שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ה · סימן לו
הוראה דקיימא לן ביו"ד סי' רמ"ב סעיף יו"ד שאסור להתיר דבר התמוה שנראה לרבים שהתיר את האיסור וכתב שם הגאון שפתי כהן והביאו הרב באר היטב בס"ק י"ב דזה דוקא אם מתיר בסתם אבל אם אומר להשואל טעם בדבר ומראה לו פנים או שמביא ראיות מתוך הספר מותר ונראה שכן דעת הרב תפארת למשה הביא דבריו מרן חיד"א בשיורי ברכה שם אות ו' שכתב על דברי מרן וז"ל דבר התמוה וכו' רוצה לומר שרבים יטעו ויסברו שמה שהתיר הוא אסור בדין אלא שהמורה טעה ובאמת מה שהתיר הוא על פי הדין וכו' עכ"ל וטעם זה אינו שייך אלא אם כן מתיר בסתם אבל אם אומר טעם בדבר ומראה פנים וכו' משמע דאי חשש בזה וכדברי הרב שפתי כהן ובשו"ת כרך של רומי להרה"ג תנא ירושלמאה מוהר"ם חזן סייעיה להרב שפתי כהן מתשובת הרשב"ש ואלה דברי הרב כרך של רומי על דברי השפתי כהן הנ"ל ואני הדל באלפי מצאתי תנא דמסייע ליה הוא הגאון הרשב"ש בתשובה סי' תקי"ג שכתב וז"ל חכם שהוכרח להורות היתר בדבר הנראה אסור וכל שכן בדבר שבערוה דמחויב לחזק ראיותיו בספר מפני חמשה טעמים א) לפי שיש בני אדם שלא שמעו בזה להיתר ומאהבת המורגל ימהרו לתמוה ולהכזיב למי שאומר כנגד דבר המורגל אצלם ואהבת המורגל יש לו רושם בנפש הסכלים אך לא בנפש המשכילים וכל שכן אוהבי האמת (אמר הפוסק כיוצא בזה כתב הרשב"א ח"ג סוף סי' א' וז"ל וכבר נחלקו עלי קצת מחכמי הדור בזה בדברי פה בלי נתינת טעם וראיה רק שהיה הדבר חדש בעיניהם:
ב) שמא ברוב הימים או בערים הקרובות והרחוקות בשמעם את ההוראה בעל פה יחשבו שהמורה התיר את האיסור או את הערוה על כן מחויב להראותם לדעת כי האיסור הגדול לאסור המותר או לעגן את המותרות לשוק אבל המתיר בכל אלו מקיים מצות חכמים ואם יש מי שרוצה להטיל מום בקדשים כאשר הורגל בעונותינו על ידי כתיבת ראיות ההיתר ימצא תשובתו בצדו: ג) להועיל לאורך ימים אם יזדמן מעשה כזה לבל יצטרכו הבאים אחריו לבקש דבר ה' ולא ימצאוהו וישוטטו בגדרות אולי יוציאוהו ד) שמא יזדמן דבר שאינו כנדון זה ומי שאינו בן תורה ידמה לעשות מעשה להיתר ויתלו במורה הראשון בוקי סריקי וכשיהיו ראיות המורה הראשון על ספר יראו את נדון השני אם דומה בדומה אל הראשון או לא:
ה) לקבל שכר על הדרישה להוציא מה שהוא בכח בפועל ולטרוח ולחוק על ספר והקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר שום בריה וכל שכן לעושים לשמה ויודע מחשבות בני אדם הוא הרואה כונתו ויודע תומתו כי לא נתכוון אלא להוציא לאור משפט אלו תורף דבריו הראיתיך בעיניך אילן גדול וענפיו מרובים דקאי כסברת השפתי כהן דמותר להורות היתר בדבר הנראה אסור ואדרבא קאמר דמקיים מצות חכמים אך שיחוק ראיותיו בספר ואין לומר דלא מיירי בדבר התמוה שהרי הרואה יראה נדונו שהתיר יבמה לשוק בולד שנולד לה ולד שלם בשערותיו ומת ביומו והיה על פי חשבונות שכלו לו חדשיו ועוד שהרי כתב לפי שיש בני אדם שלא שמעו כזה להיתר הרי שהוא דבר תמוה ועוד כתב שמא ברוב הימים ובעדים הרחוקות והקרובות כששמעם את הדבר יחשבו שהתרתי את הערוה ואין לך דבר תמוה גדול מזה שאם לא היה כותב ראיותיו היו חושבים שהתיר את הערוה ואילו אין דבר תמוה למה יחשבו שהתיר את האיסור ישאלו גופא דעובדא היכי הוה וספרין פתיחו והכל ימצא מפורש ושום שכל ומה כל החרדה הזאת אלא ודאי דהוי דבר תמוה גדול ונורא ועל ידי כתיבת הראיות הותר להורות היתרו ונתקיימו דברי השפתי כהן: