שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ה · סימן יט
הלעיטהו לרשע וימות לענין כשידוע שהבעל דין אם ישבע תהיה שבועתו לשקר אם רשאי להשביעו משום הלעיטהו לרשע או אסור להשביעו משום ולפני עור לא תתן מכשול הנה בנדפס באות מ"ה כתבתי בשם הרב מוצל מאש שהעלה שכיון שגם המשביעו נענש כדדרשינן משבועת ה' תהיה בין שניהם שהשבועה חלה על שניהם לא אמרינן בכי האי גוונא הלעיטהו וכו' וכתבתי שכן כתב הרדב"ז בחדשות סי' דש"ן שכשרואה הדיין שרוצה לישבע לשקר יפייס את הבעל דין כדי שלא יבא לידי עונש שבועה דדרשינן שהשבועה חלה בין שניהם וכתבתי שתשובת הרדב"ז הלזו סותרת לתשובה אחרת שכתב מרן החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"ב סי' ט' בשמו בתשובות הישנות סי' קצ"ב שגם בזה אמרינן הלעיטהו לרשע וכו' והנה מה שלא היה אצלי תשובות הרדב"ז הישנות גרם לי להבין שדבריו סותרים שחשבתי שבנשמת כל חי העתיק כל דבריו אמנם עתה שיש בידי שו"ת הרדב"ז הישנות ודבריו בזה הם בחלק רביעי סי' אלף רכ"ג (בדפוס וארשא תרמ"ב) ואחזה אנכי שהדברים אחדים שאחר שכתב כמ"ש בשמו בנשמת כל חי סיים דבריו כמו שכתב בתשובות החדשות הנ"ל וז"ל שאלה ראובן נתחייב שבועה לשמעון ושמעון יודע שנשבע בודאי לשקר אם יש על שמעון שום עונש משום שגרם להוציא שם שמים לשקר תשובה וכו' לכדרבי טרפון דאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם ופירש רש"י לפי שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאו לידי חלול ה' ע"כ מכאן משמע בהדיא שיש עונש גם על המשביע אלא דקשה לי שנמצאו אוכלים ממונו של החסיד שאינו רוצה להשביעו דקי"ל דפרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא אלא אדרבא הלעיטהו לרשע וימות ור"ת פי' חלה על שניהם דרך כלל כלומר על אחד מהם והיינו על שניהם שאם נשבע שלא כדין עונש שבועה עליו ואם חברו משביעו שלא כדין עונש השבועה על חבירו וי"מ דזימנין דחלה על שניהם ממש כשחבירו מהפך עליו השבועה ויודע שנשבע לשקר הרי לך שדחי פי' של רש"י וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא שנכשל בה לפי שלא דקדק אבל לא שיניח להפסיד ממונו כדי שלא ישבע זה לשקר והעושה כן נקרא אצלי חסיד שוטה שהתורה אמרה כי יתן איש אל רעהו וגו' עד האלהים יבא דבר שניהם לשבועה אלא ישביעהו ולא יחוש והלעיטהו לרשע וימות ואדרבא אין שבועה אלא על הודאי וזה מכחישו ולצאת ידי מחלוקת וספק עונש שבועה ראוי לכל ירא שמים להביאו לידי שבועה ולהודיע לו עונשו אולי יפרוש ויודה ואם רואה שרוצה לישבע עכ"פ לא ישביעהו אלא יטילו חרם סתם על כל מי שלא יודה לחבירו עכ"ל הנך רואה שגם בתשובה זו עם שלדעתו מעיקר הדין יכול הוא להשביעו משום דהלעיטהו וכו' מכל מקום סיים דלצאת מידי מחלוקת וספק עונש שבועה ראוי לכל ירא שמים שלא להשביעו ויסתפק בהטלת חר"ם והני מילי דמר שפה אחת ודברים אחדים עם מה שכתב בתשובות החדשות ואין נסתר מחמתו ובכן סרה תלונתי מעל מרן החבי"ף אשר הלילותי עליו בנדפס שלא העיר בסתירת דברי הרדב"ז עי"ש ועיניך תחזינה מישרים אשר בשדי חמד במערכת הוא"ו כלל כ"ו סק"ל הבאתי שתי תשובות הרדב"ז הנ"ל והיו לאחדים בידי אחר שזכיתי לראות דב"ק אשר בתשובות הישנות בגופן שלהן כנז"ל:
ועל פי כלל זה (הלעיטהו וכו') יישב ידידי הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו (עתה אבד"ק לבוב) בספרו בית יצחק חלק א"ח סי' כ"ט אות ד' שיטת מרן השפתי כהן בסי' קנ"א (ביו"ד) שכתב דמומר אין אנחנו מצווים להפרישו ותמה עליו הגאון בדגול מרבבה למה אינו חייב להפרישו הא ודאי ישראל מומר אף על פי שחטא ישראל הוא ואם כן מה בינו לשאר ישראל לענין להפרישו מעבירה וכתב שדעת השפתי כהן היא דכיון שעושה איסור במזיד אינו חייב להפרישו אך הרב יצ"ו כתב ולדעתי דעת השפתי כהן נכונה בפשיטות על פי דברי רשב"ג בבבא קמא ס"ט במה דברים אמורים בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות אף דעל איסור כרם רבעי הוא שוגג מכל מקום כיון דעל איסור גנבה הוא מזיד אינו חייב להפרישו אף על שאר איסור שהוא מומר ולפי מאי דפסקינן כרשב"ג הנ"ל צדקו דברי השפתי כהן ואף במומר לאחד משאר עבירות נהי דבודאי בלפני עור עובר ואין ראיה מבבא קמא דשם הוא אינו עושה מאומה רק הרשע עושה מעצמו עם כל זה אם אינו עובר בלפני עור דלא הוי בתרי עברא דנהרא אין איסור משום מסייע והלעיטהו לרשע ועל פי זה השיב על מה שנשאל בדבר אם נותנים לחשודים על נטילת ידים וברכה מאכל בשכרם דאולי זה דומה לשמש שאסור ליתן לו כשהוא חשוד וכו' וכן אם מותר למכור בבתי משקאות מאכלי היתר למי שברור שאוכל בלי נטילה ובלי ברכה דנהי דבודאי אם ספק שישמעו לו מחוייב להזהיר לכל הקונים שיטלו ידיהם ויברכו מכל מקום אם יודע בודאי שלא ישמעו אין לאסור מלמכור וכו' עי"ש:
ולענין שבועה ראיתי להגאון הנ"ל יצ"ו בספרו בית יצחק חלק יו"ד ח"ב בסי' ס"ה אות ב' שכתב שבמוצל מאש סי' מ"ה כתב שיכול להשביע את חברו אף שיודע שישבע לשקר ועובר אלפני עור משום דהלכה כרשב"ג דאמר הלעיטהו וכו' וכתב על זה שאין דבריו צודקים חדא דלא דמי לדרשב"ג דהתם הוא אינו עושה מעשה מה שאין כן הכא שהוא משביעו ותו אטו מאן דפליג ארשב"ג לא יסבור שמותר להשביעו והרי התורה התירה דכתיב כי הוא זה ומה קושיא אהתורה ומה שאמר רבי טרפון שהשבועה קלה על שניהם הוא משום שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובא לידי חילול ה' כדפירש רש"י ולא משום לפני עור שזה התירה התורה ובדברי חיים ח"ב ח"מ סי' ח' הביא בשם תשובה אחת דאינו עובר בלפני עור דמתחלה מוקמינן אחזקתו חזקת כשרות שלא ישבע ואחר שנשבע מאי אית לן למיעבד וזה לא נהירא שהרי רואה שחברו נשבע ואסור להניחו לישבע והמובחר דהתורה התירה משום דאי אפשר לברר בענין אחר ואין דנין אפשר משאי אפשר עכ"ל והנה מה שכתב בשם הרב מוצל מאש הוא לכאורה היפך ממה שכתב בשמו הרב תהלה לדוד שהבאתי בנדפס אך באמת שניהם ל"ו יכונו שבתחילה כתב כמו שכתב בשמו בבית יצחק הנ"ל ושוב כתב במסקנתו כמו שכתב בשמו בתהלה לדוד וגוף תשובת הגאון מוצל מאש העתיקה בנשמת כל חי הנ"ל (בח"ב יו"ד סי' ט') עיי"ש ועיין במה שהבאתי בקונטריס ההערות לחלקי הכללים בסי' י"ב אות ט"ו: