שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ה · סימן כט
הלכה כתנא קמא וכן הלכה כחכמים כתבתי בנדפס באות מ' דמצינו בש"ס בכמה מקומות שאמרו כן ועמדתי על דברי הרב בני שמואל עי"ש וידידי הרה"ג אברהם יצחק בלייווייס דומ"ץ בבריסק דליטא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל במערכת ה' אות מ' חשף זרועו להראות לנו מקומות רבות בש"ס דאמרינן הלכה כת"ק אף שלא נזכר מי הוא הת"ק והביא דברי היד מלאכי שעמד מתמיה בדברי התוספות מנחות דף ל"ו ע"ב ד"ה והא שכתבו דל"א הלכה כת"ק לפי שהדבר שנוי סתם ולא נזכר בה לשון רבים ולא לשון יחיד ע"כ וחידוש הוא קצת שלא זכר כת"ר גם דברי הגרי"ף בהגהותיו שבגליון תוספות דמנחות הנ"ל וביצה דף י"ז ע"א ד"ה אין שהתעורר גם כן והטמין ברמ"ז שלכאורה דבריהם סתראי נינהו והנה זה מכבר רשום אתי מה שנלע"ד בישוב דברי תוספות דמנחות הנ"ל דודאי שפיר מודו התוספות בכל דוכתי דשייך למימר הלכה כתנא קמא אף על גב שנזכר סתם והיינו טעמא דבכל דוכתא תנא קמא חשיב כרבים וכאלו הוזכר בלשון חכמים וכמו שהוכיח בספר שער המלך הלכות יום טוב פרק שלישי הלכה ה' ע"ש ויש לזה עוד חבילות ראיות אין מספר ועיין עוד שבת ד' ס' ע"ב פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים והתם ת"ק שנוי סתם והתוספות בביצה דף ב' ע"ב ויבמות דף מ"ב ע"ב ועוד בשאר דוכתא כתבו דתנא קמא שהוזכר סתם ויחידאה פליג עליו חשיב כרבים לגבי יחיד לפסוק הלכתא כוותי' ועיין רשב"א וריטב"א יבמות שם ועיין עוד ברש"י נדה דף ל' ע"ב ד"ה וכ"ת ובריטב"א שם ועיין ברא"ש פ"ג דברכות סי' ל"ו וא"כ שפיר שייך לומר הלכה כת"ק כמו דשייך לומר הלכה כחכמים כמבואר בדברי התוספות עצמם במנחות שם וכמו שהביא עוד כת"ר יחי' מכמה דוכתי ובזה ניחא קושיית התוס' בביצה דף י"ז אמנם בהך דמנחות שם פליגי התם בברייתא חכמים עם ת"ק ושוב לא ידעינן אי ת"ק חשיב כרבים וכמו שכתב הרא"ש בפרק ז' דבבא מציעא סי' י"א דחכמים עדיפי מתנא קמא דלשון חכמים כולל רבים אבל סתמא אשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון עי"ש (ועיין מגן אברהם סי' קפ"ח סק"ה שעמד בסתירת דברי הרא"ש בזה בפסחים ובנדה ועיין בספר קרבן נתנאל בפסחים פ"ד סי' ח' אות ט"ו ולענ"ד י"ל דההיא דנדה וההיא דפסחים שאני דבגמרא אוקימנא לחכמים דהתם ביחידאי בנדה אמרינן דחכמים היינו ר' יוסי ובפסחים אמרינן דחכמים היינו ר' יהודה ואע"ג דגם ת"ק פסחים התם אמרינן דהיינו ר' מאיר והוה גם כן יחידאה מכל מקום יש לומר שפיר דבכי האי גוונא סתמא עדיף מה שאין כן עלמא היכא דהוזכר חכמים בודאי רבים נינהו ועיין היטב בחי' רשב"א בשם רמב"ן בנדה התם ד"ה והא דאמרינן ב"ה וכו' ואולי קדמני בזה ביד מלאכי סי' תרס"א שרמזו הברכי יוסף שם בסי' קפ"ח אות ג' בסופו אמנם אין יד הכהן הגדול בידי הנכאה לראות הכתוב שמה ושוב אחרי כותבי מצאתי כן בספר לימודי ה' לימוד ס"א עי"ש וכת"ר יחי' בשדי חמדתו מערכת ה"א אות ק"כ רמז לעיין בזה במערכת חי"ת אות ק"ט ועדין לא זכינו לאורו) וכן מתבאר מדברי הגה"מ הלכות שבת פ"ה אות יו"ד דחכמים עדיפי מת"ק שכתבו שם וז"ל אמנם רבותינו שבצרפת פסקו דלא קימא לן כן כיון דלא מסיימי דברי ר' ברונא בין ת"ק לחכמים ודילמא חכמים אוסרים עכ"ל ולכך בכה"ג לא ניחא ליה למימר הלכה כת"ק וניחא ליה טפי למימר אין הלכה כר' יעקב וזה שדקדקו התוספות בלשונם לפי שהדבר שנוי סתם ולא נזכר בה לשון רבים ולא לשון יחיד היינו שתנא קמא הנזכר כאן לא חשיב כרבים כנלע"ד ולהסביר החילוק בזה אפשר לומר לענ"ד עפ"י מאי דאיתא בסנהדרין דף ל"א ע"א פשיטא כיון דאמר הלכה כרשב"ג ממילא ידענא דאין הלכה כחכמים מהו דתימא הני מילי לכתחלה אבל דיעבד שפיר דמי קמשמע לן דאי עבד מהדרינן ליה ועיין בפירש"י שם (ד"ה ממילא) מש"כ וז"ל דבשלמא התם אי לאו דהדר ואמר אין הלכה כחכמים הוה אמינא אי עבד לא מהדרינן דאלים כח דברי המרובין אבל הכא כיון דאמר הלכה פשיטא דאי עבד כיחיד מהדרינן ליה עכ"ל ועיין עירובין דף מ"ו ע"א ובפירש"י ד"ה מאי כשנזכר וכו' דאתמר בפלוגתייהו הלכה כרבנן וכו' אמאי לא אהדר עובדא עכ"ל ולפי זה כשאומר בעלמא הלכה כתנא קמא דחשיב כמו רבים א"כ גם בדיעבד ובשעת הדחק הלכה כמותו ומהדרינן עובדא מה שאין כן בהך דמנחות אי הוה קאמר הלכה כת"ק אפשר דת"ק דהכא חשיב כיחידאי כיון (דרבים) דחכמים פליגי בסיפא והו"א דאלים כח דברי המרובים ומאן דפסק כחכמים דלא כת"ק לא מהדרינן ליה לכך ניחא טפי למימר אין הלכה כר' יעקב פי' אלא כתנא קמא כמו שכתבו התוספות ואם כן מאן דעבד כר' יעקב דהוא יחידאה מהדרינן ליה וממילא נדע דמכש"כ למאן דפסק כחכמים דמקולי טפי מר' יעקב וגם בשעת הדחק אין לעשות אלא כת"ק כנלע"ד נכון בעזה"י והנה כבוד תורתו הביא מס' בני שמואל ויתר רבנים שהבינו בדברי רש"י ביצה דף כ"ד ע"א דלא שייך לומר הלכה כת"ק משום דלא הוזכר מי הוא התנא קמא וכתב ע"ז וז"ל ולדידי אחרי המחי"ר לא כיון רש"י לזה כלל אלא כונתו משום דהתם לא נשנה הדין ההוא בהדיא במתניתין רק דקשיא לן מעשה לסתור ואמרינן חסורי מיחסרא כו' ולכן מאן דמתני מילתיה דשמואל אמתניתין לא הומ"ל הלכה כר' יהושע דהא מילתיה דר"י ליתא במתניתין כלל אבל בעלמא מודה רש"י דשייך שפיר לומר הלכה כת"ק עכ"ל והנה דברות קדשו נעלמו ממני ולא זכיתי להבינם כי נסגרו מפני שערי בינה שהרי דינו של ר' יהושע שפיר נשנה התם במתניתין דקתני ה"ז לא יטול אא"כ יודע שניצודו מעיו"ט ואולי כונתו הקדושה למה שהבין הצל"ח בביצה שם דהא דקאמר התם בגמרא חסורי מחסרא וה"ק ספק מוכן אסור ור"ג מתיר היינו שגם לשון זה ספק מוכן אסור הוא מוסיף ג"כ בלשון המשנה והיינו מילתיה דר' יהושע שהוא אוסר כל ספק מוכן גם בשל נכרי משא"כ ת"ק דמתני' לא איירי אלא בספק מוכן בשל ישראל עי"ש היטב ולכך כתב מרן דהא מילתיה דר' יהושע ליתא במתניתין כלל וכמו שכתב גם כן הצל"ח שם בלשון רש"י עי"ש אמנם לענ"ד מלשון רש"י שם ד"ה ספק מוכן כלומר וזו שאמרנו כו' נראה דס"ל דבלשון הת"ק לא מחסר מידי ואינו מוסיף בלשון המשנה רק הך ור"ג מתיר עי"ש היטב ולפ"ז צ"ל דס"ל להש"ס דאין חילוק בענין זה בין ספק מוכן של ישראל לשל נכרי כיון דהנכרי עושה בשביל ישראל וכמש"כ בס' פני יהושע שם עי"ש ואם כן דינו של ר' יהושע שנוי במתניתין ולכאורה שפיר הומ"ל הלכה כת"ק גם לא זכיתי להבין מש"כ עוד הדר"ג שם דלרש"י נראה דאפילו היכא דנזכר בלשון וחכ"א אין שייך לומר הלכה כחכמים לפי מה שהבין הרב בני שמואל בכונת רש"י ז"ל ולא ידעתי היכן נראה כן מדברי רש"י שהרי כאן לא הוזכרו דברי ר"י בלשון וחכ"א וספר בני שמואל לא ראיתי מעודי לראו' שמה דברים ככתבן וצל"ע ומה שנלע"ד בכונת רש"י ז"ל הוא על פי מה שראיתי בחי' הרשב"א בביצה שם שכ' וז"ל חסורי מחסרא וכו' הא דעביד הכא במתני' ר' יהושע בר פלוגתיה דר"ג (כצ"ל) בהא משום דבריתא מפרשא דר' יהושע הוא דפליג עלי' ואסר עכ"ל מבואר מדבריו שגרסתו בגמרא היא חסורי מחסרא וה"ק ספק מוכן אסור דברי ר' יהושע ור"ג מתיר וכנראה שזו היתה גירסת רש"י ג"כ וכ"נ קצת בלשונו שם בד"ה ספק מוכן עי"ש ולפ"ז ניחא שפיר דלא קאמר הלכה כת"ק דהוה משמע ת"ק השנוי במתניתין סתם דחשיב כרבים ולפום מאי דמחסרינן ומוקמינן לישנא דמתניתין אין זה סתמא אלא ר' יהושע מתנינן בה ויחידאה הוא והול"ל בהדיא הלכה כר"י וע"ז תירץ רש"י שפיר דלא תני ליה במתני' כנלע"ד נכון ולגרסת הרשב"א הנ"ל א"ש ג"כ מה שהקשה בספר פני יהושע דלמאי איצטריך לל"ק לפסוק כלל הלכה כר"ג דפשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועי"ש מש"כ בזה דקמ"ל דלא נימא מעשה רב אמנם אי גרסי' גם בלישנא קמא בגמרא דברי ר' יהושע בפשיטות א"ש ואין כאן קושיא כלל ובעיקר הך קושיא דפרכינן בעלמא פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים והלא נפ"מ בפסק הלכה לענין דיעבד ושעת הדחק וכמבואר ממש"כ למעלה יש לעיין בספר כפו"ת פרק לולב הגזול מה שכתב ע"ד הג"א שם שהם מדברי או"ז הגדול הלכות סוכה סי' ש"ו ואינו מצוי בידי כעת ועיין בספר לימודי ה' לימוד קנ"ז והנה בהא דמקשו התוספות ביצה דף י"ז הנ"ל ד"ה אין הלכה אמאי לא קאמר הלכה כת"ק דקדק בשעה"מ פ"ג מהלכות יו"ט הנ"ל אמאי לא הקדימו דבריהם שם בד' י"א ע"א א"ד א"ר מתנה אין הלכה כר' יהושע ואמאי ל"ק הלכה כת"ק והנה לכאורה אפשר לומר דהתם לא קשיא דמשום דאיכא התם חד לישנא דקאמר הלכה כר"י לכך ניחא לאידך לישנא לאפוכי ולמימר אין הלכה כר"י מלמימר הלכה כת"ק ועיין ריטב"א יבמות דף מ' ע"א ד"ה ולמאי דאפכת אמנם מדברי התוס' מנחות דף ל"ו הנ"ל לא משמע כן דהא התם גם כן איכא חד לישנא דק מר הלכה כר' יעקב מ"מ דקדקו דהול"ל הלכה כת"ק וגם כתבו דא"כ לימא הלכה כחכמים עי"ש וכן יש לדקדק עוד בשבת דף ס' ע"ב א"ר מתנה וכו' אין הלכה כרשב"א עי"ש ואמאי לא קאמר הלכה כת"ק ואולי אפשר לומר דהתם איכא תרי פלוגתי בבריית' ת"ק ורבי ת"ק ורשב"א עי"ש ואי הוה אמר סתם הלכה כת"ק היה צריך להאריך ולבאר הלכה כת"ק לגבי רשב"א ולכך ניחא ליה טפי לקצר ולמימר אין הלכה כרשב"א אמנם לכאורה לפי"ז גם קושיית התוספות בביצה ל"ק דהתם גם כן איכא תרי פלוגתי ת"ק ור"א ות"ק ואותו הזוג ואי הוה אמר הלכה כת"ק היה צריך להאריך ולומר לגבי אותו הזוג ואולי אפשר דהתוספות עדיפא משני אבל באמת אפשר לתרץ גם כן כמש"כ אמנם אכתי יש לדקדק כן בפסחים דף מ' ע"א אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי ובב"ב דף צ"ו ע"ב אין הלכה כאחרים ואמאי לא קאמר הלכה כת"ק ועיין ברכות ד' כ"ח ע"א הכי אמר ר' יוחנן אין הלכה כר' יהודה ועיין רש"ל ובצל"ח שם ודו"ק ועיין עוד ברכות דף מ"ב ע"א אין הלכה כר' מונא אתמר ומגילה דף י"ח ע"ב ושמואל אמר אין הלכה כר' מונא עי"ש עיין בשעה"מ שם בריש דבריו שהקשה מסוגיא דביצה ד' י"א עמש"כ הרא"ש פרק לולב הגזול וערבה בשם ראבי"ה דיחיד האומר בשם אחר חשיב רבים עי"ש ומבואר מדבריו שהבין דלשון וכן מסתבר כו' שכתב ברא"ש שם הוא מלשון ראבי"ה גופיה אמנם במרדכי שם ר"פ לולב וערבה מבואר דמה שכתב ראבי"ה כרב חסדא הוא מטעם אחר משום דאביי ורבא ס"ל כותי' עי"ש ועי' באו"ז שם סי' שט"ו ואם כן הך וכן מסתבר הוא לשון הרא"ש עצמו וק"ל ע"ז מדברי הרא"ש פרק הכונס סי' ח' שהביא בשם הרמ"ה שפסק דלא מנכינן כחש גופנא דאמרו לו לר"ש וכו' ויחיד ורבים הלכה כרבים והוא ז"ל חלק עליו עי"ש ולפי דבריו בסוכה הו"ל לדחות דברי הרמ"ה גם מטעם זה דאפילו אי פליגי אמרו לו אר"ש מ"מ הא ר"ש בן יהודא אומר משום ר"ש בן מנסיא וחשיב ג"כ רבים וצע"ק וע"ע ברא"ש פ"ק דב"ק סי' ח' ובספר מאה שערים לבעל העיטור על הרי"ף ב"ק אות ו' ודו"ק ובדרך אגב אציע פה לפני כבוד תורתו שליט"א מה דנתקשיתי בדברי השטמ"ק ב"ק שם ד' נ"ט ע"ב ד"ה דן רב כר"מ כו' ושמא י"ל משום דקיי"ל בעירובין ר"מ ור"י הלכה כר"י ור"ש ור"י הלכה כר"י ומשמע ליה לרב לפסוק כר"מ וכר"ש נגד הכלל וכו' עכ"ל ותמוה לי טובא דהא בעירובין שם ד' מ"ז ע"ב אמרינן דרב לית ליה הני כללי עי"ש וא"כ מה רשותא היא במה דפסק רב בהנך תרתי כר"מ וכר"ש נגד הכלל וצ"ע לקוצר דעתי עכ"ד יצ"ו. (אמר המחבר מה שכתב שציינתי בנדפס לעיין במערכת החי"ת אות ק"ט כן הדבר כאשר עיניך תחזינה בשדי חמד ח"ב במערכה הנ"ל ששם הבאתי דברי הרבנים מג"א וקרבן נתנאל ויד מלאכי סי' תרס"א ובמה שכתב אם יחיד האומר בשם אומרו חשיבי רבים עיין בשדי חמד ח"ב במערכת היו"ד אות ד' מה שכתבתי בכלל זה בס"ד):