שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ד · כלל מא
דבש האמור בתורה בשבח ארץ ישראל זית שמן ודבש הנה רש"י בריש פרשת כי תבא על פסוק מראשית כל פרי האדמה כתב לענין בכורים דדבש היינו דבש תמרים וכתב רבינו הרא"ם רוצה לומר לא דבש דבורים שכל המקרא דארץ חטה ושעורה בשבח פירות ארץ ישראל מיירי ודבש דבורים לאו מפירות הארץ הוא ומרן המשנה למלך בפרק שני דבכורים דין י"ט כתב על דברי הרא"ם ותמיה לי דהא בירושלמי פרק קמא דבכורים איתא ודבש אלו התמרים יכול דבש סתם ר' תנחומא בשם ריב"א כתיב ובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש ודבש חייב במעשרות אלא אלו תמרים שחייבים במעשרות משמע דאי לאו קרא דובפרוץ הוה אמינא דדבש דכתיב בקרא הוא דבש דבורים דאף שאינו מפירות הארץ הוה אמינא דהכי קאמר ארץ שנמצאת בה חטה ושעורה משובחים וגם דבש דבורים משובחת וצריך עיון עכ"ל מתבאר דלא קשיא ליה על מה שפירש רש"י דדבש הוא דבש תמרים דודאי כן הוא כדאמרינן בירושלמי רק על דברי הרא"ם קשיא ליה דמשמע ליה הכי מגופיה דקרא גבי פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל משום דדבש דבורים לאו מפירות הארץ הוא אהא קשיא ליה דמדברי הירושלמי מתבאר דאין מזה הכרח לולא דיש לנו הכרח מקרא ובפרוץ וכו' ואין הכי נמי דלבתר דגלי לן קרא דובפרוץ למדנו דדבש האמור בשבח הארץ הוא דבש תמרים וכן פירשו רבינו שמשון ורבינו עובדיה בריש בכורים דתנן אין מביאים בכורים אלא משבעת המינים דדבש הוא דבש תמרים ולא דבש דבורים וכן הרמב"ם בפירושו אינו מפרש דבש דבורים כיעויין שם ומה שכתב שהוא תמרים לפי הנראה כונתו דבש תמרים כמו שפירשו רבינו שמשון ורבינו עובדיה באופן שמתבאר מדברי כל המפרשים הנ"ל דדבש האמור בשבח הארץ הוא דבש תמרים וכדאמרו בירושלמי ומשמע שהוא דבש היוצא מן התמרים והוא משקה הבא מהם: ומזה תמיה לי על הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות בפרק שלישי דהוריות דף י"ג ע"ב על מה שאמרו בש"ס ששמן זית משיב את הלימוד כתב וז"ל בזה יש לתת טעם בכל שבעת מינין דכתיב בתורה חשיב הפירות עצמן דכתיב חטה ושעורה גפן וכו' חוץ מזית דנקט היוצא מתוכו דכתיב זית שמן משום דבזית גופיה אין בו שבח ארץ ישראל דאדרבא הוא משכח הלימוד אבל שמן היוצא מתוכו הוא משיב התלמוד ושבחו של ארץ ישראל עכ"ל והוא תמוה דהא בדבש נמי נקט היוצא מתוכו דהיינו דבש היוצא מן התמרים והיכי קאמר דבכל שבעת המינים חשיב הפירות עצמן חוץ מזית והא איכא דבש: הן אמת שעל דרך שכתב הגאון מוהרש"א על מאי דלא חשיב קרא בזתים הפרי עצמו משום שאין בו שבח הארץ דמשכח הלימוד כמו כן נוכל לומר דהטעם בדבש דחשיב המשקה היוצא ממנו ולא הפרי עצמו הוא משום שהתמרים מצערים את האדם כדאמרינן בפרק קמא דתענית דף ט' ע"ב עולא איקלע לבבל חזא מלא צנא דתמרי בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא בליליא צערוהו (בשילשול כדאמרינן בגטין דף ע' ע"א תמרי משחנן ומשלשלן רש"י) הדר אמר מלא צנא דסכיני בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא ובפסחים דף פ"ח ע"א קרי להו סמא דמותא דקאמר עולא מלא צנא סמא דמותא בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא ע"ש ואם כן יש לומר דמטעם זה לא קחשיב קרא תמרים בשבח הארץ כי היכי דלא חשיב זתים מפני הקילקול שבהם כדרך שפירש מוהרש"א גבי זתים וכן אמרו לי קצת מחכמי ורבני עיר עז לנו עיר הקודש ירושלים תוב"ב יצ"ו מדי דברי עמהם בהיותי שם אודות דברי מוהרש"א באגדתיה הנ"ל אבל מכל מקום דבריו אין מתיישבים בזה דהיכי קאמר דבכל שבעת המינים קחשיב הפרי עצמו והרי רק חמשה מינים הוא דקחשיב קרא הפרי עצמו דשמן ודבש קחשיב המשקין ועוד דעיקר הישוב אינו נח לי דבשלמא בזית שייך הטעם שכתב מוהרש"א לפי שבפרי עצמו יש קילקול ואין אותה התקלה בהמשקה ואדרבא יפה כח הבן שמיישב את הלימוד אבל בתמרי התקלה עצמה שיוצאת מהפרי עצמו (דמצערי בליליא) גם מהמשקה היוצא ממנו בערב היא באה שאם יאכל דבש יותר מהראוי בודאי מביאו לידי שילשול כמו באכילת התמרים עצמם שמיעוטם יפה ורובן קשה וכן בדבש ואם כן אמאי קחשיב קרא המשקה היוצא ממנו ולא חשיב הפרי עצמו כדקחשיב בשאר המינים עצמם באופן שדברי הגאון מוהרש"א תמוהים לכאורה: ונראה ליישב בס"ד קושיית הרב משנה למלך על הרא"ם ויתיישבו בזה גם דברי הרב מוהרש"א באגדתיה הנ"ל והוא דיש לומר דהרא"ם אינו מפרש הירושלמי כדמתרגם ליה הרב משנה למלך דלולא קרא דובפרוץ היינו מפרשים דדבש הוא דבש דבורים (שהוא משקה) ומשמע דלבתר דכתיב ובפרוץ נהי דשמעינן דלא בדבורים קאמר קרא אלא בתמרים מכל מקום על משקה התמרים קאמר דומיא דדבורים אלא מפרש הירושלמי כמו שפירש הרב פני משה שם בהלכה ג' וז"ל ודבש דכתיב בהאי קרא אלו התמרים שמהם יוצא הדבש יכול דבש ממש בדוקא איירי קרא ואם כן נילף דמביאים בכורים דבש וקאמר ר' תנחומא כתיב וכו' וכי דבש חייב במעשרות הא קיימא לן דאין עושים תמרים דבש כדתנן בפרק י"א דתרומות אלא אלו התמרים וכו' וילפינן נמי לבכורים שאין מביאין משאר משקין אלא מהיוצא מהזתים וענבים בלבד אלו תורף דב"ק דמתבאר שמפרש בכונת הירושלמי שהסלקא דעתין היה לפרש דבש הכתוב בשבח הארץ שהוא דבש היוצא מהתמרים ולא התמרים עצמם ולזה הביא ר' תנחומא ראיה מקרא דובפרוץ וכו' דלאו משקה היוצא מהתמרים קאמר אלא התמרים עצמם והרב נחמד למראה בחידושיו לבכורים בדף קפ"ט ע"ד הביא בשם הרב מוהר"א שפירש דברי הירושלמי דמה שאמרו יכול דבש וכו' היינו דבש דבורים וכו' (וכמו שמפרש הרב משנה למלך שהבאתי למעלה) וכתב על דבריו שלא ידע מי דחקו לפרש כן דהא אפשר לפרש דמה שאמרו יכול דבש ממש הכונה דבש התמרים ולא גוף הפרי וכו' (וכפירוש הרב פני משה שהבאתי למעלה) עי"ש שכנראה לא היה אצלו פירוש הפני משה מדלא הזכירו וכתב שם בשם הרב ר' משה המכונה מורינו הכהן שהקשה לכל הפירושים היכי סלקא דעתיה דהירושלמי לפרושי דבש דהוא משקה הא תנן בפרק בתרא דתרומות אין מביאים בכורים משקה אלא היוצא מן הזתים ומן הענבים בלבד משום דכתיב פרי ולא משקה והניחו בקושיא ואולי יש לומר דהא דממעטינן משקה היינו דוקא במינים שהוזכרו הפרי עצמו הכתובים בשבח הארץ חטה ושעורה תאנה ורמון אהני קפיד קרא פרי ולא משקה אבל דבר שלא הוזכר בכתוב גוף הפרי כגון דבש היינו יכולים לפרש דדבש הוא משקה היוצא מתמרים (לפירוש הרב פני משה) או דבש דבורים (לפירוש הרב מוהר"א) לולא דילפינן מקרא דובפרוץ וכו' ודאתאן עלה הנה גם הרב נחמד למראה ניחא ליה לפרש כפירוש הרב פני משה הנ"ל: ומעתה לפי פירוש הרב פני משה הנז"ל, דמה שאמרו בירושלמי יכול דבש ממש הכונה היא על דבש היוצא מתמרים ויליף ר' תנחומא דלא על דבש התמרים קאמר קרא אלא על התמרים עצמן הנה לפי זה יכולים אנו לומר דלא עלה על דעת הירושלמי כלל לפרש דדבש דכתיב בקרא הוא דבש דבורים דהא קרא בשבח הפירות של ארץ ישראל מיירי ודבש דבורים לאו מפירות הארץ הוא וכדכתב הרא"ם רק הסלקא דעתין היה לפרש דקרא קאמר על משקה היוצא מן התמרים:
שוב השגתי ספר תועפות ראם להרב מוהר"א גאטיניו וראיתי בפרשת כי תבא ד' ק"י ע"ג שהביא (בד"ה ע"כ הרא"ם) דברי הרא"ם ודברי הרב משנה למלך וכתב וז"ל ואין כאן תימה על הרא"ם דדבש דקאמר בירושלמי הוא דבש תמרים לאפוקי שאינם תמרים גופם אבל אין הכי נמי דדבש דבורים אינו נכנס בדבש הכתוב אף אי לא הוה כתיב ובפרוץ והוא כמו שכתבתי אני הדל וסיים עוד הרב תועפות ראם וז"ל אך קשה על הרא"ם דלמה הכריח מארץ חטה ושעורה ולא מקרא דידן דכתיב פרי וכאן לא שייך דחיית הרב משנה למלך עכ"ל וכונתו לפי הנראה היא להקשות על הרא"ם שהיה לו להכריח דדבש זה אינו דבש דבורים דהא כתיב בהאי עניינא ולקחת מראשית כל פרי ודבש דבורים אינו פרי ואף על גב דלהסלקא דעתין דהירושלמי הוה בעינן למימר דדבש זה הוא המשקה היוצא מן התמרים ותיקשי ליה דהא בקרא פרי כתיב ולא משקה יש לומר דמשקה היוצא מהפרי נמי שייך לקרותו פרי לא כן אם נפרש דבש זה שהוא דבורים והרי אינו פרי כלל כן נראה כונת הרב אך קשה דהא תנינן בפרק בתרא דתרומות משנה ג' אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזתים ומן הענבים ופירשו המפרשים הטעם דכתיב מראשית פרי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה אלמא מפרי ממעטינן משקה הבא מן הפרי (כגון משקה תאנים ורימונים) ולא אמרינן דכיון דמפרי הם באים מיקרו פרי ואי הכי הדרא קושיין דתיקשי ליה על הירושלמי גופיה ובאמת כן הקשה הרב ר' משה הכהן המכונה מורני הביא דבריו הרב נחמד למראה בדף קפ"ט וצריך לומר (כדי ליישב הירושלמי) דאי לאו קרא דובפרוץ וכו' הוה אמינא דלא קפיד קרא שלא יהיו הבכורים משקין אלא באותם המינים שהוזכר הפירות בכתוב וכו' כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ונראה ליישב) ואם כן גם על הרא"ם לא קשיא כמובן ואיך שיהיה לדסתאן עלה למדנו מדברי הרב שמפרש הירושלמי כפירוש הרב פני משה שהסלקא דעתין שבהירושלמי היה לפרש דדבש הוא דבש של תמרים ולהמסקנא לא דבש של תמרים קאמר קרא אלא התמרים עצמם:
ולפי פירוש זה דלפי האמת דבש האמור בתורה בשבח הארץ לא הדבש הוא אלא על התמרים שמהם יוצא הדבש הוא דאמר קרא ודבש צריכים אנו לומר דגם מה שכתב רש"י בחומש דדבש הוא דבש תמרים אין כונתו על הדבש היוצא מהם כי אם על התמרים שמהם הדבש יוצא ולא נפלאת היא לומר דקרי לתמרים דבש דהא חזינן דעולא קרי לתמרי דבש דקאמר מלא צנא דדובשא בזוזא וכו' ועל התמרים הוא היה אומר כן הכי נמי דבש האמור בתורה יש לומר דתמרים הוא וקריינהו רחמנא דבש וקצת סיוע לזה מדמצינו לרש"י עצמו בפרשת כי תשא בפסוק ראשית בכורי אדמתך, (ל"ד כ"ו) שמפרש ודבש אלו תמרים (כן היא גירסת הרא"ם שם לא כגירסא שלפנינו דבש תמרים) דמשמע דעל התמרים עצמם קאמר שהם דבש הכתוב בתורה והשתא דאתינא להכי נוכל לומר שגם מה שכתבו רבינו שמשון ורבינו עובדיה בפרק קמא דבכורים (אמאי דתנן אין מביאין בכורים אלא משבעת המינים) דדבש האמור בשבעת המינים הוא דבש תמרים אין כונתם על המשקה אלא על התמרים עצמם ובאמת הרמב"ם בפירושו כתב ודבש היינו תמרים (ולא אמר דבש תמרים) משמע שכונתו לפרש התמרים עצמם ולא המשקה היוצא מהם וגם הביא לשון הירושלמי דבש אלו התמרים עי"ש וכן הוא לשונו בספר היד הלכות בכורים פרק שני הלכה ב' אין מביאים בכורים אלא משבעת המינים וכו' והזתים והתמרים וכן הוא לשון הסמ"ג בעשין לק"ט זתים ותמרים וכן כתב מרן המבי"ט בקרית ספר שם וזתים ודבש דהיינו תמרים וכן כתב רבינו החינוך בפרשת משפטים סי' צ"א חטה וכו' זתים ותמרים (ועיין עוד לקמן בד"ה ומה שכתב הרב בתי כנסיות): אמור מעתה דעל פי האמור מתיישבים שפיר דברי הגאון מוהרש"א שיש לומר שגם הוא סובר בפירוש הירושלמי כדמתרגם ליה הרב פני משה דמסקנת הירושלמי היא דדבש הוא התמרים עצמם ואם כן שפיר קאמר שבכל המינים קחשיב הפירות עצמן שהרי גם דבש הכתוב בזה הוא הפרי עצמו חוץ מן הזית מטעם שמשכח את הלימוד ולכן חשיב את השמן לשבח הארץ שמשיב את הלימוד והוא טעם לשבח וטעמו כצפיחת בדבש:
אלא דהא קשיא לי בדברי הגאון מוהרש"א (דמשמע ליה דזית שמן הכתוב בתורה הוא משקה היוצא מן הזית והיינו השמן עצמו) דהלא בריש פרק קמא דבכורים תנן אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים (דהיינו חטה ושעורה וכו') ואם נפרש דזית שמן האמור בתורה פירושו הוא השמן קשה אהא דתנן בפרק בתרא דתרומות משנה ד' אין מביאים בכורים משקין אלא היוצא מן הזתים ומן הענבים למה לי למיתני משקה היוצא מן הזתים שמביאים ממנו בכורים הא פשיטא שמביאים ממנו דהא בהדיא קאמר קרא זית שמן דהיינו משקה היוצא מן הזית ולא הוה ליה למיתני אלא היוצא מן הענבים ודוחק לומר דאיידי דאיצטריך למתני היוצא מהזתים ומהענבים לשאר מילי השנוים במשנה נקטיה נמי לגבי בכורים אלא מוכח דזית שמן הוא הזית עצמו וכדפירש רש"י זית ששמנו אגור בתוכו ולכן הוצרך התנא לומר שמהיוצא ממנו גם כן מביאים בכורים ולפי זה בכל המינים נקיט קרא גוף הפרי ועם שיש ליישב בכמה אנפי מה שהקשיתי מכל מקום האמת הוא דזית שמן הוא זית שיש שמן כנוס בו כמו שכתב רש"י והוא מדרשת רבותינו זית אגורי וכן הוא לשון הרמב"ם בשני מהלכות בכורים דין ב' אין מביאין בכורים אלא משבעת המינים וכו' וזתים ותמרים (ולא אמר שמן זתים) וכן הוא לשון רבינו החינוך בפרשת משפטים סי' צ"א חטה וכו' זתים ותמרים וכן הוא לשון הסמ"ג בעשין לק"ט זתים ותמרים ומרן המבי"ט בקרית ספר פרק שני דבכורים כתב זתים ודבש דהיינו תמרים הרי דנקטי לשון זתים ולא שמן זתים מוכח ודאי שהוא זתים ממש ולא ידעתי איך פשיטא ליה להגאון מוהרש"א דבזית קחשיב המשקה היפך משמעות דברי הראשונים הנז"ל ואף הרא"ם בספר היראים סי' קס"ה דנקט לישנא דקרא זית שמן ודבש פשוט שכונתו על הזתים עצמם כמפורש בדברי הראשונים הנז"ל (עיין לקמן בד"ה ועל דברי הגאון וכו' שכבר השיגו על זה הגאון בספר הורה גבר): והנה מרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכה זו אות כ"ב כתב וז"ל דבש האמור בתורה כולל כל מיני דבש היוצא מהפירות איזה פרי שיהיה ודבש דבורים בכלל ואם הקטיר ממנו על המזבח כל שהו או מעירובן לוקה וכן מציל לענין מגע עכומ"ז ביין לדעת גאוני מערב אבל דבש האמור בדברי רז"ל בלא שם לווי הוי דבש דבורים וכן בלשון בני אדם דבש סתם הוי דבש דבורים ונפקא מינה לנודר מן הדבש שאינו אסור אלא בדבש דבורים הרדב"ז בתשובות החדשות הנדפסות בפיורדא סי' תקכ"ז עכ"ל ושו"ת הרדב"ז הנ"ל אין אצלי ומשמעות הדברים הוא דבכל מקום שאמרה תורה דבש כולל כל מיני דבש ואף דבש דבורים ולכאורה הדברים תמוהים דהא בדבש האמור בשבח הארץ מפורש בירושלמי דבכורים הנ"ל ובדברי רש"י בפרשת כי תבא ובפרשת כי תשא ובדברי הפוסקים שהזכרתי למעלה שהוא דבש תמרים ובין אם נפרש דדבש של התמרים הוא ובין אם נפרש התמרים עצמם אין בכללו דבש דבורים דהא קרא בפירות הארץ מישתבח ודבש דבורים לאו מפירות הארץ הוא כמו שכתב הרא"ם:
אמנם תשובת הרדב"ז הלזו היא מוצאת בתשובות הרדב"ז שבידי (ווארשא תרמ"ב) בח"ג סי' תתקס"ב (תקכ"ז) ולפי הנראה במטותא דמרן חיד"א קיצר מעט בכתבו תורף דברי הרדב"ז שהעתיק רק הדברים שבמסקנתו שם קרוב לסופו וז"ל ומכל הני טעמי נראה לי דדבש האמור בתורה כולל כל מיני דבש וכו' (הכל כמו שכתב מרן חיד"א בשמו) אמנם המעיין בדברי הרדב"ז בגופן שלהן יתברר לו שכל מה שכתב הוא על דבש האמור בהקטרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכן על שאר מקומות שכתוב בתורה דבש חוץ מדבש הכתוב בשבח הארץ ארץ זית שמן ודבש שבזה נראה שמודה שהוא דבש תמרים וכבר הביא שם (בתחלת ד"ה ולענין מה שכתבת שאין הדברים אמורים) דברי רש"י שבפרשת כי תבא ומה שכתב הרא"ם על דבריו ושוב כתב (בדף ל"ח ע"א קרוב לסופו) וכן מה שכתב רש"י פרשת כי תבא דבש הוא דבש תמרים דאי לא תימא הכי לא משכחת שבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל באותו הכתוב והכי משמע נמי מדגרסינן בירושלמי דבכורים עליה דהאי קרא דארץ זית שמן ודבש דבש אלו התמרים יכול דבש ממש ר' תנחומא בשם ר' אליעזר כתיב ובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן ותירוש ויצהר ודבש ודבש מי מחייב במעשרות אלא אלו התמרים שחייבים במעשרות עכ"ל ומדקא מקשו יכול דבש ממש משמע דבעלמא הכי הוה דבש ממש אלא דהכא לא אפשר משום דדבש ממש לא מחייב במעשר עכ"ל הרדב"ז הרי דבדבש האמור בשבח הארץ גם הוא מודה שהוא דבש תמרים וכדכתב רש"י וכדאמרו בירושלמי דבכורים ואם כן צריך להוציא מן הכלל שהביא מרן חיד"א בשם הרדב"ז את הדבש האמור בשבח הארץ דההוא ודאי אינו אלא דבש תמרים ומה שכתב בשם הרדב"ז דבלשון בני אדם דבש הוא דבש דבורים עיין לקמן (בד"ה והנה מה) שכן מפורש בפוסקים ביו"ד סי' רי"ז:
והשגתי עתה (תמוז תר"ס) ספר גנזי חיים וראיתי שכתב במערכה זו אות ל"ז וז"ל דבש כל מיני דבש וכו' עיין להרב עין זוכר במערכת דל"ת אות כ"ב ולהרב משנה למלך ריש פרק חמישי מהלכות איסורי מזבח וצריך יישוב ועיין בפרק א' דמסכת בכורים עכ"ל והנה דברי הרב משנה למלך הם על מה שכתב הרמב"ם דשאור ודבש אסורים למזבח כתב על זה לא ביאר רבינו דבש זה אם הוא דבש סתם האמור בתורה שהוא דבש תמרים או כולל גם כן דבש דבורים והביא דברי רש"י על פסוק כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו (ויקרא ב' י"א) דכל מתיקת פרי קרוי דבש וכן כתב הרב החינוך שם והביא דברי הרא"ם שכתב על דברי רש"י וז"ל וכל דבש כל מתיקת פרי קרוי דבש שהרי אחר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ציוה שנקריב מהם בקרבן ראשית שהוא קרבן שתי הלחם של עצרת שהיא המנחה הראשונה שהובאה מן החדש שמנחת העומר אף שהיא מן החדש אינה כשאר כל המנחות שזו באה מן השעורים ושאר כל המנחות חוץ מן הסוטה באות מן החיטים ומן הביכורים שהן ראשית הפירות ואמר קרבן ראשית תקריבו אותם לה' שפירושו אף על פי שהזהרתיך כל שאור וכל דבש לא תקטירו אשה לה' אני מצוך שתקריב אותם בקרבן ראשית השאור בקרבן עצרת שנאמר חמץ תאפנה והדבש בביכורים שהם ביכורי תאנים ורימונים ואילו לא היה הדבש נאמר אלא על דבש דבורים מהו זה שאמר (אחר כל שאור וכל דבש לא תקטירו) קרבן ראשית תקריבו אותם והלא אין בקרבן ראשית דבש דבורים אלא שאור בלבד לפיכך צריכין אנו לומר שכל מתיקות הפירות קרויה דבש דהשתא איכא דבש במנחת הבכורים שהוא מתיקת התאנים והתמרים וזה שפירש רש"י אחר זה קרבן ראשית מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש קרבן שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור דכתיב חמץ תאפנה ובכורים מן הדבש כמו ביכורי תאנים ותמרים והשיב הרב משנה למלך על דבריו וז"ל והנה לא יחוייב מהכרח זה אלא שנאמר דדבש זה אינו דבש דבורים אבל לא יחוייב מזה דכל מתיקות פרי קרוי דבש דלעולם דבש האמור כאן הוא דבש תמרים דוקא כסתם דבש האמור בתורה ומה שכתוב אחר זה קרבן ראשית תקריבו אותם לה' הוא על התמרים שמביאים מהם בכורים שוב ראיתי לרשב"ם בפרק הספינה דף ע"ט שכתב אילן מלא פירות וכו' ולקרבן נמי לא חזו כדכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכן כתבו התוספות פרק ג' דמעילה דף י"ב וז"ל והפירות אין ראויים למזבח כדכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ודבש היינו כל מיני מתיקה ע"כ ובפרק קמא דשבועות דף י"ג תניא מה הם מביאין מן המותרות קיץ כבנות שוח למזבח והכתיב כי כל שאור וכל דבש וכו' תני רב חנינא כבנות שוח לאדם ופירש רש"י וכל דבש וכל מיני פירות האילן בכלל עכ"ל הרב משנה למלך:
ולפום ריהטא הני מילי דמרן המשנה למלך דברים ככתבם קשים לדעתי הקצרה שנראה שמבין בדברי הרא"ם מה שלא כיוון אליו דהנה הרא"ם מר הוא דאמר דלא מצינן לפרושי דדבש זה הוא רק של דבורים ובהכרח לומר דכולל גם כל מתיקות הפירות ונמצא שלדעתו הדבר פשוט שדבש דבורים הוא דבש האמור בענין זה אלא שכולל גם שאר דבש ואילו הרב משנה למלך כתב דמהכרח זה יחוייב רק לומר שדבש זה אינו דבש דבורים וכו' (כאילו זאת היא כונת הרא"ם) והלא הרא"ם פשיטא ליה דדבש זה הוא דבש דבורים אלא שאינו דבש דבורים בלבד וכולל גם דבש אחר לכן נראה לי שחסר תיבה אחת בדברי מרן המשנה למלך וכן צריך להיות והנה לא יחוייב מהכרח זה אלא שנאמר דדבש זה אינו דבש דבורים בלבד אבל לא יחוייב מזה וכו' וכונתו דנהי דמוכרחים אנו לומר דדבש האמור כאן מלבד משמעותו הפשוט (לדעת הרא"ם) שהוא דבש דבורים כולל בו גם דבש אחר מכל מקום אפשר דדבש האמור כאן (כלומר מה שנאמר אחר כך קרבן ראשית תקריבו וכו') אינו אלא תמרים ומנין לנו לרבות כל מיני מתיקת פירות ותיבות ומה שכתוב הם לבאר הדברים ובמקום ומה שכתוב נכון לגרוס דמה שכתוב וכו' ולפי פירוש זה נמצא שמודה לדברי הרא"ם דדבש דבורים יש בכלל הזה ורק שרצה לומר שלא כדברי הרא"ם שמוסיף להביא מתיקות כל הפירות אלא דוקא של תמרים וכו' (ועיין לקמן בד"ה ומה שהוקשה לי) אך שוב ראה דברי הרשב"ם וכו' שמוכח דסברי שכל הפירות קרוים דבש ולפי זה איני מבין בעניותי מאי קשיא ליה להרב גנזי חיים שהצריך ישוב ואי משום שהרדב"ז כתב שכולל גם דבש דבורים ואילו מדברי רשב"ם והתוספות ורש"י שהביא הרב משנה למלך משמע דרק פירות הוא דנקראים דבש ולא דבש דבורים שאינו פירות הנה מלבד שהתוספות סיימו ודבש היינו כל מיני מתיקה ויש לפרש שכונתם לכלול גם דבש דבורים ועוד אפילו תימא דלא כיונו התוספות לכלול שום דבר וכל דבריהם הם על פירות וכמשמעות לשון רשב"ם ורש"י הנ"ל מכל מקום יש לומר דאינהו נקטי פירות משום דבהכי מיירו ולא כיונו לשלול דבש דבורים (ועיין לקמן בסוף ד"ה ועיינתי שנית וכו' מה שכתבתי בשם הרדב"ז דגם דבש דבורים מיקרי מתיקות פירות) ומה שציין בגנזי חיים לפרק קמא דבכורים היינו מאי דתנן התם אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים ופירשו המפרשים דדבש האמור שם הוא דבש תמרים ובזה כולי עלמא מודו דדבש האמור בשבח הארץ הוא דבש תמרים או תמרים עצמם ואין בכללו דבש דבורים כמו שהוכיח הרדב"ז מלשון הירושלמי דבכורים דתלי בדבר שחייב במעשר ודבורים אינם בחיוב מעשר אבל בעלמא אפשר שגם דבורים בכלל:
הן אמת שאחר זמן נזדמן לידי חומש עם פירוש רשב"ם וראיתי שכתב על פסוק כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו דבש הוא פירות האילן תמרים קרוים דבש עכ"ל נראה קצת דרק פירות האילן הוא דנקראים דבש ומשמע קצת גם כן דלא כלן נקראים דבש כי אם תמרים ועל כל פנים משמע דאין בכלל דבש זה דבש דבורים כלל ובלשון רשב"ם זה אין שייך לומר מה שכתבתי על דבריו שבהש"ס הנ"ל כמובן וזה כנראה שלא כדברי הרדב"ז שסובר שגם דבש דבורים בכלל דבש סתם הכתוב בתורה וכן נראה מדברי רבינו אבן עזרא שם וז"ל ורבים אמרו שפירושו דבש תמרים וכן כל ארץ זבת חלב ודבש ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא עכ"ל ופירש הרב המפרש (על האבן עזרא) רוצה לומר שבדברי הימים שכתב עזרא כמו שאמרו רז"ל בבבא בתרא דף י"ד ורש"י ורד"ק בתחלת דברי הימים כתיב ובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש ופירש רש"י ודבש דבש תמרים עכ"ל ופסוק זה הוא בדברי הימים שני (ל"א ה') ונראה ודאי שאין כונתו לומר שרבינו אבן עזרא כתב כן על פי פירוש רש"י דשם דודאי לא מדברי רש"י מביא ראיה אלא מגופיה דקרא וזה לשון הרב המפרש החדש (בספר עזרה להבין) עזרא הוא דברי הימים שכתבו עזרא וכו' וחיוב התרומה אינה רק מהתבואה והפירות עכ"ל ומשמע שבא למעט על כל פנים דבש דבורים שלא כדברי הרדב"ז אך יש לומר שמפני זה אמר כדמות ראיה (ולא ראיה גמורה) משום שיש לומר דבכל מקום יתפרש כפי עניינו ואף דבההוא קרא דדברי הימים מוכרחים לפרש שהוא תמרים והוא הדין שאר פירות שחייבים בתרומה ומעשר ולאפוקי דבש דבורים מכל מקום לענין הקטרה שטעם האיסור הוא כמו שכתב הרמב"ן בשם הרמב"ם במורה הנבוכים שמצא בספריהם שהמנהג היה בעובדי כומ"ז להקריב כל מנחתם חמץ ולערב הדבש בכל קרבניהם ולכן אסרם לגבוה וכזה אמרו רבותינו במצבה שהיתה נבחרת בימי האבות ואחר כך שנאה השם לפי שעשאוה כן לעבודה זרה כמו שנאמר אשר שנא ה' אלקיך הנה בזה יש לומר דלאו דוקא דבש תמרים וכיוצא אלא הוא הדין גם דבש דבורים בכלל האיסור דמסתמא כל מין מתוק ישימו למר (זו עבודה זרה) ומי יימר דרק דבש תמרים היו מערבים בקרבנותיהם וכיון שמה שהיו עושים בקרבנותיהם שנא השם ואסרם לגבוה מסתברא ודאי לומר שגם דבש דבורים בכלל וכסברת הרדב"ז לגבי הקטרה:
ועיינתי שנית בתשובת הרדב"ז הנ"ל וראיתי שם (בד"ה ולענין מה שכתבת שאין הדברים אמורים) שעל מה שכתב הרב השואל שהוראת גאוני מערב שדבש מציל לענין מגע ביין אינה אלא בדבש שמביאים ממנו בכורים אבל דבש דבורים או שאר דבש מין אחר אינו מציל לענין מגע כתב על זה הרדב"ז שהאמת שגם הוא היה סובר כן אבל חזר בו שהרי הרמב"ם פוסק הוא וכשכתב שהורו גאוני מערב וכו' היה לו לפרש דאיירי בדבש של פירות שמקריבים מהם בכורים משום דסתם דבש הוא של דבורים בלשון חז"ל ובלשון בני אדם וכו' וכן בפרק ז' (צריך להיות פרק חמישי) מהלכות איסורי מזבח שכתב שאור ודבש אסורים לגבי מזבח ואם הקטיר לוקה וכיון שבא לחייבו מלקות היה לו לפרש דדוקא בדבש של המינים שמקרבין מהם בכורים ותו וכו' ותו שכתב הרמב"ן בפירוש החומש בויקרא וטעם השאור והדבש יתכן שהוא כדברי הרב אחר שמצא בספריהם שהמנהג היה בעובדי עכו"ם להקריב כל מנחתם חמץ ולערב הדבש בכל קרבנותיהם וזה לשון הרב המורה מפני שעובדי עכו"ם לא היו מקרבים לחם אלא שאור והיו בוחרים להקריב המתוקים ומלכלכין אותם בקרבנותיהם בדבש וכו' וכיון שהיה מנהג עובדי עכו"ם בכל ענין מתוך כך גם כן כשאסרה תורה כל מיני מתוק אסרה עכ"ל הרי שהכריח דדבש דהקטרה הוא כל דבר מתוק מטעמו של דבר זה שכתבו הרמב"ם והרמב"ן ואם כן יש לומר שגם רבינו אבן עזרא סובר כן דדבש דהקטרה הוא כל מין מתוק ואפילו דבש דבורים ולכן כתב שאין ראיה גמורה מקרא דעזרא לדין ההקטרה ואינו מודה לסברת רבים האומרים דדבש דהקטרה הוא דבש תמרים דוקא ועוד ביאר שם הרדב"ז שדבש דבורים ממתיקות הפרי הוא בא שהרי הדבורים רועות פרחי אילנות ועשבים ומקיאות אותם בהכוורת עי"ש ולפי זה אין לדקדק מלשון איזה מפרשים שדבש נקרא כל מיני מתיקת הפירות שכונתם לשלול את הדבורים שהרי גם המתיקה של הדבורים מהפירות הוא בא:
גם מדברי רבותינו בעלי התוספות בספר דעת זקנים בפרשת ויקרא (על פסוק כי כל שאור וכל דבש) נראה דיש ללמוד שסוברים שדבש דהקטרה הוא כל, מין דבש שהרי כתבו כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו לפי שאמר הקדוש ברוך הוא על כל קרבנך תקריב מלח והללו אין מקבלים מלח עכ"ל ומסתברא דכשם שדבש תמרים אינו מקבל מלח הכי נמי שאר מיני דבש ודבש דבורים אין מקבל מלח וכיון שכל טעם האיסור גבי הקטרה הוא משום שאינו מקבל מלח נראה דגם בשאר מיני דבש ודבש דבורים הדין כן:
אחר זמן ראיתי מה שכתב הגאון שואל ומשיב בספרו ידות נדרים בסימן רי"ז בביאור יד יוסף ס"ק כ"ב שכתב לשון הרב אבן עזרא לא כמות שהוא לפנינו וגם בכונת ראיתו מספר עזרא פירש כונה אחרת וז"ל ועיין באבן עזרא ויקרא על פסוק כי כל שאור שכתב שדבש האמור בתורה הוא דבש תמרים ויש ראיה בספר עזרא עכ"ל וכונתו על מ"ש בנחמיה סי' ו' (סי' יו"ד) בכורי אדמתינו ובכורי כל פרי כל עץ וכתב האבן עזרא שם דמזה ראיה דאין מביאים בכורים רק מפרי האדמה ומפרי העץ ואם כן ממילא דבש דקרא דבש תמרים ולא דבש דבורים וצריך עיון גדול על הירושלמי בבכורים והמשנה למלך ורדב"ז שם שלא הרגישו בראיה זו עכ"ל היד יוסף ודברי המשנה למלך הם בפרק שני דבכורים המוזכרים בריש אות זו ודברי הרדב"ז הם בתשובה שהבאתי בסמוך הנך רואה שהעתיק בשמו ויש ראיה בספר עזרא (לא ככתוב לפנינו כדמות ראיה) ומשמע שלראיה גמורה הביא האי קרא דנחמיה לאוכוחי דדבש האמור בתורה איננו דבש דבורים וזה שלא כמו שרציתי לומר בכונתו שלפי שיש לדחות דגבי הקטרה שאני וכו' כתב בלשון כדמות ראיה אלא שמה שכתב שבנחמיה הביא ראיה וכו' הנה לשונו שם הוא כן בכורי אדמתינו הוא העומר ושתי הלחם כל פרי עץ הם הנזכרים בפסוק הגפן תאנה ורמון ושאר העצים והם שבעה מינים וכן אמרו חז"ל אין מביאים בכורים אלא משבעת המינים בלבד כענין ולקחת מראשית כל פרי האדמה עכ"ל הנה בדברים אלו לא הוזכר שמביא שום ראיה ורק משמעות הכתוב הוא מפרש ומה שהצריך עיון גדול על הירושלמי הנה ודאי דלפי פירושו של הרב פני משה שהבאתי למעלה (בד"ה ונראה ליישב) ודאי אין שום קושיא על הירושלמי כמובן וצריך לומר שכונתו להקשות על הירושלמי לפי פירושו של הרב משנה למלך דמה שאמרו בירושלמי יכול דבש ממש הוא דבש דבורים והרדב"ז גם כן מפרש הירושלמי שעל דבש דבורים הוא שרצו לומר שהוא דבש ממש כן צריך לומר בכונתו שאם לא כן אינו מובן מה שהצריך עיון על הירושלמי שהרי לפי פירושו של הרב פני משה הסלקא דעתין של הירושלמי היה לפרש שדבש הוא משקה של התמרים שהוא גם כן מפרי העץ נחשב ומסיק הירושלמי שהוא הפרי עצמו אבל בדבש דבורים לא נסתפק אדם מעולם ואף לפירוש הרב משנה למלך והרדב"ז נראה דאין זו קושיא על הירושלמי שהרי הביא מפסוק שנאמר בו דבש וגם ממעשה הקודם בזמן כמובן:
ומה שהוקשה לי בדברי מרן המשנה למלך (כנז"ל בד"ה ולפום) הנה מצאתי שהרב אגורה באהלך דף ז' ע"ג (והוא העתק מחידושיו על הרמב"ם בחמישי מהלכות איסורי מזבח) עמד בזה וז"ל הלכה א' שאור ודבש וכו' עיין מה שנסתפק משנה למלך בדבש זה כי (אי) כולל דבש דבורים והביא דברי רש"י והרא"ם בפרשת ויקרא לפשוט דאינו בכלל דבש דבורים ואני מצאתי להרדב"ז בכתיבת יד דקדק מדברי הרא"ם להיפך (היא התשובה שרמז אליה בספר יעיר אזן הנ"ל בד"ה והנה מרן חידא וכו' שהיתה בידו בכתיבת יד) וז"ל ונראה לי דכולל גם דבש דבורים מדברי הרא"ם סדר ויקרא על לשון רש"י כל מתיקת פרי קרוי דבש וז"ל הביא לשון הרא"ם ואילו לא היה הדבש נאמר אלא על דבש דבורים וכו' וכבר הבאתי לשונו בד"ה והשגתי וכו' וסיים) ולפי זה אין מקום למה שכתב הרב משנה למלך אחרי הביא לשון הרא"ם וז"ל והנה לא יחוייב מהכרח זה וכו' עי"ש ודוק עכ"ל ומובן שכונתו להקשות כמו שהקשיתי אני הדל (בד"ה ולפום אלא שבמה שכתב שהביא דברי רש"י והרא"ם לפשוט דאין דבש דבורים בכלל יש לגמגם כמובן) והאמת כן היא שהדברים ככתבם קשים ואני לא הוצרכתי להביא מדברי הרדב"ז לגלות כונת הרא"ם כי דברי הרא"ם בעצמו הן הן עדיו שכונתו להכריח שדבש כולל גם דבש תמרים ולא דבש דבורים בלבד כמו שכתבתי לולא שצריך לומר שחסר תיבת בלבד בדברי הרב משנה למלך (והראה לי ידידי הרב הכולל מוהר"ר רבינו חסון יצ"ו שהרב נר מצוה בח"א סי' יו"ד אות מ"ג דף ע"ב ד"ה והנה וכו' כתב כן בכונת הרב משנה למלך והכריח כן ממה שהשוה במשנה למלך ובספרו פרשת דרכים בנימוקיו על הרב החינוך בפרשת ויקרא את דעת הרב החינוך לדעת רש"י ובחינוך מפורש דדבש זה הוא דבש דבורים וגם מתיקות וכו' שכתב וז"ל ודבש הוא שם כולל בדבש הידוע וכן דבש תמרים שהוא סתם הדבש של תורה וכן מוהל היוצא מהפירות המתוקים ועל דברים אלו כתב בפרשת דרכים וכן כתב רש"י בפירוש התורה ע"כ הרי דהשוה דעת החינוך עם דעת רש"י דעיקר איסורו הוא דבש הידוע דהיינו דבש הדבורים אלא דגם מוהל הפירות הוא בכלל איסור וכן כתב במשנה למלך מוכרח דסובר בדעת רש"י שגם דבש דבורים נאסר לגבי המזבח:
וכתב עוד הרב נר מצוה שם דהסוקאר דינו כדין דבש תמרים וכמוהל היוצא מהפירות המתוקים כדמוכח מלשון רבינו (הרמב"ם) בשמיני מהלכות ברכות דין ה' ומדברי הריב"ה בא"ח סי' ר"ב ועיין בכסף משנה שם ובשו"ת הרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' קנ"ח דף ס"א סוף ע"א ואסורין לגבי המזבח עכ"ל הנה דברי הרמב"ם והטור הם על הסוקאר מהקנים אם מברכין בורא פרי העץ או שהכל דהרמב"ם כתב דלא עדיף מדבש תמרים דמברך שהכל והריב"ה כתב כיון שאין הקנים ראוים לאכילה ונטעי להו אדעתא דמימיהן מברך פרי העץ ואיני מבין מזה הכרח לדין הקטרה ושו"ת הרדב"ז שציין כעת לא ידעתי מקומה בשו"ת הרדב"ז שבידי (ווארשא תרמ"ב) אבל הדין אמת לפי מה שביאר הרדב"ז בתשובה שרמז אליה ביעיר אזן הנז"ל (בד"ה והנה מרן חיד"א) שכל מיני מתיקה אסור להקטיר במזבח ובפרט לפי הטעם שכתבו הרמב"ם והרמב"ן בטעם איסור הדבש להקטרה שהוא לפי שהיו עושים כן העכומ"ז בקרבנותיהם כנז"ל (בד"ה ועיינתי) פשיטא דגם דבש זה הוא בכלל דבש שאמרה תורה:
ועל מה שכתב הרדב"ז להכריח דדבש סתם הוא דבש דבורים ממה שהקשו בירושלמי פרק קמא דבכורים יכול דבש ממש משמע דבעלמא הכי הוי דבש ממש אלא דהכא לא אפשר דלא מיחייב במעשר כתב הרב אגורה באהלך שם דאיכא למישדי נרגא דמה שאמרו בירושלמי יכול דבש ממש לא על דבש דבורים קאמרי אלא על הדבש היוצא מהתמרים קאמרי כלומר דנימא דדבש דאמר קרא הוא דבש היוצא מתמרים ולא התמרים עצמם ועל זה מביא הירושלמי ודבש מי חייב במעשרות אף שאינו גוף הפרי וכו' דהכי פשיט במתניתין לר' יהושע דהכי הלכתא בפרק י"א דתרומות משנה ב' אבל לעולם דבש דבורים אינו נכלל בכלל דבש שוב ראה להר"ש ן' גיברו"ל באזהרות שלו שכתב ולא תקטירו דבש תמרים ושאורים ומן התימה עליהם שלא הזכירוהו ולדעתי נראין דברי הרדב"ז בדבש (דדבש) כולל אף דבש דבורים עכ"ל ולי הדל מדברי מהר"ש ן' גיברו"ל אין שום הכרח לענין הדין ועל כל פנים הנה ראינו שאף שהרב אגורה באהלך נטתה דעתו בפירוש הירושלמי מפירוש הרדב"ז ושאין דבש דבורים בכלל ושכן דעת מוהר"ש ן' גיברו"ל בכל זאת סיים שנראה לו כדברי הרדב"ז שדבש כולל גם של דבורים:
וראיתי להרב בתי כנסיות בקונטריס בית אבטינס דף ח"ן ע"ב בהא דתני בר קפרא גבי פיטום הקטורת אילו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש וכו' שהקשה מאי קמשמע לן בר קפרא אי לאשמועינן דבתערובת חייב פשיטא וכו' ועוד דקדק מה הלשון אומרת מפני שהתורה אמרה וכו' והוה ליה למימר דכתיב כי כל שאור או שנא' כי כל שאור כמו בכל מקום וכתב ליישב וז"ל ואשר אני אחזה לומר הוא דכיון דדבש בל תקטירו אינו אלא דבש תמרים וכל מתיקות פירות ופירות אינן נמדדין אלא במדת היבש וקורטוב אינו אלא מדת הלח כמו שכתב הרשב"ם בבבא בתרא דף ץ' ע"א להכי נקט בלישניה אילו היה נותן בה קורטוב של דבש שם רמז לדבש דבורים שאינו נמדד אלא במדת הלח דדבש האמור בתורה הם פירות מתוקים אינן במדת הלח ואפילו דדבש דבורים שריא מדאורייתא אפילו הכי לא תקטירו ממנו והיינו טעמא מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו והיינו תמרים וכיוצא וגזרינן נמי דבש דבורים אטו דבש תמרים ודכוותה אשכחן בזבחים דף ע"ט ע"ב דגזרינן במקדש היתר אטו איסור וכן כתב הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין פרק שני הלכה כ"ג עכ"ל ראה זה חדש שחדשה תורה דיליה דדבש דבל תקטירו אינו אלא בתמרים וכיוצא ולא בדבש דבורים ודבש דבורים אינו אסור בהקטרה מן התורה אלא מדרבנן גזרו ואסרו ועם שהרב לא הביא שום ראיה לדבריו וכתב כן בפשיטות האמת הוא שכן היה נראה לי הדל ממשמעות לשון רש"י כל מתיקות פרי וכו' דמשמע מתיקות הבא מן הפירות לאפוקי דבש דבורים שאינו בא מהפרי וכן הוא משמעות לשון רש"י בשבועות דף י"ב ע"ב וכל דבש וכל מיני פירות האילן בכלל אך בכל זאת חזרתי בי בראותי דברי רבינו הרדב"ז בגופן שלהן הכריח דלענין הקטרה דבש כולל גם דבש דבורים וראיותיו חזקות ראויות אליו א) ממה שסתם הרמב"ם וכתב דהמקטיר דבש לוקה ולא כתב לחלק דדוקא אם הוא דבש תמרים וכו' אבל על דבש דבורים אינו לוקה והלא סתם דבש בלשון חכמים הוא דבש דבורים ואם כן היה לו להוציאו מן הכלל לומר דעל דבש דבורים אינו לוקה ב) לפי טעמו של הרמב"ם שהביאו הרמב"ן כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ועיינתי שנית) בשמו ג) מדתני בר קפרא אילו היה נותן קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו וכו' ואם איתא דאין בכלל דבש דהקטרה דבש דבורים היה להם להביא דבש דבורים לחזק את ריחה או דבש משאר פירות שאין מביאים מהם בכורים כגון תותים וחרובין (ועם שיש ביד הדוחה לומר דשמא דבש דבורים ודבש שאר מינים אינם מחזקים את הריח הנה במידי דתלי בסברא מי לנו גדול באחרונים כמותו ולבו פתוח כפתחו של אולם והכי מסתברא ליה דכולהו מיני דדובשא מעלו לריחא ומי יעצור כח לחלוק עליו מסברא) ד) דמכל דבש מרבינן לחייב על כל שהו כדאיתא במנחות ואי אמרת בשלמא דבכל דבש הוי כל מין דבש בכלל היינו דאייתר כל דכל דבש ומרבינן כל שהו אלא אי אמרת דדבש היינו דוקא אותם שמקריבין מהם בכורים אימא כל לרבויי שאר מיני דבש והכי עדיף טפי שלא מצינו בכל האיסורין שיתחייב בפחות מכשיעור (לפי מה שביאר הנרל"מ בספר התורה והמצות פרשת ויקרא סי' קל"ה (בד"ה והנה הדבש) יש לדחות ראיה זו שכתב שאי אפשר לפרש כל דבש כל מיני הדבש כי המתיקות הוא אחד אינו חלוק למין מין ובהכרח לפרש כל דבש אף מקצת מן הדבש דהיינו חצי שיעור) ה) ממה שכתב הרא"ם על מה שכתב רש"י בפסוק כי כל שאור וכל דבש (ויקרא ב' י"א) כל מתיקת פרי קרוי דבש וז"ל ואילו לא היה הדבש נאמר אלא על דבש דבורים מהו זה שאמר אחר כך קרבן ראשית תקריבו אותם והלא אין בקרבן ראשית דבש דבורים אלא שאור בלבד לפיכך צריכים לומר דכל מתיקות הפירות קרוי דבש וכו' שמתבאר מדבריו דהסלקא דעתין היה שדבש האמור בהקטרה הוא דוקא דבש דבורים ולזה כתב רש"י דכל מתיקות פרי קרוי דבש ואם כן לאו דוקא דבש דבורים הוא אלא גם דבש תמרים וכיוצא הם בכלל פירות ואילו היה סובר הרא"ם דדבש דבורים אינו בכלל דבש הכתוב בפרשה זו הכי הוה ליה למימר ואילו הדבש היה נאמר על דבש דבורים וכו' אלא ודאי משמע דהוה סלקא דעתין דדבש הוא דבש דבורים דוקא והוצרך רש"י לומר דכל מתיקות פרי קרוי דבש כדי שיתקיים ראשית תקריבו אותם ולא בא לשלול שלא יהא דבש דבורים בכלל דאדרבא עיקר הדבש הוא שגם הוא ממתיקות פרי הוא שבא שהרי הדבורים רועות פרחי אילנות והעשבים ומקיאות אותם בהכוורת:
ו) מדברי הרמב"ם בהלכות שבת וכן אם נתערבו לו דבש או שאור אפילו כטיפות והכא לא פירש עכ"ל וכונתו למה שכתב הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת הלכה יו"ד וז"ל אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כך אנו מורים בכל המערב ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר יין הראוי לנסך עליו אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין עליהן ושם כתב הראב"ד ויש מי שמתיר וכו' זה אמת וכדמסיק בירושלמי מקדשין ביין קונדיטון ומדלא פירש הרמב"ם דהא דאם נפל טיפת דבש פוסל היין לקידוש אינו אלא בדבש תמרים וכיוצא מפירות שמביאים בכורים וכתב דבש סתם מוכח דגם דבש דבורים בכלל ותו שהקשו על זה מהירושלמי דמקדשין ביין קונדיטון ומאי קושיא הא בקונדיטון הדבש שנותנים בתוכו הוא דבש דבורים וסתם דבש שבתלמוד הוא דבש דבורים ותו שכל בעלי החידושים דברו ביין של קידוש אם נתערב בו דבש ובארצם לא נמצא כלל אלא דבש דבורים ואם איתא פשיטא דכשר לקידוש שהרי לא היה פסול לניסוך כיון שאין בו דבש מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל והלא הריב"ש נשאל על זה ובמקומו לא נמצא דבש מאלו המינים ועוד הביא הרדב"ז דנמצא בכמה מקומות דדבש בקרא הוא דבש דבורים דילפינן דדבש דבורים הוא משקה מדכתיב ויניקהו דבש מסלע ומעשה דשמשון ומעשה דיהונתן וכתיב וטעמו כצפיחת בדבש ועדיין לא נכנסו לארץ משמע דסתם דבש הוי דבר המתוק יהיה מה שיהיה או מתיקות פרי או מתיקות משקה וכן כתב בספר יאיר נתיב דבש הוא מתיקות המשקין אלו תורף דב"ק ואומר אני הדל בהורמנותיה דמר היה לו לדקדק כן גם מדברי הרא"ם בפרשת כי תבא (שהביא דבריו שם בד"ה ולענין מה שכתבת שאין הדברים אמורים) שכתב על מה שכתב רש"י דבש הוא דבש תמרים שרוצה לומר לא דבש דבורים שכל המקרא דארץ חטה ושעורה וכו' בשבח פירות ארץ ישראל מיירי ודבש דבורים לאו מפירות הארץ הוא דמוכח דאי לאו הכי היינו מפרשים דדבש האמור בתורה הוא דבש דבורים ואם כן בשאר מקומות שלא יהיה לנו הכרח לפרש דלאו דבש דבורים קאמר מפרשינן דדבש ההוא של דבורים הוא ולשיטת הרב משנה למלך (שהבאתי בריש אות זו) בפירוש דברי הירושלמי דבכורים והעומדים בשיטתו מוכח מדברי הירושלמי דאי לאו קרא דובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וכו' היינו מפרשים דדבש הוא דבורים אלמא סתם דבש יש במשמעו דבש דבורים (ועוד הכריח כדבריו מלשון הירושלמי שהבאתי למעלה (בד"ה והנה מרן חיד"א) הארכתי להביא ראיותיו לפי שנראות בעיני חזקות בריאות וטובות ולשון התוספות במעילה דף י"ב ע"ב ד"ה כל הראוי מסייע ליה שכתבו ודבש הוא כל מיני מתיקה ולא הזכירו פרי לומר מתיקת פרי וכן הוא משמעות לשון רש"י בסוכה דף ו' ע"א דבש כל מיני מתיקה קרוי דבש ותמרים מיני מתיקה הם עכ"ל דמשמע דמאי דאמרינן דדבש הוא דבש תמרים הוא משום דנכלל בכלל מני מתיקה וכיון דבמיני מתיקה תליא משמע ודאי דגם דבש דבורים מיקרי דבש ולא זו בלבד לענין הקטרה כי גם לשאר דברים שנאמר בהם דבש כתב הרדב"ז שם (בריש דף ל"ח) וז"ל ותו דאם אתה אומר דדוקא המשקין (מהמינים) שנשתבחה בהן ארץ ישראל היוצא מהם נקרא דבש ולא אחר יתחייב שאפילו אלו המינים יהיו משל ארץ ישראל שהרי מביאין (אין מביאין) בכורים מחוצה לארץ ואם כן לא יהיה מציל את היין אלא דבש של ארץ ישראל ואם כן איך הורו גאוני מערב שאם נתערב מעט דבש ביין וכו' ומי נתן לגאוני מערב דבש תמרים או תאנים של א"י וזה רחוק מסברא וכי לא כתבו הדין אלא לבני ארץ ישראל כל זה הם דברי הרדב"ז שם ודבריו נראים ישרים ונכוחים ואומר אני שאם הרב בתי כנסיות היה רואה דברי הרדב"ז הללו היה מודה לסברתו דדבש דהקטרה הוא כולל גם דבש דבורים ואסור מן התורה:
ומה שהיה נראה לי מדקדוק לשון רש"י (כל מתיקות פרי קרוי דבש) דדוקא מתיקות הבא קן הפרי הוא דנקרא דבש הנה שוב השגתי ספר באר בשדה וראיתי להרב בפרשת ויקרא דף קי"ג ע"א (ד"ה וכל דבש) וז"ל כל מתיקות פרי וכו' לאו דוקא פרי אלא הוא הדין דבש דבורים ושאר מיני מתיקות וכן כתב רבינו (רש"י) בסוכה דף ו' כל מיני מתיקה קרוי דבש ומאי דנקט פרי משום דכתיב קרבן ראשית וכתב רבינו ומה יש לך להביא מן הדבש בכורים והינו דוקא מן הפרי ולזה כתב כל מתיקת פרי עכ"ל הרי שכתב טעם נכון למה שאמר רש"י כל מתיקות פרי ולא בא לשלול דבש דבורים כלל (והביא שם מה שכתב רש"י בעירובין דף ד' ע"ב כל דבש האמור בתורה דבש תמרים כדתנן אין מביאים בכורים אלא משבעת המינים ולא מתמרים שבהרים וכו' אלמא פשיטא ליה לתנא דתמרים משבעה מינים והיינו דבש עכ"ל וקשיא ליה דנהי דדבש המוזכר בשבעה מינים הוא דבש תמרים מכל מקום בשאר מקומות קרוי דבש כל מיני מתיקה כדכתב איהו גופיה בסוכה הנ"ל והצריך ישוב):
עוד ראיתי להרב בתי כנסיות שהביא מה שכתב רש"י דכל מתיקת פרי קרוי דבש ומה שפירש הרא"ם מה שהכריחו לרש"י ומה שהרב משנה למלך השיב עליו כנז"ל (בד"ה והשגתי) וכתב על זה וז"ל ולדידי קשה דאי להכריח שדבש האמור כאן הוא דבש תמרים ולא דבש דבורים הא ודאי לא צריכה היא דאי דבש הכתוב בהקטרה היא דבש דבורים נמי ועל שניהם הוא אומר לא תקטירו אם כן ודאי דטהור הוא דאי טמא בלאו הכי אסור בלאו לגבי מזבח ואם כן בבכורות דף ז' ע"ב אמאי איצטריך קרא למשרי דבש דבורים תיפוק ליה מהכא אלא ודאי דסתם דבש האמור בתורה אינו אלא דבש תמרים וכל מתיקת פרי ועליהם הוא אומר לא תקטירו ולעבור עליו בשני לאווין אין סברא כל דאיכא למימר דקרא לא איירי אלא בהיתר וליכא אלא חד לאו ובהכי ניחא דבבכורות דף ו' ע"ב גמרינן דחלב שרי מדמשתבח קרא דכתיב ארץ זבת חלב ואמאי לא גמרינן מינה נמי דדבש דבורים שרי מדמשתבח ביה קרא ארץ זבת חלב ודבש ולמה לי קרא אלא הוא הדבר אשר דברנו דסתם דבש האמור בתורה אינו אלא דבש תמרים עכ"ל ובהורמנותיה דמר נראה לי דמסוגיא דבכורות אין הכרח לזה דודאי אי לא הוה ידעינן דדבש טהור הוא לא הוה מצינן לפרושי דבש דגבי הקטרה דבדבש דבורים נמי מיירי ולהוכיח על פי זה דדבש טהור הוא דיש ביד הדוחה לדחות דדבש הכתוב בהקטרה הוא דבש תמרים ולהכי איצטריך לן למילף דדבש דבורים טהור הוא ולבתר דידעינן דטהור הוא שפיר הוה מצינן למימר דדבש דהקטרה הוא דבש דבורים לולא מה שהכריח מדכתיב קרבן ראשית תקריבו ומה שהכריח שדבש אינו דבש דבורים שאם כן למה לא הכריחו בש"ס דדבש טהור מדמשתבח קרא בשבח הארץ כי היכי דאמרינן גבי חלב נראה פשוט דבדבש דכתיב גבי ארץ זבת חלב כולי עלמא מודו דאין בכללו דבש דבורים לפי דרשת רבותינו בפירוש זבת דחלב זב מן העזים ודבש זב מן התאנים והתמרים והביאו רש"י בחומש (שמות י"ג ה') וכתב רש"י במגילה דף ו' ע"א העזים אוכלים תאנים והדבש נוטף מהן והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל עכ"ל ודבר זה רחוק במציאות בדבש כוורת לכן בהכרח צריך לפרש שהוא דבש תאנים ותמרים ועוד אף אם תמצא לומר דיתכן לפרש כן על דבש דבורים מכל מקום כיון שאינו מפורש בכתוב דמשתבח בדבש דבורים ומצינן למימר דכי קא מישתבח בדבש תאנים ותמרים משתבח משום הכי לא מצינן לאוכוחי מינה דדבש דבורים טהור ולא דמי לחלב כמובן ועוד יש לומר דהנה שם בדף ו' ע"ב בתר דאמרינן (גבי חלב) ואי בעית אימא דכתיב זבת חלב ודבש ואי לאו דשרי מישתבח קרא וכו' אמרינן תו ואי בעית אימא מהכא לכו שברו וכו' יין וחלב וכתב מרן מוהרד"ף בספר למנצח לדוד דף ל"ב ע"א דמאי דאיצטריך להאי אי בעית אימא הוא משום דאיכא למידחי דמשתבח קרא במידי דחזי לסחורה דהכי נמי משתבח לן קרא ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת ואטו ברזל ונחושת לאכילה חזו אלא אף על גב דבההוא קרא מיירי במידי דאכילה דכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם סיפיה דקרא לאו במידי דאכילה אלא במידי דסחורה והכא נמי חלב לסחורה ודבש לאכילה והא כדאיתא והא כדאיתא משום הכי מייתי תו אידך קרא דיין וחלב וכתיב ברישיה דקרא ואכלו ומשמע דאתרוייהו קאי עי"ש אלמא דאין זו הוכחה גמורה ולכן בדף ז' ע"ב דמיירי הש"ס בשריותא דדבש לא מצי לאתויי מקרא דזבת חלב ודבש וכי היכי דמקמי דידעינן שריותא דחלב הוה מצינן למידחי חלב לסחורה ודבש לאכילה הכי נמי לבתר דילפינן שריותא לחלב ואכתי לא קים לן בשריותא דדבש מצינן למימר דמשתבח קרא בחלב לאכילה ובדבש לסחורה ומשום הכי איצטריך ילפותא אחריתי:
עוד כתב הרב בתי כנסיות שם (בד"ה לכן) ומה שכתב רש"י דכל מתיקת פרי קרוי דבש לא בא לאפוקי הפרי דהא הפרי הוא הבא בבכורים ועליו נאמר לא תקטירו אלא פירות מתוקים הם הנקראים דבש ומי יודע אם המשקין הם בכלל או לא אבל מכל מקום סתמא דקרא איירי בפירות לפי האמור כיון דסמכי לבכורים ועיין בהרמב"ם פרק כ"ט מהלכות שבת הלכה י"ד לענין קידוש דיש מהם אומרים דכל שמעורב בו דבש פסול לקידוש כיון שאינו ראוי למזבח ואם כן דוקא דבש תמרים וכיוצא אבל דבש דבורים כשר ואף על גב דלפי האמור בקטורת הוא אפילו דבש דבורים כיון דאינו אלא מדרבנן ואיכא פלוגתא בקידוש מספק לא אסרינן עכ"ל וכבר כתבתי בס"ק וי"ו (ד"ה מדברי) דברי הרדב"ז שהכריח שמה שפסלו הגאונים לקידוש את היין שנתערב בו דבש לאו דוקא דבש תמרים וכיוצא אלא גם אם נתערב בו כל שהו מדבש דבורים פסול היין לדעתם שכן מוכח ממה שלא חילק הרמב"ם בין דבש לדבש וממה שנשאו ונתנו בענין זה כל בעלי החידושים והרי אצלם לא היה מצוי דבש אחר בזולת דבש דבורים ומה שכתב דלענין קידוש אם נפל ביין דבש דבורים כשר דאף על גב דגבי הקטרה איכא מיהא איסורא דרבנן מכל מקום כיון דאיכא פלוגתא והוא איסור דרבנן מספיקא לא אסרינן ליה הנה לפי מה שהבאתי ראיות הרדב"ז להוכיח דדבש דהקטרה הוא כולל גם דבש דבורים והוא מדאורייתא כמו שכתבתי למעלה אם כן יהא הדין נותן דאסור לקדש על יין זה (לפי דברי הרב שטעם היתרו הוא משום דבדבש דבורים אין איסור בהקטרה אלא מדרבנן):
אך באמת כבר סיים הרדב"ז באותה תשובה וז"ל וכל מה שכתבתי הוא דרוש וקבל שכר דלענין מעשה אין לנו מזבח ולא מקדש ואי לענין שיציל במגע עכו"ם לא סמכינן בהא אגאוני המערב שלא בשעת הדחק שהרי כל האחרונים ז"ל מחו לה אמוחא גם לענין קידוש קיי"ל כאותם הגאונים דיין שנתערב בו דבש אין פסול לקידוש ולזה הסכימו האחרונים ז"ל והכי איתא בירושלמי שיוצאין בקונדיטון ויש בו דבש ופלפלין ונראה לי שכן דעת הרמב"ם ז"ל שהרי גבי יין נסך לא הביא אלא סברת גאוני המערב להקל ובהלכות שבת הביא שתי הסברות וסברת המקילין כתב באחרונה ואף על גב דכתב וכך אנו מורים בכל המערב (אפשר) לומר שבמערב לבד שהוא מקום גאוני המערב מורין כן אבל בשאר מקומות אזלינן להקל כיון שקידוש על היין הוי מדרבנן דאפשר לקדושי אריפתא אזלינן לקולא עכ"ל הרי דאף שסובר דדבש דהקטרה כולל גם דבש דבורים מן התורה בכל זאת לענין קידוש על היין מסיק להקל להכשירו לקדש עליו מהטעמים הנז"ל ועיין בש"ע סי' ער"ב סעיף ח' שהביא מרן שתי סברות וסתם כמאן דאמר דכשר ומדלא חילק בין דבש לדבש נראה שבכל דבש נחלקו וסתם כמאן דמכשיר:
ומה שכתב הרב בתי כנסיות דמה שכתב רש"י דמתיקות פרי הוא דבש לא בא לאפוקי הפרי עצמו דאדרבא הפרי הוא הבא בבכורים ומי יודע אם המשקין הן בכלל או לא לא ידעתי למה כתב כמסתפק ומי יודע וכו' והלא משנה שלימה שנינו אין מביאים בכורים משקין ואני הדל כתבתי (בד"ה ולפי פירוש זה) דמה שכתב רש"י דדבש הוא דבש תמרים כונתו היא על תמרים עצמם וכן כתבתי בכונת רבינו שמשון ורבינו עובדיה והבאתי שכמה פוסקים כתבו תמרים במקום דבש ועתה השגתי ספר תועפות רא"ם להרב מוהר"א גאטיניו וראיתי בפרשת כי תבא שכתב גם הוא דהלכה פסוקה היא דאין מביאים בכורים משקין אלא דלא נחית הרב שם לפרש כן בדברי רש"י ולכן הקשה על רש"י והרא"ם ואעתיק לשונו לפי שאין הספר מצוי וז"ל ודבש הוא דבש תמרים וכתב הרא"ם לא דבש דבורים וכו' קשה דאילו מדבריו כאן מוכח דמיעט לאפוקי של דבורים אבל דבש של תמרים חייבים בבכורים אפילו שאינו הפרי עצמו ואילו בסדר תשא כתב ד"ה ודבש לא הדבש ממש ואין כאן כי אם ששה מינים עכ"ל הרי דכתב בפירוש דדבש תמרים אין חייבים בבכורים אלא דוקא בתמרים עצמם הן אמת שלא עליו דוקא תלונתו (תלונתי) כי גם על רש"י שכתב שם ודבש הם תמרים וכנראה שכן היה בנוחאות אבל בנוסחא שבידינו אינו כתוב אלא כמ"ש כאן ומכל מקום קשה על הרא"ם דאילו היה מרגיש בזה היה בודק בנוסחאות והיה מוצא בגי' והוה מוקים לגירסתו טועה ועוד קשה שדבריו כאן דנראה דדבש תמרים מביאים בכורים הם הפך הלכה פסוקה משנה היא בסוף תרומות הובאה בכמה דוכתי בש"ס ופסקה הרמב"ם פ"ב דבכורים ה"ד וצ"ע עכ"ל דברי רש"י והרא"ם שבפרשת כי תשא הם על פסוק ראשית בכורי אדמתך (שם ל"ד פסוק כ"ו) שהרא"ם כנראה גורס בדברי רש"י דבש אלו תמרים (לא כגירסתינו דבש זה דבש תמרים) הרי שהרב הנ"ל פשיטא ליה דאין מביאים בכורים מדבש תמרים ודבש דמפרשינן ליה דבש תמרים כלומר התמרים עצמם ולי הדל נראה כמו שכתבתי (בד"ה ולפי פירוש זה) דמה שכתב רש"י ודבש דבש תמרים כונתו על התמרים עצמם והבאתי סמך לזה מדעולא קרי לתמרים דובשא עי"ש ודאתאן עלה הרי כתב דאין מביאין בכורים משקין גם בספרו אגורה באהלך בדף ז' ע"ג מפרש כונת הירושלמי דבכורים שאמרו ודבש אלו תמרים שהכונה גוף הפרי ולא הדבש ובזה דחה מה שכתב הרדב"ז להוכיח מלשון הירושלמי דסתם דבש הוא דבש דבורים עי"ש (והבאתי דב"ק בד"ה ועל מה שכתב הרדב"ז) וכן כתב בספרו תועפות רא"ם בפרשת כי תבא דף ק"י ע"ג ובד"ה ע"כ הרא"ם והבאתי דב"ק בד"ה ומעתה):
גם השגתי ספר אמר יוסף וראיתי להרב בהלכות בכורים שהביא לשון הירושלמי ודבש אלו תמרים יכול דבש ממש תלמוד לומר וכו' ופירש רבינו אליהו אלו תמרים דבש של תמרים יכול דבש ממש של דבורים וכו' דמתבאר שסובר דדבש דכתיב בבכורים הוא דבש של תמרים ולא התמרים עצמם וכן ראה להגאון משנה למלך שהבין כן בכונת הירושלמי ועל זה תמה עליהם דמשנה ערוכה היא אין מביאין בכורים משקין אם כן מוכרח דמה שאמרו דדבש אלו תמרים היינו התמרים עצמם וכתב ועיין בשדה יהושע ותמצא נחת וזה סעד למה שכתב הרב תועפות רא"ם בפרשת כי תבא על דברי המשנה למלך ועוד תמה עליהם דלפי פירושם צריך לומר דדבש של תמרים חייב במעשר והרי בירושלמי פרק אחרון דתרומות דאיתא התם דבש תמרים ר' אליעזר מחייב במעשר ור"י פוטר ומוקי לה בירושלמי התם דר' אליעזר דמחייב לאו דסבירא ליה דדבש תמרים חייב במעשר אלא סבירא ליה דלא יאכל מן הדבש עד שיעשר התמרים וכמו שפירש הרב אליהו ואם כן איך אפשר לפרש בהך ירושלמי דבכורים דדבש היינו דבש תמרים מכח קרא דובפרוץ וכו' והרי גם דבש תמרים אינו חייב במעשר אלא ודאי כונת הירושלמי היא על תמרים עצמן וכתב שהר"ש בפ"ב (צריך להיות פרק א') דמעשרות מ"ח כתב דבדבש תמרים איכא פלוגתא אי חייב במעשר או לא ותמה עליו דלפי מסקנת הירושלמי ליכא פלוגתא ואף ר"א מודה דדבש תמרים אינו חייב במעשר אלו תורף דב"ק הרי שהרב פשיטא ליה דדבש הוא התמרים עצמם ומכריח כן ממה שדבש תמרים אינו חייב במעשר כנז"ל וגם הרב נחמד למראה בח"א דף קפ"ט ע"ד שפירש דברי הירושלמי כפירוש הרב פני משה כמו שכתבתי בשמו (בד"ה ונראה ליישב) כתב כן דדבש תמרים אינו חייב במעשר דאף ר' אליעזר דמחייב מוקי לה בירושלמי דלא אמר אלא שלא יאכל מן הדבש עד שיעשר התמרים וכו' כיעויין בגוף דב"ק וכנראה שהרב נחמד למראה לא ראה בזה דברי הרב אמר יוסף ושני נביאים נתנבאו בסיגנון אחד:
ומזה יש להעיר על הרב אגורה באהלך דף ז' ע"ג שהביא הוכחת הרדב"ז מהירושלמי דבעלמא סתם דבש הוא דבש דבורים וכתב דיש לדחות דמה שאמרו בירושלמי יכול דבש ממש לא על דבש דבורים אמרו אלא על דבש של התמרים ודחו זה בירושלמי משום דדבש תמרים אינו חייב במעשר שכן דעת ר' יהושע בפרק בתרא דתרומות משנה ב' והלכה כמותו וכו' עי"ש והבאתי דב"ק למעלה (בד"ה ועל מה שכתב הרדב"ז) ולפי האמור לא היה לו לומר דקיימא לן כר' יהושע דהא לפי מסקנת הירושלמי בטלה מחלוקת וגם ר' אליעזר סובר שאינו חייב במעשרות כמו שכתבו הרבנים הנ"ל וראיתי להרב באר בשדה בפרשת כי תבא (ד"ה ודבש) שכתב שהרב וזאת ליהודה כתב תמרים פטור מתרומות ומעשרות וכתב שדבריו פרק העור והרוטב דף ק"ך ע"ב תני הטבל היוצא מהם כמותם ופסקו הרמב"ם ואף דכתב על המשקים אלא מכת מרדות וכתב מרן בכסף לה מקראי סובר רבינו דקראי אסמכתא בעלמא בלאו אבל מכל מקום אית בהו איסורא דאורייתא הרמ"ל ועיין במוהרשד"ם חלק יו"ד שמחייב שמן שומשמין במעשרות וכן במשקה שעושין מהחדש מוכח מתשובת הרא"ם ות"ה שאסור באופן שדברי הרב וזאת ליהודה תמוהים בעיני ועיין בספר שער המים בתשו' סי"ז עכ"ל הרב באר בשדה ולא פניתי לעיין בזה שאינו מענייננו ועיין להרב פני משה בפרק בתרא דתרומות הלכה ב' (בד"ה הוון בעי מימר) מה שכתב לדעת הרמב"ם ולפי מה שמפרש במסקנת הירושלמי דכשזבו המשקין אחר שנטבלו למעשר גם ר' יהושע מודה דחייב במעשר כיעויין שם צריך להבין מאי מקשו בירושלמי פרק קמא דבכורים הלכה ג' ודבש מי חייב במעשר עיי"ש ובפירוש הפני משה שם ה' יזכנו לראות ירושלים בבנינה ארץ זבת חלב ודבש:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם השמטה למערכת הגימ"ל כלל וא"ו סק"ה אחר סיום הד"ה הראשון (קודם התחלת הד"ה ומתוך) וזהו וראיתי להגאון מוהר"ץ אלימלך אבד"ק דינוב בספרו בני יששכר במאמרי לחדש ניסן מאמר ג' בדרוש לשבת הגדול דף ל"ד שכתב בפשיטות דמה שאמרו נכרי ששבת וכו' הוא מדאורייתא ועובר בלאו דיום ולילה לא ישבותו וכתב שהקדמונים נחלקו אם אבות העולם (אחר שנימול אברהם אבינו) יצאו מכלל בני נח לגמרי בין להחמיר בין להקל או רק להחמיר יצאו מכלל ני נח והחמירו לקיים כל התורה כישראל גמור אבל לא להקל במה שאסור לבני נח ומותר לישראל והביא מה שכתב מרן המשנה למלך בריש ספר פרשת דרכים שבזה היו חלוקים יוסף עם אחיו וכתב שצריך לומר שהלכה זו היתה מסופקת גם בידי אבות העולם שאם לא כן מדוע נחלקו בזה יוסף עם אחיו הרי יצחק ויעקב ובית דינם קיים ישאלו מהם הלכה למעשה אלא ודאי שגם האבות היו מסופקים בזה וממילא היחידי סגולה שהיו מקיימים התורה בכל דור מימי האבות היו שומרים שבת גם כן ובהכרח היו צריכים לעשות מלאכה באיזה רגע מן השבת כדי שלא יעברו על לאו דיום ולילה לא ישבותו כיון שההלכה היתה רופפת והוא ספק דאורייתא אלו תורף דב"ק ויש להעיר עליו במה שתופס בפשיטות שמה שאמרו נכרי ששבת וכו' הוא מן התורה ולא זכר שר שלא כן היא שיטת הרמב"ם כמו שהעידו נושאי כליו מרן כסף משנה והרב לחם משנה כנז"ל:
גם מה שהמציא לומר דבהכרח שהיו עושים מלאכה באיזו רגע מרגעי השבת מפני הספק שמא לא יצאו מכלל בני נח להקל לעבור על לא ישבותו איני מבין בעניותי איך יתכן לומר כן והלא כיון דספק הוא ואחד מצדדי הספק הוא שמא כבר יצאו מכלל בני נח לגמרי הרי לצד זה צריכים הם לשמור את השבת כישראל ואם יעשו מלאכה באיזו רגע הרי הם מחללים את השבת וכיון דספיקא דאורייתא לחומרא הרי הם עושים איסור מספק ומי יתיר להם לעבור על איסור שבת בקום עשה משום ספק שלא יהיו עוברים על לא ישבותו בשב ואל תעשה הלא הסברא מחייבת דבכי האי גוונא מוטב להם לעבור על ספק לא ישבותו בשב ואל תעשה מלעבור על ספק עשיית מלאכה בשבת בקום עשה ואעיקרא מאי דנקיט הרב בפשיטות דבבן נח אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא אינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר ממה שרשמתי לקמן בס"ק כ"ג עי"ש:
סוף הספר