שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ה · סימן כו
הלכה כר' מאיר בגזרותיו. בנדפס באות ה' הבאתי מה שכתב הגאון יד מלאכי בשם הרב החסיד מוהר"ח ן' עט"ר בספרו היקר ראשון לציון דלא נאמר כלל זה אלא כשהמחלוקת היא אי גזרינן או לא אבל בדבר שכולם מודים דגזרינן אלא שחלוקים במהות הגזרה דלמר הגזרה היא באופן אחד ולמר הגזרה היא באופן אחר לא אמרינן בזה הלכה כר' מאיר בגזרותיו ותמהתי על הרב יד מלאכי שלא הביא דברי הריטב"א בחידושיו לסוכה ד' י"ד בפלוגתא דמסככין בנסרים שכתב מפורש כחילוקו של רבין חסידא בספר ראשון לציון (שוב בשנת תרנ"ד היה אצלי רב אחד שד"ר מארעא דישראל יצ"ו והיה בידו ספר יד מלאכי דפוס חדש (פראמישלא תרל"ז) ובו הגהות יקרות ובענין זה ראיתי שקדמני להביא דברי הריטב"א הנ"ל וז"ל דברי הרב ראשון לציון שהביא הרב המחבר הן הן דברי הריטב"א בחידושיו לסוכה על דף י"ד בפלוגתת ר' מאיר ור' יהודה אם מסככין בנסרים עכ"ל ובבואי אל הארץ הקדושה השגתי עתה (תר"ס) ספר ראשון לציון וראיתי שדבריו גם הם על סוגיא דנסרים וכיונה דעתו לדברי הראשונים) ואני הדל הבאתי ראיה לזה מסו פרק קמא דעבודה זרה ד' כ"א דפסק שמואל בההיא כרבי יוסי אף דשמואל סובר דהלכה כר' מאיר בגזרותיו והוא מהאי טעמא עי"ש אך עתה ראיתי שאין הכל מודים בכלל זה דהתוספות ביבמות ד' מ"ב ריש ע"ב כתבו בשם רש"י דר' יוסי נמי גזר ארוסה אטו נשואה ובההוא עניינא אמרינן בעירובין ד' מ"ז ע"א לאפוקי מדשמואל דאמר הלכה כר' מאיר בגזירותיו אלמא אף דר' יוסי נמי גזר אמרינן הלכה כר' מאיר וכבר נתעורר בזה הרב ערך השלחן בסי' תרל"א שהביא שם מה שכתב הריטב"א בשם רבו וכן כתב בס' תמ"ד סי' ק"ץ דלא קים לן כר' מאיר דאין אלו גזרותיו דאף ר"י גזר וכתב על זה וק"ק דבפרק בכל מערבין ד' מ"ז משני לאפוקי מדאמר שמואל הלכה כר' מאיר בגזרותיו אף דר' יוסי נמי גזר ארוסה אטו נשואה כפירוש רש"י מיהו התוספות בפרק החולץ כתבו דר' יהודה ור' יוסי סברי דלא גזרינן וכו' עי"ש ומדלא דחו התוספות פירוש רש"י מטעם זה דאם כפירושו היכי אמרינן בהא כללא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו הא כולהו נמי גזרי מוכח קצת שסוברים שגם. בכי האי גוונא אתמר האי כללא וצ"ע:
ולפי הנראה גם הגאון חות יאיר אית ליה ככלליה דרבין חסידא ראשון לציון הנ"ל דהנה רבינו התוספת יום טוב בפרק קמא דעבודה זרה משנה ה' במאי דתנן ר' מאיר אומר אף דקל טב וחצב ונקליבם אסור למכור לעכומ"ז הביא מה שכתב הרמב"ם בפירושו הלכה כר' מאיר שאסור למכור דברים אלו גזרה שמא יקריב מהם וכתב שבא לומר דלכך הלכה כר' מאיר משום דגזר והלכה כר' מאיר בגזרותיו שאם לא כן למה פסק כר' מאיר והלא בפירושו כתב דר' יהודה חולק וסובר שאין מקריבין חצב ור' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה אלא ודאי משום שהוא גזרה הלכה כמותו ועל זה כתב בחות יאיר סי' צ"ד ד' נ"א ע"ב (מדפוס חדש בד"ה הלכה כר' מאיר בגזרותיו) ומה שכתב שם התוספת יום טוב לא נהירא כי שם לכולי עלמא גזרינן בדבר דשייכא למיגזר ודו"ק עכ"ל נראה שכונתו לומר דהתם ר' יהודה נמי אית ליה הך גזרה דשמא יקריב מהם אלא דסבירא ליה דאין מקריבין חצב אבל בדברים שרגילים להקריב מודה דגזרינן שמא יקריב מהם ונמצא דכולי עלמא אית להו גזרה דשמא יקריב ורק פליגי באיזה דברים יש לחוש לשמא יקריב הנה בכי האי גוונא ליתא לכללא דכר' מאיר בגזרותיו ולכן לא נחה דעתו בדברי הרב תוספות יום טוב כן נראה כונתו וכן נראה שהבין מדבריו הרב שם חדש בח"ב סי' קמ"ז ד' מ"ד ע"ג וכיון שלא הונח לו דברי התוספות יום טוב לכן כתב דמה שפסקו הלכה כר' מאיר הוא משום דמוכח מהש"ס דקיימא לן כר' מאיר מדמקשה בש"ס ור' מאיר דקל טב הוא דלא וכו' ולמה ליה להקשות ארבי מאיר ומדיוקא ליקשי מתנא קמא ור"י דסברי אפילו דקל טוב שרי אלא על כרחין מדמקשי מר' מאיר שמעינן דהכי סבירא ליה ומקרוב נתכבדתי בספר יקר שנדפס מחדש דברי מלכיאל לידידי הגאון מוהר"ר מלכיאל צבי הלוי אבד"ק לאמזא יצ"ו וראיתי בסי' ס"א שהביא מה שכתב ביד מלאכי בשם ראשון לציון וכתב שאין הס' רל"ץ אצלו לידע טעמו אבל הדבר מסתבר וחידוש הוא לרוב גדלו שלא זכר דברי הריטב"א בסוכה שהבאתי אני הדל בנדפס שכתב כן מפורש אף גם זאת לא זכר שר שיטת רש"י ותוספות ביבמות הנז"ל שנראה שאין סוברים כן ולא דברי הריטב"א ותמים דעים שרמז הגאון ערך השלחן הנ"ל:
וראיתי עוד שם בדברי מלכיאל יצ"ו שהאריך קצת בעיקר הכלל ואחת מן השמועות שהביא שם הבאתי גם אנכי הדל בנדפס בשם הרב מקנה אברהם וכתבתי שלא ראה דברי הרב שושנים לדוד ולפי שנראה שספרים אלו אין מצויים אצל רבני גאוני דורנו האשכנזים יצ"ו לכן אכתוב מפורש דב"ק והוא זה הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא סי' קי"ח עמד לבאר אם כללא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו דוחה כללא דהלכה כרבים (והאריך להביא ראיות דגם לגבי רבים הלכה כר' מאיר בגזרותיו) וכתב דממתניתין דנדרים פרק ד' משנה ד' (בדף מ"א ע"ב) מוכח דלא נקטינן כר' מאיר נגד רבים דהתם פליגי ר' מאיר ורבנן ופסקו הרע"ב והרמב"ם שלא כסברת ר' מאיר (דתנן התם גבי מודר הנאה) לא יעשה עמו באומן וכו' אלא כרבנן עושה עמו ברחוק דר' מאיר גזר רחוק אטו קרוב ורבנן לא גזרי דמוכח דליתיה להאי כללא כי פליג עם רבים ואני הדל כתבתי שלא ראה דברי הרב שושנים לדוד שגם הוא הקשה למה לא פסקו כר' מאיר בגזרותיו ותירץ דכי עביד בקרוב ליכא איסורא דאורייתא משום דהוי דבר שאינו מתכוין ולא אסור אלא מדרבנן ולכך ליכא למיגזר רחוק אטו קרוב דהוי גזרה לגזרה ור' מאיר דגזר היינו משום דסובר דבר שאין מתכוין אסור מדאוריתא הילכך לדידן דקימא לן דבר שאינו מתכוין מותר משום הכי לא קימא לן כוותיה בהך גזירה ואין לומר דהכא הוי פסיק רישיה וכו' עי"ש ודבריו נכונים דהיכא דתליא גזרתיה במאי דאזיל לשיטתיה בדוכתא אחריתי ואנן לא קימא לן כוותיה בההיא שיטתא הכא נמי לית לן למיחש לגזרתיה בהאי מילתא: ונראה דיש הוכחה לזה ממאי דפליגי ר' מאיר וחכמים בריש פרק כל הצלמים דאמר ר' מאיר כל הצלמים אסורין מפני שנעבדין פעם אחת בשנה וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור ואמרינן בגמרא אי דנעבדין פעם אחת בשנה מאי טעמייהו דרבנן אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן במקומו של ר' מאיר היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ר' מאיר דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרי שאר מקומות אטו אותו מקום והפוסקים פסקו דלא כר' מאיר וטעמא בעי הא ר' מאיר גזר וקימא לן בגזרותיו כותיה ואין לומר דמשום דרבים פליגי עליה לא קימא לן כוותיה כבר הבאתי בנדפס מכמה רבוואתא שכתבו דגם נגד רבים הלכה כר' מאיר בגזרותיו והוכיחו כן מש"ס דכתובות דף ז"ן אמנם על פי דברי הרב שושנים לדוד מתיישב שפיר דכיון דפלוגתייהו תלי במאי דפליגי בעלמא אי חיישינן למיעוטא או לאן ואנן הא קי"ל בעלמא דלא חיישינן למיעוטא משום הכי לא קימא לן נמי בהאי דינא כגזרתיה דר' מאיר דתליא במאי דסבירא ליה בעלמא חיישינן למיעוטא:
וסברא זו (דכשהגזרה תליא במידי דסבירא ליה בעלמא ואנן לא נקיטינן כותיה בההיא לא אתמר כללא דכר' מאיר בגזרותיו) כתבה הגאון נצי"ב מלך בהעמק שאלה פרשת וירא שאלתא י"ג על מה שכתב רבינו השאלתות ואף על גב דסבירא לן הלכתא כר' מאיר בגזרותיו בהא כרבנן משמעתיה דרב אשי כתב בס"ק ו' וז"ל בהא כרבנן משמעתא דרב אשי כבר הובא דעת רבינו בתוספות בכמה מקומות דמכאן מוכח הלכה כר' מאיר בגזרותיו ולא בקנסותיו רוצה לומר דאי אפשר לומר דכאן יוצא מהכלל כדפסקו התוספות בשבת דף ט' דלא כר' מאיר דשאני התם דפסק הגמרא בהדיא דלא כר' מאיר והיכא דאתמר אתמר והכי נמי הא דפסק הגמרא ריש פרק הדר כר' אליעזר בן יעקב הוא כדי להוציא מכללא דכר' מאיר בגזרותיו דאי לאו הכי הלא כבר ידוע דהלכה כר' אליעזר בן יעקב אלא שהתוספות בבכורות דף כ"ז ב' ד"ה משנת נדחקו בזה והיינו טעמא משום דלטעמייהו אזלי בסוגיא דמסככין בנסרים שפסקו כשמואל מהא דהפכן על הצד ולא כרב וכר' מאיר בגזרותיו כמו שכתב הרמב"ן במלחמות ה' והיינו טעמא משום דסבירא להו כמו שכתב הבעל המאור בסוגיא דחבילי קש דהוא מלתא דלא שכיחא לסכך בית בנסרים בלא מעזיבה ור' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא וכיון דבהא אין הלכה כר' מאיר ממילא אין הלכה בגזרה כוותיה ומשום הכי בפלוגתא דריש פרק הדר דלא שכיחא שידור יחיד במקום נכרי וכו' ור' מאיר לטעמיה הוא דאזיל פשיטא שאין הלכה כר' מאיר וכו' אלו תורף דב"ק והנה מה שכתב שהתוספות בבכורות דף כ"ז נדחקו וכו' כנראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות דף כ"ג עי"ש על כל נים למדנו מדב"ק שבגזרה שהיא תלויה בסברתיה דבעלמא ובההיא לא קימא לן כותיה בגזרתיה נמי לא קימא לן כותיה וכדאסברה לן מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד הנ"ל שוב ראיתי בהעמק שאלה פרשת בא סי' מ"ד סק"ג שכתב גם שם סברא זו אך רק לשיטת התוספות אבל לשיטת שאר פוסקים כתב לחלק דדוקא כשאמרו בש"ס דגזרתו תלויה בסברא דאית ליה בעלמא כההיא דריש פרק הצלמים הוא דלא אמרינן בה הלכה כר' מאיר בגזרותיו אבל אם אמרו דר' מאיר גזר ולא אמרו בפירוש דאזיל לטעמיה בעלמא אף שהדבר מוכרח שגזרתו תלויה במאי דסבירא ליה בעלמא הוי בכלל מאי דאמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו ולפי זה שינויא דמרן מוהרד"ף תליא באשלי רברבי:
אחר זמן רב השגתי ספר שם חדש ח"ב (שרשמתי בנדפס) וראיתי להרב בסי' קמ"ז דף מ"ד ע"ג שכתב על קושיא זו שני ישובים השני נח לי והראשון קשה קצת ואלו הם א) שהרמב"ם בחבורו נרגש ממנה ויישבה במתק לשונו בהלכות נדרים פרק ז' הלכה ח' וז"ל נזדמנה לו מלאכה עמו כגון שהיו קוצרים כאחת עושה בריחוק הימנו גזרה שמא יסייענו למדנו מדבריו דטעמא דרבנן דאסרי בקירוב מקום (כדאמרינן בגמרא בקרוב כולי עלמא לא פליגי דאסור) היינו משום שמא יסייענו וכן כתב הרדב"ז בספר יקר תפארת ונמצא שבקרוב עצמו הוא משום גזרה ואם באנו לגזור רחוק אטו קרוב הוי גזרה לגזרה ולכן ניקום ונגזור גזרה לגזרה (רחוק אטו קרוב וקרוב גופיה שמא יסייענו) משום הכי לא קימא בהא כר' מאיר ולי הדל יש לפקפק בתירוץ זה דהא לא אשכחן דסבר ר' מאיר בעלמא דגזרה לגזרה גזרינן ומסתמא גם הוא סובר הא דלא גזרינן גזרה לגזרה וכי חייש הכא על כרחין לומר דמשמע ליה דכולה חדא גזרה היא וכיון דנקיטינן כר' מאיר בגזרותיו בהא נמי דפליגי אי גזרינן או לא דרבנן סברי דלא גזרינן משום דחשבי לה גזרה לגזרה ור' מאיר סבר דכולה חדא גזרה נמצא דפליגי אי גזרינן או לא הוה לן למינקט כר' מאיר ועם שיש ליישב אין דעתי העניה נוחה בישוב זה: אמנם עוד כתב הרב שם חדש שם ליישב קושיא זו (על פי מה שכתב הרמב"ם דטעמא דרבנן דאסרי בקרוב הוא משום גזרה שמא יסייענו) וז"ל אי נמי יש לומר כיון דהכא כולי עלמא גזרי אלא דרבנן גזרי דוקא בקרוב ור' מאיר גזר אף ברחוק הרי זה דומה למה שכתב הרב יד מלאכי בסי' קע"ג דהא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו היינו היכא דר' מאיר גזר ובר פלוגתיה לא גזר אבל היכא דתרוייהו אית להו דגזרינן אלא דפליגי בפרט אחד אם הוא בכלל הגזרה או לא ליתיה להאי כללא עכ"ל וזה נכון:
והנה סוגיא דנדרים דף מ"א הנ"ל הובאה בדברי מלכיאל שם וכתב שבספר תפארת ירושלים בנדרים דף מ"א ע"ב כתב דאין הלכה כר' מאיר בגזרותיו היכא דפליג עם רבים והרב המחבר יצ"ו כתב על דבריו דזה אינו כמפורש בכתובות דף נ"ז ובתוספות בכמה דוכתי והאריך ליישב מה שפסקו הפוסקים דלא כר' מאיר ולא הונח לו מה שכתב בס' תפארת ירושלים דנדרים קילי דאדרבא בנדרים יש להחמיר וכו' ולפי שאין בידם ס' שושנים לדוד לא ראו שכבר יישב הרב ההיא דלא יעשה עמו באומן בטוב טעם ועל כל פנים מה שכתב הרב יצ"ו דהדבר פשוט דכללא דכר"מ בגזרותיו היא אף נגד רבים הדין עמו וכן הבאתי בנדפס באות ח' דש"ס דילן והירושלמי וגדולי המפרשים נקטי הכי דאף נגד רבים הלכה כר' מאיר בגזרותיו כן ראיתי עתה להגאון נצי"ב בספרו הנורא העמק שאלה בפרש וירא שאלתא י"ג סק"ה שפירש דברי רבינו השאלתות דמה שכתב הלכה כר' מאיר בגזרותיו הוא אף לגבי רבים במה שכתבו התוספות בשבת דף ט' ד"ה גזרה דאף לגבי רבים הלכה כותיה והוכיחו כן מכתובות דף ז"ן וכתב הגאון העמק שאלה שמפני זה בכל מקום שהביאו התוספות הא דקימא לן כר' מאיר בגזרותיו מראים מקום לסוגיא דכתובות הנ"ל ולא לסוגיא דעירובין דף מ"ז משום דהתם פליג עם ר' יוסי ולא שמעינן דאף לגבי רבים הלכתא כר' מאיר בגזרותיו אלא מההיא דכתובות ושפתים ישק וכן ראיתי עתה להריטב"א בחידושיו לשבת דף ט' ע"א בד"ה גזרה שכתב וז"ל אומר ר"י אף על גב דקימא לן כר' מאיר בגזרותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח גבי הא דאמר ר' מאיר אסור להשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה (והיינו הך דכתובות דף ז"ן) הכא אין הלכה כר' מאיר וכו' עכ"ל והיינו כשיטת התוספות דלהוכיח דאף נגד רבים הלכה כמותו אין לנו אלא סוגיא דכתובות הנ"ל וכן כתב הרא"ש שם כדברי התוספות דגם לגבי רבים אית לן כללא דכר' מאיר בגזרותיו כדאיתא בכתובות דף ז"ן עכ"ל והרב שם חדש בח"ב סי' קמ"ז דף מ"ד ע"ג ראה דברי הרא"ש אלו ונסתייע מהם שגם לגבי רבים הלכה כר' מאיר ולא ראה שכן כתבו התוספות שם והוא חידוש שוב ראיתי שמרן בכללי הגמרא (שהזכירו בשם חדש שם) בשער החמישי פרק א' הביא דברי התוספות דשבת עי"ש וכתב בשם חדש שכבר הביא כלל זה לעיל בהי"ז (בהלכה י"ז והוא בח"א שאינו אצלי) וגם בה' (בהלכה) קפ"ג (עיינתי שם ולפום ריהטא לא מצאתי שם שדבר מזה) ומכאן אתה דן דמה שכתב הריטב"א בעירובין דף צ"ח ע"ב (בהא דאמרינן שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר) כיון דאמרינן הכא שבקת רבנן וכו' שמעינן מינה דאין הלכה כר' מאיר בזה ואף על גב דאמרינן התם הלכה כר' מאיר בגזרותיו לא נאמרו הכללות אלא על הרוב עכ"ל צריך לומר שכונתו (במה שכתב דאמרינן התם) היא לסוגיא דפרק אף על פי דהא בפלוגתא דר' מאיר עם רבנן איירינן וכי בעינן למימר דהלכתא כר' מאיר בגזרותיו אין לנו ראיה לזה אלא מההיא דכתובות ועתה נדפסו מחדש חידושי הריטב"א עם הגהות יקרות מאירות ומזהירות ונקראות בשם כור לזהב לידידי הרה"ג מוהר"ר צבי הירש בלוויים מוארשא יצ"ו וראיתי שעל מה שכתב הריטב"א ואף על גב דאמרינן התם וכו' מראה מקום הוא לסוגיא דעירובין דף מ"ז ע"א ובמחילת כבוד תורתו הרמה מרוב טירדת עיונו במלאכת הקדש הלזו לא דקדק יפה בזה והי' לו לציין סוגיא דכתובות דף ז"ן ולא סוגיא דעירובין דפליג התם ר' מאיר עם ר' יוסי ואין משם הכרח למאי דעסיק הריטב"א כאמור (נחזור לדברי הגאון דברי מלכיאל יצ"ו) וספר תפארת ירושלים לא ראיתי מעודי ויפה תמה עליו הרב יצ"ו הן במה שכתב דנגד רבים ליתא להאי כללא דזה אינו במחילת כתה"ר והן שבהערתו כבר קדמו בשירי קרבן בנדרים פרק רביעי הלכה ה' וכן הביא ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בחידושיו על הירושלמי בפרק ה' דנדרים שעמדו בקושיא זו הגאונים חקר הלכה ושב שמעתתא כדקשיא ליה להרב שירי קרבן:
וכתב עוד הרב דברי מלכיאל יצ"ו (בד"ה ובהא דמטה) שהגאון שואל ומשיב בספרו ידות נדרים סי' רכ"א תירץ קושיא זו על פי מה שכתב הריטב"א בעירובין דף צ"ח דכל הכללות הם על צד הרוב וכתב שדבריו תמוהים שהריטב"א כתב כן על מה שבש"ס פסקו דלא כר' מאיר אבל הכא דלא איתפרש בש"ס הלכה כמאן ודאי צריך לפסוק כר' מאיר בגזרותיו דמנא לן שדין זה אינו בכלל זה ודבריו ברורים ונכונים שאם לא כן מאי אהני לן כללא דיהבו רבנן הלכה כר' מאיר בגזרותיו הלא הכלל זה יהיה ביד הפוסקים כחומר ביד יוצר דלאיזה פוסקים יהיה מסתבר כר' מאיר ויפסוק כן ולאיזה מהם יהא מסתבר כבר פלוגתיה ויפסוק כמותו ונתת תורה כל אחד בידו אלא ודאי הכלל שריר ובריר לגבי הפוסקים ואין רשאים לפסוק היפך הכלל ורק חכמי התלמוד הם רשאים לפסוק היפך הכלל ועליהם הוא שאמר הריטב"א שהכלל הוא על הרוב וכו' ואף על חכמי הש"ס לא אמר הריטב"א אלא שאם נראה מפורש בש"ס שפסקו דלא כר' מאיר בגזרותיו יש לנו לומר דהוא משום דלא מסתבר ליה לש"ס סברת ר' מאיר ודברי הריטב"א הם על מה שאמרו שם מתני ליה רב חיננא בר שלמיה לחייא בר רב קמיה דרב לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויטלטל ברשות הרבים אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר על זה כתב הריטב"א שבקת רבנן פירוש דהא מילתא פלוגתא דר' מאיר ורבנן היא לקמן גבי מפתח דתנן לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים דר' מאיר אסר ורבנן שרו וכיון דאמרינן הכא להדיא שבקת רבנן ועבד כר' מאיר שמעינן מינה דאין הלכה כר' מאיר בזו ואף דאמרינן התם הלכה כר' מאיר בגזרותיו לא נאמרו הכללות אלא על הרוב עכ"ל הרי מפורש יוצא מדב"ק דמשום שיש לנו ידים מוכיחות מלשון הש"ס דקאמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר הוא דאמר דאין הלכה כר' מאיר בהאי מילתא אבל בעלמא ודאי מסתמא כל דליכא הוכחה בש"ס נקטינן ככללין ושפיר מקשו המקשים על הפוסקים בההיא דנדרים דלא כר' מאיר:
אמנם מה שכתב עוד הרב דברי מלכיאל יצ"ו שם דדבר ברור הוא דאף אם הלכה כר' מאיר בגזרותיו אף נגד רבים מכל מקום נגד סתם משנה אין הלכה כר' מאיר בגזרותיו כיון שרבי סתם כוותיה הנה לפום ריהטא דבר זה הוא חידוש אצלי דלפי שהערתי כללא דרבים עדיף מכללא דסתם משנה דבכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים מודו כולי עלמא ובכללא דהלכה כסתם משנה לאו כולי עלמא מודו עיין מה שרשמתי בנדפס באות מ"ב וצריך לעיין בזה איה"ש וזאת לזכרון:
שוב מצאתי תנא דמסייע לידידי הרב דברי מלכיאל יצ"ו מר ניהו הגאון שאגת אריה בתשובות החדשות בקונטריס לדין חדש סי' ד' דף ל"ד ע"ב שכתב דאף דהלכה כר"מ בגזרותיו גם במקום רבים מכל מקום יש לומר דהיינו היכא דלא סתם לן תנא דלא כר' מאיר אבל היכא דסתם לן תנא דלא כר' מאיר לית הלכתא כותיה בגזרותיו משום דסתם משנה עדיפא מרבים שהרי כל היכא דפליגי יחיד ורבים וסתם לן תנא כיחיד הלכה כסתם משנה אלמא סתמא דמתניתין עדיפא מרבים הילכך אף דהלכה כר' מאיר בגזרותיו אפילו במקום רבים מכל מקום במקום סתם משנה לית הלכתא כוותיה בגזרותיו וכתב ששוב ראה שהרא"ם בס' היראים סוף סימן קס"ט כתב דהלכה כר' מאיר בגזרותיו גם נגד סתם משנה וסיים דלא יזוז מדעתו הראשונה כדמוכח מדברי הפוסקים שפסקו באותו הדין שלא כר' מאיר בגזרותיו ומוכרח שסוברים דלא נאמר הכלל נגד סתם משנה ומזה תמה ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בחידושיו על הירושלמי בפרק א' דחלה הלכה ג' על הגאון תפארת ישראל במנחות פרק ר' ישמעאל משנה ה' משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים מלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים ר' יהודה אומר ברצון חכמים שכתב דאין הלכה כר' יהודה דלמה פסק כן ואי משום דהלכה כר' מאיר בגזרותיו ליתא דסתם משנה נגדו עי"ש שבדין ההוא פסקו הרמב"ם והרע"ב כר' יהודה ולא כר' מאיר בגזרותיו:
והנה לכאורה נראה דאף למה שפסקו הפוסקים בהא דלא כר' מאיר אין הכרח שטעמם משום שיש סתם משנה נגד ר' מאיר כדמשמע ליה להגאון שאגת אריה דהנה מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד בפרק עשירי דמנחות משנה ה' על מה שפסקו הר"ב והרמב"ם כר' יהודה כתב ולא ידענא טעמא דהא כיון דר' מאיר גזר דילמא אתי למיכל מניה הרי הלכה כר' מאיר בגזרותיו ועוד דבגמרא אתמר סברת ר' מאיר בשם חכמים ויש לומר דפסקו כר' יהודה משום דכמה אמוראי שקלו וטרו אליביה ועוד דמשנה ז' וח' דלקמן אזלא כותיה ועיין מה שכתב תוספת יום טוב במשנה ג' פרק ב' דכלים בשם מוהריק"ו עכ"ל הרב שושנים לדוד ומעתה אין לנו הכרח דלא קים לן כר' מאיר נגד סתם משנה דהא מצינן למימר כטעמא קמא דרב שושנים לדוד דמשום הכי פסקו כר' יהודה משום דכמה אמוראי שקלו וטרו אליביה, והוה ליה כאלו פסקו האמוראים בהדיא דלא כר' מאיר דבכי הא ודאי ליתא לכללא דכר' מאיר בגזרותיו כמו שכתב הריטב"א בעירובין דף צ"ח שהבאתי לעיל (בד"ה וכתב עוד הרב) הא לאו הכי אפשר דלא הוה פסקינן דלא כר' מאיר אף דאיכא סתם משנה דלא כותיה:
הן אמת שראיתי להרב שם חדש בסי' קס"ט שתמה על מה שכתב הרב שושנים לדוד דכמה אמוראי שקלו וטרו אליביה דעין רואה בסוגיא דמנחות ובסוגיא דפסחים דהאמוראי קעסקי לפרושי טעמיה דר' מאיר וטעמיה דר' יהודה וכו' וכל כי הא לא חשיב שקיל וטרי אליביה דכדאי הם לפרש דבריהם כמו שכתב הרב יד מלאכי בכלל רצ"ב בשם רבינו בצלאל וכו' עי"ש בדף ס"ו ע"ג (בד"ה תולדות חדש) ועיין במה שרשמתי אני הדל בשדי חמד מערכה זו אות קי"ז בענין זה מכל מקום אכתי איכא למידחי דטעמא דפסקו הרמב"ם והרע"ב כר' יהודה לאו משום דאיכא סתם משנה נגד ר' מאיר (דיש לומר דאף בכי האי גוונא קימא לן כר' מאיר בגזרותיו) אלא טעמייהו הוא כדכתב הרב שם חדש שם על פי כלליה דרב ראשון לציון דדוקא היכא דפלוגתייהו היא דר' מאיר גזר ור' יהודה לא גזר הוא דאמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו אבל היכא דתרוייהו גזרי אלא דמר גזר בהאי גוונא ומר באנפא אחרינא בכי האי גוונא ליתא לכללא דכר' מאיר בגזרותיו והוה ליה כשאר פלוגתייהו בעלמא דנקיטינן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה ואם כן בגזרה דאתי למיכל מניה דגם ר' יהודה גזר כמו שמתבאר מסוגיא דפסחים דף יו"ד אלא דבחדש הוא דלא גזר משום דבדיל מניה ור' מאיר בחדש נמי גזר אם כן בכי האי גוונא ליתיה לכללא דכר' מאיר וכיון דבהא ליתיה לכללא דכר' מאיר בגזרותיו הלכה כר' יהודה באופן דבין למר (שושנים לדוד) ובין למר (שם חדש) אין לנו הכרח דנגד הסתם משנה ליתא להאי כללא:
ומה שרצה הרב עמודי אש יצ"ו ליישב דברי התפארת ישראל על פי מה שצדד הגאון שבות יעקב ח"א סי' ל"א דנגד רבי יהודה קימא לן (לא קימא לן) גם בגזרותיו אלא שדחה דברי השבות יעקב שנעלם ממנו פסק הרמב"ם וש"ע יו"ד סי' ש"י דהשוחט את הבכור שלא על פי חכם אפילו הראו לחכם אחר כך ומצא בו מום אסור והוא כר' מאיר נגד רבי יהודה מטעם דקימא לן כר' מאיר בגזרותיו ומבואר דאף נגד רבי יהודה איתיה להאי כללא ואף הר"י בביצה כ"ז ע"א דפוסק כרבי יהודה הוא משום שכתב שהוא קנס ולא גזרה אלו דבריו יצ"ו ודבריו נכונים וכן כתבתי אני הדל בנדפס באות ז' על פי סוגיא דסוכה דף י"ד ע"א בפלוגתא דנסרים שפסקו הפוסקים נגד רבי יהודה מכח כלל זה ואף להפוסקים שם בהיפך היינו מטעם שכתב הריטב"א שהבאתי בנדפס באות ה' הא לאו הכי הוה אמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו גם לגבי רבי יהודה וכן כתב מרן כסף משנה בהלכות עבודה זרה פרק י' הלכה ד' (בד"ה ואין) בשם הרמ"ך וגם הבאתי שהתוספות בביצה דף כ"ז ד"ה אלא ובבכורות דף כ"ח ד"ה ר"מ ובהרמב"ן והרא"ש שם ובשאלתות פרשת בא סי' מ"ד מתבאר דאי לאו דחשבי לה קנסא הוה פסקינן כר' מאיר וכ מתבאר מדברי הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה על דף כ' ע"ב שכתב דקימא לן כרבי יהודה דלא פליגי בגזרה אלא בטעמא דמר סבר משהינן ליה ומר סבר לא משהינן ליה והגאון מלא הרועים בח"ב דף מ"ב ע"ד השיג על השבות יעקב מתוספות ביצה הנ"ל ומהגהות מיימוניות וכו' ושוב ראיתי מפורש בס' שונה הלכות ח"ב דף ד"ן ע"ב שכתב רבינו בעל הלכות גדולות בפלוגתא דר' מאיר ורבי יהודה (גבי שוחט את הבכור שלא על פי חכם ואחר כך הראו לחכם ונמצא בו מום) שכתב מפורש דאף דקימא לן ר' מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא הלכה כרבי מאיר דאמר רב נחמן הלכה כרבי מאיר בגזרותיו הרי דכלל זה שריר וקיים מפום כל הני רבוואתא גם בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה:
וכן תפס בפשיטות רבינו התוספות יום טוב בפרק קמא דעבודה זרה משנה ה' והגאון חות יאיר בתשובתו הנפלאה בכללי התלמוד בסי' צ"ד דף נ"א ע"ב (מדפוס חדש בד"ה הלכה כר"מ) רמז סוגיא דעירובין דף מ"ז דאמרינן לאפוקי מדאמר שמואל הלכה כר' מאיר בגזרותיו ושם איירינן בפלוגתיה עם ר' יוסי וכתב וז"ל ומשם דקימא לן כר' מאיר בגזרותיו אפילו נגד ר' יוסי כל שכן נגד ר' יהודה ועיין תוספת יום טוב סוף פרק ב' דנדרים ובעבודה זרה פרק קמא משנה ה' עכ"ל כנראה לא זכר הגאון לפי שעה מכל מה שכתבתי למעלה דמפורש יוצא מדברי כל הראשונים הנ"ל דגם כי פליג עם ר' יהודה הלכה כר' מאיר בגזרותיו ולכן הוצרך ללמוד במכל שכן מדר' יוסי לר' יהודה ומה שציין דברי התוספת יום טוב דנדרים כעת לא ידעתי כונתו דהא התם לא נזכר ר' יהודה אלא וחכ"א ואם כונתו לומר דאם לגבי חכמים מתבאר מדברי התוספת יום טוב דאמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו כל שכן לגבי ר' יהודה היה לו ללמוד כן מסוגיא דכתובות דף ז"ן שציין בראשית מאמר ואולי כונתו דמסתמא בר פלוגתיה דר' מאיר הוא ר' יהודה ואם כן מה ששנינו החכמים אומרים פותחין להם פתח ממקום אחר וכו' כאילו אמר ר' יהודה אומר וכו' ודוחק:
וראיתי בשו"ת זכר יהודה להגאון מוהר"י בטלן בביאורים וחידושים שבסוף הספר להרב מר נכדו במערכה א' ד' א' ע"ג פלפול חריף בכללא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו אם נאמר לגבי ר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי ואם נאמר לגבי רבים ואם נאמר לגבי ר' שמעון ולגבי ר' יהודה ומתוך דבריו נראה שלא זכר הרב מכל הנז"ל דהדבר פשוט וברור דקימא לן כר' מאיר בגזרותיו נגד ר' יהודה נמי וגם יש לי להרהר בדבריו הנחמדים ואכתוב תורף דבריו והם על מה שאמר רב יהודה אמר שמואל בעירובין דף ס"ב ע"ב הלכה כר' אליעזר בן יעקב דבעינן שני ישראלים אוסר זה על זה (גבי הדר עם הנכרי בחצר) שהקשה הגאון מצפה איתן למה ליה לשמואל לפסוק הלכה הכא הא קימא לן הלכה כר' אליעזר בן יעקב בכל מקום דמשנתו קב ונקי ותירץ דאיצטריך לאפוקי מדר' מאיר דאמר אפילו ישראל אחד אוסר וטעמא משום שמא ילמוד ממעשיו וכו' ואם כן הוי גזרותיו קמשמע לן דאין הלכה כר' מאיר ועל זה הקשה הרב הנ"ל דהא מבואר שם ד' מ"ז ע"א דרב נחמן אמר שמואל הלכה כר' מאיר בגזרותיו ואין לומר דרב יהודה אליבא דשמואל אשמועינן דאין הלכה כר' מאיר בגזרותיו דהא בפרק התכלת ד' מ"א ע"ב אמר רחבה אמר רב יהודה טלית שנקרע תוך שלש לא יתפור תניא נמי הכי וכו' תוך שלש ר' מאיר אומר לא יתפור וחכמים אומרים יתפור וכתב בהגהות מיימוניות פרק א' מהלכות ציצית והביאו מרן הבית יוסף בסי' ט' דמרבי מאיר מייתי ראייה ואף דחכמים פליגי עליה הלכה כר' מאיר בגזרותיו הרי דרב יהודה נמי סובר הלכה כר' מאיר בגזרותיו ואין לומר דכללא דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי עדיף מהלכה כר' מאיר בגזרותיו דהנה מרן בכסף משנה בפרק שמיני מהלכות בית הבחירה הלכה ח"י כתב פסק כרשב"י נגד ר' אליעזר בן יעקב משום דהוא מאריה דתלמודא טפי מראב"י ובעירובין ד' מ"ו ע"א איבעיא לן דר' מאיר ורבי שמעון מאי תיקו אלמא דרבי שמעון לא עדיף מר' מאיר לענין הלכה ושקולים הם ואף דבירושלמי פרק ח' דשביעית ופרק ג' דתרומות נקטי בפשיטות הלכה כר' שמעון נגד ר' מאיר מכל מקום בגזרותיו דר' מאיר גם הירושלמי סובר דהלכה כמותו נגד ר' שמעון וביד מלאכי סי' תק"ף הביא בשם הכריתות והליכות עולם דר' מאיר ורבי שמעון הלכה כדברי המחמיר ואם כן בגזירות דר' מאיר בודאי הלכה כמותו נגד ר' שמעון ובחות יאיר סי' צ"ד כתב להדיא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו גם נגד רבי יוסי וכל שכן ר' שמעון יע"ש וכיון דבגזרות דר' מאיר הלכה כוותיה נגד ר' שמעון כל שכן נגד ר' אליעזר בן יעקב כיון דאפילו בעלמא נקיטינן כר' שמעון נגד ראב"י ועוד דהא מבואר בעירובין ד' מ"ו ע"ב ר' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה ובכל זאת בגזרותיו דרבי מאיר סבירא ליה לרב יהודה במנחות דף מ"א ע"ב דהלכה כמותו אף נגד ר' יהודה דחכמים דר' מאיר המה ר' יהודה כידוע וכ"ש נגד ר' שממון דהלכה כר' מאיר בגזרותיו אם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר דבגזרותיו הלכה כמותו נגד ר' אליעזר בן יעקב אלו תורף דבריו לענייננו ואני טרם אחלה לדבר על דברי הרב בחידושים וביאורים הנ"ל אודיע צערי כי תמיה לי טובא על הגאון מצפה איתן שבמחילת כבוד גאונו נעלם ממנו שמה שהקשה לשמואל למה הוצרך לפסוק כר' אליעזר בן יעקב ותיסגי לן כללא דמשנתו קב ונקי כבר קדמוהו רבותינו התוספות בבכורות ד' כ"ג ע"ב (בד"ה משנת ר' אליעזר) ותירצו דמשום דלא מיסתבר כוותיה הוצרך לפסוק בהדיא עי"ש ועתה נבא לדברי הרב הנ"ל): הנך רואה דכשבא להכריח דכללא דכר' מאיר בגזרותיו אתמר גם לגבי ר' יהודה לא מצא הדבר מפורש כן רק מההיא דמנחות ד' מ"א דפליגי ר' מאיר וחכמים ואמר מר דסתם בר פליגתיה דר' מאיר הוא ר' יהודה אלמא דגם נגד ר' יהודה אמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו והנה אמת דסתם בר פלוגתיה דר' מאיר הוא ר' יהודה כמו שכתבתי אני הדל במערכת הסמ"ך והבאתי כן בשם הגאון בנין ציון בח"א סי' קס"ט דמסוגיא דפסחים ד' י"א ומסוגיא דסנהדרין ד' מ"ה נראה דפשיטא ליה להש"ס דסתם בר פלוגתיה דר' מאיר הוא ר' יהודה וכן סתם בר פלוגתיה דר' יהודה הוא ר' מאיר אבל תמיה לי למה הוצרך לזה והלא במחלוקת מפורשת ר' מאיר ור' יהודה מתבאר מכל מה שכתבתי דשגור בפי הפוסקים לומר הלכה כר' מאיר בגזרותיו נגד ר' יהודה גם עיקר קושייתו על מה שכתב הגאון מצפה איתן מדאמר רב נחמן אמר שמואל בדף מ"ז הלכה כר' מאיר בגזרותיו איני מבין מאי קשיא ליה דנהי דמהתם שמעינן דשמואל אית ליה כללא דכר' מאיר בגזרותיו מכל מקום אין מזה סתירה לדברי הגאון מצפה איתן דהא לא קאמר דשמואל לית ליה האי כללא כי היכי דתיקשי עליה מסוגיא דדף מ"ז דאית ליה אלא כונתו לומר דבדבר זה סבירא ליה לשמואל דאין הלכה כר' מאיר והרי כיוצא לזה כתב הריטב"א בחידושיו לעירובין ד' צ"ח שהבאתי דב"ק לעיל (בד"ה וכתב עוד הרב) דאף דמשמע ליה להריטב"א דרב נקיט האי כללא דהלכה כר' מאיר בגזרותיו מכל מקום בההוא עניינא סבירא ליה דאין הלכה כר' מאיר וכן יש לומר אליבא דשמואל:
גם הגאון שאילת שלום (על השאלתות) בפרשת וירא אות ט"ז על מה שכתב רבינו בעל השאלתות בשאלתא י"ג ואף על גב דסבירא לן הלכתא כר' מאיר בגזרותיו בהא כרבנן משמעתיה דרב אשי הביא על זה דברי התוספות יבמות ד' ל"ז (ד"ה מי עביד רבנן) שכתבו בעיא זו אליבא דרבנן ולא אליבא דר' מאיר מכאן מדקדק בעל הלכות גדולות ובשאלתות דהא דאמר בפרק אף על פי הלכה כר' מאיר בגזרותיו היינו דוקא בגזרותיו ולא בקנסותיו עכ"ל איברא בשאלתות שלפנינו לא חזינן מזה דמחלק בין גזרותיו לקנסותיו ונוכל לומר דשאלתות סבירא ליה דכל אפייא שוין רק הכא אין הלכה כלל כר' מאיר משום הא דרב אשי דקאי הכא כרבנן דפליגי עליה דר' מאיר הוי כללא דכייל הלכה כר' מאיר בגזרותיו כמו שאר כללי הלכות דקימא לן הכי בר מהיכא דגילה הש"ס דענין זה יצא מן הכלל וכבר הארכתי בחבורי יש סדר למשנה ברכות פרק ה' בתוספות יום טוב בעניינים אלו עכ"ל הרי דכל הכללים לא נאמרו אלא על הסתם היינו היכא דלא גילה הש"ס שדבר זה יוצא מן הכלל וטעמא דלא קיימא לן בהא כר' מאיר הוא כמו שביאר הגאון נצי"ב בהעמק שאלה פרשת וירא שאלתא י"ג סק"ה דטעמיה דר' מאיר הוא משום דחייש בעלמא למיעוטא ולכן אף דלא שכיח שידור יחיד עם נכרי גזר ואנן דקימא לן בעלמא דלא חיישינן למיעוטא משום הכי לא קימא לן כותיה בהאי גזרה והיינו טעמא דפסק שמואל כר' אליעזר בן יעקב ומה שרצה ליישב קושייתו והיה בהניח דרב יהודה פליג אדרב נחמן דאמר משמיה דשמואל דהלכה כר' מאיר וכו' ואיהו סבירא ליה דלית לית ליה לשמואל האי כללא ודחה זה לפי שבמנחות ד' מ"א אית ליה לרב יהודה האי כללא וכו' לדעתי העניה אין משם הכרח דרב יהודה אית ליה האי כללא דהא הכי איתא התם אמר רחבה אמר רב יהודה טלית שנקרע חוץ לשלש יתפור תוך שלש לא יתפור תנא נמי הכי טלית שנקרע חוץ לשלש יתפור תוך שלש ר' מאיר אומר לא יתפור וחכמים אומרים יתפור ופשוט דרב יהודה לא ראה ברייתא זו שאם כן לא היה אומר בלשון הנראה שהוא האומר דין זה אלא היה מביא הברייתא ומסיים עלה דהלכה כר' מאיר עיין כתובות ד' י"ט ע"א גנובי גנבא למה לך אי סבירא לך כר' מאיר אימא הלכה כר' מאיר וכתב רש"י שלא הי' לו למינקט בהאי לישנא מודה בשטר שכתבו וכו' כיון שזו היא סברת ר' מאיר היה לו לומר הלכה כר' מאיר עי"ש הרי דלא זו הדרך למינקט מילתא באנפי נפשא וגנבא מיקרי ואם אמרו כן בההיא דבדברי ר' מאיר אינו מפורש דסבירא ליה מודה בשטר שכתבו וכו' רק שעל צד ההכרח הוצרכנו לומר דר' מאיר הכי סבירא ליה בכל זאת אמור רבנן גנובי גנבא למה לך ואיבעי לך למימר הלכה כר' מאיר כל שכן בהא דרב יהודה דאמר תוך שלש לא יתפור והוא ממש כלשון ר' מאיר ודאי דאינו נכון לומר מילתא באנפי נפשא כי אם להביא דברי ר' מאיר ולפסוק כמותו אלא ודאי רב יהודה לא ידע מהברייתא כלל אלא איהו סברא דנפשיה הוא דאמר וסתמא דש"ס הוא דמייתי ליה סיעתא ממילתיה דר' מאיר והיינו משום דסתמא דש"ס נקיט האי כללא דכר' מאיר בגזרותיו דלכן אף דפליגי חכמים הרי הלכה כר' מאיר אף נגד רבים (בגזרותיו) ולכן מייתי שפיר סייעתא מינה לרב יהודה ואכתי מצינן למימר דרב יהודה גופיה לא סבירא ליה ללא דכר' מאיר בגזרותיו דלא שמיעא ליה דהכי אמר שמואל כדאמר רב נחמן בשמיה:
כל זה אני אומר על פי מדותיו של הרב הנ"ל דהוה ניחא ליה למימר דרב יהודה ורב נחמן פליגי בהא אליבא דשמואל לולא דדק ואשכח דרב יהודה גופיה אית ליה האי כללא בההיא דמנחות ואהא שפיר קאמינא אנא דאין ראיה מההיא ואם כן יוכל הרב לומר כדאמר מעיקרא אמנם כבר כתבתי אני הדל בנדפס אות ה' דלא מצינן למימר אמוראי נינהו אליבא דשמואל דאי הכי לא הוה שתיק הש"ס מלמירמא כי האי גוונא ולשנויי אמוראי נינהו כמו שכתב הרשב"א בחידושיו לשבת ד' מ' כן כתבתי בנדפס לדחות מה שרציתי לומר דרב יהודה אמר שמואל בסוף פרק קמא דעבודה זרה ד' כ"א ע"א דפסק כר' יהודה ולא כר' מאיר הוא משום דלית ליה לרב יהודה דשמואל סבר הלכה כר' מאיר בגזרותיו עי"ש וקצת נראה מסוגיא דפרק אף על פי ד' ז"ן ע"א דסבירא ליה לתלמודא דרב יהודה אמר שמואל מודה לדרב נחמן אמר שמואל דהלכה כר' מאיר בגזרותיו והוא דאמרינן התם דאחתיה דרמי בר חמא אירכס כתובתה אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים משהה אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה אמר ליה אביי והא אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו אי הכי זיל כתוב לה ע"כ בש"ס שם משמע קצת דרב יהודה נמי מודה לדרב נחמן אמר שמואל אך אינו מוכרח כמובן ולכן כתבתי בנדפס דאם איתא דפליגי אמוראי בהכי לא הוה שתיק הש"ס ובהכרח לומר דקם ליה לש"ס דלא פליגי אמוראי אליבא דשמואל ואם כן רב יהודה נמי סבירא ליה דהלכה כר' מאיר בגזרותיו ומה גם לפי מה שמתבאר מדברי הריטב"א בעירובין לדף צ"ח ע"ב דרב נמי אית ליה האי כללא פשיטא דרב יהודה לא פליג אתרי רבוואתיה ובכל זאת קושיית הרב הנ"ל על הגאון מצפה איתן לא קשיא כדכתיבנא לעיל:
ואם בקנסותיו דר' מאיר קיימא לן כוותיה רשמתי בנדפס בסוף אות ז' ספרי דבי רב המדברים בזה והגאון יד מלאכי בסי' עק"ד הביא מה שכתבו התוספות בביצה ד' ז"ך ד"ה אלא ובבבא מציעא ע"ב ע"א ד"ה קונסין ובבבא קמא דף ל' ד"ה וחכ"א ובזבחים ק"ד ובבכורות דף כ"ח והרא"ש בפרק המניח סוף סי' א' ובפרק עד כמה סי' ג' שכתבו דדוקא בגזרותיו ולא בקנסותיו ושכן נראה מפסקי הרמב"ם ומזה תמה על הרדב"ז ביקר תפארת על הרמב"ם סוף פרק שני ממתנות עניים שכתב בפשיטות וקימא לן כר' מאיר בקנסותיו וכתב לחלק דליתיה להאי כללא אלא היכא דאיכא מאן דפליג עליה והך דהרדב"ז שהביא בשם ר' מאיר בלי חולק וכמו שכתב מרן כסף משנה שם בשם הר"ן אלא דמכל מקום לא הוה ליה למינקט לישנא דקימא לן עכ"ל והצדק אתו דאינו מתיישב לשון הרדב"ז ואני הדל מוסיף שכפי הנראה אינו מפרש הרדב"ז כפירוש הר"ן (אליבא דהרמב"ם) שהביא מרן כסף משנה דכולה ר' מאיר שאם כן לא היה צריך להזכיר לא קנס ולא גזרה רק לומר שמפרש רבינו שר' מאיר אינו חולק על תנא קמא וכולה ר' מאיר וממילא כיון שאינו חולק עליו נקיטינן כוותיה אף אם אינו מידי דקנס ולא גזרה ולכן נראה דברים כפשטן שכונתו לומר דתנא קמא ור' מאיר פליגי ונקיטינן כר' מאיר בקנסותיו והוא תמוה כמו שתמה עליו ביד מלאכי ואף שמצינו לאחד מגדולי הראשונים מר ניהו הרא"ם בספר היראים סי' שנ"ב שנראה שסובר דהלכה כר' מאיר בקנסותיו שכתב וז"ל ותנן בפרק עד כמה השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו ר' יהודה מתיר ר' מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור ואמרינן בגמרא ר' מאיר אומר אפילו במומין שאין עשוים להשתנות לאחר מיתה קאמר משום דגזר אטו מומין המשתנים לאחר מיתה וקנסא קניס וקימא לן כר' מאיר בגזרותיו ויש לומר אחרי דקנסא הוי לא קנסינן בחוצה לארץ דהא אין דנין דיני קנסות בחוצה לארץ עכ"ל הנה מלבד שקשה על הרדב"ז שאף אם ראה דברי הספר היראים הנ"ל לא היה לו להמשך אחר דבריו עם כי גדול כבודו אבל הוא יחיד נגד כל הראשונים שהביא הרב יד מלאכי ועוד דאעיקרא אין הכרח שסובר הרא"ם דהלכה כר' מאיר בקנסותיו אלא כונתו לומר דמשום קנסא גזר ר' מאיר ובכלל גזרותיו היא וכמו שפירש הגאון העמק שאלה בפרשת בא שאלתא מ"ד בכונת דברי הרמב"ן עי"ש:
גם מרן מוהריט"א בפרק עד כמה סי' כ"ח הביא בשם תוספות חיצוניות שכתבו דהך גזרה דמומין שבגוף אטו דוקין שבעין אינה אלא קנסא בעלמא דלא שייך למיגזר מומין שבגוף אטו דוקין שבעין אם לא משום קנס עכ"ל התוספות וכתב על זה וז"ל ולדעת הלכות גדולות ורבינו (הרמב"ן דחשבי לה גזרה ולא קנסא) יש לומר דאף על גב דלא קימא לן כר' מאיר בקנסותיו היינו בדבר דהוי דוקא מידי דקנסא אבל הכא דמשום קנסא הוא דגזרו מומין שבגוף אטו דוקין שבעין בכלל הלכה כר' מאיר בגזרותיו הוא כיון דסוף סוף לא אסור משום קנסא לבד כי אם בהצטרפות דאיכא למיגזר שאר מומין אטו דוקין שבעין עכ"ל ועיין שם מה שביאר למה אין שייך לגזור מומין שבגוף אטו דוקין שבעין ומעתה יש לומר שגם הרא"ם בספר היראים סובר כן והיינו דלא קאמר הרא"ם וקימא לן כר' מאיר בקנסותיו אלא בגזרותיו הוא דקאמר ויתכן שכן הבין בדעתו הגאון שב שמעתתא שער ז' סי' י"א (הביא דבריו בעמודי אש המוזכר להלן) שכתב שכל הראשונים סוברים דאין הלכה כר' מאיר בקנסותיו ותמה עליו ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו שלא ראה דברי היראים שגם בקנסותיו הלכה כמותו עי"ש ולפי מה שכתבתי יש לומר שגם הוא מפרש כן בכונת דבריו ואינו חולק על כל הראשונים שהביא הרב יד מלאכי דלא קימא לן כותיה בקנסותיו ועל דברי הרב יד מלאכי במה שרצה להליץ בעד הרדב"ז שלא אמרה אלא כשאין חולק על ר' מאיר כההיא דמיירי בה שכתב הר"ן דכולה ר' מאיר וכו' ראיתי עתה למרן חיד"א בספר יעיר אזן אות י"ב שכתב דישוב זה לא ניתן לאמר שמלבד הדוחק לפרש כן כמו שכתב הרב יד מלאכי בעצמו עוד הן בה דהיסוד שהניח שאין חולק כמ"ש מרן וכו' הרדב"ז שם כתב בהדיא דרבנן פליגי על ר' מאיר דאחר לשון זה סמוך ונראה אייתי הרדב"ז ההיא דפ"ק דמציעא וכתב עלה והני תירוצי לרבנן דלית להו קנסא אבל לר' מאיר דקניס ברישא כל שכן דקניס בסיפא עכ"ל הרי שכתב דרבנן פליגי אר' מאיר שלא כדברי הר"ן ומרן ותימה על הרב יד מלאכי איך לא שלטו מאורי אור עיני הכהן בדברי הרדב"ז הנ"ל עכ"ל וציין לעיין בהגהותיו על הרמב"ם: