעם הארץ לא קשיא כלל כי אין בזמן הזה מי שיהיה עם הארץ לגמרי אבל אלו הצדוקים אף שעוסקים מקצתם במקרא גריעי טובא מעם הארץ שהזכירו רז"ל מטעמא דאמרן אם כן יפה כתב הרב שאסורין לאכול בשר ואחר שהאריך עוד על השגות הרב המשיג כתב כללא דהאי שקלא וטריא שהקראין בזמן הזה כולם בועלי נדות הם כפי אשר ראינו בעינינו שאין נשותיהן טובלות במי מקוה ואפילו במי מקוה שאובין אלא משלכת על ראשה וגופה מעט מים והיא טהורה לדעתם וענן הטועה והנמשכים אחריו התירו להם המליקה ונמצא אוכלים נבלות וגם אינם בודקין כלל ונמצאו אוכלים טרפות וכו' נמצאת למד כי בקראין הדרים אצלנו בזמן הזה לא נמצא בהם אחת מכל המדות שהזכיר הגאון ז"ל כי בכל יום מוסיפין גרעון הם ואינם מלין את בניהם כדת שהרי אינם פורעין וקיימא לן מל ולא פרע כאלו לא מל ואינם מלין במוהל שלנו ואין מכניסין בבתיהם תלמידי חכמים אדרבה בורחין מהם כבורח מן הנחש ואדרבה ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים כי המחברים האחרונים כגון אהרן וחבריו השיאו אותם עון אשמה ואין מתפללין כמנהג שלנו כלל ואינם אומרים י"ח כי אני ראיתי הסידור שסדר להם אהרן הנזכר מב"פ הרי שהם משונים בכל דבריהם ולפיכך אסור למול את בניהם בשבת שכיון שאינם מודים בפריעה ואם כן איך יעשו להם פריעה וכי תימא ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה והביא תשובת הרמב"ם שכתב שראוי לכבדם ולהתנהג עמהם במנהג ענוה האמת והשלום כל זמן שהם מתנהגים בתמימות ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפתים מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור כל שכן שישמרו לשונם מלהלעיג ומהתלוצץ בדברי רז"ל הקדושים חכמי התלמוד וכו' אך אם מחללין בגלוי הראש מועדי ה' המקודשים בימים הקבועים לנו אסור לבר ישראל לבקרם ליום הקבוע להם שבדו מלבם וכו' וסיים הרי אתה רואה שזה היפך מהזכות שלמד עליהם בעל ההשגה והדבר ברור כי אלה הקראין הנמצאים היום אצלנו מחללין המועדות בגלוי ראש וחוצפה רבה ועושים כל מיני מלאכה בהם לכן אין ראוי להתנהג עמהם כאשר היה בימים הקדמונים ומחללים שבת בכל מלאכות שהן מדרבנן ואפילו במלאכות מן התורה דאתיין מדרשא ומי ברר להם איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה שהרי התורה לא אמרה אלא לא תעשה כל מלאכה ואפשר שיתירו את האסור ויאסרו את המותר באין מבין:
ולענין חשש ממזרות איני מודה לדברי בעל השאלה מפני שאין קידושיהם בעדים כשרים ותקנתם קלקלתם ואפשר שגם הוא לא אמרה אלא בשקדשו בעדים כשרים וכן העליתי באותה תשובה שאם יסכימו לשוב להיות כמונו ממטינא שיבא מכשורא ומקבילנא להו ושרינא להו לבא בקהל ישראל והנראה לעניות דעתי כתבתי:
אלה תמצית הדברים אשר דבר בקדשו רבינו הרדב"ז בתשובה ח"ב סי' תשצ"ו אשר העתקתי לזכות את מי שאין בידו ספר התורה הזה ומי שנמצא בידו ישר יחזה כי יותר ממה שהעתקתי לפניכם כתוב שם באורך וברוחב ואחד הרואה ואחד השומע זיקוקין דנורא דנפקי מפומיה דמרן הרדב"ז בלבבו יבין שלדעתו ז"ל וגם דעת הרב המשיג כן היא שאין שום צד להתיר החיתון בהם אם לא יקבלו דברי חברות לקיים כל מה שהורו לנו כל חכמי ישראל בתורה שבעל פה שקבל משה רבינו מסיני והנושא אשה מהם אם לא תקבל דברי חברות כל ימיו בעבירה בשכבו ובקומו במאכלו ובמשתהו וזה ידוע ומפורסם דלא אכשור דרי ממה שהיה בזמנו ואיפכא מיסתברא חסורי מחסרא והכי קתני אחסור דרי על אחת כמה וכמה מאשר היה בימי מרן הרדב"ז ז"ל ולמפורסמות אין צריך ראיה:
ובאמת מה שכתב בתשובה שבח"א סי' ע"ג דמשמע מתשובת הרמב"ם שפשוט היה לו שמותרים לבא בקהל אפילו בעודם קראים בהורמנותיה דמרן הרדב"ז אומר אני דאינו מוכרח להבין כן מדברי הרמב"ם שהרב דקדק מדכתב הרמב"ם שאשה רבנית נשאת לאחד מהקראים כפי דין חז"ל בכתובה וקידושין ומה תקון הוא זה אם היא אסורה לו משום ספק ממזרות וכי תימא שטעו אותם שהשיאוה למה לא הזהיר אותם שדבר זה אסור ולכופו להוציא כדין ספק ממזר וכו' ולי הדל יתכן לומר שבכלל מה שכתב הרמב"ם שנשאת לאחד מהקראים כפי דין חז"ל נכלל גם כן שקבל דברי חברות וקבל תורה שבעל פה שבלא זה אין רוח חכמים נוחה הימנו שתנשא בת ישראל לבן מקרא מפני רוב המכשולות שיוצמחו מזה במאכלות ובעילות איסור וכיוצא כמו שבאר הוא עצמו בהתשובה שבסי' תשצ"ו הנ"ל ובלאו הכי לדעת הרב מוהריק"ש בתשובותיו בספר אהלי יעקב בסי' ל"ג (בד"ה גם תשובת הרמב"ם) תשובה זו אינה להרמב"ם כי היא היפך ממה שכתב בחבורו וכו' עי"ש ולכן הדבר פשוט שלא אמרו המתירים להתחתן בהם אלא לאחר שיקבלו דברי חברות וכל התורה שבעל פה כמונו היום אבל בעודם קראים אין שום צד היתר להתחתן בהם כלל וגדולה מזו נראה קצת מדברי תשובתו שבסי' רי"ט (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא בח"ד סי' אלף ר"ץ) שאינו מסכים להתירם אלא אם כן יקבלו כולם כאחד או לכל הפחות קהל גדול מהם עול תורה שבעל פה שזו הוכחה גדולה ששבים באמת לדת האמת בלתי שום תכלית ופניה זרה כי אם לאהבת האמת והצדק אבל אם אחד או שנים מהם באים להתגייר להיות כמונו לא היה מסכים לקבלם כי יש לתלות באיזה סבה חיצונית ולא מאהבת ה' ותורתו שכן כתב שם וז"ל עוד יש טעם כללי לכלל הקראין שהרי ישראל הם וקידושיהן קידושין ואין גיטן כתקנת חז"ל וכולם פסולי עדות הם מדאוריתא ומפני שיש בחקירה זו סכנה גדולה שהרי כמה משפחות מהם באו לכלל הקהל לא ראיתי להאריך בזה ומוטב שיהיו שוגגין וכו' ומכל מקום מודה אני שאם היו מסכימים כולם לבוא לדת חברות ולקבל עליהם קבלת רז"ל להיות כמונו היינו מתירם לבא בקהל עם הסכמת החכמים נר"ו והטעם כי כל קידושיהן הם בעדים מהם שהם פסולי עדות וכמו שכונסה כך פוטרה ואין לחוש אלא לדור הראשון שהיו קדושין בעדים כשרים ושמא נתגרשה אחת מאותו הדור אחר שפקרו בעדים פסולים והלכה ונשאת באותו הגט שנמצאו הבנים ממזרים ולא הייתי חושש לחששא זו כדי להסיר שם האומה הזאת מפני שהיא חששא רחוקה כי שמא אותם אשר נמשכו אחר צדוק וביתוס לא היו נשואים נשים ואם תמצא לומר שהיו נשואים שמא לא גרש אחד מהם את אשתו ואם תמצא לומר גרש אחד מהם את אשתו שמא בעדים כשרים גירש וכתקון רז"ל שעדיין באותו הדור לא פקרו לגמרי כאשר הוא בזמן הזה אחר שהיו להם מפרשים כענן וחבריו שהטעו אותם ואם תמצא לומר בפסולי עדות גרש שמא אותה המגורשת לא נשאר לאחר ואם תמצא לומר נשאת לאחר שמא לא ילדה ממנו ואם תמצא לומר ילדה שמא סרים או אילונית ילדה ואם תמצא לומר ראוי להוליד ילדה שמא מתו בעודם קטנים ולא הגיעו לכלל בנים ואם תמצא לומר הגיעו לכלל בנים כל אחד מהנמצאים עתה יכול לומר איני מהם וכל אחד מותר לבוא בקהל לבדו: כללא דמלתא דכיון שאין האיסור מבורר אם היו מסכימים כולם לשוב אלינו ולקבל דברי חברות הוה ממטינא שיבא מכשורא בכלל חברי להתירם לבא בקהל וזה לשון כפתור ופרח ומסתברא שיש לחוש אם אחד מהם קדש בת ישראל וכדאמרינן בכותי שקדש הוה עובדא ואצרכוה גטא וכן כל כיוצא בזה אם כן נמצא קולו חומרו והצדוקים אינם נמצאים היום בזמננו מוסיפין גריעות אלא שרבים מהם מתייהדים תמיד וכמעשה שאירע סוף מחזור רס"ז מקהל גדול מהם שנתייהדו ביום אחד במצרים על ידי הנגיד רבינו אברהם נר"ו והמחמיר תבוא עליו ברכה עד כאן לשונו וזה הנגיד רבינו אברהם נראה לי שהוא בנו של הרמב"ם ז"ל ולא חשש וקבל דוד ן' אבי זמרא הרי שכתב ושנה דבריו לומר שאם מקבלים כולם דברי חברות וכו' אלא שמדבריו בתשובה אחרת נראה בעליל דלא שאני ליה בין רבים ליחיד מכל מקום פשיטא ודאי דלא סגי בלא קבלת דברי חברות שבזה יש לחוש לכמה מכשולות כנז"ל: ותלמידיה דמרן הרדב"ז מר ניהו הרב מוהריק"ש בספר אהלי יעקב בסי' ל"ג הביא תשובת הרב המשיג על דברי הרדב"ז והאריך לסתור דבריו ולקיים דברי רבו בענין היתר להתחתן בהם מחמת שאין קידושיהם קידושין שהרי מקדשין בפני עדים שלהם שהם פסולים לעדות וכו' וכתב מפורש דאם שבים בתשובה ומקבלים דברי חברות מותר לקבלם לקרבם לחסות תחת כנפי השכינה ומותר להתחתן בהם אבל ודאי אם אינם מקבלים דברי חברות לקיים כל דברי חכמים בתורה שבעל פה המקובלת אצל כל ישראל הם כי לא להזכיר להתחתן בהם ויהיו כל ימיהם בעבירה בכמה מכשולות שיבואו לידם כמו שמבואר בגוף תשובת הרדב"ז ובכל אשר יפנו ירשיעו רח"ל וכל מה שהאריך הרב מוהריק"ש (מדף ס"ג והלאה) היה על השאלה בקראין שקבלו עליהם דברי חברות וחזרו בתשובה להאמין בדברי רז"ל אם מותרים לבא בקהל ישראל אבל כל שהם עדיין בטעותם שלא להאמין בדברי רז"ל אין כאן לא שאלה ולא תשובה דפשיטא ודאי דאסור להתחתן בהם ומלבד שיש לחוש לכל המכשולות כנז"ל אתה תחזה מה שכתב הגאון החסיד חתם סופר זצ"ל בפתיחה להלכות יין נסך שהובא בספר לב העברי ח"ב ד' כ"ד ע"א (הספר שבידי הוא דפוס לבוב שנת תרל"ד ואין מצויין בו לא דפים ולא נומרין אך ספרתי מדף של ההקדמה והנצרך לנו הוא בדף כ"ד בד"ה וכדי שלא ליתן פירוד) עכו"ם לאו דוקא דכל שאינו בתורת משה רבינו ע"ה הן בכתב הן בע"פ איכא הסרה מדרכי דתינו וגר תושב יוכיח רק לענין הנאה יש לחלק וכו' אבל איסור שתיה משום בנותיהם ומשום הסרה מדת ישראלית אין חילוק כו' ועיין בפרק בנות כותים ד' ל"ג ע"ב בנות צדוקים וכו' דנראה מזה דצדוקים והקראים הסרים מדרכי תורתינו ראוי להרחיק משתיית יינם משום בנותיהם ולבסוף אתו לאימשוכי להסיר מדרכי ה' וגרוע מנכרי דמינות משכה ועיין מה שאמר ר' טרפון בפרק כל כתבי ד' קט"ז ע"א וכו' עד ומ"מ טוב לפני ה' להמלט מהם ומהמונם לא תקרב אל פתח ביתה וכל באיה לא ישובון עכ"ל הרי דאוסר השתיה עם הקראים משום בנותיהם דכל שאינו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה איכא משום הסרה ולכן פשיטא ודאי דאסור להתחתן בהם אם לא יקבלו עליהם תורה שבעל פה וכשיקבלו דברי חברות לקיים כל המקובל בידינו מתורה שבעל פה ולא יהיה מקום לחוש לשום תכלית ופניה זרה כי אם לאהבת האמת בזה הוא שנחלקו הקדמונים אם מותר להתחתן בהם או חיישינן לממזרות וזה ברור ופשוט ואף באופן כזה רבו האוסרים כמו שמתבאר מכל הרשום בכתב אבל בלתי שיקבלו לקיים תורה שבעל פה המקובלת אצל כל ישראל בכל פרטיה חלילה להעלות על הדעת שום שמץ היתר:
והגאון מוהרש"ל בים של שלמה בפרק עשרה יוחסין סוף סי' יו"ד אחר שהביא מה שכתב מרן הב"י בשם תשו' כרבינו שמשון שאסר להתחתן בהם כתב ואני שמעתי שחכם גדול באר ישראל רצה להתיר את הקראין ונתקצרה לו השעה מן השמים והלך לעולמו ולא נשא פנים לתורה ברוך המקום עכ"ל הנה ערכתי לפניך כל הסברות שראיתי בזה מערכה מול מערכה ולמעשה מי לא ירא להכניס ראשו בין ההרים הגדולים ולא יחוש לדעת האוסרים והם שרים רבים ונכבדים ובפרט דבזמן הזה רחוק מאד לצייר שיקבלו דברי חברות לשמור ולעשות ככל המקובל בידינו בתורה שבעל פה ומי הכניסם בכל זאת ואינהו בהיתרא ניחא להו טפי והלואי שלא יהיו דברי רבותינו וחכמי ישראל כחוכא בעיניהם ואיש או אשה אשר ידבק בהם אין רגע בלי פגעים רעים במכשול המאכלות ובעילות אסורות וחילול שבתות וימים טובים ככל אשר דבר בקדשו הרדב"ז בתשובתו ובלאו הכי עינינו הרואות שמרחקים מאד קרבתם לבני ישראל וסורו טמא יקראו למו ואם מפני איזה סבה ירדוף אחד מהם וירצה להתחתן בנו בלי שום ספק לא מאהבת ה' ותורתו מאשר יקרו בעיניו דברי עבדיו חכמי התלמוד יעשה זאת כי אם בשרירות לבו ילך ויתורו אחרי לבבם עיניו נתן בבת ישראל ועיניה נתנה באחר ואחרי שלא יקבלו דברי חברות ולא ישובו בתשובה שלמה בלתי שום פניה רק מאהבת ה' ותורתו חלילה להעלות על הדעת שיהיה שום היתר להתחתן בהם ואין להביא ראיה להתיר בזמנינו מדברי הראשונים המתירים בזה כי הימים הראשונים היו טובים ורבים מהם היו מתיהדים לשם שמים ובהם דברו המתירים ועתה אחסור דרי ואם היו הקדמונים רואים הדור הזה היו צועקים בקול מר כשופר לרחק ולא לקרב חלילה:
והנה הרב פתחי תשובה בסוף סי' ד' הביא מה שהשיב הגאון נודע ביהודה קמא סי' ה' באחד שנשא בת קראי דהרמ"א אסרם משום ספק ממזרות ואמנם נוכל לומר דלא אסר אלא באתרא דקביעי ואף שרובן לאו בני גירושין נינהו מכל מקום חשיבי ולא בטלי אבל אם פירש אחד מהם אמרינן כל דפריש מרובה פריש וכו' ומסיק שאם האשה הזאת היתה במקום קבוע לישיבת הקראים ובהיותה גדולה ובת דעה הלכה משם ובאה לכאן עדין אסורה משום קבוע דהא גם היא מוזהרת ולדידה לא חשיב פירש וכו' ואם האשה לא היתה במקום קביעות ואבותיה נסעו משם ונולדה חוץ למקום קביעות הרי זו מותרת להשאר תחת בעלה כיון שכבר נעשה מעשה אבל אם היא בגדלותה כבר היתה במקום קביעות והיא בעצמה נסעה משם אין אני מהמתירים ולא מהאוסרים כיון שכמה קדמונים התירו לקבלם במקום קביעותם לכן איני אומר בה לא איסור ולא היתר אלה תורף הדברים אשר הביא הרב פתחי תשובה ובמחילת כבוד גאונו השמיט מדברי הגאון נודע ביהודה דבר גדול ונחוץ לדעת אותו כי הרואה דברים אלו יחשוב שבאופן שהסכים שמותרת להשאר תחת בעלה אחר שכבר נעשה מעשה היינו אפילו אם היא עדיין קראית שלא קבלה עליה דברי חברות (וכדמשמע ליה להרדב"ז בח"א סי' ע"ג מתוך דברי תשובה להרמב"ם) אבל אין זה אמת שהרי כתב מפורש בזה הלשון הנה גם היתרים אלו שייכים כאן דאטו מותר להתחתן הקראים בעודם מחזיקים במנהגם הגרוע הלא האיסור מבואר בתשו' רב אשכנזי סי' ג' שאף בלא חשש ממזרות אסור לדבק בהם עכ"ל הרי מבואר דלא אמר להתיר אחר שנעשה מעשה אלא בקבלה עליה דת משה ויהודית שבאופן זה אין לנו אלא משום חשש ממזרות ובזה נסמוך אחר שכבר נעשה מעשה לומר כל דפריש מרובא פריש אבל אם לא קבלה דת ישראל הרי זו אסורה גם לדעתו כמו שהעיד בשם תשו' רב"א וכן דעת הרבנים שהבאתי למעלה וזה ברור והרב פתחי תשובה קיצר במקום שהיה לו לבאר:
ונשאלתי בענין זה מרב אחד יצ"ו וז"ל זה כשלשים שנה אשר נתיישב איש ואשתו מעדת בני מקרא קראי ממדינת קירים וילדו פה בנים ובנות וזה לא כביר עשו היכרות ביניהם איש עברי מאחינו בני ישראל עם בת הקראי ונתקשרו ביניהם בקשר ידידות אמיץ וחזק עד אשר בת הקראי אמרה אל העברי פרשה כנפיך עלי ואנא אהוי לך לאינתו כדת משה וישראל וגם אבותיהם אמרו לדבק טוב והנה אחרי אשר ברכם ה' בהון ועושר באו לפני לאמר הבה לי אשתי ואנא אשא אותה בחופה וקידושין ואנכי לא עניתי דבר ולא חפצתי להשתקע בדבר אך עתה זה כמה פעמים בא בהצפירה פום עד מתי ניזיל בהאי דוחקא אחרי אשר חפצנו על פי דין תורה לכן אמרתי אדברה אל כ"ת ודבר מה יראני והנה מה אומר בודאי לא נעלם מעיני כ"ת דברי הנודע ביהודה קמא סי' ה' ממש בכגון דא רק שכבר נשאת ועיקר בנינו מה הנערה לא היתה במקום קביעותם וכגון דא גם כן שמעולם לא היתה בשם כי נולדה פה לכן אבקש אולי כ"ת ימצא עזר ותרף לזה כי באולי נודע לכ"ת מדינות אלו כי ישנם פה האנשים האומרים ואם לא לקחתי בחזקה וד"ל בודאי אם אפשר מותר שיאכלו בשר שחוטה וד"ל אחרי אשר אחזה אני הקשר לא ינתק ביניהם בשום אופן ובאים לפני בתחנונים ידבר עשיר אמרתי אשאלה כ"ת מי כמוהו מורה ואנא אוקיר מילי דמר וחביבותן עלי ולדברי תשובתו אצפה וכו' עכ"ד נר"ו גם קבלתי מכתב מרב אחר מעיר אחרת יצ"ו ונראין הדברים כי שניהם שואלים הלכו על נדון אחד וז"ל השני ייטיב נא כת"ה להשיבני בהקדם כי נחוץ לי הדבר הנה אברך אחד השתדך עם בתולה בת קראי והיא רוצה להנשא אליו בחופה וקידושין כדת וכו' אך ידוע כי על פי דין תורה אין שום היתר לזה רק הנוב"י בשו"ת קמא כתב בנדון כזה שאם כבר נשאת תתקיים והיתרו בנוי העיקר שאם היא יצאתה ממקומותיהם בעודה קטנה אזי יש היתר אבל לכתחילה הוא אינו אומר לא איסור ולא היתר ופה היא בת עשיר ונולדה בפה ומעולם לא היתה במקומותיהם ואינה יודעת מנהגיהם כי בלאו הכי מנהגיה כנכרים אך אם לא יתירו להם להנשא כד"ת אזי המה מוכנים להמיר דתם בכדי שיוכלו לינשא זה לזו לכן ייטיב כת"ה להשיבני תכף ומיד כי נחוץ הוא זה ולתשובת כת"ה נצפה וכו' עכ"ד נר"ו ואנכי הדל השבתי על שני כתבים הבאים כאחד הנ"ל בסיגנון אחד והוא זה כי עיינתי בדברי הפוסקים המדברים והמה מערכה מול מערכה כרשום בקונטריסי ואין דעתי נוחה להתיר בשום אופן אף אם היה נדון דידן כנדון הגאון נודע ביהודה (לאחר שנשאת) וקל וחומר בנדון זה שהיא רק משודכת (או מופקרת) לו חלילה להעלות על הדעת שום צד היתר ואי לאו האי יומא דקגרים לקצר באמרים (כי הוא סמוך לחג הפסח) חפץ חיים להעתיק לפניו להבות דב"ק בספרי דבי רב אשר שזפתם עיני וכו' והעתקתי רק דברי הרב אהרן הלוי שבשו"ת בשמים ראש הנז"ל (בד"ה ותשובת) ומה שכתב בים של שלמה הנז"ל (בד"ה והגאון מוהרש"ל) ע"כ דברי תשובתי לשניהם: אחר שלשה חדשים קבלתי עוד מכתב מהרב הראשון ואלה דבריו הנה מאז קבלתי מכתבו הנכבד עד עתה נעשה ענין אחר בענין השאלה מבת קראי שהשתדכה עם עברי מאחינו בני ישראל והנה עתה נסעו מפה ואחד מהסביבות סדר להם קידושין ועתה באו לפני הזוג הנ"ל ובקשו שארשום להם בהמעטירקעס (הוא פנקס מטעם הממשלה שבו רושמים הנולדים והמתים הנושאים והמתגרשים כיוצא) אך אחרי אשר בלא רבנים מפורסמים לא רציתי לסמוך על עצמי אמרתי אשאלה פי הרבנים ויעויין בס' תפארת ישראל סדר נשים סו' ג' בשם אביו והנה פניתי במכתבי לכבוד הרב הג' שיחי' אבד"ק שאוויל ודק' ראסיין ובאו אלי תשובתם להיתר ובפרט אחר שנעשה מעשה ועתה אמרתי אחרי אשר גם כבודו ידע מהמעשה אמרתי אודיע לכתר"ה את המעשה והנני מבקש גם את כתר"ה להשיבני חות דעתם הרמה בזה ובאם אפשרי שיסכים גם כתר"ה כי הרחמנות עליהם גדלה מאד והוריהם בוכים ומייללים כי באם חלילה לא ימצא עזר ותרף אזי חלילה יאנסו להמיר דתם וכו' יען כי בלא רשותי לא יורשם שמם בהמיטרק ואז בניהם אשר יולדו יחשבו לממזרים עם דתי הקיר"ה יען כי לא באו בס' הזכרונות לכן אהובי ידידי שיחיה נא להשיב לי חו"ד הרמה בזה וכו' עכ"ד ולא השבתי לו בעצמי רק צויתי לחתני הי"ו וכתב לו שאם ישלח לי תשובות הגאונים משאוויל וראסיין יצ"ו או לכל הפחות העתקת דבריהם אז אחוה דעי גם אני בעזרת צורי ומגיני:
ואנכי עפר ואפר תחת כפות רגלי גאוני דורנו יצ"ו אומר אני אף אם דעתם באמת כאשר מעיד בשמם השואל יצ"ו אינני מודה לדעתם וסברתם כלל לא מבעיא אם דעתם להתיר לעשות מעשה לכתחלה שלא כדעת הגאון נודע ביהודה אלא אף אם לא אמרו להתיר אלא אחר שכבר נעשה מעשה וכהוראת הנודע ביהודה כבר כתבתי למעלה שאף המתירים להתחתן בהם לא התירו אלא בשקבלו דברי חברות לשמור ולעשות את כל דברי התורה שבעל פה אשר רחוק מאד להאמין בבת הקראי שבנדון דידן שתקבל עליה דברי חברות כנז"ל וכבר הגיד השואל השני שכל מעשיה מעשה נכרים ומוקצה מן הדעת לומר שנתנוססה בה רוח טהרה מפחד ה' ואהבת התורה שבעל פה כי רק בשרירות לבה תלך ועיניה נתנה בו ואשר נתקשרו באהבה זה עם זו והיה במחשך מעשיהם יבקשו אוכל למו אכלה ומחתה פיה בפומבי ובלי מעצור ויהיו מוכשלים וכל ימיהם בעבירה בביאות אסורות וכל המכשולים שהזכיר הרדב"ז בתשובתו וגם הרב המשיג על תשובת רבינו שמשון מודה בזה וכבר כתבתי שגם הגאון נודע ביהודה הזכיר זאת בתשובתו שאין שום היתר בעודם מחזיקים במנהגם הגרוע ושהאיסור מפורש בתשובת רבינו בצלאל וכו' ובאמת אין לתאר בכתב התקלות שתצמחנה מההיתר בכיוצא לזה ולכן אם אמת כמו שכתב השואל, בשם שני הגדולים הנ"ל יחיו כבודם במקומם מונח כי הפריזו על המדה ואיני שומע להם בזה כלל תערב עלי שיח שפתי צדיק הוא אהרן מסג"ל שבשו"ת בשמים ראש הנ"ל ודעתי העניה לרחק ולא לקרב בשום אופן כלל:
ויהי כי ארכו הימים מאז שלח ידידי חתני הנ"ל הי"ו מכתב הנ"ל להשואל הנ"ל ולא ראיתי שום תמונת אות ממנו נכנס ספק חשש בלבי אם כנים הדברים שהסכימו הגאונים הנ"ל יחיו להתיר ובפרט אחר שכבר נעשה מעצמו (כמו שכתב בשמם הרב השואל) שמשמעות הלשון הוא שיפה כחם להתיר לינשא לכתחילה נגד דעת הגאון נודע ביהודה שלא הסכים להתיר אלא לאחר שכבר נשאת ואמרתי שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך אם כנים דברי השואל האומר בשמם והנה האדרס להגאון מראייסין יצ"ו אין ידוע לי וכתבתי לשאוויל לכבוד ידידי הגאון הגדול כמהר"י זכריה שטערין יצ"ו לידע אם אמת אשר נאמר לי בשמו ושיודיעני טעמו ונימוקו וכתבתי לו דברי השואל ותשובתי וגם דברי מכתב השני מהשואל הראשון והגאון יחי' השיב לי בענין זה וז"ל אודות מה שכתב שהגיע שני מכתבים מעיר פ' על בת קראי להתחתן עם בר ישראל ובקש להשיבו אם אמת מה שאומר השואל בשמי הנה לא ידעתי מ"ש השואל בשמי ואשר כפי הנראה שכת"ר קצר גם באופן השאלה אשר כתב לי השואל (אמר החח"מ מה ששלחתי לו הוא העתק דברי השואל ממש בלי תוספת ומגרעת זולת מקומן של שבחים וטיטו"ל שזה השמטתי) וקשה עלי לחפש אחר מכתב השואל וכפי זכרוני כתב השואל שהוא ממש כעין השאלה בנו"ב מ"ק סי' ה' שהאשה מעולם לא היתה במקום קביעות שאבותיהם נסעו משם ונולדה חוץ למקום קביעות ולפי מכתבו הבחור קדשה בהיותם בגימנאזיע (אישקולא) בעיר חארקאוו וכעת מתרצים אבותיהם בזה ורוצים לעשות בפומבי הנישואין והשואל כתב שלדעתו היא ממש השאלה שבנודע ביהודה ומכל מקום אינו רוצה לעשות מעשה בלתי הסכמת רב מפורסם והנה לא ידעתי השואל עד עתה בשם רק ממכתבו וגם מהחתמות הנדפסת שהונח על המכתב ניכר שאינו הרב הקאזאנער (חכם באשי) מהממשלה רק האב"ד משם מכל מקום הוסכם אצלי שלא להשיב בד"ת ורק להשיב בקצרה בשורות אחדות שמיהרתי להשיב תכף בא מכתבו שלא אוכל להשיב מאומה באשר במכתבו לא נתבאר פרטי השאלה בשלמות אם לא נמצא שם עוד איזה מהקראים (ואף שהשואל כתב אלי מפורש שאין עוד קראי שם אבל כונתי היתה על חארקאוו שאולי נמצא שם עוד בעיר או בגמינאזיע דשם) ועל כל פנים גם הנודע ביהודה לא כתב רק שמותרת לישאר תחת בעלה הואיל וכבר נעשה אבל לא באופן זה אף אם יתבאר בעדים שכבר קידשה אבל לעשות עתה חופה וקידושין על ידי רב דמתא זה חשיב כהוראה לכתחלה ובעיקר הענין ידוע שרבו המחמירים וגם מהלומדים המהפכים בזכותם ככתוב בשו"ת בשמים ראש סי' ר"ך וכמו שכתב שם הכסא דהרסנא במפתחות ואף שרבו החולקים ואשר צוחו עליו בזה התשובה בפרט וכידוע ועצתי בעובדא דידי שיכתוב לשנים מגאוני זמנינו ושלא יכניס עצמו כלל בזה בלי הוראתם ואם ישיג מכתבם וירצה אז לכתוב אלי אז אשיב לו דבר בל"נ איה"ש כאשר עם לבבי בעובדא דידיה זאת בזכריני מה שהשבתי לו אז וחפצתי לראות ההעתקה ממכתבי אשר אקוה כי אמצא אצלי אחר החיפוש הרבה במכתבי והעיקר ראיתי עלי חובה למנעו שלא לסדר קידושין בעצמו שלא יאמרו להקל לכתחלה ושיכתוב עוד לשנים מגדולי זמנינו אשר שיערתי כי באופן זה ישמע לעצתי שלא לעשות מעשה בעצמו ולהיות מתון בזה וגם הייתי חפץ שיודיעני ולהעתיק תשובתם ואך לא הגיעני שום ידיעה כלל משם מאז ודי בזה לעת עתה עד אשמע דעת חכי"ב ואדמה איך שיהיה מהראוי לכ"ת להשיב לשם גם כן בקיצור ואולי השיגו עוד מכתבים שישלח לי העתקתם עכ"ד הגאון משאוויל יחיה אכן נודע הדבר כי לא כאשר אמר בשמו הרב השואל היא דעתו ואדרבא דעתו להחמיר מלסדר להם חופה וקידושין אף אם יתברר שכבר קדשה ועם כי לזה יש לי לדון את הרב השואל לכף זכות שטעה בכונתו והבין שדעתו להתיר (אף שרחוק להבין כן מדבריו הנ"ל). ולכן כתב בשמו שמתיר אמנם תמוה לי על השינוי הנראה לעינים בציור השאלה בין מה שהציע לפני ובין מה שכתב לשאוויל כי במכתבו אלי אין שום רמז שהבחור והבתולה היו בעיר חארקאוו כלל ולשאוויל כתב כי קדשה בעודם בגמינאזיע בחארקאוו ומפני זה הוצרך הגאון המשיב יחי' לשאול ממנו אם בחארקאוו נמצאים מהקראים או לא (ככתוב במכתבו הנ"ל) ולולא קשה בעיני להעלות שמץ חשד על רב באתריה (עם כי לא ידעתיו מאז הימים מסתמא ירא את ה' וחרד הוא ועולה לא ימצא בפיו חלילה) הייתי אומר כי דברים בגו כי אחרי שהעיר חארקאוו לא רחוקה היא מאתנו העלים ממני דבר זה כי שפט בדעתו מה שהוא האמת שאנחנו יודעים כי נמצאים בחארקאוו קהל גדול מהם הדרים שם יותר מששים משפחות גדולות מלבד הרבים מהם ההולכים שם לרגלי מסחרם ולשאוויל שהרחק מאד בינה לחארקאוו ולא ידעו מזה הציע גופא דעובדא כאשר היתה באמנה כן היה עולה על דעתי לומר לולי שהשואל הוא רב בישראל ורחוק להעלות על הדעת לחשדו בזה ועל כל פנים הדבר תמוה בעיני בשנותו את טעמו והחשד אשר היה עולה על דעתי ששינה בכיוון כתבתי להגאון משאוויל יצ"ו ורמזתי לו כי לא אוכל להחליט כן אחרי שאיני מכיר את הרב השואל וכל ישראל בחזקת כשרים לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואף כי רב או צורב:
והנה המובן מתוך דברי השואל הראשון במכתבו השני אלי כנז"ל הוא שאחר שקבל תשובתי ועבר זמן מה ונסעו הבחור והבתולה לאחת מהסביבות ואחד מהסביבות סדר להם קידושין ובאו הזוג הנ"ל אליו להעלותם בספר הזכרונות הנה אחר כל אלו המעשים כתב לשני הגדולים הנ"ל והתירו לו ובפרט אחר שכבר נעשה מעשה זהו המובן מדברי מכתבו השני אמנם אחר שלשה שבועות קבלתי עוד מכתב מהגאון משאוויל יחיה ובו העתיק לי דברי הרב השואל במכתבו אליו ורשום בו היום והוא אותו היום עצמו אשר כתב לי השואל מכתבו הראשון וזו הכחשה גדולה לדברי מכתבו השני ולא ידענא מאי אידון ביה ויש גם שינוי בציור השאלה ואעתיק פה דברי הגאון משאוויל יחי' במכתב הזה וזהו:
ע"ד השאלה מבת קראי הנה טרחתי לחפש אחר מכתב השואל ומתוכו יראה כי השואל שינה במכוון אופן והשאלה אליו כפי שאכתוב אליו העתקתו ואעתיק הנוגע להשאלה וז"ל ביום פ' שנת פ' בפה עיר פ' נתיישב זה לערך שלשים שנה איש ואשתו מעדת הקאראיים וילדו בפה בנים ובנות וזה לא כביר נתוועדו ביניהם בחור אחד מבני ישראל עם בת הקראי בחארקאוו בלמדם יחד בבית האינווערסטיט ואחר אשר התקשרו ביניהם בקשר ידידות נדברו ביניהם כי תנשא בת הקראי להיהודי כד"ת וזה לא כביר קדש אותה הב' הנ"ל בפני עדים כשו"ן והנה עתה באו הזוג מחארקאוו לפה לבית הוריהם ואבותיהם אמרו לדבק טוב לא יפרדו ועתה רוצים לחוגג את חתונתם ברוב פאר והדר כיאות להם בחופה ובברכת נישואין ובא לפני הרב מטעם הממשלה בשאלה כי רוצה לכתוב בהמעטירקעס כי על פי דיניהם אין בזה שום איסור רק איך להתנהג על פי ד"ת והנה אף כי לא נעלם ממני כי ממש שאלה כגון דא באה לפני הנו"ב וכו' ופה ממש שוה הענין כי אבות הנערה כבר עקרו דירתם ממקומות קביעתם זה שלשים שנה והיא נולדה בפה ומעולם לא היתה במקומות קביעותם ונתארסה ונתקדשה כד"ת להאברך הנ"ל ע"כ לפי דעת הגאון הנ"ל לית דין צריך בושש אך בכל זאת לא חפצתי להעמיד הדבר על דעתי עד אשר אקבל תשובה נכונה וכו' עכ"ל אות באות מהנוגע להשאלה ורק התיבות ומעולם לא היתה במקום קביעותם ניכר לכל כי נמחקו התיבות שהיו מקודם ונגרר מה שהיה כתוב ועליהם נכתבו אח"כ התיבות הנ"ל והנה מצד הכתב על המחיקה והגרר שיערתי כי דברים בגו והשבתי לו תכף לקבלת המכתב אשר בעיקר הענין רבו התשובות ובמכתבו לא נתבאר פרטי הענין אם במקומו לא נמצא עוד קראים (כונתי היה על חארקאוו אשר באופן כזה כותב הנו"ב שאינו מורה כלל) ועכ"פ גם הנו"ב לא מילאו לבו לצדד רק הואיל וכבר נעשה מעשה שנשאה אבל לא להורות לעשות חופה וקידושין לכתחלה עם בת קראי בעצתי שיכתוב לשנים מגדולי הוראה ואם ירצה אח"כ לשמוע מה בפי אם ישלח לי העתקת מכתבם אז אודיע לו ככל אשר בלבבי ועל זה לא קבלתי עוד שום מכתב ממנו יותר וגם מ"ש השואל בשם הרב מראייסין אני מסופק אם אמת בפי השואל מלבד שאין להשגיח גם אם היה מסכים אתו אשר אין ספק אצלי בהאמינו להשואל שהוא ממש כעובדא דהנוב"י ולא שם אל לבו לחקור אם בחארקאוו נמצאים קראים וגם מה שמפורש בדבריו שההיתר רק אם כבר נשאת והנה במכתב השואל לכת"ר כתוב שאחד מהסביבות סדר להם קידושין ושמבקש לרשום שמו בהמעטרקס ואף שיש לכוין בזה ג"כ כונתו על הקאזאנער רב שאיננו רוצה לרשום בלא רשיונו ובמכתבו אלי נאמר שבא אליו הקאזאנער רב לשאול מאתו איך הוא עפ"י ד"ת וכנ"ל וגם שלפי מכתבו אלי ביום פ' (הוא היום שכתב השואל גם לי מכתבו הראשון) כותב שכבר קדשה בחארקאוו בפני עדים כנ"ל ולפי מכתבו אליו נראה שלא הזכיר אז כלום מענין הקדושין רק במכתבו השני כתב שזה נעשה לאח"כ ואף שאפשר שלא היה ג"כ חו"ק ושואל רק לענין הכתיבה במטרקעס ואיך שיהיה לא טוב עשה לכתוב בשמי שבא תשובתי להיתר מה שכתבתי מפורש להיפוך שלא נתבאר במכתבו פרטי השאלה אם נמצאים קראים בחארקאוו ושגם הנו"ב לא התיר רק בנשאת ואני משער גם על הרב מראייסין ששינה בשאלתו ואשר לא נודע ג"כ אם כתב אליו בפרק אחד ואם אולי כתב גם להרב דראייסין שכבר יצא הדבר בהיתר והטיב אשר עשה כת"ר שיחיה שלא כתב אליו שנית בעצמו עכ"ד הגאון משאוויל יצ"ו:
שני מכתבים הנ"ל הן הן עדיו כי לא כתב להתיר בנדון זה (כאשר אמר בשמו הרב השואל) ונהפוך הוא שאין דעתו לקרב כלל ועם שלא כתב מפורש לאסור הנה מתוך דב"ק מובן שאם ידע מה שברור לנו שבעיר חארקאוו נמצאים הרבה מבני הקראים והיא בגדלותה היתה שם במקום קביעותם היה אוסר שבזה גם להגאון נו"ב אין לעשות מעשה לכתחלה ואף אם כבר נתקדשה סדור החופה והקידושין הוא לכתחלה כמו שכתב מפורש במכתבו הראשון וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ואנכי עפר) דאם היו יודעים גדולי דורינו יצ"ו מה שידוע לנו שיוצמחו מזה תקלות מרובות אף אם היה הדין נותן להתיר צווחי הוו ככרוכיא לאסור איסר ואין להם היתר לעולם בשום אופן כלל וקרוב הדבר לומר שאם אמת שהגאון מראייסין יצ"ו התיר (כמ"ש הרב השואל בשמו היינו מפני שהבין מדברי השואל שנדונו הוא ממש כעובדא שבנו"ב והשיב לו כמ"ש הנו"ב דמותרת אחר שנעשה מעשה והוא לא ידע שבחארקאוו נמצאים הרבה מבני מקרא וכבר כתבתי למעלה שאם הגאון נו"ב היה רואה הדור הזה ולבבו יבין כי אין להעלות שום ספק שתקבל עליה עול תורה שבע"פ ולא תסור ממנהגיהם ונהפוך הוא שתכשיל גם אותו בכמה איסורין קלין וחמורין ואין אדם דר עמה בכפיפה כדכתב מרן הרדב"ז והדבר ברור כי לא מאהבת ה' יעשו זאת כי רק בשרירות לבם ילכו ובהפקרא ניחא להו הנה אם היה דבר זה ידוע להגאון נוב"י כאשר ידוע ומפורסם בדורנו היה צועק בקול מר לאסור ולא היה מעלה בספרו שום צד היתר וכבר כתבתי למעלה שהרבה מהקדמונים אוסרים להתחתן בהם מן הדין והמתירים גם כן לא התירו אלא בזמנם שהיו מתיהדים לשם שמים לא כן בכעין נדון שלפנינו שהדברים מוכיחים כי לא תקבל דיני ישראל (כי רחוק מאד וכמעט חסר המציאות בדורנו שיהיה מי מהם מקבל עליו עול מצות חכמים לשם שמים שלא לשום תכלית ופניה זרה) ויהיו מוכשלים בעבירות כל ימיהם פשיטא ודאי כולי עלמא מודו שאין להם היתר כלל וכבר כתבתי שגם הגאון נודע ביהודה שכתב שאם כנס תשאר תחתיו משום כל דפריש מרובא פריש לא אמר כן אלא אחר שהתייהד אבל בעודם קראים אין שום היתר כמו בתשובת הרב"א וכו': ואף בענין שיש מקום לסמוך על דברי המתירים אין ראוי להקל בחשש איסור חמור ואיסור עולם כזה כי מה לנו ולצרה להכניס עצמינו במשעול הכרמים ולהכניס ראשנו בדבר שנחלקו בו גדולי חכמי ישראל ולמה לא נכוף ראשנו לעשות באופן שיהיה מוסכם אליבא דכולי עלמא וידוע מה שכתב הר"ן לתלמידו הריב"ש (הובא ביתה יוסף א"ח סי' תר"ץ בסוף ד"ה מגלה נקראת בכל לשון) רואה אני דבריך טובים ונכוחים שאפילו בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר מכל נזק ומכשול ואפילו באפשר רחוק על אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהם כבשונו של עולם ואיך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים ונכניס עצמינו במקום צר ובמשעול הכרמים עכ"ד ואם כך אמר הרב בדין קריאת המגילה קל וחומר בן בנו של קל וחומר בענין יחוסין וחשש פיסול לדורות עולם ומעלות הרבה עשו ביוחסין הא ודאי יש לנו לחוש אפילו לסברא זרה ודחויה מכל הפוסקים כל שכן בנדון שלפנינו שבאמת סברת המחמירים לא נפלאת היא ולא רחוקה כי ברבים היו הסוברים כן ובפרט שיש לומר שבנדון כזה שניכרים הדברים שלא מאהבת ה' ותורתו עושים כן כי אם לילך בשרירות לבם הזונה אף אם תאמר בפה מלא שתקבל דת משה ויהודית כולי עלמא מודו דאין לנו לסמוך על זה להתירה לו בשום אופן כלל. אחר איזה חדשים ראיתי העתק תשובת ידידי הגאון המפורסם אלכסנדר משה לפידות אבד"ק ראייסין יצ"ו להרב השואל הנז"ל (בד"ה אחר שלשה) ומתבאר מדבריו שהצעת השאלה לפניו היתה אחר שכבר קדשה ותוד"ק הוא שצדד היתר אף אם פרשה בגדלותה ממקום קביעותם וסיים וכל זה בפרשה בגדלותה אבל בנדון דידן שנולדה במחניכם יש לסמוך על הנודע ביהודה אם תקבל עליה דברי חברות על פי דין תורתינו הקדושה וטוב להתיישב בזה עם גאון מפורסם מאחר דעדין לא נשאת עכ"ד יצ"ו הנך רואה שגם הוא מכחיש מה שכתב הרב השואל בשמו שהשיבו להתיר ובפרט אחר שנעשה מעשה שנראה שכונתו לומר שמן הדין מותרת לו ויכול לקדשה לכתחלה וכל שכן שמותר לקיימה אחר שכבר קדשה כמשמעות לשון ובפרט וכו' ויכול לישא אותה והרי בדבריו מבואר דאינו מתיר לכתחלה לקדשה ואין לפרש כונתו שהתיר הנשואין מאחר שכבר קדשה דאם כן אין שייך לומר ובפרט כמובן וגוף הצעת השאלה להגאון מראייסין יצ"ו לא ראיתי אבל מובן מדבריו שהעלים ממנו שהנערה היתה עם הבחור בעיר חארקאוו ושם קדשה (כמו שכתב להגאון מוהריז"ש יצ"ו) או אם אפשר שנעלם מהגאון מראייסין הנגלות לנו אשר בחארקאוו קביעי וקיימי כמה משפחות מהם כנז"ל ולכן השיב לסמוך על הנודע ביהודה כשלא פרשה בגדלותה וכו' ואף גם זאת לא התיר אלא אם תקבל עליה דברי חברות על פי דין תורתינו הקדושה וזה רחוק להאמין שתקבל ותשמור ותעשה ככל המקובל בידינו מתורה שבעל פה וכל לגבי דידי אומר אני שאם הגאון מראייסין יצ"ו היה בקי בטיב הקראים שבזמננו הוה צווח כי כרוכיא לרחק ולא לקרב כי כן שורת הדין מחייבת לקיע"ד ותו לא מידי:
ועל אשר חושש השואל למה שאמרו לו שאם לא יעשו להם כרצונם (להכניסם לחופה בקידושין כדמו"י) ימירו דת וכו' הנה אם היינו באים לייסרם על חטאתם על התקשרותם באהבה מסותרת והתייחדותם מסתמא במחשך מעשיהם שלא כחק לבני ישראל הכשרים והיה לנו חשש שמא על ידי שנעניש אותם ימירו דתם היה לנו להתיישב במה שנחלקו הקדמונים בכיוצא לזה דהרמ"א ביו"ד ריש סי' של"ד בשם פסקי מוהרא"י פסק שעושים דין ומשפט הראוי לעושי רשע אף אם יש לחוש שעל ידי כן יצא לתרבות רעה והרב טורי זהב השיב על ראיות הרב תרומת הדשן וסוף דבר דחה דין זה מהלכה וכתב שאין לעשות מעשה כהגהת הרמ"א הלזו ואם כן בנדון שלפנינו אם היינו באים להענישם ולייסרם באנו למחלוקת הנ"ל אמנם אחרי שאין אנחנו באים לעשות שום מעשה לייסרם ולהענישם רק נעמוד בשב ואל תעשה שלא לסדר להם חופה וקידושין בעבירה מהיכא תיתי לנו ליכנס בספק קרוב לודאי שעל ידי זה יהיו מוכשלים בעבירות כל ימיהם במאכלם ובמשתם בשכבם ובקומם על ידי מעשה שלנו מפני החשש שאומרים שאם לא יסדרו להם חופה וקידושין ימירו דתם והלא גם הרב טורי זהב לא אמר אלא שלא לעשות מעשה כהגהה זו ובנדון שלפנינו אין אנחנו עושים שום מעשה ואם כן פשוט שגם הרב טורי זהב מודה שכך יפה לנו להיות בשב ואל תעשה ולא ליתן אצבע בין שיניהם לעשות דבר שעל ידי מעשה שלנו יהיו מוכשלים כל ימיהם כנז"ל: ועוד דאעיקרא על דברי הרב טורי זהב הנז"ל כבר ידוע אשר יצאו עוררין מרבנן קדישי הבאים אחריו דהרב שפתי כהן בנקודות הכסף כתב שיש לדחות כל ראיותיו וכיון שמן הדין הוא להענישו אין לנו לחוש שאם לא כן בטלה דת ישראל וכתב הרב פתחי תשובה שגם הרשב"ץ בח"ב סי' מ"ז דעתו כהנקודות הכסף ושכן כתבו הרבנים שמש צדקה ביו"ד סי' מ"ח וחות יאיר סי' קמ"א ושאלת יעב"ץ ח"א סוף סי' ע"ט והרדב"ז בחדשות סי' קפ"ז (ושסיים הרדב"ז ומכל מקום צריך מנהיג הדור להיות מתון לפי שלא כל העבירות ולא כל אדם שוים וכל מעשיו יהיו לש"ש) וכן מבואר בתשובות חתם סופר סי' שכ"ב אלו דברי הרב פתחי תשובה והנה המעיין בהרשב"ץ ח"ב סי' מ"ז עיניו תחזינה שלא דבר הרב שם מענין זה כי אם מענין מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידים אם יש לומר כן גם באיסורי תורה ואם יש לחלק בין דבר שהוא לכל העם בשגגה להיכא שקצתם שוגגים וקצתם מזידים ובין כשידוע שלא יקבלו לספק אם יקבלו ואמר מר ואילו הנחנו בני אדם על מה ששוגגין בכל יום היו מוסיפין שגגות ותפול התורה מעט מעט אלו תורף דברי הרשב"ץ שם ואינם ענין לפי הנראה למה שנחלקו הרמ"א וטורי זהב אם נחוש שימירו דתם או לא כמובן אמנם האמת הוא שכן דעת הרשב"ץ כמו שמתבאר מדבריו שבחלק ג' סי' קפ"ח כמו שדקדק מדבריו מר בריה דרב שמש צדקה בחלק יו"ד סי' מ"ח בהגהה א' מדכתב שמה שלא מיחה ביד האשה שבנדונו ולעכב בידה וכו' מפני שאמרו לו שתמיר דתה וכו' היינו משום שעל פי הדין אין מקום לעכב בידה ובכל זאת היה מעכב בידה משום חומרא לולא שאמרו שתמיר דתה וכו' דמוכח להדיא שאם היה מן הדין לעכב בידה היה מוחה ומעכב בידה אף שהיה לחוש להמרת דת כסברת מוהרא"י עי"ש: וספר חות יאיר אין אתי אבל ראיתי להרב שמש צדקה שם שכתב בלשון זה שהרי כל מה שהשיג הטורי זהב על הגהת מהר"ם הנ"ל אין ראיה כלל וכבר דחה אותו בעומק עיונו הרב חות יאיר בסי' קמ"א ובאמת נראים דבריו לכל מבין דטעמו ונימוקו עמו שאל בענין השגות הטורי זהב והשיב כהלכה וכו' והרב מר בריה שם באות ב' כתב שהרב המני"ח בלקט הקמח ליו"ד דף קי"א ע"ב הביא דבריו וחזקם בשתי ידים גם בשם הרב חנניא קזיס וכו' ושם באות ג' הביא שהנקודות הכסף כתב שיש לדחות כל ראיותיו דהכא כיון דדין בית דין הוא להענישו אין לחוש שאם לא כן בטלת כל דין ישראל ומוהריק"א בהגהותיו כתב וכו' לכן יש בידם להוסיף בפרטי ההרחקה אפילו הוי דבר מצוה כגון מילה וכו' ולהוציא בניו מבית הספר ואשתו מבית הכנסת כנז' בדין יו"ד ועיין בית הלל ס"א עכ"ל מה שכתב בשם מוהריק"א בהגהותיו הוא טעות סופר וצריך להיות מוהריק"ש ודבריו הם בספר ערך לחם סי' של"ד עי"ש הנך רואה כי שלמים וכן רבים מקיימים פסקו של הרמ"א שיש עליו לעשות מה שהדין מחייב ואין לנו לחוש שמא ימיר דתו וראיתי להרב שלחן גבוה בסי' של"ד שעל הגהת הרמ"א הנ"ל כתב והטורי זהב דחה פסק זה מהלכה ע"כ ואיני רגיל בספר הזה (כי מקרוב השגתיו) וכנראה שלא היה אצלו ספר נקודות הכסף לכן כתב סברת הרב טורי זהב בשתיקה כהודאה אמנם אם הרב שתק אנן לא שתקינן אחרי ראותינו דברי הרבנים הנז"ל מסכימים לפסקו של הרמ"א וכן הרב קרית חנה בסי' י"ג כתב שאף שהטורי זהב בריש סו' של"ד השיג על הרמ"א וכו' כל דבריו דברי תימה וכבר השיגו בנקודת הכסף ובחות יאיר סי' קמ"א ובלקט הקמח ליו"ד דף קי"א ע"ב וע"ד וכו' עי"ש ומרן החבי"ף בספר חיים ושלום ח"א סי' י"ב ד' ל"ב ע"ג (בד"ה אך) כתב שגם הרב ראש משביר הסכים לפסק הרמ"א דאין חוששין שמא יצא לתרבות רעה ושכן דעת הרב שבתי סנאגוטי בתשובה שבפחד יצחק מערכת א' דף ק"ג ע"ג וכתב ששם במערכת גימ"ל דף נ"ח ע"ג הובאו דברי כמה רבנים שחלקו על הטורי זהב (אמר המחבר מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' של"ד כתב בשמם בהיפך וצריך לעיין בגוף דברי פחד יצחק הנ"ל) וכן דעת הרב זרע אמת ח"ג סי' ל"ב והרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' ל"ד אות י"א ושכן כתב בפחד יצחק וכו' וכן היא מסקנת החיים ושלום דנקיטינן כהחולקים על הטורי זהב:
גם הגאון חתם סופר בחלק יו"ד סי' כב"ש (שציין הרב פתחי תשובה) כתב שהנקודות הכסף דחה דברי הטורי זהב כלאחר יד וחות יאיר סי' קמ"א הביא ראיות ברורות כראי מוצקות לדינו של הרמ"א ומהם אין לזוז שוב מצאתי בספר שתי לחם להגאון מוהר"ם חאגי"ז נדפס שם תשובה אחת מהריעב"ץ וגם הוא החזיק ידי חות יאיר דלא כטורי זהב ועל איזה מהדחיות שדחה בחות יאיר ראיות הטורי זהב כתב בחתם סופר שאין מבוררות כל כך וכתב הוא לדחותם עי"ש דב"ק גם הגאון בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א סוף סי' ע"ט כתב (בד"ה אמנם) על מה שכתב בטורי זהב דלא סמכינן אהגהה זו וכו' והא מחו לה מאה עוכלי הרב חות יאיר סי' קמ"א אלא שיש לפקפק קצת על דבריו וכו' וגם סותר דבריו בסוף התשובה וכו' ואי אפשר לעמוד על אופיה של מסקנתו ותכלית כונתו באותה תשובה עמקו מחשבותיו מכל מקום לי אני בעניי נראים דבריו בכל מה שאמר הרב חות יאיר בקיום דעת האגודה שאם אי אתה אומר כן לתתה מדת הדין חס ושלום יצא משפט מעוקל ותשפה המספחת בעזיבת ביעור הרע ותשאר המקולקל ורצה (בשאלת יעב"ץ) לומר דהטורי זהב לא אמרה אלא במילי דרבנן וחזר בו מזה אלו תורף דב"ק עי"ש (ובהגהות הגאון חתם סופר ליו"ד כתב על דברי הרמ"א ואפילו יש לחוש וכו' וכן הסכים חות יאיר דלא כטורי זהב וצריך עיון למעשה ע"כ ונראה שהגהות אלו נכתבו קודם שהשיב בתשובותיו הלכה למעשה והן עיקר דעתי) ובן יכבד אב מר ניהו הגאון כתב סופר בחלק יו"ד ח"ב סי' קס"ח בד"ה אמנם) שהביא סברת הטורי זהב ושבחות יאיר הביא ראיות ברורות לפסק הרמ"א ודחו דברי הטורי זהב בשתי ידים וסיים ומצאתי לאאמ"ו בחתם סופר יו"ד סי' כב"ש האריך הרחיב הדבור בזה משיב דברים נכוחים על דברי הטורי זהב ואין לנו אלא כפסקו של הרמ"א וראוי לכוף ולייסר עוברי עברה הנ"ל (שנשא בעבירה עי"ש גופא דעובדא) עד שיתרצו לקיים דברי חכמים וידי"ן רב אחאי גאון הרב המגיה לספר ימי שלמה בהלכות עבודה זרה בדף י"ג ע"ב (ד"ה אמ"ה) כתב בשם מרן החבי"ב בתשובה לאבן העזר סוף סי' א' האריך בענין זה ושהביא שהריב"ש והרא"ם וסיעת מרחמוהי קיימי דלא כהטורי זהב ושכן היא גם הסכמתו וידי"ן הנ"ל יצ"ו שקיל וטרי קצת על ראית הטורי זהב:
ובחתם סופר אבן העזר ח"א סי' ל"ה בנדון מינקת שצדדו הרבנים השואלים אולי יש להתיר לסדר להם חופה וקידושין מפני איזה טעמים ומהם מחשש שמא ילכו למקום אחר וינשאו זה לזה וגם חשש שימירו דתם ותמה על מה שחששו שמא ינשאו במקום אחר וכי נסייע ידי עוברי עבירה פן יעשו אותה עבירה עצמה בלעדינו ונהיה אנחנו זריזים ומזידים לסייע עוברי עבירה עיין ר"ן ריש פרק מי שהחשיך דלא התירו לחלל שבת באיסור דרבנן אלא פן יעבור איסור חמור ממנו אבל פן יעבור איסור דרבנן לא התירו והתם נמי שהתירו משום איסור דאורייתא משום שעמדו חז"ל על דעת בני אדם שאינו מעמיד עצמו על ממונו ויכבה הדליקה וכו' לכן ויתרו על איסור של דבריהם שלא להפגיע רבים באיסור דאוריתא אבל הכא אפילו חששא דהמרת דת לא יכריחנו להתיר להם איסור דרבנן דהתם חשו חז"ל לרוב בני אדם שאין מעמידין עצמם על ממונם אבל הכא נהפוך הוא חלילה לומר רוב ישראל ימירו חס ושלום משום פרוצה אחת על כן יותר חששו לרוב יונקי שדים וכו' ובאמת אחד מני אלף שימיר דת בשביל זה לכן יש להעמיד דברי חז"ל ותקנותם ואם אולי יעשו מה שיעשו אין אחריותם עלינו אלף כיוצא באלו יאבדו ותקנה אחת מחז"ל לא תתבטל ואף להטורי זהב היינו אחר שכבר עבר עבירה אין לנדותו לידח אבן אחר הנופל אבל לכתחלה שנסייעהו אנחנו לעבור איסור קל פן יעשה איסור חמור מה לנו ולו ולהם ועוד גם התם פליג בחות יאיר על הטורי זהב וכבר הכרעתי בתשובה אחרת היכא דליכא בנים קטנים הלכה כחות יאיר שלא לחוש לו אם ימיר וכו' והארכתי שם בראיות ברורות מש"ס ופוסקים וכו' וכיוצא לדברים האלה כתב שם בסי' ל"ו (בנדון מינקת פרוצה שרוצה לינשא ואיכא למיחש שאם לא נתיר להם הנישואין יצאו שניהם לתרבות רעה ויעשו מה שלבם חפץ) אומר בקיצור הנה להציל נפשה לא תתיר למיעבד אפילו איסורא זוטא ומכל שכן שלא נתיר לו מפני אימתה ופחד שגם שניהם יצאו לתרבות רעה ואפילו לטורי זהב היינו שאם כבר עברו לא יענישו העוברים בלי לידח אבן אחר הנופל אבל אם בליעל אחד יבקש מאתנו להתיר לו למיעבד איסורא ואם לאו יצאו מן הדת חלילה לנו להתיר לו אפילו איסור קל דרבנן וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת ועיין חות יאיר סי' קמ"א ומכל שכן הכא שעל כל פנים חכם אחד יסדר קידושין וגם נייחד להם עדים ונברך להם ברכות חתנים ואיך נסייע עוברי עבירה וכו' וכללא דמילתא אין אומרים לאדם חטוא באיסורא זוטא כדי דלא ליעבדן איסורא רבה היכא דפשע וכו' אלו תורף דב"ק:
ועל פי דבריו אלה תתיישב תמיהת הגאון מוהר"ץ הירש חיות בחידושיו לעירובין דף ל"ב ע"ב על מה שלמד האגודה שהביא הטורי זהב מנבואתו של רבי שיש לנו לייסר את עוברי עבירה ולא נחוש לשמא ימירו דת הלא רבי סבירא ליה בעירובין שם דניחא ליה למיעבד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעביד עם הארץ איסורא רבה וכתב שבתשובה האריך בזה ואין אתי ספר תשובותיו לראות מה שיישב לקושייתו אמנם לפי דברי החתם סופר הללו יש לומר דשאני בהא דרבי דהעם הארץ לא פשע בהא אמרינן דניחא למיעבד איסורא זוטא וכו' מה שאין כן בההיא דהאגודה שהם היו פושעים כמובן וכבר כתבתי על דבריו בספר מכתב לחזקיאו בחלק השיטה דף ל"ה ע"ד (ד"ה והן עתה) ועיין שם בהשמטות הספר ד' ק"ז ע"א:
נחזור לדאתאן עלה שנראה מבואר מדברי הגאון חתם סופר שבחלק אבן העזר הנ"ל שמדבריו האמורים בצדק ובמשפט נובין ונדון בנדון שלפנינו שאין לנו להתיר להם הנישואין בעבירה לדעת כל הפוסקים הנז"ל שאף הפוסקים המקילים להתחתן בהם לא אמרו אלא כשנתגיירו שקבלו עליהם לשמור ולעשות את כל דברי התורה שבעל פה ככל המון ישראל ככל הכתוב למעלה אבל בנדון שלפנינו שהדבר פשוט וברור שלא יתגייר הבן מקרא הזה ולא ישא עליו עול תורה שבעל פה ויש כמה חששות קרובות לכמה מכשולות גדולות כנז"ל ודאי ברור הדבר שלא נוכל להתיר לסדר להם קידושין מחשש שימירו דתם ככל אשר דבר בקדשו הגאון חתם סופר הנ"ל ועיין עוד בחתם סופר שם סוף סי' קי"ב שכתב על דברי הטורי זהב הנ"ל דכבר מחי לה מאה עוכלי בחות יאיר סי' קמ"א וכו':
אחר איזה שנים נשאלתי מאחד מתלמידי יצ"ו שבעיר אחרת בשם הרב דמתיה (התנצל על שלא כתב לי בעצמו לפי שלא הסכין לכתוב בכתב רש"י וידוע לו שכתב משיטא מוזר לי) וקשה לפני להעתיק כל דברי מכתבו בציור השאלה וגופא דעובדא (וכותב שבאם לא יקבל ממני מענה לשאלתו נכון הוא הגביר וכו' וכו' שהוא אריה דהאי עובדא לבא אלי לפה קראסוב לדבר פה אל פה על דבר זה וכו') רק אכתוב מה שכתבתי לתלמידי יצ"ו ומשם בארה וזהו: היום קבלתי מכתבך וכו' וכו' והנני להודיעך כי בשנת תר"נ נשאלתי בעניני נשואי ישראל עם בת קראי והרעשתי אר"ש וכתבתי בס"ד באריכות מאד (אשר איה"ש אשתדל ליתן להעתיק מקונטריסי ואשלח לך שתתענג בכל הכתוב שם) וגם הרבנים הגאונים משאוויל וראייסין יצ"ו מסכימים לאסור וספר ערך לחם (שאמר לך הרב דמחניכם לעיין בו) יש אתי וגם בתשובותיו בס' אהלי יעקב כתב בזה וכבר בעה"י כל יקרת דב"ק ראו עיני וחלילה חלילה להתיר ישתקע הדבר ולא יאמר: