אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת ה מערכת ה › סימן כ

שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ה · סימן כ

סימן יט

הלכה כרבי עקיבא מחברו אי אמרינן נגד ר' אליעזר אף על גב דרבו הוה הנה בנדפס אות י"ד הבאתי דבפרק שני דשבת משנה ג' פסקו המפרשים דאין הלכה כר' אליעזר וכן הפוסקים בא"ח סי' רס"ד פסקו בדין ההוא כרבי עקיבא וכן בריש פרק ב' דחלה פסקו הרמב"ם ורבינו עובדיה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר וכתבתי שצריך לומר הטעם כמו שכתב הרב יבין שמועה דכיון דרבי אליעזר שמותי הלכה כר' עקיבא לגביה ומה שאמרו מחברו ולא מרבו היינו שאר רבותיו של ר' עקיבא ולא ר' אליעזר משום דשמותי הוא אי נמי כמו שכתב הרב משק ביתי באות קמ"ו (בד"ה ולענין) שרבי עקיבא נתחכם טובא ומיקרי חברו עי"ש וזה דוחק שהרי במשק ביתי שם כתב בשם המפרשים דר' אליעזר רבו היה כדמוכח בסוגייא דשבת דף ט"ל סוף ע"ב ובסנהדרין דף ס"ז ע"א ודף ק"א ע"א ובפסחים דף ס"ו ע"א (כנראה צריך להיות סנהדרין ס"ח ופסחים ס"ט) ושכן כתב הרמב"ם בפתיחת חבורו ועוד ציין בזה לספר הכריתות וכו' עי"ש וכן כתב בפלפלא חריפתא בפרק האומנין סי' ח"י דר' אליעזר לא היה חברו ויהיה מאיזה טעם שיהיה על כל פנים הפוסקים תפסו לפסוק כרבי עקיבא נגד ר' אליעזר והבאתי בנדפס שכן דעת הרא"ש בפרק השוכר את האומנין סי' ח"י עי"ש שפסק כרבי עקיבא וכתב הטעם משום דר' אליעזר שמותי הוא וכן מתבאר ממה שכתב הרא"ש בפרק שבועת הדיינים סי' כ"ט בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא במלוה על המשכון ואבד המשכון:

ועוד ציינתי דברי הר"ן בהלכות בפרק מי שאחזו גבי פלוגתא דרבה ורב יוסף שבדף ע"ד ע"ב ההוא גברא דאמר לאריסיה כולי עלמא דלו תלתא וכו' אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריך כתב שם הר"ן (בד"ה ומה שכתב הרי"ף והלכתא כרבה) ועוד דבפרק הדיינים מוקמינן פלוגתייהו דרבה ורב יוסף כתנאי וקם רבה כר' אליעזר ורב יוסף כר' עקיבא ור' אליעזר במקום רבי עקיבא אינה משנה דשמותי הוא עכ"ל והתוספות בבבא קמא ד' ז"ן ריש ע"א (בתוך ד"ה בההיא) כתבו והא דבעי לאוקומא פלוגתייהו בדרבה ורב יוסף והוי רבה כר' אליעזר שהוא שמותי וכו' עי"ש ובפרק אלו מציאות ד' כ"ט ד"ה והרי וכו' כתבו ואם כן משמע דאין הלכה כרבה דהוי כר' אליעזר דשמותי הוא ובפרק כל כתבי ד' קי"ז ע"א ד"ה דשקיל ליה בברזי כתבו ויש לומר דבפלוגתא לא מיירי וכו' ואף דחשיב הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום דפליגי בה ר' עקיבא ור' אליעזר לא חשיב לה פלוגתא דר' אליעזר דשמותי הוא ובחידושי הריטב"א בפרק האומנין ד' פ"ב ע"א (בד"ה וכתב הרב אלפסי) כתב בהא פליגי ר' אליעזר ור' עקיבא וכו' והלכתא כר' עקיבא מחברו (תיבת מחברו קשה להולמה וכבר העיר מרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות מ"ו על דברי רבינו יונה בפרק כיצד מברכין שכתב כלשון הזה והביא שגם הרב יבין שמועה תמה על ספר הכריתות שכתב דהלכה כר' עקיבא מחברו והרי ר' אליעזר רבו היה ע"ש) ובמתניתין דהכא נמי סתם לן כותיה וכו' וסיים אלו דברי הרא"ם עכ"ל ומשמע דגם הריטב"א מודה להרא"ם במה שכתב דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר ובנדפס ציינתי לעיין במקנה אברהם ח"ב סי' ק"ב והוא שם בדף כ"ט ע"ב (בד"ה כתב) הביא מה שכתב רבין חסידא בספר קהלת יעקב ד' פ"ח ע"א דהא דאין הלכה כרבי עקיבא מחבריו היינו דוקא כשחבריו החולקים עליו הם מהתנאים אשר לפעמים הלכה כמותם אבל אם האחד הוא ר' אליעזר דקימא לן אין הלכה כר' אליעזר דשמותי הוא אזי האחר החולק עמו הוא יחיד והלכה כר' עקיבא מחברו עכ"ל (קהלת יעקב שבידי הוא דפוס חדש ודבריו הנ"ל הם בסי' גר"ן ד' ק"ח ע"ד) דמתבאר דתופס בפשיטות דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר וכן בתפארת ישראל (שציינתי בנדפס) בחידושים שאחר פרק שני דפסחים על משנה א' כתב כן בפירוש דהלכה כר' עקיבא לגבי רבי אליעזר וכתב בזה הלשון והרי קימא לן כר' עקיבא מחבירו ואפילו נגד רבו שהרי ר' אליעזר רבו הוה ואפילו הכי הלכה כר' עקיבא נגד ר' אליעזר בברכות ד' ל"ו ע"א ומשמעות דבריו הוא דלעולם הלכה כר' עקיבא אף נגד רבו אחר ומוכיח כן מדקימא לן כמותו נגד ר' אליעזר רבו וזה אינו מכוון לעניות דעתי דיש לומר דר' אליעזר שאני משום דשמותי הוא אבל נגד רבו אחר אפשר דלא קימא לן כוותיה וכבר ראיתי בספרים שכתבו דמסוגיא דכתובות דף פ"ד ע"ב מוכח דהלכה כר' עקיבא מחברו ולא מרבו אלא דר' אליעזר שאני כאמור: ושם (בנדפס) אות י"ד תמהתי על מה שכתב מרן הפרי חדש בנימוקיו על הרמב"ם פרק שני מהלכות עבודת יום הכיפורים דאין הלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר דמחברו אמרו ולא מרבו ור' אליעזר רבו הוה וציינתי לעיין ביעיר אזן מערכה זו אות מ"ז ושם אתה מוצא שתמה על מה שכתב הרב פרי חדש לדעת הרמב"ן דהלכה כר' אליעזר משום דרבו היה שהרי מדברי הרמב"ן עצמו בריש ספר לקוטות הרמב"ן מתבאר שסובר שהלכה כרבי עקיבא נגד ר' אליעזר דשמותי הוה והילך דברי הרמב"ן שבריש ספר הלקוטות שהביא מרן חיד"א ומסקנא כרב יהודה אמר רב וכו' אבל בארץ ישראל חיישינן לדרבי אליעזר ואף על גב דבעלמא הלכה כרבי עקיבא מסתבר ליה לרב טעמא דר' אליעזר וחייש ליה בארץ עכ"ל וסיים מרן חיד"א הראת לדעת שדעת הרמב"ן שר' אליעזר ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא אלא דרב מסתברא ליה טעמיה דר' אליעזר וחש ליה רב בארץ עכ"ל ואומר אני שמתבאר מדברי הרמב"ן דכל כך אלים ליה כללא דהלכה כרבי עקיבא לגבי ר' אליעזר דאף דבעלמא נקטינן בש"ס בדוכתי טובא כמאן דמסתבר כוותיה אף אם הוא נגד הכלל (כגון ביחיד נגד רבים וכיוצא) והכי נקטי רבוואתא בכמה דוכתי לפסק הלכה כמאן דמסתבר כוותיה והכא נמי דמסתבר לרב טעמיה דר' אליעזר היה יכול לפסוק כמותו לגמרי בכל זאת כתב הרמב"ן אליבא דרב דרק מיחש הוא דחייש לדר' אליעזר בארץ אלמא כללא דהלכה כרבי עקיבא לגבי ר' אליעזר אלים ליה טובא:

וכפי הנראה כן הוא מוסכם לרובא דרבוואתא דהלכה כרבי עקיבא נגד ר' אליעזר מטעם הנ"ל או מטעם שכתב הגאון יבין שמועה בכלל רל"א דנקטי כמאן דאמר הלכה כר' עקיבא מרבו וראיתי אני להגאון בסדר הדורות באות רבי עקיבא (במערכת העין) סק"ט שכתב בסתם כן בשם ספר הכריתות בימות עולם שער שלישי פרק רביעי על פי סוגיא דפרק כיצד מברכין ד' ל"ו ע"א ר' עקיבא במקום ר' אליעזר עבדינן כותיה ולא הביא שום חולק בזה: ומה שכתבתי בנדפס שהגאון מוהר"י ברלין בהגהותיו על הרמב"ם בריש חלק שלישי תמה על מה שכתב הרב לח"מ בפרק ט' מהלכות קרבן פסח דין ז' בפלוגתא דר' אליעזר ור' עקיבא דהלכה כרבי עקיבא מחברו סבור הייתי לומר כי לא לענין פסק ההלכה תמה עליו אלא על מה שקראו לר' אליעזר חבירו של ר' עקיבא הוא שתמה עליו שאינו חברו אלא רבו אבל לענין פסק הלכה מודה דכרבי עקיבא לגבי ר' אליעזר אית לן למיפסק אף שהיה רבו מהטעמים שכתב הרב יבין שמועה וגרם לי להבין כן לפי שעתה אין בידי ספרי הרמב"ם דפוס ברלין (שהיה בידי כשכתבתי מה שנדפס) ובדפוס שיש אצלי עתה לא נדפסו הגהות הנ"ל אך דרשתי ספר הרמב"ם מבית מדרש אחר ונמצאות בו הגהות הנ"ל וראיתי דב"ק ומתבאר שכונתו לומר דכר' אליעזר אית לן למינקט לפי שהיה רבו של ר' עקיבא והילך לשון הגאון הנ"ל דבריו של גדול צריכים פנים במה שכתב כר' עקיבא מחבירו והלא בסנהדרין ס"ח ופסחים ס"ט ונדרים ד' נו"ן דר' עקיבא תלמידו של ר' אליעזר ומוכח בכתובות פרק ד' (כנראה היה כתוב פ"ד והמעתיק הבין שהוא פרק ד' אך אינו כן אלא דף פ"ד) דהלכה כר' יוחנן דהלכה כר' עקיבא מחבירו ולא מרבו עכ"ל והרי הוא כמבואר שסובר דכר' אליעזר אית לן למינקט לפי שהיה רבו ואין הלכה כמותו לגבי רבו ובאמת הדבר תמוה איך פה קדוש יאמר כן היפך מה שנראה מדברי הראשונים הנז"ל דנקטינן כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר ואיך יתכן להשיג כזאת על הגאון לחם משנה שאמר כהלכה כדעת כל הראשונים ז"ל ושמוכח כן מסוגיא דכיצד מברכין ד' ל"ו כנז"ל:

ומצאתי בספר נחלי דבש על הלכות חליצה להגאון מוהר"ר יצחק דוב הלוי באמבערגער בסי' קס"ט ס"ק ע"ו (צד 47) שעמד על דברי הגאון הנ"ל ולפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם אעתיק לשונו וזהו (על מה שכתב מרן בסעיף מ"ג לא קראה ולא רקקה אלא שחלצה בלבד החליצה כשרה) ולא רקקה זהו כרבי עקיבא דפרקין ד' ק"ד וכתב הרב בית יוסף וז"ל וידוע דהלכה כר' עקיבא נגד ר' אליעזר והרב המגיד כתב דתניא כוותיה דר' עקיבא וכונתו דאף על גב דר' עקיבא תלמידו של ר' אליעזר מכל מקום הלכה כמותו דרבי אליעזר שמותי הוא וכן כתב הר"ן בפרק מי שאחזו דף ע"ד והרא"ש ביבמות פרק נושאין בשם ב"ה וכן כתב בפרק שבועת הדיינים וכן כתבו התוספות בפרק האומנין (ודברי הר"י מגאש פרק שבועת הדיינים ודנמוקי יוסף פ' האומנין שכתבו מחברו צע"ג) ובזה נדחה מה שכתב הרה"ג מהו' ישעי' ברלין בהגהותיו על הרמב"ם (ד' דירנפורט) פרק ט' מהלכות קרבן פסח הלכה ז' והיינו שעל מה שהקשה הלחם משנה מדוע פסק הרמב"ם כר' אליעזר הלא הלכה כר' עקיבא מחברו כתב מהר"י ברלין וז"ל דבריו של גדול צריכים פנים במה שכתב כר' עקיבא מחברו הלא בסנהדרין דף ס"ח ופסחים ד' ס"ט נדרים דף נו"ן מוכח דר' עקיבא תלמידו של ר' אליעזר ומוכח בכתובות דף פ"ד דהלכה כר' יוחנן דהלכה כר' עקיבא מחברו ולא מרבו עכ"ל ועיין גם ברא"ש בסוף פרק קמא דקידושין סי' למ"ד ובקרבן נתנאל שם והנה מה שכתב דר' אליעזר הוא רבו של ר' עקיבא ודאי שפיר קאמר וכן מפורש בירושלמי דפסחים פרק ואלו דברים הלכה ב' דשלש עשרה שנה למד לפני ר"א כשהקשה לו הקושיא דתנן במתניתין שם אלא שמה שרצה מהרי"ב להוכיח מזה דהלכה כר' עקיבא כנגד ר' אליעזר זה אינו במח"כ לפי מה שהוכחנו בשם הגדולים הנ"ל ועיין עוד ראיות בזה בס' בכורי יעקב בחלק תוספות בכורים סי' תרכ"ה אלא דמכל מקום צריכין אנו להבין ראיות מהרי"ב דמכתובות הנ"ל מוכח דדוקא כנגד חברו הלכה כר' עקיבא ולא כנגד רבו וצריך לומר דמלבד ר' אליעזר למד ר' עקיבא גם אצל גדולים אחרים ועלייהו קאמר הש"ס דאין הלכה כמותו כנגדם ומברכות ד' ס"ב ומשבת פרק כירה גבי קולי מטלניות נראה שהיה גם תלמידו של ר' יהושע וכן כתב מהרש"א ביבמות פרק קמא ובס' הדורות (בסדר תנאים ואמוראים אות ע' ד' ס"א ע"ב מדפוס זאלקווא) איתא שהי' גם תלמידו של ר"ג ואם כן אתי הכל שפיר עכ"ל ודבריו נחמדים ובעושר בקיאותו הראנו דמלבד כל הגדולים שהזכרתי בנדפס דנקטי הלכה כרבי עקיבא לגבי ר' אליעזר הן עוד שרים רבים דנקטי הכי ושפיר קמותיב על הגאון מוהרי"ב במה שרוצה להכריח דהלכה כר' אליעזר לגבי ר' עקיבא ודבר זה היה פשוט בעיני שכן שורת הדין דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר:

איברא דלכאורה יש סתירה לסברא זו מדאשתכחן בש"ס ברכות ד' י"ג ע"ב דפסק ר' יוחנן הלכה כר' עקיבא ובשבת ד' קל"ג פסק רב הלכה כר' עקיבא ואותה סוגיא איתא גם בפסחים דף ס"ט ע"ב וציינתים בנדפס באות י"ד עי"ש ולכאורה מסוגייאות אלי שתים זו שמענו דאין הלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר דאי ללא הוא בכל מקום דהלכה כר' עקיבא בא לגבי ר' אליעזר למה להו רב ור' יוחנן לפסוק בהני כר' עקיבא והא מכללא שמעינן ליה וכי האי גוונא כתבו רבוואתא לענין פסק הלכה ובכמה מקומות הבאתי מה שכתבו התוספות בעבודה זרה ד' ל"ב דמדפסק ר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג שמעינן דלית ליה כללא דהלכה כרשב"ג (ועיין שדי חמד במערכת הכ"ף כלל ק"ל אות י"ט) ונראה דצריך לומר דכיון דלא אתמר בש"ס בהדיא דכל מקום שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא ורק מדאמרינן בעלמא אין הלכה כר' אליעזר דשמותי הוא דשמעינן הכי לא נמנעו איזה אמוראים לפסוק בהדיא באיזה מקומות כר' עקיבא ובנדפס אות ק"ד וק"ה וק"ו כתבתי דזימנין פסוק הש"ס הלכה אף על גב דלא צריך וכו' עי"ש ועל כל פנים אחרי שמפורש יוצא מפי כל הראשונים הנז"ל דאין הלכה כרבי אליעזר לגבי ר' עקיבא חלילה לנו לדחות דברי קדשם על פי איזה הכרח מחמת קושיא ואינהו ידעי טפי מינן ודבריהם חזקים כראי מוצק וכלל זה שריר וקיים דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר אמנם מקרוב השגתי (בשאלה מהגביר מו"ה אברהם גייאן יצ"ו מעיר בוכארה ושוכן בירושת"ו על טוב אזכיר שמו שהשאילני ספרים רבים וזה יצא ראשונה לציין מספריו אשר בכללם הוא) ספר יקר אהל ישרים וראיתי במערכה זו אות י"ד דקבעיה לכללא דברי הרב פרי חדש הנ"ל דפליגי הרמב"ם והרמב"ן בהא דהלכה כרבי עקיבא אי אתמר לגבי ר' אליעזר דהרמב"ם סובר דהלכה כר' עקיבא משום דר' אליעזר שמותי והרמב"ן סובר דהלכה כר' עקיבא מחבירו אמרו ולא מרבו ולא הביא על זה שום סברא להיימין או להשמאיל כי אם דברי הרב פרי חדש ופלא בעיני לרב גדיל שכמותו איך קבע כלל זה לומר דבמחלוקת הוא שנוי והרואה דב"ק יסבור ולא ידע להכריע בין שני האריות והלא הדבר מוכרע ומוסכם מכמה ראשונים הנז"ל דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר אף שהיה רבו והיותר תימה בעיני כי ראיתי שם באות יו"ד מביא וקורא דברי מרן חיד"א בספר יעיר אזן כמו שיראה הרואה ואיך לא הבט עין הבדולח במה שכתב ביעיר אזן באות מ"ז דמוכח דהרמב"ן לא סבירא ליה מאי דכתב הרב פרי חדש אליביה:

ומלבד מה שהביא מרן חיד"א מדברי הרמב"ן בספר הלקוטות דמבואר שסובר שהלכה כר' עקיבא נגד ר' אליעזר כנז"ל אנכי הרואה שכן מתבאר יפה מדברי הרמב"ן על התורה בפרשת בהעלותך סי' ט' פסוק יו"ד (איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה). וז"ל הטעם בדרך רחוקה כתב רש"י שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן השחיטה והוא נרמז בנקוד כפי דעת זו ואני תמה עליו למה תפס לו שיטת רבי אליעזר והנכון לתפוס בשטתו של רבי עקיבא מן המודיעים ולחוץ וכן דעת האמוראים בגמרא דאמר עולא כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה והוא פשוטו של מקרא כי העומד בתחלת בין הערבים במקום שלא יגיע לעזרה בעת השחיטה דרך רחוקה היא לו ופטור עכ"ל וכתב על זה הרא"ם וז"ל או בדרך רחוקה נקוד עליו לומר לא שרחוקה ממש אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה כדתנן בפרק מי שהיה טמא איזו היא דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר אפילו מאסקופת העזרה ולחוץ אמר ר' יוסי לפיכך נקוד על ה"א שברחוקה לומר לך לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא אפילו מאסקופת העזרה ולחוץ הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואני תמה עליו למה תפס לו שיטת ר' אליעזר וכו' ולא ידעתי מקום התימה מה הוא שאם מפני שהלכה כרבי עקיבא מחברו וכל שכן מרבי אליעזר דשמותי הוא שאני הכא דר' יוסי דנמוקו עמו קאי כותיה ואם מפני שהאמוראים בגמרא פסקו כרבי עקיבא כבר הזכרנו פעמים רבות שהרב ז"ל לא ישגיח רק על המדרש הקרוב לפשוטו של מקרא ומאחר שדברי ר' אליעזר הם קרובים לפשוטו של מקרא יותר מדברי ר' עקיבא מפני שהנקודה בכל מקום מוציאה הדבר ממשמעותו ועל כרחינו לומר גם פה שמלת רחוקה אינה כמשמעה תפס שטתו של ר' אליעזר וכו' עכ"ל הרא"ם והעתקתי דב"ק לפי שהוא עד נאמן למה שהבנתי אני הדל מדברי רבינו הרמב"ן בהשגתו על רבינו רש"י דחדא ועוד קאמר ובשתים עלתה לו להשיגו חדא שהנכון לתפוס כשיטת ר' עקיבא משום שהלכה כמותו לגבי ר' אליעזר (אלא שמה שכתב הרא"ם משום שהלכה כרבי עקיבא מחברו וכל שכן לגבי ר' אליעזר דשמותי קשה להלום דב"ק דהא ר' אליעזר לאו חברו (כמו שכתבתי למעלה בד"ה ועוד ציינתי) ורק הטעם הוא משום דר' אליעזר שמותי כמו שכתבו הראשונים הנז"ל ולאו קל וחומר הוא כמובן) ועוד מפני שהאמוראים סוברים כמותו ונמצינו למדין שדעת הרמב"ן היא שהלכה כרבי עקיבא נגד ר' אליעזר וזה היפך ממה שייחס אליו מרן הפרי חדש דדעת הרמב"ן דאין הלכה כר' עקיבא נגד ר' אליעזר משום דרבו הוא:

ואף אם נאמר דהרב פרי חדש יחלוק על הרא"ם בפירוש דברי הרמב"ן ויפרש דחדא קתני ומה שכתב דהנכון לתפוס שיטת ר' עקיבא לא מפני שהלכה כמותו נגד ר' אליעזר אלא משום שהאמוראים סוברים כרבי עקיבא ומה שכתב וכן דעת האמוראים וכו' הרי הוא כאילו כתב וכמו שכן דעת האמוראים וכו' מכל מקום תיסגי לן סהדותיה דמרן חיד"א (על פי דבריו שבספר הלקוטות) שסובר בעלמא דהלכה כרבי עקיבא נגד ר' אליעזר כנז"ל ובטלה מחלוקת שהמציא הרב פרי חדש והדר דינא דלכולי עלמא הלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר:

ואני אמרתי בחפשי ועיינתי בספרי הכללים וראיתי לידידי הרה"ג מוהרח"ך אבד"ק טראבלוס יצ"ו בספרו הבהיר לב שומע במערכת האל"ף אות ח' שהביא מה שכתב הרב פרי חדש לדעת הרמב"ן כנז"ל ותמה על זה דמסוגיא דפרק כיצד מברכין דף ל"ו ע"ב רבי עקיבא במקום ר' אליעזר עבדינן כוותיה מוכח דאין הלכה כר' אליעזר לגבי ר' עקיבא וכמו שכתב הרב כסא דוד דף כ"ה על פי סוגיא זו ושקיל וטרי קצת בזה דבש"ס החדשים הגיהו בש"ס ר' אלעזר (תחת ר' אליעזר) משום דר' אליעזר שמותי וכו' ודחה הגהה זו וכתב דלעולם בעלמא הלכה כר' עקיבא אף לגבי ר' אליעזר דשמותי הוא וכדכתב הרב יבין שמועה וכו' והרב כסא דוד וכו' ושוב הוקשה לו סוגיא דשבת דף קל"ג דפסק רב כר' עקיבא ואי כללא הוא דכל מקום שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא למה לי למיפסק בהא כר' עקיבא ומכח קושייא זו סיים ואמר ואי לא מסתפינא אמינא דהא דאמרינן דר' עקיבא במקום ר' אליעזר עבדינן כותיה לאו משום דכללא הוא דהלכה כר' עקיבא ואפילו מר' אליעזר אלא דרוצה לומר דשפיר עבדינן כותיה נגד ר' אליעזר ואין הכי נמי דבעלמא לית הלכתא כותיה לגבי ר' אליעזר דרבו הוא וכדברי הפרי חדש לדעת הרמב"ן ועיין תוספות שם בפרק אלו דברים ד"ה אבל שוב ראיתי להרב ווי העמודים סי' ק"ב אות נ"ה שכתב דרבינו אליעזר ממיץ סובר דהלכה כר' עקיבא מחבירו אמרו ולא מרבו ור' אליעזר רבו כמו שכתב בסי' רכ"ג עיי"ש ולפי האמור ניחא עכ"ל יצ"ו:

מתבאר שדעתו נוטה כן דהלכה כר' אליעזר נגד רבי עקיבא וכדכתב הרב פרי חדש לדעת הרמב"ן ואחרי דקים לי בגוויה די כל רז לא אניס ליה ובקי בכל חדרי הפוסקים נוראות נפלאתי איך נעלמה ממנו שיטת כל הראשונים הנז"ל דנקטי בפשיטות דהלכה כרבי עקיבא לגבי ר' אליעזר (יש מהם דקרו לרבי אליעזר חברו וזה קשה לשמוע כמו שכתבתי למעלה ורובם כתבו משום דר' אליעזר שמותי כנז"ל) ויש שהזכירו גם כן הסוגיא דברכות שהביא הרב יצ"ו ומשם למדו שהלכה כרבי עקיבא לגבי ר' אליעזר ודברי התוספות שבפרק אלו דברים שציין הם בדף ס"ט ע"ב שכתבו בשם רשב"א דאי לאו דפסק רב יהודה כר' עקיבא גבי מילה הוה אמינא דסבירא ליה בכל מקום כר' אליעזר וגבי פסח דפסק כרבי עקיבא היינו להחמיר מדרבנן וכו' עי"ש ואין מזה הכרח, לסתור סברת הראשונים הנז"ל ומה גם שכבר כתבת למעלה (בד"ה ועוד ציינתי דברי) שגם רבותינו התוספות נקטי הכי דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר ועל קושיתו מסוגיא דשבת דף קל"ג כבר כתבתי (בד"ה איברא) מה שיש ליישב ועל כל פנים אין לדחות דברי הראשונים מפני קושיא ולבם פתוח כפתחו של אולם ואם רק הוא ממנו ודברי חכמים קיימים ושפיר עבד דמיסתפי שבמחילת כבוד תורתו הרמה דבר זה לא ניתן ליאמר להחליט דבכל דוכתא הלכה כר' אליעזר לגבי ר' עקיבא:

הן אמת דמצינו רב גדול דנקיט בפשיטות דאין הלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר דמחברו אמרו ולא מרבו מר ניהו הרב טירת כסף בפרשת יתרו דף ק"ה סוף ע"א ובפרשת במדבר דף ר"ז ע"ד אך כבר תמה עליו בזה הרב טהרת המים במערכה זו אות ד' איך פשיטא ליה הכי אחרי שהוא עצמו ציין לספר יבין שמועה ומבואר שם בכלל קי"ב וכלל רל"א בהיפך ומה שכתב (הרב לב שומע) בשם הרב ווי העמודים שדעת רבינו אליעזר ממיץ דהלכה כר' אליעזר לגבי ר' עקיבא משום דרבו הוה הנה ס' ווי העמודים אין אצלי ועיינתי בספר היראים סי' רכ"ג ולא מצאתי מה שכתב בשמו דר' אליעזר רבו הוה אך זה אמת דרבו הוה אבל אין מזה הכרח שהלכה כמותו נגד ר' עקיבא ועוד תמיה לי שכבר כתבתי למעלה (בד"ה ועוד ציינתי) דברי הריטב"א בשם הרא"ם (ומסתמא מר ניהו רבינו אליעזר ממיץ) דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ועוד תמיה לי על הרב יצ"ו דכל יומא שמעתתי דרב יוסף סיני מר ניהו מרן חיד"א בפומיה דמר ובפרט דברי הרב שבספר יעיר אזן שהם לרגל מלאכתו (על כללי הש"ס) ובענין זה לא זכר שר את יוסף מה שכתב במערכה זו אות מ"ז שהביא מדברי הרמב"ן עצמו דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר משום דשמותי הוה וראיתי עוד שם (בלב שומע) במערכה זו אות כ"ה שהביא דברי תלמידי רבינו יונה בריש פרק כיצד מברכין שכתבו בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא דהלכה כרבי עקיבא מחברו ותמה רב יצ"ו דהא רבי אליעזר רבו הוה עיי"ש וגם בזה לא שלטו מאורות עיניו ביעיר אזן אות מ"ז ששם הביא דברי תלמידי רבינו יונה הנ"ל ולו יעיר דרבי אליעזר רבו הוה והיכי קרו ליה חברו עיי"ש:

ולכל הדברות אף דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר כמו שכתבו כל הפוסקים הנ"ל מכל מקום ודאי ר' אליעזר רבו מובהק לרבי עקיבא היה ורק לענין פסק הלכה הוא דלא חשיב כרבו והלכתא כוותיה נגד ר' אליעזר וכן כתב הרמב"ם בפרק חמישי מהעשרה פרקים שבסוף הקדמתו לסדר זרעים וז"ל ור' עקיבא תלמיד ר' אליעזר בן הורקנוס והוא רבו מובהק והיה לר' עקיבא קצת לימוד אצל ר' טרפון אבל אינו רבו אלא חברו וכו' עכ"ל ומזה תמיה לי על מה שכתב הרב זכור לאברהם בחלק שלישי בהלכות פסח דף ל"ד ע"ב בשם הרב מוהר"ד חאסאן בספר חסדי דוד שהקשה על מה שכתבו הפוסקים דתלמיד אצל רבו אין צריך היסיבה ממעשה ברבי אליעזר וכו' שהיו מסובין בבני ברק וכו' (כמוזכר בהגדה של פסח) והרי ר' עקיבא היה תלמיד ר' אליעזר ור' יהושע ואיך היה מיסב ותירץ דשמא תלמיד חבר היה ועוד יש לומר דנתנו לו רשות אלו דברי הרב חסדי דוד והרב זכור לאברהם שדי נרגא אשינויא קמא שהרי תלמיד חבר היינו רבו שאינו מובהק כמבואר בהרמב"ם בחמישי מהלכות תלמוד תורה דין ט' ומבואר בפוסקים דתלמיד בפני רבו שאינו מובהק אין צריך היסבה ואכתי תיקשי עלייהו ממעשה בר' אליעזר וכו' ולכן כתב ליישב דמה שנאמר במעשה זה שהיו מסובין וכו' לא שהיו כלם מסובין אלא הגדולים וכו' אלו תורף דבריהם הנך רואה תרווייהו רבנן קדישי שייטי בחדא שיטתא דר' עקיבא היה תלמיד חבר לר' אליעזר גם הרב המגיה שם שהאריך לפלפל ליישב קושיא זו נמשך אחר שיטה זו כמו שיראה הרואה בגוף דב"ק ובמחילת כתה"ר בכולם נאמר ונעלם דבר דברי רבינו הגדול בהקדמה הנז' שכתב מפורש דר' אליעזר היה רבו מובהק לר' עקיבא כנז"ל וכן יש לתמוה על ידידי הרה"ג מוהרח"ך אבד"ק טראבלוס יצ"ו בספרו ערב פסח בפירוש ההגדה שלו (בד"ה שהיו מסובין) שהאריך לפלפל בדברי הרבנים שבזכור לאברהם הנ"ל ובמאי דנקטי הרבנים הנ"ל דר' עקיבא היה תלמיד חבר לר' אליעזר ור' יהושע שתיק להו ולא יעיר דר' אליעזר רבו מובהק היה כיעויין שם:

ואם רבי טרפון היה חברו של ר' עקיבא והלכה כר' עקיבא או רבו היה ואין הלכה כר' עקיבא נגדו הנה בפרק הכותב דף פ"ד ע"ב אמרינן דר' יוחנן וריש לקיש פליגי בהכי דריש לקיש סבר חברו הוה ור' יוחנן סבר רבו הוה והדר אמרינן ואיבעית אימא דכולי עלמא חברו הוה ופלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש היא דר' יוחנן סבר מטין אתמר וריש לקיש סבר הלכה אתמר וכתב מרן מוהרד"ף בספר למנצח לדוד במאמר שניות לאריות דף י"ד ע"א שתירוץ זה הוא דחוק קצת דאם כן תיקשי הלכתא אהלכתא דאנן קיימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו וקיימא לן ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן והא ר' יוחנן סבירא ליה דלאו הלכה אתמר אלא מטין אתמר עכ"ל וכונתו ליישב מאי דקשיא דלימא בש"ס חד מהני שינויי או איבעית קמא או איבעית בתרא בלחוד ולמה לי תרווייהו (שזו מטרת המאמר שניות לאריות כמו שכתב בהקדמת הספר שמפני שלבעלי הש"ס היה נראה בכל אחד מהשני תירוצים שיש דוחק לכן שקולים הם ויבואו שניהם) ולזה כתב לבאר שבתירוץ ראשון יש בו מן הקושי מאי דאמר ר' יוחנן עשיתו כשל תורה וכו' (כיעוי"ש) והוצרכו להאיבעית אימא אלא דגם על זה קשה הלכתא אהלכתא וכו' והוצרכו לשינוי' קמא זה תוכן דברי קדשו אבל קשה לעניות דעתי דהנה הרי"ף שם הביא מחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא (ינתנו לכושל שבהם או ינתנו ליורשים) וכתב והלכה כרבי עקיבא דקימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו ואמרינן נמי דון דייני כר' טרפון ואהדריה ר' שמעון בן לקיש לעובדא כר' עקיבא עכ"ל וקשה היכי קאמר דהלכה כר' עקיבא משום דקימא לן הלכה כרבי עקיבא מחברו והא לית לן למינקט הכי דהא ר' יוחנן סבירא ליה מטין אתמר אלא נראה דצריכים אנו לומר דדבר זה אינו נכנס במה שאמר רבא בפרק החולץ דף ל"ו ע"א דכי פליגי ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן בר מתלת דזה דוקא במה שחולקים בסברא דנפשייהו אבל לא היכא דפליגי אליבא דאחריני ואם כן הכא דפליגי בכללא דאמור קמאי הלכה כר' עקיבא מחברו היכי אמור רבנן דמר אמר הלכה אתמר ומר אמר מטין אתמר בזה אין אנו מוכרחים לתפוס כר' יוחנן ושפיר תפסינן דהלכה כרבי עקיבא מחברו ולא קשו הלכתא אהלכתא ואם כן אכתי קשה למה לן ואי בעית אימא קמא (ועיין לקמן בד"ה וחקר מרן):

ולמדנו מדברי הרי"ף הנ"ל דנקיטינן כמאי דמסיק הש"ס דר' טרפון חברו הוה והלכה כרבי עקיבא לגבי ר' טרפון וכן כתב הרא"ש שם בפרק הכותב סי' ב' וכתב מפורש ור' טרפון חברו היה וסיים ואמרינן נמי דון דייני כר' טרפון וכו' עי"ש וראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא כלל ק"ב (בד"ה ולענין שכתב וז"ל כתב הרב גופי הלכות סי' קפ"ט נראה מדברי הרא"ש ביבמות דף קמ"ה וכתובות ד' קל"ח וקידושין ד' פ"ד דר' טרפון ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא דחבירו הוה וכן כתב עוד הרא"ש בהלק"ט שלו הלכות טומאה דף י"ו ב' עכ"ל ואין ספר גופי הלכות מצוי אצלי וכנראה יש טעות סופר במה שמציין לדברי הרא"ש בכתובות דף קל"ח וצריך להיות דף קל"ה וכונתו לדברי הרא"ש שבסימן ב' (בפרק הכותב) שכתבתי למעלה אבל איני מבין למה כתב שנראה מדברי הרא"ש וכו' והלא דברי הרא"ש קרו בחיל דהלכה כר' עקיבא מחברו ושרבי טרפון חברו היה וגם מה שציין לדברי הרא"ש ביבמות דף קמ"ה לפי הנראה צריך להיות דף קמ"ו וכונתו לדברי הרא"ש בפרק ט"ו סוף סי' י"א ושם גם כן כתב מפורש וקימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו ור' טרפון חברו היה כדאמרינן בפרק הכותב דכולי עלמא ר' טרפון חברו של ר' עקיבא הוא עכ"ל וכלשון הזה ממש כתב הרי"ף שם והרא"ש העתיק ממנו ובמקנה אברהם הביא שכן כתב הרי"ף בכתובות פרק הכותב ואיני יודע למה לא הזכיר דברי הרי"ף שביבמות גם כן ומה שציין להרא"ש בקידושין דף פ"ד צריך להיות דף פ"ח (כנראה שינוי זה בא מחמת הדפוסים שבהחדשים שבידינו הוסיפו חידושים קרבן נתנאל וכיוצא וכמובן) וכונתו למה שכתב בפרק קמא סי' ל"א ושם גם כן כתב והלכתא כר' עקיבא דר' טרפון חברו הוה וקימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו והם גם כן דברי הרי"ף שם כמו שיראה הרואה ואיני מוצא בעניותי טעם למה שהשמיט הרב גופי הלכות דעת הרי"ף (שביבמות ובקידושין) ולא למה שכתב שיראה מדברי הרא"ש בדבר שמפורש כן בדברי הרא"ש בשלש מקומות הנ"ל וכן כתב הרא"ש מפורש בהלק"ט שלו בהלכות טומאה שציין הרב גופי הלכות שכנראה כונתו למה שכתב הרא"ש שם בסוף סי' ו' והלכה כר' עקיבא מחברו וגם נראה שחזר ר' טרפון והודה לדבריו (שאמר לו עקיבא כל הפורש ממך כפורש מחייו) עכ"ל והרב מעדני יום טוב שם הביא שכן כתב הרא"ש בפרק קמא דקידושין סי' ל' הנ"ל ובפרק שני דבכורות סי' ה' שכתב הרא"ש והלכה כר' עקיבא דהוי מחלוקת ואחר כך סתם כתב הרב מעדני יום טוב שם בסק"נ אף על גב דבסוף סימן הקודם פסק הלכה כר' עקיבא לגבי ר' טרפון בלא טעמא כבר נמצא שם גם כן לעיל מניה דכתב טעמא וכתבתי שם דלרווחא דמילתא כתב טעמא דלא צריכין לטעמא דר' טרפון לא היה רבו של רבי עקיבא והלכה כר' עקיבא מחברו עכ"ל הנה כל כך פשוט הדבר בעיניו שכן דעת הרא"ש בכל מקום וכתב ליישב מה שנראה מדבריו שבבכורות בהיפוך והיו לאחדים בידו שבכל מקום דעתו היא שהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון גם הרמב"ן במלחמות בפרק הגוזל עצים (בסוף ד"ה ועוד אמר רבא שאני מתניתין) כתב ודרבי טרפון ודאי ליתא דקימא לן ר' עקיבא חברו דר' טרפון הוה והלכה כר' עקיבא מחברו ועוד מדפסקינן התם ביבמות כר' טרפון באידך מתניתין דקתני עלה אלמא בזו ולא באחרת עכ"ל הנה מפורשת דעתו דהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון משום דר' טרפון חבירו הוה וכן בהלכותיו לבכורות פרק שני אמתניתין דיוצא דופן והבא אחריו ר' טרפון אומר שניהם ירעו וכו' ואמרינן במאי קמפלגי וכו' כתב וקימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו ור' טרפון חברו הוה עכ"ל והגאון שפתי כהן בחשן משפט סי' שס"ה סק"ב כתב וז"ל ומה שכתב הרמב"ן דקימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו נגד ר' טרפון אף שכן כתבו הרי"ף והרא"ש בכמה דוכתי מכל מקום אינו מוכרח כל כך דהא בפרק הכותב דף פ"ד אמרינן לחד איבעית אימא דסבירא ליה לר' יוחנן דר' טרפון רבו הוה והלכה כר' טרפון נגד ר' עקיבא ואף דאמרינן התם דאמר ר' יוחנן על ריש לקיש מה אעשה שכנגדי חלוק עלי היינו שלא יכול לבטל דבריו אבל מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא וכו' אלו תורף דב"ק ובמחילת כבוד גאונו דברי הראשונים הנז"ל הרי"ף והרמב"ן וכו' נראים ברורים דנהי דהש"ס מיצדד אצדודי בהכי מכל מקום כיון דבמסקנא קאמר ואיבעית אימא דכולי עלמא חברו הוה וכו' נראה ודאי דהכי אית לן למינקט וכדעת הרי"ף והרמב"ן והרא"ש הנז"ל וכן הוכיח הרב מקנה אברהם שם מדברי הר"ן בחידושיו למסכת נדה דף כ"ג ע"ד על מה שאמרו בגמרא דף נ"ו לכהן טמא אי מוסי' בב' דפליגי ר' טרפון ור' עקיבא כתב וקימא לן כר' טרפון דקימא לן סתם במתניתין ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם משנה ועוד דרב הונא דהוא אמורא קאי כוותיה עכ"ל משמע דמהני טעמי הלכה כר' טרפון הא לאו הכי הלכה כרבי עקיבא עכ"ל (אינו מובן לי מתוך דבריו אם הראיה מדברי הר"ן הנ"ל הם דברי הרב גופי הלכות או תורה דיליה היא ונראה דאין זה הכרח גמור דיש לדחות על דרך שכתב הרב מעדני יום טוב בסוף פרק שני דבכורות שהבאתי למעלה בסוף ד"ה ולמדנו) ושכן כתב הרמב"ם בהקדמה לספר היד וחבריו של ר' עקיבא ר' טרפון ור' שמעון בן אלעזר ור' יוחנן בן נורי וידי"ן רא"ג הרב המגיה לספר ימי שלמה יצ"ו בדף קי"ב ע"ד ציין לעיין בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה (בהפרקים אשר בה קרוב לסופה) בפרק חמישי והוא שכתב שם דרבו מובהק דרבי עקיבא היה ר' אליעזר בן הורקנוס והיה לו קצת לימוד אצל ר' טרפון אבל אינו רבו אלא חברו והיה ר' עקיבא מכבד לר' טרפון ואומר לו רבי והיה ר' טרפון אומר לרבי עקיבא עקיבא וכבר אמר לו ר' עקיבא הרשני לומר לפניך דבר ממה שלמדתני וכו' עכ"ל הרמב"ם וכן הביא הרב משק ביתי במערכת הרי"ש אות תכ"א דברי הרמב"ם הנ"ל והעיר עליו על מה שכתב שהיה מכבד לרבי טרפון וכו' מדמצינו בפרק ד' דסנהדרין דף ל"ג ע"א דאמר ר' עקיבא לר' טרפון פטור אתה שכל המומחה וכו' ולי הדל נראה ליישב שאין כונת הרמב"ם לומר שכן היה תמיד מדבר ר' עקיבא לר' טרפון כלשון שמדבר תלמיד לרבו שהרי לפי מה שביאר שהיה חברו וכלומר תלמיד חבר לפי שהיה לו קצת לימוד אצלו הרי מצינו בפרק תפלת השחר דף א ע"ב דר' ירמיה היה לרב תלמיד חבר מדאמר ליה מי בדלת ול אמר ליה מי בדיל מר דמוכח דתלמיד חבר אומר לרבו בלשון זה ולכן ר' עקיבא שהיה כתלמיד חבר לר' טרפון שפיר אמר ליה פטור אתה ואילו לא היה תלמידו כלל לא היה קורא אותו רבי בשום זמן רק בשמו כמו שר' טרפון קורא אותו עקיבא אלא ודאי תלמידו היה אך לא תלמיד גמור וכתב עוד הרב משק ביתי שהתוספות בערבי פסחים דף קט"ז (ד"ה וחותם בגאולה) סוברים גם כן דהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון ושכן כתבו בפרק המפקיד ד' ל"ז (ד"ה התם): וגדולה מזו הביא הרב משק ביתי דברי הרא"ש בפרק ד' דסנהדרין ריש סי' ה' דר' עקיבא גדול מר' טרפון בחכמה ומנין היה והוא שעל מה שאמרו בגמרא גבי מומחה שטעה בדין אם חייב לשלם או לא שיש חילוק בין יש גדול ממנו בחכמה וכו' כתב הרא"ש דלפי גירסת הרי"ף הדין הוא דאם יש גדול ממנו בחכמה ובמנין וטעה חייב לשלם והקשה לפירושו מדאמר ליה ר' עקיבא לר' טרפון פטור אתה לפי שמומחה לבית דין היה והלא ר' עקיבא ושאר חכמים היו גדולים מר' טרפון בחכמה ומנין דקימא לן ר' עקיבא ור' טרפון הלכה כר' עקיבא עכ"ל הרא"ש ונראה מדבריו דמאי דפשיטא ליה דר' עקיבא היה גדול ממנו הוא מדקימא לן הלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון אבל בפלפלא חריפתא שם כתב הלכה כר' עקיבא מחברו בפרק מי שהוציאוהו ור' טרפון לא היה רבו מדאמר ליה פטור אתה ולא אמר ליה למדתנו רבינו כדאיתא בפרק מי שמתו במשניות עכ"ל ובעניותי אין מזה הוכחה אלא לומר שלא היה ר' עקיבא תלמיד גמור לר' טרפון שאם כן היה אומר לו לימדתנו רבינו וכו' אבל אכתי נוכל לומר שהיה תלמיד חבר שאינו מחוייב לומר בלשון רבינו כמו שר' ירמיה לא אמר לרב מי בדיל מר וגם למדתנו רבינו אינו אומר תלמיד חבר לרבו אלא לרבו מובהק וכל שכן שאין לנו מזה הכרח שר' עקיבא היה גדול מר' טרפון אלא מוכח שכונתו כמו שכתבתי דמדקימא לן כר' עקיבא נגד ר' טרפון מוכיח שגדול ממנו היה ואף שגם על זה קשה דכפי הרשום בזכרוני לענין פסק הלכה אין הדבר תלוי ברוב וגדלות בחכמה ויוכל להיות שאף שר' טרפון גדול מר' עקיבא בתורה הלכה כר' עקיבא מכל מקום משמעות דברי הרא"ש נראה לי שהוכחתו היא מדקימא לן כרבי עקיבא נגד ר' טרפון ולא מדלא אמר ליה למדתנו רבינו:

שוב השגתי ספר אהלי יצחק (שציין במשק ביתי שם) וראיתי שגם הרב הבין בכונת הרא"ש כן והוקשה לו כדקשיא לן בעניותין ודבריו הם על דברי הרא"ש ריש פרק ד' דסנהדרין הנ"ל וז"ל ועוד קשה מה הכרח הוא מדהלכה כר' עקיבא שר' עקיבא גדול ממנו היה דילמא ר' טרפון גדול מרבי עקיבא ואפילו הכי קימא לן כר' עקיבא כמו שמצינו דהלכה כר' יוחנן לגבי רב אף דרב היה גדול מר' יוחנן דהא רב תנא הוא ופליג עיין להרב יד מלאכי מערכת הרי"ש סי' תקנ"ט (בד"ה ברם חזי הוית) וצ"ע שוב ראיתי בשפתי כהן ח"מ סי' כ"ה שהאריך בסוגיא דסנהדרין ולאפס הפנאי לא עמדתי עליו עכ"ל הרב אהלי יצחק והנה אמת דמצינו דרבי טרפון קראו לרבי עקיבא רבי ואלופי רבי בחכמה ואלופי בדרך ארץ והוא בעובדא דבמסכת כלה שהביא הרב סדר הדורות במערכת הטי"ת בשם רבי טרפון אות ד') שר' טרפון היה עשיר גדול ולא היה נותן צדקה כדבעי ליה מצאו ר' עקיבא אמר לו רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים מיד נתן לו ד' אלפים דינרי זהב נטלן ר' עקיבא וחלקן לעניים לימים מצאו ר' טרפון ואמר לו היכן הם העיירות שלקחת הביא ספר תהלים והיו הולכים וקורין עד שהגיעו לפסוק פזר נתן לאביונים אמר לו זו העיר שקניתי לך עמד ר' טרפון ונשקו על ראשו אמר לו רבי ואלופי רבי בחכמה ואלופי בדרך ארץ עכ"ל מכל מקום מלבד שלא נתכוון הרא"ש לזה ועוד נראה דאין הכרח מזה שהיה הדבר כן באמת שר' עקיבא היה גדול ממנו בחכמה שהוא אמר כן דרך ענוה וכמו שאמר כן רבן גמליאל לר' יהושע (במשנה דסוף פרק שני דראש השנה) בא בשלום רבי בחכמה ותלמידי שקבלת דברי ועל כל פנים לדאתאן עלה הרי מפורש גם בדברי הרא"ש הללו דהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון:

ומה שהקשה הרב משק ביתי על הרא"ש דפשיטא ליה דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' טרפון דבבכורות ד' ח"י ע"ב בקש הרא"ש טעם לפסוק כר' עקיבא ותיפוק ליה דהכי הלכתא אזלא כר' עקיבא נגד ר' טרפון כדכתב בהנך דוכתי כבר כתבתי למעלה דברי הרב מעדני יום טוב דלרווחא דמילתא כתב כן וזאת היתה כונת הרב מוהרא"ק בהגהתו במשק ביתי שם שציין לעיין במעדני יום טוב הנ"ל ומה שהקשה הרב המגיה שם על הרב שנות חיים בפרשת הברכה ד' רי"ט ע"ב שהכריח שרבי טרפון רבו של ר' עקיבא היה מדברי התורת כהנים פרשת ויקרא שנעלם ממנו שהרמב"ם בהקדמתו לזרעים הביא דברי התורת כהנים ובכל זאת כתב שהיה חברו הנה ספר שנות חיים אין אצלי לראות הוכחתו ומאי דקשיא ליה עליו ובדברי הרמב"ם שהבאתי למעלה (בד"ה גם הרמב"ן) לא הוזכר התורת כהנים אך ראיתי שהרב סדר הדורות במערכת הטי"ת בשם ר' טרפון סק"ה שאחר שכתב בשם הרא"ש שהוא חברו של ר' עקיבא סיים וז"ל אף על פי שבספרי אמר ר' עקיבא רבי הרשני לומר דבר אחד עכ"ל והן הן הדברים שכתב הרמב"ם בהקדמתו וסובר הרב סדר הדורות שאין זה מכריע לומר שר' עקיבא היה תלמידו וסיים עוד בסדר הדורות וז"ל ובספר שנות חיים ד' רי"ח כתב בכנסת הגדולה מגמגם בדבר אי ר' טרפון רבו של ר' עקיבא או חברו ואני מצאתי מפורש בתורת כהנים פרשת ויקרא אמר לו ר' טרפון עקיבא וכו' אמר לו תרשני לומר מה שלימדתני הרי שהיה תלמיד לר' טרפון מדקראו עקיבא ומדאמר לו תרשני ונראה שאחרי שכבר הקדים הרב סדר הדורות ואמר אף שבספרי וכו' לא הוצרך להשיב על דברי הרב שנות חיים שמובן ממילא שאין מזה הכרח והרב משק ביתי סובר כן ומכריח מגוף דברי הרמב"ם שאף שהזכיר מאמר זה כתב דחברו היה ועיין עוד בסדר הדורות במערכת העי"ן (ר' עקיבא) דתפיס בפשיטות דהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון וצריך לעיין בגוף דברי הכנסת הגדולה שרמז בשנות חיים דלפום ריהטא קשה דלא ימנע אם הביא הרב כנסת הגדולה דברי הרי"ף והרא"ש במקומות הנז"ל שמבואר שסוברים דמסקנת הש"ס היא דר' טרפון חברו היה אם כן יש לתמוה על הרב שנות חיים איך יעלה על הדעת לדחות דבריהם על פי מה שאמרו בתורת כהנים והרי הם אמרו כן לפי מסקנת הש"ס ואנן אית לן למינקט כמסקנא דש"ס ואם בכנסת הגדולה לא הזכיר דבריהם יש לתמוה על שניהם שנעלמו מהם דבריהם ועיין לקמן סוף ד"ה כל זה: ובמערכת הטי"ת כתב הגאון סדר הדורות (בשם ר' טרפון) וז"ל באות ד' והיה רבו של ר' יוסי הגלילי ושל ר' עקיבא תוספות עבודה זרה מ"ה א' אף על פי שהזכירו בהגדת פסח קודם ר' טרפון אבל בפרק האשה ביבמות ובפרק הכותב בכתובות פ"ד ב' מסתפק בגמרא אם הוא רבו או חברו של ר' עקיבא ופסק שם הרא"ש כר' עקיבא כי הוא חברו של ר' טרפון עכ"ל נראה שאף שראה דברי התוספות בעבודה זרה שכתבו דרבי טרפון רבו הוה דעתו נוטה לדעת הרא"ש שפסק דחברו היה וקימא לן כר' עקיבא (שכן משמעות לשונו אבל וכו') אלא שמה שכתב דבפרק האשה מסתפק בגמרא וכו' לא ידעתי מקומו שאם כונתו לפרק האשה שלום דתנן בדף קי"ח ע"ב פלוגתא דר' טרפון ור' עקיבא גבי קדש אחת מחמש נשים וכו' שם לא נאמר בגמרא שום דבר לענין פסק הלכה והרי"ף והרא"ש פסקו שם כר' עקיבא על פי המסקנא שבפרק הכותב דר' טרפון חברו של ר' עקיבא היה ואם כונתו לפלוגתא דאיתא התם בעמוד א' האשה שהלכה היא ובעלה כו' הנה שם פסקו הלכה כר' טרפון עי"ש שאמר כן רב יהודה אמר שמואל ואמר אביי אף אנן נמי תנינא וכו' ואין שום ספק שם בפסק הלכה וכן פסקו הפוסקים כר' טרפון ואין לומר שכונתו לומר דמדהוצרך שמואל לפסוק כר' טרפון שמעינן דלא כמו שכתבו התוספות דר' טרפון רבו הוה שאם כן לא היה צריך לפסוק כר' טרפון דזה דוחק דמלבד שאין נופל בזה לשון ספק ועוד דלפי האמת אין מזה סתירה לדברי התוספות דשמא שמואל סבירא ליה בעלמא הלכה כר' עקיבא אפילו מרבו ורק בזה סבירא ליה כרבי טרפון והוצרך לפסוק כמותו:

וחקר מרן מוהריט"א בפרק ב' דבכורות אות כ"ג על מה שכתב הרמב"ן שם דהלכה כר' עקיבא (בפלוגתא דגבי יוצא דופן והבא אחריו דאמר ר' טרפון שניהם ירעו וכו' ור' עקיבא אמר שניהם אינם בכור וכו') דר' טרפון חברו הוה דנהי דהכי מסקינן בפרק הכותב דף פ"ד מיהו הא איפלגו בה ר' יוחנן וריש לקיש דריש לקיש אמר הלכה אתמר ור' יוחנן סבר מטין אתמר ופירש רש"י דלכתחלה עבדינן כר' עקיבא ואי עביד כר' טרפון לא מהדרינן עובדא ואם כן היכי קאמר רבינו הלכה כר' עקיבא הא הלכתא כר' יוחנן דמטין אתמר ואם כן היה לו לפרש דאם נפסק הדין כר' טרפון ותפס הכהן לא מהדרינן עובדא וניחא להו דאין נפקא מינה בזה אלא למאן דאמר תקפו כהן אין מוציאין מידו אבל הרמב"ן סובר תקפו כהן מוציאין מידו וכו' ועוד דאעיקרא בהא סוגיין דעלמא כריש לקיש דאמר הלכה אתמר שכן מתבאר מדברי הרי"ף בפרק הכותב וכו' וכן כתב הרא"ש שם וכו' דקדק מדברי הרא"ש שרצונו לומר שמה שאמר שם ר' יוחנן מה נעשה שכנגדי חלוק עלי כונתו שחש לסברת ריש לקיש דאמר הלכה אתמר ורצה לדחות זה ומכל מקום סיים באופן דבפירוש כתבו הרי"ף והרא"ש דבהא הלכה כריש לקיש ולא כר' יוחנן וכו' אלו תורף דב"ק ומדלא כתב כדכתיבנא בעניותין על דברי מרן מוהרד"ף הנז"ל (בד"ה ואם רבי טרפון) מוכח והרי הוא כמבואר דסבירא ליה דאף בכי האי גונא דפליגי במילתא דקמאי היכי אמור רבנן נקיטינן כוותיה דר' יוחנן לגבי ריש לקיש וכל כמה דלא אשכחנא סיעתא למילתין משוינא אנפשין הדרנא ומודינא ומחוינא כדאמר מרן מוהריט"א דהאי כללא שריר וקיים אף בכי האי גוונא ומיהו אכתי איכא למישדי נרגא על דברי מרן מוהרד"ף דהרי לפום סברתיה דמרן מוהריט"א לא קשיא הלכתא אהלכתא שהרי ר' יוחנן גופיה חייש לדריש לקיש ושפיר נקיטינן דהלכה אתמר הלכה כר' עקיבא מחברו ועוד האריך מרן מוהריט"א על דברי הרא"ש בפרק שני דבכורות שהוצרך לטעמים לפסוק כר' עקיבא דמשמע דלולא הנהו טעמי לא הוה פסקינן כר' עקיבא וזה היפך מה שכתב בפרק הכותב ובשאר דוכתי דהלכה כר' עקיבא לגבי ר' טרפון עי"ש ולא ראה מרן שכבר יישב זה רבינו המעדני יום טוב כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ולמדנו) וכבר העיר עליו בזה ידי"ן הרב המגיה לספר ימי שלמה שהזכרתי למעלה (בד"ה גם הרמב"ן): ומכל מקום אף שכל הפוסקים הנז"ל (הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והתוספות בפרק ערבי פסחים ובפרק המפקיד והרא"ש והר"ן בחידושיו לנדה) נקטי דר' טרפון חברו הוה והלכה כר' עקיבא לגביה יש גם כן קצת מרבוואתא דסברי דר' טרפון רבו הוה ואין הלכה כר' עקיבא לגביה כמו שכתב הרב מקנה אברהם שם (בח"ב דף כ"ט ריש ע"ב) בשם הרב גופי הלכות סי' קפ"ט שדעת ספר הכריתות דהתוספות במסכת עבודה זרה דף מ"ה ע"א ד"ה אמר ר' עקיבא דהלכה כר' טרפון שהיה רבו של ר' עקיבא והגאון שפתי כהן בחשן משפט סי' כ"ה ס"ק י"ד סוף אות ג' צדד לומר דרב נחמן סובר כאיבעית אימא בכתובות דף פ"ד ע"ב דרבי טרפון רבו הוה וכן צדד הרב אהלי יצחק בחידושיו לסנהדרין על ד' ל"ג אליבא דהרי"ף שרב יוסף בסנהדרין שם סובר כהאיבעית אימא דר' טרפון רבו הוה עי"ש בדף י"ז ע"ד (ד"ה דע) גם מרן כסף משנה בחמישי מהלכות עדות דין ח' כתב שפסק רבינו כר' טרפון נגד ר' עקיבא לפי שר' טרפון רבו דרבי עקיבא היה ואין הלכה כר' עקיבא מרבו וסיים ועוד דלחד תירוצא ר' יהודה נשיאה כר' טרפון סבירא ליה וכו' עי"ש ועל פי דברי מרן הללו הכריע הרב נחמד למראה בתשיעי דמסכת תרומות ד' זק"ן ע"ב (ד"ה ולענ"ד) דמאי דאמר ר' עקיבא שם במשנה ב' אם כן לא ילקטו אלא טהורים היא דעת שלישית ולא כמו שכתב הרב תוספות יום טוב דר' עקיבא היינו תנא קמא דאם כן קשה על הרמב"ם שהיה לו לפסוק כר' טרפון דרביה דר' עקיבא הוה וכמו שפסק כמותו בהלכות עדות הנ"ל וכתב מרן כסף משנה שסובר כמאן דאמר ר' טרפון רבו הוה וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש וציין לעיין בספר עושה שלום במערכה זו אות ב' ואינו אצלי: ואני אומר הנה אמת שכן כתב מרן כסף משנה שם אבל אחרי שדעת הרי"ף מבוררת שפוסק כמסקנא דש"ס בפרק הכותב דף פ"ד ע"ב דכולי עלמא סברי דר' טרפון חברו דר' עקיבא והלכה כר' עקיבא מחברו כמו שכתב בשלשה מקומות יבמות וכתובות וקידושין שהבאתי למעלה (בד"ה ולמדנו מדברי הרי"ף) וידוע שהרמב"ם נמשך אחריו בפסק הלכה וגם ראינו להרמב"ם שמלבד מה שכתב בהקדמה לספר היד וכן בהקדמה לסדר זרעים דחברו היה גם בחבורו הגדול סובר כן והוא שבפלוגתא דר' טרפון ור' עקיבא בפרק האשה שלום ד' קי"ח גבי גזל אחד מחמשה ואינו יודע מאיזה מהם פסק כר' עקיבא עיין בהלכות גזלה ואבדה פרק חמישי דין ט' וכתב מרן בכסף משנה פסק כר' עקיבא וכו' ולא נתן שום טעם ומסתמא טעמו הוא משום דהלכה כר' עקיבא מחברו ור' טרפון חברו היה וכמו שכתב בעצמו בדין זה בבית יוסף חשן משפט ריש סו' שס"ה (אחר שהביא מילתייהו דר' עקיבא ודרבי טרפון) וז"ל וידוע דהלכה כר' עקיבא מחברו וכן פסקו הפוסקים עכ"ל הרי להדיא שטעם פסק זה הוא משום דהלכה כר' עקיבא מחברו ושמעת מינה שדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף (וחבל נביאים שהזכרתי למעלה) לפסוק כמסקנת הש"ס בפרק הכותב דר' טרפון חברו הוה וכבר מרן הלחם משנה בהלכות עדות שם (תוך הלכה ט') תמה על מרן כסף משנה דלא יתכן לומר דרבינו סובר כמאן דאמר דר' טרפון רבו דר' עקיבא שמי שסובר כן צריך לפסוק בההיא דפרק הכותב כר' טרפון ואילו רבינו פסק בהלכות מלוה בההיא כר' עקיבא עי"ש ולי הדל נראה דלפי חומר התמיהה מוכרחים אנו לומר (אף שהוא דוחק) דמרן כסף משנה בהלכות עדות הנ"ל סמיך אועוד דלחד תירוצא וכו' וכונתו דפסק הרמב"ם אתי שפיר בין למאן דאמר דרבי טרפון רבו הוה ובין למאן דאמר חברו הוה מכל מקום כיון דלחד תירוצא רבי יהודה נשיאה קאי כוותיה פסק כמותו כן מוכרחים אנו למשכוני אנפשין כדי שלא יהיו דברי מרן שבהלכות עדות תמוהים ועל כל פנים תמיהני מאד על הרב נחמד למראה שתפס בפשיטות דר' טרפון רבו דר' עקיבא היה ולא זכר כלל דעת הרי"ף והרמב"ם בהקדמה לספר היד ובהקדמה לסדר זרעים ושאר הראשונים שכתבו דר' טרפון חברו היה:

ואנכי חזון הרביתי שדעת מרן אליבא דהרמב"ם שפוסק כמסקנת הש"ס דר' טרפון חברו הוה והלכה כר' עקיבא מחברו והוא דבפלוגתא דתנאי בשיעור קרקע לחייבה בפאה דר' טרפון אמר בשלישי דמסכת פאה משנה ו' קרקע בת ששה טפחים חייבת בפאה ור' אליעזר אמר וכו' רבי יהושע אומר וכו' ר' יהודה בן בתירא אומר וכו' והלכה כדבריו ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה וכו' פסק הרמב"ם בשני מהלכות מתנות עניים הלכה ג' קרקע כל שהו חייבת בפאה וכתב מרן כסף משנה שם וכר' עקיבא ולא כתב שום טעם למה שפסק הרמב"ם נגד ר' טרפון וביאר הרב תוספות יום טוב שם (בד"ה ר' עקיבא) דאף דתנן הלכה כדברי ר' יהודה בן בתירא אין למדין הלכה מפי משנה ואם כן חזר הדין לכללא דכר' עקיבא מחברו דאף דפליגי נמי עוד תנאים לא חשיב חבריו לפי שאינם שוים בסברא אחת אלא כולהו פליגי אהדדי עי"ש וטעם זה יספיק למה שכתב דלא כחבריו (שנאמר שאין זה מחבריו) אבל למה שפסק דלא כר' טרפון אין לנו לומר אלא משום דר' טרפון חברו הוא הן אמת שמרן מוהרד"ף בשושנים לדוד שם תמה על הגאון תוספות יום טוב דמה תקן בזה דהא ר' יהושע היה רבו ממש דר' עקיבא ולמה לא פסק כר' יהושע ולכן הוצרך לומר דטעמא דפסקו כר' עקיבא הוא משום דסתמא דתלמודא בבבא בתרא ד' ז"ך פריך מסברת ר' עקיבא אמנם מדברי מרן כסף משנה נראה דלא מטעם זה הוא שאם כן היה צריך לומר כן בפירוש אלא משמע כמו שכתב הרב תוספת יום טוב דכיון דליכא חבריו (לפי שאינם בסברא אחת) הדר הוי הלכה כר' עקיבא מחברו ומה שתפס בפשיטות דר' יהושע היה רבו ממש נראה שאינו מוכרח והרי הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים בהפרקים שבה (קרוב לסופה) כתב בפרק חמישי דר' אליעזר היה רבו מובהק והיה לו קצת לימוד אצל ר' טרפון ונקרא לו תלמיד חבר ואפשר כמו כן היה עם ר' יהושע ומצאתי שהרב מקנה אברהם בח"ב אות ק"ב (ד"ה וחזי הוית) הביא דברי הרב שושנים לדוד אלו והעיר עליו מדברי הרמב"ם הנ"ל עי"ש ואם כן לפי מאי דמסקינן בפרק הכותב דהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון אף שהיה לו תלמיד חבר הכי נמי אפשר הלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע אף שהיה לו תלמיד חבר (עיין לקמן מן ד"ה ואם ר' יהושע וכו' ומשם והלאה מה שכתבתי בזה בס"ד) ועל כל פנים דברי מרן כסף משנה (שכתב בסתם משנה שם וכר' עקיבא) מורים כדברי הרב תוספת יום טוב דמגוף המשנה הוא שפסק כר' עקיבא ולא מדפריך מניה סתמא דתלמודא גם הרדב"ז הראה מקום לפסק הרמב"ם את דברי ר' עקיבא שבמשנה הנז' משמע גם כן שמגוף המשנה למד הרמב"ם דינו והיינו משום דאף דפליג עליה ר' טרפון חברו הוה והלכה כרבי עקיבא מחברו:

גם אשור למרן כסף משנה בהלכות טומאת אוכלין פרק שלשה עשר הלכה ט' בדין המודד את הבור דפליגי ר' טרפון ור' עקיבא בפרק חמישי דמכשירין משנה ד' דר' טרפון אמר בין לרחבו בין לעומקו הרי זה בכי יותן ור' עקיבא אמר לעומקו בכי יותן לרחבו אינו בכי יותן הראה מקום לדינו של הרמב"ם למתניתין הנ"ל וכר' עקיבא מחברו וכל שכן דבר פלוגתיה הודה לו כדאיתא בתוספתא עכ"ל הרי שכתב שפסק כר' עקיבא נגד ר' טרפון מכח הכלל דהלכה כר' עקיבא מחברו אלא שהעדיף כח הפסק שגם ר' טרפון חזר והודה לו והרב תוספת יום טוב שם (על מה שכתב רבינו עובדיה והלכה כרבי עקיבא שחזר ר' טרפון להיות שונה כדבריו) כתב ומה שכתב הרב והלכה כרבי עקיבא שחזר וכו' זה לשון הכסף משנה הלכה כר' עקיבא מחברו כל שכן שבר פלוגתיה הודה לזה אבל אפשר דהרב דוקא קאמר לפי שחזר ר' טרפון וכו' משום דאיכא דאמר בכתובות ד' פ"ד ע"ב דר' טרפון לאו חברו הוה אבל הרי"ף והרא"ש (שם בכתובות) לא העתיקו אלא כמאן דאמר דחברו הוה כ"ל ומה שכתב בלשון אפשר דדוקא קאמר הוא משום שלפי מה שכתב מר ניהו גופיה במעדני יום טוב פרק שני דבכורות הנ"ל בסוף ד"ה ולמדנו) אליבא דהרא"ש דלרווחא דמילתא מיהדר אטעמי לפסוק כר' עקיבא נראה שכמו כן יש לומר אליבא דרבינו עובדיא וטפי ניחא לן למימר הכי אחרי שבאמת דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ועוד כמה גדולים היא שר' טרפון חברו היה יש לנו לומר שמסתמא כן היא גם דעת רבינו ומה גם דמר ניהו גופיה מייחס לרבינו עובדיא דנקיט כהרי"ף שהרי בתוספת יום טוב פרק ט"ו דיבמות משנה ח' (ד"ה ר' עקיבא) כתב ופסק הרב כר' עקיבא וטעמא כמ"ש הרי"ף דקימא לן כר' עקיבא וכו' עי"ש דב"ק ולכל הדברות דברי מרן כסף משנה מוכיחים ודאי שסובר דר' טרפון חברו היה ועיין עוד לקמן (בד"ה ובספר לקט יוסף) שהבאתי עוד דברי מרן כסף משנה בהלכות מעשר דקאי בשיטה זו:

וחפשתי בספרי המפרשים על הרמב"ם וראיתי להרב מראה הנוגה בהלכות עדות שם שכתב על דברי מרן כסף משנה שכדבריו כתבו התוספות בפרק כל הצלמים דף מ"ה ד"ה אמר ר' עקיבא וכן דעת הכריתות (וציין לעיין בהליכות אלי דף ע' ע"ב ואינו מצוי אצלי וסיים) ברם הרי"ף והרא"ש סוברים דר' טרפון חברו היה (הביא דברי הרי"ף שביבמות וכתובות וקידושין המוזכרים למעלה וכן דברי הרא"ש במקומות הנ"ל ושבסנהדרין ריש פרק ד') וסיים ומה שכתב מרן כן הוא רק לדעת הרמב"ם ושוב הוקשה לו שגם לדעת הרמב"ם אי אפשר לומר כן שהרי בהקדמה לספר היד כתב דרבי טרפון חברו היה ועוד הקשה דברי מרן כסף משנה אהדדי שהרי בחמישי מהלכות עבדים הלכה ד' גבי יוצא בראשי אברים שפסק הרמב"ם שצריך גט שחרור כתב מרן וז"ל ומה שכתב וכו' מחלוקת תנאים היא והכריע הרי"ף כמאן דאמר דצריך גט שחרור עכ"ל ועין רואה דמה שהכריע הרי"ף כן הוא על פי זה דהלכה כר' עקיבא מחברו ור' טרפון חברו היה כיעויין שם הרי שמרן עצמו מייחס להרמב"ם דקאי בשיטת הרי"ף דרבי טרפון היה חברו של ר' עקיבא גם בתשיעי מהלכות אישות הלכה כ"א גבי קדש אחת מחמש נשים וכו' כתב מרן שפסק כר' עקיבא וכמ"ש בהלכות ושם מפורש בהלכות הטעם דהלכה כר' עקיבא מחברו ור' טרפון חברו הוה כדאיתא בהכותב וכו' ובריש פרק שמיני מהלכות תמידין ומוספין כתב מרן איפליגו תנאי ודעת ר' עקיבא וכו' ואף על גב דרבי טרפון פליג עליה פסק רבינו כר' עקיבא הרי מבואר מכל אלה המקומות שדעת מרן שהרמב"ם פוסק כר' עקיבא לגבי ר' טרפון וכשיטת הרי"ף דנקיט כמסקנת הש"ס בפרק הכותב דכולי עלמא ר' טרפון חברו הוה אלו תורף דברי הרב מראה הנוגה והצריך עיון דברי מרן כסף משנה שבהלכות עדות הנ"ל ודבריו טובים ונכוחים זולת שמה שכתב בשם מרן בהלכות אישות הנ"ל במחילת כבוד תורתו אגב שיטפיה כתב כן כי מרן כסף משנה שם לא דבר בזה והדברים שהביא הם דברי הרב המגיד כמו שיראה הרואה (ואין נכון לומר שכונתו שכיון שמרן לא דבר שם מסתמא הוא שסמך על מה שכתב הרב המגיד ולכן חשיב כאילו הוא בעצמו כתב כן) גם השגתי ספר לב מבין וראיתי להרב בהלכות אישות דף ס"ד ע"ב שתמה על מרן כסף משנה בהלכות אישות הנ"ל מפסק הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה ומדבריו שבבית יוסף חשן משפט סי' שס"ה שהבאתי למעלה וכתב גם כן שמסתמא הרמב"ם נמשך אחר סברת הרי"ף והרי"ף הלא כתב מפורש דהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון דחברו הוה וציין שם ספרי דבי רב דלא שכיחי גבאי וחידוש הוא שלא הזכיר דברי מרן הלחם משנה שבהלכות עדות הנ"ל כמו שיראה הרואה בגוף דב"ק ואני ההדיוט כבר כתבתי למעלה שלא נפלאת לומר דמרן כסף משנה בהלכות עדות הנ"ל סמך אמה שכתב ועוד וכו' ולפי מה שתגדל התימה על מרן ממה שהרבנים הנ"ל הקיפוהו בהלכות מכמה מקומות כנז"ל יגדל נא כח הישוב הזה דבעל כרחין למשכוני אנפשין כי היכי דלא נישוייה למרן כשכח דברי עצמו בכמה מקומות ואף אם נאמר שדבריו בהלכות עדות הם כפשטם אין לנו לתפוס בדעתו שתופס כן אליבא דהרמב"ם כמו שהבין בדעתו הרב נחמד למראה דסמי חדא מקמי שאר דוכתי שמבואר בדברי קדשו שסובר אליבא דהרמב"ם ושאר הפוסקים דכללא דהלכה כר' עקיבא מחברו אתמר נמי לגבי ר' טרפון:

ומה שכתבו הרבנים מקנה אברהם בח"ב ד' כ"ט ע"ב ומשק ביתי באות חכ"א ומראה הנוגה הנ"ל (בד"ה וחפשתי) וסדר הדורות הנ"ל (בד"ה ובמערכת) שהתוספות בעבודה זרה ד' מ"ה (ד"ה אמר) נקטי דר' טרפון רבו של ר' עקיבא היה הנה אמת שכן נראה להדיא מדבריהם דהנה במתניתין שם הוזכר ר' יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים וכו' אמר ר' עקיבא אני אובין ואדון וכו' וכתבו התוספות דממה שמזכיר את ר' יוסי קודם ר' עקיבא נראה שהיה זקן מרבי עקיבא ותימה דבסוף איזהו מקומן אמרינן (גבי ר' טרפון ור' עקיבא) היה שם תלמיד אחד שבא לפני חכמים בתחלה ור' יוסי הגלילי שמו גם בעירובין אמרה ליה ברוריה דביתהו דר' מאיר שהיה מתלמידי בתראי של ר' עקיבא גלילי שוטה ונראה דתלמיד חבר היה ר' יוסי הגלילי לר' עקיבא ורך ממנו בשנים ואף שמזכירו קודם ר' עקיבא לא קשיא דכמו כן מזכיר בהגדה דפסח ר' עקיבא קודם ר' טרפון שהיה רבו כדמשמע בפרק ט' דכתובות ד' פ"ד עכ"ל והרי הוא כמבואר דנקטי כשינויא דמשנינן התם דריש לקיש ור' יוחנן פליגי בהכי דריש לקיש סבר חברו היה ור' יוחנן סבר רבו היה והלכה כר' יוחנן דרבו היה אלא דמלבד דקשה מנא להו האי פשיטותא למינקט כהאי שינויא ולא כשינויא בתרא דאמרינן דכולי עלמא חברו הוה וכדנקטי הרי"ף והרא"ש ודעמייהו וכבר נתעורר על זה ידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בספרו ערב פסח בפירושו להגדה ד' ח' (בד"ה מעשה וכו') דמאי שנא דעדיף להו האי לישנא ולא לישנא בתרא דלכולי עלמא חברו היה וכן כתב הרא"ש שם ובקידושין וכו' (יש שם טעות בציונו להרא"ש וצריך לתקן פרק א' במקום מה שכתוב שם פרק ה') והרמב"ם בהקדמה לספר היד וכו' עי"ש והיה לו להזכיר שכן כתב גם הרי"ף בשתים זו כתובות וקידושין שהזכיר אלא שסמך על המובן שמסתמא דברי הרא"ש מאיש לוקחו רבינו האלפס ובעיקר תמיה על התוספות דעבודה זרה מסוגיא דכתובות ד' פ"ד שכן תמה בספר אגרת הצופה ד' י"ד ע"ב וז"ל וצ"ע דאדרבא בכתובות שם אמרינן דכולי עלמא חברו דר' עקיבא הוה עכ"ל והנה מלבד תמיהה זו יקשה עלינו לפי זה סתירת דברי התוספות שכבר כתבתי למעלה (בד"ה גם הרמב"ן וכו') בשם הרב משק ביתי שהתוספות בערבי פסחים ובפרק המפקיד נקטי דר' טרפון היה חברו של ר' עקיבא (שכתבו דהלכה כר' עקיבא במחלוקותו עם ר' טרפון) וקצת יש דקדק כן גם מדברי התוספות בכתובות בפרק הנושא ד' ק"ה ע"א (ד"ה דחשיב) שהכריחו שאין קפידא להקדים את הקטן וכו' מההגדה של פסח מעשה וכו' שמקדים את ר' אלעזר בן עזריה לר' עקיבא אף שר' עקיבא קדים טובא לר' אלעזר בן עזריה וכו' ומדלא הכריחו מדהקדים בהגדה את ר' עקיבא לר' טרפון נראה קצת דלא ברירא להו דר' טרפון רבו של ר' עקיבא היה וכדכתבו בערבי פסחים ובהמפקיד הנ"ל היפך ממה שכתבו בעבודה זרה הנ"ל:

לכן נראה לי ההדיוט לידחק בכונת דבריהם בעבודה זרה הנ"ל שלא באו לומר דמשמע בכתובות דר' טרפון רבו הוה (משום דנקטי כשינויא קמא דפליגי ריש לקיש ור' יוחנן דלר' יוחנן רבו דר' עקיבא הוה ונקיטינן כר' יוחנן) שאם כן לא היה להם לומר כדמשמע בכתובות אלא היה להם לומר כדאיתא בכתובות אלא מה שכתבו כדמשמע בכתובות הוא להכריח דאין ראיה מדהקדים האחד שהוא גדול מהמאוחר שאם כן היכי אמרינן בכתובות לחד שינויא דר' יוחנן סבר דר' טרפון רבו היה והלא בהגדה של פסח מקדים לר' עקיבא אלא משמע שאין מהקדימה הכרח זאת היא (אפשר) כונת אמרם כדמשמע בכתובות אבל ודאי מודים הם דנקיטינן כשינויא בתרא דכולי עלמא ר' טרפון חברו היה וכדעת הראשונים הנז"ל וכמו שכתבו הם עצמם בשני מקומות הנ"ל וכן נראה שהיא דעת הרא"ם בספר היראים בעמוד הדיינים סי' נז"ר שהביא שם פלוגתא דר' טרפון ורבי עקיבא גבי גזל אחד מחמשה ואינו יודע מאיזה מהם גזל וכו' וסיים על זה וז"ל ור' טרפון ור' עקיבא ראיתי בהלכות דבני מערבא (תיבות דבני מערבא מוקפות בחצאי לבנה) דהלכה כר' עקיבא וכתב על זה הגאון בעל ערוך השלחן בפירושו על ס' היראים הנקרא ווי העמודים וז"ל ור' טרפון וכו' דבכתובות ד' פ"ד ע"ב לחד שינויא הלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון אבל להנך שינויי סבירא ליה לר' יוחנן דר' טרפון רבו דר' עקיבא ולכאורה שאין הלכה כר' עקיבא נגד רבו קא משמע לן ועיין שם בהרא"ש וביבין שמועה כלל רל"א עכ"ל ומשמע שכונתו לומר שלפי שהיה סלקא דעתין לומר דהלכה כר' טרפון נגד ר' עקיבא הוצרך הגאון הרא"ם לאשמועינן שאין כן האמת אלא הלכה כר' עקיבא דנקיטינן כשינויא בתרא דלכולי עלמא ר' טרפון חברו היה והלכה כרבי עקיבא מחברו:

ובקונטריס לקט יוסף מספר אסיפת כללים (אשר בסוף ספר הכריתות) הביא באות ע"א דברי ספר היראים הנ"ל וכתב על זה וז"ל ונראה לי דס"ל (דסבירא ליה) דר' טרפון רבו היה והלכה כר' עקיבא מחברו ולא מרבו לכן קמשמע לן גם הרי"ף פסק ביבמות פרק ט"ו ובקידושין פרק קמא כר' עקיבא וכן כתב שם הרא"ש ונראה לי משום דמסקנת הגמרא שם בכתובות באיבעית אימא בתרא דכולי עלמא תלמידו הוה עיין במעשרות פ"ג מ"ט עכ"ל והנה מה שכתב בכונת ספר היראים שסובר שר' טרפון רבו היה וכו' לדעתי הקצרה יותר נכון מה שכתב בווי העמודים הנ"ל שרק סלקא דעתין בעלמא הוא דהוה סלקא דעתין למימר הכי שאם באמת סובר הרא"ם שרבי טרפון רבו היה מאיזה טעם יפסוק בכל מקום כר' עקיבא נגד ר' טרפון אבל דברי הרב ווי עמודים נוחים שכונתו לא שהרא"ם סובר באמת שרבו היה אלא שלפי שהיה סלקא דעתין למינקט כאידך שינויי הוצרך הרא"ם לאשמועינן דנקיטינן כשינויא בתרא דרבי טרפון חברו היה והלכה כרבי עקיבא מחברו ואולי טעות סופר יש בלקט יוסף ובמקום דס"ל צריך להיות דס"ד ופתרונו דסלקא דעתין ומה שכתב עוד (בלקט יוסף) ונראה לי משום דמסקנת הגמרא וכו' במחילת כבוד תורתו אחר שראה דברי הרא"ש שביבמות פרק ט"ו (בסוף סי' י"א) לא היה לו לכתוב בלשון ונראה לי וכו' שהרי כן מפורש בדברי הרא"ש שם וקימא לן דהלכה כר' עקיבא מחברו ור' טרפון חברו היה כדגרסינן בכתובות ד' פ"ד דכולי עלמא ר' טרפון חברו של ר' עקיבא הוא והם דברי הרי"ף שם ככתבו וכלשונו הנה מפורש יוצא מדב"ק שסמיכתם היא אמסקנא דכתובות הנ"ל ואם כן מה הלשון אומרת ונראה לי כאילו חידוש הוא שחדשה תורה דיליה ומה שציין למעשרות פרק ג' משנה ט' היינו שבמחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא שם כתב רבינו עובדיא שהלכה כר' עקיבא וכונתו להוכיח שרבינו עובדיא נקיט דהלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון ויש להוסיף שגם הרמב"ם ברביעי מהלכות מעשר הלכה י"ז פסק כר' עקיבא ובכסף משנה מראה מקום פלוגתא זו ושפסק כר' עקיבא והיינו מסתמא משום דהלכה כר' עקיבא מחברו ואף זו מן התוכחות שדעת מרן אליבא דהרמב"ם למינקט כר' עקיבא לפי שר' טרפון חברו היה וכמו שכתבתי למעלה (בד"ה גם אשור): המורם מכל האמור למעלה הוא שדעת הראשונים כולם שוים לטובה דנקיטינן כמסקנת הש"ס בפרק הכותב דלכולי עלמא ר' טרפון חברו של ר' עקיבא היה ואף מרן כסף משנה ורבותינו התוספות סוברים כן גם בקונטריס תחלת חכמה (שבסוף ספר הכריתות) בכללים מחודשים בפסק הלכה אות נ"ו כתב בסתם סברת הרי"ף דר' טרפון היה חברו של ר' עקיבא ולא הזכיר שום חולק על זה ולא ראינו בהראשונים מי שכתב מפורש דהלכה כר' טרפון נגד ר' עקיבא משום דרבו היה אלא רבינו שמשון בספר הכריתות שכתבו בשמו הרבנים מקנה אברהם בח"ב ד' כ"ט ע"ב ומשק ביתי במערכת הרי"ש אות תכ"א שר' טרפון רבו של ר' עקיבא היה ובמקנה אברהם לא הראה איה מקום כבוד דב"ק רק כתב שכן כתב בשמו הרב גופי הלכות בסי' קכ"ט וכבר כתבתי שאין אצלי ספר גופי הלכות אך במשק ביתי מראה מקום הוא לחלק ימות עולם שער א' ועיינתי שם ואמת הדבר שכתב כן באות ב' וז"ל ואלו הם חביריו של ר' אליעזר הגדול ר' טרפון רבו של ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי וכו' אך קשה שראיתי שם באות ט"ו שכתב דר' טרפון ור' עקיבא ור' ישמעאל ור' יוסי הגלילי קבלו מר' אליעזר ור' יהושע שמזה נראה שר' טרפון ור' עקיבא חברים היו ודוחק לומר שר' עקיבא קבל מר' אליעזר ומר' טרפון ור' טרפון קבל מר' אליעזר ועוד קשה במה שכתב באות ט"ו דר' יוסי הגלילי קבל מר' אליעזר דלפי דברי התוספות בעבודה זרה ד' מ"ה הנז"ל (בד"ה ומה שכתבו) שהכריחו שר' יוסי הגלילי היה רך בשנים והיה תלמיד שבא תחלה לפני ר' טרפון ור' עקיבא וכו' נראה רחוק לומר שקבל מר' אליעזר שוב עיינתי בספר כנסת הגדולה חלק ארח חיים (שלא היה מצוי אצלי) בכללי הגמרא שלו שציין הרב לב מבין בהלכות אישות ד' ס"ד ע"ב וראיתי להרב בכללי הגמרא כלל ח"י ד' קנ"ד סוף ע"ג והלאה הרבה לפלפל בדברי ספר הכריתות ובדברי הרב יבין שמועה בענין זה ובסוף דבריו כתב בדף קנ"ה ע"ג וז"ל:

כל זה כתבתי כפי הנוסחא הכתובה בספרים בספר כריתות אבל מה שלבי חושב ודעתי גומר שמה שכתב בעל ספר כריתות ואלו הן חביריו של ר' אליעזר הגדול ר' טרפון רבו של ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי ורשב"א ורבי יוחנן בן נורי וכו' פסקא משובשת היא מחמת טעות שנפל בספרים וצריך לומר ואלו הם חבריו של ר' עקיבא ר' טרפון רבו של ר' יוסי הגלילי ור' שמעון בן אלעזר ור' יוחנן בן נורי וכו' והן הן דברי הרב רבינו משה בר מיימון בספר היד בהקדמתו והסופרים טעו וכתבו במקום ר' עקיבא ר' אליעזר הגדול ור' עקיבא שהיה ראוי לכתבו כאן כתבוהו למטה אצל ר' טרפון וכתבו ר' טרפון רבו של ר' עקיבא והשתא ניחא שאינו חולק בעל ספר כריתות על הרמב"ם והרא"ש שפסקו כלישנא דאמרינן בפרק ט' דכתובות דר' טרפון חברו דרבי עקיבא הוה וניחא נמי מה שכתב לקמיה ור' טרפון ור' עקיבא ור' ישמעאל ור' יוסי הגלילי קבלו מר' אליעזר ור' יהושע וכו' שנראה משם שרבי טרפון היה תלמיד ר' אליעזר וחבר לר' עקיבא שאינו חולק למה שכתב למעלה שר' טרפון היה חבר לר' אליעזר ורבו של ר' עקיבא ואין צורך לדחוק במה שכתבנו למעלה ואף על פי שכתב כאן דר' טרפון רביה דר' יוסי הגלילי ולמטה כתב שקיבל מר' אליעזר לא קשיא דאפשר דמשניהם קבל ועם כל זה ר' טרפון היה רבו המובהק ואילו היה רואה בעל יבין שמועה שהדברים מוכרחים כן לא היה כותב מה שכתב בד' פ"ז ע"א כלל רע"א על דברי ספר הכריתות עכ"ל הרב כנסת הגדולה ולדבריו בטלה מחלוקת וכולי עלמא מודו דר' טרפון חברו דרבי עקיבא הוה ולא רבו ואומר אני הדל שאם היה רואה הרב כנסת הגדולה דברי הרי"ף שכתב כן במקומות שהזכרתי למעלה וכן דברי התוספות בשתי מקומות הנז"ל וכן דברי הרמב"ן בשתי מקומות הנז"ל היה מחזק דבריו ביתר שאת וכבר הובאו למעלה בהמשך דברינו דברי מרן כסף משנה בכמה מקומות שמוכח שסובר כן וכן דעת הר"ן בחידושיו לנדה לדעת הרב מקנה אברהם שהבאתי למעלה וכן דעת הרא"ם בספר היראים כנז"ל והרבנים מקנה אברהם ומשק ביתי שלא ראו דברי מרן החבי"ב בכנסת הגדולה הנ"ל הא גרמא להו לחלוק עלינו את השוים וכתבו שספר הכריתות חולק וסובר דרבי טרפון רבו דר' עקיבא הוה ואין הדבר כן כמו שהכריח בכנסת הגדולה ומה שכתב הרב שנות חיים שבכנסת הגדולה מגמגם אם הלכה כר' עקיבא או כרבי טרפון כמו שכתבו בשמו הרבנים משק ביתי ומקנה אברהם הנ"ל (בד"ה ומה שהקשו) אם כונתו לדבריו שבכללי הגמרא הללו הנה אף שלא הביא בכנסת הגדולה דברי הרי"ף בזה מכל מקום הביא דברי הרא"ש שפסק כר' עקיבא על פי מסקנת הגמרא שחברו של ר' עקיבא היה ולא רבו ואין כאן גמגום ואין לסתור זה על פי משמעות מלשון הספרי כמו שכתבתי למעלה:

ואם ר' יהושע היה רבו של ר' עקיבא הנה לעיל (בד"ה ואנכי חזון הרביתי) הבאתי דברי מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד פרק ג' דפאה משנה ו' שר' יהושע היה רבו ממש של ר' עקיבא ושעל פי זה תמה על הגאון תוספת יום טוב ואני הדל כתבתי דמהרמב"ם בהפרקים שבהקדמתו לסדר זרעים פרק ה' מתבאר דרבו מובהק לר' עקיבא היה ר' אליעזר אלא שלמד קצת אצל ר' טרפון וחשוב תלמיד חבר ולא הזכיר הרמב"ם שלמד אצל ר' יהושע ואם למד אצלו קצת חשוב חברו לענין פסק הלכה כמו בר' טרפון שאף שלמד ר' עקיבא אצלו הלכה כר' עקיבא נגד ר' טרפון כמו פסקו כל הראשונים שהבאתי למעלה בענין זה וכתבתי שהרב מקנה אברהם בח"ב אות ק"ב ד"ה וחזי) העיר עליו מדברי הרמב"ם הנ"ל עי"ש ועתה ראיתי דבמאי דפליגי בפרק תפלת השחר משנה ג' רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל י"ח ר' יהושע אומר מעין שמנה עשרה ר' עקיבא אומר אם שגורה בפיו וכו' כתבו הרמב"ם ורבינו עובדיא והלכה כר' עקיבא וכן פסק בחבורו בפרק שני מהלכות תפלה דין ב' וכתב מרן כסף משנה (אחר שהביא שלש הסברות) וידוע דהלכה כר' עקיבא מחברו וכיון דרבן גמליאל ור' יהושע אינם בסברא אחת הוה ליה הלכה כר' עקיבא עכ"ל הרי דפשיטא ליה דר' יהושע חברו היה ותמיהני על הרב שושנים לדוד שלפי שיטתו שבפרק שלישי דפאה הנ"ל דר' יהושע רבו של ר' עקיבא וכוותיה מיבעי לן למיפסק נגד ר' עקיבא אם כן בההיא דפרק תפלת השחר אמאי שתיק מר בפסקו של הר"ב כר' עקיבא ולא יעיר דהוה ליה למיפסק כר' יהושע דרביה דר' עקיבא הוה וכל לגבי דידן אשר ראינו שהרמב"ם ורבינו עובדיא פסקו כר' עקיבא נגד ר' יהושע ומרן כסף משנה ישנו בנותן טעם משום שהלכה כר' עקיבא מחברו הכי אית לן למינקט דר' יהושע חברו הוה וכמשמעות דברי הרמב"ם בהקדמה לזרעים:

איברא דאנא חזיתיה למר קשישא הרה"ג מוהרי"ץ פלאג"י יצ"ו בספרו יפה תלמוד בחידושיו לברכות ד' כ"ח ע"א שכתב (בדף ד' ע"ד מדפי הספר) שהרב כנסת הגדולה בכללי הגמרא ד' קנ"ז ע"א סי' ח"י (בד"ה ואין דבריו נכונים) כתב דר' יהושע אף שר' עקיבא למד ממנו נטיעה של קישואין לא היה רבו והכי משמע בפרק תפלת השחר ד' כ"ח ע"א שאמר לו ר' עקיבא יהושע נתפייסת וכו' ואילו היה רבו לא היה קוראו בשמו לומר לו יהושע נתפייסת והרב יצ"ו הרבה להשיב על דבריו שהגירסא בגמרא היא שאמר לו ר' יהושע נתפייסת וכן הגירסא בנחלת שמעוני ח"ב ד' ג"ן ע"ד וכיון שמתאר אותו בשם רבי מותר לקרותו בשמו כמו אדוני משה וכו' ומדאמר לו נתפייסת ולא אמר לו נתפייס מר אין הכרח דאפשר שהיה תלמיד חבר כמו ר' ירמיה שהוה לרב תלמיד חבר ואמר ליה מי בדלת ולא אמר ליה מי בדיל מר (ברכות ד' ז"ך ע"ב) ועל מה שכתב שקבל ממנו נטיעה קישואין הביא מכמה מקומות שלא הלכה זו בלבד למד ממנו וציין ראש השנה ד' כ"ה ע"א ברכות ד' ס"ב ופרק שביעי דסנהדרין ד' ס"ח ע"א ונדרים ד' ע"א ובפרק ששי דאבות דר' נתן וסיים דשמעינן דכמו שלמד ר' עקיבא מר' אליעזר כן למד מר' יהושע ושניהם היו רבותיו מובהקים עכ"ל והנה הרב יצ"ו לא ראה דברי מרן כסף משנה הנ"ל דקרו בחיל שלא היה ר' יהושע רבו מובהק דקרי ליה חבירו אלא דצריכים אנו למודעי אנן מה נענה להוכחות הרב יצ"ו שנראות לכאורה בריאות וטובות ואומר אני דהאמת דמה שהשיב על הרב כנסת הגדולה על הוכחתו מפרק תפלת השחר הצדק אתו דהגירסא בש"ס לפנינו היא ר' יהושע נתפייסת ולפי גירסת הכתיבת יד שהביא בדקדוקי סופרים אמר ליה לר' יהושע וכו' מובן שהש"ס הוא דאמר שאמר לו נתפייסת ואין אתנו יודע באיזה לשון אמר לו אם בתואר או בלא תואר או אולי לא הזכיר שמו כלל כי פנים בפנים דבר אתו אלא שלפני הרב כנסת הגדולה היתה הגירסא בגמרא כמו בהעין יעקב הראשון בלא תיבת רבי ולא לרבי גם מה שכתב שהרבה דברים למד ממנו גם זה אמת הוא כמו שהזכיר כמה מקומות אבל מה שסיים ששניהם הם רבותיו מובהקים במחילת כתה"ר נראה שאינו כן שהרי מדאמר לו נתפייסת ולא אמר לו נתפייס מר מוכח ודאי שלא היה תלמיד גמור ומן התימה עליה דמר דעדין לחלוחית הדיו קימת שכתב ברישא דמה שאמר לו נתפייסת הוא לפי שהיה תלמיד חבר וכדאשכחן בר' ירמיה דאמר לרב מי בדלת לפי שהיה תלמיד חבר והרי כל הגירסאות שוות בזה שאמר לו נתפייסת ומוכח ודאי שלא היה רבו מובהק וכדמשמע מדברי הרמב"ם בהקדמה לזרעים שהזכרתי למעלה שרק ר' אליעזר היה רבו מובהק וכיון שלא היה רבו מובהק חשיב חברו לענין פסק הלכה כר' עקיבא וכדכתב מרן כסף משנה בהלכות תפלה הנ"ל והוא תנא דמסייע להרב כנסת הגדולה:

גם בפרק שלישי דמסכת שביעית משנה יו"ד הבונה גדר וכו' שנחלקו ר' יהושע ור' עקיבא כתבו הרמב"ם ורבינו עובדיא דהלכה כר' עקיבא ולא כתבו שום טעם ומסתמא טעמא דהאי פסקא משום דהלכה כר' עקיבא מחברו ור' יהושע חברו היה ובחבורו בסוף פרק שני מהלכות שמיטה ויובל פסק גם כן כר' עקיבא ומרן בכסף משנה מראה מקום משנה וכו' והרדב"ז שם כתב מפורש שפסק כר' עקיבא ולא כתב שום טעם וסתמו כפירושו משום דהלכה כר' עקיבא מחבירו וכמו שכתב בפרק שני מהלכות תפלה הנ"ל:

וראיתי בספר נחלי דבש (על הלכות חליצה) להגאון מוהרי"ץ דוב הלוי באמבערגער שכתב בסי' קס"ט בצד 47 סוף אות ע"ו שר' עקיבא למד גם אצל גדולים אחרים כמו ר' יהושע כמו שנראה מש"ס דברכות ד' ס"ב ומשבת ד' ט"ל גבי קולי מטלניות וכן כתב מוהרש"א בפרק קמא דיבמות והיה גם כן תלמידו של רבן גמליאל כמו שכתב בסדר הדורות באות עי"ן ועליהם הוא שאמרו בש"ס דאין הלכה כר' עקיבא נגד רבו עכ"ל הנה מבואר דלרב פשיטא ליה דאין הלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע ולא זכר שר דברי הרמב"ם ורבינו עובדיא בפרק תפלת השחר ודברי מרן כסף משנה הנז"ל דלגבי ר' יהושע אמרינן הלכה כר' עקיבא מחברו וגם במה שכתב דלגבי רבן גמליאל אין הלכה כר' עקיבא יש סתירה מההיא דפרק תפלת השחר דפסקו כרבי עקיבא וכתב מרן כסף משנה הטעם לפי שרבן גמליאל ור' יהושע אינם בסברא אחת כנז"ל ובהכרח לומר דמה שכתב בסדר הדורות דר' עקיבא תלמיד רבן גמליאל היינו שלמד אצלו קצת כמו שלמד אצל ר' טרפון ואין זה מעלה לענין פסק הלכה כמו גבי ר' טרפון שאף שר' עקיבא למד אצלו כיון שלא היה רבו מובהק הלכה כר' עקיבא לגביה והנה אמת שבתוספי רבינו יהודה החסיד שבספר ברכה המשולשת כתב בפרק הרואה ד' ז"ן (ד"ה ר' ישמעאל בן אלישע יצפה לחכמה) שגם ר' עקיבא היה תלמידו של ר' יהושע כדאמרינן בסוף פרק ארבע מיתות עי"ש (בדפי הספר ד' מ"ב סוף ע"ג) נראה שכונתו שלמד אצלו אבל לא שהיה רבו מובהק וכן מה שכתב מוהרש"א ביבמות (כונתו למה שכתב בחידושי אגדות ד' ט"ז ע"א) שר' יהושע היה רבו של ר' עקיבא ולכן לא כבדו כדרך שכבד את ר' יהושע אינו רוצה לומר שהיה רבו מובהק שאף אם הוא תלמיד חבר נכון להבדיל בינו ובין רבו:

ומרן חיד"א בספר כסא רחמים במסכת כלה אההוא עובדא דפעם אחת היו זקנים יושבים ועברו שתי תינוקות אחד ראשו מכוסה ואחד ראשו מגולה אמר ר' אליעזר על אותו שראשו מגולה שהוא ממזר ור' יהושע אמר בר הנדה ור' עקיבא אמר ממזר ובר הנדה ואמרו לו לר' עקיבא היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבריך כתב על זה בכסא רחמים ואם תאמר לעבור על דברי רבותיך הוה ליה למימר דהא ר' אליעזר ור' יהושע רבותיו דר' עקיבא הוו כמבואר בכמה מקומות ויש לומר דאותם שאמרו לו כן היו תלמידיו של ר' עקיבא ומשום כבודו אמרו לו כן כדאיתא בראש השנה ד' ל"א ע"ב גבי ר' אליעזר שאמרו לו תלמידיו כבר נמנו חביריך והתירוהו ומפרשינן מאן חביריך רבן יוחנן בן זכאי ואף על גב דרבו הוה כיון דתלמידיו הוו לאו אורח ארעא למימר לרביה רבך עי"ש הנה מה שכתב דר' אליעזר ור' יהושע רבותיו הוו נראה גם כן שאין כונת מרן חיד"א לומר שהיו רבותיו מובהקים רק שהיו רבותיו זה רבו מובהק וזה רבו שאינו מובהק ועיין שם שכתב שהר"ן בפרק שני דקידושין גורס לעבור על דברי רבותיך וכן הוא במנורת המאור והכונה גם כן כמו שכתבתי ולא ששניהם היו רבותיו מובהקים:

ואני אמרתי בחפשי בספרי בעלי כללים וראיתי לידידי הרה"ג מוהרש"ב אבד"ק טעלפין יצ"ו בספרו הבהיר מגדים חדשים בכללים שבסוף ספרו בדף א' ע"ג אות ג' שנסתפק אם הלכה כר' עקיבא נגד ר' יהושע וכתב שבתוספת יום טוב פרק ג' דכריתות משנה ט' כתב דהלכה כר' יהושע נגד ר' עקיבא וסיים אמנם צריך עיון דבתוספת יום טוב פרק ג' דפאה משנה ו' פסק כר' עקיבא אף דר' יהושע חולק מטעם דהלכה כר' עקיבא מחברו גם הרע"ב בסוף פרק ג' דשבועות (כנראה. טעות סופר הוא וצריך להיות דשביעית והיינו הך דאייתינא לעיל) פוסק כר' עקיבא נגד ר' יהושע וצריך עיון ועיין במסכת כלה שאמרו היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבריך וכו' אמרו גדול היה רבי עקיבא שהכחיש את רבותיו ודוק ועיין פסחים פ"ו מ"ה וצ"ע ועיין בש"ס ברכות ד' ס"ב ע"א מר ר' עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע וכו' אמר ליה בן עזאי כל כך העזת פניך ברבך וכו' עכ"ד יצ"ו והנה אההיא דמסכת כלה כבר כתבתי למעלה (בסמוך) ומההיא דברכות אין הכרע לענין פסק הלכה ומה שציין פרק ששי דפסחים משנה ה' והצריך עיון לא ידעתי כונתו שהרי שם הוא מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע ולא נזכר ר' עקיבא כלל ואם נאמר שטעות סופר הוא וצריך להיות משנה ב' שכתב כם רבינו עובדיא דהלכה כרבי עקיבא (וכדפסקינן שם בגמרא) בדף ס"ט ע"ב הנה שם לא בא לחלוק על ר' יהושע אלא מחזיק דבריו ומשיב על תשובת ר' אליעזר לר' יהושע ונמצא שמחלוקתו היא עם ר' אליעזר ופסק כר' עקיבא לגבי ר' אליעזר שכך היא המדה בעלמא דפסקינן כר' עקיבא נגד ר' אליעזר דאתי מבית שמאי כמו שהארכתי להביא בזה בס"ד בריש אות זו באופן שלא ידעתי כונת ציונו לההיא דפסחים פרק ו':

הן אמת דמצאתי תנא דמסייע לידידי הרה"ג הנ"ל יצ"ו מר ניהו מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד בפרק קמא דראש השנה משנה ו' על דברי רבינו התוספת יום טוב (בד"ה ועיכבן) שכתב דתנא דמתניתין סובר שבאמת ר' עקיבא עיכבן דלא כדתני ר' יהודה שלא ר' עקיבא הוא שעיכבן אלא שזכר (כך שמו) עיכבן דאי הכי למה פסקינן כרבן גמליאל ולא כר' עקיבא והלא אפילו גבי רביה ר' יהושע פסקינן בפרק ששי דפסחים כר' עקיבא וכל שכן לגבי רבן גמליאל דלאו רביה ממש הוה ותירץ דסברת רבן גמליאל לאו סברא דנפשיה בלחוד היא אלא הוא ובית דינו והוו רבים ואין הלכה כר' עקיבא מחבריו הרי דקאמר דפסקינן כר' עקיבא נגד ר' יהושע ומראה מקום הוא לפרק ששי דפסחים והיינו ודאי הך דמשנה ב' וכדברי ידידי הרב מגדים חדשים יצ"ו אך בעניותי לא זכיתי להבין דב"ק דהתם לא פליג על ר' יהושע אלא מחזק דבריו כמו שכתבתי ואין נכון בעיני לומר דמאחר שר' יהושע לא השיב דבר על תשובת ר' אליעזר מה ראיה רשות למצוה ולא אמר לו הזאה תוכיח שהיא מצוה וכו' (וכדאמר ר' עקיבא) מוכח דבהזאה מודה לרבי אליעזר דאמר ועליה אני דן וכו' ונמצא דרבי עקיבא דאמר דהזאה אינו דוחה את השבת פליג ארבי יהושע נמי ופסקינן כרבי עקיבא אלמא דגם לגבי ר' יהושע הלכה כר' עקיבא דזה לא יתכן דמלבד דפסק ההלכה לא על הזאה בשבת היא אלא על הרכבתו והבאתו וכו' ועוד אף אם ההלכה נאמרה גם על ההזאה בשבת אין ישוב זה נכון דאי הכי תיקשי לן באמת אמאי פסקינן כר' עקיבא ולא כר' אליעזר ור' יהושע דסברי דהזאה דוחה את השבת והלא אין הלכה כר' עקיבא מחבריו ולזה יש לומר דר' אליעזר דמבית שמאי הוא אינו בכלל חבריו כמו שהבאתי למעלה באות זו בשם הרבנים קהלת יעקב ד' פ"ח ומקנה אברהם בח"ב ד' כ"ט ע"ב והודעתי מקום דברי הקהלת יעקב לפי דפוס החדש שבידי עי"ש (בתוך ד"ה ועוד ציינתי) אך קשה על ר' יהושע עצמו היכי מצי סבר דהזאה מפני שהיא מצוה דוחה את השבת והלא יום טוב יוכיח שהוא מצוה (לדעת ר' יהושע) ואפילו הכי אינו דוחה שבת סוף דבר לא זכיתי להבין דב"ק ועל כל פנים למאי דאתאן עלה ראינו שדעת מרן מוהרד"ף היא דנקיטינן כר' עקיבא נגד ר' יהושע אלא דהני מילי דמרן מוהרד"ף סתראי נינהו למה שכתב בפרק שלישי דמסכת פאה משנה ו' דכר' יהושע אית לן למינקט דרביה דר' עקיבא הוה עי"ש והבאתי דב"ק לעיל (בד"ה ואנכי חזון הרביתי) וכנראה דבריו האחרונים שבמסכת ראש השנה הם עיקר דנקיטינן כר' עקיבא לגבי ר' יהושע אלא שבעיקר דבריו כאן שמביא ראיה דהלכה כר' עקיבא נגד רבו ר' יהושע מדפסקינן בפרק ו' דפסחים כוותיה לדעתי הקצרה איכא למישדי נרגא דמה ראיה היא זו שאני התם דפסיק בש"ס בהדיא בדף ס"ט ע"ב כר' עקיבא אבל בעלמא אפשר דנקיטינן כר' יהושע דרביה דרבי עקיבא הוה (נחזור לדברי הרב מגדים חדשים יצ"ו):

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה