אור ברסלב

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ד · כלל מ

כלל לט

דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל בנדפס באות פ"ט הבאתי שיש קצת סוברים שמן התורה אינו בטל לפי שחשוב כאילו הוא בעין (ואין כן דעת רוב הפוסקים כיעויין שם) וכתבתי שצריך לעיין בגוף דברי רבינו חיים כהן סי' י"ב שהזכיר ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו בסי' ט"ן אות ג' כי דמיתי אולי יש שם בירור לענין זה ועל טוב אזכיר שם ידידי הגאון מוהר"ר ישראל אברהם לערנער יצ"ו אבד"ק טרישפאל שביודעו שאין מצוי אצלי ספר הקדוש הנ"ל שלחו לי למנה זכות הגאון המחבר תגן עליו ועל זרעו נס"ו ועיינתי שם בסוף סי' י"ב עוד יש לצרף דעת האיסור והיתר וים של שלמה פרק ח' דחולין סי' ק"ו דדבר המעמיד בטל וכו' אף שהמגן אברהם כתב שדבריו בטלים נגד הטור שכתב דחשיב כבעיניה סניף הוי וכו' עכ"ל והן הן הדברים אשר דבר משה (במנחת משה הנ"ל) ועם שמשמעות דבריו הוא דנקיט כדברי הרב מגן אברהם שכתב שדבריו בטלים נגד הטור ודעת המגן אברהם היא דהטור סובר דלא בטיל מדאורייתא מכל מקום אין הכרח שסובר כהמגן אברהם בכל מכל וכבר כתבתי בנדפס שהאחרונים דחו מאי דמשמע ליה בכונת הטור דלא בטיל מן התורה ואפשר שגם רבינו חיים סובר בזה כדעת האחרונים:

והרב אהל יעקב במערכה זו אות ד' כתב דמאי דקיימא לן דבר המעמיד חשיב כאיתיה לאיסורא בעינו ולא בטיל מתבאר מדברי הרמב"ם שהוא מדרבנן שהרי בריש פרק ששה עשר מהלכות מאכלות אסורות כתב דמחמץ ומתבל לא בטלי ושם בדין ט' כתב דמה שאינו בטל הוא מדבריהם ומחמץ דאינו בטל הוא מדין מעמיד כנודע אלו דבריו שם וציין להרשב"א בח"א סי' ער"א וסי' פר"ה ושכן כתב במגן אברהם סי' תמ"ב ס"ק ט' ופרי חדש שם סעיף ה' וביו"ד סי' ק' סק"ג דברי הרשב"א אינם על דבר המעמיד רק כתב דרך כלל דכל שהוא למעלה מחד בתרי דלא בטיל הוא מדרבנן ובאר כמה פרטים ואין בכללם מעמיד כיעויין שם ועל כל פנים כיון שבדברי הרמב"ם מפורש שהוא מדרבנן אין סברא לומר דרבינו הטור סובר שהוא מן התורה דכיון שלא מצינו שכתב כן מפורש מסתמא יש לנו לומר שסובר כהרמב"ם שאינו אלא מדרבנן אלא דלפום ריהטא קשה בעיני לומר דמחמץ היינו מעמיד שאם כן איך יחלוקו הפוסקים רש"ל ודעמיה על הרמב"ם ויאמרו דמעמיד בטל והלא משנה שלמה שנינו בפרק שני דערלה דמחמץ ומתבל אין להם ביטול גם מה שכתב שכן כתב המגן אברהם איברא שכתב כן בשם האיסור והיתר אך מדכתב על דבריו אבל מדברי הטור משמע שהוא מן התורה נראה קצת שיותר נוטה דעתו למאי דמשמע מדברי הטור שהוא מן התורה ואם סובר שאין הכרח לזה מדברי הטור וכמו שכתבו האחרונים היה לו לבאר והיה לו להכרית לדחות הוכחתו מדברי הטור מאחר שבדברי הרמב"ם מפורש שהוא רק מדרבנן (לפי שיטתו דמחמץ היינו מעמיד) ומה גם לפי מה שכתב בעצמו שהתוספות בפרק אין מעמידין ד' ל"ה ע"א ד"ה מפני כתבו דאיסור מעמיד הוא מדרבנן ואם כן היה לו להשיג על המגן אברהם מדברי הרמב"ם ומדברי התוספות שסוברים שהוא מדרבנן וקשה לומר שהטור חולק עליהם אלא דבעניותי לא זכיתי להבין איך משמע מדברי התוספות שסוברים בדרך כלל על כל דבר המעמיד שהוא איסור דרבנן שהרי דברי התוספות הם על מה שאמר שמואל בטעם הגבינות לפי שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה והקשו התוספות מאי איריא נבלה אפילו שחוטה נמי אסורה משום בשר בחלב ותירצו דדוקא נקט נבלה דאז איכא איסור דאורייתא אבל בשחוטה משום בשר בחלב ליכא איסורא דאורייתא דצונן בצונן הוא ואף על גב דאוקימי קא מוקים אינו אסור אלא מדרבנן ואם כן לא שמענו מדבריהם דמעמיד הוי איסור דרבנן אלא בדבר שעיקר איסורו הוא מדרבנן כגון בשר בחלב בצונן אבל בדבר שאסור מן התורה והוא מעמיד אפשר דאין לו ביטול מן התורה ועל מה שכתב הרב מגן אברהם שדברי הים של שלמה בטלים נגד הטור וכו' הנה כבר כתב הרב מחצית השקל שהאחרונים המה ראו כן תמהו שרבינו הטור סותר דבריו שביו"ד סוף סי' פ"ז פוסק דדבר המעמיד בטל בששים וכבר נאמרו בזה הרבה ישובים והגאון בפליתי שם ס"ק י"ז אחר שהאריך קצת בזה סיים אך לבי אנסני לומר דלא סבירא ליה להטור כלל הא דמעמיד לא בטיל מדלא הזכירו בפירוש ומה שהביא בסי' תמ"ב דברי ראב"ן גבי גבינות שהוקם בחלא דשיכרא דאוסר ראב"ן להשהותו כיון דאוקים חשיב בעיניה שם לא היה ששים נגד החלא דביותר מששים ודאי מהתורה בטל ואם כן לשיטת הטור מותר להשהותו כמו שבאמת תמה המגן אברהם שם אלא דלא היה ששים ומה שהוצרך לטעם דמוקים וכו' משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתירא וכו' אלו תורף דב"ק ונמצא לפי זה שגם רבינו הטור סובר דדבר המעמיד בטל וכדעת קצת מן הראשונים שהזכירם הרב המגיד בשלישי דמאכלות אסורות דין י"ג והרש"ל בים של שלמה בפרק כל הבשר סי' ק"ו עי"ש שלא נחה דעתו במה שכתב הרב המגיד בטעם הרמב"ם שלא כתב הטעמים שנאמרו בש"ס לאיסור גבינותיהם א) שאי אפשר בלא צחצוחי חלב ב) לפי שמחליקים פניה בשומן חזיר לפי שקשה על אלו הטעמים יבטל במיעוטו ולזה כתב הטעם לפי שהוא מעמיד והוי כאילו הוא בעין ואין שייך בו ביטול ועל זה הקשה בים של שלמה וכי האמוראים שנתנו טעמים אלו נשתבשו בזה חלילה ולא ידעו שקשה דליבטיל במיעוטו ולכן כתב שהעיקר כדעת החולקים על הרמב"ם בזה עי"ש דב"ק (ועיין לעיל במערכת האל"ף אות ז' מה שהבאתי על זה בד"ה והשגתי עתה) והגאון דגול מרבבה בסוף סי' פ"ז (על דברי שפתי כהן ס"ק ל"ה) ייחס לרש"י בחולין דף קט"ז ע"ב ד"ה הרי זו אסורה דקאי בשיטה זו ואף שכתב לדחות מכל מקום יותר נוטה דעתו שסובר כהרש"ל עי"ש ולהגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סי' ס"ו קרוב לסופו (בד"ה ובגוף) ושם (בד"ה והנה בתוס' שם) כתב טעם להראב"ד דלא ניחא ליה בטעם הרמב"ם משום שמעמיד דמה בכך שהוא מעמיד והוי כמו שהוא בעין סוף סוף לא נרגש הטעם ועיין שם מה שהשיב:

והגאון חקרי לב בחלק יו"ד ח"ב סי' קצ"א שקיל וטרי טובא בהאי דינא ובדף רס"א ע"ד (בד"ה ושוב) כתב דהראב"ד והתוספות דלית להו הא דמעמיד לא בטיל היינו דוקא באיסורי אכילה אבל באיסורי הנאה מודו דמעמיד לא בטיל ולכן חומץ סתם יינם דאסור בהנאה כיין נסך כמו שכתבו רוב הפוסקים ביורה דעה סי' קל"ד לכן נאסר מצד מעמיד לא כן באיסור בשר בחלב דבאיסור דרבנן לא אסרו בהנאה כדכתב מורם בסי' פ"ז אם כן ליכא אלא איסור אכילה דגם מעמיד בטל בו מדינא ולא שייך לאסור על הספק גם על המיעוט משום ספק דדבריהם וכשאסרו בחומץ גם על הספק אינו באיסורים של עכומ"ז בלבד דגם בכל איסורי הנאה אוסר מעמיד על המיעוט וכתב שבזה יש ליישב מה שהקשו רש"ל בפרק כל הבשר והדרכי משה ביורה דעה סי' פ"ז על הטור דשם נראה שסובר דמעמיד בטל בששים ואילו באורח חיים סי' תמ"ב אסר גבינות שהעמיד בשכר שעורים ולהנ"ל ניחא דדוקא באיסורי הנאה לבד סבירא ליה דמעמיד לא בטיל וסיים דאף דלפי מה שכתב (קודם לכן) איכא מגדולי הראשונים דסברי דמעמיד באיסורי אכילה בטל בששים וכן דעת רש"ל לעומת זה איכא אשלי רברבי דפליגי על זה ומרן בשלחן ערוך סי' פ"ז פסק דמעמיד אסור גם באיסורי אכילה וכו' וכו' עיי"ש:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה