אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת ה מערכת ה › סימן לה

שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ה · סימן לה

סימן לד

הזכרת שם שמים לבטלה איתא בנדרים דף יו"ד סוף ע"א תניא רבי שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם להשם עולה להשם מנחה וכו' תלמוד לומר קרבן להשם וקל וחומר מה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה ומתבאר מדברי הרא"ש שם שהטעם שלא יאמר לה' קרבן הוא משום דחיישינן שמא יתחרט מלהקדישו אחר שיזכיר השם וכן נראה מפירוש רש"י שם ולעיל במערכת הבי"ת אות נ"ו הבאתי שכן כתב רש"י בפירושו לבראשית רבה פרשה א' סי' י"ג ועוד הבאתי דברי התוספות ישנים ביומא ריש פרק טרף בקלפי אההיא דתנן אומר להשם חטאת שמפורש בדב"ק שהחשש הוא שמא יתחרט והריטב"א שם גם כן סובר הכי ונמשכו בזה הרבנים שיח יצחק ותפארת ישראל והבאתי שגאון בדורנו בספר מרכבת המשנה (החדש ביאור על המכילתא) הוסיף טעם אחר אההיא דנדרים הנ"ל והוא שמא לאחר שיאמר להשם ישתתק ולא יסיים לומר חטאת וכתבתי להוכיח מדברי הריטב"א שם דאין לחוש שמא ישתתק הארכתי בזה קצת בסיעתא דשמיא והבאתי שם דהרב מתנות כהונה בבראשית רבה פרשה א' (שהובאה שם ברייתא הנ"ל) פירש שמא יתחרט או ישתתק וכו' ושבפירוש מוהרז"ו הקצר כתב (באות י"ג) שמא יתחרט או ימות וכו' ותמהתי גם עליהם עי"ש ומה שקשה בעיקר המאמר מדמצינו בפר כהן משיח להשם לחטאת (ויקרא ד' פסוק ג') וכן נמצא להשם לעולה (שם כ"ב י"ח) כבר כתב הרב יפה תואר על דברי הבראשית רבה הנ"ל שזה הוא לשון הכתוב ולא לשון המקריב שהמקריב לא יאמר בשני למדי"ן רק יאמר להשם חטאת להשם עולה או עולה להשם חטאת להשם:

ועתה ראיתי להרב מוהר"י כולי בספר מעם לועז ריש פרשת בראשית (בד"ה אי רבי שמעון בדפוס איזמיר הוא בדף ד' ע"ב) שכתב דבבראשית רבה פ"א אמר ר' שמעון שהטעם שלא התחילה התורה אלקי"ם ברא בראשית הוא משום שאין להזכיר השם תחלה כההיא דקרבן להשם ולא להשם קרבן וכתב מזה תוכחת מגולה למה שנהוג בין ההמון שאומר אדם לחברו (בשחרית בחול השם יתן לך יום טוב ובשבת אומר ה' יתן לך שבת טוב שאין ראוי לומר כן אלא יאמר נא ישראל יום טוב יתן לך השם וכן שבת טוב יתן לך השם וכתב דהטעם הוא שמא ימות פתאום אחר שיזכיר את השם כמו שעינינו הרואות אדם להבל דמה ורוח עברה בו ואיננו ולא יוכל לסיים הדבור ונמצא שמזכיר שם שמים לבטלה אלו תורף דב"ק וסיים ולכן אמר הכתוב בראשית ברא אלקי"ם לומר שאינו מותר להזכיר שם השם בתחלת הדברים כי אם אחר שתי תיבות וציין למה שכתב לקמיה בקאפיטול ב' (דף ו' ע"א) ושם הביא מה שאמרו בפרק גיד הנשה שישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות שמע ישראל ה' וכו' ומלאכי השרת אין מזכירין השם אלא אחר שלש תיבות קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ודברים אלו שבפרק גיד הנשה הם בדף צ"א סוף ע"ב דתניא חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שישראל אומרים שירה וכו' וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא אחר שלשה תיבות וכו' אמנם זה שכתב הרב שאין מותר (לישראל) להזכיר השם אלא אחר שתי תיבות לא ידעתי היכא רמיזא והרי בההיא דקרבן להשם מפורש דאין הקפידא אלא שלא לפתוח בשם אבל אחר תיבה אחת שרי והרב עצמו שם בקאפיטול א' הזכיר הא דלא יאמר להשם קרבן כי אם קרבן להשם דשמעת מינה דאחר תיבה אחת מותר להזכיר את השם ואם כן הדבר תמוה איך יסיים באותו פרק באותו מקום לומר שאין מותר להזכיר את השם קודם שתי תיבות ועוד שלפי דבריו קשה איך תקנו לענות ערב ובוקר בכל יום תמיד בקדיש ברכו וכן אחר העולה לספר תורה לומר ברוך ה' המבורך וכן בזימון בעשרה נברך אלקינו שאכלנו משלו ברוך אלקינו שאכלנו ויעקב אבינו אמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה:

וכבר כתבתי במערכת הבי"ת אות נ"ו הנ"ל שאין לחלק בענין זה בין שם הוי"ה ברוך הוא לשאר שמות הקדושים שהרי כולן בכלל האזהרה דהזכרת שם שמים עי"ש (בד"ה ונראה) ועוד הרי הרב מיירי בשם אלקים דאמר דמשום שאין מותר להזכיר שם שמים קודם שתי תיבות כתיב בראשית ברא אלקים דשמעת מינה דגם על שאר שמות איתא אזהרה זו ואי הכי קשה כקושיין ומעשים בכל יום אדם מברך את חברו ואומר לו יברכך ה' וישמרך ולא ראינו ולא שמענו מי שרפרף בזה ולדברי הרב הרי אין מותר להזכיר שם השם קודם שתי תיבות וגם בגופיה דקרא תיקשי לן שהרי קפיד קרא לכתוב אלקים אחר שתי תיבות לומר שאין מותר להזכיר השם קודם שתי תיבות ולמה יזכיר הכתוב הזה את השם אחר תיבה אחת וכמדומה יש מקראות רבות כיוצא לזה ואין נכון בעיני לומר דבכתוב עצמו אין קפידא ורק במקום אחד קפיד קרא להורות נתן לנו ולבנינו שלא להזכירו קודם שתי תיבות לכן נראה לי הדל דלכשתמצא לומר שיש קפידא שלא להזכיר שם שמים תחלה בכל דבר כמו בקרבן שיש קפידא שלא לומר להשם קרבן והכי נמי בכל דבר מכל מקום כשאומר השם אחר תיבה אחת אין שום קפידא בדבר ומה שאמר ר' שמעון בבראשית רבה הנ"ל דטעם שלא התחילה תורה אלקים ברא הוא משום שאין להתחיל השם תחלה וכו' בודאי שאין כונתו לומר שצריך שיהא כהתחלת התורה שקדמו להשם שתי תיבות, רק עיקר הקפידא שלא להזכיר בתחלת דבר שם השם וכל שאומר תיבה אחת ואחר כך מזכיר השם שפיר דמי:

גם מה שכתב בטעמו של דבר דחיישינן שמא אחר שיזכיר השם קודם שיאמר קרבן ימות לא ידעתי מי הזקיקו לומר כן אחרי שרש"י שעל הבראשית רבה כתב הטעם שמא יתחרט ואם במדרש רבה שלפניו לא היה פירוש רש"י הנ"ל הלא הרא"ש בפירושו לנדרים כתב הטעם שמא יתחרט ונקל להבין שזו גם כונת רש"י בסוגיא דנדרים הנ"ל ומה לו להרב לדרוש טעם מדעתו ולא יזכיר כלל טעם שכתבו הראשונים ואם לא היה נפקא מינה לדינא החרשתי אמנם הרי בזה יש נפקא מינה דלהטעם שמא יתחרט נראה ודאי שאין למחות במה שנוהגים ההמון עם לומר השם יתן לך יום טוב וכו' ואילו לטעם דשמא ימות סובר הרב שאסור לומר כן וכיון שנפקא מינה לדינא אין לנו לחדש דין על פי טעם אחר שלא שיערוהו הראשונים ומה גם שבטעם שכתב הרב יש לפקפק בו הרבה כמו שכתבתי במערכת הבי"ת הנ"ל שדעת כמה מהפוסקים ראשונים ואחרונים היא דלא חיישינן למיתה בזמן מועט ודברי הרב בטעם זה לא יכונו אלא לסברת קצת פוסקים שסוברים שגם לזמן מועט חיישינן למיתה כמו שכתבתי בשדי חמד במערכת החי"ת כלל לק"ט בשם הגאון עין יצחק עי"ש ואף להפוסקים דלשמא ימות חיישינן אף לזמן מועט וכן נראה לי עתה שהיא דעת רוב כל הפוסקים שלא כדברי הגאון עין יצחק שכתב שקצת פוסקים הוא שסוברים כן ויתבאר לקמן במערכת החי"ת איה"ש מכל מקום שימות האדם ברגע קטן הויא מילתא דלא שכיחא כמו שכתב הרב כנסת הגדולה באבן העזר סו' י"ז הגהות הטור אות ס"א בשם הרב מוהריב"ל ח"ג סו' ו' והביא דבריו הרב יפה ללב יצ"ו בספרו יפה תלמוד ח"ב בחידושיו לכתובות דף פ"ג (על מה שאמרו שם בש"ס מיתה שכיחא) ושו"ת מוהריב"ל אין מצוי אצלי אמנם כבר הביאו רבני האחרונים דברי הרמב"ם בפירוש המשנה ריש מסכת יומא במאי דאמרינן בגמרא דרבנן דסברי דלא היו מתקינים אשה אחרת לכהן גדול הוא משום דמיתה לא שכיחא שפירש וענין אמרם מיתה לא שכיחא רוצה לומר שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כר' יהודה עכ"ל ואם כך על כל יום הכפורים דלא חשו לה רבנן כל שכן דלא נחוש לרגע קטן וכדברי הרב מוהריב"ל וכיון דהוי מילתא דלא שכיחא לא חיישינן לה כלל:

וראיתי אני הדל שגם הרב פלא יועץ במערכת השי"ן (שם שמים) הביא אזהרת רז"ל שלא לומר להשם קרבן ופירש הטעם שמא ימות ולא יסיים לומר קרבן ונראה מדבריו אשר צדיק עת"ק מה שכתוב במעם לועז הנ"ל והדברים תמוהים לדעתי העניה וצריך לומר שהרבנים הנ"ל לפי שרצו להזהיר את העם שלא יהא אדם רגיל להזכיר השם ככל היוצא מפיו שעל ידי זה יבא בקל להזכירו לבטלה חס ושלום אלא יתבונן באיזה אופן להזכירו ואם נעשה גדר לפניו שלא להזכירו בדרך זו אלא בדרך זו לא יהא פרוץ בהזכרת שם שמים לבטלה ולכן הזהירו שלא לומר השם יתן וכו' אלא יזכיר שם שמים באחרונה ומשנת חסידים שנו חכמים שמא ימות לפי שבענין זה אין שייך טעם חזרה שבודאי הבא ליתן שלום לחברו ויזכיר שם השם לא יחזור בו ושייך רק הטעם משום חשש רחוק שמא ימות והיא אזהרה רק ממדת חסידות לכן כתבו טעם זה גם לגבי קרבן להשם כן נראה לידחק בדעתם ומצאתי להרב פלא יועץ בספרו חסד לאלפים בהלכות קריאת ספר תורה סי' קל"ה ס"ק י"ט וז"ל טוב שיאמר בלחש השם עמכם וירויח שיאמר לו השליח צבור יברכך ה' ולא יזכיר ה' להדיא כי אם (נראה דצריך להיות כי אין) טוב להזכיר ה' בתיבה ראשונה ומשום זהירות זו וכו' עי"ש מתבאר דמה שכתב שלא להזכיר שם השם בתיבה ראשונה לא מן הדין הוא אלא שטוב לעשות כן משום זהירות בעלמא ושם בסי' רט"ו מחדוש ו' כתב הרב מר בריה בהגהה דלא טוב להתחיל תחנה בשם ה' כמו שכתבו הפוסקים שלא ישאל אדם לחברו אם אמר אלק"י נשמה שנתת וכו' אלא ישאל לו אם אמר ברכות השחר וכן אמרו שלא יאמר להשם קרבן אלא קרבן להשם עכ"ל ולא ידעתי מה יענה על כמה תחינות שתקנו לנו הקדמונים ומתחילות בשם ק"ל מלך יושב על כסא רחמים ק"ל ארך אפים וכיוצא כמה תחינות המתחילות אלקינ"ו ואלק"י אבותינו ויש פיוטים מהקדמונים מתחילים בתיבת ה' וביותר יש לתמוה מה נענה על אלק"י נשמה שנתת וכו' (שהזכיר הרב) והוא נוסח שסדרו רבותינו כדאיתא בפרק הרואה ד' ס' ע"ב וכן סדרו לומר אלק"י עד שלא נוצרתי וכו' אלק"י נצור לשוני מרע וכו' כדאיתא בפרק היה קורא ד' י"ז ע"א שעל כולם קשה למה סדרו לנו להתחיל בשם אלא ודאי דחומרא בעלמא ואזהרה יתירה אמור רבנן קדישי הנז"ל ולא מן הדין אלא שמה שמסיים הרב המגיה וכן אמרו שלא יאמר להשם קרבן אינו מכוון דההיא ודאי דינא הוא ולא זהירות בעלמא:

וכן יש לתמוה על הגאון חתם סופר בחידושיו לנדרים בסוגיא דנדרים הנ"ל שכתב וז"ל מנין שלא יאמר אדם וכו' תלמוד לומר קרבן להשם פירוש שהיה מהראוי להקדים השם לקרבן ולמכתב להשם קרבן עיין סוף מס' נדרים ועיין תוספות מגילה דף ט' ד"ה אלקים ברא בראשית וכו' והכא נמי הוה ליה להזכיר להשם קרבן אלא על כרחין להורות נתן שיקדים אדם קרבן להשם שמא לא יספיק לומר קרבן והזכיר שם שמים לבטלה והנה בבעז כתיב ה' עמכם ויאמרו לו יברכך השם והקוצרים עשו כהלכה והקדימו יברכך להשם אבל הוא עשה שלא כהלכה לכאורה שאמר ה' עמכם ויש לומר לפי המבואר במדרשים ידע בעז ברוח הקדש שעתיד להוליד הבן הלז מרות עובד אבי ישי וכשבא עליה מת והניחה מעוברת כמבואר כל זה במדרשים אם כן ידע שלא ימות והיה יכול להקדים לה' והרא"ש דשלהי ברכות פי' ילפי מיניה דשואלים חברו בשם ואמר וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה עביד פירוש ולא ברוח הקדש תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך יראה דרוצה לומר דאי אפשר לומר דבעז מדעתיה דנפשיה סבירא ליה כמאן דאמר לא חיישינן למיתה ולעולם דלאו ברוח הקדש עביד תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך דייקא שהרי בעז היה אז זקן מופלג בזקנה ובזקן כולי עלמא חיישי למיתה עיין גיטין דף כ"ח ע"א אם כן איך הקדים השם ואמר ה' עמכם אלא על כרחין ברוח הקודש הציץ שלא ימות אם כן על כרחין ברוח הקודש עביד ששאל שלום הקוצרים בשם אם כן יש ללמוד ממנו לשאול שלום חבירו בשם עכ"ל הנך רואה שכתוב מפורש שהחשש הוא שמא ימות ועל פי זה קשיא ליה מבועז שאמר השם עמכם וניחא ליה שהיה יודע שלא ימות וכו' והוא פלא דמלבד דריהטא דשמעתא מוכחא דמחשש חרטה אתינן עלה ועוד מפורש כן בדברי הרא"ש בפירושו כאמור למעלה וכבר כתבתי שכן פירשו רש"י בפירושו על הבראשית רבה והתוספות ישנים והריטב"א בריש פרק טרף בקלפי ואם כן לא קשיא מידי על בועז כמובן וגם כבר כתבתי שהרבה יש לפקפק בפירוש זה (מחשש שמא ימות) ולכן צריך לומר הטעם דלא יאמר להשם קרבן שהוא משום שמא יתחרט ודברי הגאון חתם סופר צריכים עיון (ומה שכתב והרא"ש דשלהי ברכות וכו' לא זכיתי להבין הרא"ש מאן דכר שמיה ולא היה לו להזכיר כי אם סוגיא דשלהי ברכות הצריכה לדברי קדשו):

והנה ברייתא זו דלא יאמר להשם קרבן וכו' איתא נמי בתורת כהנים פרשת ויקרא פרשה ב' וראיתי בס' ויקרא אברהם (ביאור על התורת כהנים) שציין לעיין בזה בשלשה ספרים קרבן אהרן לקח טוב למוהר"ם נאגא"ר חקרי לב א"ח סי' ק"ה ואין גם אחד מצוי אצלי וחיפשתי אחריהם פה בעיר הקדש חברון תוב"ב ומצאתי (בשאלה) ספר קרבן אהרן וראיתי שם על הבריתא הלזו שכתב הטעם שמא יתחרט וכמו שכתבו הגדולים שזכרתי למעלה וגם ספר חקרי לב השגתי (בשאלה) ועיינתי בסי' ק"ה וראיתי שהאריך הגאון לברר חקירתו ולפי שאין הספר בידי בתדירות אעתיק בעזר השם תורף הדברים בקיצור נמרץ למען יהיו לזכרון בין עיני שצריכים לי לא לענין זה שאנו עסוקים בלבד כי גם למה שכתבתי בשדי חמד במערכת החי"ת כלל חל"ק צריכים אנו למודעי וזהו חקר הרב במאי דקימא לן דחיישינן למיתה אם יש לחלק בין זמן רב למועט דלזמן מועט לא חיישינן וכתב דמסוגיא דגטין דף כ"ח מוכח דגם לזמן מועט חיישינן דהרי אמרו האומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואוקימנא כר' יהודה דחייש למיתה וקיימא לן הכי הרי דאף לחיי שעה חיישינן וכן בנדרים דף ג' האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר מחייבינן ליה לקבל נזירותו מיד משום חשש מיתה אלא שיש לדחות דאין הכי נמי דלא חיישינן לזמן מועט ושאני הנך דאתי לזמן מרובה ולכן לא ראו להתיר בזמן אחד ולאסור בזמן אחר דהיינו בין רב למעט דאתו למיטעי ולכן לא פלוג בתקנתם ואסרו מיד אבל, אין הכי נמי דבזמן מועט דלא אתי לזמן מרובה לכולי עלמא לא חיישינן והביא מה שכתבו התוספות ביבמות ד' י"ח ד"ה דילמא דרבנן דלא חיישי למיתה וכן ר' מאיר דלא חייש לבקיעת הנוד ולא לשמא ימות היינו דוקא לאלתר אבל לזמן רב חיישי וכן כתוב בתוספי הרא"ש שם וגם הרשב"א בחידושיו שם הביא דברי התוספות בסוף דבריו דמוכח דהכי סבירא ליה גם הריטב"א והתוספות ישנים ביומא דף י"ג ד"ה מיתה כתבו דיש לחלק בין זמן רב למועט ומתבאר מדבריהם דר' מאיר הוא דמחלק בהכי ולכן מתיר גבי בקיעת הנוד ובהרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתה דחשיב זמן מועט שאין האיסור אלא בשעת אכילה ולא חיישינן מינה דלר' יהודה דקימא לן כוותיה חיישינן אף למיתה בת יומא וכן מבואר בפירוש הרא"ש בנדרים דף ג' דאף מאן דלא חייש בזמן רב חייש מכלל דלר' יהודה דחייש גם בזמן מועט חייש ותמה על פי זה על מרן מוהרימ"ט בח"א סי' ק"ג דף ק"ך שכתב לנדונו דכיון דהוי זמן מועט לא חיישינן למיתה כמו שכתבו התוספות ביבמות וכו' והוא תימה שהתוספות לא כתבו כן אלא לר' מאיר וכו' (אמר המחבר תמיה לי על הגאון חקרי לב די כל רז לא אניס ליה ומביא וקורא דברי הראשונים שבמקומות אחרים שכתבו דר' מאיר מודה דחיישינן לשמא ימות לזמן מרובה ושרבי יהודה סובר דלשמא ימות חיישינן אף לאלתר ולא הזכיר שכן כתבו התוספות בסוגיא דגטין דף כ"ח (בד"ה הא ר' מאיר) כמו שיראה הרואה ואחר שכבר הזכיר סוגיא דגטין הנ"ל תימה הוא איך לא ראה דברי התוספות באותו פרק באותו מקום):

שוב הביא שהרב בית יעקב בסי' קמ"ד הקשה על רבינו תרומת הדשן בסי' ל"ה שכתב להמתין לברך ברכת הלבנה עד ליל מוצאי שבת קודש דלמה לא נחוש למיתה ויישב על פי דברי התוספות דיבמות לחלק בין זמן רב למועט אמנם סיים בבית יעקב דפשטא דסוגייא דגטין מוכחת דחוששין למיתה לאלתר וכן משמע באבן העזר בדין קטנה שהלך אביה למדינת הים (אמר המחבר כן כתוב בגוף הספר (חקרי לב) בלתי מראה מקום לאבן העזר וספר בית יעקב אין מצוי אצלי ומתוך דברי הרב המחבר בהתווכחו עם הרב בית יעקב מובן שכונתו היא על מה שנחלקו רבינו תם ורבינו מנחם מיוני שהביאו התוספות (ושאר הראשונים) בסוגיא דקידושין ד' מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש וכו' שרבינו מנחם אוסר לקטנה שהלך אביה למדינת הים מלהנשא שמא יקדשנה אביה במדינת הים אחר שתנשא דאף דלשמא קדשה לא חיישינן לשמא יקדש חיישינן ורבינו תם סובר דלא חיישינן ולא דמי למאי דחיישינן שמא ימות וכו' עי"ש ובאבן העזר סי' ל"ז) וכן מבואר מהא דאמרינן שלא יאמר להשם קרבן וכו' ופירשו המפרשים הטעם שמא ימות קודם שיאמר קרבן וכו' אלו תורף דברי הרב בית יעקב והרבה להשיב על דבריו דמה שהביא מהתוספות הרי התוספות לא כתבו כן אלא למאן דלא חייש למיתה אבל לדידן דקיימא לן דחיישינן למיתה אף בזמן מועט חיישינן ומה שהוקשה לו על דברי התוספות מסוגיא דגטין גבי האומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מותי וכו' וכן מההיא דלא אפטר מהעולם עד שאהיה נזיר וכו' לא קשיא מידי דהנך סוגיי הן אליבא דמאן דאמר דחיישינן למיתה ולדידיה אף לזמן מועט חיישינן והתוספות כתבו לחלק כן למאן דלא חייש למיתה דעל כל פנים לזמן מרובה חייש:

גם הראיה שהביא מקטנה שהלך אביה למדינת הים דחיישינן למיתה לזמן מועט לא ידעתי כונתו דלמאן דלא חייש דהיינו רוב הפוסקים כיון דאינו עושה איסור למפרע הא לא קשיא כלל וגם לדעת רבינו מנחם שחושש שמא יקדש הרי התם הוי זמן רב ואם כונת הרב דסבירא ליה דאף בחדש של סוף ימי נערות משבגרה אין ביד האב לקדש חייש רבינו מנחם שלא להתירה לינשא התם היינו טעמא דהוי דבר שיש לו מתירין דלמה נכנס בספק איסור בלי הכרח שהרי אפשר להמתין הנישואין חדש אחד וכמעט לבי אומר לי דגם החולקים מודו דעל חדש אחד או שנים ושלשה לימי בגרות דאין להתירה לינשא כיון שאפשר להמתין ובלי הכרח אין להכניס בחשש איסור וכי האי גוונא חילק הרשב"א בחידושיו ליבמות לדף י"ח עי"ש וההיא דקרבן להשם אין הטעם מחשש מיתה אלא מחשש חרטה כמו שפירש הרא"ש וכן פירש הרב קרבן אהרן בפרשת ויקרא פרשה ב' וכן פירש הרב מוהר"ש יפה בבראשית רבה פרשה א':

וכיוצא לזה עמד מתמיה על מה שכתב הרב מוהר"י אלפאנדארי הובאו דבריו בשו"ת מוצל מאש סי' ס"ו שאחר שהכריח דקימא לן דחיישינן למיתה מדאמרינן בפרק ארבעה אחים דף כ"ו ע"ב למיתה דחד חיישינן למיתה דתרי לא חיישינן הוקשה לו מדתנן בריש יומא ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו אמרו לו אם כן אין לדבר סוף דמשמע דלרבנן לא חיישינן למיתה וניחא ליה ליישב על פי דברי התוספות שחילקו דלזמן מועט לא חיישינן אבל לזמן מרובה חיישינן ותמה עליו על פי שיטתו הנז"ל דמה שכתבו התוספות כן הוא לרבי מאיר דלא חייש למיתה דמודה מיהא לזמן מרובה אבל למאי דקימא לן דחיישינן למיתה אף לזמן מועט חיישינן וכן תמה על הריב"ש בסי' ר"ט שנראה שסובר כן דיש לחלק בין זמן רב לזמן מועט דלזמן מועט לא חיישינן וציין לתשובות הריב"ש שכתב מפורש דקימא לן דחיישינן למיתה והן בסי' מ"א וקצ"ח ושל"ה וכתב שם הריב"ש דאם נשבע לתת צריך ליתן מיד וכן כתב הרב (מוהרי"א הנ"ל) בסי' ח"י בשם מר אביו דהנודר ליתן צדקה ביום פלוני חייב ליתן מיד בלילה דחיישינן שמא ימות:

וכתב עוד (הרב חקרי לב) דמה שאמרו ביומא דף י"ג בטעמא דרבנן דלא חיישי למיתה משום דמיתה לא שכיח היינו דכל שאינו עושה איסור למפרע לא חיישינן למיתה וכמו שכתבו התוספות ושאר הראשונים בקידושין דף מ"ה ורבי יהודה בריש יומא דחייש למיתת אשתו (אף שאינו עושה איסור למפרע) היינו משום מעלה בעלמא ולא קימא לן בזה כר' יהודה ולפי זה נראה ודאי דבמקום שיש לחוש למיתה אין חילוק בין זמן רב למועט שלא כדברי האחרונים הנ"ל והוקשה לו מדברי הרמב"ם בריש יומא (בפירוש המשנה) שכתב וענין אמרם מיתה לא שכיח רוצה לומר שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקות ואין הלכה כר' יהודה עכ"ל שנראה מזה שסובר כדעת רבני האחרונים לחלק בין זמן מועט לזמן רב ואם כן מוכח שפוסק כרבי מאיר דלא חייש למיתה והוא היפך ממה שפסק בפרק ט' מהלכות תרומות ובפרק א' מהלכות נזירות כרבי יהודה דחייש למיתה וליישב דבריו כתב דסבירא ליה להרמב"ם דכשאינו עושה איסור למפרע יש לחלק בין זמן רב למעט דבזמן מועט לא שכיח ולא גזרו רבנן אבל בכשעושה איסור למפרע אסרו אף בזמן מועט אף דלא שכיח ועל דרך זה יש ליישב דברי כל הראשונים שפוסקים כתנא קמא דר' יהודה (בההיא דריש יומא) אף דרבי מאיר הוא ואנן קימא לן בעלמא כר' יהודה משום דלא דמו אהדדי כאמור ותמה על הרב פני משה ח"ב סי' כ"ד שמבואר שסובר שהלכה כר' יהודה דחייש שמא תמות אשתו והא כל הראשונים פסקו כתנא קמא וכו':

והביא ראיה שיש לחלק בזמן מועט בין כשעושה איסור למפרע לכשאינו עושה איסור למפרע ושבזמן רב אף כשאינו עושה איסור למפרע חיישינן מדביומא דף ה"ן פריך הש"ס ומי חייש שמא ימות והתנן וכו' ואילו בדף ס"ה אאידך ברייתא דר' יהודה לא מקשינן ומי חייש וכו' והיינו משום דבההיא דדף ה"ן גבי קיני חובה דהוי זמן מועט ואינו עושה איסור למפרע אליבא דכולי עלמא לית לן למיחש ולכן פריך ומי חייש וכו' מה שאין כן בההיא דדף ס"ה דאפשר המציאות שאבדו פר ושעיר זמן רב קודם כיפור שפיר חיישינן למיתה וכתב שבהכרח לומר שכן דעת הראב"ד בשלישי דמעשר שני דין ח' דמה שמחלק בין זמן רב לזמן מועט הוא משום שאינו עושה איסור למפרע שאם לא כן דבריו קשים וכו' ושזו דעת הרמב"ם שם ומאי דחייש למיתה שם הוא בפקדון דפירות שאפשר להשרות שלשים יום דהוי זמן רב: ועל פי האמור כתב דמה שהקשה הגאון חכם צבי בסי' ק"ו על רבינו התרומת הדשן שהתיר להמתין לברך ברכת הלבנה דאמאי הא קיימא לן דחיישינן למיתה אף בזמן מועט לא קשיא מידי משום דכיון דאינו עושה איסור למפרע לא חיישינן למיתה בזמן מועט ותמה על מה שכתב הרב מגן אברהם סי' תקס"ח ס"ק י"ג דלזמן מועט לא חיישינן כדכתב הרא"ש וכו' דזהו דוקא למאן דלא חייש למיתה אבל למאן דחייש גם לזמן מועט חייש וכן תמה על הרב שער המלך ברביעי מהלכות סוכה שכתב בלשון אפשר דסבירא ליה דקיימא לן כמאן דחייש לזמן מועט שהרי מפורש בדברי הרא"ש בקידושין דף מ"ה דקיימא לן כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון נגד ר' מאיר והרי הוא כמבואר דקיימא לן דאף לזמן מועט חיישינן וכתב דמה שהרב מוהר"י אדרבי סי' שמ"ח העלה דלמיתה דזמן מועט לא חיישינן הוא משום דמיירי במידי שאינו איסור למפרע:

ומענין לענין עמד בחקירת הגאון מוהראנ"ח בגט על תנאי איך התירו לה לינשא קודם קיום התנאי כשהתנאי הוא דבר שבידה לקיימו או כשהתנאי הוא בשב ואל תעשה וקשה הא קיימא לן דחיישינן למיתה בכל איסורי דעלמא וכל שכן באיסור ערוה החמורה ואם כן ניחוש שמא תמות ולא תקיים התנאי ונמצאת אשת איש קודם קיום התנאי וכתב ליישב דבגיטין דף כ"ח דאסיק הש"ס שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן פירש רש"י דשמא מת לא חיישינן משום דמוקמינן אחזקתו שהיה חי ולשמא ימות חיישינן דלא מרע לה לחזקה בהכי וכתב להסתפק בכל מגרש על תנאי אם קודם קיום התנאי בחזקת מגורשת קיימא או בחזקת אשת איש כל שלא נתקיים התנאי או דילמא דגם החזקה מיתלה תלי וקאי אי קיימה התנאי למפרע היתה בחזקת מגורשת ואם לא קיימה עומדת בחזקת אשת איש למפרע ובמאי דביני ביני בספק חזקה קיימא וכמאן דליתא דמי וכתב דממאי דאמר רב הונא בגיטין דף ע"ד דהמגרש על מנת שתתן לי מאתים זוז רב הונא אמר והיא תתן ואם נתקרע הגט או נאבד אינה צריכה גט שני וקיימא לן כרב הונא נראה דבחזקת מגורשת קיימא וכן ממה שהתירו הראשונים לינשא בגט על תנאי קודם קיום התנאי בתנאי שבידה או בשב ואל תעשה ואף המחמירים יש לדון מדבריהם דאינו אלא חשש מדבריהם לבד ואי אינה בחזקת מגורשת והרי קיום התנאי שלא נתקיים עדין הרי בספק גמור הוי אם יתקיים או לא ואיך יתירו ספק ערוה ובאיתחזק איסורא דלכולי עלמא ספקו להחמיר מן התורה אלא ודאי דכל שהגיע הגט לידה על דעת לקיים התנאי (דאם דעתם שלא לקיים לא היה מגרש להבל וריק) הרי זו בחזקת מגורשת וקיום התנאי חוב בעלמא הוא לקיימו והרי קיימא כל ספק אוקי אחזקתיה ועל כן מדינא התירו בתנאי שבידה לקיימו ואף שיש לצדד עוד בחקירה זאת וכו' מכל מקום צד זה נראה יותר וכיון שיש לומר במגרש על תנאי לא חיישינן למיתה דאף דלא מרע לחזקת חי מכל מקום מרע לה לחזקת מגורשת ואם כן חזר הדין דחשש מיתה במגרש על תנאי הוה כחשש דשמא מת דלא חיישינן משום דהוי הספק נגד החזקה ואם כן לא קשיא דניחוש שמא תמות ולא תקיים התנאי והאריך ליישב מה שהרבה להקשות הגאון דברי אמת בקונטריסים דף ב' על הרב מוהראנ"ח בענין זה:

וחזר לאותו ענין (אם יש לחוש למיתה בזמן מועט) והביא מה שכתב הגאון חכם צבי בסימן מ"א להכריח דקיימא לן דחיישינן למיתה מדברי רש"י גבי חמש נשים שאינן מעידות וחד מנייהו יבמה שפירש רש"י דמסקא אדעתא דילמא מיית בעלה אלמא דחיישינן למיתה והקשה מדקיימא לן כרבנן דרבי יהודה בריש יומא דלא חיישינן למיתה ושוב הביא דברי התוספות ביבמות דף י"ח דלזמן מועט לא חיישינן ולזמן רב חיישינן ושוב הקשה מדקיימא לן כחנניה בכתובות דף ע"ט דלא חייש למיתה ותירץ דלעולם לא חיישינן למיתה אפילו דחד ואף לזמן מרובה ומה שכתבו התוספות בריש פרק ארבעה אחים דף כ"ו דחיה בעלמא הוא דאנן קיימא לן יש זיקה והתוספות לסלקא דעתין לבד כתבו כן אלו תורף דברי הגאון חכם צבי וכתב שדברי תימה הם שהרי בגיטין דף כ"ח אסיק הש"ס דפליגי ר' מאיר עם ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון וקיימא לן כוותייהו דחיישי למיתה ולבקיעת הנוד אף לזמן מועט והתוספות שחילקו בין זמן רב למועט הוא דוקא אליבא דר' מאיר אבל לר' יהודה בזמן מועט נמי חיישינן כמבואר בדבריהם ביבמות דף ח"י ובגטין דף כ"ח ומה שצדד שהתוספות כתבו כן רק לסלקא דעתין וכו' תימה שנעלם ממנו שהתוספות בקידושין דף מ"ה וכל הראשונים שם פסקו כר' יהודה דחיישי למיתה אף בזמן מועט וכן מבואר בנדרים דף ג' דקיימא לן כמאן דחייש ומאי דקשיא ליה מההיא דחנניה התם הוי חשש דתרי ובתרי לא חיישינן כדאיתא בריש פרק ארבעה אחים אף שיש לצדד גם בזה וכו' ועוד הקשה עליו מה שהעלה בסי' ק"ז דלזמן מועט לא חיישינן שלא ראה דברי התוספות והראשונים בקידושין דף מ"ה הנ"ל שפסקו דאף לזמן מועט חיישינן למיתה ושקיל וטרי קצת אם בכשאינו עושה איסור למפרע מחלקינן בין זמן מועט דלא חיישינן לזמן מרובה דחיישינן:

ומסיק ומכל מקום לענין הלכה נראה עיקר (דבאינו עושה איסור למפרע) אי הוי לזמן רב חיישינן אך לזמן מועט אין ספק לכולי עלמא לא חיישינן למיתה (כשאינו עושה איסור למפרע) ומכאן תשובה למה שכתב טורי זהב בסי' תקנ"א ס"ק י"ז להתיר לברך שהחיינו בין המצרים מחשש שמא ימות והוא תימה שהרי כל הראשונים כתבו בסוגיא דקידושין דף מ"ה דלא חיישינן למיתה בזמן מועט כשאינו עושה איסור למפרע והרי אם ימות ולא יברך אין כאן איסור למפרע והראיה שהביא מתוספות במועד קטן דף ח"י דחיישינן למיתה לא מכרעא דבמידי דתלי' באנשים רבים חיישינן שמא ימות אחד מהם וציין לעיין במה שכתב לקמיה בסי' קכ"ו בענין זה:

ואחר כל אלה הדברים הביא דברי הרב מעם לועז שהבאתי למעלה (בד"ה ועתה) וכתב על דבריו ואני אומר הנח להם לישראל דבני נביאים הם ואין לחוש כלל לזה לפי מה שנתבאר דכל שאינו עושה איסור למפרע דעת כל הראשונים דלא חיישינן למיתה בזמן מועט וכל שכן לחשש מיתה ברגע כמימריה והראיה שהביא מקרבן להשם לא מכרעא דהתם הטעם הוא משום חרטה ולא מחשש מיתה כמו שפירשו הראשונים וגם הרבנים מוהר"ש יפה על הבראשית רבה וקרבן אהרן על התורת כהנים כתבו כן ותימה עליו הרי מקרא מלא דבר הכתוב ברות ויאמר לקוצרים ה' עמכם ותנן בברכות התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עמכם ואומר ה' עמך גבור החיל הרי דשרי להקדים שם השם ולא חיישינן למיתה כיון שאינו עושה איסור למפרע אלו תורף דברי הגאון חקרי לב וחידוש הוא לגודל בקיאותו הנפלאה שלא ראה שהרב מתנות כהונה פירש הטעם בקרבן להשם שמא יתחרט או ישתתק והיה לו לתמוה עליו כמו שתמה על הרב מעם לועז הן ממקראי קדש ה' עמכם וה' עמך גבור החיל וגם מסברא דכי היכי דלא חיישינן למיתה בזמן מועט הכי נמי מסתמא לא חיישינן לשמא ישתתק גם חידוש הוא שלא זכר שר דברי התוספות ישנים והריטב"א בריש פרק טרף בקלפי, שכתב דהטעם בקרבן להשם שמא יפשע וכו' דמוכח דסברי דלא חיישינן למיתה בזמן מועט כאמור (וזאת להודיע כי אחר שכתבתי כל הכתוב באות זו נזכרתי מה שכתבתי בנדפס במערכה זו אות קכ"א בד"ה ואם יש חשש עי"ש מה שהבאתי בשם ספר תושע יהודה ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים סי' צ"ו אות וי"ו):

ודע שרב אחד מידידי במכתבו אלי בהערתו על דברי שדי חמדתי במערכת הה"א אות קי"ט כתב לי לעיין בספר נחל קדומים למרן חיד"א בפרשת בראשית והבאתי דבריו בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' צ"ו ולא היה הספר הזה מצוי במקומי ועתה בבואי הנה שלחתי אחריו (בשאלה) וראיתי מה שכתב בריש פרשת בראשית ואעתיק דב"ק לזכרון בין עיני וז"ל בראשית ברא אלקי"ם בזוהר פרשת יתרו סוף דף פ"ז ר' אלעזר אמר לא אצטריך למדכר שמא קדישא אלא בתר מלה דהא שמא קדישא לא אדכר באוריתא אלא בתר תרין מלין דכתיב בראשית ברא אלקי"ם עכ"ל וגם ר' שמעון אמר הכי שם בסמוך ומכאן תוכחת מגולה שמה שאמר ר' שמעון בגמרין בנדרים דף יו"ד ובבראשית רבה פ"א ובריש תורת כהנים שלא יאמר לה' קרבן אלא קרבן לה' כונתו כמו שאמר ר' שמעון גופיה בזהר דלא לאדכר שמיה בריקניא וכמו שפירש ר' אלעזר וצדק הרב קרבן אהרן שפירש כן וכן ראיתי להרב נזר הקדש באריכות גדול וכזה ראיתי בלקוטי רבינו בצלאל כתיבת יד בפרק קמא דמגלה על דף ט' שפירש בשם גליון שהוא רבינו אלעזר מטו"ך וז"ל בבראשית איתא דלהכי לא כתב רחמנא אלקים ברא בראשית ללמדך שלא יזכיר שם שמים על לא כלום שכך אמרו רז"ל אל יאמר אדם לה' עולה שלא יוציא שם שמים לבטלה על לא דבר וכו' וכן מצאתי בפירושים אחרים עכ"ל ומכאן תשובה על מה שכתב הרב כתנות אור (הוא הרב פנים מאירות) בפרשת ויחי בפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ומה שאמר בזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ז ע"ב וכתב דטעם מה שאמרו בנדרים שלא לומר לה' קרבן שלא ימות וכו' עש"ב והדבר קשה על גדול שכמותו איך נקט בפשיטות דהטעם שלא ימות והרא"ש שם בנדרים פירש שלא יחזור בו ותו דמהזהר יתרו מוכח דהטעם שלא יזכיר ה' על לא כלום והוא בא לתרץ על פי הזוהר פרשת ואתחנן בטעם שמא ימות וכמה מפרשים נקטו טעם זה שמא ימות ובספרי הקטן פתח עינים ביומא עמדתי בזה ושם כתבתי כי טעם זה הוא מהרב שני לוחות הברית ואחריו הדביקוהו בעלי הפרשי"ם ואין כאן דעת הראשונים כמו שכתבתי שם ועוד דכיון דבש"ס והמדרשים אמרה ר' שמעון גופיה מסתמא הטעם האמיתי הוא כמו שפירש ר' שמעון עצמו בזהר שלא להזכיר השם על לא כלום והא דכתיב והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם דבעז הזכיר ה' תחלת אפשר דבעז היה עוסק בתורה בדבור או בהרהור לפחות כמו שכתבו התוספות בפרק היה נוטל דתלמיד חכם דהגיע לפרשת דרכים תמיד מהרהר בתורה וכל שכן בעז ראש הסנהדרין והיה בא מבית לחם לשדה ובדרך הזה הגם שהיה מועט לא סגי ליה בלא דברי תורה ולכן הן בעודנו קורא בתורה אמר ה' עמכם ולא הזכיר ה' על ולא כלום ח"ו וזה שאמר והנה בעז בא מבית לחם דודאי היה עוסק בתורה ולכך אמר ה' עמכם אבל הקוצרים הם שכירי יום הם עסוקים במלאכתם אמרו יברכך ה' ובזה יש מקום ליישב דברי הזוהר פרשת ואתחנן הנזכר דלעתיד ודאי כבר הם עוסקים או מהרהרים בתורה ואינם מזכירים ה' על לא כלום והתם לא נחית מצד זה אלא שבעולם הזה לא היו מזכירין ה' ברא"ש אמו"ר אף שעסוקים כבר בתורה כשמדברים לנכח ולעתיד לבא תחלת דבר ה' דוק עכ"ל מרן חיד"א בנחל קדומים ולמדנו מדב"ק שיש מפרשים המסייעים למה שפירשו הרב מעם לועז והרב פלא יועץ הטעם משום שמא ימות אלא שאין טעם זה עיקר מאחר שהראשונים לא פירשו כן וספר פתח עינים אין אצלי אבל כנראה דבריו בזה הם בריש פרק טרף בקלפי במאי דתנן ואומר להשם חטאת ומי שנמצא בידו ספר התורה הנ"ל יעיין שם בדב"ק:

אחר זמן השגתי ספר פתח עינים וראיתי בחידושיו ליומא על ד' ט"ל הנ"ל שהאריך קצת בהא דלא יאמר להשם קרבן וכתב דמהריט"א דש"ס בנדרים דף יו"ד מוכח דהטעם הוא שמא יחזור בו וכן פירשו הרא"ש ורש"י שם ותוספות ישנים והריטב"א ביומא והרבנים קרבן אהרן ויפה תואר בפרשת בראשית והיה תמיה שכמה מפרשים כתבו הטעם שמא ימות והם בספר דרוש שמואל ובספר נחלת יעקב אבני שהם ובספר מנחת ערב וברור בעיניו שראה עוד כן בהרבה ספרים וששמע מכמה מרבנן קדישי שפירשו כמה פסוקים על פי יסוד זה דהטעם הוא שמא ימות גם הרב בית יעקב סי' קמ"ד כתב הטעם שמא ימות ומנא להו לרבנן קדישי הנ"ל לומר טעם זה שוב מצא שהרב שני לוחות הברית בפסחים דף קנ"א ע"א כתב טעם זה דילמא אמר לה' קודם אומרו עולה ימות כי אין אדם בטוח רגע כמימריה ושנראה דפירוש זה קבלו וקיימו בעלי הפרשי"ם ובנו עליו כמה דרכים וגם הרב בית יעקב נתכוון על זה שוב הביא מה שכתב הגאון חקרי לב על דברי הרב מוהר"י כולי (שהבאתי דברי קדשם לעיל בד"ה אחר כל אלה) ועל מה שכתב שפירשו הראשונים שמא יחזור מלידור כתב דהכי משמע מרהיטא דרש"י שם ובסוגיין (דיומא) רבינו אלחנן ור"י ותוספות ישנים והריטב"א כתבו בהדיא דטעמא שמא יפשע והיה לו לתמוה על כמה מפרשים והרב שני לוחות הברית שפירשו כן משום כי לא פורש שם בנדרים בש"ס וברש"י בהדיא טעמא דשמא יחזור בו ותוספות ישנים והריטב"א ליומא לא נדפסו בזמן הרב שני לוחות הברית אך קשה מדברי הרא"ש בפירושו בנדרים דכתב להדיא הטעם שמא ימלך ושוב ראה שבחקרי לב דף רכ"א ע"ד תמה על הרב בית יעקב מדברי הרא"ש וקרבן אהרן ויפה תואר: ועל מה שתמה בחקרי לב על הרב מעם לועז מקרא ויאמר לקוצרים וכו' השיב דלפום חד שינויא דההיא דנדרים שלא יאמר לה' קרבן מדרבנן בעלמא הוא אין כאן תימה דבימי בעז קרוב הדבר דאכתי לא תקון רבנן הכי שהיה בזמן השופטים ומה שהוכיח ממשנתינו דסוף ברכות דהותר להקדים גם הזכרת השם אין כאן הוכחה כלל דלשאול בשם מייתי מבעז לא זולת ואימא דהא פשיטא דלא יקדים השם דתקון רבנן בתר בעז דלא להקדים והביא מה שפירש עוד הרב קרבן אהרן בברייתא דתורת כהנים דקתני ומה מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים לבטלה וכו' דהכי פירושו לפי שבשעה שאמר להשם עדיין לא היה דבר שינשא עליו שם השם כי לא הזכיר כלום עד עכשיו ונמצא שאז מיהא הוא מפיק שם שמים לבטלה וכו' עד שיאמר קרבן ומפני זה הזמן המועט שעוברו בין אומרו להשם עד שיאמר קרבן לזה אמרו שלא יאמר להשם קרבן וזה שאמרו אם מה שהוא עתיד להתקדש ירצה אם בזה שבאומרו שם שמים הוא עתיד להתקדש כאשר יאמר קרבן עם כל זה אמרו שלא יאמר להשם קרבן עד שיהיה דבר שעליו יזכר וכו' וכתב שפירוש הזה מדוקדק יפה בנוסחת התורת כהנים ובפרט בבראשית רבה וכו' ועל הכל דבין בגמרא בין בתורת כהנים בין בבראשית רבה היא מימרת רבי שמעון וסתם רבי שמעון הוא רבי שמעון בן יוחאי ובזוהר יתרו סוף ד' פ"ז אמר רבי שמעון אסור ליה לבר נש לאדכרא שמיה דקודשא בריך הוא בריקניא וכו' ובהגלות דברי הזהר הקדוש נאמן פשריה דהרב קרבן אהרן גם הרב נזר הקדש במאמר בראשית רבה פירש כן באריכות גדול ונשען על דברי הזוהר הנז' עיי"ש וסיים (בפתח עינים) ולפי זה טוב להזהר כאזהרת הרב מוהר"י כולי הנז': גם השגתי ספר חקרי לב יורה דעה ח"א ובסופו קונטריס כונן לחקר ובענין זה כתוב בדף שי"ט להשיב על דברי מרן חיד"א בספר פתח עינים הנ"ל ועל מה שכתב על ראיתו מדכתיב השם עמכם דהתם מדרבנן וכו' השיב הגאון המחבר דאין זה מספיק לא מבעיא לשיטת הטורי זהב ביורה דעה סימן קי"ז דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שמפורש היתרו בכתוב הכא נמי כיון דמפורש ההיתר בודאי שלא אסרו אלא אף להחולקים לא יתכן שיעשו לזה האיסור אסמכתא מן הפסוק כדדרשו מנין שלא יאמר וכו' מאחר דכתיב ההיתר להדיא בכתוב היכי דרשי באידך קרא לאיסור דהוי כתרי דסתרי כי על כן על כרחין דעיקר האיסור להתחרט מלידור מה שאין כן בשואל את שלום חבירו בשם ומה גם דהריטב"א בדרך אפשר כתב כן ויותר נראה דעתו דהוא מדאורייתא גם הרב קול הרמז תמה בתירוץ זה דאיך יתכן שיהיה מדבריהם והרי מקרא מייתי לה ואף שיש לומר דאסמכתא בעלמא הוא כדכתב הרב שיח יצחק שם ביומא מכל מקום פשט לשון הברייתא מוכח יותר דהוי דבר תורה וגם הלשון דמנין שלא יאמר וכו' נראה יותר דהוא דבר תורה כדמוכח קצת ממה שכתבו התוספות בבבא בתרא דף קמ"ז ד"ה מנין:

ועל מה שכתב בפתח עינים על ראייתו ממתניתין דברכות כנ"ל השיב תמיהני על דבריו דכיון דיליף היתר שאלה בשם אף דהסברא לאסור מדבריהם שאלה בשם דהוי כמזלזל בכבוד המקום כדפירש רש"י בברכות דף נ"ד ובכל זאת כיון דמצאו היתר בכתוב התירו הכא נמי לענין קדימת השם דאם באו לחוש לכבוד המקום היה להם לאסור עיקר שאלה בשם ותו דמאחר דמפורש ההיתר בכתוב וגם מתניתין יליף מניה בסתם והרי בשום מקום בש"ס לא מצינו שאסרו מהי תיתי לומר דאסרו מדרבנן ותו דהרמב"ם בפירוש המשנה פירש שיהא שואל שלום חבירו בשם מפני שמלת שלום הוא משמות הקדוש ברוך הוא וכי האי גוונא פירס ריב"ן במכות דף כ"ג בלשון שני עיי"ש והרי בנתינת שלום לבד הותר כל שכן בקדימת השם לשלום ועל ראייתו מדברי הזהר האריך בלשונות הזהר הקדוש בזה וקשה עתיק"א ובמסקנתו כתב כיון שההיתר מפורש בכתוב ושנוי במשנה דברכות איני רואה צד סרך איסור כלל וכלל והמחמיר תבא עליו ברכה ועיין בספר ישרי לב בחלק או"ח אות מ' (מזכיר שם שמים):

והנה במכתב לחזקיאו מאת ידידי הגאון מוהר"ר אליעזר דאייטיש מחבר ספרים היקרים תבואות השדה אבד"ק באניהד יצ"ו כתב פרט השנה ה' ירבה שלומכם (לפ"ק) והנה לא היה מקום לפקפק על מה שכתב בדרך זו ולא כתב ירבה ה' שלומכם כאותה שאמרו שלא יאמר להשם קרבן אלא קרבן להשם שמצד זה אין שום חשש כמו שמתבאר מכל הרשום באות זו ורק היה לי קצת פיקפוק על פי מה שכתב הגאון מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה תניינא בחלק יו"ד סי' קפ"א דלכתוב השם לרמוז בו פרט השנה הוא דרך בזיון לחשוב אותיות השם אלקי"ם שהוא משמות שאין נמחקים והוא קודש ולהשתמש בו למספר ולסימן לידע באיזו שנה וכו' (וכתב שם שאחר מעשה שחצבו השם על אבן אחת לתתה על הארון הקודש אין לערער ולהפסיד מה שכבר נעשה וכו' עי"ש הא מיהא לכתחלה לאו שפיר דמי למיעבד הכי) ובמכתבי אליו כתבתי בשולי היריעה בזה הלשון במכתב די שדר לן מר רשם פרט השנה וכו' חפץ חיים לידע אם במתכוין משום דלא חייש מר למ"ש הגאון מוהרש"ל שבנו"ב תניינא יו"ד סי' קפ"א או דמשמע ליה לחלק בין כותב כל גוף השם (כההיא דבנודע ביהודה שכתבו פרט השנה אלק"י הצבאות) לכותב רק אות אחת ממנו אף שכל השם ישלים המנין (כמו בנדון דידן) (ורציתי לידע אם כיווננו לדעת אחת כי גם אני ההדיוט בתעודתי על ספר דברי משה להנשר הגדול הרמב"ם שנדפס בוארשא בשנת תרמ"ו כתבתי פרט שנה יחל ישראל אל ה' (לפ"ק שהשם במילואו השלים המנין ואשית חלקות לבין נדון שבנודע ביהודה אחרי שלא כתבתי אלא אות אחת מן השם ואם אמצא תנא דמסייע לי ישמח לבי) או דלא אסיק אדעתיה בה שעתא דברי מוהרש"ל יודיעני נא עד כאן היו דברי מכתבי להגאון הנ"ל יצ"ו ולא אסתייעא לי לעיין בדבר זה אם יש לחוש בכעין נדון זה או יש לחלק כמו שכתבתי שוב נזכרתי שבמכתב ששלחו לי רבנן תקיפי דארעא דישראל רבני עיר הקודש צפת מיום ד' ניסן תרנ"ג כתבו פרט השנה כי מלאך ה' צבאות הוא (לפ"ק וכתוב בו רק אות ה' מהשם הוי"ה ברוך הוא אלמא ליכא למיחש בכי האי גוונא וגדולה מזו ראיתי בשנת תרנ"ב במכתב שקבלתי מידידי הגאון מנחת משה יצ"ו אשר מפני סבה שלח לי איזה עלין מודפסים מספר שהדפיס רב גדול בדורינו יצ"ו ובהקדמת הספר כתב פרט השנה עולה לה' ריח ניחוח אל אלקי"ם חיים לפ"ג השם אלקי"ם כתוב בה"א ורק לכנות כתבתי בקו"ף ובתיבת אל נראה שלא היתה כונתו לשם והוא כאומר לאלקי"ם) כנראה שלא חשו לדברי הגאון מוהרש"ל ובמכתב רב אחד מידידי החפץ בעילום שמו יצ"ו קרא ערער על אחד חכם שהדפיס במכתבי עתים בירושת"ו פרטי השנה והרבה מהם הם בצירוף איזה שם משמות הקדושים ובשתים עלתה לו לערער א) על פי דברי המוהרש"ל שבנודע ביהודה ב) משום חשש זילזול שעל הרוב העלין של מכתבי העתים נזרקין לאשפות או לכל הפחות משתמשים בהם תשמישי חול ודבריו בזה הלא הם כתובים בקונטריס הערות לכללים בסי' ל"ד (ד"ה מה שכתב בדף ד') והנה טעמו השני נח לי והצדק אתו אם כדבריו כן הוא שמשתמשים בהם תשמיש חול לצור על פי צלוחותם וכיוצא והרבה יש לדבר מצד זה לא לבד מפני שיש בפרטי השנה שמות הקדושים כי גם בלא זה יש במכתבי עתים חידושי תורה הרבה ואולי כשרואים שיש חידושי תורה נזהרים באותם הגליונות אף שקשה להאמין שיבדיל בזה אחר ההרגל:

אמנם מצד החשש הראשון במקום שאין חשש שיבא השם לידי בזיון כגון נדון שבנודע ביהודה וכיוצא נראה שלא חשו חכמים למה שחשש הגאון מוהרש"ל להשתמש בשמות הקדושים לסימן לפרט השנה שכן ראיתי:

א) בהסכמת רבנן תקיפי דארעא דישראל בתחלת מאה הששית ומכללם רבין חסידא הגאון מוהר"י אלגאזי (בעל ס' קהלת יעקב וארעא דרבנן הנודעים כמעט ברוב העולם מלבד עוד מספריו הקדושים הן רבים הידועים לנו בני ארץ ישראל) כתבו בהסכמתם לספר חיי עולם דרושים (להרב מוהר"מ בולה) פרט השנה כי אלקי"ם (בה"א) יושיע לפ"ק:

ב) בספר מזמור לדוד (למרן מוהרד"ף) שנדפס בשנת רב שלום כתוב בהקדמת הספר שעשאה הרב המפורסם בדורו מוהר"ם דאנון בש"א דמרחשון דהאי שתא תנו עז לאלקי"ם (בה"א) ותיבת עז נקוד על גבה כנראה שהוא לרמוז שאינה מן המנין:

ב) בספר מאמר מרדכי שיטה למסכת גטין להרב מוהר"ם קריספין כתוב בהסכמת רבני איזמיר מחברי ספרים המפורסמים תהלה לדוד ומלאכת שלמה חכים ולב מבין ופני מבין ר"ח ניסן משנתינו התקפ"ח בא סימן והיתה לה' המלוכה לפ"ק:

ד) ספר שונה הלכות להרב המפורסם מוהר"ש שלם נדפס בחיי המחבר ובפתח השער כתוב בשנת רוח ה' (מלא הויה ברוך הוא) רוח חכמה (ואין מזה כל כך הכרח מאחר דלא פקיע שמיה דפותח השער ההוא ואולי הרב המחבר לא ידע מזה עד אחר שנדפס והוא דיעבד ולא רצה להפסיד להדפיס אחר ובכי הא גם הגאון מוהרש"ל התיר כנז"ל וכן אין ראיה ממה שכתוב בשו"ת הרדב"ז דפוס ויניצייא שנדפס בשנת ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שלא ידענו מי היה פותח השער ה) בספר מאור ושמש בהסכמת רבנו ליוורנו שמע ה' קול יהודה לפ"ג ושם בהסכמת רבני מוגאדור וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים לפ"ק:

ו) בספר עיני כל חי למרן החבי"ף כתוב בפתח השער אתן שנת אלקי"ם (בה"א) יושיע ציון לפ"ק (ויש לדחות כמו שכתבתי על ס' שונה הלכות: ז) בספר תוכחת חיים ח"ג אתן שנת כי תדר נדר לה"א וכו' (ויש לדחות כנ"ל) ח) בספר ימצא חיים ונתפלל אל אלקינ"ו (בה"א) (יש לדחות כנ"ל: ט) ואם שלש אלה לא יעשו לנו פרי להכריע הדין מתוכם לפי שיש לדמות שפתח השער לא מיד המחבר מרן החבי"ף נגזר והוא לא ידע קודם מעשה ולכן לא מיחה ואחר מעשה הרי הוא דיעבד כתז"ל הנה בספר כף החיים במאמר פתח טוב פתחתי וכו' שבסוף ספר מסיים בש"א לחדש סיון שנת הוא עושה ה' (הויה ברוך הוא שלם) מצליח בידו לפ"ק וחתים עליה מרן החבי"ף עצמו אות היא לעולם להורות נתן שאין חשש בזה והנה ס' כף החיים נדפס בשנת תרי"ט ויתכן שהספרים שנדפסו אחר כך עיני כל חי וכו'. על זה סמכו וערבה שנת"ם בצירוף השם כי ראו שמרן החבי"ף בעצמו לא חייש מידי להכי:

י) בספר זכרנו לחיים ח"א בהסכמת מרן החבי"ף כותב ה' ישמרהו ויחיהו לפ"ג:

יא) בספר מדרש שוחר טוב שנדפס עם ביאור הרא"ם כתוב שנת דרשו ה' ועזו (ויש לדחות כנז"ל):

יב) בשו"ת הגאון נאות דשא בפתיחת הספר שייסד ידידי הגאון אב בחכמה מוהר"ר אברהם בנימן קלוגיר בן הגאון האדיר מוהרש"ק מבראד חותם בשנת שאו מנחה ובאו לפני ה' (הויה ברוך הוא שלם) וחתים עלה:

יג) בפתח שער הספר ראשית בכורים להגאון רב"ץ הכהן מוילנא בשנת אברכה את ה' לפ"ג (ויש לדחות כנ"ל):

יד) וכן בשו"ת אורי וישעי לידידי הגאון אבד"ק יאסי יצ"ו וה' הטוב אורי וישעי לפ"ק (יש לדחות כנז"ל):

טו) בספר הלכות גדולות עם ביאור שפת אמת לידידי הגאון אבד"ק ראקישאק יצ"ו בהסכמת הגאון מברלין מוהר"ר עזריאל הילדסעמר חותם שנת לכן חכו לי נאם הויה (ברוך הוא) ליום קומי לעד:

טז) בסוף קונטריס כלכלת שבת שבספר תפארת ישראל לסדר מועד כותב וחותם הגאון המחבר לפרט ובזה חזק ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה':

יז) בספר בעלי ברית אברהם לרבין חסידא הרב מוהר"א אזולאי בהסכמת רבני הספרדים ורבני האשכנזים שבעיר הקודש צפת כתבו פרט השנה זה השער לה':

יח) בספר קיצור שלחן ערוך הנדפס בהוצאה חדשה עם מסגרת השלחן כתוב בחתימת הסכמת הגאון מוהר"א רעיטינבערג אבד"ק זאוויחוואסט יצ"ו שנת הטיבה ה' לישרים לפ"ק יט) בספר בית ועד לחכמים להגאון מלא הרועים כתוב בהסכמת הגאון מקראקא מוהר"ר עקיבא קארניצער פרט השנה חסדי ה' כי לא תמנו:

כ) בספר יסוד אהל מועד להרה"ג מוהר"ר אברהם ב"ק מחבר ס' בכורי אביב כתוב בפתח השער פרט השנה מבקש ה' ובא לאהל מועד ופתח זה פתוח מהמחבר בעצמו:

כא) במאמר שפת הנחל אשר בראש ספר נחל הערבים על מסכת עירובין להרב ר' משה בהרב ר'. יוסף מלאמזא כתב לפרט השנה מן המיצר קראתי. יה נהלני נחני במעגלי צדק לפ"ק:

כב) בהקדמת הרב המגיה לספר בן ימין יצ"ו סיים בברוך ברוך אתה ה' (מלא) לפ"ג:

כג) במאמר מבשרת ציון אשר בספר ציון יהושע כתב הגאון המחבר פרט השנה להיושבים לפני ה' יהיה לפ"ק:

כד) בספר שער יהודה (שיטה) להגאון אבד"ק הימגא בפתח השער מהמחבר סגר הפתח ברכת יה לפ"ק:

כה) בפתח השער לספר נחלה לישראל לידידי הגאון אבד"ק ניזנוב יצ"ו כתב בשנת שמחו צדיקים בה' (במילואו) לפ"ק והיה נראה לי לדחות על דרך שכתבתי למעלה בסק"ד על ספר שונה הלכות אך מצאתי שבספרו שו"ת הד"ר בסי' כ"ט אות צ"ט דף כ"ו ע"א העיד בעצמו שפרט השנה הכתוב בספרו נחלה לישראל מידו נגזר ואעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו בשער הספר נחלה לישראל כתבתי פרט שמחו צדיקים בה' אחר כך ראיתי בנוד ביהודה חלק יו"ד סי' קפ"א בתשובת הגאון בן המחבר ההוא אמר דאינו נכון לעשות פרט מן השם הקודש עי"ש ולאו אדעתאי ועיין פרי מגדים יו"ד בשפתי דעת סוף סימן צ"ט דנתן פרט לגמר הסימן א' ש' יתן לכם רחמים רק זה עשה נגד דעתי שאני רשמתי השם בר"ת (בראשי תיבות) והוא כתבו בגלוי וכבר אמרו בראש השנה דעשו יום טוב על שבטלו אדכרתא מן שטרא ומן השמים ירחמו עכ"ל אפריון נמטייה דדלי לן מרגניתא ויש לנו אילן גדול ותקיף לסמוך עליו בהוראה מר ניהו הגאון פרי מגדים שלא חשש לזה והוא תנא דמסייע לכל הרבנים שהזכרתי למעלה שלא חששו לזה וקצת נראה שסובר הרב יצ"ו דלמאי דחייש הגאון מוהרש"ל בנודע ביהודה הנ"ל אין חילוק בין כותב כל השם כולו לצרפו לכשכותב רק אות אחת בלבד ומה שכתב בפתח השער הנ"ל בה' ולא כתבו מלא הוא מחשש שלא יהא מוטל השם בבזיון כההיא דבטלו אדכרתא משטריא דפתח השער כיון שאין בו חידושי תורה יש הרבה שנכשלים שלא להתנהג בהם בכבוד כראוי. ומה שמציין להפרי מגדים אודה ולא אבוש כי חיפשתי ולא מצאתי שם ודמיתי אולי בהפרי מגדים שבידי הוליד את חסרון וכשהראתי זה לידידי הגאון מוהר"ר דוב בער אפרת אבד"ק דפה עיר הקדש חברון יצ"ו אמר כי דברי הפרי מגדים בזה הם בסוף סי' צ"ד ועיינתי שם והנה אמת נכון שכן כתוב שם סיימנו סי' צ"ד כ' תמוז ערב ראש השנה דתקל"א פה ברלין מהדורא בתרא שנת אל שדי יתן לכם רחמים לפ"ק והפרט הוא מראשי התיבות שנכתבו באותיות מרובעות אלא שבדפוס שלפני כנראה שיש טעות שכתוב אותיות אשי"ל מרובעות ואינו עולה לחשבון זה וצריך להיות אשל"ר ובקונטריס דובב שפתי ישנים שבסוף ספר שו"ת הד"ר כתב באות א' שנה זו חדות ה' היא מעוזכם לפ"ק ע"כ ואזיל לשיטתו הנ"ל וידידי הגאון אבד"ק באניהד יצ"ו הנ"ל השיב על מה שכתבתי לו כנז"ל והעלה שאין חשש ובפרט כשהוא בלשון תפלה וברכה כבנדונו שכתב לי ה' ירבה שלומכם וגוף דב"ק הלא הם כתובים בקונטריס הערות לכללים בסי' צ"ג אות ב':

אחר זמן נזדמנו לידי עוד ספרים וראיתי אשר גם הם לא חששו על זה ואשא את שמותם:

א) ספר חקרי לב יו"ד ח"ב וראיתי שבחתימת הגאון המחבר כתב פרט השנה וערבה לה' מנחת לפ"ק. וזה עולה תקל"ג ובפתח השער כתוב שנדפס בשנת תקט"ן לפ"ג ומובן שבהקדמה צירף כל השם ועולה תקנ"ח לפ"ג ובו בפרק לא נגמר הדפוס עד שנכנסה שנה אחרת אבל לומר שלא צירף כל השם רק אות ה' היא מן המנין הוא רחוק מהסברא ועוד שבחלק א"ק שנדפס בזמן מוקדם כותב הגאון המחבר פרט השנה יהודה וישראל לפ"ק:

ב) ספר שמו משה להרב הגדול שלשלת יוחסין מוהר"ם פארדו וראיתי בהקדמת המחבר אתן שנת בה' אעלוזה אגילה באלק"י (בה"א) ישעי לפ"ק (ונדפס בשנת תרל"ד ונמצא צירף שם הויה ברוך הוא כולו וכן אלק"י:

ג) בספר דברי דוד והון יוסף להרב מוהר"י זאמירו בפתח השער שעשה הרב המחבר אתן שנת בטחתי בחסדי אלקי"ם לפ"ק ובהקדמתו כותב על כל הארץ יהיה ה' (כתוב השם שלם) אחד לפ"ק:

ד) שם בהסכמת שמנה גאוני רבני תוניס בשנת תקפ"ח כתוב פרט השנה והיתה לה' המלוכה לפ"ק ונמצא שצירפו השם הקדוש כולו:

ה) בשו"ת זכות אבות שנדפס בשנת תקע"ב כותב הרב המחבר בהקדמתו אתן שנת לה' אשירה לפ"ק ו) בספר חפץ ה' לרבין חסידא אור החיים מוהר"ח ן' עט"ר בהקדמתו כותב בשנת עזרנו בשם ה' (כותב השם שלם וכן אחר כך עוד שני פעמים) עושה שמים וארץ וחפץ ה' בידינו יצלח ה' (חפץ למען צדקו וכו') הנה בכל התיבות הללו כותב האותיות הראשונות בכתב אשורית להורות שבהן יושלם מספר פרט השנה שנדפס בשנת התצ"ב לפ"ק והקדמתו הכינה וגם חקרה שנה אחת מקודם היינו תצ"ו לפ"ג:

ז) בהסכמת מרן מוהרי"ט אלגאזי לספר יד רמה לבבא בתרא חותם בשנת ועשו ויהי ה' עם הטוב לפ"ק:

ח) בפתח השער לספר חקי חיים לרבין חסידא ראשון לציון מרן מלכא אג"ן הסהר תשרי משנתנו מגננו ראה א' (מלא) והבט פני לפ"ק:

ט) בספר אפי משה הנספח לספר אדרת אליאו (להרב בעל ספר קול אליאו) בדרוש א' לשבת תשובה כתוב דרוש לשבת תשובה שנת גם ה' יתן הטוב לפ"ג: ובעיקר דין הזכרת שם שמים לבטלה דאסור כתבתי בקונטריס זה במערכת האל"ף אות ק' אזה פרטי דינים עי"ש:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה